דין עיסה שבלילתה רכה לחיוב חלה - נספח

מאמר זה נמצא בסדרה בדין הסופגנין וכיוצא בזה, לדין חיוב חלה, ולברכת המוציא, ולשאר דיני לחם.

כתב השולחן ערוך (סימן שכט סעיף ב) "עיסה שבלילתה רכה ואפאה בתנור או במחבת בין שהרתיח ואחר כך הדביק בין שהדביק ואחר כך הרתיח חייבת בחלה ובלבד שלא על ידי משקה", ובביאור הגר"א כתב "עיסה כו', כרבי יוחנן שם ל"ז א. ועיין תוספות שם ב' ד"ה דכולי עלמא כו', ולר"י כו' ואומר ר"ת כו', וזהו שכתב ובלבד כו'" עכ"ל.

ומתוך דברי הטור (סימן שכט) שכתב "ועיסה שבלילתה רכה ובשלה במים או טגנה בשמן פטורה אבל אם אפאה בתנור או אפאה במחבת בלא שמן והרתיח תחלה ואחר כך הדביק בו העיסה לכולי עלמא חייבת, אבל אם הדביק ולבסוף הרתיח בזה פליגי ריש לקיש פוטר ורבי יוחנן מחייב, ור"ח פוסק כריש לקיש ורב אלפס כרבי יוחנן וכן היא מסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל ובלבד שלא על ידי משקין", הרי מתבאר שדין עיסה שבלילתה רכה הוא סופגנין ובו נחלקו ר' יוחנן וריש לקיש.

וכפי שנתבאר לעיל כל זה הוא כפי שפירש רבינו תם שבלילה עבה לעולם חייבת בחלה ואף אם נתבשלה ורק בבלילה רכה תליא אי נאפתה או לא, אבל לפי' הרמב"ן והר"ש שבלילה עבה אם עשאה על דעת לבשלה ובשלה פטורה מן החלה הרי לכאו' מתבאר שבזה נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש, וכפי שהובא לעיל שכן הביא הריטב"א לפרש בשם רש"י דמיירי בבלילה עבה ובזה נחלקו ריש לקיש ור' יוחנן לפי שהבישול פוטרה מן החלה וכש"נ.

ואם כנים אנו בזה, הרי שיש לתמוה על הטור שהביא דין זה בסתמא, ומיד לאחר מכן הביא מחלוקת רבינו תם והר"ש בדין עיסה שבלילתה עבה, והרי לדעת הר"ש והרמב"ן לא מיירי בבלילה רכה, וביותר קשה שהרי השו"ע (בסעיף ג) פסק כדעת הרמב"ן והר"ש בבלילה עבה ואם כן מדוע הביא כאן דין בלילה רכה שמתחייבת אם נאפתה.

בירור דעת הרמב"ן בבלילה רכה.

והנה, בדברי הרמב"ן לא נתבאר מה דינה של בלילה רכה אם היא חייבת בחלה או פטורה, אלא שמכיון שלדבריו דין הסופגנין שפטור מן החלה מיירי בבלילה עבה שדעתו לבשלה ובשלה שפטורה מן החלה א"כ הרי אין לנו מקור כלל מהתלמוד לדין בלילה רכה.

והראש יוסף הקשה לדעת הרמב"ן וזה לשונו "ומ"מ קשה בלילה רכה מה מהני אפיה אחר כך כיון דמחשבה אין מועיל לה" ע"כ, וביאור דבריו שהרי כתב הרמב"ן בבלילה עבה שלש על דעת לבשלה ובסוף אפאה שחייבת בחלה מכיון שמעשה מוציא מידי מחשבה וכיון שאינה נפטרת אלא מחמת מחשבתו שחשב עליה לבשלה הרי מעשה האפיה מוציא מידי מחשבה ולכך היא מתחייבת בחלה, ואם כן בבלילה רכה שמשמע מדברי השולחן ערוך שאינה מתחייבת אלא אם אפאה לבסוף ונראה מזה שאם בשלה לבסוף אף שהיתה דעתו לאפותה פטורה מן החלה הרי נמצא שגלגול העיסה בפטור היה והיאך מעשה האפיה שלבסוף מחייבה.

ומהר"ם חלאוה (פסחים דף לז עמוד א ד"ה ת"ר הסופגנין) כתב "אלא ודאי לא שנא בלילתו עבה לא שנא בלילתו רכה הכל הולך אחר הסוף למה שעושה ממנה וכו', והכי נמי קתני עיסה שתחלתה סופגנין כלומר שעשה על דעת סופגנין וסופה עשה ממנה סופגנין פטורה אעפ"י שבלילתה עבה וכדמשמע נמי לשון עיסה, אבל אם דעתו תחילה לפת וסופה סופגנין או דעתו תחלה לסופגנין וסופה פת חייבת וכו'" עכ"ל.

הרי מבואר מדבריו שאין חילוק כלל בין בלילה עבה לבלילה רכה ובשניהם אם דעתו לבשלה ובישלה פטורה מן החלה ואם היתה דעתו לבשלה ובסוף אפאה או שהיתה דעתו לאפותה אף שבישלה לבסוף הרי היא חייבת בחלה, וכן כתב שם בסו"ד "הלכך בין בלילתה עבה בין בלילתה רכה כו' חייבת בחלה, אבל אם אין דעתו לעשותה לחם אפי' בלילתה עבה פטורה כו'" יעו"ש.

וכן הוא דעת הראש יוסף (שם) שכתב "אלא שמע מינה דברכה נמי מהני מחשבה אם לש רכה על מנת לאפות חייבת" הרי מבואר שאף בבלילה רכה נאמר דין תחילתה עיסה וסופה סופגנין שאך היה דעתו על מנת לאפות אף שבשלה לבסוף חייבת שמשעה שהיתה דעתו לאפות התחייבה בחלה ולדבריו אין בין בלילה רכה לבלילה עבה.

ורבינו דוד בחידושיו (פסחים דף לז עמוד א ד"ה הסופגנין) הביא בשם הרמב"ן "והרב מורי נ"ר אומ' שאין זה נכון שאלו היה מעשיה רכין ליכא מאן דמחייב במעשי אילפס ואפי' בתנור נמי פטורה מן החלה" כו', ומפשטות הדברים נראה שבלילה רכה אינה חייבת בחלה לדעת הרמב"ן ואף אם נאפתה בתנור הרי היא פטורה מן החלה, ואם כן הוא הרי למדנו לדעת הרמב"ן שבלילה רכה לעולם היא פטורה מן החלה ואינה מתחייבת אף אם נאפתה.

וכן הוא בהדיא דעת המאירי (פסחים שם) שכתב "ולמדת שכולם בשנעשו על דרך לישה וגלגול נאמרו, אבל כל שנעשו שלא כדרך לישה וגלגול אלא בבלילה רכה אין שום אפיה מחייבתם ואפי' אפייה בתנור" עכ"ל.

אלא שמהר"ם חלאוה לאחר שהביא דעת רבינו תם כתב להקשות וזה לשונו "ועוד דאי בלילתן רכה היאך מחייב ר' יוחנן במעשה אילפס והא לענין חלה בגלגול תליא מילתא ואפי' אפאו פת בתנור נמי לבסוף פטור מן החלה" והוא כדברי רבינו דוד, ומכל מקום כשהביא כדעת הרמב"ן כתב במפורש לחייב בלילה רכה כל שדעתו לאפותה או אם נאפתה לבסוף.

ומוכרח מדברי מהר"ם חלאוה שלא כתב כן אלא לדעת רבינו תם שהכל תלוי בגלגול עצמו ואינו תלוי בדעתו בשעת גלגול, וע"כ כשם שלדעת רבינו תם בעיסה שבלילתה עבה הרי היא חייבת בחלה אף שדעתו לבשלה מחמת שגלגולה בדרך עיסה הוא ומחייב בחלה, הרי לדבריו נמצא שעיסה שבלילתה רכה מכיון שלא נתחייבה בשעת גלגול יש לנו לפוטרה מן החלה.

ומצאתי שכתב כן הגר"ח גריינמן זללה"ה במכתב (מובא בחידושים וביאורים חלה סימן ב) בזה הלשון "הנני מודע לאשר אין חפצם לקבוע שתהא דעת הרמב"ן דבלילה רכה אין מתחייבת באפייה, ובתחילת עיוני בדברי המהר"ם חלאוה שהביא כת"ר, עלה בדעתי לפרש דכונתו דאם נימא כר"ת שהכל הולך אחר שעת הגלגול ולא אזלינן בתר דעתו כלל, ובלילה עבה חייבת אף שדעתו לחזור ולעשותה רכה, א"כ אם פטרינן רכה משום דלא חשיב גלגול דין הוא שתשאר בפטורה, ולא תתחייב באפייה, דהא אין כאן גלגול והכל הולך בתר גלגול" וכו'.

והוסיף וכתב "ולהאמור יתכן לפרש גם דברי הרמב"ן שהביא הר"ד ז"ל על דרך זה, ואין כוונתו רק להקשות לשיטת ר"ת דאם דין הוא למיזל בתר שעת גלגול, א"כ ראוי לומר דבלילה רכה לא תתחייב באפייה" עד כאן ממכתבו.

ביאור דעת הטור

ונראה לומר בדעת הטור שהביא מחלוקת ר' יוחנן וריש לקיש בבלילה רכה, שהבין שהמובא במשנה ד' "הסופגנין והדובשנין והאסקריטין וחלת המשרת פטורין מן החלה" כל אלו בלילתן רכה הן, וכן פירש הרא"ש אף שהביא בדבריו הן את דעת רבינו תם, והן את דעת רבינו שמשון והרמב"ן החולקים.

ועל זה העמידה הגמרא בפסחים (דף לז עמוד א) את מחלוקת ריש לקיש ור' יוחנן ""אמר ריש לקיש הללו מעשה אילפס הן ורבי יוחנן אמר מעשה אילפס חייבין והללו שעשאן בחמה", ולכך פירש הטור שאף בבלילה רכה אינה פטורה מן החלה אלא אם כן לא נאפתה בתנור, אלא במעשה אילפס לריש לקיש או בחמה לרבי יוחנן, ולכולי עלמא בנתבשלה על ידי משקה, אבל בלילה רכה שנאפתה בתנור הרי היא חייבת בחלה.

ואילו המובא במשנה ה' "עיסה שתחלתה סופגנין וסופה סופגנין פטורה מן החלה, תחלתה עיסה וסופה סופגנין תחלתה סופגנין וסופה עיסה חייבת בחלה" שם העמיד הטור בבלילה עבה אלא שהיה דעתו לבשלה, ולכך כל שנתבשלה לבסוף הרי היא פטורה מן החלה, אבל אם נאפתה לבסוף או שדעתו מתחילה לאפותה ונמלך עליה לבשלה הרי היא חייבת בחלה.

והרי הרמב"ן (בהלכות חלה) כתב לדייק "דהא אנן עיסה שתחלתה סופגנין תנן וכו', דשמעת מינה דכולהו עיסה נינהו, דאי לאו עיסה נינהו הו"ל למיתני סופגנין שתחילתן וסופן סופגנין פטורים" וכו', וא"כ במשנה ה' שנכתב 'עיסה' שתחילתה סופגנין הרי בהכרח שמיירי בעיסה שבלילתה עבה, אבל במשנה ד' שנכתב 'סופגנין' הרי שפיר מיירי בעיסה שבלילתה רכה.

ונמצא שמשנה ד' והגמ' בפסחים עוסקות בבלילה רכה ואם כן מתוך דברי ריש לקיש ור' יוחנן הרי למדים אנו שבלילה רכה שנאפתה הרי היא חייבת בחלה, ואם התבשלה פטורה, וזהו שכתב השו"ע (בסעיף ב) "עיסה שבלילתה רכה ואפאה בתנור" וכו' "חייבת בחלה" אמנם אם התבשלה פטורה ולכך סיים השו"ע "ובלבד שלא על ידי משקה", וזהו שציין הגר"א ע"ד השו"ע "כרבי יוחנן שם ל"ז א'".

ואילו בסעיף ג' הביא השו"ע את דין בלילה עבה שבמשנה ה' וכפי דעת הרמב"ן והר"ש, וכפי שנתבאר במאמרים הקודמים.

ואם כנים אנו בזה, הרי שניתן לבאר בזה אף את לשון השולחן ערוך שבסעיף ג' שכתב "עיסה שבלילתה עבה וגלגלה על דעת לבשלה או לטגנה או לעשותה סופגנין או ליבשה בחמה", ומכיון שפסק כדעה שלעשותה סופגנין היינו על דעת שלא לאפותה והרי הביא בדבריו בישול טיגון ואפיה, ומהו שהוסיף וכתב "או לעשותה סופגנין".

ועל פי האמור בדעת הטור והשולחן ערוך, הרי מבואר היטב שבא השולחן ערוך לחדש שאם בשעה שגלגל עיסה זו שבלילתה עבה היה דעתו עליה לעשותה לאחר מכן קודם אפייתה בלילה רכה הרי היא פטורה מן החלה[א].



[א] ועדיין יש להעיר שהרי אם נאפתה לבסוף, אף אם עשאה מתחילה בלילה רכה הרי היא חייבת, ובהכרח לומר שלא נאפתה לבסוף אלא נתבשלה, ואם לא שעשאה על דעת לעשותה בלילה רכה, הרי דין עיסה זו כדין עיסה שגלגלה לעשות ממנה לחם ונמלך עליה לבשלה שכבר נתחייבה בשעת גלגול, אך מכיון שבשעת גלגול היה בדעתו לעשותה בלילה רכה היא לא התחייבה בשעת גלגול, ואם כן כל שנמלך עליה לבשלה הרי היא פטורה.
מאמר קודם בסדרה 'בדין הסופגנין וכיוצא בזה, לדין חיוב חלה, ולברכת המוציא, ולשאר דיני לחם.': בדין הסופגנין וכיוצא בזה לחיוב חלה וברכת המוציא ושאר דינים - חלק ג
  • יישר כח
תגובות: התורה
אודות המחבר
ה
צָ֮עִ֤יר אֲנִ֣י לְ֭יָמִים וְאַתֶּ֣ם יְשִׁישִׁ֑ים עַל־כֵּ֖ן זָחַ֥לְתִּי וָֽאִירָ֓א׀ מֵחַוֹּ֖ת דֵּעִ֣י אֶתְכֶֽם

הערות

מידע על המאמר

מְחַבֵּר
הצעיר שבחבורה
זמן קריאת המאמר
6 דקות זמן קריאה
צפיות
16
הערות
1
עדכון אחרון

עוד ב-סוגיות בש"ס

מאמרים נוספים מ-הצעיר שבחבורה

שתף מאמר זה

חזור
חלק עליון
✖ ❓