כמה בן אדם צריך להקריב בשביל מצווה דאו'???
בממנות זה עד חומש
ויל"ע מה הדין בשאר צער הגוף וכדו'
אינני יודע למה מצוות תכלת השתלטו עליה הרבה אנשים
שיש להם עוד דברים שהצד השווה שבהם זה "אהבת המוזרות"
(כמובן שיש הרבה שלא אבל ככה זה מציור בציבור, ובדר"כ הם עושים את הקמפיינים של זה)
וממילא כל מי שלובש תכלת מיד מסומן ככזה
עכשיו נפשי בשאלתי
כמה אני צריך להקריב מעצמי ממשפחתי מילדי כדי לקיים מצווה דאו'??
הרי השידוכים שלהם יהיו בהתאם וכו' וכו'
זה שיש אנשים שיודעים על עצמם שהם מוזרים ונהנים מזה שיערב להם
אבל כמה זה מחייב אותי??
כשאני לעצמי, איני חושב התכלת הזו מבוססת דיה לפי ההלכה.
אבל,
למי שחושב שזה חיוב, על זה נאמר לכאו' "לא יבוש מפני בנ"א המלעיגים עליו בעבודת ד'".
וכן מצינו בד' כוסות שאדם צריך לשתות למרות שהיין מזיקו או שונאו, ובר' יהודה בר' עלאי שחגר צדעיו עד עצרת.
המ"ב שם כתב שאם יפול למשכב אין זה דרך חרות, ומשמע שבמצוה דאורייתא צריך ליפול לחולי שא"ב סכנה (כמדומני שיש חולקים בזה אך איני זוכר כעת בבירור).
אם כי מצינו פטור ממ"ע משום כבוד הבריות, אבל כאן דחוק לומר שזה מוגדר כבוד הבריות.
כן מצינו (מובא בפת"ש אה"ע סי' א) שיש דימו לחומש, באדם שאשתו לא ילדה י' שנים, שאם הוא זקוק לה במיוחד וכדו', זה יכול להחשב כיותר מחומש ואינו מחוייב.
אבל כאן הנידון שונה, כי יש לדון שאין זה לפטור ממ"ע, אלא שזה דבר שנוי במחלוקת אם יש חיוב, ובזה מצינו בכללי ההוראה שיש לסמוך על דעת יחיד בשעת הדחק, ואולי הוא שעת הדחק (ויש הרבה ספקות הלכתיים בדבר גם אם הוא התכלת האמיתי).
נקודה נוספת, שמוכח שאין חיוב זה כעיקר חיוב מצות ציצית, שבמצוות ציצית לא היינו מתירים לאדם ללבוש בגד ד' כנפות אם הוא אנוס מליתן ציצית (ורק בשבת התיר בזה המרדכי), אבל בתכלת כן, שהרי כך נהגו ללבוש ד' כנפות אף שאין תכלת, ומוכח שאין זה ממש כגדר ביטול מ"ע.