שותפות יששכר זבולון • קביעת מועדי השנה על ידי זבולון • נחלת בני גד וגבורתם, ויציאתם חלוצים במלחמה
נלמד שמשה מברך את זבולון ויששכר שעשו ביניהם שותפות, שזבולון העוסק במסחר יתמוך ביששכר שיעסוק בתורה ויקבע את מועדי השנה, ובזכותו ידעו ישראל מתי לעלות לרגל. את שבט גד בירך שיהיו גיבורים כנגד האויבים בגבול הארץ, והזכיר את שבח שבט גד שעברו חלוצים במלחמה לפני העם.
לחזק את החלשים:
בחמשת השבטים האחרונים שבירך משה [זבולון, גד, דן, נפתלי, אשר], כפל את שמם, [למשל 'לזבולון אמר שמח זבולון'], וזאת משום ששבטים אלו היו החלשים שבכל השבטים, ובכפל שמם התכוון משה לחזקם ולהגבירם. את השבטים החלשים הללו העמיד יעקב אבינו לפני פרעה, כדי שיראה אותם חלשים ולא ישים את השבטים שרים במלחמתו.
=ברכת זבולון ויששכר=
הסכם יששכר זבולון: זבולון ויששכר עשו ביניהם הסכם-שותפות. שבט זבולון – התגורר על חוף הים, והיה יוצא בספינות מעבר לים לעסוק בסחורה, שם היה מרוויח ממון, והיה נותן ממון ליששכר. ואילו שבט יששכר – היו יושבים ועוסקים בתורה. לפיכך הזכיר משה את ברכת זבולון לפני יששכר, לפי שתורתו של יששכר היא בזכות זבולון.
ברכת הצלחה:
על כך בירך משה את שני השבטים: שְׂמַח וְהַצְלֵחַ זבולון בצאתך לסחורה, ושְׂמַח וְהַצְלֵחַ יששכר בעת ישיבתך באהלה של תורה, שתצליח לעבר-שנים ולקבוע-חודשים, שכן בני יששכר היו ראשי הסנהדרין שעסקו בקביעת העתים לשנה.
דגים וזכוכית:
כל זאת, לפי שזבולון יזכו לשפע ממון, בזכות משאבי הטבע שהם יינקו וישאבו מהים. הם יוציאו מהימים את הדברים היקרים שהם מכוסים וטמונים בחול ובים, והם: דג הנקרא טרית; דג החלזון; זכוכית לבנה. כך, כאשר יזכו לשפע פרנסה, יהיה לבני יששכר פנאי לעסוק בתורה.
עלייה לרגל:
בעקבות כך ששבט יששכר יקבעו את החודשים והמועדים, כל שבטי ישראל, הנקראים 'עמים', יתאספו על ידי קריאה, אל הר המוריה בשלש הרגלים, ושם יקריבו בשלשת הרגלים זבחי-צדק.
נלך לירושלים:
פירוש נוסף: על ידי עסקי המסחר של זבולון, באים סוחרי העמים אל ארצו הנמצאת על הגבול של ארץ ישראל, והם אומרים: הואיל וטרחנו בדרך עד כאן, נלך עד ירושלים, אל הר המוריה, ונראה מה היא היראה שבני ישראל עובדים לה.
העמים מתגיירים:
כאשר הם באים לירושלים, הם רואים שכל ישראל עובדים לאלו-ה אחד, ואוכלים מאכל אחד. שלא כמו אצל הגוים שיש להם אלילים רבים, לכל אחד אליל אחר, וכל אחד אוכל מאכל אחר. כשהגוים רואים זאת הם אומרים: 'אין אומה כשרה כאומה זו!', והם מתגיירים, ומקריבים 'זבחי צדק', כלומר קרבן שגר צדק צריך להקריב.
=ברכת גד=
לביא על הגבול:
שבט גד היה הולך ומרחיב לכיוון מזרח את שטח נחלתו, ועל כך אמר משה: ברוך הוא ה' אשר מרחיב את גבולו של גד. נחלתו של גד היתה סמוך לגבול הארץ, וכל השוכנים סמוך לגבול צריכים להיות גיבורים להדוף את האויבים, לפיכך בירך אותם משה שישכנו שם חזקים כמו לביא, ויטרפו את אויביהם על ידי שיחתכו את הראש והזרוע במכה אחת.
חלקת מחוקק:
ראשית כיבוש הארץ היה כאשר שבט גד בחר לעצמו את נחלתו בארץ סיחון ועוג. והסיבה שבחרו בארץ זו, כי ידעו ששם נמצאת חלקת השדה בה ייקבר משה שהוא המחוקק שמסר את חוקי התורה, ואותה חלקת קבורה מכוסה וספונה מעין כל בריה.
עברו חלוצים:
בני גד שהיו גיבורים באו למלחמת כיבוש הארץ והלכו חלוצים בראש העם, בכך התנהגו בדרכי צדק עם ה' ובדרכי יושר ומשפט עם ישראל, דהיינו שעמדו בהבטחתם לעבור חלוצים למלחמה ולא לשוב עד אחרי כיבוש וחילוק הארץ.
צדקת ה' עשה:
פירוש נוסף: משה רבינו הוא בא בראש העם להנהיג אותן, והוא נהג בדרכי צדק עם ה' ובדרכי משפט עם ישראל.
תורה שבכתב
