בדין הסופגנין וכיוצא בזה לחיוב חלה וברכת המוציא ושאר דינים - חלק ג

מאמר זה נמצא בסדרה בדין הסופגנין וכיוצא בזה, לדין חיוב חלה, ולברכת המוציא, ולשאר דיני לחם.
להלכה.

חיוב חלה.


הטור (יורה דעה סימן שכט) הביא ב' הדעות ונראה שדעתו נוטה לדעת הרמב"ן שכן הוא דעת הר"ש וכתב "וכ"ה מסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל", וכן הכריע להלכה השו"ע (שם סעיף ג) "עיסה שבלילתה עבה וגילגלה על דעת לבשלה או לטגנה או לעשותה סופגנין[א] או ליבשה בחמה ועשה כן פטורה, גלגלה לעשות ממנה לחם ונמלך לבשלה או לטגנה או לעשותה סופגנין או ליבשה בחמה חייבת שכבר נתחייבה משעת גלגול, גלגלה על דעת סופגנין וכיוצא בהן ונמלך לעשותה לחם חייבת".

ובביאור הגר"א שם כתב "מתניתין ה' פרק קמא דחלה וכפירוש הר"ש שם, ואינו כן דעת רבינו תם" יעו"ש. והש"ך (ס"ק ד) כתב "מיהו הרבה פוסקים חולקים דהיכא דבלילתה עבה אפילו גלגלה על דעת לבשלה חייבת בחלה דמיד נתחייבה בשעת גלגול כדאיתא בב"י, לכן יש להחמיר להפריש חלק בלא ברכה" כו'.

ברכת המוציא.

כתב השו"ע (אורח חיים סימן קסח סעיף יג) "אפילו דבר שבלילתו עבה אם בשלה או טגנה אין מברך עליה המוציא אפילו שיש עליה תוריתא דנהמא ואפילו נתחייבה בחלה דברכת המוציא אינו הולך אלא אחר שעת אפיה, ויש חולקים ואומרים דכל שתחלת העיסה עבה אפילו ריככה אחר כך במים ועשאה סופגנין ובשלם במים או טגנם בשמן מברך עליהם המוציא כו' וירא שמים יצא ידי שניהם ולא יאכלם אלא על ידי שיברך על לחם אחר תחלה".

ובבאר הגולה (אות ט) כתב על דעת היש חולקים "רבינו תם בפסחים דף ל"ז בתוספות ובברכות דף ל"ז", וכן בביאור הגר"א (ס"ק לח) האריך בזה וכתב "ויש חולקים, הוא דעת ר"ת כו' אבל בבלילתו עבה כולי עלמא מודי דחייב, ואפילו בשלה במשקה כו' מכל מקום כיון שתחלתו עיסה חייבת כמו שכתוב שם תחלתו עיסה כו', ועוד כתב ר"ת דהוא הדין לענין המוציא כו' והר"ש והרמב"ן חלקו עליו וכתבו כו' אבל עשאה מתחילה על דעת לעשותה סופגנין היינו רישא שם תחילה וסופה סופגנין וכו', וכן לענין המוציא פטור" וכו' עכ"ד יעו"ש שהאריך.

והנה הטור כתב "כל דבר שבלילתו עבה אפילו בשלו במים או טגנו בשמן לחם גמור הוא וחייב בחלה ומברכין עליו המוציא ובלבד שיש בו תואר לחם ואם בלילתו רכה ובשלו במים או טגנו בשמן לאו לחם הוא לענין חלה והמוציא" כו', וכבר עמד בדבריו הבית יוסף וכתב "ומכל מקום יש לתמוה למה סתם דבריו כדעת רבינו תם כיון דהרא"ש והרמב"ם סברי כר"ש ודאי דהכי נקטינן ואם כן כדבריו היה לו לסתום".

ואמנם תמיהה זו עדיין בעינה עומדת על דברי השלחן ערוך עצמו שהזכיר כאן את דברי היש חולקים וחשש לדבריהם וכתב "וירא שמים יצא ידי שניהם ולא יאכלם אלא על ידי שיברך על לחם אחר תחלה" ואילו בהלכות חלה סתם וכתב שפטורה מן החלה ולא חשש לדעת ר"ת להחמיר לכה"פ שיפריש בלא ברכה וכש"כ הש"ך, ואף הגר"א העיר בזה (אורח חיים שם ס"ק לט) שכתב "ועיין יורה דעה סימן שכ"ט סעיף ג' שסתם כדעה הראשונה".[ב]

והב"ח כתב להעמיד דברי הטור בנמלך וזה לשונו "אלא מיירי בנמלך דהיינו שעשה מתחילה עיסה דבלילתה עבה דאפילו נמלך אחר כך ובשלו במים או טגנה בשמן לחם גמור הוא וחייב בחלה ובברכת המוציא דדין זה כולי עלמא מודו ביה", וכ"כ הדרישה בביאור דברי הטור שכוונתו לומר בעשה עיסה לאפותה ואחר כך נמלך עליה לבשלה שבזה לכולי עלמא הרי היא חייבת בחלה ומברכין עליה המוציא. והזכיר בביאור הלכה דעה זו יעו"ש.

ובאמת מן הראוי לעיין בדבריהם, מלבד שעל פי הסברא קשה להולמם דבשלמא לענין חלה שחיובה תלוי בשעת גלגול ניתן לומר שכל שבשעת גלגול היתה דעתו לאפותה הרי התחייבה בחלה ושוב אין הבישול מפקיע ממנה חיוב חלה, אבל בהמוציא מה לי שדעתו היתה לאפותה הרי בסוף בשלה וכיון שדעתו לבשלה פטורה משום שאינה נעשית לחם על ידי הבישול, הרי מאותו הטעם אף שהיה דעתו לאפותה כיון שנמלך עליה לבשלה הרי בסוף לא נעשתה לחם.

וביותר קשה שהרי דעת הר"ש מבוארת בדבריו שאף רקיק המבושל שבישלו לאחר האפיה אין מברכין עליו המוציא, וכתב להעמיד את הברייתא (ברכות דף לז עמוד א) "טחנה אפאה ובישלה בזמן שהפרוסות קיימות בתחלה מברך עליה המוציא לחם מן הארץ" וכו' כרבי מאיר ולדעתו אין בישול שאחר אפיה מבטל את האפיה אבל לר' יוסי אף שם אינו מברך המוציא, ואם כן הרי אף בישול שאחר אפיה מבטל את האפיה ואין מברכין עליה המוציא וכל שכן שבישול לאחר שהיה בדעתו לאפות ולא אפה לבסוף אלא שנמלך עליה לבשלה שאין מברכין עליה המוציא לדעת הר"ש.

ואף שבזה לא קיי"ל כהר"ש, שהרי כתב השו"ע (אורח חיים סימן קסח סעיף י) "חביצה כו' אם נתבשל אם יש בהם כזית כו' מברך המוציא" כו' הרי שבישול לאחר אפיה מברכין עליו המוציא, כבר הרגיש בזה הגר"א (אורח חיים שם ס"ק לז) וכתב "ואע"ג שכתבתי בסעיף י' דמה שכתב הר"ש דביטול מבטל לאפיה דלא קיימא לן כוותיה מכל מקום בזה אפשר למיפסק כמותו, דשם דוקא שאפאה מקודם וכמו שכתב הרא"ש" כו', וא"כ הרי בבישול לחודיה כל שלא אפאה דעת הר"ש שאין מברכין עליו המוציא ואף שהיתה דעתו לאפות ובזה שפיר קיי"ל כהר"ש.
​


[א] ויש להעיר מהו שכתב "או לעשותה סופגנין", שהרי לדעת הריבמ"צ והרמב"ן סופגנין הוא בלילה עבה אלא שדעתו לבשלה או לטגנה וכיוצא בזה והרי בפירוש הזכיר השו"ע בישול, טיגון ואפיה בחמה.
[ב] ושמא מפני שראה דברי הטור שסתם כאן כדברי רבינו תם לברך המוציא אף שתמה עליו מכל מקום לא השמיט דעה זו מן הספר והזכירה וחשש לה.​
מאמר קודם בסדרה 'בדין הסופגנין וכיוצא בזה, לדין חיוב חלה, ולברכת המוציא, ולשאר דיני לחם.': בדין הסופגנין וכיוצא בזה לחיוב חלה וברכת המוציא ושאר דינים - חלק ב (ביאור דעות הראשונים)
אודות המחבר
ה
צָ֮עִ֤יר אֲנִ֣י לְ֭יָמִים וְאַתֶּ֣ם יְשִׁישִׁ֑ים עַל־כֵּ֖ן זָחַ֥לְתִּי וָֽאִירָ֓א׀ מֵחַוֹּ֖ת דֵּעִ֣י אֶתְכֶֽם

הערות

ולגבי מצה, כעת לא מצאתי בפירוש בפוסקים לגבי עיסה שבלילתה עבה שנתבשלה.

אמנם לגבי מצה שנתבשלה הכרעת השולחן ערוך שאין יוצאים בה ידי חובת מצה, וכר' יוסי.
ומבואר בפוסקים שהסיבה לכך היא מהטעם המובא בברכות (דף לח עמוד ב) "דכולי עלמא שלקות מברכין עליהן בורא פרי האדמה ועד כאן לא קאמר ר' יוסי התם אלא משום דבעינן טעם מצה וליכא".
הרי שבמצה ישנו חסרון במצה שנתבשלה, אף שלדיני ברכות אין הבישול מפקיע את הברכה, מחמת שעל ידי הבישול 'ליכא טעם מצה'

ויתכן שסבירא להו שאותו הטעם שייך גם בעיסה שלא נאפתה אלא נתבשלה. ולא מצאתי כעת במפורש, וה' יאיר עיני.​
 

[[AMSQ:1617|הצעיר שבחבורה]]
ובאמת מן הראוי לעיין בדבריהם, מלבד שעל פי הסברא קשה להולמם דבשלמא לענין חלה שחיובה תלוי בשעת גלגול ניתן לומר שכל שבשעת גלגול היתה דעתו לאפותה הרי התחייבה בחלה ושוב אין הבישול מפקיע ממנה חיוב חלה, אבל בהמוציא מה לי שדעתו היתה לאפותה הרי בסוף בשלה וכיון שדעתו לבשלה פטורה משום שאינה נעשית לחם על ידי הבישול, הרי מאותו הטעם אף שהיה דעתו לאפותה כיון שנמלך עליה לבשלה הרי בסוף לא נעשתה לחם.

הקושיא שהעלית על הב"ח, בביאור הלכה (סי' קס"ח סעיף י"ג ד"ה "ואפילו נתחייבה בחלה") עמד על נקודה זו, וכתב לתמוה על הב"ח והדרישה כיוון שהשו"ע פסק להדיא שאפילו נתחייבה בחלה אין מברכים עליה המוציא.
בהערה [ב] הצעת שהשו"ע חשש לדעת ר"ת מפני שראה שהטור סתם כמותו. ניתן להוסיף כאן גם יישוב דבהפרשת חלה בלא ברכה יש חשש של הפסד ממון (או חשש שיאכלו מן החלה בטומאה/באיסור כהן), ולכן סתם השו"ע לפטור ולא חשש להחמיר. לעומת זאת, בברכת המוציא יש פתרון קל של "ירא שמים יצא ידי שניהם" על ידי ברכה על לחם אחר, שאין בו שום חשש איסור או ספק ברכה לבטלה.
 

מידע על המאמר

מְחַבֵּר
הצעיר שבחבורה
זמן קריאת המאמר
4 דקות זמן קריאה
צפיות
29
הערות
3
עדכון אחרון

עוד ב-סוגיות בש"ס

מאמרים נוספים מ-הצעיר שבחבורה

שתף מאמר זה

חזור
חלק עליון
✖ ❓