- הודעות
- 399
- תודות
- 1,169
- נקודות
- 175
ידוע טעם הירו' מגילה -
כי מזוזה לא שייכת בשטים בספינות,
לעומת תפילין שגם שם מניחים. ולכן התפילין קדושות יותר.
וק"ק שהרי תפילין נשים לא יכולות להניח בדין, וזה לכא' חסרון יותר
מהותי מאשר חסרון מציאות בחיוב למפרשי הימים.
ויש לומר שבגלל שעם בפנ"ע הן (שבת סב.) לא חשיב "פגיעה" בערך התפילין כי זה לא בחזית שלהן
וכעין סברת הראשונים בסנה' י. שהבעלים לא עולה בשם בשביל שיהיה מוגדר כנמצא אחד מהם קרוב או פסול.
ועוד אפשר שמי שבתורת מזוזה ונחסר ממנה, גרע טפי ממי שמופקע מעיקרא.
[ודומיא דסברת תוספות ישנים יבמות נד. שחרש קנה ביבום, כי יש לו כל הכוונה שבארסנל דיליה,
לעומת ישן שבהיותו ער עומד איתן וצלול בדעתו כדבעי לעומת השינה.
וכעי"ז כתוב בתו"י (יומא ח.) שכל איסור היסח דעת בתפילין, הוא בהיותו ער.
(ולמד מזה הצ"פ לגבי הרגשה בנדה האידנא, ויש לדון בדבריו טובא) וע"ע ב"י או"ח (סי' מד).
ואגב בזה תתיישב קו' שאגת אריה לט דלעולם מי שער ובצער חשיב "בתורת", ולכן אסור בתפילין לעומת שינת עראי שזה כל דעתו כעת. ודו"ק.
וע"ע תוס' חגיגה כא. הקשה הר"ר אליהו לפסול האי סכין בהיסח הדעת כדאמר לעיל שילהי פ"ב (כ.)
דאמר לבי על הסל ולא על המגריפה ופסלינה ליה בהיסח הדעת. ותירץ הר"י דלא שייך היסח הדעת לפסול
רק דומיא דהתם שהיו בידו ואסח דעתיה הימנה. אבל היכא שאין בידו כגון שאבד לא שייך התם היסח הדעת ליפסול. ע"כ].
ובשביל להתמקד בקו' הנ"ל - יעמוד קני דהכא, במקומו.
ובלנ"ד וקבלה, אמשיך את הנושא האחרון שנכנס דרך תשו' בתרא, באשכול אחר,
עם כמה הרהורי דברים שעלו לי.
ומ"מ אשמח לשמוע עוד סברות מהלומדים החשובים לגבי הקושיא
הניצבת עמכם בזה לעילא ולעילא (מכל ברכתא דאורייתא דלעיל).
כי מזוזה לא שייכת בשטים בספינות,
לעומת תפילין שגם שם מניחים. ולכן התפילין קדושות יותר.
וק"ק שהרי תפילין נשים לא יכולות להניח בדין, וזה לכא' חסרון יותר
מהותי מאשר חסרון מציאות בחיוב למפרשי הימים.
ויש לומר שבגלל שעם בפנ"ע הן (שבת סב.) לא חשיב "פגיעה" בערך התפילין כי זה לא בחזית שלהן
וכעין סברת הראשונים בסנה' י. שהבעלים לא עולה בשם בשביל שיהיה מוגדר כנמצא אחד מהם קרוב או פסול.
ועוד אפשר שמי שבתורת מזוזה ונחסר ממנה, גרע טפי ממי שמופקע מעיקרא.
[ודומיא דסברת תוספות ישנים יבמות נד. שחרש קנה ביבום, כי יש לו כל הכוונה שבארסנל דיליה,
לעומת ישן שבהיותו ער עומד איתן וצלול בדעתו כדבעי לעומת השינה.
וכעי"ז כתוב בתו"י (יומא ח.) שכל איסור היסח דעת בתפילין, הוא בהיותו ער.
(ולמד מזה הצ"פ לגבי הרגשה בנדה האידנא, ויש לדון בדבריו טובא) וע"ע ב"י או"ח (סי' מד).
ואגב בזה תתיישב קו' שאגת אריה לט דלעולם מי שער ובצער חשיב "בתורת", ולכן אסור בתפילין לעומת שינת עראי שזה כל דעתו כעת. ודו"ק.
וע"ע תוס' חגיגה כא. הקשה הר"ר אליהו לפסול האי סכין בהיסח הדעת כדאמר לעיל שילהי פ"ב (כ.)
דאמר לבי על הסל ולא על המגריפה ופסלינה ליה בהיסח הדעת. ותירץ הר"י דלא שייך היסח הדעת לפסול
רק דומיא דהתם שהיו בידו ואסח דעתיה הימנה. אבל היכא שאין בידו כגון שאבד לא שייך התם היסח הדעת ליפסול. ע"כ].
ובשביל להתמקד בקו' הנ"ל - יעמוד קני דהכא, במקומו.
ובלנ"ד וקבלה, אמשיך את הנושא האחרון שנכנס דרך תשו' בתרא, באשכול אחר,
עם כמה הרהורי דברים שעלו לי.
ומ"מ אשמח לשמוע עוד סברות מהלומדים החשובים לגבי הקושיא
הניצבת עמכם בזה לעילא ולעילא (מכל ברכתא דאורייתא דלעיל).
נערך לאחרונה: