ויחי שִׂכֵּל֙ אֶת־יָדָ֔יו כִּ֥י מְנַשֶּׁ֖ה הַבְּכֽוֹר (1 צופה)

[הצעיר שבחבורה]

בפשוטו הוא נתינת טעם למה "שכל את ידיו" "כי מנשה הבכור" והדברים טעונים ביאור

ובפי' רש"י "בהשכל וחכמה השכיל את ידיו לכך ומדעת כי יודע היה כי מנשה הבכור ואעפ"כ לא שת ימינו עליו". ואין הלשון עולה יפה.

ורשב"ם פירש "כי מנשה הבכור ויודע היה יעקב שיוסף בנו הביאם שיהא מנשה לימינו של יעקב ואפרים לשמאלו, והוא רצה לתת ימינו על ראש הצעיר ושמאלו על ראש הבכור:" וכן ביאר באור החיים "והנכון בעיני הוא לפי מה שקדם הכתוב להודיע כי עיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל הכר מי הוא הבכור ומי הוא הצעיר, לזה כשרצה לברך דן בדעתו כי המסדר יסדרם בדרך מוסרי לעשות הבכור לימינו של המברך ובזה ידע מקום כל אחד מהם ועשה מה שעלה על מחשבתו עשות, וזה הוא שיעור הכתוב שכל את ידיו וא"ת מנין ידע והכיר מקומו של כל אחד לזה אמר כי מנשה הבכור ומזה ידע כי אותו יהיה לימין ולזה שכל ידיו:"

וראב"ע כתב "כי מנשה הבכור — אף על פי שמנשה הוא הבכור; וכן: "כי עם קשה עורף" (שמות לד, ט), ורבים כן:"
ועיינתי שם, וראיתי בדברי הרמב"ן שנחלק עליו וביאר שם "וטעם כי עם קשה עורף הוא כפשוטו שילך בקרבם בעבור שהם עם קשה עורף כי אחר שנתרצה להם הקב"ה יהיה ה' טוב לקשי ערפם יותר ממלאך ומבקש להגדיל טובם יותר כי הם עמו ונחלתו וכאשר בשעת הכעס היה נוח להם שישלח לפניהם מלאך בעבור שהם עם קשה ערף כמו שאמר (לעיל לג ג) פן אכלך כן בעת הרצון טוב להם בשכינה בעבור שהם עם קשי עורף שיותר יחונן וירחם על עבדיו"

ועדיין טעון ביאור​

 

[הצעיר שבחבורה]

מפרש זאת המלבי"ם, ובהקדם תחילת הפסוק "וַיִּשְׁלַח֩ יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת־יְמִינ֜וֹ וַיָּ֨שֶׁת עַל־רֹ֤אשׁ אֶפְרַ֙יִם֙ וְה֣וּא הַצָּעִ֔יר וְאֶת־שְׂמֹאל֖וֹ עַל־רֹ֣אשׁ מְנַשֶּׁ֑ה"

נראה מן הפסוק שהניח קודם את יד ימינו על ראש אפרים, ואחר כך את יד שמאלו על ראש מנשה. ואם לא נניח שהשחיל את יד שמאלו מתחת יד ימינו נמצא שהיתה יד שמאל מעל יד ימין בשעת הברכה.

וכותב המלבי"ם

ר"ל הנה בברכת כהנים כתיב וישא את ידיו והכתיב ידו דצריך לארמא ימינו על שמאלו כמ"ש בזהר,
וא"כ אחר שהגיעו ידי יעקב זו תחת זו היה צריך שיניח תחלה את שמאלו על ראש מנשה ואח"כ את ימינו על ראש אפרים, והיתה יד הימין על יד השמאל, והוא ל"כ עשה רק תחלה שלח את ימינו וישת על ראש אפרים ואח"כ נתן את שמאלו על ראש מנשה, וא"כ היתה יד השמאל למעלה מיד הימין,
עז"א "שכל את ידיו כי מנשה הבכור", בזה השכיל ע"י ידיו להראות שיודע שמנשה הבכור, וע"כ הגם שיש לו טעם לברך את הבכור ביד שמאל ואת הצעיר בימין, בכ"ז הרים יד שמאל למעלה להורות שמנשה הוא הבכור ואינו מושך שפע ברכתו ע"י אפרים רק מצינור בפ"ע, וע"כ בא השמאל למעלה מן הימין:​

 

[בר אביי]

החזקוני (בפי א') פי' שלא רצה לבייש את מנשה ולכן לא הזיזו ממקומו. ונראה לפי"ד שהיתה מיטתו של יעקב גבוהה ואפרים ומנשה לא ראו את ידיו.
ובפי' ב' פי' כראב"ע והביא ראיות אחרות.
הנה ציטוט:
שכל את ידיו עשה עניינו בהשכל ובחכמה שמן הדין היה לו להפוך הבנים לפי מה שהיה בדעתו לתת אפרים לימינו ומנשה לשמאלו והוא עשה ההשכל והחכמה בידיו שלא רצה לבייש מנשה כי הוא היה הבכור וצריך לחלוק לו כבוד קצת. ד״‎א כי מנשה הבכור אע״‎פ שמנשה הבכור לא שת ימינו עליו כי ראה ברוה״‎ק שאחיו הקטן יגדל ממנו. ויש הרבה כי שפירושם אע״‎פ, כמו רפאה נפשי כי חטאתי לך. וסלחת לעוני כי רב הוא, דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא ועוד הרבה. ע"כ
כמו"כ יש לציין את דברי הכתב והקבלה שפי' 'שכל את ידיו' שיעקב אבינו הבין שמנשה הבכור ע" משמוש ידיו. ויל"ע.