רק לוודא - אתה שואל מדוע א"כ התורה ראה בלא תרצח המקום האידאלי יותר ממוחזקות לחדש הוויה העצמית של כ"א וא'?
א"כ אפשר לומר כמה מהלכים, או שרציחה הוא מושג יותר בסיסי, שעוד קודם שהממון נטפל עליו שהוא סברא, צריך לומר שיישותו דורשת את הוויתה לעצמה...
אין לי כח לחזור על עצמי שוב ושוב, תקרא את ההודעות ברצינות ולא ברפרוף.
 
אלא מה המניעה של המוציא להוציא מהמחזיק כל כמה שאין אף תוקף הלכתי להחזקת המחזיק.
נראה לי חלה לך טעות בכתיבת המשפט...
בטח כוונתך מה מונע מהמחזיק להוציא עד כמה שאין משמעות לההחזקה...
 
מה מונע מהמוציא להוציא עד כמה שאין כל תוקף דיני למוחזקות....?
וכאן באה השאלה, מי אמר שאין תוקף למוחזקות??????????
רק טענתי שוב ושוב, דבי"ד אינו גוף שנזקק לא' שסתם בא וטוען בלא כוח לטעון, ובלא ידיעה כעידים הסותרת את ההחזקה.... ושזה מה שמונח במילים 'דמאן דכאיב ליה כאיבא אזיל בי אסיא'... והמחשתי מאוד יפה דימוי המשל לנמשל...
 
וכאן באה השאלה, מי אמר שאין תוקף למוחזקות??????????
רק טענתי שוב ושוב, דבי"ד אינו גוף שנזקק לא' שסתם בא וטוען בלא כוח לטעון, ובלא ידיעה כעידים הסותרת את ההחזקה....
אתה כתבת זאת מפורשות (כתבת שזה רק הגדרת "בית דין" כאנשים שלא מזדקקים לכל דיון שאין בה צדדים העומדים זה כנגד זה).

אבל כמובן, שגם אם ב"ד "אינו גוף שנזקק לא' שסתם בא" כלשונך, מכל מקום מלבד ההסבר לפסיקה הזו, עלינו להסביר גם מפני מה יש מניעה לאותו אחד שסתם בא להוציא מהמחזיק, הרי עפ"י טענתו הוא זה שזכאי בממון, וכל כמה שלהחזקת התופס אין תוקף הלכתי - אין כל יכולת לעצור בעדו.
 
בלת"ק
יש הרבה מקרים שמסברא אפשר להבין רצח כגון רצח חולה או סובל,
כ"כ במהלך ההיסטוריה היו הרבה מקרים שהבינו שלרצוח זה מאוד הגיוני כדי לדלל אוכלוסיא וכו'
 
אז מדוע כשהגמרא מחפשת מקור לעניין ה'מוחזקות' והיא גם מוצאת מקור לזה,

היא שואלת "למה לי קרא - סברא הוא", הרי התשובה ברורה - שהתורה רוצה שנעשה זאת משום שכך כתוב! ולא מחמת שכך מורה הסברה!
אין מה לקיים בדין המע"ה המע"ה זו מודעה ותו לא וכמו שהתורה תאמר שהשמש בבוקר זורחת אדם שלא מוציא בלא ראיה אינו מקיים מצווה (מלבד לא תגזול)
לא תרצח לדוג' הוא ציווי מעשי מה אפשר לעשות ומה לא ל"ש להצטוות בדבר בלא שהתו' תאמר אותו (אולי חצי שיעור ואי"ז דומה ואכמ"ל)
וק"ל
 
קודם כל, זה לא כל כך פשוט (הגרש"ז אוירבך האריך בזה).

זה סתם פרטי דינים, גם במוחזקות אני יכול לשאול שכיצד חזקה (שכלית ודינית), רוב, עד אחד, סימנים, ברי (כשהוא שמא), מרא קמא, דמים מודיעים, עדים שיש חשש שהם שקרנים ועוד ועוד כולם נדחים מפני המוחזקות,

שיש לתמוה, וכי בכל הני יש סברה?

לא ברור לי בדיוק מה ההסבר לזה, אבל כנראה דבר שהוא עצמו עיקרון שפשוט מסברה, וכל החידוש שבו הם בפרטי הדינים, אז לא צריך לחפש לו עצמו מקור כי הוא עצמו זהו דבר פשוט וברור, מקסימום - אמורים לכתוב את פרטי הדינים בתוה"ק, ולא את העיקרון המקובל והמוסכם.
אתמהה
מר הק' והרי ישנם עוד דברים שמובנים מסברא
נענה בכך שהם אינם מובנים מסברא
חזר והק' על בסיס הבנתו והלא גם חזקה אינה מובנת מסברא (-אפשר לדון בזה בצורה נרחבת)
יש כאן איבוד אחיזה חמור בגופו של נידון
אם כן הקושיא היא אינה כמה דברים מובנים נוספים יש אלא מדוע הגמ' שואלת בחזקה שהיא מובנת מסברא
אלא א"כ נבחר לשאול גם על פרה אדומה ל"ל קרא והלא על דברים שאינם מובנים מסברא הגמ' שאלה כן
הבינוני נא היכן הכשל שלי או של מר בהצגת הדברים
לסיכום: ההיסק כי ישנה אקסיומה בדיני מובנות בסברא כמו שמר כת' ואז הקו' על רצח לא מקצועי
 
בלת"ק
יש הרבה מקרים שמסברא אפשר להבין רצח כגון רצח חולה או סובל,
כ"כ במהלך ההיסטוריה היו הרבה מקרים שהבינו שלרצוח זה מאוד הגיוני כדי לדלל אוכלוסיא וכו'
זה לא כ"כ משנה מה אנשים חשבו במהלך ההיסטוריה
כמו שכבר נאמר אין סוף פעמים שהעולם מעיד על בוראו וזה לא גרם לאנשים לא לנחש שהעולם הוא צבים כל הדרך למטה
כשאנו מתכוונים שרצח מובן מסברא הכוונה היא לסברא הטהורה שקיימת בנוגע לקדושת החיים ולאי בעלות המין האנושי עליהם
גם כשהיינו למדים גזל מנמלה הרי שמזיק בגרמא היה פטור בניגוד לסברת חלק מההיסטוריה
ואף על דיני המע"ה ישנם כללי פסיקה שונים בין בתי המשפט על רמת ההסתברות שצריך ליתן

כקוריוז אוסיף שסומכוס נחלק על רבנן בחלק מדיני המע"ה -לגרסתך זו תשובה נגד קו' הגמ' ל"ל קרא
הסימן לתשובה המתבקשת היא שגם פסוק לא היה עוזר כי אין אנו לומדים אלא מה שאנו חפצים ללמוד מסברא
והתשובה בעצמה היא שגם כאן הסברא היא לא 'מה יגידו' כולם אלא מה נראה לנו מסברא בבחינה דקה של הדברים שאף אנו יכולים לחוש במקצתה
ודו"ק
 
זה לא כ"כ משנה מה אנשים חשבו במהלך ההיסטוריה
כמו שכבר נאמר אין סוף פעמים שהעולם מעיד על בוראו וזה לא גרם לאנשים לא לנחש שהעולם הוא צבים כל הדרך למטה
כשאנו מתכוונים שרצח מובן מסברא הכוונה היא לסברא הטהורה שקיימת בנוגע לקדושת החיים ולאי בעלות המין האנושי עליהם
גם כשהיינו למדים גזל מנמלה הרי שמזיק בגרמא היה פטור בניגוד לסברת חלק מההיסטוריה
ואף על דיני המע"ה ישנם כללי פסיקה שונים בין בתי המשפט על רמת ההסתברות שצריך ליתן

כקוריוז אוסיף שסומכוס נחלק על רבנן בחלק מדיני המע"ה -לגרסתך זו תשובה נגד קו' הגמ' ל"ל קרא
הסימן לתשובה המתבקשת היא שגם פסוק לא היה עוזר כי אין אנו לומדים אלא מה שאנו חפצים ללמוד מסברא
והתשובה בעצמה היא שגם כאן הסברא היא לא 'מה יגידו' כולם אלא מה נראה לנו מסברא בבחינה דקה של הדברים שאף אנו יכולים לחוש במקצתה
ודו"ק
הסברא שאסור לרצוח היא הסברא של מאי סמיק וכו',
והסברא הזו היא ניתנת לדיון במקרה של מי שעדיף לו למות או שבמותו הוא יעזור לאחרים...
 
אתמהה
מר משוכנע שהבין לאשורו את העניין של מאי סמיק?
יאזין מר למילות הסברא 'מאי חזית דדמא דידך סמיק טפי דלמא דמא דהאי סמיק טפי'
כמדומני שדמא דידי גם אם לא אדום יותר הינו לא פחות אדום ובכל אופן אינו מיותר לי -אצלי בכל אופן
הסיטואציה שעליה סברא זו מובאת היא על מקרה שהמוות יעזור לאחר -כמדומני במקרה של פיקוח נפש
אם מר ירצה הסבר בסברא זו יוכל לשאול באופן נפרד
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון