אולי בשעטומ''צ הגיעה העת לדבר על שיטתו עצמה?
בקרב הלומדים לא אחת יאמרו ששאלה מסוימת אילולא רבי שמואל, לא הייתה שגורה על לשונינו. מי מכאן שלא זכה לשמוע תורה מפיו, לא יזכה לכאו' להבין עומק דבריו מספריו, לפי הנאמר כאן ע''י תלמידיו ואולי כאן המקום לבקש שיואילו לזכות אותנו בדרכו המיוחדת.
מהי קושיא שבד''כ ישאל בסוגי' לדוג'.
ראשית אין דרך לימוד חדשה בבית המדרש של מהרי''ל, זוהי תפיסה שהשתרשה כחלק מהנסיון להפוך את הגרח''י למופקע וחוץ לתחום.
החידוש שישנו בתורת הרב הוא אחד לדעתי, כי בעוד שבתורת ראשי הישיבות נתקבעו המון מוסכמות (מיגו כח טענה, משפטי הממון) ועוד שלל הגדרות וחקירות מוכרות, שכל בר בי יומא מכירם הדק היטב, ובחלקם חסרה הבהירות, חדות ההגדרה, ועומק ההבנה, ויתרה מכך פעמים אינם עולים ללשון הגמ' והראשונים, וכתוצאה מן ההכרות והנפוצות של אותם היסודות אף אחד אינו טורח לעמול לשורשם, ויתירה מכך מתוקף היותם מוסכמות ברורות כל לומד ניגש לדון בסוגיא אחריהם ולפיהם.
ובזה בא כוחו של הגרח''י, היכולת להטיל ספק, להתבונן ביסודות הדברים לדון בהם מראשית ''יהיו בעינך כחדשים'' להסיר את האבק ממוסכמות שנתקבעו לדון לשורשם, האם אכן כך פני הדברים.
ומפה בא תוקפו הגדול בחידושים ביסודות הסוגיות בדברים שכבר דשו בהם כל, בא הוא עם ספקנותו מערר המוסכמות ומעמיד תורה חדשה.
ובכלל, מהנא' כאן נראה בעיקרו הוא החיפוש המדוקדק אחר עומק גדר הדבר ומטרתו ושהדין הוא דווקא לפי''ז ובזה יובנו דיוקים לשונות בתוס'. האם מלבד זאת יוכלו להאיר הערות נוספות?
זה הכל אותו העניין כנ''ל, זה אותה היכולת לחתור לאמת לתת משקל לכל דיוק לשון בראשונים, לכל חוסר בהירות בגדר הדין, לא להתחייב למוסכמות וליסודות המקובלים, אלא להעמיד את ההבנה משורשה בלי כל סטייה.
היו ביטויים ממנו עצמו על 'שיטת הלימוד' או שהוא מלתא אגב?
ברור הוא חי את המהפכה שהוא מחולל.
והאם כל זה שייך ללשונם המליצית של תלמידיו ומקושריו?
תלמידיו דובקים בלשונו המליצית כחלק מהרצון להידמות לאחד מן הגאונים שהיו בעשרות השנים האחרונות בכלל ישראל.
ובאשר אליו הוא מדוע הוא נמשך למליצה והסבך, נודעו בזה התאוריות יש שיאמרו כי רצונו שיצטרכו לעמול על הבנת חידושיו ויש שיאמרו כי רק ע''י שפת המליצה מצליח הוא להעביר את שבתוכו, ויש שיאמרו כדרך הפשט כי מחבב הוא את הכתיבה המלצית ומשום כך אימץ אותה.