יפת תואר • ירושת בכור • בן סורר ומורה
נלמד על ההיתר בשעת מלחמת-הרשות לקחת אשה מהשבי, אולם טרם יתחתן עמה על האשה להתגנות במשך חודש ימים, ואם בכל זאת ישא אותה, סופו לשנוא אותה ואז ישלח אותה לנפשה. כן נלמד היום על החובה להעניק לבכור שני חלקים בירושה, גם אם הוא בנה של האשה השנואה. בנוסף, נלמד על דין בן סורר ומורה הגונב ממון אביו במטרה לזלול ולסבוא, שהוא נהרג בסקילה בבית דין.
מלחמת הרשות:
מלחמת כיבוש ארץ ישראל, מוגדרת כ'מלחמת מצוה', בה אסור להשאיר בחיים כל נשמה, אולם שאר המלחמות שמטרתן כיבוש שטחים נוספים מחוץ לארץ, מוגדרות כ'מלחמת-הרשות', בהן מותר ללכוד שבויים כאשר ה' יתן את הגויים בידי ישראל. ההיתר כולל גם שבוי שבמקורו הוא משבעה אומות.
כנגד יצר הרע:
במקרה ואחד הלוחמים יראה במהלך השבי אשה יפת-תואר, והיצר הרע יתגבר עליו לחשוק בה, התירה לו התורה לשאת אותה לאשה, אפילו אם היא אשת-איש הנשואה לגוי. בכך דיברה התורה כנגד יצר הרע, כי אם לא יתיר הקב"ה לקחת אותה בהיתר, עלול האיש לקחת אותה באיסור.
לא יעלה יפה:
אם כי מסמיכות הפרשיות אנו לומדים שזיווג זה לא יעלה יפה, כי בסוף הוא ישנא אותה וגם יוליד בן סורר ומורה.
כדי שתתגנה:
לאחר שהאיש יביא את השבויה לביתו, יש להשתדל לגרום לאשה להיות מגונה ומנוולת בעיניו, כך שיכיר את ההבדל בין בת ישראל לנכרית, שבת ישראל שמחה ומתקשטת, וזו עצובה ומנוולת, וכך יחזור בו מרצונו לשאת אותה לאשה.
שערות ציפורניים ובכי:
לפיכך, במשך חודש ימים עליה לעשות את הפעולות הבאות: א. לגלח שערות. ב. לגדל ציפורניים. ג. להסיר מעליה את השמלה הנאה שלבשה במלחמה (כנהוג בקרב הגויים לקשט את הבנות במלחמה במטרה להחטיא אחרים עמהן). ד. לבכות על אביה ואמה. ה. לשבת בבית שבו משתמש האיש, במטרה שהוא יתקל בה בכניסתו וביציאתו ויראה את ניוולה ובכייתה.
לא להתעמר:
עם סיום החודש יוכל להתחתן עמה, במידה והוא בכל זאת חפץ בה. אולם הכתוב מבשר שסופו לשנוא אותה ולא לחפוץ בה, ואז עליו לשלח אותה לנפשה, כי מאחר והוא עינה אותה, חל איסור למכור אותה לשפחה, או להשתמש בה לעצמו כשפחה (בארמית: להתעמר).
פי שניים:
בעת חלוקת ירושת האב, הבכור נוטל חלק כפול בירושה, דהיינו חלק של שני אחים (למשל: אם הם ארבעה אחרים, מחלקים את הנכסים לחמשה חלקים, הבכור נוטל שני חלקים, ושאר האחים נוטלים כל אחד חלק אחד).
ראוי ומוחזק:
דין זה נאמר רק בנכסים שהיו מוחזקים ברשות האב בעת מיתתו, אבל נכסים שרק היו ראויים להגיע לאב בשעת מיתתו, והיורשים זכו בהם לאחר מיתת האב, אין הבכור נוטל בהם חלק כפול.
לא לבכר:
גם במקרה ויש לאיש שתי נשים, האחת אהובה עליו, והשנייה שנואה, והאשה השנואה ילדה לו את בנו בכורו, בעוד האהובה ילדה לו רק את הבן השני, החובה מוטלת על האב שביום בו הוא מוריש את נכסיו לבניו, יתן חלק כפול לבן הבכור בן השנואה, ואסור לו לבכר את בן האהובה שאינו בכור, על פני הבכור בן השנואה.
סר ומסרב:
אם יהיה לאיש בן 'סורר ומורה', כלומר שהוא סר מדרך ה', ומסרב לשמוע בקול הוריו, דהיינו שהוא גנב ממון מהוריו וקנה לעצמו בשר במשקל 'תרטימר', ויין בשיעור 'חצי לוג', במטרה לזלול את הבשר ולסבוא מהיין.
התראה ומלקות:
על האב והאם להתרות בבנם בנוכחות שלשה אנשים שיחזור למוטב, ואם הוא עדיין מסרב לשמוע בקולם, מביאים אותו ההורים לבית דין ושם מלקים אותו.
ימות זכאי:
ירדה התורה לסוף דעתו של הבן הסורר, שסופו לכלות את כל ממון אביו כדי למלא את תאוותו, וכשלא ימצא מה לגנוב מהם, יעמוד בפרשת דרכים וילסטם את הבריות ויתחייב מיתה, לכן אמרה תורה: מוטב ימות כעת זכאי, ולא ימות כשהוא כבר חייב.
אמירה לזקנים:
ועל כן, במידה וגם לאחר המלקות בבית דין הוא עדיין אינו שומע בקול הוריו, על ההורים לתפוס את בנם ולהוציא אותו אל זקני הסנהדרין בעיר שבו הוא גר, ולומר לזקנים: "בננו זה, סורר מורה! אינו שומע בקולנו! זולל וסובא!".
ישמעו ויפחדו:
לאחר מכן רוגמים כל אנשי העיר באבנים את הבן-הסורר עד שימות, כשבכך הם מבערים את הרע מקרבם. בעת הסקילה מכריזים בבית-דין: 'פלוני נסקל על שהיה בן סורר ומורה!', במטרה שכל ישראל ישמעו ויפחדו שלא לעשות כמעשיו.
תורה שבכתב
