אני גם חושב שהענקה הוא דבר המסתבר וראוי לחייבו
בכל אופן העבד עבד אצלך שש שנים ועכשיו הולך וודאי מסתבר לחייב לתת לו הענקה
אמנם וודאי הוא מלווה הכתובה בתורה שחוץ מהגינות כמו שכתבו כאן אין כאן כל סברא
משום שסיבת הבעלות הוא מה שהחפץ מעמיד לי שימושים או ששימושי החפץ עומדים לי
והסיבה ששימושי החפץ עומדים לי או כי כך קבע הבעלים הקודם במקרה של מכירה או כי השתלטתי על החפץ במקרה של הפקר
במקרה של נזק יש כאן ב' דברים להשלים את הרשות ממון שנחסרה וזה אין דרך להשלים שכל חפץ שנכניס לרשות לעולם לא יעמוד במקום החפץ הניזוק אלא הוא חפץ חדש ברשות ממון
ויש את השימושים שנמנעו מהבעלים אולם כיון שהחפץ כבר לא מעמיד שימושים א"כ אין כאן שימושים שאותם צריך להשלים שהרי השמושים שיש לאדם הם כל עוד החפץ קיים ואין לו שימושים לכשהחפץ לא יתקיים
במחילה מכת"ר שליט"א,
לא זכיתי להבין כלל את הדברים,
לענ"ד זהו לומדעס' רדודה מאד, גדלנו על זה - וגדלנו מזה.....
ה"רשות ממון" שתמיד אוהבים לדבר עליה, אינה איזשהו סל שתלי וקאי בשמי שמים ובו נמצא הממון,
וודאי שרשות ממון הכוונה לסיבת הבעלות, והיינו הטעם שמחמתו מגיע לו את החפץ, ולכך הטעם הזה קיים גם לאחר שהחפץ לא קיים!
ובזה אבאר את הנקודה שבה אתה מתקשה להבין, והיינו דלדעת כת"ר החפץ - הינו החפץ בעצמותו וממשיותו, וכש"הרשות ממון" תובעת, היא תובעת את החפץ הנ"ל,
אמנם בזה יש לידע דבר מאד יסודי שאולי הוא יהיה המפתח להבנת העניין: דהחפץ אינו שייך כלל לבעליו כחפץ, אלא שייך לבעליו כשוויו של החפץ, והיינו דכשיש לראובן שור, אין לו את השור, אלא יש לו את מה שהשור מעמיד, [אמנם וודאי שיש ביטוי גם לקיומו של החפץ בפועל, וכמו שגזלן חייב להשיב דווקא את החפץ עצמו אם הוא קיים, או שאסור לאדם לחמוס את החפץ ע"מ לשלם - ומכל הני ועוד חזינן להדיא דיש ביטוי גם להחפץ בפועל כנתון בבעלותו של האדם, אמנם יש לידע שכל זה הינו דין נוסף, ואפשר לכתוב עליו בהרחבה, אמנם הבעלות המזוקקת עצמה, אינה החפץ עצמו אלא מה שהחפץ מעמיד], וכשאתינן לעניין הרשות ממון, אין ענינו אלא שוויו של הדבר שנתון ברשות הממון, וכלשונו - רשות ממונית ולא רשות חפצים!!!, והיינו שכל ענין הרשות ממון אינו מתייחס אלא להממון שבדבר, אמנם החפץ בעצמותו כקיומו אינו שייך כלל לעניין הבעלות,
ואם כנים הדברים - נראה לי שאי"צ להכביר במילים, דוודאי ששיך לתבוע שוב שיעמוד לי כך וכך דברים כפי שעמדו לי לעיל, ומה שלעיל עמדו אלו הדברים מחפץ פלוני שעתה אינו קיים, אינו נפק"מ כלל, שהרי מעיקרא לא היה נפק"מ לחפץ בעצמו כחפץ אלא רק להשווי שהעמיד לאדם, וא"כ גם השתא זכותו לתבוע שיעמוד לו אלו הדברים שעמדו לו לעיל, דכיוון שאלו הדברים אינם עומדים לו כעת מחמת פלוני, ממילא פלוני מחוייב שאלו הדברים ימשיכו לעמוד לו שוב....
ולפ"ז שוב אין שייך לכתוב כך -
ומה שהוא גרם שהחפץ לא יתקיים אין לו את מה להשלים דכל חפץ אחר הוא כבר אחר
והדברים מבוארים בסייעתא דשמיא...