והגיבו ע"כ כמה וכמה...
הרבה הרבה יותר ממה שהיה לו עם כל מישהו אחר, היה לו עם רבו המובהק "הרמב"ם"!! כמו שניכר היטב בספריו, והתבטאויותיו בענין ידועות. על קפידתו של הראב"ד עליו ועוד ועוד, וגם זה כתוב בספרי תולדותיו.
כמובן, עם כל גודל ענין ההתקשרות של חסיד לרבו, הדבר הראשון הוא ציות מינימאלי ליסודות החסידות. חסידות מסויימת בנויה על התבוננות רבה לפני התפילה ובתוכה באלוקות וכו' וכו', ובפשטות כל זה לא היה!! וגם אין (עכ"פ כמעט...) איזכורים לתורת החסידות (לתוכנה!) בכתביו המרובים. וידוע לכל לומד בדבריו שענייני ההגות והנגלה היו אצלו חד ממש, ובכ"ז לא נגע ולא פגע... עם המוחים, הסליחה.