משלי ספר משלי, לימוד פסוק אחר פסוק

[אחד מן הלויים]

לחו"ר הפורום הנכבד!
עלה ברעיוני להתחיל לסדר לעצמי את ספר המוסר והחכמה, שחיברו החכם מכל אדם, שלמה המלך ע"ה - פסוק אחר פסוק.
אין ספק כי ספר שחובר על איש שהוגדר בתורה כחכם כ"כ, מלא בדברי חכמה, וכדאי מאוד ללומדו ברצינות.
על כן בעז"ה אעלה כאן - לפי הסדר - ביאורים בדברי הפסוקים, מתוך לימוד רציני, ועל פי רוח המפרשים הקדמונים זצ"ל.
אשמח להערות והארות, ולתוספת ביאורים, העיקר שיתבררו הדברים כשמלה. בעז"ה.

וזה החלי

מִ֭שְׁלֵי שְׁלֹמֹ֣ה בֶן־דָּוִ֑ד מֶ֝֗לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל

לחץ כדי לכווץ...

א]. הספר מגדיר את מטרתו, והוא לסדר את "משלי" שלמה.

והנה 'משל' עיקר מטרתו הוא ליתן לאדם יכולת לתפוס מושגים בנושא מסוים שאינם מובנים לו, על ידי מציאת רעיון משותף בנושא אחד בו הדבר אכן מובן.
וכמו שבא הדבר לידי ביטוי בכל משלי שלמה על ה"אשה זונה" כאשר נרמז בדבריו על "עבודה זרה", וכיו"ב (כמו שמוזכר ברש"י והמפרשים כאן).

ב]. מזה הדבר נלמד, כי ישנם רעיונות מרכזיים במציאות שיש להם הקבלה בכמה מושגים, ואין ספק כי השוואתם, והקבלת נושא למול המקביל אליו, יכול ליתן לנו תפיסה רחבה יותר ברעיון, באופן שיועיל לשני הנושאים.

ג]. ורק לשם דוגמא, ידוע כי הקשר בין ישראל להקב"ה נמשל לקשר שבין איש לאשה, וכאשר מתבוננים רואים, כי ככל שנעמיק היטב להעמיד את שני המערכות האלו זו לעומת רעותה, נוכל להבין אין ספור דברים גם במערכת הקשר בין איש לאשתו, ונוכל להבין מזה גם דברים מרובים בקשר שבינינו לבין בוראנו!

בעז"ה, בהמשך ננסה לעמוד - מלבד עצם הלימוד - על הקבלות שבין המשלים לנמשלים, ולהבין יותר את המסקנות היוצאות מזה לשני הנושאים גם יחד.​

 

[אחד מן הלויים]

לָדַ֣עַת חׇכְמָ֣ה וּמוּסָ֑ר לְ֝הָבִ֗ין אִמְרֵ֥י בִינָֽה

לחץ כדי לכווץ...

לָ֭קַחַת מוּסַ֣ר הַשְׂכֵּ֑ל צֶ֥דֶק וּ֝מִשְׁפָּ֗ט וּמֵשָׁרִֽים

לחץ כדי לכווץ...

בפסוק השני (ובעצם גם השלישי, כפי שיבואר בהמשך) בא שלמה המלך ללמד אותנו את תוכן הספר ומטרתו.
אבל לפני זה צריך להקדים כמה מילים:

בעצם, כדי שאדם יוכל להשלים את עצמו, הוא צריך להיות שלם בשני ענינים עיקריים:

א]. להכיר את יסודות החכמה, להבין אותם ולקבוע אותם בלבו.

אבל אין די בכך.

ב]. הוא צריך גם להיות איש שמכיר את המציאות, לדעת לנתח אותה כראוי, ובעיקר לדעת איך ליישם את החכמה הרעיונית שלמד, בעולם המציאות והמעשה.

והא בלא הא לא סגיא, אדם שלא יודע את יסודות החכמה, אין לו איך להנהיג את עצמו במציאות העולם, ומאידך אדם שלא יודע איך להוציא מכח אל הפועל את מה שלמד, הוא לא ממש את תכלית לימודו, כי הרי "תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים", ו"לא הלימוד הוא העיקר אלא המעשה".

לכן מלמדנו שלמה שני פסוקים שנועדו יחד להשלים שני חלקים אלו, הפסוק הראשון עוסק בחכמה הרעיונית, והשני בדרכי ההנהגה בתוך המציאות:​

לָדַ֣עַת חׇכְמָ֣ה וּמוּסָ֑ר לְ֝הָבִ֗ין אִמְרֵ֥י בִינָֽה

לחץ כדי לכווץ...

כלומר שנדע: את החכמה, את המוסר, ואת אמרי הבינה. כל אלו הם תחת הגדרת החכמה המופשטת, חכמה ובינה, שאותם האדם ידע על ידי הלימוד.

לָ֭קַחַת מוּסַ֣ר הַשְׂכֵּ֑ל צֶ֥דֶק וּ֝מִשְׁפָּ֗ט וּמֵשָׁרִֽים

לחץ כדי לכווץ...

כלומר "לקחת" [בפועל, ולכן פסוק זה מתחיל בלשון "לקחת" לעומת הפסוק הקודם הפותח ב"לדעת"], לעצמנו "מוסר" וליישם את זה בחיים.

ו"השכל" - שזה כינוי לחכמה מעשית והתנהגות ראויה בדרכי העולם, כמ"ש, ויהי דוד לכל דרכיו משכיל (עיין רבינו יונה כאן).

ו"צדק ומשפט ומישרים", זה כולל דרכי הנהגה נכונים בעולם המציאותי:
"צדק" - ליתן משלו ולהתנהג בדרכי צדקה וחסד.
"ומשפט" זה לנהוג כפי שורת הדין בגבורה ועוז.
"ומישרים" היא הנהגה ישרה ומאוזנת שהיא תפארת לאדם הן לעומת בוראו, והן לעומת סובביו.

[המתבונן היטב יראה כי החכמה בינה ודעת, וחסד גבורה תפארת נרמזים בשני הפסוקים, בפסוק הראשון - החכמה המופשטת שלושת הראשונים, ובפסוק השני, שלושת השניים, וד"ל].

והנה, בפסוקים אלו נכנס גם המושג "מוסר", וכיון שהוא מאוד יסודי, הן באופן כללי, והן לצורך הבנת דברי הספר, אקדיש לו הודעה נפרדת.

 

[יוסף צ. הירשמן]

לחו"ר הפורום הנכבד!
עלה ברעיוני להתחיל לסדר לעצמי את ספר המוסר והחכמה, שחיברו החכם מכל אדם, שלמה המלך ע"ה - פסוק אחר פסוק.
אין ספק כי ספר שחובר על איש שהוגדר בתורה כחכם כ"כ, מלא בדברי חכמה, וכדאי מאוד ללומדו ברצינות.
על כן בעז"ה אעלה כאן - לפי הסדר - ביאורים בדברי הפסוקים, מתוך לימוד רציני, ועל פי רוח המפרשים הקדמונים זצ"ל.
אשמח להערות והארות, ולתוספת ביאורים, העיקר שיתבררו הדברים כשמלה. בעז"ה.

לחץ כדי לכווץ...

אשריך וטוב חלקך!
זכות שלמה המלך כותב הספר, וזכות חזקיהו המלך ותלמידיו שלימדו את הספר, וזכות אנשי כנסת הגדולה שקבעוהו לדורות, תעמוד לך ולזרעך עד עולם.

וזה החלי

א]. הספר מגדיר את מטרתו, והוא לסדר את "משלי" שלמה.

לחץ כדי לכווץ...

יצויין כי פסוק זה נכתב כהקדמה לחלק הראשון מתוך שלוש של ספר זה, מפרק א' ועד פרק ט'.
בחלק זה באו כמה פרשיות שנכתבו בצורת מוסר לנערים, כאשר בתחילת כל פרשה הוא פונה אל הנער הקורא בתואר "בְּנִי"!

והנה 'משל' עיקר מטרתו הוא ליתן לאדם יכולת לתפוס מושגים בנושא מסוים שאינם מובנים לו, על ידי מציאת רעיון משותף בנושא אחד בו הדבר אכן מובן.
וכמו שבא הדבר לידי ביטוי בכל משלי שלמה על ה"אשה זונה" כאשר נרמז בדבריו על "עבודה זרה", וכיו"ב (כמו שמוזכר ברש"י והמפרשים כאן).

ב]. מזה הדבר נלמד, כי ישנם רעיונות מרכזיים במציאות שיש להם הקבלה בכמה מושגים, ואין ספק כי השוואתם, והקבלת נושא למול המקביל אליו, יכול ליתן לנו תפיסה רחבה יותר ברעיון, באופן שיועיל לשני הנושאים.

ג]. ורק לשם דוגמא, ידוע כי הקשר בין ישראל להקב"ה נמשל לקשר שבין איש לאשה, וכאשר מתבוננים רואים, כי ככל שנעמיק היטב להעמיד את שני המערכות האלו זו לעומת רעותה, נוכל להבין אין ספור דברים גם במערכת הקשר בין איש לאשתו, ונוכל להבין מזה גם דברים מרובים בקשר שבינינו לבין בוראנו!

בעז"ה, בהמשך ננסה לעמוד - מלבד עצם הלימוד - על הקבלות שבין המשלים לנמשלים, ולהבין יותר את המסקנות היוצאות מזה לשני הנושאים גם יחד.​

לחץ כדי לכווץ...

נפלא!

יצויין עוד, כי בחז"ל מובא שכל פסוק מדברי שלמה המלך ע"ה, בכל ספריו - משלי קוהלת ושיר השירים, כולל בתוכו ב' או ג' משלים.

 

[אחד מן הלויים]

אשריך וטוב חלקך!
זכות שלמה המלך כותב הספר, וזכות חזקיהו המלך ותלמידיו שלימדו את הספר, וזכות אנשי כנסת הגדולה שקבעוהו לדורות, תעמוד לך ולזרעך עד עולם.

לחץ כדי לכווץ...

אמן! ייש"כ.

יצויין כי פסוק זה נכתב כהקדמה לחלק הראשון מתוך שלוש של ספר זה, מפרק א' ועד פרק ט'.
בחלק זה באו כמה פרשיות שנכתבו בצורת מוסר לנערים, כאשר בתחילת כל פרשה הוא פונה אל הנער הקורא בתואר "בְּנִי"!

לחץ כדי לכווץ...

אכן, אין ספק כי המשלים הבולטים בדברי שלמה הם פרקים אלו, אך מ"מ בכל דברי הספר יש בו תכונה של משלים, כך שניתן לומר כי הקדמה זו מתייסת באופן כללי גם לשאר חלקי הספר.
ולשון רש"י: כָּל דְּבָרָיו דֻּגְמוֹת וּמְשָׁלִים.
ולשון המצו"ד: וכן ברוב הדברים אחז בדרך משל.
ויותר מזה, כי בתחילת פרק י' (ששם בעצם נגמרו המשלים המפורשים, ומתחילים הפסוקים הקצרים) כתוב: מִשְׁלֵ֗י שְׁלֹ֫מֹ֥ה בֵּ֣ן חָ֭כָם יְשַׂמַּח־אָ֑ב וּבֵ֥ן כְּ֝סִ֗יל תּוּגַ֥ת אִמּֽוֹ. וגו'.
ופסוק זה עצמו, נאמר גם בדרך משל, שהרי בכל משלי אב הוא משל להקב"ה והאם הוא משל לכנסת ישראל.

יצויין עוד, כי בחז"ל מובא שכל פסוק מדברי שלמה המלך ע"ה, בכל ספריו - משלי קוהלת ושיר השירים, כולל בתוכו ב' או ג' משלים.

לחץ כדי לכווץ...

אכן, מצאתי זאת בתנחומא חוקת, ו:
וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל (מל״‎א ה, יב). אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, חָזַרְנוּ עַל כָּל הַמִּקְרָאוֹת וְלֹא מָצָאנוּ שֶׁנִּתְנַבֵּא שְׁלֹמֹה אֶלָּא קָרוֹב לִשְׁמוֹנָה מֵאוֹת פְּסוּקִים. אֶלָּא מְלַמֵּד, שֶׁכָּל פָּסוּק וּפָסוּק יֵשׁ בּוֹ שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה טְעָמִים, כְּמָה דְּאַתְּ אֲמַר: נֶזֶם זָהָב וַחֲלִי כָתֶם (שם כה, יב).
ושם הכוונה לכאו' כי ישנם שני משלים, הן ל"נזם זהב", והן ל"חלי כתם". ובביאור הגר"א מצאתי שביאר מה התוכן של שני משלים אלו, יעו"ש. אלא שצ"ב מה זה הלשון "כל פסוק ופסוק", ואכמ"ל.

 

[אחד מן הלויים]

והנה, בפסוקים אלו נכנס גם המושג "מוסר", וכיון שהוא מאוד יסודי, הן באופן כללי, והן לצורך הבנת דברי הספר, אקדיש לו הודעה נפרדת.

לחץ כדי לכווץ...

בהודעה זו אנסה לבאר את המילה מוסר, מה תוכנה ומה המשמעות שלה לחיינו.

לָדַ֣עַת חׇכְמָ֣ה וּמוּסָ֑ר לְ֝הָבִ֗ין אִמְרֵ֥י בִינָֽה
לָ֭קַחַת מוּסַ֣ר הַשְׂכֵּ֑ל צֶ֥דֶק וּ֝מִשְׁפָּ֗ט וּמֵשָׁרִֽים

לחץ כדי לכווץ...

מה זה מוסר?

א]. בחז"ל נראה בכמה מקומות כי המשמעות של "מוסר" מתפרשת כ"יסורין".

לדוג' בברכות (ה, ב) דרש רשב"י כי העוה"ב נקנה ע"י יסורים מהכתוב "דרך חיים תוכחות מוסר", וכן מצאנו בחז"ל על הפסוק "מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו" שהכוונה ליסורים.

ב]. מצד שני, ישנה משמעות נוספת ל"מוסר", כמו שנראה בדברי (איוב יב, יח) מוּסַ֣ר מְלָכִ֣ים פִּתֵּ֑חַ וַיֶּאְסֹ֥ר אֵ֝ז֗וֹר בְּמׇתְנֵיהֶֽם. ומשמע בתרגום ובמפרשים שם, כי הכוונה היא מלשון "קשר" ו"קשירה",
וכן מצאנו בלשון חז"ל כי עול השוורים נקרא "מוסרה" (ב"ק מה, ב) "קשרו בעליו ב"מוסרה", ונעל בפניו כראוי, ויצא והזיק".

ג]. ונראה, כי שני משמעויות אלו משלימות זו את זה, כי "מוסר" כוונתו שהאדם נקשר ונכנע תחת עול המנהיג, אם זה מוסר האב (-אצל בן) או מוסר הבורא (-אצל כל אדם) או מוסר האדון (-אצל הבהמה).

וממילא ה"יסורים" זו כינוי לפעולה שנעשית על מנת לקשר ולהכניע את האדם לבוראו, או את הבן לאביו, ועל כן "קשירה" המבטאת "עול", היא עצמה ענין ה"מוסר" והפעולה העושה זאת נקראת "יסורים".

ד]. וזו היא כל עבודת האדם על האדמה, להיות מייסר ומקשר את עצמו לעבודת הבורא, ושלא יהיו דברי החכמה מנותקים ממנו חלילה, אלא מיושמים בפועל, מחוברים אל לבו, אל פעולותיו ומשפיעות על כל דרכיו!

וכדאי לקחת מזה מוסר לעצמנו, להשתדל שהתורה תהיה "קשורה" אל הלב ואל הנפש, כדי שהקב"ה לא יצטרך ל"ייסר" אותנו בשוטים... כי אם האדם מממש את תכלית ה"יסורים" להיות "אסור" ו"קשור" בחייו האישיים ליראת ה', הוא לא צריך ל"יסורים" אמיתיים.

ה]. ואולי לזה כיון החכם מכל אדם באומרו (משלי טו, לג) יִרְאַ֣ת ה' מוּסַ֣ר חׇכְמָ֑ה.

כלומר, אם האדם אוסר את עצמו ומקשר את לבו ליראת ה', זה נקרא '"מוסר חכמה". כי על הטיפש שלא ירא מהקב"ה עליו נאמר (משלי, יט, כט) נָכ֣וֹנוּ לַלֵּצִ֣ים שְׁפָטִ֑ים וּ֝מַהֲלֻמ֗וֹת לְגֵ֣ו כְּסִילִֽים. כי כדי שהוא יהיה קשור לאדון השמים והארץ, הוא נצרך ל"יסורים" פיזיים, אבל מי שנכנע מעצמו וירא מהאלוקים חוסך מעצמו "יסורים" ו"שפטים". אם כן, נמצא לפי"ז, כי "יראת ה'" היא "מוסר" של "חכמה" המונעת יסורים, ומחליפה אותם ביראת שמים לבדה.

[ואולי בזה יש לפרש את מה שכתוב (משלי י, כז) יִרְאַ֣ת יְ֭קֹוָק תּוֹסִ֣יף יָמִ֑ים וּשְׁנ֖וֹת רְשָׁעִ֣ים תִּקְצֹֽרְנָה. אבל כבר הארכתי די והותר].​

 

[אחד מן הלויים]

ג]. ונראה, כי שני משמעויות אלו משלימות זו את זה, כי "מוסר" כוונתו שהאדם נקשר ונכנע תחת עול המנהיג, אם זה מוסר האב (-אצל בן) או מוסר הבורא (-אצל כל אדם) או מוסר האדון (-אצל הבהמה).

לחץ כדי לכווץ...

השלמה להודעה הקודמת.
ה"מוסר" הוא קשירת הדברים אל האדם, וכיון שנתבאר לעיל כי ישנם שני חלקים שהאדם צריך להשלים את עצמו בהם:

א]. להכיר את יסודות החכמה, להבין אותם ולקבוע אותם בלבו.

ב]. הוא צריך גם להיות איש שמכיר את המציאות, לדעת לנתח אותה כראוי, ובעיקר לדעת איך ליישם את החכמה הרעיונית שלמד, בעולם המציאות והמעשה.

לחץ כדי לכווץ...

ובכל אחד מהחלקים האלו צריך להיות "מוסר", "לדעת" את החכמה באופן שתתחבר ותכניע את לב האדם.
וכן "לקחת" את המוסר לחיי המעשה, ושהנהגת החיים תושפע מן ה"מוסר".

ולכן ה"מוסר" הוזכר בשני הפסוקים שדיבר בהם שלמה המלך ע"ה:

לָדַ֣עַת חׇכְמָ֣ה וּמוּסָ֑ר לְ֝הָבִ֗ין אִמְרֵ֥י בִינָֽה - חלק החכמה המופשטת.
לָ֭קַחַת מוּסַ֣ר הַשְׂכֵּ֑ל צֶ֥דֶק וּ֝מִשְׁפָּ֗ט וּמֵשָׁרִֽים - חלק הנהגת החכמה בחיי המעשה.

לחץ כדי לכווץ...

וכמו שנתבאר לעיל.

 

[נהר מעדן]

להערה וידיעה בעלמא:
מי שמרגיש שהשינה ותרדימה מתגברת עליו, יפתח אשכול זה ויעיין בה.
כי כן שנינו בירושלמי יומא פ"א ה"ו שהפירושים לספר משלי מפיג ומוציא את השינה [ולכך היו קוראין אותה לפני הכהן גדול ביום הכיפורים עיי"ש].

 

[אחד מן הלויים]

מי שמרגיש שהשינה ותרדימה מתגברת עליו, יפתח אשכול זה ויעיין בה.
כי כן שנינו בירושלמי יומא פ"א ה"ו שהפירושים לספר משלי מפיג ומוציא את השינה [ולכך היו קוראין אותה לפני הכהן גדול ביום הכיפורים עיי"ש].

לחץ כדי לכווץ...

יישר כח, ציטטתי כאן את לשונו: "תני. במשלי ובתילים מפני שטעמן מפיג את השינה".

אם כי אני מבין שכוונתכם לפרש לשון "טעמן" על "פירושי" משלי, אמנם ראה לעיל שהבאתי לשון חז"ל:

תנחומא חוקת, ו:
וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל (מל״‎א ה, יב). אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, חָזַרְנוּ עַל כָּל הַמִּקְרָאוֹת וְלֹא מָצָאנוּ שֶׁנִּתְנַבֵּא שְׁלֹמֹה אֶלָּא קָרוֹב לִשְׁמוֹנָה מֵאוֹת פְּסוּקִים. אֶלָּא מְלַמֵּד, שֶׁכָּל פָּסוּק וּפָסוּק יֵשׁ בּוֹ שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה טְעָמִים, כְּמָה דְּאַתְּ אֲמַר: נֶזֶם זָהָב וַחֲלִי כָתֶם (שם כה, יב).

לחץ כדי לכווץ...

ומזה נראה קצת ש"טעם" היינו "משל" או עכ"פ חלקים בתוכו, ולפי"ז אפשר כי אין הדבר נוגע דווקא ל"פירושי" משלי אלא לעצם הלימוד בו.

 

[אחד מן הלויים]

בהודעה זו אתמקד בשני הפסוקים הבאים (ד' וה'):

לָתֵ֣ת לִפְתָאיִ֣ם עׇרְמָ֑ה לְ֝נַ֗עַר דַּ֣עַת וּמְזִמָּֽה
יִשְׁמַ֣ע חָ֭כָם וְי֣וֹסֶף לֶ֑קַח וְ֝נָב֗וֹן תַּחְבֻּל֥וֹת יִקְנֶֽה

לחץ כדי לכווץ...

כעת שלמה המלך עובר לשלב בו הוא מגדיר למי מיועד הספר.

ישנם ספרים בכתובים ברמה גבוהה, המיועדת רק לבעלי חכמה ומדע,
ישנם לעומת זאת ספרים פשוטים שרק נועדו לבאר רעיונות פשוטים לרפי שכל.

אך לעומת כל אלו ישנו סוג שלישי של ספרים, ספרים שנכתבו על ידי חכם כולל, שכתב את ספרו באופן בו כל אחד יוכל לקבל תועלת מהספר לפי מה שהוא, חכם כטיפש, צעיר כבוגר, נבון וסכל.

וכאן מדגיש שלמה המלך כי ספרו נועד לכולם,
ל"פתאים" שלמרות גילו עדיין מתפתה אחר דברים המושכים אותו.
ל"נער" שעדיין לא גדל והתבגר מספיק.
ל"חכם" שכבר יודע הרבה.
ול"נבון" שרגיל לבחון כל דבר ולהוציא ממנו מסקנות נוספות.
כל אחד יכול להפיק ממנו תועלת לפי מה שהוא!

בעז"ה בהודעות הבאות אשתדל לבאר באריכות את כל אחד מארבעת סוגי האנשים שהזכיר שלמה, וכיצד הספר יועיל לו.

 

[יושב אהל]

משלי פרק א' עם פירוש המלבי"ם עם פיסוק הדגשות וכותרות

 

[נהר מעדן]

אם כי אני מבין שכוונתכם לפרש לשון "טעמן" על "פירושי" משלי,

לחץ כדי לכווץ...

כן פירשו המפרשים על הדף המה הקרבן העדה פני משה והגרח"ק. ויש שפירשו טעמן דהיינו טעמי המקרא של משלי ותהלים יש להם נעימות שפגה השינה.