חיוב ברכות הנהנין לגוי

[שיל"ת]

מדוע מר מערב מין בשאינו מינו תרתי משמע.
מה לברכת הנהנין אם ברכת שהחיינו שנתקנה על הזמן או על ההתחדשות ותלוי בפלוגתת ראשונים רחבה ואכמ"ל.

לחץ כדי לכווץ...

אשמח אם יגדיר לי מר גדר בברכות הנהנין.

 

[נדיב לב]

אשמח אם יגדיר לי מר גדר בברכות הנהנין.

לחץ כדי לכווץ...

לברך ולהודות לקב"ה על המין. אבל מה זה קשור להתחדשות שמצינו בברכת שהחיינו ותו לא?
אשמח שתסביר לי, מה ראית לכרוך ברכת הנהנין עם ברכת שהחיינו בנידון דידן.

 

[שיל"ת]

כל דבר שנוצר ומתחדש מברכים עליו דהיינו חי, צומח, ודבר שיש בו התחדשות של זמן כגון חגים ומועדים דהיינו ברכת שהחיינו.
וזהו מטבע הברכה "בורא" וכו'.

 

[נדיב לב]

כל דבר שנוצר ומתחדש מברכים עליו דהיינו חי, צומח, ודבר שיש בו התחדשות של זמן כגון חגים ומועדים דהיינו ברכת שהחיינו.

לחץ כדי לכווץ...

התחדשות הבאה מזמן לזמן, או ששמח בה, לא כן בדבר שאין בו חידוש. ראה תוס' ור"ן סוכה מו. עירובין מ. ועוד ועוד.

 

[שיל"ת]

לא כן בדבר שאין בו חידוש.

לחץ כדי לכווץ...

דהיינו.

(ברצוני להבהיר שאין לי ידע בנושא אך אף אני כמו כולם רוצה להבין).

 

[נדיב לב]

דהיינו.

(ברצוני להבהיר שאין לי ידע בנושא אך אף אני כמו כולם רוצה להבין).

לחץ כדי לכווץ...

דהיינו, דבר שמתחדש, כמו ברכישת כלים ובית (ברכות נד), אבל בדבר שרגילים בו לעיתים קרובות ליתא ברכת שהחיינו עיין סימן רכג כמדומני.

 

[נדיב לב]

עיין סימן רכג כמדומני.

לחץ כדי לכווץ...

בפלוגתת הרמ"א והמחבר.
וכתב שם המ"ב ס"ק י' וז"ל: וי"א דאפילו עני וכו' - ס"ל דדוקא בגד צמר וכדומה דבר שיש בהם חשיבות קצת דמי לדבר הבא מזמן לזמן דסתם ב"א מתחדשים להם לפרקים מועטים ושייך ע"ז שהחיינו משא"כ אלו שרגילים תמיד להתחדש לסתם ב"א ואין שייך ע"ז לברך שהחיינו לזמן הזה:

ובסימן רכ"ה ס"ג כתב השו"ע הרואה פרי חדש מתחדש משנה לשנה, מברך: שהחיינו, ואפילו רואהו ביד חבירו או על האילן, ונהגו שלא לברך עד שעת אכילה:
וכתב המ"ב (שם סק"י) "דעיקרה נתקן על שמחת הלב שמשמח על צמיחת פרי חדש" עיי"ש.
אמנם בפרי שמצוי כל השנה, ליכא שמחת הלב וממילא לא מברך שהחיינו כמבואר שם.

 

[התורה]

שים לב שהגזל לא נקבע בגלל תקנת חז"ל לברך. אלא בגלל שנהנה מעולמו של הקב"ה בלי להודות. יהיה ע"י טופס ברכה או הודאה בשפתו. (ורק חז"ל תקנו ברכה להודות להקב"ה שלא יהיה גזל).

לחץ כדי לכווץ...

וזה מבואר בברכות מ: שיוצא יד"ח אף בבריך רחמנא וכו'.

 

[נדיב לב]

וזה מבואר בברכות מ: שיוצא יד"ח אף בבריך רחמנא וכו'.

לחץ כדי לכווץ...

מסתמא כתבת באגב למש"נ בטופס הברכות. אבל מה שר"ל לכאו' אינו וכפי שהוסבר.

אגב אם כבר צוטטה הגמ' בברכות בריך רחמנא. הסתפקתי פעם מדוע בכל ספק ברכות לא יאמר בנוסח כזה. ובחיפוש מצאתי שעמד בזה הצל"ח.

 

[התורה]

מסתמא כתבת באגב למש"נ בטופס הברכות. אבל מה שר"ל לכאו' אינו וכפי שהוסבר.

אגב אם כבר צוטטה הגמ' בברכות בריך רחמנא. הסתפקתי פעם מדוע בכל ספק ברכות לא יאמר בנוסח כזה. ובחיפוש מצאתי שעמד בזה הצל"ח.

לחץ כדי לכווץ...

היכן הצל"ח

 

[נדיב לב]

היכן הצל"ח

לחץ כדי לכווץ...

לזכרוני על אתר. אבדוק ואעלה לך.

אכן הצל"ח על אתר כותב בתו"ד: איכא למימר דכיון דאמר ברוך המקום הוה כמו שהזכיר שם של הקב"ה, כי לפעמים מכנין שמו של הקב"ה וקורין אותו מקום על שם שהוא מקומו של עולם, וכמו לקמן בעובדא דבנימין רעיא דמשני שאמר בריך רחמנא, הרי שרחמנא הוא כמו שהזכיר שם עכ"ל.

וכדבריו נקטו הפמ"ג סימן ריט משב"ז סק"ג, רעק"א בשו"ת ח"א סי' כה, ובחת"ס נדרים ב. דבבריך רחמנא עוברים על לא תשא.

 

[שיל"ת]

מסתמא כתבת באגב למש"נ בטופס הברכות. אבל מה שר"ל לכאו' אינו וכפי שהוסבר.

אגב אם כבר צוטטה הגמ' בברכות בריך רחמנא. הסתפקתי פעם מדוע בכל ספק ברכות לא יאמר בנוסח כזה. ובחיפוש מצאתי שעמד בזה הצל"ח.

לחץ כדי לכווץ...

עיי' עוד באגרות משה שהאריך בזה וכמדומה הכריע שאין זה פשוט כ"כ לאומרו בכל ספק ברכות (אשתדל להעלות מיקום מדויק יותר)

 

[התורה]

עיי' עוד באגרות משה שהאריך בזה וכמדומה הכריע שאין זה פשוט כ"כ לאומרו בכל ספק ברכות (אשתדל להעלות מיקום מדויק יותר)

לחץ כדי לכווץ...

אבל בגמרא זה הובא ללא חולק ?

 

[שיל"ת]

אבל בגמרא זה הובא ללא חולק ?

לחץ כדי לכווץ...

לא לגבי ספק אלא גבי ההוא רעיא.

 

[התורה]

לא לגבי ספק אלא גבי ההוא רעיא.

לחץ כדי לכווץ...

והוא מהניא מכ"ש

 

[נדיב לב]

עיי' עוד באגרות משה שהאריך בזה וכמדומה הכריע שאין זה פשוט כ"כ לאומרו בכל ספק ברכות (אשתדל להעלות מיקום מדויק יותר)

לחץ כדי לכווץ...

כבר הובא לעיל מהאחרונים שכתבו כך. הצל"ח פמ"ג ורעק"א.

 

[נדיב לב]

אבל בגמרא זה הובא ללא חולק ?

לחץ כדי לכווץ...

בגמ' שם מדובר שהיה מברך בנוסח זה על דבר שללא ספק חייב בברכה. משא"כ בספק ברכות, שעל זה כתבו האחרונים הנ"ל שזה כהזכרת שם השם וממילא עובר על לא תשא.

מ:
בנימין רעיא כרך ריפתא ואמר בריך מריה דהאי פיתא אמר רב יצא והאמר רב כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה דאמר בריך רחמנא מריה דהאי פיתא והא בעינן שלש ברכות מאי יצא דקאמר רב נמי יצא ידי ברכה ראשונה מאי קמשמע לן אף על גב דאמרה בלשון חול.

 

[התורה]

בגמ' שם מדובר שהיה מברך בנוסח זה בדבר שללא ספק חייב בברכה. משא"כ בספק ברכות, שעל זה כתבו האחרונים הנ"ל שזה כהזכרת שם השם וממילא עובר על לא תשא.

מ:
בנימין רעיא כרך ריפתא ואמר בריך מריה דהאי פיתא אמר רב יצא והאמר רב כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה דאמר בריך רחמנא מריה דהאי פיתא והא בעינן שלש ברכות מאי יצא דקאמר רב נמי יצא ידי ברכה ראשונה מאי קמשמע לן אף על גב דאמרה בלשון חול.

לחץ כדי לכווץ...

מי מהאחרונים הנז' אומר שזה חשוב כהזכרת שם שמים,

ואף עובר בזה בלאו ד'לא תשא' ?

 

[נדיב לב]

מי מהאחרונים הנז' אומר שזה חשוב כהזכרת שם שמים,

ואף עובר בזה בלאו ד'לא תשא' ?

לחץ כדי לכווץ...

הצל"ח שהעליתי כאן. כותב במפורש שרחמנא זה כהזכרת שם השם.

פרי מגדים משבצות זהב סימן ריט אות ג
עי' ט"ז. על אביו ורבו רשאי לברך אשר גמלך כל טוב, או לחייבים קאי על המברך. וביולדת כתב א"ר אות ה' יכוין הבעל בברכת התורה כשאומר ברכו את ה' המבורך להוציא אשתו והיא תענה אמן כדכתיב הודו לה' ברכו שמו ובאות י"ב כתב תברך היא בעצמה בינה לבין עצמה, וזה י"ל הוה ספק ברכה לבטלה, אך הדרך הג' שהבעל יאמר שגמלך ותענה אמן אין חשש. עי' שם לחייבים לא שייך באשה, כמו קטן, דעיקר עונש אשה בשביל בעלה יע"ש, גם זה צ"ע דיש לה עונשים דידה ג"כ. ולי העני יש בכאן קצת קושיא איך אומרים על שאין חביב בריך רחמנא דיהבך לן ולא לעפרא הא רחמנא שם הוא כמ"ש בסי' קס"ז בט"ז אות י"א ואסור להזכיר שם לבד ג"כ, וכ"ת דווקא כשמזכיר השם באד' אבל ברחמנא אין קפידא א"כ יאמר כל הברכה רחמנא מלכא כו', וכ"ת דמלכות אסור להזכיר זה אינו עי' אבהע"ז סי' ל"ד בחלקת מחוקק ובית שמואל אות ו' משמע לכאורה (דעיקור קפידה) [דעיקר קפידא] השם לא מלכות, וכי תימא אין הכי נמי, חדא דמשמע כאן מט"ז דאסר ועוד א"כ למה חרדו כל החרדה בספק ברכות לקולא משום לא תשא הא אפשר שיברך ארמית ויוצא, דברכות נאמרות בכל לשון, ולא תשא ליכא, אם לא שנאמר כשאומר רחמנא לבד אין קפידא אבל כשאמר מלכא דעלמא מורה שפירוש רחמנא ה' אסור וצ"ע:


שו"ת רע"א - קמא - סימן כה
לידידי הרב רבי גמליאל בק"ק שאנלאנק:
מה דרצה מעכ"ת לחדש לדינא במי שנסתפק אם בירך אם לא דקיי"ל בש"ע [סי' ר"ט] דאינו מברך לא בתחילה ולא בסוף חוץ מבהמ"ז שהוא מה"ת דמ"מ גם בשאר ברכות יחזור ויברך בלשון לעז למ"ש הש"ך יו"ד [סי' קע"ט] דשם בלשון חול אינו שם ומותר למוחקו ולמה דקי"ל דאפילו ברכהמ"ז נאמרה בכל לשון, כדאיתא בש"ע [סי' קפ"ה] א"כ גם בספק יברך בלעז דאין בו חשש ברכה לבטלה ואינו עובר משום לא תשא:
אין דבריו מכוונים להלכה כלל וכלל דמה דפשיטא למעכ"ת דשם בלשון לעז אינו עובר משום לא תשא, אינו כן, דהא הרמב"ם [פ"ב ה"ב מהל' שבועות] כתב וז"ל אחד הנשבע או שהשביע בשם המיוחד או באחד מן הכנויין כגון שנשבע במי ששמו חנון וכו' וכיוצא בהם בכל לשון הרי זה שבועה גמורה עיי"ש, ומבואר דכך הדין בכל השבועות הן שבועות בטוי שאזהרתיה מולא תשבעו בשמי לשקר הן בשבועות שוא דאזהרתיה מלא תשא, הרי להדיא דאף דמזכיר השם בלעז הוי ג"כ בכלל לא תשא, וכ"מ בתשובת הרשב"א [סי' תתמ"ב] שכתב דפרשת סוטה דנאמרת בכל לשון היינו חוץ מהשם שצריך לומר בלשון הקודש דהא בעינן שם המיוחד ע"ש, משמע דוקא היכי דבעינן שם המיוחד, בזה לא מהני אלא בלה"ק אבל בשארי שבועו' דבכנויין סגי אפשר ג"כ בלשון לעז:
ואחרי דבררנו דנשבע לשוא בלשון לעז עובר משום לא תשא, ה"נ לענין ברכה שאינה צריכה דעובר משום ל"ת, אם מברך בלשון לע"ז ג"כ עובר בל"ת, ואף דבמזכיר שם שמים לבטלה נראה מלשון הרמב"ם סוף הלכות שבועות ממ"ש אלא אפילו להזכיר שם מהשמות המיוחדים אסור וכו' משמע דבכינויים ליכא איסורא, [ולישנא דהרמב"ם שם בשמות המיוחדים איני מבין דהא לכאורה שם המיוחד לא הוי רק שם הוי' ב"ה לחוד, ואולי הכוונה שמות המיוחדים היינו כנויים מה שהם שמותיו של הקב"ה כמ"ש הרמב"ם [רפ"ו מהל' יסודי התורה] שם משמות הקדושים והטהורים שנקרא בהם הקב"ה וכו' ושבעה שמות הן וכו' ובא למעט רחום וחנון דאין נקרא בהם הקב"ה אלא שהם מדותיו שהוא רחום וחנון ולגבי שבוע' הוא דחייב, דנשבע במי שהוא חנון] בכל מקום לענין ברכה שא"צ דנפקא לן מאזהרה דלא תשא חמיר בזה דגם שם בלשון לעז אסור דמברך למי ששמו כן בלשון לעז:

 

[התורה]

הצל"ח שהעליתי כאן. כותב במפורש שרחמנא זה כהזכרת שם השם.

פרי מגדים משבצות זהב סימן ריט אות ג
עי' ט"ז. על אביו ורבו רשאי לברך אשר גמלך כל טוב, או לחייבים קאי על המברך. וביולדת כתב א"ר אות ה' יכוין הבעל בברכת התורה כשאומר ברכו את ה' המבורך להוציא אשתו והיא תענה אמן כדכתיב הודו לה' ברכו שמו ובאות י"ב כתב תברך היא בעצמה בינה לבין עצמה, וזה י"ל הוה ספק ברכה לבטלה, אך הדרך הג' שהבעל יאמר שגמלך ותענה אמן אין חשש. עי' שם לחייבים לא שייך באשה, כמו קטן, דעיקר עונש אשה בשביל בעלה יע"ש, גם זה צ"ע דיש לה עונשים דידה ג"כ. ולי העני יש בכאן קצת קושיא איך אומרים על שאין חביב בריך רחמנא דיהבך לן ולא לעפרא הא רחמנא שם הוא כמ"ש בסי' קס"ז בט"ז אות י"א ואסור להזכיר שם לבד ג"כ, וכ"ת דווקא כשמזכיר השם באד' אבל ברחמנא אין קפידא א"כ יאמר כל הברכה רחמנא מלכא כו', וכ"ת דמלכות אסור להזכיר זה אינו עי' אבהע"ז סי' ל"ד בחלקת מחוקק ובית שמואל אות ו' משמע לכאורה (דעיקור קפידה) [דעיקר קפידא] השם לא מלכות, וכי תימא אין הכי נמי, חדא דמשמע כאן מט"ז דאסר ועוד א"כ למה חרדו כל החרדה בספק ברכות לקולא משום לא תשא הא אפשר שיברך ארמית ויוצא, דברכות נאמרות בכל לשון, ולא תשא ליכא, אם לא שנאמר כשאומר רחמנא לבד אין קפידא אבל כשאמר מלכא דעלמא מורה שפירוש רחמנא ה' אסור וצ"ע:


שו"ת רע"א - קמא - סימן כה
לידידי הרב רבי גמליאל בק"ק שאנלאנק:
מה דרצה מעכ"ת לחדש לדינא במי שנסתפק אם בירך אם לא דקיי"ל בש"ע [סי' ר"ט] דאינו מברך לא בתחילה ולא בסוף חוץ מבהמ"ז שהוא מה"ת דמ"מ גם בשאר ברכות יחזור ויברך בלשון לעז למ"ש הש"ך יו"ד [סי' קע"ט] דשם בלשון חול אינו שם ומותר למוחקו ולמה דקי"ל דאפילו ברכהמ"ז נאמרה בכל לשון, כדאיתא בש"ע [סי' קפ"ה] א"כ גם בספק יברך בלעז דאין בו חשש ברכה לבטלה ואינו עובר משום לא תשא:
אין דבריו מכוונים להלכה כלל וכלל דמה דפשיטא למעכ"ת דשם בלשון לעז אינו עובר משום לא תשא, אינו כן, דהא הרמב"ם [פ"ב ה"ב מהל' שבועות] כתב וז"ל אחד הנשבע או שהשביע בשם המיוחד או באחד מן הכנויין כגון שנשבע במי ששמו חנון וכו' וכיוצא בהם בכל לשון הרי זה שבועה גמורה עיי"ש, ומבואר דכך הדין בכל השבועות הן שבועות בטוי שאזהרתיה מולא תשבעו בשמי לשקר הן בשבועות שוא דאזהרתיה מלא תשא, הרי להדיא דאף דמזכיר השם בלעז הוי ג"כ בכלל לא תשא, וכ"מ בתשובת הרשב"א [סי' תתמ"ב] שכתב דפרשת סוטה דנאמרת בכל לשון היינו חוץ מהשם שצריך לומר בלשון הקודש דהא בעינן שם המיוחד ע"ש, משמע דוקא היכי דבעינן שם המיוחד, בזה לא מהני אלא בלה"ק אבל בשארי שבועו' דבכנויין סגי אפשר ג"כ בלשון לעז:
ואחרי דבררנו דנשבע לשוא בלשון לעז עובר משום לא תשא, ה"נ לענין ברכה שאינה צריכה דעובר משום ל"ת, אם מברך בלשון לע"ז ג"כ עובר בל"ת, ואף דבמזכיר שם שמים לבטלה נראה מלשון הרמב"ם סוף הלכות שבועות ממ"ש אלא אפילו להזכיר שם מהשמות המיוחדים אסור וכו' משמע דבכינויים ליכא איסורא, [ולישנא דהרמב"ם שם בשמות המיוחדים איני מבין דהא לכאורה שם המיוחד לא הוי רק שם הוי' ב"ה לחוד, ואולי הכוונה שמות המיוחדים היינו כנויים מה שהם שמותיו של הקב"ה כמ"ש הרמב"ם [רפ"ו מהל' יסודי התורה] שם משמות הקדושים והטהורים שנקרא בהם הקב"ה וכו' ושבעה שמות הן וכו' ובא למעט רחום וחנון דאין נקרא בהם הקב"ה אלא שהם מדותיו שהוא רחום וחנון ולגבי שבוע' הוא דחייב, דנשבע במי שהוא חנון] בכל מקום לענין ברכה שא"צ דנפקא לן מאזהרה דלא תשא חמיר בזה דגם שם בלשון לעז אסור דמברך למי ששמו כן בלשון לעז:

לחץ כדי לכווץ...

חידוש גדול עד למאד,

ויש לדון לדבריהם:

האם המחמירים שלא לאמר שם ה' תוכ"ד הלימוד,

האם יחמירו אף בזה, וכיצד ?