פסח, חודש ניסן ביעור חמץ באכילה? (1 צופה)

[ישעיהו מנחלת דן]

מי שביתו מבוער מחמץ קודם י''ד האם כשאוכל בי''ד החמץ האחרון מקיים מ''ע של ביעור חמץ? וא''כ האם יברך ע''ז?

 

[הרב מרודוש]

יש רש"ש בפסחים (איני זוכר את הדף)
שאומר שבאכילה ניתן לקיים מצוות שריפהגם אליבא דר"י

 

[אורה]

יש רש"ש בפסחים (איני זוכר את הדף)
שאומר שבאכילה ניתן לקיים מצוות שריפהגם אליבא דר"י

לחץ כדי לכווץ...

בפרק כל שעה ואומר ע"פ הכתוב כי האדם עץ השדה, ויש גם בעל המאור הובא גם בחידושי רבינו דוד (שם) כשחל ע"פ בשבת שמקיים ע"י אכילה

 

[בן ליש]

יש רש"ש בפסחים (איני זוכר את הדף)
שאומר שבאכילה ניתן לקיים מצוות שריפהגם אליבא דר"י

לחץ כדי לכווץ...

כ"א: (וגם הוסיף שם דאפי' לפי מה שחידש דלר"י בעי דוקא שריפה בעצים, אפי"ה בדרך רחוק י"ל דאדם נקרא עץ וכו' עיי"ש).

 

[ישעיהו מנחלת דן]

לכאורה יש לומר שמצות ביעור היא על החמץ הנשאר אבל הנאכל אינו ביעור אלא דרך ארץ שעד עכשיו אוכל חמץ ומכאן ולהבא יאכל מצוה כמצווה ויברך עליה אבל ברכה על הבעור כשאין לו מה לבער אולי לא שייך ולכאורה גם אין ענין שיקנה בשביל לבער וצ''ע

 

[נדיב לב]

יש רש"ש בפסחים (איני זוכר את הדף)
שאומר שבאכילה ניתן לקיים מצוות שריפהגם אליבא דר"י

לחץ כדי לכווץ...

אכן מהטעם, "שהחום הטבעי אשר בבע"ח המעכל את המזון הוי כשריפה". ולפי גם במניח לפני בהמתו. אמנם בזמנו חקרתי אם שפיכת אקונומיקה נחשב לביעור. ולכאו' יש לחלק הן מצד דל"ש אדם עץ ואין שריפה אלא בעצים וכו', וכן שלא גורם לכילוי ממש כמצו"ב.

ואמנם מצינו ברש"ש בפסחים ריש פרק ב' לגבי ביעור הנעשה על ידי אכילה. אבל לכאורה דברי הרש"ש לא יועילו כאן דמיירי בביעור בדרך אכילה ומהטעם - שהחום הטבעי אשר בבע"ח המעכל את המזון הוי כשריפה, משא"כ בשפיכת אקונומיקה שלא גורמת לכלות את גוף החמץ [כוונת הרש"ש שע"י אכילה חשיב שריפה זה בתנאי שהחמץ מעוכל].

לחץ כדי לכווץ...

 

[נדיב לב]

ולכאורה גם אין ענין שיקנה בשביל לבער וצ''ע

לחץ כדי לכווץ...

וכידוע חקירת המנ"ח בגדר מצות 'תשביתו' עם בקו"ע או בשוא"ת. ואחת הנפק"מ אם צריך לחזר אחר חמץ כדי לבער.

 

[אורה]

וכידוע חקירת המנ"ח בגדר מצות 'תשביתו' עם בקו"ע או בשוא"ת. ואחת הנפק"מ אם צריך לחזר אחר חמץ כדי לבער.

לחץ כדי לכווץ...

עי' חזו"א סימן קכד (על דפי המסכתא דף כז:) ד"ה לא מצא עצים לשרפו "ותהי' מ"ע זו רשות שאם קיימה עשה מצוה ואם חיסר לא עבר על מצוה".

 

[נדיב לב]

עי' חזו"א סימן קכד (על דפי המסכתא דף כז:) ד"ה לא מצא עצים לשרפו "ותהי' מ"ע זו רשות שאם קיימה עשה מצוה ואם חיסר לא עבר על מצוה".

לחץ כדי לכווץ...

הגר"ח הלוי תולה את החקירה הזו בפלוגתת ר"י ורבנן.

 

[אורה]

הגר"ח הלוי תולה את החקירה הזו בפלוגתת ר"י ורבנן.

לחץ כדי לכווץ...

והחזו"א שם כותב את דבריו גם לדעת ר' יהודה עיי"ש

 

[ליטאי כבד]

לדעתי יש בזה מחלוקת ראשונים אם לפני הזמן מקיימים המצוה מן התורה,
וכשאוכל לפני סוף זמן אכילת חמץ הוא הרבה לפני זמנו.

 

[ישעיהו מנחלת דן]

לדעתי יש בזה מחלוקת ראשונים אם לפני הזמן מקיימים המצוה מן התורה,
וכשאוכל לפני סוף זמן אכילת חמץ הוא הרבה לפני זמנו.

לחץ כדי לכווץ...

אבל חכמים תקנו לברך על תחילת הביעור בליל י''ד

 

[ליטאי כבד]

אבל חכמים תקנו לברך על תחילת הביעור בליל י''ד

לחץ כדי לכווץ...

אכן, מדרבנן ודאי מקיימים מצוה גם קודם הזמן.
מן התורה יתכן שלא מקיימים, אך שאלתך במקומה עומדת.
ובעיקר הדברים מי שבדק החמץ ובירך ודאי שאין לו לברך עוד כלל, שהרי הברכה היא גם על הביעור של י"ד.

 

[ישעיהו מנחלת דן]

ובעיקר הדברים מי שבדק החמץ ובירך ודאי שאין לו לברך עוד כלל, שהרי הברכה היא גם על הביעור של י"ד.

לחץ כדי לכווץ...

השאלה על מי שאין בביתו חמץ ויצא מביתו קודם ל' יום וכעת מתארח אצל אחרים.

 

[ישעיהו מנחלת דן]

השאלה נוגעת לי למעשה מאחר ויצאתי מביתי לבית הורי אשתי לרגל הלידה ובדקתי הבית ולא ברכתי כי לא חשבתי שיש כ''כ מה לבדוק אלא רק לקחתי המוצרים החמצים הידועים ושאר פרורים בטלי ממילא וחמץ ישן שתינוקות שוכחים במקומות נדחים אין רגילים לאכלו וגם כן לא מחייב בדיקה וכעת השאלה לפני האם לברך על ביעור חמץ באכילת החמץ האחרון ודעתי נוטה שלא כמו שבארתי

 

[ליטאי כבד]

כעת נזכרתי בדברי הרא"ש בפסחים פרק א סימן י:
ומה שאין מברכין על ביעור בשעה חמישית בשעה שהוא מוציא החמץ מן הבית והוא מצוה מן התורה כדכתיב ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם(ט) ודרשינן לעיל דביום הראשון היינו בי"ד. אומר אני דהוצאת חמץ מן הבית קודם זמן איסוריה לא נפיק מתשביתו דהא אמר רבי עקיבא לעיל (דף ה ב) תשביתו היינו שריפה. ולא צותה תורה לשורפו אלא אחר שכבר נאסר. מידי דהוה אנותר. (לקמן דף כז ב) אבל בעוד שהוא מותר באכילה לא ישרפנו ומה שמוציאין אותו מן הבית היינו שלא יעבור עליו בבל יראה ואין מפורש בו מצות עשה מן התורה שיהא מצוה לברך עליו.
ולכאורה מבואר שאין לברך על הביעור מהאי טעמא הנ"ל שאין בו קיום מ"ע מה"ת.
ובאמת צ"ב א"כ מאי שנא שמברכים על הבדיקה, הרי גם זו אינה מצוה מה"ת, ובכלל האם לא מברכים על מצוה דרבנן.
וצ"ל בזה שהוקשה לרא"ש שהיה עדיף יותר לתקן ברכה על הביעור בשעתו כיון שהוא מדאורייתא, וע"ז תי' כנ"ל, וכיון שמעתה מברכים רק על הדרבנן שוב ממילא די בברכה אחת על כל עסק הביעור וזה הברכה שבשעת הבדיקה.
ולפי"ז בנידון דידן עדיין יש מקום לדון שיברך.

 

[ליטאי כבד]

מזל טוב,
שוב נראה לי שאין לברך, שהרי דעת התוס' בפסחים דכ"ח ע"ב ועוד שבאכילה לא מקיימים המצוה, דתשביתו משמע שלא כדרך אכילה.
ורק דעת הבעל המאור מצינו להדיא שסובר שמקיימים תשביתו באכילה.
ובפרט שחוששים להלכה לדעת ר' יהודה שביעור חמץ בשריפה, ומה שכתב הרש"ש דהוי שריפה הוא מחודש ואין לו מקור ברור.

 

[הרב מרודוש]

וחמץ ישן שתינוקות שוכחים במקומות נדחים אין רגילים לאכלו וגם כן לא מחייב בדיקה

לחץ כדי לכווץ...

מקור?

 

[ישעיהו מנחלת דן]

מקור?

לחץ כדי לכווץ...

דבר תורה ביטול מועיל אלא שחששו שמא ימצא גלוסקא יפה ויבוא לאכלו או לא יבטל בלב שלם ובמציאות חיינו המפונקת אין חשש כזה (אתה תאכל את הלחם הישן שימצא?)

 

[הרב מרודוש]

דבר תורה ביטול מועיל אלא שחששו שמא ימצא גלוסקא יפה ויבוא לאכלו או לא יבטל בלב שלם ובמציאות חיינו המפונקת אין חשש כזה (אתה תאכל את הלחם הישן שימצא?)

לחץ כדי לכווץ...

זה היתה סיבה לא לסמוך על ביטול
ובנ"א גם אחרי הביטול יש בל יראה דרבנן