ומכיוון שבד' מינים מראים עם ישראל לעולם את ייחודם, ומנצחים בדין, אפשר שלכן יש כל כך חיבוב מצווה במצוות אלו.
אפשר להוסיף לדבריך דהנה מבואר ברקאנטי שהד' מינים הם כנגד ד' אותיות של שם הוי"ה, ומביא שם את דברי חז"ל איך מרמזים את ענין השם.

וז"ל הב"י בסי' תרנ"א אבל ה"ר מנחם מרקנ"ט כתב בפרשת אמור (ספר רקנטי ד"ה ולקחתם) צריך לסמוך האתרוג עם שאר המינים שלא להפרידה מן הבנין וסוד זה נגלה אלי בחלום בליל יום טוב הראשון של חג הסוכות בהתאכסן אצלי חסיד אחד אשכנזי שמו הרב ר' יצחק ראיתי בחלום שהיה כותב השם ביו"ד ה"א והיה מרחיק הה"א אחרונה מן השלש אותיות הראשונות ואמרתי לו מה זה עשית והשיב כך נוהגים במקומינו ואני מחיתי בו וכתבתי אותו שלם ואשתומם על המראה ואין מבין למחר בעת נטילת לולב ראיתי שלא היה מנענע רק הלולב ומיניו בלא אתרוג והבנתי פתרון חלומי וחזר בו.

ורז"ל רמזו סוד זה בויקרא רבה (פר' אמור ל ט) אמר[ו] שם פרי עץ הדר (ויקרא כג מ) זה הקדוש ברוך הוא שנאמר (תהלים צו ו, דה"א טז כז) הוד והדר לפניו, כפות תמרים זה הקדוש ברוך הוא שנאמר (תהלים צב יג) צדיק כתמר יפרח, וענף עץ עבות זה הקדוש ברוך הוא שנאמר (זכרי' א ח) והוא עומד בין ההדסים, וערבי נחל זה הקדוש ברוך הוא שנאמר (תהלים סח ה) סולו לרוכב בערבות תראה שכל המינים האלו רומזים בשם יתברך עכ"ל:​
 
נראה לי יש לעשות נמנו וגמרו שמה שכ"כ מקפידים בארבעת המינים זה בגלל שאין בזה "מלמודה" כי זה פעם בשנה וזה המחנה המושתף של כל עניני המועדים ודומיהם שכ"כ מקפידים עליהם (ומזה הטעם כבר נוצר מסגרתיות שיותר מקפידה על מצוות אלו)
 
אבל כל הנושא היה שיותר מקפידים ע"ז גם מפסח ושאר מועדים שזה פעם בשנה
הרי ידוע שהד' מינים הם כלי נשק וא"כ מחפשים ומהדרים בנשקים הכי טובים.
ואף נתבאר שד' מינים הם שרביטו של מלך, ולכן מהדרים בזה כמה אפשר.
 
נערך לאחרונה:
הוא רק כותב שיש שמחה בראותם (מצוה שכ"ד) אך זה לא סיבה לדקדק בפרטי הלכותיהם
זה סיבה שבנ"א רוצים את היפה ביותר ורוב דקדוקי ההלכות קשורים ליופי.
ואגב היופי כבר דקדקו בעוד פרטים.

לכה"פ כן נראה לי תתקן אותי אם אני טועה.
 
זה סיבה שבנ"א רוצים את היפה ביותר ורוב דקדוקי ההלכות קשורים ליופי.
ואגב היופי כבר דקדקו בעוד פרטים.

לכה"פ כן נראה לי תתקן אותי אם אני טועה.
אהבתי
לא חשבתי ע"ז עד היום
שזה בעצם המצווה היחידה (כמעט) עם יופי
אבל זה קצת לקנטר\או שזה משהו אמיתי
 
למה מצינו חביבות יתירה בקיום מצות ד' מינים יותר משאר מצוות?​
בלת"ק.
מבחינה טכנית, סוכות נופל מיד אחר יו"כ, וכולם עדיין נמצאים תחת ההרגשה המרוממת, והשאיפה לדקדוק הלכה ולעשות נחת רוח.

אמנם יש בזה פן יותר עמוק, וכידוע מן המדרש שבאים כל אחד וכלי זיינו בידו, ובאים ישראל לאומות העולם ואומרים דידן נצח, ולכאו' הענין הוא, שבזה מראים את הזכאות בדין של יו"כ, ולכך ברור שהתחושה של כל איש ישראל לבוא ולהראות כמה שיותר חביבותו לזו המצווה - שבה מראה את זכאותו בדין,
ואין כוונתי, שכיוון שיודעים את דברי המדרש לכך מקפידים וכו', אלא זהו דבר מהותי יותר, שהלא ידועים הדברים שכל ישראל מחובר מצ"ע לשורש המצווה, והכא ששורש המצווה היא להראות את זכייתו של איש הישראלי, בוודאי שהמקום אליו הוא מתחבר למצווה - הוא מקום מרומם של 'מעבר'...
ובפרט שכל העניין של סוכות שהוא זכר לענני הכבוד- הוא עניין של 'מעבר', והיינו שהקב"ה נתן לעמ"י מעבר לצורכם הבסיסי של מזון ומחייה, אלא הקיפם בענני כבוד, שכ"ז הוא עניין של חביביות יתירה, ויש להאריך בזה רבות.​
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓