- הודעות
- 4,590
- תודות
- 16,619
- נקודות
- 895
בפרשתנו נאמר (במדבר ל, ו): "וַה' יִסְלַח לָהּ", והביא רש"י מהגמרא: "במה הכתוב מדבר? באשה שנדרה בנזיר, ושמע בעלה והפר לה, והיא לא ידעה, ועוברת על נדרה ושותה יין ומטמאה למתים – וזו היא שצריכה סליחה", עכת"ד.
דברים אלו מעמידים יסוד נוקב, לפיו אף על פי שהנדר בטל ומבוטל למעשה מכוח הפרת הבעל, מכל מקום כיוון שהאישה התכוונה לעבור על איסור וסברה שהיא מחללת את נדרה, הרי היא זקוקה לכפרה וסליחה משמיים.
אולם, הדבר מעורר תמיהה גדולה לנוכח דינא דגמרא (קידושין מ., ועוד) דקיימא לן: "מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה" (חוץ מעבודה זרה). ואם כן צע"ג, מאחר שבפועל לא נעשה כאן שום איסור, והנדר כבר פקע ואיננו, למה צריכה סליחה? מהו גדר החטא במחשבה שאינה מוגשמת, וכיצד מתיישב דין זה עם הכלל שאין עונש על המחשבה בלבד?
דברים אלו מעמידים יסוד נוקב, לפיו אף על פי שהנדר בטל ומבוטל למעשה מכוח הפרת הבעל, מכל מקום כיוון שהאישה התכוונה לעבור על איסור וסברה שהיא מחללת את נדרה, הרי היא זקוקה לכפרה וסליחה משמיים.
אולם, הדבר מעורר תמיהה גדולה לנוכח דינא דגמרא (קידושין מ., ועוד) דקיימא לן: "מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה" (חוץ מעבודה זרה). ואם כן צע"ג, מאחר שבפועל לא נעשה כאן שום איסור, והנדר כבר פקע ואיננו, למה צריכה סליחה? מהו גדר החטא במחשבה שאינה מוגשמת, וכיצד מתיישב דין זה עם הכלל שאין עונש על המחשבה בלבד?
