איסור העבודה לאלילים • בל תוסיף ובל תגרע • נביא שקר • מסית ומדיח • עיר הנידחת
נלמד על האזהרה שלא להיגרר אחרי אלילי גויי הארץ, ולא לעבוד שום סוג של עבודה לאליל. כן נלמד על החיוב להרוג נביא שקר, או כל מסית ומדיח, המסיתים לעבוד עבודה זרה. כך גם עיר הנידחת, שתושבי העיר עבדו עבודה זרה, יש להרוג בחרב את כל התושבים, לשרוף את רכושם, והעיר תישאר חרבה לעולם.
מדוע נשמדו?
לקראת הכניסה לארץ, מזהיר משה את ישראל: אחרי שה' יכרית וישמיד מפניך את הגוים בארץ אשר אתה בא שמה, ותירש את ארצם ותשב בה, עליך לתת לב להתבונן, מפני מה נשמדו אלו? – מפני מעשים מקולקלים שבידיהם! לכן, אף אתה לא תעשה כן, כדי שלא יבואו אחרים וישמידו אותך.
מוקש:
אלא, השמר לך שלא להיות כרוך ונגרר אחרי מעשיהם (ואונקלוס תרגם מלשון, שמא הם יהיו לך למוקש), ולא לדרוש ולברר כיצד הגוים עובדים לאליליהם, ותאמר 'אעשה כן גם אני'.
העבודות האסורות:
העובד לעבודה זרה באחת מהעבודות הנעשות לגבוה בבית המקדש, דהיינו: השוחט, המקטיר, המנסך, המשתחווה, הריהו חייב מיתה, אפילו אם אין הדרך לעשות עבודות אלו לאליל זה. בנוסף לכך, העובד לאליל בעבודה אחרת שהדרך לעבוד לה, כגון לפעור לבעל פעור, או לזרוק אבן למרקוליס, גם חייב מיתה, וזה נלמד מהכתוב 'איכה יעבדו הגוים את אלהיהם'.
שריפה וקשירה:
זאת ועוד, אסור לעבוד לשם שמים לה' אלקינו את העבודות הללו שהגוים עובדים לעבודה זרה, כי הגוים עושים את כל התועבות אשר שנא ה'. אפילו את בניהם ובנותיהם, ואת אבותיהם ואימותיהם, ישרפו באש לאליליהם, והיה פעם גוי שקשר את אביו לפני כלבו ואכלו.
בל תוסיף ובל תגרע:
חל חיוב לשמור ולעשות את כל מצוות ה', מצוה קלה כמו חמורה. אין להוסיף על המצוות, כגון לעשות חמשה פרשיות בתפילין, או ליטול חמשה מינים בסוכות, או לברך ארבע ברכות בברכת כהנים, ובדומה לכך גם אסור לגרוע מהמצוות.
לא תעשה:
על כל 'מצוות-העשה' שהוזכרו בפרשה עד כאן, בא הכתוב כעת ומוסיף עליהם גם איסור 'לא תעשה', שמוזכר בלשון שמירה 'תשמרו לעשות', כי כל לשון שמירה הוא לשון לא-תעשה, אבל אין לוקין מלקות על ביטול שמירה של מצות עשה.
נביא שקר:
במקרה ויקום בקרב ישראל איש נביא, או חולם חלום, ויתן אות - סימן בשמים, או מופת – סימן בארץ, כגון שיגזור שלא ירד טל במקום אחד. וכאשר יתקיים הסימן יאמר האיש שזה סימן שעליהם ללכת אחרי אלילים בלתי ידועים ולעבוד אותם. אסור לשמוע אל דברי אותו נביא או חולם החלום!
הישכם אוהבים:
ואם תשאל: מה מפני הקב"ה נותן לו כח וממשלה לעשות אות זה? התשובה היא: כי ה' מנסה אתכם, לדעת האם יש בכם אהבה אל ה' בכל לב ונפש.
ובערת הרע:
יש להרוג את הנביא או חולם חלום, יען כי הוא דיבר דיבורים מופרכים המסולקים מהמציאות, ועל מי דיבר? - על ה' המוציאך ממצרים ופודך מבית בו היית עבד, ואפילו אין לו להקב"ה אלא טובה זו בלבד, שפדה אותך משם, די בכך כדי לעבוד אותו. כל מטרתו של הנביא הזה היתה, להדיח אותך מהדרך אשר ציווה ה', שלא תלך בדרך זו, ולכן עליך לבער את הרע מקרבך!
דרכי ה':
אלא, מזהיר הכתוב את ישראל: עליכם ללכת אך ורק אחרי ה' אלקיכם ולירא ממנו; לשמור מצוותיו שנמסרו בתורת משה, ולשמוע בקול הנביאים; לעבוד אותו במקדשו, ולדבוק בדרכיו - לגמול חסדים, לקבור מתים, ולבקר חולים, כמו שה' עושה.
מסית ומדיח:
אם וכאשר יבוא אחד מהאנשים החביבים לך, כגון: אחיך מן האב, או אחיך מן האם, או בתך, או אשת חיקך, או חברך, או אביך הקרוב לך כמו נפשך (וקל וחומר אם יבוא איש אחר שאינו חביב עליך). ואחד מאותם אנשים יסית ויגרה אותך בסתר (והוא הדין בגלוי, אלא שבדרך כלל מצוי שמסית מדבר בסתר), והוא ייעץ לך לאמר: הבה נלך לעבוד איזה אליל אשר אתה ואבותיך לא הכרתם (וזהו גנאי גדול, כי אפילו הגוים אין עוזבים את מה שמסרו להם אבותיהם, ומסית זה אומר לעזוב את מסורת האבות).
אין בהם ממש:
הסתתו של המסית תהיה לעבוד את אחד מאלילי העמים אשר סביבותיכם, מהקרובים או מהרחוקים (ומטיבן של הקרובים, שאין בהם ממש, אתה למד מה טיבן של הרחוקים, שגם בהם אין ממש), או לעבוד לחמה וללבנה וצבא השמים ההולכים מקצה הארץ עד קצה הארץ.
בלי רחמנות:
למרות שהצטווינו בתורה במצות 'ואהבת לרעך כמוך', אבל את האיש הזה המסית אסור לך לאהוב. כמו כן, למרות שהצטווינו לסייע לכל יהודי כאמור 'עזוב תעזוב עמו', אבל למסית הזה אין לשמוע בקול תחנוניו כשיתחנן על נפשו שימחלו ויוותרו לו על העונש. כך גם, למרות שיש מצוה של 'לא תעמוד על דם רעך', אבל על המסית הזה אין לחוס.
חובה ולא זכות:
בנוסף, אין לחמול עליו לחפש עליו טענות זכות. ואילו אם אדם יודע עליו טענת חובה אסור לשתוק ולכסות על טענות החובה. זאת ועוד, שאם הוא יצא זכאי מהבית-דין, ואחר כך מצאו עליו צד חובה, מחזירים אותו לדון לחובה, ולעומת זאת, אם הוא יצא חייב מבית-דין, ומצאו עליו טענת זכות, אין מחזירים אותו.
המוסת יהרוג:
מאחר והמסית ביקש להדיח את האיש המוסת שיסור מעל ה' המוציאו ממצרים, לכן לכתחילה מצוה שהאיש שהסיתו אותו, הוא עצמו במו ידיו יסקול באבנים את המסית עד שימות, והיה אם הוא לא מת תחת ידו, אזי ימות ביד שאר העם.
מורא:
כל העם ישמעו את אשר נעשה למסית, ומכך ייכנס בלבם מורא שלא יוסיפו עוד לעשות דבר רע כזה בקרב ישראל.
עיר הנידחת:
אם ישמעו בית-דין שמועה, ולפיה באחד הערים בארץ ישראל שנתן ה' לישראל לגור שם, יצאו אנשים, יושבי אותה עיר, ופרקו מעליהם עול מלכות שמים, והם הסיתו והדיחו את שאר יושבי עירם לאמר: הבה נלך לעבוד אלילים שאינם ידועים לכם.
דיני עיר הנידחת נאמרו רק בתנאים הבאים: א. בעיר שניתנה למגורים, להוציא את ירושלים שלא ניתנה למגורים. ב. המדיחים הם אנשים ולא נשים. ג. המדיחים מתגוררים בעיר זו.
דרישה וחקירה:
על בית-הדין מוטלת חובה לחקור ולדרוש היטב את אמיתות שמועה זו, כשיחקרו את העדים בשבע סוגי חקירות (שנאמר כאן שלשה לשונות 'דרישה', 'חקירה', 'היטב', ובעוד שני מקומות בתורה נאמר כפל הלשונות 'דרישה' ו'היטב', הרי בסך הכל שבע לשונות, ונלמד בגזירה-שוה, לתת את של זה בזה).
להרוג בחרב:
כאשר יתברר בוודאות שאמת ונכון הדבר, שהתועבה הזאת נעשתה בקרב ישראל, חובה על בית דין להרוג בחרב את כל יושבי העיר, וגם את בהמותיהם. ואם אין יכולים להרוג בחרב, ימיתו אותם במיתה אחרת.
שריפה כליל:
בנוסף, יש לאסוף אל מרכז העיר את כל שלל המיטלטלים של יושבי העיר, ולשרוף כליל את כל העיר והשלל, וחל איסור לכל אדם לקחת בידיו מאומה מהעיר המוחרמת. לאחר השריפה תישאר עיר זו לעולם כתל חרב, ולא תיבנה עוד.
מידת הרחמים:
את השריפה יש לבצע לשם ה' ובשבילו, ולאחר השריפה יחזור בו ה' מהכעס שכעס תחילה, כי כל זמן שעבודת אלילים בעולם - חרון אף בעולם. וכעת יעורר ה' על ישראל את מידת הרחמים, לרחם עליהם ולהרבות אותם כפי שנשבע לאבותיהם, כיון שישמעו בקול ה' לשמור את כל המצוות שה' ציוה להם, לעשות הישר בעיני ה'.
תורה שבכתב
