חיי שרה מדרשי חז"ל - פרשת "חיי שרה"

יוסף צ. הירשמן · 27 אפריל 2026

{כח} וַתָּ֨רָץ֙ הַנַּֽעֲרָ֔ וַתַּגֵּ֖ד לְבֵ֣ית אִמָּ֑הּ כַּדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה:
{כט} וּלְרִבְקָ֥ה אָ֖ח וּשְׁמ֣וֹ לָבָ֑ן וַיָּ֨רָץ לָבָ֧ן אֶל-הָאִ֛ישׁ הַח֖וּצָה אֶל-הָעָֽיִן:
{ל} וַיְהִ֣י | כִּרְאֹ֣ת אֶת-הַנֶּ֗זֶם וְאֶת-הַצְּמִדִים֘ עַל-יְדֵ֣י אֲחֹתוֹ֒ וּכְשָׁמְע֗וֹ אֶת-דִּבְרֵ֞י רִבְקָ֤ה אֲחֹתוֹ֙ לֵאמֹ֔ר כֹּֽה-דִבֶּ֥ר אֵלַ֖י הָאִ֑ישׁ וַיָּבֹא֙ אֶל-הָאִ֔ישׁ וְהִנֵּ֛ה עֹמֵ֥ד עַל-הַגְּמַלִּ֖ים עַל-הָעָֽיִן:
{לא} וַיֹּ֕אמֶר בּ֖וֹא בְּר֣וּךְ יְהֹוָ֑ה לָ֤מָּה תַֽעֲמֹד֙ בַּח֔וּץ וְאָֽנֹכִי֙ פִּנִּ֣יתִי הַבַּ֔יִת וּמָק֖וֹם לַגְּמַלִּֽים:
{לב} וַיָּבֹ֤א הָאִישׁ֙ הַבַּ֔יְתָה וַיְפַתַּ֖ח הַגְּמַלִּ֑ים וַיִּתֵּ֨ן תֶּ֤בֶן וּמִסְפּוֹא֙ לַגְּמַלִּ֔ים וּמַ֨יִם֙ לִרְחֹ֣ץ רַגְלָ֔יו וְרַגְלֵ֥י הָֽאֲנָשִׁ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ:

במדרש רבה:

פסוק כח

ז וַתָּרָץ הַנַּעֲרָהּ וַתַּגֵּד לְבֵית אִמָּהּ (בראשית כד, כח),
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵין הָאִשָּׁה רְגִילָה אֶלָּא לְבֵית אִמָּהּ,
אֲתִיבוּן לֵיהּ וְהָכְתִיב (בראשית כט, יב): וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ,
אָמַר לָהֶם שֶׁמֵּתָה אִמָּהּ וּלְמִי הָיָה לָהּ לְהַגִּיד לֹא לְאָבִיהָ.

פסוק כט-ל

וּלְרִבְקָה אָח וּשְׁמוֹ לָבָן,
רַבִּי יִצְחָק אָמַר לְשֶׁבַח, פַּרְדּוֹכוֹס*.
רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר לִגְנַאי, מְלֻבָּן בְּרֶשַׁע.
*פרא=ממלא מקום, שופט בדרגת שני לדוכס, ומלבן את הדין. כן פרש"י.

וַיָּרָץ לָבָן אֶל הָאִישׁ הַחוּצָה אֶל הָעָיִן,
מְעַיְנֵיהּ לֵיהּ.
עֹמֵד עַל הַגְּמַלִּים עַל הָעָיִן,
מְעַיֵּין גַּרְמֵיהּ.

פסוק לא

וַיֹּאמֶר בּוֹא בְּרוּךְ ה',
שֶׁהָיָה סָבוּר בּוֹ שֶׁהוּא אַבְרָהָם, שֶׁהָיָה קְלַסְתֵּר פָּנָיו דּוֹמֶה לוֹ.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי דוֹסָא: כְּנַעַן הוּא אֱלִיעֶזֶר, וְעַל יְדֵי שֶׁשֵּׁרַת אוֹתוֹ צַדִּיק בֶּאֱמוּנָה יָצָא מִכְּלַל אָרוּר לִכְלַל בָּרוּךְ - וַיֹּאמֶר בּוֹא בְּרוּךְ ה'.
אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן דְּבֵית גּוּבְרִין עֲבַד לֵהּ אַפְטָרָה*, וּמָה אִם אֱלִיעֶזֶר עַל יְדֵי שֶׁשֵׁרַת אֶת הַצַּדִּיק בֶּאֱמוּנָה יָצָא מִכְּלַל אָרוּר לִכְלַל בָּרוּךְ, יִשְׂרָאֵל שֶׁעוֹשִׂין חֶסֶד עִם גְּדוֹלֵיהֶם וְעִם קְטַנֵּיהֶם בִּידֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
*דרשה הנאמרת ע"י החכמים כשנפטרים מבית אכסניא שלהם, ודרש שם בשבח החסד שעשו עימם.

לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ,
אֵין כְּבוֹדְךָ שֶׁתֵּשֵׁב בַּחוּץ.

וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת,
מִטִּנֹּפֶת שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים.

פסוק לב

ח וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים (בראשית כד, לב),
הִתִּיר זְמוּמֵיהֶם*.
רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי יִרְמְיָה שָׁאַל לְרַבִּי חִיָּא בַּר רַבָּה: לֹא הָיוּ גְּמַלָּיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ דּוֹמִים לַחֲמוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר?

חֲמָרְתֵיהּ דְּרַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר נַסְבּוּהָ לִסְטָאֵי עֲבַדַּת גַּבּוֹן תְּלָתָא יוֹמִין וְלָא טָעֲמַת כְּלוּם, אָמְרִין סוֹפָהּ מָיְתָה וְתַסְרֵי מְעַרְתָּא עָלֵינוּ, נִמְסָרָהּ לְרִבּוֹנָהּ, שְׁלָחוּהָ וְעָלַת בְּבֵיתָא דְמָרָהּ, כֵּיוָן דְּעָלְתָה נְהַקַת וְחַכִּים קָלָה, אֲמַר פִּתְחוּ לְאוֹתָהּ הָעֲנִיָּה וִיהֲבוּ לָהּ דְּתֵיכוֹל, דְּאִית לָהּ תְּלָתָא יוֹמִין דְּלָא טָעֲמָה מִידֵי. יַהֲבִין לָהּ שְׂעוֹרִין לָא טְעַמְתּוֹן, אָמְרִין לֵיהּ רַבִּי יַהֲבִינָן לָהּ שְׂעָרִין וְלָא טְעַמְתּוֹן. אֲמַר לְהוֹן תִּקַנְתִּיהוּ? אֲמַרוּן לֵיהּ אֵין, אֲפִיקְתּוּן דְּמַאי? אָמְרוּ לָא כֵּן אַלְפִין רַבִּי הַלּוֹקֵחַ זֶרַע לִבְהֵמָה וְקֶמַח לְעוֹרוֹת וְשֶׁמֶן לְנֵר וְשֶׁמֶן לָסוּךְ בּוֹ אֶת הַכֵּלִים פְּטוּרִין מִן הַדְּמַאי? אֲמַר לְהוֹן מַאי נַעֲבֵיד לָהּ וְהִיא מַחְמְרָה עַל גַּרְמָהּ.
רַבִּי יִרְמְיָה שְׁלַח לְרַבִּי זְעֵירָא חַד קַרְטֵיל דִּתְאֵנִין, רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר: אֶפְשָׁר רַבִּי זְעֵירָא אָכֵילְהוֹן דְּלָא מְתַקְּנָן? רַבִּי זְעֵירָא אָמַר: אֶפְשָׁר לְרַבִּי יִרְמְיָה דְּלָא מְשַׁלַּח לְהוֹן מְתַקְּנָן? בֵּין דֵּין לְדֵין אִתְאַכְלוּן תְּאֵנִים בְּטִבְלַיְהוּ. לְמָחָר קָם רַבִּי יִרְמְיָה עִם רַבִּי זְעֵירָא, אֲמַר לֵיהּ: תַּקַּנְתְּ אִילֵין תְּאֵנַיָא? אֲמַר לֵיהּ לָא, אֲמַר רַבִּי אַבָּא בַּר יְמִינָא לְרַבִּי זְעֵירָא אִין הֲווֹן קַדְמָאִין מַלְאָכִין אֲנַן בְּנֵי נָשׁ, וְאִין הֲווֹן בְּנֵי נָשֵׁי אֲנַן חֲמָרִין, וְלֵית אֲנַן כַּחֲמָרְתֵיהּ דְּרַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר, חֲמָרְתֵיהּ דְּרַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר יְהַבוּן לָהּ שְׂעָרֵי דְטִבְלָא לָא אֲכָלַת יַתְהוֹן, וַאֲנַן אַכְלִינַן תְּאֵנַיָא דִּטְבִילִין.

*זמם הקשור על פיהם שלא יאכלו משדות אחרים, ולשיטת רבי הונא ורבי ירמיה דלקמן פיתח קשרי האוכף (מת"כ בשם רמב"ן).

וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לַגְּמַלִּים,
אָמַר רַבִּי אַחָא יָפָה שִׂיחָתָן שֶׁל עַבְדֵי בָּתֵּי אָבוֹת מִתּוֹרָתָן שֶׁל בָּנִים, פָּרָשָׁתוֹ שֶׁל אֱלִיעֶזֶר שְׁנַיִם וּשְׁלשָׁה דַפִּים הוּא אוֹמְרָהּ וְשׁוֹנָהּ, וְשֶׁרֶץ מִגּוּפֵי תּוֹרָה וְאֵין דָּמוֹ מְטַמֵּא כִּבְשָׂרוֹ אֶלָּא מֵרִבּוּי הַמִּקְרָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר: טָמֵא - הַטָּמֵא (ויקרא יא, כט). רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יוֹסֵי אוֹמֵר: זֶה - וָזֶה (ויקרא יא, כט).

וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ,
אָמַר רַבִּי אַחָא יָפָה רְחִיצַת רַגְלֵי עַבְדֵי בָּתֵּי אָבוֹת מִתּוֹרָתָן שֶׁל בָּנִים, שֶׁאֲפִלּוּ רְחִיצַת רַגְלַיִם צָרִיךְ לִכְתֹּב, וְהַשֶּׁרֶץ מִגּוּפֵי תּוֹרָה וְאֵין דָּמוֹ מְטַמֵּא כִּבְשָׂרוֹ אֶלָּא מֵרִבּוּי הַמִּקְרָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר: טָמֵא - הַטָּמֵא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי יוֹסֵי אָמַר: זֶה - וְזֶה.

מעשה דרבי פינחס בן יאיר המובא במדרש כאן מתורגם ומבואר לפי קוצר דעתי:

האתון של רבי פינחס בן יאיר נלקחה מאיתו על ידי ליסטים שנטלוה למערתם, ושם לא רצתה לטעום כלום שלושה ימים, עד שאמרו הליסטים שהיא עתידה למות ותסרח המערה עליהם ולכן מוכרחים הם להחזירה לבעליה, ולכן שיחררו אותה וחזרה מעצמה לבית בעליה, וכשנכנסה לחצרו נהקה והכיר רבי פינחס את קולה, ואמר לתלמידיו שיפתחו הדלת לעניה זו ויתנו לה לאכול, כי זה כבר ג' ימים שלא טעמה כלום, כי ידע בה שלא תאכל מחוץ לביתו.
נתנו לה תלמידיו שעורים ולא טעמה מהם כלום, אמר לו לרבי פינחס: רבי, נתננו לה שעורים ולא טעמה אותם. שאל אותם רבי פינחס: האם השעורים מתוקנים מטיבלם? אמרו לו: הן. אמר להם: האם הוצאתם מעשרות מהדמאי? אמרו לו תלמידיו: וכי לא למדנו רבינו שהקונה זרעונים של דמאי עבור אכילת בהמתו פטור מלעשרם? וכן הדין במי שקונה קֶמַח לְעוֹרוֹת וְשֶׁמֶן לְנֵר וְשֶׁמֶן לָסוּךְ בּוֹ אֶת הַכֵּלִים, ולכן לא עישרו שעורים אלו שהם דמאי. השיב להם רבי פינחס: וכי מה אעשה לה, שהיא מחמירה על עצמה ואינה רוצה לאכול פירות שאינם מתוקנים, אע"פ שמותר לתת לה מהם.
ומסופר על רבי ירמיה ששלח לבית רבו רבי זירא כלי מלא תאנים, ולא עישר אותם לפני כן, כי סמך על כך שרבי זירא מעשר כל דבר שמביאים לו. אמנם רבי זירא גם כן לא עישר אותם, כי סבר שרבי ירמיה בוודאי יעשר כל פרי לפני שהוא שולח אותו, ולכן לא מיהר לעשר אותם, ובינתיים נאכלו התאנים בביתו של רבי זירא כשהם טבל. למחרת נפגש רבי זירא עם ירמיה ושאלו על דבר התאנים האם עישר אותם, ורבי ירמיה אמר לו שלא עישרם, ואז נתברר שנאכלו בטיבלם. ואמר על כך רבי אבא בר זמינא לרבי זירא, שהדור שלנו פחות בותר מהדור שעבר, ואם הם היו כמלאכים אנו כבני אדם, ואם הם כבני אדם אנו כחמורים, ולא כחמורו של רבי פינחס בן יאיר, שהרי נתנו לה שעורים של טבל והרגישה בכך ולא אכלה אותם, ואנו אכלנו תאנים של טבל.

יוסף צ. הירשמן · 28 אפריל 2026

{לג} (ויישם) וַיּוּשַׂ֤ם לְפָנָיו֙ לֶֽאֱכֹ֔ל וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א אֹכַ֔ל עַ֥ד אִם-דִּבַּ֖רְתִּי דְּבָרָ֑י וַיֹּ֖אמֶר דַּבֵּֽר: {לד} וַיֹּאמַ֑ר עֶ֥בֶד אַבְרָהָ֖ם אָנֹֽכִי: {לה} וַֽיהֹוָ֞ה בֵּרַ֧ךְ אֶת-אֲדֹנִ֛י מְאֹ֖ד וַיִּגְדָּ֑ל וַיִּֽתֶּן-ל֞וֹ צֹ֤אן וּבָקָר֙ וְכֶ֣סֶף וְזָהָ֔ב וַֽעֲבָדִם֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וּגְמַלִּ֖ים וַֽחֲמֹרִֽים: {לו} וַתֵּ֡לֶד שָׂרָה֩ אֵ֨שֶׁת אֲדֹנִ֥י בֵן֙ לַֽאדֹנִ֔י אַֽחֲרֵ֖י זִקְנָתָ֑הּ וַיִּֽתֶּן-ל֖וֹ אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לֽוֹ: {לז} וַיַּשְׁבִּעֵ֥נִי אֲדֹנִ֖י לֵאמֹ֑ר לֹֽא-תִקַּ֤ח אִשָּׁה֙ לִבְנִ֔י מִבְּנוֹת֙ הַֽכְּנַֽעֲנִ֔י אֲשֶׁ֥ר אָֽנֹכִ֖י ישֵׁ֥ב בְּאַרְצֽוֹ: {לח} אִם-לֹ֧א אֶל-בֵּית-אָבִ֛י תֵּלֵ֖ךְ וְאֶל-מִשְׁפַּחְתִּ֑י וְלָֽקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֖ה לִבְנִֽי: {לט} וָֽאֹמַ֖ר אֶל-אֲדֹנִ֑י אֻלַ֛י לֹֽא-תֵלֵ֥ךְ הָֽאִשָּׁ֖ה אַֽחֲרָֽי: {מ} וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י יְהֹוָ֞ה אֲשֶׁר-הִתְהַלַּ֣כְתִּי לְפָנָ֗יו יִשְׁלַ֨ח מַלְאָכ֤וֹ אִתָּךְ֙ וְהִצְלִ֣יחַ דַּרְכֶּ֔ךָ וְלָֽקַחְתָּ֤ אִשָּׁה֙ לִבְנִ֔י מִמִּשְׁפַּחְתִּ֖י וּמִבֵּ֥ית אָבִֽי: {מא} אָ֤ז תִּנָּקֶה֙ מֵאָ֣לָתִ֔י כִּ֥י תָב֖וֹא אֶל-מִשְׁפַּחְתִּ֑י וְאִם-לֹ֤א יִתְּנוּ֙ לָ֔ךְ וְהָיִ֥יתָ נָקִ֖י מֵאָֽלָתִֽי: {מב} וָֽאָבֹ֥א הַיּ֖וֹם אֶל-הָעָ֑יִן וָֽאֹמַ֗ר יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵי֙ אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם אִם-יֶשְׁךָ-נָּא֙ מַצְלִ֣יחַ דַּרְכִּ֔י אֲשֶׁ֥ר אָֽנֹכִ֖י הֹלֵ֥ךְ עָלֶֽיהָ: {מג} הִנֵּ֛ה אָֽנֹכִ֥י נִצָּ֖ב עַל-עֵ֣ין הַמָּ֑יִם וְהָיָ֤ה הָֽעַלְמָה֙ הַיֹּצֵ֣את לִשְׁאֹ֔ב וְאָֽמַרְתִּ֣י אֵלֶ֔יהָ הַשְׁקִֽינִי-נָ֥א מְעַט-מַ֖יִם מִכַּדֵּֽךְ: {מד} וְאָֽמְרָ֤ה אֵלַי֙ גַּם-אַתָּ֣ה שְׁתֵ֔ה וְגַ֥ם לִגְמַלֶּ֖יךָ אֶשְׁאָ֑ב הִ֣וא הָֽאִשָּׁ֔ה אֲשֶׁר-הֹכִ֥יחַ יְהֹוָ֖ה לְבֶן-אֲדֹנִֽי: {מה} אֲנִי֩ טֶ֨רֶם אֲכַלֶּ֜ה לְדַבֵּ֣ר אֶל-לִבִּ֗י וְהִנֵּ֨ה רִבְקָ֤ה יֹצֵאת֙ וְכַדָּ֣הּ עַל-שִׁכְמָ֔הּ וַתֵּ֥רֶד הָעַ֖יְנָה וַתִּשְׁאָ֑ב וָֽאֹמַ֥ר אֵלֶ֖יהָ הַשְׁקִ֥ינִי נָֽא: {מו} וַתְּמַהֵ֗ר וַתּ֤וֹרֶד כַּדָּהּ֙ מֵֽעָלֶ֔יהָ וַתֹּ֣אמֶר שְׁתֵ֔ה וְגַם-גְּמַלֶּ֖יךָ אַשְׁקֶ֑ה וָאֵ֕שְׁתְּ וְגַ֥ם הַגְּמַלִּ֖ים הִשְׁקָֽתָה: {מז} וָֽאֶשְׁאַ֣ל אֹתָ֗הּ וָֽאֹמַר֘ בַּת-מִ֣י אַתְּ֒ וַתֹּ֗אמֶר בַּת-בְּתוּאֵל֙ בֶּן-נָח֔וֹר אֲשֶׁ֥ר יָֽלְדָה-לּ֖וֹ מִלְכָּ֑ה וָֽאָשִׂ֤ם הַנֶּ֨זֶם֙ עַל-אַפָּ֔הּ וְהַצְּמִידִ֖ים עַל-יָדֶֽיהָ: {מח} וָֽאֶקֹּ֥ד וָֽאֶשְׁתַּֽחֲוֶ֖ה לַֽיהֹוָ֑ה וָֽאֲבָרֵ֗ךְ אֶת-יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵי֙ אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם אֲשֶׁ֤ר הִנְחַ֨נִי֙ בְּדֶ֣רֶךְ אֱמֶ֔ת לָקַ֛חַת אֶת-בַּת-אֲחִ֥י אֲדֹנִ֖י לִבְנֽוֹ: {מט} וְ֠עַתָּ֠ה אִם-יֶשְׁכֶ֨ם עֹשִׂ֜ים חֶ֧סֶד וֶֽאֱמֶ֛ת אֶת-אֲדֹנִ֖י הַגִּ֣ידוּ לִ֑י וְאִם-לֹ֕א הַגִּ֣ידוּ לִ֔י וְאֶפְנֶ֥ה עַל-יָמִ֖ין א֥וֹ עַל-שְׂמֹֽאל:

פסוקים אלו כמעט ולא נדרשו, כי כבר כפולים הם ונדרשו לעל, וכדברי המדרש: אָמַר רַבִּי אַחָא יָפָה שִׂיחָתָן שֶׁל עַבְדֵי בָּתֵּי אָבוֹת מִתּוֹרָתָן שֶׁל בָּנִים, פָּרָשָׁתוֹ שֶׁל אֱלִיעֶזֶר שְׁנַיִם וּשְׁלשָׁה דַפִּים הוּא אוֹמְרָהּ וְשׁוֹנָהּ וכו'. ולקמן מעט דרשות:

במדרש רבה:

פסוק לג-ד

ט וַיּוּשַׂם לְפָנָיו לֶאֱכֹל.
וַיֹּאמַר עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי (בראשית כד, לג לד),
אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִלְּתָא דְּאִית בָּךְ מְגַנְיָא - קְדֵים וְאֵמְרָהּ.

פסוק מט

וְעַתָּה אִם יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת אֶת אֲדֹנִי הַגִּידוּ לִי וְאִם לֹא הַגִּידוּ לִי וְאֶפְנֶה עַל יָמִין אוֹ עַל שְׂמֹאל (בראשית כד, מט),
עַל יָמִין זֶה יִשְׁמָעֵאל,
עַל שְׂמֹאל זֶה לוֹט, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית יג, ט): אִם הַשְֹּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה.

בילקוט שמעוני:

מב "וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן", מִקִּרְיַת אַרְבַּע עַד חָרָן מַהֲלָךְ שְׁבַע עֶשְׂרֵה יָמִים, וּבְשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת בָּא הָעֶבֶד לְחָרָן, וְהָיָה תָּמֵהַּ בְּלִבּוֹ, וְהָיָה אוֹמֵר הַיּוֹם יָצָאתִי וְהַיּוֹם בָּאתִי, שֶׁנֶּאֱמַר "וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן". רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִגְמֹל חֶסֶד לְיִצְחָק, וְשָׁלַח מַלְאָךְ לִפְנֵי אֱלִיעֶזֶר וְנִקְפְּצָה הַדֶּרֶךְ לְפָנָיו,
וּבַת מְלָכִים שֶׁלֹּא יוֹצֵאת לִשְׁאֹב מַיִם מִיָּמֶיהָ. יוֹצֵאת לָהּ בְּאוֹתָה שָׁעָה.

כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אֶת הַצְּמִידִים נִתְקַבְּצוּ לַהֲרֹג לֶאֱלִיעֶזֶר, וְרָאוּ שֶׁהָיָה נוֹטֵל שְׁנֵי גְּמַלִּים בִּשְׁתֵּי יָדָיו וּמַעֲבִירָן אֶת הַנָּחַל. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ כֵּן אָמְרוּ אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לְהָרְגוֹ, וְהִנִּיחוּ קְעָרָה לְפָנָיו וְסַם הַמָּוֶת בְּתוֹכָהּ וּבִזְכוּת אַבְרָהָם נִתְחַלְּפָה הַקְּעָרָה וְאָכַל בְּתוּאֵל מִמֶּנָהּ וּמֵת. וְאֵין וַיּוּשָׂם אֶלָּא לְשׁוֹן סַם.
וּמִפְּנֵי מַה מֵת בְּתוּאֵל, שֶׁהוּא הָיָה מֶלֶךְ בַּאֲרַם נַהֲרַיִם, וְכָל בְּתוּלָה שֶׁתִּנָּשֵׂא בּוֹעֵל אוֹתָהּ לַיְלָה רִאשׁוֹנָה וְאַחַר כָּךְ חוֹזֶרֶת לְבַעְלָהּ. נִתְקַבְּצוּ כָּל הַשָּׂרִים וְאָמְרוּ, אִם הוּא עוֹשֶׂה לְבִתּוֹ כְּשֵׁם שֶׁעָשָׂה לִבְנוֹתֵינוּ מוּטַב, וְאִם לָאו אָנוּ הוֹרְגִים אוֹתוֹ וְאֶת בִּתּוֹ. לְפִיכָךְ מֵת כְּדֵי שֶׁיִּנָּצֵל אֱלִיעֶזֶר וְרִבְקָה.

במסכת כלה רבתי (פרק ד):

תנן התם, שבעה דברים בגולם, ושבעה בחכם:
חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חבירו, ואינו נבהל להשיב, שואל כענין ומשיב, ומשיב כהלכה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת, וחלופיהן בגולם.
מאי איריא בגולם ברישא, וליתני בחכם ברישא; ועוד, אמרו חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, אידי דקבעי למיתני חכם אינו מדבר תני בגולם ברישא. ולתני גולם מדבר ברישא, תנא שבחא דחכימי קא מסדר, אבל לטיפשי איפכא.
אמר ליה רב אחא לרבא, מנין לראשון ראשון ואחרון אחרון מן התורה.
מנין, דרבנן הוא, ולטעמיך, דכולהו מנין,
אמר ליה אנא אמינא להו: חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, מחושי, דכתיב אתה דבר;
ואינו נכנס לתוך דברי חבירו, דכתיב ויהי ככלות ירמיהו לדבר אל כל העם את כל דברי י"י אלהיהם אשר שלחו י"י אלהיהם אליהם את כל הדברים האלה, ויאמר עזריה בן הושעיה ויוחנן בן קרח וכל האנשים הזדים;
ואינו נבהל להשיב, שנאמר אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים;
שואל כענין ומשיב, דכתיב וישאל להם לשלום ויאמר השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי, ויאמרו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי;
ומשיב כהלכה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, דכתיב ויאמר בת מי את הגידי נא לי היש בית אביך מקום לנו ללין, וכתיב ותאמר אליו בת בתואל אנכי בן מלכה אשר ילדה לנחור, והדרה ותאמר אליו גם תבן גם מספוא רב עמנו גם מקום ללון;
ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, דכתיב וישמע משה וייטב בעיניו;
ומודה על האמת, דכתיב כי בשם י"י אלהינו דבר אלינו.

בפירוש רש"י:

{לט} אלי לא תלך האשה, אלי כתיב, בת היתה לו לאליעזר והיה מחזר למצוא עלה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו, אמר לו אברהם בני ברוך ואתה ארור, ואין ארור מדבק בברוך:

יוסף צ. הירשמן · 28 אפריל 2026

{נ} וַיַּ֨עַן לָבָ֤ן וּבְתוּאֵל֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵֽיהֹוָ֖ה יָצָ֣א הַדָּבָ֑ר לֹ֥א נוּכַ֛ל דַּבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ רַ֥ע אוֹ-טֽוֹב:
{נא} הִנֵּֽה-רִבְקָ֥ה לְפָנֶ֖יךָ קַ֣ח וָלֵ֑ךְ וּתְהִ֤י אִשָּׁה֙ לְבֶן-אֲדֹנֶ֔יךָ כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהֹוָֽה:
{נב} וַיְהִ֕י כַּֽאֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֛ע עֶ֥בֶד אַבְרָהָ֖ם אֶת-דִּבְרֵיהֶ֑ם וַיִּשְׁתַּ֥חוּ אַ֖רְצָה לַֽיהֹוָֽה:
{נג} חמישי וַיּוֹצֵ֨א הָעֶ֜בֶד כְּלֵי-כֶ֨סֶף וּכְלֵ֤י זָהָב֙ וּבְגָדִ֔ים וַיִּתֵּ֖ן לְרִבְקָ֑ה וּמִ֨גְדָּנֹ֔ת נָתַ֥ן לְאָחִ֖יהָ וּלְאִמָּֽהּ:
{נד} וַיֹּֽאכְל֣וּ וַיִּשְׁתּ֗וּ ה֛וּא וְהָֽאֲנָשִׁ֥ים אֲשֶׁר-עִמּ֖וֹ וַיָּלִ֑ינוּ וַיָּק֣וּמוּ בַבֹּ֔קֶר וַיֹּ֖אמֶר שַׁלְּחֻ֥נִי לַֽאדֹנִֽי:
{נה} וַיֹּ֤אמֶר אָחִ֨יהָ֙ וְאִמָּ֔הּ תֵּשֵׁ֨ב הַנַּֽעֲרָ֥ אִתָּ֛נוּ יָמִ֖ים אוֹ עָשׂ֑וֹר אַחַ֖ר תֵּלֵֽךְ:
{נו} וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ אַל-תְּאַֽחֲר֣וּ אֹתִ֔י וַֽיהֹוָ֖ה הִצְלִ֣יחַ דַּרְכִּ֑י שַׁלְּח֕וּנִי וְאֵֽלְכָ֖ה לַֽאדֹנִֽי:
{נז} וַיֹּֽאמְר֖וּ נִקְרָ֣א לַֽנַּֽעֲרָ֑ וְנִשְׁאֲלָ֖ה אֶת-פִּֽיהָ:
{נח} וַיִּקְרְא֤וּ לְרִבְקָה֙ וַיֹּֽאמְר֣וּ אֵלֶ֔יהָ הֲתֵֽלְכִ֖י עִם-הָאִ֣ישׁ הַזֶּ֑ה וַתֹּ֖אמֶר אֵלֵֽךְ:

במדרש רבה:

פסוק נ-נא

י וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר (בראשית כד, נ),
מֵהֵיכָן יָצָא, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק: מֵהַר הַמּוֹרִיָה יָצָא.
וְרַבָּנָן אָמְרֵי: מֵהֵיכָן יָצָא וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'.

פסוק נג

יא וַיּוֹצֵא הָעֶבֶד כְּלֵי כֶסֶף [וּכְלֵי זָהָב וּבְגָדִים וַיִּתֵּן לְרִבְקָה וּמִגְדָּנֹת נָתַן לְאָחִיהָ וּלְאִמָּהּ] (בראשית כד, נג),
רַבִּי הוּנָא אָמַר קוּנַבֵּי*.
רַבָּנָן אָמְרֵי קְלָיוֹת* וֶאֱגוֹזִים, וּקְלָיוֹת הָיוּ חֲבִיבִין מִכֹּל? אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁאִם יוֹצֵא אָדָם לַדֶּרֶךְ וְאֵין אִצְטְרָכַיָא עִמּוֹ מִסְתַּגֵּף הוּא.
וְדִכְוָתָהּ (שמות ג, כב): וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת וְשַׂמְתֶּם עַל בְּנֵיכֶם וְעַל בְּנֹתֵיכֶם וְנִצַּלְתֶּם אֶת מִצְרָיִם, וּשְׂמָלוֹת הָיוּ חֲבִיבוֹת מִן הַכֹּל? אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁאִם יֵצֵא אָדָם לַדֶּרֶךְ וְאֵין כְּסוּתוֹ עִמּוֹ מִסְתַּגֵּף.
וְדִכְוָתָהּ (עזרא א, ו): וְכָל סְבִיבֹתֵיהֶם חִזְּקוּ בִידֵיהֶם בִּכְלֵי כֶסֶף בַּזָּהָב בָּרְכוּשׁ וּבַבְּהֵמָה וּבַמִּגְדָּנוֹת לְבַד עַל כָּל הִתְנַדֵּב.
*קונבי=לא נודע פירושו. *קליות=חיטים קלויות, ומתוקים הם.

פסוק נה

יב וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ (בראשית כד, נה),
וּבְתוּאֵל הֵיכָן הוּא, בִּקֵּשׁ לְעַכֵּב וְנִגַּף בַּלַּיְלָה.

הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי יא, ה): צִדְקַת תָּמִים תְּיַשֵּׁר דַּרְכּוֹ [וּבְרִשְׁעָתוֹ יִפֹּל רָשָׁע],
צִדְקַת תָּמִים זֶה יִצְחָק,
תְּיַשֵּׁר דַּרְכּוֹ שֶׁל אֱלִיעֶזֶר.
[בְּרָעָתוֹ יִדָּחֶה רָשָׁע וְחֹסֶה בְמוֹתוֹ צַדִּיק] (משלי יד, לב).
וּבְּרָעָתוֹ יִדָחֶה רָשָׁע, זֶה בְּתוּאֵל שֶׁנִּגַּף בַּלַּיְלָה.

תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים, אֵלּוּ שִׁבְעַת יְמֵי אֶבְלוֹ.
אוֹ עָשוֹר, אֵלּוּ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ שֶׁנּוֹתְנִין לִבְתוּלָה לְפַרְנֵס אֶת עַצְמָהּ.

פסוק נז

וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ [וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ],
מִכָּאן שֶׁאֵין מַשִֹּׂיאִין אֶת הַיְתוֹמָה אֶלָּא עַל פִּיהָ.

פסוק נח

וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ [הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה],
רַבִּי יִצְחָק אָמַר מְרַמְזִים בָּהּ: הֲתֵלְכִי? הֲתֵלְכִי?
וַתֹּאמֶר אֵלֵךְ,
הוֹלֶכֶת אֲנִי עַל כָּרְחֲכֶם שֶׁלֹא בְטוֹבַתְכֶם.

יוסף צ. הירשמן · 28 אפריל 2026

{נט} וַֽיְשַׁלְּח֛וּ אֶת-רִבְקָ֥ה אֲחֹתָ֖ם וְאֶת-מֵֽנִקְתָּ֑הּ וְאֶת-עֶ֥בֶד אַבְרָהָ֖ם וְאֶת-אֲנָשָֽׁיו:
{ס} וַיְבָֽרְכ֤וּ אֶת-רִבְקָה֙ וַיֹּ֣אמְרוּ לָ֔הּ אֲחֹתֵ֕נוּ אַ֥תְּ הֲיִ֖י לְאַלְפֵ֣י רְבָבָ֑ה וְיִירַ֣שׁ זַרְעֵ֔ךְ אֵ֖ת שַׁ֥עַר שֽׂנְאָֽיו:
{סא} וַתָּ֨קָם רִבְקָ֜ה וְנַֽעֲרֹתֶ֗יהָ וַתִּרְכַּ֨בְנָה֙ עַל-הַגְּמַלִּ֔ים וַתֵּלַ֖כְנָה אַֽחֲרֵ֣י הָאִ֑ישׁ וַיִּקַּ֥ח הָעֶ֛בֶד אֶת-רִבְקָ֖ה וַיֵּלַֽךְ:
{סב} וְיִצְחָק֙ בָּ֣א מִבּ֔וֹא בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִ֑י וְה֥וּא יוֹשֵׁ֖ב בְּאֶ֥רֶץ הַנֶּֽגֶב:
{סג} וַיֵּצֵ֥א יִצְחָ֛ק לָשׂ֥וּחַ בַּשָּׂדֶ֖ה לִפְנ֣וֹת עָ֑רֶב וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּ֥ה גְמַלִּ֖ים בָּאִֽים:
{סד} וַתִּשָּׂ֤א רִבְקָה֙ אֶת-עֵינֶ֔יהָ וַתֵּ֖רֶא אֶת-יִצְחָ֑ק וַתִּפֹּ֖ל מֵעַ֥ל הַגָּמָֽל:
{סה} וַתֹּ֣אמֶר אֶל-הָעֶ֗בֶד מִֽי-הָאִ֤ישׁ הַלָּזֶה֙ הַֽהֹלֵ֤ךְ בַּשָּׂדֶה֙ לִקְרָאתֵ֔נוּ וַיֹּ֥אמֶר הָעֶ֖בֶד הוּא אֲדֹנִ֑י וַתִּקַּ֥ח הַצָּעִ֖יף וַתִּתְכָּֽס:

במדרש רבה:

פסוק נט-ס

יג וַיְשַׁלְּחוּ אֶת רִבְקָה אֲחֹתָם וְאֶת מֵנִקְתָּהּ וְאֶת עֶבֶד אַבְרָהָם וְאֶת אֲנָשָׁיו. וַיְבָרְכוּ אֶת רִבְקָה (בראשית כד, נט ס),
אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ דְּווּיִין וּשְׁפוּפִין* הָיוּ וְלֹא הָיוּ מַפְרִינִין* אֶלָּא בַּפֶּה.
*דוויין=מצטערים. ושפופין=ענין כתיתה. *מפרינין=נותנים מתנה לכלה, כן נראה לי.

אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה,
רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָה: מִפְּנֵי מָה לֹא נִפְקְדָה רִבְקָה עַד שֶׁנִּתְפַּלֵּל עָלֶיהָ יִצְחָק, שֶׁלֹא יִהְיוּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אוֹמְרִים תְּפִלָּתֵנוּ עָשְׂתָה פֵּרוֹת, אֶלָּא (בראשית כה, כא): וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ.
רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר (איוב כט, יג): בִּרְכַּת אֹבֵד עָלַי תָּבֹא,
בִּרְכַּת אֹבֵד זֶה לָבָן הָאֲרַמִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כו, ה): אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי.
עָלַי תָּבֹא זוֹ רִבְקָה, אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה, וְעָמְדוּ מִמֶּנָּהּ אַלּוּפִים מֵעֵשָׂו וּרְבָבָה מִיַּעֲקֹב.
אַלּוּפִים מֵעֵשָׂו (בראשית לו, טו): אַלּוּף תֵּימָן אַלּוּף קְנַז.
מִיַּעֲקֹב רְבָבָה, דִּכְתִיב (יחזקאל טז, ז): רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף אֵלּוּ וְאֵלּוּ עָמְדוּ מִיִּשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (במדבר י, לו): וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל.

פסוק סא

יד וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת רִבְקָה וַיֵּלַךְ (בראשית כד, סא),
אָמַר רַבִּי לֵוִי שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַגְּמַלִּים גְּדֵלִים בַּמִּזְרָח.
רַבָּנָן אָמְרֵי מַה גָּמָל זֶה יֵשׁ בּוֹ סִימָן טֻמְאָה וְסִימָן טָהֳרָה, כָּךְ הֶעֱמִידָה רִבְקָה צַדִּיק וְרָשָׁע.

וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ,
שֶׁכָּעוּר לָאִישׁ לִהְיוֹת מְהַלֵּךְ אַחַר הָאִשָּׁה.

פסוק סב

וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא, אֲתָא מִמֵּיתָא.
וּלְהֵיכָן הָלַךְ, בְּאֵר לַחַי רֹאִי,
הָלַךְ לְהָבִיא אֶת הָגָר, אוֹתָהּ שֶׁיָּשְׁבָה עַל הַבְּאֵר וְאָמְרָה לְחַי הָעוֹלָמִים רְאֵה בְּעֶלְבּוֹנִי.

פסוק סג

וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב,
אֵין שִׂיחָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קב, א): תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ,
וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים נה, יח): עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה וַיִּשְׁמַע קוֹלִי.

פסוק סד-סה

טו וַתִּשָֹּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק (בראשית כד, סד),
אָמַר רַב הוּנָא צָפָת שֶׁיָּדוֹ שְׁטוּחָה בִּתְפִלָּה, אָמְרָה וַדַּאי אָדָם גָּדוֹל הוּא, לְכָךְ שָׁאֲלָה עָלָיו.

וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל,
אִתְרְכִינַת, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים לז, כד): כִּי יִפֹּל לֹא יוּטָל.

וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד [מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ],
רַבִּי חִיָּא אָמַר רָאֲתָה אוֹתוֹ הָדוּר, וְתוֹהָא מִפָּנָיו, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית לז, יט): הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא.
רַבָּנָן אָמְרֵי הוּא וּפִלְסוֹנוֹ*, הֲלָזֶה - אַלּוֹן* זֶה.
*פלסונו=השומר שלו, דהיינו המלאך. *אלון=אחר.

(בראשית כד, סה): וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי [וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס],
שְׁתַּיִם הֵם שֶׁנִּתְכַּסוּ בַּצָּעִיף וְיָלְדוּ תְּאוֹמִים, רִבְקָה וְתָמָר:
רִבְקָה, (בראשית כד, סה): וַתִּקַּח הַצָּעִיף [וַתִּתְכָּס],
תָּמָר, (בראשית לח, יד): וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף.

בפרקי דרבי אליעזר (פרק טז):

רַבִּי שְׁמַעְיָה אוֹמֵר:
כָּתַב אַבְרָהָם כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק יְרֻשָּׁה, וְנָטַל הַכְּתָב וּנְתָנוֹ בְּיַד אֱלִיעֶזֶר עַבְדּוֹ, שֶׁיֵּלֵךְ לְהִשְׁתַּבֵּחַ בְּבֵית אָבִיו וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ.
וּמִקִּרְיַת אַרְבַּע עַד חָרָן, מַהֲלַךְ שִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם, וּבְשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת בָּא הָעֶבֶד עַד חָרָן. וְהָיָה תָּמֵהַּ בְּלִבּוֹ וְאוֹמֵר הַיּוֹם יָצָאתִי וְהַיּוֹם בָּאתִי, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית כד, מב] וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן.

רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר:
רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִגְמֹל חֶסֶד עִם יִצְחָק, וְשָׁלַח מַלְאָךְ לִפְנֵי אֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם, וְנִקְפְּצָה לוֹ הַדֶּרֶךְ וּבָא בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת הָעֶבֶד לְחָרָן.
צָפוּי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּת מְלָכִים שֶׁלֹּא יָצְאתָה מִיָּמֶיהָ לִשְׁאֹב מַיִם, יָצְאתָה לִשְׁאֹב מַיִם בְּאוֹתָה הַשָּׁעָה.
וְהַנַעֲרָה שֶׁלֹּא הָיְתָה יוֹדַעַת מַה הָאִישׁ, קִבְּלָה עָלֶיהָ לְהִזְדַּוְּגָה לְיִצְחָק. לָמָּה, שֶׁהָיְתָה רְאוּיָה לוֹ מִמְּעֵי אִמָּה מִפִּי הַגְּבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר [תהלים סב, י] בְּמֹאזְנַיִם לַעֲלוֹת הֵמָּה מֵהֶבֶל יָחַד.
וְעָנוּ לָבָן וּבְתוּאֵל וְאָמְרוּ הוֹאִיל וְיָצָא הַדָּבָר מִפִּי הַגְּבוּרָה, אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לְעַכֵּב, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית כד, נ - נא] וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב, הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ.
הִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְרָאָה הַמַּלְאָךְ עוֹמֵד וּמַמְתִּין לוֹ בַּחוּץ, אָמַר לָהֶם אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי וַה' הִצְלִיחַ דַּרְכִּי [שם נו], הֲרֵי הוּא בַּחוּץ מַמְתִּין לִי.
וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ מִמִּשְׁתֵּה רִבְקָה, שֶׁנֶּאֱמַר [שם נד נו] וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ הוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עִמּוֹ, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תְּאַחֲרוּ אֹתִי.
וּכְחַזָּן שֶׁהוּא עוֹמֵד וּמְבָרֵךְ אֶת הַכַּלָּה בְּחֻפָּתָהּ, כָּךְ עָמְדוּ וּבֵרְכוּ אֶת רִבְקָה, שֶׁנֶּאֱמַר [שם ס] וַיְבָרְכוּ אֶת רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שׂנְאָיו.

בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם יָצָא הָעֶבֶד מֵחָרָן, וְלָקַח אֶת רִבְקָה וְאֶת דְּבוֹרָה מֵנִקְתָּהּ וְהִרְכִּיב אֶתְהֶן עַל הַגְּמַלִּים, וּבִשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִתְיַחֵד הָעֶבֶד עִם רִבְקָה בַּלַּיְלָה, נִקְפְּצָה הָאָרֶץ לְפָנָיו, וּבְשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת בָּא לְחֶבְרוֹן לְעֵת תְּפִלַּת הַמִּנְחָה.
וְיָצָא יִצְחָק לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר וַיֵצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָׂדֶה [שם סג], וְאֵין שִׂיחָה אֶלָא תְפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר [תהלים קב, א] תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ:

יוסף צ. הירשמן · 29 אפריל 2026

{סו} וַיְסַפֵּ֥ר הָעֶ֖בֶד לְיִצְחָ֑ק אֵ֥ת כָּל-הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה:
{סז} וַיְבִאֶ֣הָ יִצְחָ֗ק הָאֹ֨הֱלָה֙ שָׂרָ֣ה אִמּ֔וֹ וַיִּקַּ֧ח אֶת-רִבְקָ֛ה וַתְּהִי-ל֥וֹ לְאִשָּׁ֖ה וַיֶּֽאֱהָבֶ֑הָ וַיִּנָּחֵ֥ם יִצְחָ֖ק אַֽחֲרֵ֥י אִמּֽוֹ: (פ)

במדרש רבה:

פסוק סו

וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק [אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשָׂה],
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כְּלָלָהּ שֶׁל תּוֹרָה מְרֻבִּים מִפְּרָטֶיהָ, שֶׁאִלּוּ בָּא לִכְתֹּב, שְׁנַיִם וּשְׁלשָׁה דַּפִּין הָיָה כוֹתֵב.
וְרַבָּנָן אָמְרֵי: דִּבְרֵי שֶׁבַח גִּלָּה לוֹ, מַה שֶּׁקָּפְצָה הָאָרֶץ לְפָנָיו.

פסוק סז

טז וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ (בראשית כד, סז),
כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה עָנָן קָשׁוּר עַל פֶּתַח אָהֳלָהּ, כֵּיוָן שֶׁמֵּתָה פָּסַק אוֹתוֹ עָנָן, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזַר אוֹתוֹ עָנָן.
כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיוּ דְּלָתוֹת פְּתוּחוֹת לִרְוָחָה, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה שָׂרָה פָּסְקָה אוֹתָהּ הָרְוָחָה, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזְרָה אוֹתָהּ הָרְוָחָה.
וְכָל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה בְּרָכָה מְשֻׁלַּחַת בָּעִסָּה, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה שָׂרָה פָּסְקָה אוֹתָהּ הַבְּרָכָה, כֵּיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזְרָה.
כָּל יָמִים שֶׁהָיְתָה שָׂרָה קַיֶּמֶת הָיָה נֵר דּוֹלֵק מִלֵּילֵי שַׁבָּת וְעַד לֵילֵי שַׁבָּת, וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה פָּסַק אוֹתוֹ הַנֵּר, וְכֵיוָן שֶׁבָּאת רִבְקָה חָזַר.

וְכֵיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָהּ שֶׁהִיא עוֹשָׂה כְּמַעֲשֵׂה אִמּוֹ, קוֹצָה חַלָּתָהּ בְּטָהֳרָה וְקוֹצָה עִסָּתָהּ בְּטָהֳרָה, מִיָּד וַיְּבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה.

אָמַר רַבִּי יוּדָן:
לִמְדָתְךָ תּוֹרָה שֶׁאִם יִהְיֶה לָאָדָם בָּנִים גְּדוֹלִים יִהְיֶה מַשִֹּׂיאָן מִתְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הוּא נוֹשֵׂא לוֹ אִשָּׁה, מִמִּי אַתָּה לָמֵד מֵאַבְרָהָם, בַּתְּחִלָּה וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ [וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה], וְאַחַר כָּךְ (בראשית כה, א): וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה.

במדרש רבי תנחומא (לקמן):

ח וַיֹּסֶף אַבְרָהָם [וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה].
מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן? וַיְבִיאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֶלָה [שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה], מִכָּאן אַתָּה לָמֵד, שֶׁאִם מֵתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל אָדָם וְיֵשׁ לוֹ בָנִים, שֶׁלֹּא יִשָּׂא עַד שֶׁיַּשִּׂיא אֶת בָּנָיו וְאַחַר כָּךְ יִשָּׂא אִשָּׁה לְעַצְמוֹ, שֶׁכָּךְ עָשָׂה אַבְרָהָם אַחַר מִיתַת שָׂרָה, הִשִּׂיא אֶת יִצְחָק וְאַחַר כָּךְ נָשָׂא אִשָּׁה לְעַצְמוֹ.
מִנַּיִן? מִן מַה שֶּׁכָּתוּב, וַיְבִיאֶהָ יִצְחָק, וְאַחַר כָּךְ וַיֹּסֶף אַבְרָהָם [וַיִּקַּח אִשָּׁה].
אָמַר יִצְחָק, אֲנִי לָקַחְתִּי אִשָּׁה וְאָבִי עוֹמֵד בְּלֹא אִשָּׁה? מֶה עָשָׂה, הָלַךְ וְהֵבִיא לוֹ אִשָּׁה.

בפרקי דרבי אליעזר (פרק טז):

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר:
אָמַר אַבְרָהָם לְיִצְחָק בְּנוֹ, הָעֶבֶד הַזֶּה חָשׁוּד עַל הָעֲבֵרוֹת הוּא וּמִרְמָה בְּיָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר [הושע יב, ח] כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה לַעֲשֹׁק אָהֵב. רְאֵה שֶׁמָּא נָגַע בַּצִנּוֹר. אֶלָּא הָבֵא אֶת הַנַּעֲרָה הָאֹהֱלָה, וְהוֹצֵא אֶת בְּתוּלֶיהָ בָּאֶצְבַּע, אִם טְהוֹרָה בִּבְתוּלֶיהָ, הֲרֵי הִיא לְךָ מִפִּי הַגְּבוּרָה.
הִכְנִיסָהּ הָאֹהֱלָה וְהוֹצִיא אֶת בְּתוּלֶיהָ בָּאֶצְבַּע, וְהֶרְאָה אוֹתָן לְאַבְרָהָם אָבִיו, וְאַחַר כָּךְ לְקָחָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, שֶׁנִּמְצְאָת שְׁלֵמָה כְּשָׂרָה אִמּוֹ - כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה [תהלים מה, יד], וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ.
וְכָךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל נוֹהֲגִין לְהוֹצִיא אֶת הַבְּתוּלִים בָּאֶצְבַּע, שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי סָפֵק, שֶׁנֶּאֱמַר [דברים כב, טו] וְלָקַח אֲבִי הַנַּעֲרָה וְאִמָּהּ וְהוֹצִיאוּ אֶת בְּתוּלֵי הַנַּעֲרָ אֶל זִקְנֵי הָעִיר הַשָּׁעְרָה. [וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָ אֶל הַזְּקֵנִים אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה לְאִשָּׁה וַיִּשְׂנָאֶהָ. וְהִנֵּה הוּא שָׂם עֲלִילֹת דְּבָרִים לֵאמֹר לֹא מָצָאתִי לְבִתְּךָ בְּתוּלִים וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּי וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר].

זְקַן בֵּיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם הָיָה עַבְדּוֹ אֱלִיעֶזֶר.
וּמֵאַיִן הָיָה עַבְדּוֹ, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁיָּצָא מֵאוּר כַּשְׂדִּים עָמְדוּ כָּל גְּדוֹלֵי הַדּוֹר וְנָתְנוּ לוֹ מַתָּנוֹת, וְעָמַד נִמְרוֹד וְכָתַב אֶת עַבְדּוֹ אֱלִיעֶזֶר לְאַבְרָהָם.
וּכְשֶׁגָּמַל חֶסֶד עִם יִצְחָק בְּנוֹ הוֹצִיאוֹ לְחֵרוּת.
וְנָתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יְהֵא שָׂכָר לָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַבָּא, וֶהֱקִימוֹ לְמֶלֶךְ, וְהוּא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן.

עוד בפרקי דרבי אליעזר (פרק לב):

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
שָׁלֹשׁ שָׁנִים עָשָׂה יִצְחָק אֵבֶל עַל שָׂרָה אִמּוֹ. לְאַחַר שָׁלֹשׁ שָׁנִים לָקַח אֶת רִבְקָה וְשָׁכַח אֵבֶל שָׂרָה אִמּוֹ.
מִכָּאן אַתָּה לָמֵד עַד שֶׁלֹּא לָקַח אָדָם אִשָּׁה, אַהֲבָתוֹ הוֹלֶכֶת אַחַר הוֹרָיו. לָקַח אִשָּׁה, אַהֲבָתוֹ הוֹלֶכֶת אַחַר אִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם ב, כד] עַל כֵּן יַעֲזֹב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ. וְכִי יַעֲזֹב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ מִמִּצְוַת כִּבּוּד, אֶלָּא שֶׁאַהֲבַת נַפְשׁוֹ דוֹבֶקֶת אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ:

יוסף צ. הירשמן · 29 אפריל 2026

פתיחות לפרשת בני קטורה ממדרש רבי תנחומא:

פתיחה בדבר הלכה בענין ג' תפילות - ענין פתיחות אלו שצריך אדם להוסיף אשה ובנים בזקנותו כדרך שעשה אברהם אבינו ע"ה

ה וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה.

יְלַמְּדֶנּוּ רַבֵּנוּ, כַּמָּה תְפִלּוֹת אָדָם מִתְפַּלֵּל בַּיּוֹם?

רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר, לְפִי שֶׁהַיּוֹם מִשְׁתַּנֶּה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּכָל יוֹם, לְפִיכָךְ צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְפַּלֵּל שָׁלֹש פְּעָמִים בְּכָל יוֹם, בְּשַׁחֲרִית הַשֶּׁמֶשׁ בַּמִּזְרָח, וּבַצָּהֳרַיִם בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ, וּבַמִּנְחָה בַּמַּעֲרָב.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר, אַבְרָהָם תִּקֵּן תְּפִלַּת הַבֹּקֶר, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר [אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי ה'] (בראשית יט, כז). יִצְחָק תִּקֵּן תְּפִלַּת מִנְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב (בראשית כד, סג). יַעֲקֹב תִּקֵּן תְּפִלַּת הָעֶרֶב, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ (בראשית כח, יא).

רַבִּי עֲקִיבָא כְּשֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר, הָיָה מִתְפַּלֵּל כְּדַרְכּוֹ. וּכְשֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, אָדָם מַנִּיחוֹ בְּזָוִית זוֹ וּמוֹצְאוֹ בְּזָוִית אַחֶרֶת, מִפְּנֵי כְּרִיעוֹת וְהִשְׁתַּחֲוָיוֹת.

וּמָה רָאוּ לְתַקֵּן שָׁלֹש תְּפִלּוֹת? כְּדֵי שֶׁיְּהֵא אָדָם מוֹסִיף בִּתְפִלָּתוֹ.

וְלֹא בַּתְּפִלָּה בִּלְבַד, אֶלָּא אַף בַּתּוֹרָה יְהֵא מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ.

וְלֹא בַּתּוֹרָה בִּלְבַד, אֶלָּא אַף בַּבָּנִים. אִם נָשָׂא אִשָּׁה וָמֵתָה, יִשָּׂא אַחֶרֶת וְיַעֲמִיד מִמֶּנָּה בָּנִים.

תֵּדַע לְךָ, שֶׁהֲרֵי אַבְרָהָם שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ, לֹא יָשַׁב לוֹ אֶלָּא לָקַח אִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה.

ו וַיֹּסֶף אַבְרָהָם [וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה. וַתֵּלֶד לוֹ].

זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד (איוב ח, ז),

[וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר], מְדַבֵּר בְּמֹשֶׁה. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, שִׁבְעָה יָמִים הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְפַתֶּה לְמֹשֶׁה בַּסְּנֶה וְהוּא בוֹרֵחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח (שמות ד, יג). וּכְתִיב: לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי. וְאוֹמֵר: וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו [כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים].

וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד, דִּכְתִיב: וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט (במדבר יב, ח). אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, שֶׁהָיָה רוֹאֶה אֶת הַדְּמוּת מִיָּד.

דָּבָר אַחֵר:

וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר, זֶה אַבְרָהָם שֶׁהָיָה לוֹ מֵאָה שָׁנָה וְלֹא הָיָה לוֹ בֵן, וְאַחַר כָּךְ פִּיְּסוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן וְרַבִּי חָנָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמְרֵי, הֶעֱלָהוּ לְמַעְלָה מִכִּפַּת הָרָקִיעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה. אֵין אוֹמְרִין הַבֵּט אֶלָּא מִלְמַעְלָה לְמָטָּה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִי שֶׁתַּחַת הַמַּזָּל מִתְיָרֵא הֵימֶנּוּ. אַתָּה שֶׁאַתָּה עָלָיו הָרֵם רֹאשׁ עָלָיו. אַף עַל פִּי כֵן לְמֵאָה שָׁנָה הוֹלִיד בֵּן.

הֱוֵי אוֹמֵר, וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר, זֶה אַבְרָהָם.

וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד, שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה וְהוֹלִיד עוֹד כַּמָּה בָנִים בָּאַחֲרוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּסֶף אַבְרָהָם.

וַיֹּסֶף אַבְרָהָם [וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה. וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן וְאֶת מְדָן וְאֶת מִדְיָן וְאֶת יִשְׁבָּק וְאֶת שׁוּחַ. וְיָקְשָׁן יָלַד אֶת שְׁבָא וְאֶת דְּדָן וּבְנֵי דְדָן הָיוּ אַשּׁוּרִם וּלְטוּשִׁם וּלְאֻמִּים. וּבְנֵי מִדְיָן עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנֹךְ וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה כָּל אֵלֶּה בְּנֵי קְטוּרָה].

זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ [כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים] (קהלת יא, ו).

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בִּזְרָעִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אָמַר שְׁלֹמֹה, אִם זָרַעְתָּ בַיּוֹרֶה, אַל תַּעֲמֹד בַּמַּלְקוֹשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ. לָמָּה? כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, אִם בָּא לְפָנֶיךָ בַּבֹּקֶר זֶרַע מִצְוָה, זְרַע. וְאִם יָבֹא לְפָנֶיךָ דְּבַר מִצְוָה בָּעֶרֶב, אַל תַּנַּח יָדֶךָ. לָמָּה? כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶם עוֹמֶדֶת לְךָ, אִם שֶׁל בֹּקֶר אוֹ שֶׁל עֶרֶב. וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ, אִם הֶעֱמַדְתָּ תַּלְמִידִים בְּנַעֲרוּתְךָ, אַל תֶּחְדַּל לְךָ מִלְּהַעֲמִיד בְּזִקְנוּתֶךָ.

מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי עֲקִיבָא, שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁלֹש מֵאוֹת תַּלְמִידִים בְּנַעֲרוּתוֹ וּמֵתוּ כֻּלָּם. וְאִלּוּלֵי שֶׁהֶעֱמִיד שִׁבְעָה תַלְמִידִים בְּזִקְנוּתוֹ, לֹא הָיָה תַלְמִיד שֶׁיְּהֵא קוֹרֵא עַל שְׁמוֹ.

דָּבָר אַחֵר:

בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ, אָמַר רַבִּי יוֹסִי, אִם לָקַחְתָּ אִשָּׁה בְּבַחֲרוּתֶךָ וְיָלְדָה וָמֵתָה, קַח אִשָּׁה אַחֶרֶת בְּזִקְנוּתְךָ, כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים.

וּמִמִּי אַתָּה לָמֵד? מֵאַבְרָהָם, שֶׁבְּנַעֲרוּתוֹ לֹא הוֹלִיד אֶלָּא שְׁנַיִם, וּבְזִקְנוּתוֹ הוֹלִיד (שְׁנֵים) [שִׁשָּׁה] עָשָׂר.

אָמַר רַבִּי לֵוִי:

הוּא שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, שֶׁיָּצָא הַיָּם בְּדוֹר הַפְלָגָה וְהֵפִיץ מִבְּנֵי חָם שְׁלֹשִׁים מִשְׁפָּחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּפֶץ ה' אֹתָם [מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ] (בראשית יא, ח). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִמְּךָ אֲנִי מַעֲמִידָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ (בראשית יח, יח).

הֶעֱמִיד מִשְׁפָּחוֹת, וְאֵלּוּ הֵן: שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִים שֶׁהֶעֱמִיד מִיִּשְׁמָעֵאל, וְשִׁשָּׁה עָשָׂר מִכָּאן, וּשְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ.

הֱוֵי אוֹמֵר, וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.

כעין פתיחה זו במדרש רבה:

ג בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ [כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים] (קהלת יא, ו),

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר אִם זָרַעְתָּ בְּבָכִיר זְרַע בְּאָפִיל, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ אֵיזֶהוּ יֻכְשַׁר אִם שֶׁל אָפִיל אִם שֶׁל בָּכִיר, וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר אִם בָּא עָנִי אֶצְלְךָ בְּשַׁחֲרִית, תֵּן לוֹ. בְּעַרְבִית, תֵּן לוֹ. שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹתֵב עָלֶיךָ, הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא:

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה בְּנַעֲרוּתֶךָ לְמֹד תּוֹרָה בְּזִקְנוּתֶךָ, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶן מִתְקַיֵּם לְךָ, הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אִם הָיוּ לְךָ תַּלְמִידִים בְּנַעֲרוּתֶךָ עֲשֵׂה לְךָ תַּלְמִידִים בְּזִקְנוּתֶךָ, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶם מִתְקַיֵּם לְךָ, זֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים.

שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף תַּלְמִידִים הָיוּ לְרַבִּי עֲקִיבָא מֵעַכּוֹ וְעַד אַנְטִיפְרָס וְכֻלָּם בְּפֶרֶק אֶחָד מֵתוּ, לָמָּה, שֶׁהָיְתָה עֵינֵיהֶם צָרָה אֵלּוּ בְּאֵלּוּ, וּבַסּוֹף הֶעֱמִיד שִׁבְעָה:

רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה, רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ וְרַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב.

וְאִית דְּאָמְרֵי:

רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי וְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן חֲכִינָאי וְרַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר.

אָמַר לָהֶם:

בָּנַי, הָרִאשׁוֹנִים לֹא מֵתוּ אֶלָּא שֶׁהָיְתָה עֵינֵיהֶם צָרָה אֵלּוּ לְאֵלּוּ. תְּנוּ דַּעְתְּכֶם שֶׁלֹא תַעֲשׂוּ כְמַעֲשֵׂיהֶם.

עָמְדוּ וּמִלְּאוּ כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה.

רַבִּי דּוֹסְתָּאי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן:

אִם הָיוּ לְךָ בָּנִים בְּנַעֲרוּתֶךָ קַח לְךָ אִשָּׁה בְּזִקְנוּתֶךָ וְהַעֲמֵד בָּנִים.

וּמִמִּי אַתָּה לָמֵד מֵאַבְרָהָם שֶׁהָיוּ לוֹ בָּנִים בְּנַעֲרוּתוֹ וְלָקַח אִשָּׁה בְּזִקְנוּתוֹ וְהֶעֱמִיד בָּנִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה. [וַתֵּלֶד לוֹ].

פתיחות בענין שההוספה בברכת ה' מרובה על העיקר

במדרש רבי תנחומא:

ז וַיֹּסֶף אַבְרָהָם [וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה. וַתֵּלֶד לוֹ].

זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וַאֲנִי תָּמִיד אֲיַחֵל וְהוֹסַפְתִּי עַל כָּל תְּהִלָּתֶךָ (תהלים עא, יד).

אָמַר רַבִּי יוּדָן, כְּתִיב: לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים (דברים יז, טז). וּשְׁלֹמֹה כְּשֶׁמָּלַךְ, אֲפִלּוּ אֶחָד לֹא הָיָה לוֹ, אֶלָּא עַל הַפִּרְדָּה רָכַב, וְהוֹסִיף עוֹדּ.

אָמַר רַבִּי חוֹנְיָא, כְּתִיב: וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ (ויקרא ט, ג). כְּשֶׁמָּל בְּנוֹ, אֲפִלּוּ אָדָם מְמַשְׁכֵּן עַצְמוֹ מְשַׂמֵּחַ אוֹתוֹ הַיּוֹם. הֱוֵי אוֹמֵר, וְהוֹסַפְתִּי עַל כָּל תְּהִלָּתֶךָ.

וְרַבָּנָן אָמְרֵי, מְדַבֵּר בְּאַבְרָהָם. אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּךְ אָמַרְתָּ לִי, כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע (בראשית כא, יב), הֲרֵי הוֹסַפְתָּ לִי מִבִּרְכָתְךָ וַאֲנִי מוֹלִיד כַּמָּה בָנִים.

לְכָךְ נֶאֱמַר: וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה.

במדרש רבה:

[(איוב יד, ז-ט) כִּי יֵשׁ לָעֵץ תִּקְוָה אִם יִכָּרֵת וְעוֹד יַחֲלִיף וְיֹנַקְתּוֹ לֹא תֶחְדָּל. אִם יַזְקִין בָּאָרֶץ שָׁרְשׁוֹ וּבֶעָפָר יָמוּת גִּזְעוֹ. מֵרֵיחַ מַיִם יַפְרִחַ וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָטַע].

כִּי יֵשׁ לָעֵץ תִּקְוָה, יֵשׁ לְאָבִינוּ אַבְרָהָם תִּקְוָה.

אִם יִכָּרֵת וְעוֹד יַחֲלִיף, אִם יֹאמַר עָלָיו כָרוֹת הַבְּרִית (נחמיה ט, ח), וְעוֹד יַחֲלִיף, מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים,

וְיֹנַקְתּוֹ לֹא תֶחְדָּל, זוֹ לַחְלוֹחוּת שֶׁלּוֹ.

אִם יַזְקִין בָּאָרֶץ שָׁרְשׁוֹ, (בראשית כד, א): וְאַבְרָהָם זָקֵן [בָּא בַּיָּמִים].

וּבֶעָפָר יָמוּת גִּזְעוֹ, (בראשית כג, ב): וַתָּמָת שָׂרָה.

מֵרֵיחַ מַיִם יַפְרִחַ, מֵרֵיחַ מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים יַפְרִיחַ.

וְעָשָׂה קָצִיר נָטַע אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כְּמוֹ נָטַע, הַתּוֹסֶפֶת מְרֻבָּה עַל הָעִקָּר - וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה. [וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן וְאֶת מְדָן וְאֶת מִדְיָן וְאֶת יִשְׁבָּק וְאֶת שׁוּחַ].

עוד פתיחות ממדרש רבה בענין ברכת ה' לאברהם אבינו ע"ה שהוליד בזקנותו

[פרשה סא] א וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה (בראשית כה, א),

כְּתִיב (תהלים א, א): אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב. [כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה. וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ].

אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים, זֶה דּוֹר הַפְלָגָה.

וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד, אֵלּוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יג, יג): וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים [לַה' מְאֹד].

וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב, זֶה אֲבִימֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כ, טו): הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ שֵׁב.

כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ, (בראשית יח, יט): כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה [לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט].

וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה [יוֹמָם וָלָיְלָה], אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אָב לֹא לִמְּדוֹ, וְרַב לֹא הָיָה לוֹ, וּמֵהֵיכָן לָמַד אֶת הַתּוֹרָה, אֶלָּא זִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁתֵּי כִלְיוֹתָיו כְּמִין שְׁנֵי רַבָּנִים, וְהָיוּ נוֹבְעוֹת וּמְלַמְּדוֹת אוֹתוֹ תּוֹרָה וְחָכְמָה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים טז, ז): אֲבָרֵךְ אֶת ה' אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת יִסְרוּנִי כִלְיוֹתָי.

וְהָיָה כְעֵץ שָׁתוּל [עַל פַּלְגֵי מָיִם], שֶׁשְּׁתָלוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ, זֶה יִשְׁמָעֵאל.

וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל, זֶה יִצְחָק.

וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ, אֵלּוּ בְּנֵי קְטוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה [וּשְׁמָהּ קְטוּרָה. וַתֵּלֶד לוֹ].

ב שְׁתוּלִים בְּבֵית ה' בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ. [עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ].

עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה, זֶה אַבְרָהָם אָבִינוּ,

דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ, וַיֹּסֶף אַבְרָהָם [וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה. וַתֵּלֶד לוֹ].

יוסף צ. הירשמן · 29 אפריל 2026

יוסף צ. הירשמן אמר:
וּכְחַזָּן שֶׁהוּא עוֹמֵד וּמְבָרֵךְ אֶת הַכַּלָּה בְּחֻפָּתָהּ, כָּךְ עָמְדוּ וּבֵרְכוּ אֶת רִבְקָה, שֶׁנֶּאֱמַר [שם ס] וַיְבָרְכוּ אֶת רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שׂנְאָיו.

במסכתות קטנות מסכת כלה רבתי (פרק א):

הלכה א:
כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה שלא טבלה, מה נדה שלא טבלה אסורה לבעלה, אף כלה בלא ברכה אסורה לבעלה.
אמר רבא באי זו ברכה אמרו, ברכת שבעה, ולא ברכת האירוסין
ואי זו ברכת האירוסין, אמר רב יהודה: ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות על ידי חופה וקידושין, ברוך אתה י"י מקדש ישראל על ידי חופה וקידושין.

ושבע ברכות היכי מברכינן, אמר ר' לוי:
בורא פרי הגפן, ושהכל ברא לכבודו, ויוצר האדם, ואשר יצר, שוש תשיש, שמח תשמח, ברוך אתה י"י אשר ברא.
מיתיבי לא תשא את שם י"י אלהיך לשוא כיצד, כגון המברך ברכה שאינה צריכה לגופה, והכא כיון דמברך בורא פרי הגפן, היכי עביד דטעים ליה, דהאמר מר טעמו פגמו, דמסריק בידיה ושתי,
התינח דאיכא חמרא, ליכא חמרא אמאי מקדש, אשיכרא, בכפרני מאי, אשיכרא או אריפתא.
איבעיא להו ברך להו לכולהו שלא כסדר מאי, או חסר אחת מהן מאי, תא שמע ברכות אין מעכבות זו את זו,
ולוי איקלע לבי הילולא ובריך שית, לבר יין, קא משמע לן דאף על גב דחסר לא חייש, דלמא שאני התם דאמר חד יצירה.

הלכה ב:
ומנין לברכת כלה מן התורה, שנאמר ויברכו את רבקה.
מידי בכוס ברכוה, אלא אסמכתא היא.
ור' יוחנן אמר מהכא, ויברך אותם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו, אלא מעתה בחיות דכתיב בהו ויברך אותם אלהים הכי נמי, אלא משום דכתיב ויבן י"י אלהים את הצלע, ותאנה שכן בכרכי הים קורין לקלעיתא בנייתא.

הלכה ג:
ומנין שאפילו אלמנה צריכה ברכה, שנאמר ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה וישבו, ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל ועשה חיל באפרתה וקרא שם בבית לחם.
שמע מינה תרתי, שמע מינה שברכת חתנים בעשרה, ושמע מינה אפילו אלמון עם אלמנה מברך.
מיתיבי במה מברכין בבחור שנשא בתולה, ובחור שנשא אלמנה, ואלמון שנשא בתולה, אבל אלמון עם אלמנה לא, התם בשבעת ימים.

יוסף צ. הירשמן · 29 אפריל 2026

עוד בענין שבעת ימי המשתה מפרקי דרבי אליעזר (פרק טז):

עַל שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים.
עַל הַתּוֹרָה מִנַּיִן, דִּכְתִיב [ירמיה לג, כה] כֹּה אָמַר ה' אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלַיְלָה [חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי]. וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר [יהושע א, ח] לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה.
עַל הָעֲבוֹדָה מִנַּיִן, דִּכְתִיב [משלי טו, ח] וּתְפִלַּת יְשָׁרִים רְצוֹנוֹ. וּמָה הִיא הָעֲבוֹדָה, זוֹ תְפִלָּה, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּדָנִיֵאל, דְּאָמַר לֵהּ דָּרְיָוֶשׁ [דניאל ו, יז] אֱלָהָךְ דִּי אַנְתְּ פָּלַח לֵהּ בִּתְדִירָא. וְכִי יֵשׁ עֲבוֹדָה בְּבָבֶל, אֶלָּא זוֹ תְפִלָּה.
וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים לַחֲתָנִים מִנַּיִן אָנוּ לְמֵדִים, מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא בְעַצְמוֹ גָּמַל חֶסֶד לְאָדָם וּלְעֶזְרוֹ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, בֹּאוּ וְנִגְמֹל חֶסֶד לְאָדָם וּלְעֶזְרוֹ. וְיָרַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמַלְאֲכֵי הַשָׁרֵת לִגְמֹל חֶסֶד לְאָדָם וּלְעֶזְרוֹ.
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֲבִיבָה לְפָנַי גְּמִילוּת חֲסָדִים, מִזְּבָחִים וְעוֹלוֹת שֶׁעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב לְפָנַי עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר [הושע ו, ו] כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
מִנַּיִן אָנוּ לְמֵדִין שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, מִיַּעֲקֹב אָבִינוּ, כְּשֶׁנָּשָׂא אֶת לֵאָה עָשָׂה שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית כט, כז] מַלֵּא שְׁבוּעַ זֹאת. וְנֶאֶסְפוּ כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לִגְמֹל חֶסֶד עִם יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר [שם כב] וַיֶאֱסֹף לָבָן אֶת כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתֶּם גְּמַלְתֶּם חֶסֶד עִם יַעֲקֹב עַבְדִּי, אֲנִי אֶגְמֹל וְאֶתֵּן שְׂכָרְכֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁלֹּא יְהֵא שָׂכָר לָרְשָׁעִים לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר [מ"ב ה, א] כִּי בוֹ נָתַן ה' תְּשׁוּעָה לַאֲרָם, וְקִבֵּל שְׂכָרוֹ:

כאן מובא כל ענין נישואי רבקה ליצחק כדלעיל.

רַבִּי אוֹמֵר:
שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה מֵאַיִן אָנוּ לְמֵדִין, מִשִּׁמְשׁוֹן שֶׁיָּרַד לְאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וְלָקַח אִשָּׁה וְעָשָׂה שִׁבְעַת יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר [שופטים יד, יא] וַיְהִי כִּרְאוֹתָם אוֹתוֹ וַיִּקְחוּ שְׁלֹשִׁים מֵרֵעִים וַיִּהְיוּ אִתּוֹ. מָה הוּא אִתּוֹ, אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם יב] וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן אָחוּדָה נָּא לָכֶם חִידָה, וּכְתִיב [שם יד] וְלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד הַחִידָה שְׁלֹשֶׁת יָמִים.

הֶחָתָן דּוֹמֶה לַמֶּלֶךְ, [מָה הַמֶּלֶךְ אֵינוֹ יוֹצֵא לַשׁוּק לְבַדוֹ, כָך הֶחָתָן אֵינוֹ יוֹצֵא לַשׁוּק לְבַדוֹ.
מַה הַמֶּלֶך] לוֹבֵשׁ בִּגְדֵי כָבוֹד, כָּךְ הֶחָתָן לוֹבֵשׁ בִּגְדֵי כָבוֹד כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה.
מָה הַמֶּלֶךְ הַכֹּל מְקַלְּסִין אוֹתוֹ, כָּךְ הֶחָתָן הַכֹּל מְקַלְּסִין אוֹתוֹ כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה.
מָה הַמֶּלֶךְ פָּנָיו מְאִירוֹת כְּאוֹר הַחַמָּה, כָּךְ הֶחָתָן פָּנָיו מְאִירוֹת כְּאוֹר הַחַמָּה שֶׁנֶּאֱמַר [תהלים יט, ו] וְהוּא כְּחָתָן יוֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח.

עוד שם (פרק יז):

רָאָה שְׁלֹמֹה שֶׁמִּדַּת גְּמִילוּת חֲסָדִים גְּדוֹלָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם, וּכְשֶׁבָּנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בָּנָה שְׁנֵי שְׁעָרִים, אֶחָד לַחֲתָנִים וְאֶחָד לַאֲבֵלִים וְלַמְנֻדִּים. וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל הוֹלְכִין בַּשַּׁבָּתוֹת וְיוֹשְׁבִין בֵּין שְׁנֵי שְׁעָרִים הַלָּלוּ, וְהַנִּכְנָס בְּשַׁעַר חֲתָנִים הָיוּ יוֹדְעִין שֶׁהוּא חָתָן, וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ, הַשּׁוֹכֵן בַּבַּיִת הַזֶּה יְשַׂמֵּחֲךָ בְּבָנִים וּבְבָנוֹת. וְהַנִּכְנָס בְּשַׁעַר אֲבֵלִים וְהָיָה שְׂפָמוֹ מְכֻסֶּה אָז הָיוּ יוֹדְעִין שֶׁהוּא אָבֵל, וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ, הַשּׁוֹכֵן בַּבַּיִת הַזֶּה יְנַחֶמְךָ. וְהַנִּכְנָס בְּשַׁעַר הָאֲבֵלִים וְלֹא הָיָה שְׂפָמוֹ מְכֻסֶּה, אָז הָיוּ יוֹדְעִין שֶׁהוּא מְנֻדֶּה, וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ הַשּׁוֹכֵן בַּבַּיִת הַזֶּה יְנַחֶמְךָ, וְיִתֵּן בִּלְבָבְךָ שֶׁתִּשְׁמַע לַחֲבֵרֶיךָ וִיקָרְבוּךָ, כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל יְדֵי חוֹבָתָן בִּגְמִילוּת חֲסָדִים.
מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הִתְקִינוּ שֶׁיִהְיוּ חֲתָנִים וַאֲבֵלִים הוֹלְכִין לְבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּלְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וְאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם רוֹאִין אֶת הֶחָתָן וּשְׂמֵחִים עִמּוֹ, וְרוֹאִין אֶת הָאָבֵל וְיוֹשְׁבִים עִמּוֹ עַל הָאָרֶץ, כְּדֵי שֶׁיֵּשְׁבוּ וְיֵצְאוּ יִשְׂרָאֵל יְדֵי חוֹבָתָן בִּגְמִילוּת חֲסָדִים.
וַעֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר בָּרוּךְ אַתָּה ה' גּוֹמֵל שָׂכָר טוֹב לְגוֹמְלֵי חֲסָדִים.

יוסף צ. הירשמן · 2 מאי 2026

כה {א} שישי וַיֹּ֧סֶף אַבְרָהָ֛ם וַיִּקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה וּשְׁמָ֥הּ קְטוּרָֽה:
{ב} וַתֵּ֣לֶד ל֗וֹ אֶת-זִמְרָן֙ וְאֶת-יָקְשָׁ֔ן וְאֶת-מְדָ֖ן וְאֶת-מִדְיָ֑ן וְאֶת-יִשְׁבָּ֖ק וְאֶת-שֽׁוּחַ:
{ג} וְיָקְשָׁ֣ן יָלַ֔ד אֶת-שְׁבָ֖א וְאֶת-דְּדָ֑ן וּבְנֵ֣י דְדָ֗ן הָי֛וּ אַשּׁוּרִ֥ם וּלְטוּשִׁ֖ם וּלְאֻמִּֽים:
{ד} וּבְנֵ֣י מִדְיָ֗ן עֵיפָ֤ה וָעֵ֨פֶר֙ וַֽחֲנֹ֔ךְ וַֽאֲבִידָ֖ע וְאֶלְדָּעָ֑ה כָּל-אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י קְטוּרָֽה:

במדרש רבה:

פסוק א-ב

ד וּשְׁמָהּ קְטוּרָה (בראשית כה, א),
רַב אָמַר זוֹ הָגָר.
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי נְחֶמְיָה וְהָכְתִיב וַיֹּסֶף, אֲמַר לֵיהּ עַל פִּי הַדִּבּוּר נְשָׂאָהּ, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיה ח, ה): וַיֹּסֶף ה' דַּבֵּר אֵלַי עוֹד.
אֲמַר לֵיהּ וְהָכְתִיב: וּשְׁמָהּ קְטוּרָה. אֲמַר לֵיהּ שֶׁמְקֻטֶּרֶת מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים.
אֲמַר לֵיהּ וְהָכְתִיב (בראשית כה, ו): וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם [נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי], אֲמַר לֵיהּ פִּלַגְשָׁם כְּתִיב. בְּעוֹדֶנּוּ חַי, אוֹתָהּ שֶׁיָּשְׁבָה עַל הַבְּאֵר וְאָמְרָה לְחַי הָעוֹלָמִים רְאֵה בְּעֶלְבּוֹנִי.
אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אַף עַל גַּב דְּאַתְּ אָמַר (בראשית כא, יד): וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע, תֹּאמַר שֶׁנֶּחְשַׁד עָלֶיהָ בִּרְיָה, תַּלְמוּד לוֹמַר (בראשית כה, א): וּשְׁמָהּ קְטוּרָה, מִן קְטַר, כָּזֶה שֶׁהוּא חוֹתֵם גַּנְזַכָּה וּמוֹצִיאָהּ בְּחוֹתֶמֶת קְשׁוּרָה וַחֲתוּמָה.

[וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה]
בַּר קַפָּרָא אָמַר: תּוֹסַפְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרֻבָּה עַל הָעִקָּר,
קַיִן עִקָּר, וְהֶבֶל עַל יְדֵי שֶׁהוּא תּוֹסֶפֶת, דִּכְתִיב (בראשית ד, ב): וַתֹּסֶף לָלֶדֶת [אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל], נוֹלַד הוּא וּשְׁתֵּי תְּאוֹמוֹתָיו.
יוֹסֵף עִקָּר, וּבִנְיָמִין עַל יְדֵי שֶׁכָּתוּב בּוֹ תּוֹסֶפֶת הוּא מַעֲמִיד עֲשָׂרָה, דִּכְתִיב (בראשית מו, כא): וּבְנֵי בִנְיָמִין בֶּלַע וָבֶכֶר וְאַשְׁבֵּל גֵּרָא וְנַעֲמָן אֵחִי וָרֹאשׁ מֻפִּים וְחֻפִּים וָאָרְדְּ.
עֵר עִקָּר, וְשֵׁלָה עַל יְדֵי שֶׁהוּא לְשׁוֹן תּוֹסֶפֶת הוּא מַעֲמִיד עֲשָׂרָה בָּתֵּי דִּינִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (דברי הימים א ד, כא כג): בְּנֵי שֵׁלָּה בֶן יְהוּדָה עֵר אֲבִי לֵכָה וְלַעְדָּה אֲבִי מָרֵשָׁה וּמִשְׁפְּחוֹת בֵּית עֲבֹדַת הַבֻּץ לְבֵית אַשְׁבֵּעַ. וְיוֹקִים וְאַנְשֵׁי כֹזֵבָא וְיוֹאָשׁ וְשָׂרָף אֲשֶׁר בָּעֲלוּ לְמוֹאָב וְיָשֻׁבִי לָחֶם וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים.
עִקַּר שָׁנָיו שֶׁל אִיּוֹב לֹא הָיוּ אֶלָּא שִׁבְעִים שָׁנָה, נִתּוֹסַף לוֹ מֵאָה וְאַרְבָּעִים שָׁנָה, דִּכְתִיב (איוב מב, טז): וַיְחִי אִיּוֹב אַחֲרֵי זֹאת מֵאָה וְאַרְבָּעִים שָׁנָה.
עִקַּר מַלְכוּתוֹ שֶׁל יְחִזְקִיָּהוּ לֹא הָיוּ אֶלָּא אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְנִתּוֹסַף לוֹ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לח, ה): הִנְנִי יוֹסִף עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה.
יִשְׁמָעֵאל עִקָּר וּבְנֵי קְטוּרָה עַל יְדֵי שֶׁהֵן לְשׁוֹן תּוֹסֶפֶת (בראשית כה, ב): וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן וְאֶת מְדָן וְאֶת מִדְיָן וְאֶת יִשְׁבָּק וְאֶת שׁוּחַ.

[וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן]
ה רָמֵי בַּר יְחֶזְקֵל אָמַר:
זִמְרָן שֶׁהָיוּ מְזַמְּרִין בָּעוֹלָם,
יָקְשָׁן, שֶׁהֵן מִתְקַשִּׁין בָּעוֹלָם.
וְרַבָּנָן אָמְרֵי:
זִמְרָן, שֶׁהָיוּ מְזַמְּרִין לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים,
יָקְשָׁן, שֶׁהָיוּ מַקִּשִּׁין בַּתֹּף לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים.

פסוק ג

וְיָקְשָׁן יָלַד אֶת שְׁבָא וְאֶת דְּדָן [וּבְנֵי דְדָן הָיוּ אַשּׁוּרִם וּלְטוּשִׁם וּלְאֻמִּים],
רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר אַף עַל גַּב דְּאִינוּן מְתוּרְגָּמִין אָמְרִין תַּגָּרֵי* לוּפָּרִין* וְרָאשֵׁי אֻמִּין, כּוּלְּהוֹן רָאשֵׁי אֻמּוֹת הֵן.
*תגרי=סוחרים, מאשרי ארחות. כך תירגמו המתרגמים תיבת "אשורים". *לופרין=לוטשי ברזל.

במדרש רבי תנחומא:

פסוק א

[וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה]
רַבִּי אוֹמֵר, הִיא הָגָר, הִיא קְטוּרָה.
וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ קְטוּרָה? שֶׁהָיְתָה קְשׁוּרָה כַּנּוֹד.
וְרַבּוֹתֵינוּ אוֹמְרִים: אִשָּׁה אַחֶרֶת לָקָח.
וּמַה טַּעַם שֶׁל רַבִּי שֶׁאוֹמֵר, הָגָר הִיא קְטוּרָה. שֶׁכָּתוּב בְּיִצְחָק, וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי. אוֹתָהּ שֶׁכָּתוּב בָּהּ, וַתִּקְרָא שֵׁם ה' הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ אַתָּה אֵל רֳאִי (בראשית טז, יג). מִכָּאן אַתָּה לָמֵד, שֶׁהִיא הָגָר.
דָּבָר אַחֵר, לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ קְטוּרָה? שֶׁנָּאִים מַעֲשֶׂיהָ כַּקְּטֹרֶת.

פסוק ב

וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן וְאֶת מְדָן וְאֶת מִדְיָן וְאֶת יִשְׁבָּק וְאֶת שׁוּחַ.
הֱוֵי אוֹמֵר, וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד.
[בנוסחת המדרש שהו"ל בובר נוסף כאן:
ר' שמעון בן לקיש בשם ר' אלעזר הקפר: מכאן אתה למד שתוספתו של הקדוש ברוך הוא יותר מן העיקר,
אברהם מקדם לא הוליד אלא יצחק, כשהוסיף לו הקדוש ברוך הוא הוסיף לו יותר, שנאמר ותלד לו (בראשית כה ב),
כן את מוצא באדם הראשון כי ילדה לקין ילדה ואח"כ ותוסף ללדת (בראשית ד ב),
וכן את מוצא ברחל ילדה ליוסף ואמרה יוסף ה' לי בן אחר (בראשית ל כד), הוסיף לה בנימין ותומתו, מנין כן, זה לך בן אין כתיב כאן, אלא כי גם זה לך בן (בראשית לה יז),
וכן את מוצא בחזקיהו המלך כל ימי מלכותו י"ד שנה, וכשהוסיף לו הקדוש ברוך הוא הוסיף לו ט"ו שנה, הנני (מוסיף) [יוסף] על ימיך [חמש עשרה שנה] (ישעיה לח ה).
וכשראו הנביאים שתוספתו של הקדוש ברוך הוא יתירה מן העיקר, התחילו לברך את ישראל בתוספת, משה אמר [ה' אלהי אבותיכם] יוסף (ה') עליכם [ככם וגו'] (דברים א יא), דוד אמר יוסף ה' עליכם (תהלים קטו יד).
אף לעולם הבא הקדוש ברוך הוא קונה לעמו בתוספת, שנאמר וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ [לִקְנוֹת אֶת שְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס וּמִכּוּשׁ וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת וּמֵאִיֵּי הַיָּם. וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ] (ישעיה יא יא).
עד כאן מנוסחת בובר]

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הָעוֹלָם הַזֶּה הַצַּדִּיקִים מוֹלִידִים טוֹבִים וְרָעִים, אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא כֻּלָּם יִהְיוּ צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי (ישעיה ס, כא).
וְאוֹמֵר: הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה (ישעיה ס, כב).
וְכֵן יְהִי רָצוֹן אָמֵן.

יוסף צ. הירשמן · 2 מאי 2026

{ה} וַיִּתֵּ֧ן אַבְרָהָ֛ם אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-ל֖וֹ לְיִצְחָֽק:
{ו} וְלִבְנֵ֤י הַפִּֽילַגְשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַבְרָהָ֔ם נָתַ֥ן אַבְרָהָ֖ם מַתָּנֹ֑ת וַֽיְשַׁלְּחֵ֞ם מֵעַ֨ל יִצְחָ֤ק בְּנוֹ֙ בְּעוֹדֶ֣נּוּ חַ֔י קֵ֖דְמָה אֶל-אֶ֥רֶץ קֶֽדֶם:

במדרש רבה:

פסוק ה

ו וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק (בראשית כה, ה),
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן:
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר בְּכוֹרָה.
רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר בְּרָכָה.
וְרַבָּנָן אָמְרֵי קְבוּרָה, וְדָאתִּיקוּ*.
*שטר מתנה. ובפרש"י איתא: אמר ר' נחמיה, ברכת דייתיקי נתן לו, שאמר לו הקב"ה לאברהם והיה ברכה, הברכות מסורות בידך לברך את מי שתרצה, ואברהם מסרם ליצחק. וצ"ע.

רַבִּי חָמָא אָמַר: לֹא בְּרָכוֹת אֶלָּא מַתָּנוֹת נָתַן לוֹ,
מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פַּרְדֵּס, מְסָרוֹ לְאָרִיס וְהָיָה בּוֹ שְׁתֵּי אִילָנוֹת כְּרוּכִים זֶה לָזֶה בִּכְרַךְ אֶחָד, אֶחָד שֶׁל סַם חַיִּים וְאֶחָד שֶׁל סַם הַמָּוֶת. אָמַר אוֹתוֹ אָרִיס אִם מַשְׁקֶה אֲנִי זֶה שֶׁל סַם חַיִּים זֶה שֶׁל סַם הַמָּוֶת שׁוֹתֶה עִמּוֹ, וְאִם אֵינִי מַשְׁקֶה זֶה שֶׁל סַם הַמָּוֶת הֵיךְ זֶה שֶׁל סַם חַיִּים חַי. חָזַר וְאָמַר אֲנָא אָרִיס עָבֵיד אֲנָא אֲרִיסוּתִי וּמַאי דַּאֲהַנֵּי לְמָארֵי דְפַרְדֵּיסָא לְמֶעֱבַד יַעֲבֵיד לֵיהּ.
כָּךְ אָמַר אַבְרָהָם, אִם מְבָרֵךְ אֲנִי אֶת יִצְחָק, עַכְשָׁו בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה בִּכְלַל, וְאִם אֵין אֲנִי מְבָרֵךְ בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה, הֵיךְ אֲנִי מְבָרֵךְ אֶת יִצְחָק, חָזַר וְאָמַר בָּשָׂר וָדָם אֲנִי, הַיּוֹם כָּאן וּמָחָר בַּקֶּבֶר, כְּבָר עֲבֵידַת אֲנָא דִידִי, מִכָּאן וָאֵילָךְ מַה שֶּׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בְּעוֹלָמוֹ יַעֲשֶׂה, כֵּיוָן שֶׁמֵּת אַבְרָהָם אָבִינוּ גִּלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יִצְחָק וּבֵרֲכוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית כה, יא): וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ.

פסוק ו

ז וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם (בראשית כה, ו),

בִּימֵי אֲלַכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן בָּאוּ בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל לְעוֹרֵר עַל יִשְׂרָאֵל עַל הַבְּכוֹרָה, וּבָאוּ עִמָּהֶם שְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת רָעוֹת, כְּנַעֲנִים וּמִצְרִים,

אָמְרוּ מִי הוֹלֵךְ וְדָן עִמָּהֶם, אָמַר גְּבִיעָה בֶּן קוֹסֵם אֲנִי הוֹלֵךְ וְדָן עִמָּהֶם, אָמְרוּ לוֹ הִזָּהֵר שֶׁלֹא תַּחְלִיט לָהֶם אֶת הָאָרֶץ, אָמַר אֲנִי הוֹלֵךְ וְדָן עִמָּהֶם, אִם נָצַחְתִּי אוֹתָם הֲרֵי מֻטָּב, וְאִם לָאו אַתֶּם אוֹמְרִים מָה הַגָּרוּעַ הַזֶּה שֶׁיַּעֲמִיד עָלֵינוּ, הָלַךְ וְדָן עִמָּהֶם,

אָמַר לָהֶם אֲלַכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן מִי תּוֹבֵעַ מִיַּד מִי, אָמְרוּ יִשְׁמְעֵאלִים אָנוּ תּוֹבְעִים מִיָּדָן וּמִתּוֹרָתָן אָנוּ בָּאִים עֲלֵיהֶם, כְּתִיב (דברים כא, יז): כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְֹּׂנוּאָה יַכִּיר [לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה], וְיִשְׁמָעֵאל בְּדִין שֶׁיִּטֹּל פִּי שְׁנַיִם. אָמַר לוֹ גְּבִיעָה בֶּן קוֹסֵם, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, אֵין אָדָם עוֹשֶׂה מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה לְבָנָיו? אָמַר לוֹ הֵן, וְאָמַר לוֹ וְהָכְתִיב וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק. אָמְרוּ לוֹ וְהֵיכָן שְׁטַר שִׁלּוּחַ שֶׁחִלֵּק בֵּין בָּנָיו, אָמַר לָהֶם וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנוֹת. וְנִסְתַּלְּקוּ מִשָּׁם בְּבשֶׁת פָּנִים.

אָמְרוּ כְּנַעֲנִים מִתּוֹרָתָן אָנוּ בָּאִים עֲלֵיהֶם, בְּכָל מָקוֹם כְּתִיב אַרְצָה כְּנַעַן, אֶרֶץ כְּנַעַן, יִתְּנוּ לָנוּ אֶת אַרְצֵנוּ. אָמַר לָהֶם גְּבִיעָה בֶּן קוֹסֵם, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ אֵין אָדָם עוֹשֶׂה לְעַבְדּוֹ מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה? אָמַר לוֹ הֵן, אָמַר מַה כְּתִיב (בראשית ט, כה): אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו, הֲרֵי הָאָרֶץ שֶׁלָּנוּ וְהֵם עֲבָדִים לַאדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, וְנִסְתַּלְּקוּ מִשָּׁם בְּבשֶׁת פָּנִים.

אָמְרוּ מִצְרִים מִתּוֹרָתָן אָנוּ בָּאִים עֲלֵיהֶם, שִׁשִּׁים רִבּוֹא יָצְאוּ מֵאֶצְלֵנוּ טְעוּנִים כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, דִּכְתִיב (שמות יב, לו): וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם, יִתְּנוּ לָנוּ אֶת כַּסְפֵּינוּ וְאֶת זְהָבֵינוּ. אָמַר לוֹ גְּבִיעָה בֶּן קוֹסֵם אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ שִׁשִּׁים רִבּוֹא בְּנֵי אָדָם עָשׂוּ אֶצְלָם מָאתַיִם וְעֶשֶׂר שָׁנִים, מֵהֶם כַּסָּפִים וּמֵהֶם זֶהָבִים שֶׁנּוֹטְלִין בִּשְׂכָרָן דִּינָר לַיּוֹם, יָשְׁבוּ פִּילוֹסוֹפִים וְחִשְּׁבוּ וְלֹא הִגִּיעוּ לְמֵאָה שָׁנָה עַד שֶׁנִּמְצֵאת אֶרֶץ מִצְרַיִם לְטִמְיוֹן*, וְנִסְתַּלְקוּ מִשָּׁם בְּבשֶׁת פָּנִים.

בִּקֵּשׁ לַעֲלוֹת לִירוּשָׁלַיִם, אֲזַלוּן כּוּתָאי וְאָמְרוּ לֵיהּ הִזָּהֵר שֶׁאֵינָן מַנִּיחִין אוֹתְךָ לְהִכָּנֵס לְבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים שֶׁלָּהֶם,

וְכֵיוָן שֶׁהִרְגִּישׁ גְּבִיעָה בֶּן קוֹסֵם, הָלַךְ וְעָשָׂה לוֹ שְׁתֵּי אַנְפִּלָּאוֹת וְנָתַן בָּהֶם שְׁתֵּי אֲבָנִים טוֹבוֹת שָׁווֹת שְׁתֵּי רִבּוֹאוֹת שֶׁל כֶּסֶף, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְהַר הַבַּיִת אָמַר לוֹ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹף מִנְעָלֶיךָ וּנְעֹל לָךְ שְׁתֵּי אַנְפִּלָּאוֹת, שֶׁהָרִצְפָּה חֲלָקָה שֶׁלֹא תַּחְלִּיק רַגְלֶיךָ,

וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְבֵית קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אָמְרוּ לוֹ עַד כָּאן יֵשׁ לָנוּ רְשׁוּת לִכָּנֵס מִכָּאן וָאֵילָךְ אֵין לָנוּ רְשׁוּת לִכָּנֵס. אָמַר לוֹ לִכְשֶׁאֵצֵא אֲנִי מַשְׁוֶה לְךָ פַּדַּחְתֶּךָָ* [נסח אחר: גביעתך], אָמַר לוֹ אִם כֹּה תַּעֲשֶׂה רוֹפֵא אֻמָּן תִּקָּרֵא וְשָׂכָר הַרְבֵּה תִּטֹּל.

*טמיון=אוצר המלך. *פדחתך=גיבנת.

וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ [בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם],
אָמַר לָהֶם כָּל מַה שֶׁאַתֶּם יְכוֹלִים לְהַזְרִיחַ* תַּזְרִיחוּ, שֶׁלֹא תִּכָּווּ בְּגַחַלְתּוֹ שֶׁל יִצְחָק,
*לפנות מזרחה.

אֲבָל עֵשָׂו עַל יְדֵי שֶׁבָּא וְנִזְדַּוֵּוג לְיַעֲקֹב, נָטַל אֶת שֶׁלּוֹ מִתַּחַת יָדוֹ,

הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה כג, ז ח): הֲזֹאת לָכֶם עַלִּיזָה מִימֵי קֶדֶם קַדְמָתָהּ יֹבִלוּהָ רַגְלֶיהָ מֵרָחוֹק לָגוּר. מִי יָעַץ זֹאת עַל צֹר הַמַּעֲטִירָה אֲשֶׁר סֹחֲרֶיהָ שָׂרִים כִּנְעָנֶיהָ נִכְבַּדֵּי אָרֶץ. [ה' צְבָאוֹת יְעָצָהּ לְחַלֵּל גְּאוֹן כָּל צְבִי לְהָקֵל כָּל נִכְבַּדֵּי אָרֶץ].

[עַל צֹר הַמַּעֲטִירָה].

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כָּל צוֹר שֶׁכָּתוּב בַּמִּקְרָא, מָלֵא, בְּצוֹר מְדִינָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר. חָסֵר, בְּרוֹמִי הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

הַמַּעֲטִירָה.

רַבִּי אַבָּא אָמַר הַקִּיפוּהָ (בַּעֲטָרָה) [כַּעֲטָרָה]

וְרַבִּי יַנַּאי אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יַנַּאי הַקִּיפוּהָ כּוּבִין*.

*קוצים, בחורבנה.

יוסף צ. הירשמן · 4 מאי 2026

ענין פטירת אברהם אבינו ע"ה וקבורתו

{ז} וְאֵ֗לֶּה יְמֵ֛י שְׁנֵֽי-חַיֵּ֥י אַבְרָהָ֖ם אֲשֶׁר-חָ֑י מְאַ֥ת שָׁנָ֛ה וְשִׁבְעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְחָמֵ֥שׁ שָׁנִֽים:
{ח} וַיִּגְוַ֨ע וַיָּ֧מָת אַבְרָהָ֛ם בְּשֵׂיבָ֥ה טוֹבָ֖ה זָקֵ֣ן וְשָׂבֵ֑עַ וַיֵּאָ֖סֶף אֶל-עַמָּֽיו:
{ט} וַיִּקְבְּר֨וּ אֹת֜וֹ יִצְחָ֤ק וְיִשְׁמָעֵאל֙ בָּנָ֔יו אֶל-מְעָרַ֖ת הַמַּכְפֵּלָ֑ה אֶל-שְׂדֵ֞ה עֶפְרֹ֤ן בֶּן-צֹ֨חַר֙ הַֽחִתִּ֔י אֲשֶׁ֖ר עַל-פְּנֵ֥י מַמְרֵֽא:
{י} הַשָּׂדֶ֛ה אֲשֶׁר-קָנָ֥ה אַבְרָהָ֖ם מֵאֵ֣ת בְּנֵי-חֵ֑ת שָׁ֛מָּה קֻבַּ֥ר אַבְרָהָ֖ם וְשָׂרָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ:

במדרש רבה:

פסוק ז

[פרשה סב] א וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם [אֲשֶׁר חָי מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה וְחָמֵשׁ שָׁנִים] (בראשית כה, ז),
כְּתִיב (תהלים לז, יח): יוֹדֵעַ ה' יְמֵי תְמִימִם וְנַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה.
יוֹדֵעַ ה' יְמֵי תְמִימִם, זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יז, א): וֶהְיֵה תָמִים.
וְנַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה - וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם, שֶׁחִבֵּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁנוֹתָן שֶׁל צַדִּיקִים וּכְתָבָם בַּתּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נַחֲלַת יְמֵיהֶם זְכוּרָה לְעוֹלָם.

פסוק ח

(בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ).
וַיִּגְוַע [וַיָּמָת אַבְרָהָם],
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלְעָי: הַחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מִתְיַסְּרִין בְּחוֹלִי מֵעַיִם בַּעֲשָׂרָה וְעֶשְׂרִים יוֹם, לֹאמַר שֶׁהַחוֹלִי מְמָרֵק.
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ גְּוִיעָה מֵת בְּחוֹלִי מֵעַיִם.

[בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ].
כְּתִיב (משלי לא, כה): עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ [וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן],
כָּל מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים מְתֻקָּן לָהֶם לֶעָתִיד לָבוֹא, וּמַרְאֶה לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁהֵם בָּעוֹלָם הַזֶּה מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁהוּא עָתִיד לִתֵּן לָהֶם לֶעָתִיד לָבוֹא, וְנַפְשָׁן שְׂבֵעָה וְהֵם יְשֵׁנִים.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מָשָׁל לִסְעוּדָה שֶׁעָשָׂה אוֹתָהּ הַמֶּלֶךְ וְזִמֵּן אֶת הָאוֹרְחִים וְהֶרְאָה לָהֶם מַה שֶּׁהֵם אוֹכְלִים וְשׁוֹתִין, וְשָׂבְעָה נַפְשָׁן וְיָשְׁנוּ לָהֶם, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַרְאֶה לָהֶם לַצַּדִּיקִים עַד שֶׁהֵם בָּעוֹלָם הַזֶּה מַתַּן שְׂכָרָן מַה שֶּׁהוּא עָתִיד לִתֵּן לָהֶם לֶעָתִיד לָבוֹא וְהֵם יְשֵׁנִים.
שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ג, יב): כִּי עַתָּה שָׁכַבְתִּי וְאֶשְׁקוֹט [יָשַׁנְתִּי אָז יָנוּחַ לִי], הֱוֵי בִּשְׁעַת סִלּוּקָן שֶׁל צַדִּיקִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַרְאֶה לָהֶם מַתַּן שְׂכָרָן.
כַּד דְּמָךְ רַבִּי אַבָּהוּ אַחֲזוּ לֵיהּ תְּלַת עֶשְׂרֵי נַהֲרֵי אֲפַרְסְמוֹן, אֲמַר לְהוֹן אִלֵּין דְּמַן, אֲמָרוּ לֵיהּ דִּידָךְ. אֲמַר אִלֵּין דְּאַבָּהוּ (ישעיה מט, ד): וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי אָכֵן מִשְׁפָּטִי אֶת ה' [וּפְעֻלָּתִי אֶת אֱלֹהָי].
זַבְדִּי בֶּן לֵוִי וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְרַבִּי יוֹסֵי בֶּן פַּרְטָא תְּלָתֵיהוֹן אָמְרִין אִלֵּין קְרָיָּה כַּד דְּמִיכֵי:
חַד מִנְהוֹן אֲמַר (תהלים לב, ו): עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצוֹא [רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ]. (תהלים לג, כא): כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ.
וְאוֹחֲרָנָא אֲמַר (תהלים כג, ה): תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי [דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה]. (תהלים ה, יב): וְיִשְׂמְחוּ כָל חוֹסֵי בָךְ [לְעוֹלָם יְרַנֵּנוּ וְתָסֵךְ עָלֵימוֹ וְיַעְלְצוּ בְךָ אֹהֲבֵי שְׁמֶךָ].
וְאוֹחֲרָנָא אֲמַר (תהלים פד, יא): כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף [בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱלֹהַי מִדּוּר בְּאָהֳלֵי רֶשַׁע. כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלֹהִים חֵן וְכָבוֹד יִתֵּן ה' לֹא יִמְנַע טוֹב לַהֹלְכִים בְּתָמִים].
וְרַבָּנָן אָמְרֵי (תהלים לא, כ): מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ [פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם].
הֱוֵי בִּשְׁעַת סִילוּקָן שֶׁל צַדִּיקִים מֵהָעוֹלָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַרְאֶה לָהֶן מַתַּן שְׂכָרָן.
בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר (תהלים קטז, טו): יָקָר בְּעֵינֵי ה' הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו, וְאֵימָתַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַרְאֶה לָהֶם שְׂכָרָן שֶׁהוּא מְתֻקָּן לָהֶם, סָמוּךְ לְמִיתָתָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו.
לְפִיכָךְ (משלי לא, כה): וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן.

[בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ].
מַה בֵּין מִיתַת נְעָרִים לְמִיתַת זְקֵנִים,
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר: הַנֵּר הַזֶּה בְּשָׁעָה שֶׁהוּא כָּבֶה מֵאֵלָיו יָפֶה לוֹ וְיָפֶה לַפְּתִילָה, וּבְשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ כָּבֶה מֵאֵלָיו רַע לוֹ וְרַע לַפְּתִילָה.
רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר: הַתְּאֵנָה הַזּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהִיא נִלְקֶטֶת בְּעוֹנָתָהּ יָפֶה לָהּ וְיָפֶה לַתְּאֵנָה, וּבְשָׁעָה שֶׁהִיא מִתְלַקֶּטֶת שֶׁלֹא בְּעוֹנָתָהּ רַע לָהּ וְרַע לַתְּאֵנָה.
רַבִּי חִיָּא רַבָּה וְתַלְמִידוֹי, וְאִית דְּאָמְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא וְתַלְמִידוֹי, וְאִית דְּאָמְרֵי רַבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא וְתַלְמִידוֹי, הָיוּ לְמוּדִים לִהְיוֹת מַשְׁכִּימִין וְיוֹשְׁבִין וְשׁוֹנִין תַּחַת תְּאֵנָה אַחַת, וְהָיָה בַּעַל הַתְּאֵנָה מַשְׁכִּים וְלוֹקְטָהּ.
אָמְרוּ: שֶׁמָּא הוּא חוֹשְׁדֵנוּ. מָה עֲבַדוּן, חַלְפוּן אַתְרוֹן.
אֲזַל לְגַבַּיְהוּ וַאֲמַר לְהוֹן: רַבּוֹתַי, חָדָא מִצְוָה דַּהֲוֵיתוּן יָתְבִין זַכְיָן בִּי - יוֹשְׁבִין וְשׁוֹנִין תַּחַת תְּאֵנָתִי, בִּטַּלְתֶּם.
אֲמָרוּ לֵיהּ: אָמַרְנוּ שֶׁמָּא אַתְּ חוֹשְׁדֵנוּ. פִּיְסָן וְחָזְרוּ לִמְקוֹמָן.
מֶה עָשָׂה, הִשְׁכִּים בְּשַׁחֲרִית וְלֹא לִקְטָהּ וְזָרְחָה עָלֶיהָ הַחַמָּה וְהִתְלִיעוּ.
אָמְרוּ: בַּעַל הַתְּאֵנָה יוֹדֵעַ אֵימַת הִיא עוֹנָתָהּ שֶׁל תְּאֵנָה לִלְקֹט וְלוֹקְטָהּ, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ אֵימָתַי הִיא עוֹנָתָן שֶׁל צַדִּיקִים לְהִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם וּמְסַלְּקָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ו, ב): דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרֻגוֹת הַבֹּשֶׂם [לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים].

בְּשֵׂיבָה טוֹבָה,
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ שְׁלשָׁה הֵם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם שֵׂיבָה:
אַבְרָהָם וְשָׁוֶה לוֹ,
דָּוִד וְשָׁוֶה לוֹ,
גִּדְעוֹן וְלֹא שָׁוֶה לוֹ, לָמָּה (שופטים ח, כז): וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִּדְעוֹן לְאֵפוֹד, לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים.

פסוק ט

ב וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה (בראשית כה, ט),
כָּאן בֶּן הָאָמָה חוֹלֵק כָּבוֹד לְבֶן הַגְּבִירָה.

פסוק י

הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה אַבְרָהָם [מֵאֵת בְּנֵי חֵת שָׁמָּה קֻבַּר אַבְרָהָם וְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ],
אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא: וַהֲלוֹא מִקְבוּרָתָהּ שֶׁל שָׂרָה לִקְבוּרָתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם שְׁלשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה, וְהָכָא אַתְּ אָמַר (בראשית כה, י): שָׁמָּה קֻבַּר אַבְרָהָם וְשָׂרָה אִשְׁתּוֹ?
אֶלָּא, בָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מִי שֶׁגָּמַל חֶסֶד לְשָׂרָה זָכָה לִגְמֹל חֶסֶד לְאַבְרָהָם.
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן: שֵׁם וְעֵבֶר הָיוּ מְהַלְּכִין לִפְנֵי מִטָּתוֹ, וְרָאוּ גַּבָּהּ מָקוֹם מֻפְנֶה לְאָבִינוּ אַבְרָהָם, וְקָבְרוּ אוֹתוֹ בִּדְיוֹטְרִין* שֶׁלּוֹ, בַּמָּקוֹם הַמּוּכָן וּמְזֻמָּן לוֹ.
*מקום שני הסמוך לראשון.

יוסף צ. הירשמן · 4 מאי 2026

{יא} וַיְהִ֗י אַֽחֲרֵי֙ מוֹת אַבְרָהָ֔ם וַיְבָ֥רֶךְ אֱלֹהִ֖ים אֶת-יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ וַיֵּ֣שֶׁב יִצְחָ֔ק עִם-בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִֽי:

במדרש רבה:

וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ (בראשית כה, יא),
אָמַר רַבִּי סִימוֹן, בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי אַחֲרֵי, חָזַר הָעוֹלָם לַאֲחוֹרָיו:
וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם, מִיָּד (בראשית כו, טו יח): וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו - וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם.
(יהושע א, א): וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת משֶׁה עֶבֶד ה', מִיָּד פָּסַק הַבְּאֵר וְעַנְנֵי כָּבוֹד וְהַמָּן.
(שופטים א, א): וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ, מִיָּד נִתְגָּרוּ בָּהֶן יְתֵדוֹת הָאָרֶץ* [וַיִּשְׁאֲלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּה' לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה לְהִלָּחֶם בּוֹ].
(שמואל ב א, א): וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת שָׁאוּל (שמואל א לא, א): וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בְּיִשְׂרָאֵל [וַיָּנֻסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ].
*עמי הארץ הדוקרים כיתדות, על שם הכתוב וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ, ו"שִׂכִּים" היינו יתדות.

מְתִיבִין חַבְרַיָּא לְרַבִּי סִימוֹן וְהָכְתִיב (דברי הימים ב כד, יז): וְאַחֲרֵי מוֹת יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן בָּאוּ שָׂרֵי יְהוּדָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַמֶּלֶךְ,
אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא לָא אֲתָא רַבִּי סִימוֹן לְמֵימַר אֶלָא וַיְהִי אַחֲרֵי.

אָמַר רַבִּי יוּדָן, אִילוּלֵי שֶׁהֶעֱמִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם כְּבָר חָזַר הָעוֹלָם לַאֲחוֹרָיו:
דִּכְתִיב: וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם [וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי], וּכְתִיב (בראשית כו, יח): וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר [אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו].
וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת משֶׁה עֶבֶד ה' וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת משֶׁה לֵאמֹר.
וּכְתִיב: וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ [וַיִּשְׁאֲלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּה' לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה לְהִלָּחֶם בּוֹ] - וַיֹּאמֶר ה' יְהוּדָה יַעֲלֶה [הִנֵּה נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ בְּיָדוֹ].
כְּתִיב: וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת שָׁאוּל וְדָוִד שָׁב מֵהַכּוֹת אֶת הָעֲמָלֵקִי וַיֵּשֶׁב דָּוִד בְּצִקְלָג יָמִים שְׁנָיִם, וּכְתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן קֹדֶם מִיתַת שְׁמוּאֵל (שמואל א יז, יב): וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי [הַזֶּה מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וּשְׁמוֹ יִשַׁי].

אמר המסדר, לפי שברכת ה' לאברהם שנזכרה בפסוק זה אינה אלא הברכה שנתפרשה בהרחבה בפרשת תולדות, וכן ישיבת יצחק עם באר לחי רואי היתה מחמת שביקש לרדת למצרים ובדרכו נצטווה לגור שם, הכל כמפורש שם בתחילת פרשת תולדות, וכמוכח במדרש רבה כאן בדברי רסי סימון ובדברי רבי יודן שהנאמר כאן הוא הנאמר שם ודו"ק, על כן אמרתי אציגה נא כאן את הנאמר שם בענין פסוק זה, שדברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר:

{א} וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה:
{ב} וַיֵּרָא אֵלָיו יְהֹוָה וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ:
{ג} גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרֲכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ:
{ד} וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ:
{ה} עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי:
{ו} וַיֵּשֶׁב יִצְחָק בִּגְרָר:

במדרש אגדת בראשית (פרשה לג):

[כבר הבאתיו לעיל בפסוק "ואברהם זקן" אך נראה שכאן עיקר מקומו]

[א] הַלְלוּיָהּ אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת ה' [בְּמִצְוֹתָיו חָפֵץ מְאֹד. גִּבּוֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶה זַרְעוֹ דּוֹר יְשָׁרִים יְבֹרָךְ (מזמור קיב)].

זה שאמר הכתוב סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם (קהלת יב יג)

כיצד סוֹף - כָּל הָאָדָם, אין דבר חביב ממי שהוא מתירא מן הקב"ה, שנאמר סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר,

בנוהג שבעולם אדם אומר לחבירו עשיר אני ויש לי חיטים הרבה ושמן ויין הרבה, אמרו לו חבריו הרי הכל יש בידך, יש לך אוצר היכן ליתנם? אם אין לך אוצר אין בידך כלום, כך מי שהוא עשיר וחכם בן דעת, ואין בידו יראת חטא, אין בידו כלום, מנין שנאמר סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, למה כִּי זֶה כָּל הָאָדָם.

לפיכך אמר דוד אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת ה', זה אברהם, שנאמר כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה [וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי].

בְּמִצְוֹתָיו חָפֵץ מְאֹד זה אברהם, שנאמר עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי (בראשית כו ה).

גִּבּוֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶה זַרְעוֹ - כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע (בראשית כא יב), ומה כתיב וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד (בראשית כו יג).

דּוֹר יְשָׁרִים יְבֹרָךְ - וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל (בראשית כד א), אף לבניו וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ - דּוֹר יְשָׁרִים יְבֹרָךְ.

יוסף צ. הירשמן · 4 מאי 2026

יוסף צ. הירשמן אמר:
זַבְדִּי בֶּן לֵוִי וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְרַבִּי יוֹסֵי בֶּן פַּרְטָא תְּלָתֵיהוֹן אָמְרִין אִלֵּין קְרָיָּה כַּד דְּמִיכֵי:
חַד מִנְהוֹן אֲמַר (תהלים לב, ו): עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצוֹא [רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ]. (תהלים לג, כא): כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָחְנוּ.
וְאוֹחֲרָנָא אֲמַר (תהלים כג, ה): תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי [דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה]. (תהלים ה, יב): וְיִשְׂמְחוּ כָל חוֹסֵי בָךְ [לְעוֹלָם יְרַנֵּנוּ וְתָסֵךְ עָלֵימוֹ וְיַעְלְצוּ בְךָ אֹהֲבֵי שְׁמֶךָ].
וְאוֹחֲרָנָא אֲמַר (תהלים פד, יא): כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף [בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱלֹהַי מִדּוּר בְּאָהֳלֵי רֶשַׁע. כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלֹהִים חֵן וְכָבוֹד יִתֵּן ה' לֹא יִמְנַע טוֹב לַהֹלְכִים בְּתָמִים].
וְרַבָּנָן אָמְרֵי (תהלים לא, כ): מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ [פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם].

להלן השלמת כתובים אלו העוסקים במתן שכרם של צדיקים לעתיד לבוא, לעומת מכאובי הרשעים:

תהילים לב:

(ה) חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֺנִי לֹא כִסִּיתִי אָמַרְתִּי אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַיהֹוָה וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֺן חַטָּאתִי סֶלָה.
(ו) עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כׇּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ.
(ז) אַתָּה סֵתֶר לִי מִצַּר תִּצְּרֵנִי רׇנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה.
(ח) אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרְךָ בְּדֶרֶךְ זוּ תֵלֵךְ אִיעֲצָה עָלֶיךָ עֵינִי.
(ט) אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין בְּמֶתֶג וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם בַּל קְרֹב אֵלֶיךָ.
(י) רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע וְהַבּוֹטֵחַ בַּיהֹוָה חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ.
(יא) שִׂמְחוּ בַיהֹוָה וְגִילוּ צַדִּיקִים וְהַרְנִינוּ כׇּל יִשְׁרֵי לֵב.

שם לג:

(יג) מִשָּׁמַיִם הִבִּיט יְהֹוָה רָאָה אֶת כׇּל בְּנֵי הָאָדָם.
(יד) מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ אֶל כׇּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ.
(טו) הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כׇּל מַעֲשֵׂיהֶם.
(טז) אֵין הַמֶּלֶךְ נוֹשָׁע בְּרׇב חָיִל גִּבּוֹר לֹא יִנָּצֵל בְּרׇב כֹּחַ.
(יז) שֶׁקֶר הַסּוּס לִתְשׁוּעָה וּבְרֹב חֵילוֹ לֹא יְמַלֵּט.
(יח) הִנֵּה עֵין יְהֹוָה אֶל יְרֵאָיו לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ.
(יט) לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשָׁם וּלְחַיּוֹתָם בָּרָעָב.
(כ) נַפְשֵׁנוּ חִכְּתָה לַיהֹוָה עֶזְרֵנוּ וּמָגִנֵּנוּ הוּא.
(כא) כִּי בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּנוּ כִּי בְשֵׁם קׇדְשׁוֹ בָטָחְנוּ.
(כב) יְהִי חַסְדְּךָ יְהֹוָה עָלֵינוּ כַּאֲשֶׁר יִחַלְנוּ לָךְ.

שם כג:

(א) מִזְמוֹר לְדָוִד יְהֹוָה רֹעִי לֹא אֶחְסָר.
(ב) בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי.
(ג) נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ.
(ד) גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי.
(ה) תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה.
(ו) אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כׇּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יְהֹוָה לְאֹרֶךְ יָמִים.

שם ה:

(ח) וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קׇדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ.
(ט) יְהֹוָה נְחֵנִי בְצִדְקָתֶךָ לְמַעַן שׁוֹרְרָי הַיְשַׁר לְפָנַי דַּרְכֶּךָ.
(י) כִּי אֵין בְּפִיהוּ נְכוֹנָה קִרְבָּם הַוּוֹת קֶבֶר פָּתוּחַ גְּרֹנָם לְשׁוֹנָם יַחֲלִיקוּן.
(יא) הַאֲשִׁימֵם אֱלֹהִים יִפְּלוּ מִמֹּעֲצוֹתֵיהֶם בְּרֹב פִּשְׁעֵיהֶם הַדִּיחֵמוֹ כִּי מָרוּ בָךְ.
(יב) וְיִשְׂמְחוּ כׇל חוֹסֵי בָךְ לְעוֹלָם יְרַנֵּנוּ וְתָסֵךְ עָלֵימוֹ וְיַעְלְצוּ בְךָ אֹהֲבֵי שְׁמֶךָ.
(יג) כִּי אַתָּה תְּבָרֵךְ צַדִּיק יְהֹוָה כַּצִּנָּה רָצוֹן תַּעְטְרֶנּוּ.

שם פד:

(ט) יְהֹוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת שִׁמְעָה תְפִלָּתִי הַאֲזִינָה אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה.
(י) מָגִנֵּנוּ רְאֵה אֱלֹהִים וְהַבֵּט פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ.
(יא) כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱלֹהַי מִדּוּר בְּאׇהֳלֵי רֶשַׁע.
(יב) כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן יְהֹוָה אֱלֹהִים חֵן וְכָבוֹד יִתֵּן יְהֹוָה לֹא יִמְנַע טוֹב לַהֹלְכִים בְּתָמִים.
(יג) יְהֹוָה צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ.

שם לא:

(טו) וַאֲנִי עָלֶיךָ בָטַחְתִּי יְהֹוָה אָמַרְתִּי אֱלֹהַי אָתָּה.
(טז) בְּיָדְךָ עִתֹּתָי הַצִּילֵנִי מִיַּד אוֹיְבַי וּמֵרֹדְפָי.
(יז) הָאִירָה פָנֶיךָ עַל עַבְדֶּךָ הוֹשִׁיעֵנִי בְחַסְדֶּךָ.
(יח) יְהֹוָה אַל אֵבוֹשָׁה כִּי קְרָאתִיךָ יֵבֹשׁוּ רְשָׁעִים יִדְּמוּ לִשְׁאוֹל.
(יט) תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר הַדֹּבְרוֹת עַל צַדִּיק עָתָק בְּגַאֲוָה וָבוּז.
(כ) מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם.
(כא) תַּסְתִּירֵם בְּסֵתֶר פָּנֶיךָ מֵרֻכְסֵי אִישׁ תִּצְפְּנֵם בְּסֻכָּה מֵרִיב לְשֹׁנוֹת.
(כב) בָּרוּךְ יְהֹוָה כִּי הִפְלִיא חַסְדּוֹ לִי בְּעִיר מָצוֹר.
(כג) וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְחׇפְזִי נִגְרַזְתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ אָכֵן שָׁמַעְתָּ קוֹל תַּחֲנוּנַי בְּשַׁוְּעִי אֵלֶיךָ.
(כד) אֶהֱבוּ אֶת יְהֹוָה כׇּל חֲסִידָיו אֱמוּנִים נֹצֵר יְהֹוָה וּמְשַׁלֵּם עַל יֶתֶר עֹשֵׂה גַאֲוָה.
(כה) חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם כׇּל הַמְיַחֲלִים לַיהֹוָה.

יוסף צ. הירשמן · 5 מאי 2026

דרשה על פרשת "ואברהם זקן" מספר הזוהר (העתקתי ביום הילולא דרשב"י):

פתיחה בענייני תחיית המתים, ואם גוף הבא בגלגול יזכה לתחיה

רִבִּי יִצְחָק פָּתַח וְאָמַר:
(קהלת יב) וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ.
תָּא חֲזֵי:
כַּד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָאָדָם, נָטַל עֲפָרֵיהּ מֵאֲתַר דְּמַקְדְּשָׁא, וּבָנָה גוּפֵיהּ מֵאַרְבַּע סִטְרִין דְּעַלְמָא, דְּכֻלְּהוּ יָהֲבוּ לֵיהּ חֵילָא,
לְבָתַר אִתְרַק עֲלֵיהּ רוּחָא דְחַיֵּי כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (בראשית ב) וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה.
לְבָתַר קָם וְיָדַע דְּאִיהוּ מֵעֵילָא וְתַתָּא, וּכְדֵין אִתְדָּבַּק וְיָדַע חָכְמָה עִלָּאָה.
כְּגַוְונָא דָא כָּל בַּר נָשׁ דְּעַלְמָא אִיהוּ כָּלִיל מֵעֵילָא וְתַתָּא, וְכָל אִינוּן דְּיָדְעִין לְאִתְקַדְּשָׁא בְּהַאי עַלְמָא כְּדְקָא יְאוּת, כַּד אוֹלִידוּ בַּר, מָשְׁכִין עֲלֵיהּ רוּחַ קַדִּישָׁא מֵאֲתַר דְּכָל קַדִּישֵׁי נָפְקִין מִנֵּיהּ, וְאִלֵּין אִקְרוּן בְּנִין לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִין דְּגוּפָא אִתְעֲבִיד בִּקְדוּשָׁה כְּדְקָא יָאוֹת, הָכִי נָמֵי יָהֲבִין לֵיהּ רוּחָא מֵאֲתַר עִלָּאָה קַדִּישָׁא כְּדְקָא חָזֵי וְהָא אִתְּמַר.
תָּא חֲזֵי:
בְּשַׁעְתָּא דְּזַמִּין בַּר נָשׁ לְמֵיהַב חוּשְׁבַּן עוֹבָדוֹי עַד לָא יִפּוּק מֵעַלְמָא, הַהוּא יוֹמָא, יוֹמָא דְּחוּשְׁבַּן אִיהוּ, דְּגוּפָא וְנִשְׁמָתָא יָהֲבֵי חוּשְׁבְּנָא.
לְבָתַר נִשְׁמָתָא אִתְפָּרְשָׁא מִינֵיהּ, וְגוּפָא תָּב לְאַרְעָא, וְכֹלָּא תָּב לְאַתְרֵיהּ דְּאִתְנָסִיב מִתַּמָּן וְהָא אוּקְמוּהָ.
עַד זִמְנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זַמִּין לַאֲחָיָיא מֵתַיָיא כֹּלָּא גָּנִיז קַמֵּיהּ. וְהַהוּא גּוּפָא מַמָּשׁ וְהַהִיא נִשְׁמָתָא מַמָּשׁ זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאֲתָבָא לְעַלְמָא כְּמִלְּקַדְמִין וּלְחַדְתָּא אַנְפֵּי עַלְמָא.
הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיה כו) יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן.
וְהַהִיא נִשְׁמָתָא מַמָּשׁ גְּנִיזָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְתָבַת לְאַתְרָהּ כְּפוּם אָרְחָהָא כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ.
וּלְזִמְנָא דְּזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לַאֲחָיָיא מֵתַיָיא, זַמִּין אִיהוּ לְאֲרָקָא טַלָּא מֵרִישֵׁיהּ עֲלַיְיהוּ, וּבְהַהוּא טַלָּא יְקוּמוּן כֹּלָּא מֵעַפְרָא.
הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיה כו) כִּי טַל אוֹרוֹת טַלֶּךָ.
מַאי טַל אוֹרוֹת, אוֹרוֹת מַמָּשׁ מֵאִינוּן נְהוֹרִין דִּלְעֵילָא דִּבְהוֹן זַמִּין לַאֲרָקָא חַיִּין לְעַלְמָא, בְּגִין דְּאִילָנָא (דף קלא ע''א) דְחַיֵּי יָרִיק חַיִּין דְּלָא פָּסְקִין לְעָלְמִין.
דְּהָא הַשְׁתָּא פָּסְקִין בְּגִין דְּהָא חִוְיָא בִּישָׁא שָׁלְטָא וְאִתְכַּסֵּי סִיהֲרָא. וּבְגִין כָּךְ כִּבְ''יָכוֹל פָּסְקִין מֵימוֹי וְחַיִּין לָא שָׁלְטִין בְּעַלְמָא כְּדְקָא יְאוּת. וּבְהַהוּא זִמְנָא הַהוּא יֵצֶר הָרָע דְּאִיהוּ חִוְיָא בִישָׁא יִסְתַּלַּק מֵעַלְמָא וְיַעֲבַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּמָה דְאִתְּמָר (זכריה יג) וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ.
וּלְבָתַר דְּאִיהוּ יִתְעֲבַר מֵעַלְמָא, סִיהֲרָא לָא אִתְכַּסְיָא, וְנַהֲרָא דְּנָגִיד וְנָפִיק לָא יִפָּסְקוּן מַבּוּעוֹי, וּכְדֵין כְּתִיב, (ישעיה ל) וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ יְיָ אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא.

אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה:
אִי תֵימָא דְּכָל גּוּפִין דְּעַלְמָא יְקוּמוּן וְיִתְעָרוּן מֵעַפְרָא, אִינוּן גּוּפֵי דְּאִתְנְטִיעוּ בְּנִשְׁמָתָא חָדָא מַה תְּהֵא מִנַּיְיהוּ.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
אִינוּן גּוּפִין דְּלָא זָכוּ וְלָא אַצְלָחוּ הֲרֵי אִינוּן כְּלָא הֲווּ, כְּמָה דְּהֲווּ עֵץ יָבֵשׁ בְּהַהִיא עַלְמָא הָכִי נָמֵי בְּהַהוּא זִמְנָא, וְגוּפָא בַּתְרָאָה דְּאִתְנְטַע וְאַצְלַח וְנָטַל שָׁרָשׁוֹי כְּדְקָא יְאוּת יָקוּם.
וְעֲלֵיהּ כְּתִיב, (ירמיה יז) וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבֹא חֹם וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי, דְּעֲבַד אִיבִּין וְנָטַע שָׁרָשִׁין וְאַצְלַח כְּדְקָא יְאוּת.
וְעַל הַהוּא גּוּפָא קַדְמָאָה דְּלָא עֲבַד אִיבִּין וְלָא נָטַע שָׁרָשִׁין (ולא זכה ולא אצלח) כְּתִיב, (ירמיה יז) וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב. כִּי יָבֹא טוֹב דָּא תְּחִיַּית הַמֵּתִים, וְיִתְנְהִיר הַהוּא נְהוֹרָא דְּזַמִּין לְאַנְהָרָא לְהוּ לְצַדִּיקַיָּא דְּהֲוָה גָנִיז קַמֵּיהּ מִיּוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי עַלְמָא דִּכְתִיב, (בראשית א) וַיַּרְא אֱלהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב.
וּכְדֵין זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לַאֲחָיָיא מֵתַיָיא, וּכְתִיב, (מלאכי ג) וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק.
וּכְדֵין יִתְגַּבַּר טוֹב בְּעַלְמָא, וְהַהוּא דְּאִתְקְרֵי רַע יִתְעֲבַר מֵעַלְמָא כִּדְאֲמָרָן.
וּכְדֵין אִינוּן גּוּפִין קַדְמָאֵי לֶהֱווֹ כְּלָּא הֲווּ.

אָמַר רִבִּי יִצְחָק:
זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לַאֲרָקָא עֲלַיְיהוּ עַל אִינוּן גּוּפִין רוּחִין אָחֳרָנִין, וְאִי זָכָאן בְּהוֹן יְקוּמוּן בְּעַלְמָא כְּדְקָא יְאוּת, וְאִי לָאו יְהוֹן קִטְמָא תְּחוֹת רַגְלֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָא דִּכְתִיב [וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם בַּיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה אָמַר יְיָ צְבָאוֹת] (מלאכי ג),
וּכְתִיב, (דניאל יב) וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם, וְכֹלָּא אִתָּקַם וְאִתְעַתַּד קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְכֻלְּהוּ בְּמִנְיָינָא הֲווּ כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר (ישעיה מ) הַמּוֹצִיא בְּמִסְפַּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ אִישׁ לֹא נֶעְדָּר.

תָּא חֲזֵי:
הָא אִתְּמָר כָּל אִינוּן מֵתִין דִּבְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל יְקוּמוּן בְּקַדְמִיתָא, בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִתְעַר עֲלַיְיהוּ וְיוֹקִים לוֹן,
עֲלַיְיהוּ כְּתִיב יִחְיוּ מֵתֶיךָ, אִלֵּין אִינוּן דִּי בְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל.
נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, אִלֵּין אִינוּן דִּבְגוֹ אַרְעָאן אָחֳרָנִין, דְּלָא כְּתִיב בְּהוּ תְּחִיָּיה אֶלָּא קִימָה. דְּהָא רוּחָא דְחַיֵּי לָא תִשְׁרֵי אֶלָּא בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא דְיִשְׂרָאֵל,
וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב בְּהוּ יִחְיוּ מֵתֶיךָ, וְאִינוּן דִּלְבַר, יִתְבְּרֵי גוּפָא דִלְהוֹן וִיקוּמוּן גּוּפָא בְּלָא רוּחָא. וּלְבָתַר יִתְגַּלְגְּלוּן תְּחוֹת עַפְרָא עַד דְּיִמְטוּן לְאֶרֶץ יִּשְׂרָאֵל, וְתַמָּן יְקַבְּלוּן נִשְׁמָתָא, וְלָא בִּרְשׁוּ אָחֳרָא, בְּגִין דְּיִתְקַיְּימוּן בְּעַלְמָא כְּדְקָא חָזֵי.

בענין קדושת הנולד מישראלית בקדושה וטומאת הנולד מנכרית

רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי יֵיסָא הֲווּ יַתְבֵי לֵילְיָא חַד וְעָסְקֵי בְּאוֹרַיְיתָא, אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר:
תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעְתָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זַמִּין לַאֲחָיָיא מֵתַיָיא, כָּל אִינוּן נִשְׁמָתִין דְּיִתְעָרוּן קַמֵּיהּ כֻּלְּהוּ קָיְימִין דִּיוּקְנִין דִּיוּקְנִין קַמֵּיהּ בְּהַהוּא דִּיוּקְנָא מַמָּשׁ דְּהֲווּ בְּהַאי עַלְמָא, וְנָחִית לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְיִקְרֵי לוֹן בִּשְׁמָהָן כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיה נח) לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא. וְכָל נִשְׁמָתָא תֵּיעוֹל לְדוּכְתָּהָּ, וִיקוּמוּן בְּקִיּוּמָא בְּעַלְמָא כְּדְקָא חָזֵי, וּכְדֵין יְהֵא עַלְמָא שְׁלִים.
וְעַל הַהוּא זִמְנָא כְּתִיב, (ישעיה כה) וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי ה' דִּבֵּר. מַאי וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר. דָּא יֵצֶר הָרָע דְּאַחְשִׁיךְ אַנְפֵּי בִּרְיָין וְשַׁלִּיט בְּהוּ.
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי:
הָא חָמִינָן כָּל זִמְנָא דְּבַר נָשׁ קָאִים בְּרוּחָא דָא. לָאו אִיהוּ מְסָאָב, נָפְקָא נִשְׁמָתֵיהּ מִנֵּיהּ אִיהוּ מְסָאָב.
אָמַר לֵיהּ:
וַדַּאי הָכִי הוּא, וְהָכִי אִתְּמָר דְּהָא הַהוּא יֵצֶר הָרָע כַּד נָטִיל רוּחָא דְּבַר נָשׁ סָאִיב לֵיהּ וְאִשְׁתָּאַר גּוּפָא מְסָאָב.
וּשְׁאָר עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת כַּד אִינוּן בְּחַיֵּיהוֹן אִינוּן מְסָאֲבִין, דְּהָא מִסִּטְרָא מִסָּאֲבָא אִית לוֹן נִשְׁמָתִין, וְכַד אִתְרִיק מִנֵּיהּ הַהוּא מְסָאֲבוּ אִשְׁתָּאַר גּוּפָא בְּלָא מְסָאֲבוּ כְּלָל.
בְּגִין כָּךְ (דף קלא ע''ב) מַאן דְּאִתְדָּבַּק בְּאִתְּתָא דִּשְׁאָר עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת אִסְתָּאַב אִיהוּ. וְהַהוּא בְּרָא דְּאִתְיְלִיד לֵיהּ יְקַבֵּל עֲלֵיהּ רוּחַ מְסָאֲבָא.
וְאִי תֵימָא הָא בְּסִטְרָא דְּאֲבוֹי מִיִּשְׂרָאֵל קָא אַתְיָא, אַמַּאי יְקַבֵּל עֲלֵיהּ רוּחַ מְסָאֳבָא.
תָּא חֲזֵי:
דְּהָא בְּקַדְמִיתָא אִסְתָּאַב אֲבוֹי בְּשַׁעְתָּא דְּאִתְדָּבַּק בְּהַהִיא אִתְּתָא דְּאִיהִי מְסָאֳבָא, וְכֵיוָן דְּאָב אִיהוּ אִסְתָּאָב בְּהַהִיא אִתְּתָא דְּאִיהִי מְסָאֳבָא, כָּל שֶׁכֵּן דְּאִיהוּ בְּרָא דְּאִתְיְלִיד מִינָּהּ יְקַבֵּל עֲלֵיהּ רוּחַ מְסָאֳבָא. וְלָא עוֹד אֶלָּא דְּעֲבַר עַל אוֹרַיְיתָא דִּכְתִיב, (שמות לה) כִּי לא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר, כִּי יְיָ קַנָּא שְׁמוֹ בְּגִין דְּקַנֵּי עַל הַאי בְּרִית קַדִּישָׁא.

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר:
תָּא חֲזֵי דְּהָא אִתְּמָר דְּכֵיוָן דְּיָדַע אַבְרָהָם אָבִינוּ חָכְמְתָא בָּעָא לְאִתְפְּרָשָׁא מִכָּל שְׁאָר עַמִּין וְלָא לְאִתְדַּבָּקָא בְּהוּ, וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיְיָ אֱלקֵי הַשָּׁמַיִם וִאלֹקֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ,
מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי וַדַּאי, (מאי) רָזָא אִיהוּ כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר (מלאכי ב) וּבָעַל בַּת אֵל נִכָר.
אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ. אָנֹכִי דַיְיקָא כְּתִיב הָכָא אֲשֶׁר אָנֹכִי, וּכְתִיב הָתָם (ישעיה מד) [אנכי עשיתי ארץ. וכל דא בגין דלא לאסתאבא בהו].
תָּא חֲזֵי:
הַאי מַאן דְּאָעִיל הַאי בְּרִית קַדִּישָׁא בְּהַהִיא אִתְּתָא דִּשְׁאָר עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, גָּרִים לְאִסְתָּאֲבָא אֲתַר אָחֳרָא.
וְעַל דָּא כְּתִיב (משלי ל) תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ וְתַחַת אַרְבַּע לֹא תוּכַל שְׂאֵת. [תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ וְנָבָל כִּי יִשְׂבַּע לָחֶם. תַּחַת שְׂנוּאָה כִּי תִבָּעֵל וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ].
וְאַף עַל גַּב דְּאוֹמֵי לֵיהּ בְּהַאי בְּרִית, לָא אַבְטַח בֵּיהּ אַבְרָהָם עַד דְּצַלֵּי צְלוֹתֵיהּ קַּמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאָמַר יְיָ אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ, וַדַּאי דָא מַלְאַךְ הַבְּרִית, בְּגִין דְּיִתְנְטִיר הַאי בְּרִית וְלָא יִסְתָּאַב בֵּין אִינוּן עַמִּין:
רַק אֶת בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה. מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּיָדַע אַבְרָהָם דְּהָא בְּכֻלְּהוּ לָא הֲוָה מַאן דְּאִשְׁתְּמוֹדַע לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בַּר אִיהוּ בִּלְחוֹדוֹי, וְלָא בָּעָא דְּלֵהְווּ מְדוֹרֵיהּ דְּיִצְחָק בֵּינַיְיהוּ, אֶלָּא דִּיהֵא מְדוֹרֵיהּ עִמֵּיהּ, וְיִצְחָק יוֹלִיף מִנֵּיהּ תָּדִיר אָרְחוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְלָא יִסְטֵי לִימִינָא וְלִשְׂמָאלָא.
וְעַל דָּא לָא בָּעָא אַבְרָהָם דִּלְהֱוֵי מְדוֹרֵיהּ דְּיִצְחָק תַּמָּן.

בענין שמצא העבד את רבקה בשעה שיצחק התפלל מנחה, ובו שבח העוסק בתורה שכולה חיים וחירות

אָמַר רִבִּי יֵיסָא:
וַדַּאי זְכוּתֵיהּ דְּאַבְרָהָם אָעֳרַע קַמֵּיהּ דְּהַהוּא עַבְדָא, דְּהַהוּא יוֹמָא נָפַק, וְהַהוּא יוֹמָא מָטָא לְעֵינָא דְמַיָּא, דִּכְתִיב וָאָבֹא הַיּוֹם אֶל הָעָיִן. וְהָא אוּקְמוּהָ.

רִבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר:
(תהלים קיט) גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ.
כַּמָה אִינוּן בְּנֵי נְשָׁא טִפְּשִׁין דְּלָא יָדְעִין וְלָא מִסְתַּכְּלִין לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּאוֹרַיְיתָא, בְּגִין דְּאוֹרַיְיתָא כָּל חַיִּין וְכָל חֵירוּ וְכָל טוּב בְּעַלְמָא דֵין וּבְעַלְמָא דְאָתֵי. (ההוא חירו דעלמא דין ודעלמא דאתי איהו) (נ''א ההוא חירו דעלמא דאתי איהו חיין בעלמא דין).
חַיִּין אִינוּן בְּעַלְמָא דֵין דְּיִזְכּוּן לְיוֹמִין שְׁלֵמִין בְּהַאי עַלְמָא כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (שמות כג) אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא.
וּלְיוֹמִין אֲרִיכִין בְּעַלְמָא דְאָתֵי. בְּגִין דְּאִינוּן חַיִּין שְׁלֵימִין, אִינוּן חַיִּין דְּחֵידוּ, חַיֵּי בְּלָא עֲצִיבוּ, חַיִּין דְּאִינוּן חַיִּין. חֵירוּ בְּעַלְמָא דֵין חֵירוּ דְּכֹלָּא,
דְּכָל מַאן דְּאִשְׁתָּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא לָא יָכְלִין לְשַׁלְטָאָה עֲלוֹי כָּל עַמִּין דְּעַלְמָא.
וְאִי תֵימָא אִינוּן בְּנֵי שְׁמַד. גְּזֵרָה הִיא מִלְּעֵילָא כְּגוֹן רַבִּי עֲקִיבָא וְחֲבֵרוֹי, וְכָךְ סָלִיק בְּמַחֲשָׁבָה.
חֵירוּ דְּמַלְאַךְ הַמָּוֶת דְּלָא יָכִיל לְשַׁלְטָאָה עֲלוֹי, וְהָכִי הוּא וַדַּאי דְּאִי אָדָם הֲוָה אִתְדָּבַּק בְּאִילָנָא דְחַיֵּי דְּאִיהוּ אוֹרַיְיתָא, לָא גָרִים מוֹתָא לֵיהּ וּלְכָל עַלְמָא.
וּבְגִין כָּךְ כַּד יָהַב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹרַיְיתָא לְיִשְׂרָאֵל מַה כְּתִיב בָּהּ חָרוּת עַל הַלּוּחוֹת וְהָא אוּקְמוּהָ. וְאִלְמָלֵא אִינוּן לָא חָטוּ וְשָׁבְקוּ אִילָנָא דְחַיֵּי, לָא גָרְמוּ מוֹתָא לְעַלְמָא כְּמִלְקַדְּמִין. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר (תהלים פב) אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם. חֲבַלְתּוּן גַּרְמֵיכוֹן אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ.
וְעַל דָּא כָּל מַאן דְּאִשְׁתָּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא לָא יָכִיל לְשַׁלְטָאָה עֲלוֹי הַהוּא חִוְיָא בִּישָׁא דְּאַחְשִׁיךְ עָלְמָא.
אָמַר רַבִּי יֵיסָא:
אִי הָכִי משֶׁה אַמַּאי מִית, דְּאִי הָכִי כֵּיוָן דְּלָא חָב לָא יְמוּת (ואמאי ימות).
אָמַר לֵיהּ:
וַדַּאי מִית, אֲבָל לָא שָׁלָטָא בֵּיהּ קָאַמְרִינָן, אֶלָּא לָא מִית עַל יְדוֹי וְלָא אִסְתָּאַב בֵּיהּ, וְלָא מִית (דף קלב ע''א) וַדַּאי אֶלָּא אִתְדָּבַּק בִּשְׁכִינְתָּא וְאָזִיל לְחַיֵּי עָלְמָא, וְהַאי חַי אִקְרֵי, כְּמָה דְאוֹקִימְנָא דִּכְתִיב (שמואל בכג) וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חי רַב פְּעָלִים מִקַּבְצְאֵל הוּא הִכָּה אֵת שְׁנֵי אֲרִאֵל מוֹאָב וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת האריה בְּתוֹךְ הַבֹּאר בְּיוֹם הַשָּׁלֶג.
וְעַל דָּא כָּל מַאן דְּאִשְׁתָּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא חֵירוּ אִית לֵיהּ מִכֹּלָּא, בְּעַלְמָא דֵין מִשִּׁעְבּוּדָא דִּשְׁאָר עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. חֵירוּ בְּעַלְמָא דְאָתֵי בְּגִין דְּלָא יִתְבְּעוּן מִנֵּיהּ דִּינָא בְּהַהוּא עַלְמָא כְּלָל.
תָּא חֲזֵי:
בְּאוֹרַיְתָא כַּמָּה רָזִין עִלָּאִין סְתִימִין אִית בָּהּ, בְּגִין כָּךְ כְּתִיב, (משלי ג) יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים. כַּמָּה גְנִיזִין טְמִירִין אִית בָּהּ, וְעַל דָּא כַּד אִסְתַּכַּל דָּוִד בְּרוּחָא דְחָכְמְתָא וְיָדַע כַּמָּה פְּלִיאָן נָפְקִין מֵאוֹרַיְיתָא

פָּתַח וְאָמַר, (תהלים קיט) גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ.
תָּא חֲזֵי:
וַיְהִי הוּא טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר וְהִנֵּה רִבְקָה יוֹצֵאת. יוֹצֵאת, בָּאָה מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי יוֹצֵאת. דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַפִּיק לָהּ מִכָּל אִינוּן בְּנֵי מָתָא דְּכֻלְּהוּ חַיָּיבִין, וְהִיא יוֹצֵאת מִכְּלָלָא דִּלְהוֹן.
וַתֵּרֶד הָעַיְנָה כְּתִיב בְּה''א, רָזָא אִיהוּ דְּאִעָרְעַת תַּמָּן בֵּירָא דְּמִרְיָם, וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב הָעַיְנָה בְּה''א וּסְלִיקוּ לָהּ מַיָא.
דָּבָר אַחֵר:
וְהִנֵּה רִבְקָה יוֹצֵאת כְּמָה דִכְתִיב יוֹצְאוֹת לִשְׁאוֹב מַיִם, אַמַּאי יוֹצְאוֹת וְלא הוֹלְכוֹת וְלֹא בָאוֹת. אֶלָּא בְּגִין דִּטְמִירִין הֲווּ כָּל יוֹמָא וּבְהַהִיא שַׁעְתָּא נָפְקִין לְשָׁאֲבָא מַיָא, וְסִימָנָא נָקִיט בִּידֵיהּ.
תָּא חֲזֵי:
כַּד מָטָא עַבְדָא לְחָרָן וְאַשְׁכַּח לָהּ לְרִבְקָה לְעֵת עֶרֶב הֲוָה עִידָן צְלוֹתָא דְמִנְחָה. בְּהַהִיא שַׁעְתָּא דְּמָטָא יִצְחָק לְצַלָּאָה צְלוֹתָא דְמִנְחָה, בְּהַהִיא שַׁעְתָּא מָטָא עַבְדָא לְגַבָּהּ דְּרִבְקָה. וּבְהַהִיא שַׁעְתָּא דְּמָטָא יִצְחָק לִצְלוֹתָא דְמִנְחָה כְּמִלְקַדְּמִין מָטַאת רִבְקָה לְגַבֵּיהּ. לְאִשְׁתַּכָּחָא כֹּלָּא בְּאַתְרֵיהּ דְּאִצְטְרִיךְ כְּדְקָא יְאוּת, וְכֹלָּא מָטָא בְּרָזָא דְחָכְמְתָא.
וְעַל דָּא אֲתָא הַהוּא עַבְדָא לִבְאֵר הַמַּיִם רָזָא דִכְתִיב (שיר השירים ד) מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן, וְאוֹקִימְנָא, וְכֹלָּא רָזָא אִיהוּ.

יוסף צ. הירשמן · 5 מאי 2026

המשך הדרוש בספר הזוהר:

בענין תפילת המנחה שהתפלל יצחק אבינו ע"ה

רִבִּי שִׁמְעוֹן הֲוָה אָתֵי לִטְבֶרְיָה וְהֲוָה עִמֵּיהּ רִבִּי אַבָּא.
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן לְרִבִּי אַבָּא: נִזִיל, דְּהָא אֲנַן חָמֵינָן דְּבַר נָשׁ חַד יִמְטֵי הַשְׁתָּא לְגַבָּן וּמִלִּין חַדְתִּין בְּפוּמֵיהּ וְאִינוּן מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא.
אָמַר רִבִּי אַבָּא: הָא יְדַעְנָא דְּבְּכָל אֲתַר דְּמַר אָזִיל, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְשַׁדֵּר לֵיהּ מַלְאָכִין טָסִין בְּגַדְפִין לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא בֵּיהּ.
עַד דְּהֲווּ אָזְלֵי, סָלִיק רִבִּי שִׁמְעוֹן עֵינוֹי, וְחָמָא בַּר נָשׁ דְּהֲוָה רָהִיט וְאָזִיל. יָתְבוּ רִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי אַבָּא.
כַּד מָטָא גַּבַּיְיהוּ, אָמַר לֵיהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן: מַאן אַנְתְּ.
אָמַר לֵיהּ: יוּדָאי אֲנָא וּמִקַּפּוֹטְקִיָּא קָאֲתִינָא וְאֲנָא אָזִילְנָא אַטִיטְרֵיהּ דְּבַר יוֹחָאי דְּאִתְמַנּוּן חַבְרַיָא בְּמִלִּין יְדִיעָן וְשַׁדְּרוּנִי גַּבֵּיהּ.
אָמַר לֵיהּ: אֵימָא בְּרִי.
אָמַר לֵיהּ: אַנְתְּ בַּר יוֹחָאי?
אָמַר לֵיהּ: אֲנָא בַּר יוֹחָאי.

אָמַר לֵיהּ:
הָא אוֹקִימְנָא דְּלָא יַפְסִיק בַּר נָשׁ בִּצְלוֹתֵיהּ בֵּינֵיהּ לְבֵין כּוֹתְלָא כְּמָה דִכְתִיב, (ישעיה לח) וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְיָ.
וּמַאן דְּצַלֵּי אָסִיר לְמֶעֱבַר אַרְבַּע אַמּוֹת סָמִיךְ לֵיהּ, וְאוּקְמוּהָ לְהַנֵּי אַרְבַּע אַמּוֹת לְכָל סְטַר בַּר לְקַמֵּיהּ.
וְאוּקְמוּהָ דְּלָא יִצְלֵי בַּר נָשׁ אֲחוֹרֵי רַבֵּיהּ וְכוּ'
וְאִתְמַנּוּן בְּכָל הַנֵּי מִילֵי.

פָּתַח וְאָמַר:
(תהלים לט) שִׁמְעָה תְּפִלָּתִי יְיָ וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחרָשׁ.
מַאי טַעְמָא שִׁמְעָה וְלָא שְׁמַע, בְּאֲתַר חַד כְּתִיב שְׁמַע יְיָ וְחָנֵּנִי יְיָ הֱיֵה עֹזֵר לִי, וּבְאֲתַר אָחֳרָא שִׁמְעָה.
אֶלָּא בְּכָל אֲתַר לְזִמְנִין שְׁמַע לִדְכוּרָא וּלְזִמְנִין שִׁמְעָה לְנוּקְבָא.
שִׁמְעָה כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (תהלים יז) שִׁמְעָה יְיָ צֶדֶק הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי הַאֲזִינָה תְפִלָּתִי בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה.
שְׁמַע כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (תהלים ל) שְׁמַע יְיָ וְחָנֵנִי. (משלי א) שְׁמַע בְּנִי. (דברים כז) הַסְכֵּת וּשְׁמַע.
וְהָכָא שִׁמְעָה תְּפִלָּתִי יְיָ, בְּגִין דְּהַאי (דאיהו) דַרְגָּא דִּמְקַבְּלָא כָּל צְלוֹתִין דְּעַלְמָא. וְהָא תָּנִינָן דְּעַבְדָא מִנַּיְיהוּ עֲטָרָה וְשַׁוֵּי לָהּ בְּרֵישָׁא דְּצַדִּיק חַי עוֹלָמִים דִּכְתִיב, (משלי י) בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק. וְעַל דָּא שִׁמְעָה תְּפִלָּתִי יְיָ.
שִׁמְעָה תְּפִלָּתִי יְיָ דָּא צְלוֹתָא דִי בְלַחַשׁ.
וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה דָּא צְלוֹתָא דְּאָרִים בַּר נָשׁ קָלֵיהּ בְּעַקְתֵיהּ כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (שמות ב) וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים. וּמַהוּ שַׁוְעָתָם, אֶלָּא דְּבִצְלוֹתֵיהּ אָרִים קָלֵיהּ וְזָקִיף עֵינוֹי לְעֵילָא כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיה כב) וְשׁוֹעַ אֶל הָהָר. וּצְלוֹתָא דָא (דף קלב ע''ב) מְתַבַּר תַּרְעִין וְדָפִיק (ס''אודחיק) לוֹן לְאֲעָלָא צְלוֹתֵיהּ.
אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחרָשׁ דָּא אָעִיל קַמֵּי מַלְכָּא וְלֵית תַּרְעָא דְּקָאִים קַמֵּיהּ, וּלְעוֹלָם לָא אַהֲדָרוּ דִּמְעִין בְּרֵיקַנְיָא.
תוּ הָא כְּתִיב הָכָא תְּלַת דַּרְגִּין, תְפִלָּה. שַׁוְעָה. דִּמְעָה. לָקֳבֵיל אִלֵּין תְּלַת אָחֳרָנִין.
כִּי גֵּר אָנֹכִי עִמָּךְ. לְבָתַר תּוֹשָׁב. לְבָתַר כְּכָל אֲבוֹתָי עִקְרָא דְעַלְמָא.

תָּא חֲזֵי:
צְלוֹתָא דְבַר נָשׁ מְעוֹמֶד, בְּגִין דִּתְרֵי צְלוֹתָא נִינְהוּ חַד מִיוֹשֶּׁב וְחַד מְעוֹמֶד, וְאִינוּן חַד לָקֳבֵיל תְּרֵין דַּרְגִּין תְּפִלָּה שֶׁל יַד וּתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ לְגַבֵּי יוֹם וָלַיְלָה וְכֹלָּא חַד.
אוּף הָכָא תְּפִלָּה מִיוֹשֶּׁב לְגַבֵּי תְּפִלָּה שֶׁל יַד, לְאַתְקִין לָהּ כְּמָה (ד''א כמאן) דְאַתְקִין לְכַלָּה וְקָשִׁיט לָהּ לְאֲעָלָא לְחוּפָּה, הָכִי נָמֵי מְקַשְׁטִין לָהּ בְּרָזָא דִּרְתִיכָאָה וּמַשִּׁירְיָיהָא, יוֹצֵר מְשָׁרְתִים וַאֲשֶׁר מְשָׁרְתָיו, וְהָאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ וְכוּ', וְעַל דָּא צְלוֹתָא מְיוּשָּׁב.
כֵּיוָן דְעָאֳלַת לְגַבֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה וְאִיהוּ אָתֵי לְקַבְּלָא לָהּ, כְּדֵין אֲנַן קָיְימִין קַמֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה, דְּהָא כְּדֵין (דרגא) דְּכוּרָא אִתְחַבַּר בְּנוּקְבָא, וּבְגִין כָּךְ לָא יַפְסִיק בֵּין גְּאוּלָּה לִתְפִלָּה (וגאולה (שמות קנז א), ותפלה תרין דרגין אינון, רזא דצדיק וצדק יוס''ף ורח''ל).
וּבְגִין דְּבַר נָשׁ קָאִים קַמֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה נָטַל אַרְבַּע אַמּוֹת לִצְלוֹתֵיהּ וְאוּקְמוּהָ דִּבְשִׁיעוּרָא (ד''א בשיעורא) דְסוּרְטָא דְּיוֹצֵר כֹּלָּא.
וְכָל מַה דְּאָתֵי בְּסִטְרָא דִדְכוּרָא בָּעֵי לֵיהּ לְאִינִישׁ לְמֵיקַם בְקִיּוּמֵיהּ וְאִזְדַּקַּף (ס''א ויזדקף). כְּגַוְונָא דָא כַּד אִיהוּ כֹּרֵעַ, כֹּרֵעַ בְּבָרוּךְ, וְכַד אִיהוּ זָקִיף, זָקִיף בַּשֵּׁם, בְּגִין לְאַחֲזָאָה שְׁבָחָא דִדְכוּרָא עַל נוּקְבָא.
וְתָא חֲזֵי:
דְּהָא אוּקְמוּהָ לָא יִצְלֵי בַּר נָשׁ אֲחוֹרֵי רַבֵּיהּ וְאִתְּמָר כְּמָה דִכְתִיב, (דברים י) אֶת יְיָ אֱלקֶיךָ תִּירָא. אֶת לְאַכְלָלָא דְּבָעֵי לְמִדְחַל מֵרַבֵּיהּ כְּמוֹרָא דִשְׁכִינְתָּא, וּדְחִילוּ דְתַלְמִיד, רַבֵּיהּ אִיהוּ. בְּגִין כָּךְ בְּשַׁעְתָּא דִצְלוֹתָא לָא יַשְׁוֵי הַהוּא מוֹרָא לְקַמֵּיהּ, (ד''א ל''ג לצלותא) אֶלָּא מוֹרָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּלְחוֹדוֹי וְלָא מוֹרָא אָחֳרָא.

וְתָא חֲזֵי:
צְלוֹתָא דְמִנְחָה אַתְקִין לֵיהּ יִצְחָק. וַדַּאי כְּמָה דְאַתְקִין אַבְרָהָם צְלוֹתָא דְצַפְרָא לָקֳבֵל הַהוּא דַרְגָא דְּאִתְדָּבַּק בֵּיהּ. וְכֵן (ד''א כך) יִצְחָק אַתְקִין צְלוֹתָא דְמִנְחָה לָקֳבֵל הַהוּא דַרְגָּא דְאִתְדָּבַּק בֵּיהּ.
וְעַל דָּא צְלוֹתָא דְמִנְחָה מְכִי נָטֵי שִׁמְשָׁא לְנַחֲתָא בְּדַרְגוֹי לִסְטַר מַעֲרָב, דְּהָא עַד לָא נָטָה שִׁמְשָׁא לְצַד מַעֲרָב אִקְרֵי יוֹם מִצַּפְרָא עַד הַהוּא זִמְנָא דִּכְתִיב, (תהלים כב) חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם.
וְאִי תֵימָא עַד חֲשֵׁכָה, תָּא חֲזֵי:
דִּכְתִיב (ירמיה ו) אוֹי נָא לָנוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב. כִּי פָנָה הַיּוֹם לָקֳבֵל צְלוֹתָא דְצַפְרָא דִּכְתִיב חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם, דְּהָא כְּדֵין שִׁמְשָׁא אִיהוּ לִסְטַר מִזְרָח, כֵּיוָן דְּנָטָה שִׁמְשָׁא וְנָחֲתָא לִסְטַר מַעֲרָב, הָא כְּדֵין אִיהוּ זְמַן צְלוֹתָא דְמִנְחָה, וּכְבָר פָּנָה הַיּוֹם וְאָתוּ צִלְלֵי עָרֶב וְאִתְעַר דִּינָא קַשְׁיָא בְּעָלְמָא. וּפָנָה הַיּוֹם דְּאִיהוּ דַרְגָּא דְּחֶסֶ''ד, וְנָטוּ צִלְלֵי עָרֶב דְּאִינוּן דַּרְגָּא דְּדִינָא קַשְׁיָא, וּכְדֵין אִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא וְאִתּוֹקַד הֵיכָלָא.
וְעַל דָּא תָּנִינָן דִּיהֵא בַר נָשׁ זָהִיר בִּצְלוֹתָא דְמִנְחָה דְּאִיהוּ זִמְנָא דְדִינָא קַשְׁיָא שַׁרְיָיא בְּעָלְמָא.
יַעֲקֹב אַתְקִין צְלוֹתָא דְעַרְבִית דְּהָא אִיהוּ אַתְקִין לָהּ וְזָן לָהּ בְּכָל מַה דְּאִצְטְרִיךְ, וַדַּאי וא''ו אַתְקִין לְה''א, וְה''א אִתְּזָנַת מִן וא''ו דְּלֵית לָהּ נְהוֹרָא מִגַּרְמָהּ כְּלָל.
וּבְגִין כָּךְ תְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת דְּהָא אִתְכְּלִילַת בִּצְלוֹתָא דְיוֹמָא בְּגִין לְאִתְנַהֲרָא, וְהַשְׁתָּא לָאו זִמְנָא אִיהוּ. וְאוֹקִימְנָא לָהּ דְּהָא לָא אִתְגַּלְיָא נְהוֹרָא דִּימָמָא דְּיַנְהִיר לָהּ, וְאִיהִי שָׁלְטָא בַּחֲשׁוֹכָא עַד זִמְנָא דְּפַלְגוּת לֵילְיָא דְּאִשְׁתַּעְשַׁע קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עִם צַדִּיקַיָא בְּגִנְתָא דְעֵדֶן, וּכְדֵין אִיהוּ זִמְנָא לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא בַּר נָשׁ (ס''א ולמלעי) בְּאוֹרַיְיתָא כְּמָה דְאִתְּמָר.
תָּא חֲזֵי:
דָּוִד אֲתָא וְאָמַר אִלֵּין תְּלַת זִמְנִין דִּצְלוֹתֵי דִּכְתִיב, (תהלים נה) עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם הָא תְּלָתָא, וְאִיהוּ לָא צַלֵּי אֶלָּא תְּרֵי מִנַּיְיהוּ, דִּכְתִיב אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה, וְלָא יַתִּיר. דָּא לִצְלוֹתָא דְצַפְרָא וְדָא לִצְלוֹתָא דְמִנְחָה.
בְּגִין כָּךְ אָשִׂיחָה וְאֶהמֶה דַיְיקָא. בְּצַפְרָא דְּאִיהוּ שַׁעְתָּא דְּחֶסֶד סַגֵּי לֵיהּ בְּחֶסֶד בְּאָשִׂיחָה, וּבְמִנְחָה דְּהוּא שַׁעְתָּא דְדִינָא קַשְׁיָא בָּעֵי הֲמָיָיה וּבְגִין כָּךְ וְאֶהמֶה.
וּלְבָתַר כַּד אִתְפְּלִיג לֵילְיָא הֲוָה קָם בְּשִׁירִין וְתוּשְׁבְּחָן כְּדְקָא (דף קלג ע''א) יָאוֹת דִּכְתִיב, (תהלים ס''ב) וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי וְהָא אִתְּמָר.

קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאֲזְלוּ. אֲזַל הַהוּא בַר נָשׁ בַּהֲדֵיהּ עַד טְבֶרְיָה.
עַד דְּהֲווּ אָזְלוּ, אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן:
תָּא חֲזֵי, תְּפִלּוֹת כְּנֶגֶד תְּמִידִין תִּקְנוּם רַבָּנָן דְּאַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה, בְּגִין דְּאַשְׁכְּחָן תְּרֵי דִּכְתִיב, (במדבר כח) אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַּבֹּקֶר וְאֶת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם. וְאִינוּן מִתְקָרְבִין בְּהַנֵּי תְּרֵי זִמְנֵי דְיוֹמָא דְּאִינוּן זִמְנִין לִצְלוֹתָא.
אָמַר הַהוּא גַבְרָא:
הָא בְּקַדְמִיתָא אָבוֹת תִּקְנוּם לְהַנִּי צְלוֹתֵי, וּמַה דְּאַתְקִינוּ אַבְרָהָם וְיִצְחָק הוּא עִקְרָא, וּמַה דְּאַתְקִין יַעֲקֹב דְּאִיהוּ שְׁבָחָא דְּאֲבָהָן אַמַּאי אִיהוּ רְשׁוּת וְלָא עִקְּרָא כְּהַנֵּי.
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן:
הָא (רכט ב) אִתְּמָר. אֲבָל תָּא חֲזֵי, הַנִּי תְּרֵי זִמְנֵי דִּתְרֵי צְלוֹתֵי לָאו אִינוּן אֶלָּא לְחַבְּרָא לְיַעֲקֹב בְּעַדְבֵיהּ, כֵּיוָן דְּאִתְחַבָּרוּ דָּא בְּדָא אֲנַן לָא צְרִיכִין יַתִּיר, דְּכֵיוָן דְּאִתְיְהִיבַת אִתְּתָא בֵּין תְּרֵין דְּרוֹעִין וְאִתְחַבָּרַת בְּגוּפָא לָא אִצְטְרִיךְ יַתִּיר, וְעַל דָּא אֲנַן בָּעִינָן לְאִתְעָרָא תְּרֵין דְּרוֹעִין בְּגִין דְּאִתְיְהִיבַת בֵּינַיְיהוּ, כֵּיוָן דְּאִיהִי בֵּינַיְיהוּ, גּוּפָא וְאִתְּתָא מִלַּיְיהוּ בִּלְחִישׁוּ דְּלָא לְאַדְכָּרָא.
וּבְגִין כָּךְ יַעֲקֹב מְשַׁמֵּשׁ בַּמָּרוֹם תָּנִינָן. מַאי בַּמָּרוֹם כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (תהלים צב) וְאַתָּה מָרוֹם לְעוֹלָם יְיָ. וְכֹלָּא אִיהוּ רָזָא לְיָדְעֵי מִדִּין.

אָתוּ רִבִּי אַבָּא וְהַהוּא יוּדָאי וּנְשָׁקוּ יְדוֹי.
אָמַר רִבִּי אַבָּא עַד יוֹמָא דֵין לָא קָאִימְנָא בְּמִלָּה דָא בַּר הַשְׁתָּא. זַכָּאָה חוּלָקִי דְּזָכִינָא לְמִשְׁמַע לֵיהּ:

פרק כד פסוק סז

וַיְבִיאֶהָ יִצְחָק הָאֹהלָה שָׂרָה אִמּוֹ.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
הַאי קְרָא קַשְׁיָא. הָאֹהלָה. לְאֹהֶל שָׂרָה אִמּוֹ מִבָּעֵי לֵיהּ,
מַאי הָאֹהֱלָה. דַּאֲהַדְּרַת תַּמָּן שְׁכִינְתָּא.
בְּגִין דְּכָל זִמְנָא דְשָׂרָה קָיְימָא בְּעָלְמָא שְׁכִינְתָּא לָא אַעֲדֵי מִינָהּ, וּשְׁרַגָּא הֲוָה דְלִיקַת מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת וְהֲוָה נָהִיר כָּל אִינוּן יוֹמֵי דְשַׁבַּתָּא, בָּתַר דְּמִיתַת, כָּבְתָה הַהִיא שְׁרַגָּא. כֵּיוָן דְּאָתַת רִבְקָה אֲהַדָּרַת שְׁכִינְתָּא וּשְׁרַגָּא אַדְלִיקַת.
שָׂרָה אִמּוֹ, דְּדַמְיָא לְשָׂרָה בְּכָל עוֹבָדָהָא.
רִבִּי יְהוּדָה אָמַר:
כְּמָה דְּדִיוּקְנֵיהּ דְּיִצְחָק הֲוָה כְּדִיוּקְנִיהּ דְּאַבְרָהָם, וְכָל מַאן דְּחָמֵי לְיִצְחָק אָמַר דָּא אַבְרָהָם, וַודַּאי אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק, הָכִי נָמֵי רִבְקָה דִּיוּקְּנָהּ מַמָּשׁ הֲוַת דִּיוּקְנָא דְשָׂרָה, וּבְגִין כָּךְ שָׂרָה אִמּוֹ וַדַּאי.
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר:
בְּכֹלָּא הָכִי הוּא, אֲבָל תָּא חֲזֵי, רָזָא אִיהוּ, דְּאַף עַל גַּב דְּשָׂרָה מִיתַת, דְּיוּקְנָה לָא אַעֲדֵי מִן בֵּיתָא, וְלָא אִתְחֲזֵי תַּמָּן מִיּוֹמָא דְמִיתַת עַד דְּאֲתַת רִבְקָה, כֵּיוָן דְּעָאֳלַת רִבְקָה אִתְחֲזִיאַת דִּיוּקְנָא דְשָׂרָה, דִּכְתִיב וַיְבִיאֶהָ יִצְחָק הָאֹהלָה וְגו' מִיָּד שָׂרָה אִמּוֹ אִתְחֲזִיאַת תַּמָּן,
וְלָא הֲוָה חָמֵי לָהּ בַּר יִצְחָק בִּלְחוֹדוֹי כַּד אָעִיל תַּמָּן, וְעַל דָּא וַיִּנָּחֶם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ (ס''א מאי אחרי אמו, אחרי) דְּאִמּוֹ אִתְחֲזִיאַת וְאִזְדַּמְּנָא בְּבֵיתָא, וְעַל דָּא לָא כְּתִיב אַחֲרֵי מִיתַת אִמּוֹ, אֶלָּא אַחֲרֵי אִמּוֹ.
*עיין שם עוד.

פרק כה

וַיּוֹסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה.
קְטוּרָה דָא הִיא הָגָר. דְּהָא תָּנִינָן בָּתַר דְּאִתְפְּרָשָׁא הָגָר מִנֵּיהּ דְּאַבְרָהָם וְטָעַת בָּתַר גִּלּוּלֵי דְּאֲבוּהָ, לְבָתַר אִתְקַּשְׁרָא בְּעוֹבָדִין דְכַשְׁרָן, וּבְגִין כָּךְ אִשְׁתַּנֵּי שְׁמָהּ וְאִקְרֵי קְטוּרָה בְּעוֹבָדִין דְּכָשְׁרָן, וְשָׁדַר אַבְרָהָם וּנְסָבָהּ לֵיהּ לְאִנְתּוּ.
מִכָּאן דְּשִׁנּוּי שְׁמָא מְכַפֵּר חוֹבִין, וְעַל דָּא אִשְׁתַּנֵּי שְׁמָהּ.
וַיּוֹסֶף אַבְרָהָם, מַאי וַיּוֹסֶף, אִי תֵימָא דְּעַל שָׂרָה אִיהוּ דְּאוֹסִיף, לָאו הָכִי. אֶלָּא בְּיוֹמָהָא דְשָׂרָה אִזְדַּוַּוג בַּהֲדָהּ זִמְנָא חָדָא, וּלְבָתַר תָּרִיךְ לָהּ עַל עִסְקֵי דְיִשְׁמָעֵאל, וּלְבָתַר וַיּוֹסֶף כְּמִלְקַדְמִין זִמְנָא אָחֳרָא עַל מַה דְּנָסִיב לָהּ בְּקַדְמִיתָא. וּכְפוּם דְשָׁנֵי עוֹבָדָהָא הָכִי נָמֵי שָׁנֵי שְׁמָהּ.

תָּא חֲזֵי:
דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר וַיְבִיאֶהָ יִצְחָק הָאֹהלָה שָׂרָה אִמּוֹ. דְּאִתְגַּלְיָא דִּיוּקְנָא דְשָׂרָה וְיִצְחָק אִתְנְחָם אַחֲרֵי דְּאִתְגַּלְיָא אִמּוֹ, וְדִיוּקְנָהָא הֲוָה חָמֵי כָּל יוֹמָא.
וְאַבְרָהָם אַף עַל גַּב דְּאִינְסִיב לָא עָאל בְּהַהוּא בֵּיתָא וְלָא אָעִיל לָהּ לְהַאי אִתְּתָא תַּמָּן, בְּגִין דְּשִׁפְחָה לֹא תִירַשׁ גְּבִירְתָּה. וּבְאֹהֶל דְּשָׂרָה לָא אִתְחֲזֵי אִתְּתָא אָחֳרָא אֶלָּא רִבְקָה.
וְאַבְרָהָם אַף עַל גַּב דְּהֲוָה יָדַע דְּדִיוּקְנָא דְשָׂרָה אִתְגַלְּיָיא תַּמָּן, שַׁבְקֵיהּ לְיִצְחָק הַהוּא אֹהֶל לְמֶחמֵי דִּיוּקְנָא דְאִמֵּיהּ כָּל יוֹמָא. יִצְחָק וְלָא אַבְרָהָם,
הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק. אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ דַיְיקָא, דָּא הַהוּא דִּיוּקְנָא דְשָׂרָה בְּהַהוּא מַשְׁכְּנָא.
דָּבָר אַחֵר:
וַיִתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק, רָזָא דִמְהֵימְנוּתָא עִלָּאָה לְאִתְדַּבְּקָא יִצְחָק בְּדַרְגָּא דְחוּלָקֵיהּ כְּדְקָא יְאוּת.
תָּא חֲזֵי:
הָכָא אִתְכְּלִיל (ס''אמיא באשא) אֶשָׁא בְּמַיָא, וַדַּאי אֶשָׁא נָטִיל מַיָא, מַשְׁמַע וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק דָּא מַיָא דְּאִתְכְּלִיל בְּאֶשָׁא.
וּבְקַדְמִיתָא אִתְכְּלִיל כְּחֲדָא אֶשָׁא בְּמַיָא. אֵימָתַי, בְּשַׁעְתָּא דְּעָקַד לֵיהּ לְיִצְחָק לְמֶעְבַּד בֵּיהּ דִּינָא כְּדֵין אִתְכְּלִיל אֶשָׁא בְּמַיָא. וְהַשְׁתָּא אִתְכְּלִילוּ מַיָא בְּאֶשָׁא, לְמֶהוֵי כֹּלָּא רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא עִלָּאָה:

פסוק ו

וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנוֹת.
מַאי מַתָּנוֹת. אִלֵּין סִטְרֵי דַרְגִּין תַּתָּאִין דְּאִינוּן שְׁמָהָן דְּסִטְרֵי רוּחַ מְסָאֲבָא בְּגִין לְאַשְׁלָמָא דַּרְגִּין,
וְאִסְתַּלַּק יִצְחָק עַל כֹּלָּא בִּמְהֵימְנוּתָא עִלָּאָה כְּדְקָא חָזֵי.

בְּנֵי הַפִּילַגְשִׁים,
אִלֵּין הֲווּ בְּנֵי קְטוּרָה פִּלֶּגֶשׁ בְּקַדְמִיתָא וּפִלֶּגֶשׁ הַשְׁתָּא.
רַבִּי חִיָּיא אָמַר: פִּלַגְשִׁים מַמָּשׁ.

וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְנוֹ,
דְּלָא לְשַׁלְּטָאָה לְגַבֵּיהּ דְּיִצְחָק.

בְּעוֹדֶנוּ חַי,
בְּעוֹד דְּהֲוָה אַבְרָהָם חַי וְקַיָּים בְּעַלְמָא דְּלָא יְקַטְרְגוּן לֵיהּ לְבָתַר,
וּבְגִין דְּיִתְתַּקַּן יִצְחָק בִּסְטַר דִּינָא קַשְׁיָא עִלָּאָה לְאִתְתַּקְּפָא עַל כֻּלְּהוּ, וְכֻלְּהוּ אִתְכַּפְיָין קַמֵּיהּ.

קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם,
בְּגִין דְּתַמָּן אִינוּן סִטְרֵי חֳרָשֵׁי מְסָאֲבֵי.
תָּא חֲזֵי:
כְּתִיב (מלכים א ה) וַתֵּרֶב חָכְמָת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם. אִלֵּין אִינוּן דְּהֲווּ מִבְּנֵי (אינון) בְּנֵי פִּילַגְשִׁים דְּאַבְרָהָם, וְהָא אוֹקִימְנָא דְּהָא בְּאִינוּן הַרְרֵי קֶדֶם אִינוּן דְּאוֹלְפִין חֳרָשִׁין לִבְנֵי נָשָׁא, וּמֵהַהִיא אֶרֶץ קֶדֶם נָפְקוּ לָבָן וּבְעוֹר וּבִלְעָם בְּנוֹ וְכֻלְּהוּ חֳרָשֵׁי וְהָא אוּקְמוּהָ.

סיום בגאולתן של ישראל

רִבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח וְאָמַר:
(ישעיה מב) מִי נָתַן לִמְשִׁיסָה יַעֲקֹב (דף קלד ע''א) וְיִשְׂרָאֵל לְבוֹזְזִים הֲלא יְיָ זוּ חָטָאנוּ לוֹ וְלֹא אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ.
תָּא חֲזֵי:
מִזִּמְנָא דְּאִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא בִּרְכָאן לָא שַׁרְיָין בְּעַלְמָא וְאִתְמְנָעוּ, כִּבְיָכוֹל אִתְמְנָעוּ מֵעֵילָא וְתַתָּא, וְכָל אִינוּן שְׁאָר דַּרְגִּין תַּתָּאִין מִתְתַּקְפֵי וְאָזְלֵי וְשָׁלְטֵי עֲלַיְיהוּ דְיִשְׂרָאֵל בְּגִין דְּאִינוּן גָּרְמוּ בְּחוֹבַיְיהוּ.
הַאי קְרָא לָא אִתְיַישְׁבָן מִלֵּיהּ דִּכְתִיב מִי נָתַן לִמְשִׁיסָה יַעֲקֹב, כֵּיוָן דְּאָמַר מִי נָתַן לִמְשִׁיסָה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל, מַהוּ חָטָאנוּ לוֹ, חָטְאוּ לוֹ מִבָּעֵי לֵיהּ,
וְאִי אָמַר חָטָאנוּ לוֹ, מַאי וְלא אָבוּ, וְלא אָבִינוּ מִבָּעֵי לֵיהּ.
אֶלָּא בְּשַׁעְתָּא דְּאִתְחָרַב מַקְדְּשָׁא וְאִתּוֹקַד הֵיכָלָא וְעַמָּא אִתְגְּלִי, בָּעְיָא שְׁכִינְתָּא לְאִתְעַקְּרָא מִדּוּכְתָּהּ וּלְמֵיהַךְ עִמְּהוֹן בְּגָלוּתָא, אָמְרָה אֵיהַךְ בְּקַדְמִיתָא לְמֶחמֵי בֵּיתָאי וְהֵיכָלָאי וְאֶפְקוֹד עַל דּוּכְתֵּי דְּכַהֲנֵי וְלֵיוָאֵי דְּהֲווּ פָלְחִין בְּבֵיתָאי.
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר:
בְּהַהִיא שַׁעְתָּא אִסְתַּכָּלַת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְעֵילָא וְחָמַאת דְּבַעֲלָהּ אִסְתַּלַּק מִנָּהּ לְעֵילָא לְעֵילָא, נָחֲתַת לְתַתָּא עָאלַת בְּבֵיתָא וְאִסְתַּכָּלַת בְּכָל אִינוּן דּוּכְתֵּי, וְאִשְׁתְּמַע קָלָא לְעֵילָא לְעֵילָא וְאִשְׁתְּמַע קָלָא לְתַתָּא.
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה לא) קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ, וְאוּקְמוּהָ.
כֵּיוָן דְּעָאלַת בְּגָלוּתָא אִסְתַּכָּלַת בְּעַמָא וְחָמַאת דְּדָחֲקֵי לוֹן וְרָמְסֵי לוֹן בְּגָלוּתָא בֵּין רַגְלַיְיהוּ דִּשְׁאָר עַמִּין, כְּדֵין אָמְרַת (ישעיה מב) מִי נָתַן לִמְשִׁיסָּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבוֹזְזִים.
וְאִינוּן אָמְרִין הֲלֹא יְיָ זוּ חָטָאנוּ לוֹ.
וְהִיא אֲמָרַת וְלֹא אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ.

וּבְשַׁעְתָּא דְּזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִפְקַד עַל עַמֵּיהּ, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל תֵּיתוּב מִן גָּלוּתָא בְּקַדְמִיתָא
(אמר ליה קודשא בריך הוא) תֵּיהַךְ לְבֵיתָא, בְגִין דְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ יִתְבְּנֵי בְּקַדְמִיתָא,
וְיֵימָא לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קוּמִי מֵעַפְרָא.
הִיא תָבַת וְאָמְרָה לְאָן אֲתַר אֵיהַךְ, בֵּיתָאי חָרַב הֵיכָלִי אִתּוֹקַד בְּנוּרָא.
עַד דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִבְנִי בֵּי מַקְדְּשָׁא בְּקַדְמִיתָא וְיַתְקִין הֵיכָלָא וְיִבְנֵי קַרְתָּא דִּיְרוּשָׁלַם, וּלְבָתַר יוֹקִים לָהּ מֵעַפְרָא.
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קמז) בּוֹנִה יְרוּשָׁלַיִם יְיָ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס. בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם בְּקַדְמִיתָא וּלְבָתַר נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס,
וְיֵימָא לָהּ (ישעיה נב) הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְׁבִי יְרוּשָׁלַיִם הִתְפַּתְּחִי מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ שְׁבִיָּה בַּת צִיּוֹן. וְיִתְכַּנֵּישׁ גָּלוּתְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. הֲדָא הוּא דִכְתִיב בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם יְיָ, בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס.
וּכְדֵין הָרוֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְבוֹתָם דָּא תְּחִיַּית הַמֵּתִים.
וּכְתִיב, (יחזקאל לו) וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם. [וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים].
בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם אָמֵן ואָמֵן: (ע''כ פרשת חיי שרה)

יוסף צ. הירשמן · 5 מאי 2026

{יב} שביעי וְאֵ֛לֶּה תֹּֽלְדֹ֥ת יִשְׁמָעֵ֖אל בֶּן-אַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁ֨ר יָֽלְדָ֜ה הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית שִׁפְחַ֥ת שָׂרָ֖ה לְאַבְרָהָֽם:
{יג} וְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׁמָעֵ֔אל בִּשְׁמֹתָ֖ם לְתֽוֹלְדֹתָ֑ם בְּכֹ֤ר יִשְׁמָעֵאל֙ נְבָיֹ֔ת וְקֵדָ֥ר וְאַדְבְּאֵ֖ל וּמִבְשָֽׂם:
{יד} וּמִשְׁמָ֥ע וְדוּמָ֖ה וּמַשָּֽׂא:
{טו} חֲדַ֣ד וְתֵימָ֔א יְט֥וּר נָפִ֖ישׁ וָקֵֽדְמָה:
{טז} מפטיר אֵ֣לֶּה הֵ֞ם בְּנֵ֤י יִשְׁמָעֵאל֙ וְאֵ֣לֶּה שְׁמֹתָ֔ם בְּחַצְרֵיהֶ֖ם וּבְטִֽירֹתָ֑ם שְׁנֵים-עָשָׂ֥ר נְשִׂיאִ֖ם לְאֻמֹּתָֽם:
{יז} וְאֵ֗לֶּה שְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י יִשְׁמָעֵ֔אל מְאַ֥ת שָׁנָ֛ה וּשְׁלֹשִׁ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וַיִּגְוַ֣ע וַיָּ֔מָת וַיֵּאָ֖סֶף אֶל-עַמָּֽיו:
{יח} וַיִּשְׁכְּנ֨וּ מֵֽחֲוִילָ֜ה עַד-שׁ֗וּר אֲשֶׁר֙ עַל-פְּנֵ֣י מִצְרַ֔יִם בֹּֽאֲכָ֖ה אַשּׁ֑וּרָה עַל-פְּנֵ֥י כָל-אֶחָ֖יו נָפָֽל: (פ)

במדרש רבה:

פסוקים יב-יז

ד וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם (בראשית כה, יב),
רַבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָא וְרַבָּנָן הֲווֹ יָתְבִין וּמִתְקַשִּׁין מַה רָאָה הַכָּתוּב לְיַחֵס תּוֹלְדוֹתָיו שֶׁל רָשָׁע כָּאן, עָבַר רַבִּי לֵוִי, אָמְרֵי הָא אֲתָא מָרָה דִּשְׁמַעְתָּה נִשְׁאֲלוּנֵיהּ,
אָמַר רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא: לְהוֹדִיעֲךָ בֶּן כַּמָּה שְׁנִין נִתְבָּרֵךְ זְקֵנֶךָ*.
*בפירוש רש"י (כאן ובסוף פר' תולדות): כשפירש יעקב מאביו מת ישמעאל, שנאמר וילך עשו אל ישמעאל וגו', כמו שמפורש בסוף מגלה נקראת (מגילה יז.). ולמדנו שהיה יעקב באותו הפרק בן ס"ג שנים, שהרי ישמעאל בן ע"ד שנים היה כשנולד יעקב, שי"ד שנה היה גדול ישמעאל מיצחק, ויצחק בן ס' שנה בלדת אותם, הרי ע"ד, ושנותיו היו קל"ז, שנאמר ואלה שני חיי ישמעאל וגו', נמצא יעקב כשמת ישמעאל בן ס"ג שנים היה.

וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל,
מָה רָאָה הַכָּתוּב לְיַחֵס שָׁנָיו שֶׁל רָשָׁע כָּאן, עַל יְדֵי שֶׁבָּא מִקָּדְקָדָהּ* שֶׁל מִדְבָּר לִגְמֹל חֶסֶד לְאָבִיו.
*מקדקדה=מראשו, כלומר ממקום רחוק בא לקבורת אביו, כדלעיל (פסוק ט).

פסוק יח

וַיִּשְׁכְּנוּ מֵחֲוִילָה עַד שׁוּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם בֹּאֲכָה אַשּׁוּרָה עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו נָפָל,
הָכָא אַתְּ אָמַר נָפָל, וּלְהַלָּן אַתְּ אָמַר (בראשית טז, יב): [וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו] יִשְׁכֹּן?
אֶלָּא כָּל יָמִים שֶׁהָיָה אָבִינוּ אַבְרָהָם קַיָּם יִשְׁכֹּן, כֵּיוָן שֶׁמֵּת אָבִינוּ אַבְרָהָם נָפָל.
עַד שֶׁלֹא פָּשַׁט יָדוֹ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ יִשְׁכֹּן, כֵּיוָן שֶׁפָּשַׁט בּוֹ יָדוֹ נָפָל.
בָּעוֹלָם הַזֶּה יִשְׁכֹּן, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא נָפָל.

באיגרת הרמב"ם ליהודי תימן מובא אודות גלות בני ישמעאל כדלהלן:

ואתם, אחינו, ידוע לכם שהקדוש ברוך הוא הפילנו במהמרות עונותינו בתוך אומה זו, שהיא אומת ישמעאל, שרעתם חזקה עלינו, והם מתחכמים להרע ולמאוס אותנו כמו שגזר עלינו יתברך: "ואויבינו פלילים",
ושלא תעמוד על ישראל אומה יותר אויבת ממנה ולא אומה שהרעה בתכלית הרעה לדלדל אותנו ולהקטין אותנו ולמאוס אותנו כמוהם,
שאפילו דוד המלך עליו השלום כשראה ברוח הקודש כל הצרות העתידות לישראל התחיל לצעוק ולקונן בלשון האומה מרעת בני ישמעאל ואמר (תהלים ק"כ ה'): "אויה לי כי גרתי משך שכנתי עם אהלי קדר", וראו איך זכר קדר משאר בני ישמעאל, לפי שהמשוגע הוא מבני קדר כמו שהוא מפורסם מיחוסו.
ועוד דניאל לא ספר קטנותנו ודלדולנו אלא במלכות ישמעאל שתכנע במהרה, שכן אמר (דניאל ח' י'): "ותפל ארצה מן הצבא ומן הכוכבים ותרמס",
ואנחנו בעודנו סובלים שעבודם וכזביהם ושקרותם למעלה מיכולתנו שאין ביכולת האדם כח לסבול, ויהי כמו שאמר דוד עליו השלום (תהלים ל"ח י"ח): "ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פיו".
וכמו שהוכיחונו רבותינו לשאת כזבי ישמעאל ושקרו ולשתוק ממנו, וסמכו זה לפסוק שכתוב בשם בניו "ומשמע ודומה ומשא" - שמע דום ושא!
וכבר הסכמנו כולנו, גדולים וקטנים, לסבול שעבודם, שכן אמר ישעיהו עליו השלום (ישעיה ג' ו'): "גוי נתתי למכים ולחיי למורטים פני לא הסתרתי מכלימות ורוק".
ועם כל זה לא נוכל להנצל מרב רעתם ופחזותם בכל זמן, וכל זמן שאנו רודפים שלומם הם רודפים אחרינו בחרום ובמלחמה, כמו שאמר דוד המלך עליו השלום (תהלים ק"כ ז'): "אני שלום וכי אדבר המה למלחמה".

עוד שם:

ואלה הדברים שקדמה הבטחתם על ידי הנביאים שהודיעונו כמו שאמרתי לכם, שבקרוב לימות המשיח האמתי ירבו הטוענים והחושבים שכל אחד מהם משיח, ולא תעמד טענתם ולא תתאמת, ויאבדו הם ויאבדו עמהם רבים.
ולפי שידע שלמה עליו השלום ברוח הקודש שהאומה הזאת בארך זמן גלותה תפצר להתנועע בלא עתה הראויה, ויאבדו בשביל זה, ויבואו עליהם צרות, והזהיר מלעשות זה, והשביע האומה על דרך משל ואמר (שיר השירים ג' ה'): "השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ".
ואתם. אחינו, אהובינו, קבלו עליכם שבועתו ואל תעירו את האהבה עד שתחפץ, ובורא העולם במדת רחמים יזכור אותנו ואתכם לקבץ גליות נחלתו וחבלו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו,
ויוציאנו מגיא הצלמות אשר הושיבנו בו, ויסיר מחשך עינינו ומאפל לבנו, ויקים בימינו ובימיכם (ישעיה ט' א'): "העם ההולכים בחושך ראו אור גדול ישבי בארץ צלמות אור נגה עליהם",
ויחשיך באפו ובעברתו על כל הקמים עלינו, ויאיר מחשכינו כאשר הבטיחנו (ישעיה ט' ב'): "כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה".

יוסף צ. הירשמן · 5 מאי 2026

נבואת ישעיהו הנביא (פרק כא) בענין בני ישמעאל:

(יג) מַשָּׂא בַּעְרָב בַּיַּעַר בַּעְרַב תָּלִינוּ אֹרְחוֹת דְּדָנִים.
(יד) לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ מָיִם יֹשְׁבֵי אֶרֶץ תֵּימָא בְּלַחְמוֹ קִדְּמוּ נֹדֵד.
(טו) כִּי מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה וּמִפְּנֵי כֹּבֶד מִלְחָמָה.
(טז) כִּי כֹה אָמַר אֲ-דֹנָי אֵלָי בְּעוֹד שָׁנָה כִּשְׁנֵי שָׂכִיר וְכָלָה כׇּל כְּבוֹד קֵדָר.
(יז) וּשְׁאָר מִסְפַּר קֶשֶׁת גִּבּוֹרֵי בְנֵי קֵדָר יִמְעָטוּ כִּי יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל דִּבֵּר.

בפירוש רש"י:
(יג) משא בערב - על ערביים: ביער בערב תלינו - ראיתי מה עשיתם בהגלות אשור את עמי והיו מבקשים לשבאים שלהם להוליכם דרך עליכם לפי שאתם בני דודיהם אולי תרחמו עליהם ואתם הייתם יוצאים ולנים ביער דרך העברת שיירות: אורחות דדנים - בני דודכן:
(יד) לקראת צמא - דרך להביא מים ואתם יושבי ארץ תימא לא עשיתם כן אלא בלחמו קדמו נודד הביאו להם מיני מאכלים מלוחים ונודות נפוחים מלאי רוח והיה אוכל ומבקש לשתות ונותן פי הנוד לתוך פיו והרוח נכנס במעיו והוא מת,
דבר אחר: לקראת צמא התיו מים לא כן עשיתי לאביכם כשהיה צמא גליתי לו באר מים:
(טו) כי מפני חרבות נדדו - עמי: וחרב נטושה - פשוטה על פני הארץ כמו (ש"א ל) והנם נטושים על פני כל הארץ (שם כה) וינטשו בעמק רפאים. דבר אחר: נטושה כמו לטושה כל אותיות אשר מוצאיהם קרובים להיות ממקום אחד מתחלפות זו בזו נו"ן בלמ"ד כענין שנאמר (נחמיה יג) לעשות לו נשכה כמו לשכה:
(טז) כשני שכיר - אדקדק בה לצמצם המועד כשכיר הנשכר לשנים שמדקדק במועד תשלום שנתו:
(יז) ושאר - שארית: קשת גבורי בני קדר - בעלי רובי קשת שהם כאביהם שנאמר בו (בראשית כא) ויהי רובה קשת:

יוסף צ. הירשמן · 5 מאי 2026

בני ישמעאל ובני קטורה בספר דברי הימים (א' פרק א):

(כז) אַבְרָם הוּא אַבְרָהָם.
(כח) בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל.
(כט) אֵלֶּה תֹּלְדוֹתָם בְּכוֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיוֹת וְקֵדָר וְאַדְבְּאֵל וּמִבְשָׂם.
(ל) מִשְׁמָע וְדוּמָה מַשָּׂא חֲדַד וְתֵימָא.
(לא) יְטוּר נָפִישׁ וָקֵדְמָה אֵלֶּה הֵם בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל.
(לב) וּבְנֵי קְטוּרָה פִּילֶגֶשׁ אַבְרָהָם יָלְדָה אֶת זִמְרָן וְיׇקְשָׁן וּמְדָן וּמִדְיָן וְיִשְׁבָּק וְשׁוּחַ וּבְנֵי יׇקְשָׁן שְׁבָא וּדְדָן.
(לג) וּבְנֵי מִדְיָן עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנוֹךְ וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה כׇּל אֵלֶּה בְּנֵי קְטוּרָה.
(לד) וַיּוֹלֶד אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנֵי יִצְחָק עֵשָׂו וְיִשְׂרָאֵל.

יוסף צ. הירשמן · 14 מאי 2026

יוסף צ. הירשמן אמר:
{יא} וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל בְּאֵר הַמָּיִם לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת:
{יב} וַיֹּאמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם:
{יג} הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם:
{יד} וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי:

בספר הזוהר פרשת וישב (בתוך הדברים):

לְעֵת עֶרֶב,
מַאי לְעֵת עֶרֶב. דָּא עֶרֶב שַׁבָּת (דף קפב ע''א) דְּאִיהוּ זִמְנָא דְאֶלֶף שְׁתִיתָאָה.
לְעֵת עֶרֶב כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהלים קד) וְלַעֲבוֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב וּכְתִיב, (ירמיה ו) כִּי יִנָּטוּ צִלְּלֵי עָרֶב.

לְעֵת צֵאת הַשּׁוֹאֲבוֹת,
דְּהַהוּא זִמְנָא זְמִינִין לְמֵיקַם וְלַאֲחָיָיא בְּקַדְמִיתָא מִכָּל שְׁאָר בְּנֵי עַלְמָא, אִינוּן דְּשָׁאֲבֵי מֵימוֹי דְאוֹרַיְיתָא (ושאבין), בְּגִין דְּאִתְעַסְּקוּ לְשָׁאֲבָא מִמֵּימֵי דְאוֹרַיְיתָא, וְאִתְתַּקָּפוּ בְּאִילָנָא דְחַיֵּי, וְאִינוּן יִפְקוּן בְּקַדְמִיתָא, דְּאִילָנָא דְחַיֵּי גָּרְמָא לוֹן דִּיקוּמוּן בְּקַדְמִיתָא כְּמָא דְאִתְּמָר.

וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יוֹצְאוֹת.
מַאי יוֹצְאוֹת, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיה כו) וְאֶרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל, דְּזַמִּינָא אַרְעָא לְמִפְלַט מִנָּהּ כָּל רוּחִין דְּאִינוּן בְּגַוָּוהּ, וְעַל דָּא כְּתִיב יוֹצְאוֹת.
לִשְׁאוֹב מַיִם, לְנַטְלָא נִשְׁמָתָא וּלְקַבְּלָא לָהּ כְּדְקָא יְאוּת מְתַקְנָא מֵאַתְרָהּ כְּדְקָא חָזֵי.

וְהָיָה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה,
בְּגִין דְּהָא אִתְּמָר, דְּכָל אִינוּן נִשְׁמָתִין דְּעַלְמָא דְּאִתְקָיְימוּ בְּהַאי עַלְמָא וְאִשְׁתַּדְּלוּ לְמִנְדַע לְמָארֵיהוֹן בְּרָזָא דְחָכְמְתָא עִלָּאָה. אִיהִי סָלְקַת וְאִתְקָיְימַת בְּדַרְגָּא עִלָּאָה עַל כָּל אִינוּן דְּלָא אִתְדַּבְּקוּ וְלָא יָדְעוּ, וְאִינוּן אִתְקָיְימוּן בְּקַדְמִיתָא. וְדָא הוּא שְׁאֵלְתָּא דְּקָאִים הַהוּא עֶבֶד לְמִנְדַע וּלְמִשְׁאַל, בְּמָּה אִתְעַסְּקַת הַהִיא נִשְׁמָתָא בְּהַאי עָלְמָא.

וְאָמְרָה אֵלַי גַּם אַתָּה שְׁתֵה,
אַנְתְּ בָּעֵי לְמִשְׁתֵּי וּלְאִתְשַׁקְיָא בְּקַדְמִיתָא, וּבַתְרָךְ וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה.
בְּגִין דְּכָל אִינוּן שְׁאָר רְתִיכִין אַף עַל גַּב דְּאִתְשַׁקְיָין מֵהַאי דַרְגָּא, כֻּלְּהוּ אִתְשַׁקְיָין מִפּוּלְחָנָא דְצַדִּיקַיָיא דְּיָדְעֵי פּוּלְחָנָא דְמָארֵיהוֹן כְּדְקָא יְאוּת. דְּצַדִּיקַיָיא יָדְעֵי לְסַפְּקָא לְכָל דַּרְגָּא וְדַרְגָּא כְּדְקָא יְאוּת.
וְעַל דָּא וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה. וַדַּאי הִיא הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֹכִיחַ יְיָ לְבֶן אֲדֹנִי. וַדַּאי הַהִיא (ס''א באתערותא דצלותא דילי) אִיהוּ גוּפָא דְּאִזְדַּמַּן לְהַהִיא נִשְׁמָתָא עִלָּאָה.

וּלְבָתַר דְּאִלֵּין יְקוּמוּן, יְקוּמוּן כָּל אָחֳרָנִין דְּבִשְׁאָר אַרְעָאן, וְיִתְקַיְימוּן בְּקִיּוּמָא שְׁלִים, וְיִתְחַדְתּוּן בְּחַדְתוּתָא דְּסִיהֲרָא, וְיִתְחַדֵּשׁ עַלְמָא כְּמִלְקַדְּמִין. וּכְדֵין כְּתִיב בְּהַהוּא זִמְנָא (תהלים קד) יִשְׂמַח יְיָ בְּמַעֲשָׂיו.

פנחס ע · 14 מאי 2026

יוסף צ. הירשמן אמר:
מָן אֵחִי וָרֹאשׁ מֻפִּים וְחֻפִּים וָאָרְדְּ.
עֵר עִקָּר, וְשֵׁלָה עַל יְדֵי שֶׁהוּא לְשׁוֹן תּוֹסֶפֶת הוּא מַעֲמִיד עֲשָׂרָה בָּתֵּי דִּינִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (דברי הימים א ד, כא כג): בְּנֵי שֵׁלָּה בֶן יְהוּדָה עֵר אֲבִי לֵכָה וְלַעְדָּה אֲבִי מָרֵשָׁה וּמִשְׁפְּחוֹת בֵּית עֲבֹדַת הַבֻּץ לְבֵית אַשְׁבֵּעַ. וְיוֹקִים וְאַנְשֵׁי כֹזֵבָא וְיוֹאָשׁ וְשָׂרָף אֲשֶׁר בָּעֲלוּ לְמוֹאָב וְיָשֻׁבִי לָחֶם וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים

@יוסף צ. הירשמן שים לב לקראת שבועות!

חיי שרה מדרשי חז"ל - פרשת "חיי שרה"

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש מוביל

נושאים דומים