במה אברך

משתמש רשום
gemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
הודעות
70
תודות
272
נקודות
159
ידועה קושיא מפורסמת בעניין התשובה דהנה על כל לאו אשר יחטא האדם ישנו מצוות עשה של תשובה, א"כ נמצא דכל הלאווין שבתורה הוי כלאו הניתק לעשה ואמאי מי שעובר על לא תעשה לוקה הרי קיי"ל במכות יד: ופירש"י שם וז"ל דבא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר שאין לוקין עליו שנתק הכתוב את העשה להיות ענשו של לאו ותיקונו לומר לא תעשה כך ואם עשית עשה זאת והפטר עכ"ל. וא"כ צריך להבין דהרי אין לך תיקון גדול מהתשובה
 
אולי צ"ל שכיון שלפי"ז אין מושג של לאו שאינו ניתק לעשה חייב להייות שזה גופא חידוש התורה של לאו הניתק לעשה כל דבר שהוא ניתק לעשה חוץ ממצות התשובה אין לוקים עליו, כמו היסוד הידוע לגבי גט דאין בו "מפיהם ולא מפי כתבם" דזה גופא חידוש התורה וצ"ב
 
יש ציווים שהם לא בעיקר החפצא של העבירה וכמו שברור שאף שבכל לאו יש עשה של יראה וכנודע מרבינו יונה מ"מ עשה דוחה לאו ולא אמרינן דהוה עשה נגד ל"ת ועשה ואפשר לבאר בכמה אופנים אך הביאור הפשוט הוא שיראה היא לקיים רצון הבורא ולא לא לעבור על כלאים וי"ל שה"ה בתשובה הוא לא מתקן את מציאות הכלאים וכמו שהאריך המס"י אלא הוא נחשב כלא עובר על ציווי הבורא שציווה לא לעבור על כלאים.
ובעיקרון בכך יש ליישב את קושיית הטו"א המפורסמת בשיטת הרשב"א לגבי בל תגרע שבכל ביטול עשה איכא נמי לאו של בל תגרע די"ל שבל תגרע היינו לגרוע מציווי הבורא.
 
בפשוטו י"ל שלאו הניתק לעשה זהו רק שהעשה בא ביחוד על לאו זה, משא"כ תשובה שהיא מצוה כללית והיא לא על לאו ספציפי וגם לא רק על לאוין בכלל לא נחשב ניתק לעשה.
 
פרדס יוסף החדש דברים פרק ל פסוק ב (פרשת נצבים)
(יא) רבינו החיד"א בספרו מדבר קדמות (ערך ת אות י"ז) הביא קושית הנחלת בנימין (מ"ע ע"ג) איך שייך מלקות בל"ת הרי כל עשה הוא ניתק לעשה דתשובה וראה בספר פנים מסבירות (עמ' שי"ד) שהביא מהרה"ק רי"ד מבעלז זצ"ל תי' נפלא בקושיא זו די"ל דהעשה דתשובה צריך לעשות גם כשלא חטא על כך שלא עשה המצוות בשלימות וא"כ חשיב כל"ת שקדמו עשה שאין העשה מנתק הל"ת כיון שיכול לקיים העשה בלא הל"ת ה"נ כאן ע"ש ודפח"ח. ובנחלת בנימין תי' דכיון דתשובה קדמה לעולם א"כ הוה ל"ת שקדמו עשה ואין בו דין ניתק לעשה ע"ש. וראה עוד בקובץ סיני (שנה ל"ח כרך ע"ד חוברת ג - ד עמ' קכ"ט - ק"ל) מש"כ בזה מהצדה לדרך ומהג"ר בצלאל רנשבורג זצ"ל ע"ש.
(גם י"ל אולי דעשה דתשובה לא מנתק הל"ת שבכל התורה כיון דהעשה הזה חשיב כעשה שבכללות ואינו מנתק ודו"ק).
 
וי"ל שה"ה בתשובה הוא לא מתקן את מציאות הכלאים
וכ"כ הברכ"ש המצוטט לעיל.
וי"ל שה"ה בתשובה הוא לא מתקן את מציאות הכלאים וכמו שהאריך המס"י
במסילת ישרים מבואר בדיוק להיפך. ז"ל בפרק ד': ושהתשובה תנתן לחוטאים בחסד גמור, שתחשב עקירת הרצון כעקירת המעשה, ... שהעון סר ממש מהמציאות ונעקר במה שעכשיו מצטער ומתנחם על מה שהיה למפרע.
 
שו"ת שלמת חיים [הגרי"ח זוננפלד זצ"ל] עניינים שונים סימן קכה:
בלאו הניתק לעשה דאין לוקין עליו (חולין קמ"א ע"א), והנה כל לאו ניתק למצות עשה של תשובה. ואולי משום דהוי עשה שבכללות, וכמו לאו שבכללות לא חשיב לענין מלקות כמו כן עשה זה לא נחשב לפטור.
תשובה: כיון דהוא דומיא דלאו דחסימה (שם, רש"י בד"ה ואיכא דאמרי) לוקין, ותשובה לא מהני לענין זה כמו דלא מהני אם נתחייב איזה קרבן
 
בפשוטו י"ל שלאו הניתק לעשה זהו רק שהעשה בא ביחוד על לאו זה, משא"כ תשובה שהיא מצוה כללית והיא לא על לאו ספציפי וגם לא רק על לאוין בכלל לא נחשב ניתק לעשה.
וכ"כ החיד"א במדבר קדמות מערכת ת' אות י"ז. [ועי' מש"כ בזה הראי"ה קוק זצ"ל בשו"ת משפט כהן סי' קכ"ח].
 
במסילת ישרים מבואר בדיוק להיפך. ז"ל בפרק ד': ושהתשובה תנתן לחוטאים בחסד גמור, שתחשב עקירת הרצון כעקירת המעשה, ... שהעון סר ממש מהמציאות ונעקר במה שעכשיו מצטער ומתנחם על מה שהיה למפרע.
במס"י כתוב שזה כעקירת הנדר וכבר ידוע שעקירת הנדר היינו שהנדר קיים אלא שהאדם לא מחוייב אליו ואכמ"ל וה"ה שהעוון סר באמת אך המציאות עדיין קיימת אלא שלא מיוחסת לאדם.
והעוון היינו לגבי האדם שהעווה אך לא לגבי מציאות החטא
 
אולי י"ל דהפשט בלאו הניתק לעשה שאין לוקין, דלא בעינן לתיקון העבירה ע"י העונש כיון שיש דרך אחרת לתקן אותה ע"י העשה, וא"כ כל זה דוקא היכא שהעשה מתקן את מעשה העבירה, משא"כ בתשובה דל"ה תיקון אלא כדברי רבותינו דכאילו לא חטא, אז בזה לא נאמר דפטור ממלקות דלא נחשב שיכול לתקן בדרך אחרת אלא שיכול לעשות שכלל לא היה עבירה, וא"כ עדיין ישנה לאפשרות לתקן ע"י המלקות.
וצ"ע
 
במס"י כתוב שזה כעקירת הנדר וכבר ידוע שעקירת הנדר היינו שהנדר קיים אלא שהאדם לא מחוייב אליו ואכמ"ל וה"ה שהעוון סר באמת אך המציאות עדיין קיימת אלא שלא מיוחסת לאדם.
והעוון היינו לגבי האדם שהעווה אך לא לגבי מציאות החטא
לשון המסילת ישרים [שציטטתי לעיל] 'שהעון סר ממש מהמציאות ונעקר'.
 
בתוס' בכתובות (לב:) כתבו דלאו הניתק לעשה היינו דווקא אם נתקו הכתוב (דהיינו שהתורה הסמיכתם), ולפי"ז לק"מ,
אמנם בתוס' שם כתבו דבגזילה הוי ניתק לעשה אף שלא נתקו הכתוב משום דודאי הוי ניתק שכן עוקר גזילה תחת ידו, ויש לעיין אם שייך למימר כי לגבי תשובה
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓