- הודעות
- 364
- תודות
- 1,332
- נקודות
- 151
נראה לי טעות בניסוח [מקווה שלא בהבנה] משום שהחלק הממוני שבחפץ הוא עוד ענין "שור לדמיו" שגם הוא חלק ממה שהשור מעמיד לי
איני יודע היכן המיקום המדויק שבו חלוקים אנו, כיוון שאין ספור ממש"כ איני מבין כלל!!!, לענ"ד הרבה מן הדברים מבוססים על אקסיומות בלתי מבוססות כלל!!
נכון מאד, אך אותה הבעלות שבה אתה מתנסח - שהיא המעמידה לו את שימושי החפץ, - אותה הבעלות הינה הזכות הקדומה שבגינה ומחמתה שייך לו החפץ ומעמיד לו את השימושים,ואמנם לדעתי [ואולי בזה אתה חולק עלי] הסיבה שהחפץ מעמיד לי את השימושי ולא לאחר משום שהחפץ עצמו בבעלותי בשליטתי
ואבאר: כשאני מתנסח ואומר שיש לי בעלות על החפץ, היינו - שיש לי זכות חוקית ומשפטית שהחפץ משוייך אלי [עומד לי], ומאחר שהחפץ עומד לי לגבי כל מה שאעשה אתו ממילא השימושים וכל דדמי ליה עומדים ברשות האדם, אמנם גם בעלות זו - זכות קדומה לה - והוא: אותו הטעם שבגינו נשתייך לו החפץ [או קניין הקנייה או המתנה, ירושה וכו'], ואותה הזכות קיימת לו שיעמוד לו הדבר, וכיוון שהזכות שיעמוד לו הדבר קיימת גם לאחר שהדבר אינו קיים, כיוון שהזכות טוענת שמגיע לפלוני בעלות על החפץ, וזה שאינו קיים אי"ז מהווה סתירה למה "שמגיע" לו את החפץ, והיינו דזכות זו שאמור להיות לו בעלות אינה תלוייה בקיומו של החפץ, אלא רק בהתהוותו של החפץ דאז נוצר אותה הזכות, כי בל"ז לא היתה זכות שתובעת לו את החפץ, אך לאחר שנוצרה הזכות, עתה כבר לא נפק"מ אם החפץ קיים או לא קיים, כי אי"ז משנה את העובדה שמגיע לו את החפץ,
וא"כ גם היום שאין את החפץ, אכתי כיוון שיש לו זכות שמגיע לו את החפץ, וכיוון שפלוני גרם שאותה הזכות אינה מתממשת לו [כל רגע ורגע, הזכות תובעת את הבעלות ואינה מקבלת את מבוקשה, כיוון שאין חפץ שיתקיים לו], לכך מחייב עליה בתשלומי נזיקין,
ולא באתי ח"ו לומר שזהו דבר המובן בסברא בלא התורה, אלא סה"כ באתי לבאר חידוש התורה, מהו גדרו ומהותו.
ולפמשנ"ת הדברים נשללים מעיקרא, יחשב בעיניך כאילו לא אמרתם,ואף שכאן שברי החפץ עדין בשליטתי מ"מ שימושים הוא כבר לא מעמיד וממילא אין כאן מה להשלים שימושים שהרי הוא כבר לא מעמיד שימושים
ואשים בזה קנצין למילי בסייעתא דשמיא, ומקווה כי ייטיב הבורא עמך ועימי ונזכה להבין הדברים על בוריים אליבא דאמת.
