• ברכות לעולם התורה שחוזר השבוע לחבוש את ספסלי בית המדרש! יישר כח

    יישר כוח גדול לעמלי התורה, לומדיה ומנחיליה, אשר בהבל פיהם ובעמלם מעמידים עולם ומלואו!

  • אנא הקדישו כמה רגעים לתפילה ולאמירת תהילים לרפואת אחד מחו"ר הפורום, הרב שלמה ברוך בן רבקה, לרפואה שלמה בתוך שאר חולי ישראל.
    קריאת תהילים  |  כל פרק תהילים, כל תפילה וכל חיזוק - לזכותו ולרפואתו

כמעיין המתגבר

משתמש רשום
gemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
הודעות
61
תודות
513
נקודות
256

האם הכהנים בזמנינו נחשבים 'כהני ודאי'​

דומה שההלכה היהודית הקדמונית מעולם לא הטילה דין 'ספק' על הכהנים, אלא הם נחשבים מבחינה הלכתית 'כהני ודאי' והרי הם בחזקתם עד שיתעורר לך חשש מסויים. אתן כמה דוגמאות.

אם היו הכהנים ספק, היו צריכים לברך ברכת כהנים בלא ברכת המצוות, שהרי ספק ברכות להקל.

אם היו הכהנים ספק, היינו פטורים ממצות פדיון הבן מדין המוציא מחבירו עליו הראיה, כמבואר במשנה בכל פרק יש בכור בבכורות, כגון במשנה שם מח., ועוד, שאף אם היה אדם פודה את בנו, היה לו לעשות כן בלא ברכת המצוות.

אם היו הכהנים ספק היה מותר להם להיטמאות לטומאות דרבנן, דהוי ספק דרבנן לקולא (כמדומה שכל דין סוף טומאה לצאת, שמסבך כהנים בבתי חולים, הוא רק דרבנן).

אם היו הכהנים ספק, היה כנראה מותר להם להיטמאות לספק טומאת מת, כי היה נחשב ספק ספיקא.

הנה חזינן שהכהנים נחשבים מבחינת ההלכה כודאי כהנים. מעתה יש חובה לתת לכהנים תרומות הראויות להם להסיקם תחת תבשילם כגון שמן זית. כמו כן לראשונים הסוברים שמעשר ראשון ניתן לכהן (לאחר שקנס עזרא) יהיה חובה לתת לכהנים את המעשר ראשון, אפילו אם נאמר שהלויים נחשבים ספק לויים.

לאמיתו של דבר, אין ראיה לומר שרק הכהנים נחשבים ודאי אבל הלויים נחשבים ספק, אדרבה כהן יכול בקל לפסול זרעו ולעשותו חלל כגון אם מתחתן עם גרושה או זונה, אבל לוי אינו נפסל לעולם. יתכן שיש לויים רבים ששכחו עם הדורות שהם לויים, אבל לא מסתבר שישראל יטעה יום אחד ויחשוב שהוא לוי.

הסברא הפשוטה שגם הלויים נחשבים ודאי לויים, ואם כן יהיה חובה לתת להם מעשר ראשון מטבל ודאי ואי אפשר להיפטר בטענת המוציא מחבירו עליו הראיה.

כיום המנהג - על פי חידושו של החזון איש מסברת לבו - שלא נותנים כלל מעשר ראשן אפילו מטבל ודאי. הן אמנם רוב ככל החקלאים בזמנינו לא נותנים גם מעשר עני אפילו שיש עניים רבים, והטעם כי אם יתנו יפשטו את הרגל, מחמת שהגידול בזמנינו מלווה בהוצאות רבות ולא רק בעמל כפיים, אבל לפחות מנסים הרבנים כל העת למצוא פתרונות, אבל מעשר ראשון נעשה כהיתר ואפילו מי שגידל עץ בחצירו לא נותן מעשר ראשון כי הלויים הם ספק - כאמור, אין זה אלא חידוש של החזון איש, ואינו מוכרח כלל.
 

קבצים מצורפים

האם הכהנים בזמנינו נחשבים 'כהני ודאי'​

דומה שההלכה היהודית הקדמונית מעולם לא הטילה דין 'ספק' על הכהנים, אלא הם נחשבים מבחינה הלכתית 'כהני ודאי' והרי הם בחזקתם עד שיתעורר לך חשש מסויים. אתן כמה דוגמאות.

אם היו הכהנים ספק, היו צריכים לברך ברכת כהנים בלא ברכת המצוות, שהרי ספק ברכות להקל.

אם היו הכהנים ספק, היינו פטורים ממצות פדיון הבן מדין המוציא מחבירו עליו הראיה, כמבואר במשנה בכל פרק יש בכור בבכורות, כגון במשנה שם מח., ועוד, שאף אם היה אדם פודה את בנו, היה לו לעשות כן בלא ברכת המצוות.

אם היו הכהנים ספק היה מותר להם להיטמאות לטומאות דרבנן, דהוי ספק דרבנן לקולא (כמדומה שכל דין סוף טומאה לצאת, שמסבך כהנים בבתי חולים, הוא רק דרבנן).

אם היו הכהנים ספק, היה כנראה מותר להם להיטמאות לספק טומאת מת, כי היה נחשב ספק ספיקא.
אעתיק מהרשום עמדי:
ידוע מה שכתב בשו"ת מהרשד"ם {אהע"ז סימן רלה} דכהן בזמן הזה שנשא חלוצה אין כופין אותו להוציא, כמו בכהן גמור שנשא ספק חלוצה דאין כופין אותו להוציא. והובא בבאר היטב {אהע"ז סימן ו ס"ק ב}. ועיין בשו"ת מהרי"ט {ח"א סימן פה}.
וזה לשון שאילת יעב"ץ ח"א סימן קנה:
ראיתי להזכיר בענין מה שנוהגין הרבה כהנים להחזיר הפדיון, שנכון הוא בעיני וטוב וישר לנהוג כן תמיד, אף על פי שכתבו שלא יהא הכהן רגיל בכך, הני מילי בכהנים מיוחסים דידהו, אבל בכהני חזקה בעלמא כי האידנא, אף על גב דלחומרא אזלינן בהו לכל מילי ופרקינן בכורים על ידם [משום דלא אפשר באחריני], מיהא להקל לא, דהיינו להוציא מהאב מספק, נראה שאין כוחן יפה להפקיע ממון בחזקתן הגרוע, וכמעט שאני אומר דמדינא צריכין להחזיר, ולפחות כל כהן יחוש לעצמו מספק גזל שמא אינו כהן, דלא דמי לכתב לכהן שחייב לו ה' סלעים, דידע ומחיל, מה שאין כן בזה דאנן סהדי דלא גמר בלבו אלא לשם חובה, אדרבה הוא מצפה ועומד שיחזיר לו הכהן במתנה. עכ"ל
ובשו"ת חתם סופר {יו"ד סוף סימן רצא} כתב על דברי היעב"ץ דאין דבריו נראין.
וכמדומה שהאחרונים מקשים על היעב"ץ מהא דמברכים בברכת כהנים ובפדיון הבן.
 
אבל פדיון הבן דינו לגבי ספיקות כממון, ואנו נותנים בברכה.
שמעתי שבעלייה הרוסית לארץ ישראל היו הרבה עולים שבאו לקיים מצות פדיון הבן, אבל היה חשש שהם כהנים ואם כן אין הולכין בממון אחר הרוב, ואיך יברכו על פדיון הבן.
מרן הגרי"ש פסק לברך ואיני זוכר כעת בבירור את טעמו.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓