שו"ע סימן נ"ה:
יש מתירין לומר דבר שבקדושה בתשעה וצירוף קטן שהוא יותר מבן שש ויודע למי מתפללין ולא נראין דבריהם לגדולי הפוסקים והוא הדין דעבד ואשה אין מצטרפין.
הגה: ואפילו על ידי חומש שבידו אין לצרפו מיהו יש נוהגין להקל בשעת הדחק (הרא"ש ומרדכי והגהות מיימוני פרק ט' מהלכות תפלה):
מ"ב: (חלק מדבריו) ובזמנינו נוהגים לצרף קטן ע"י חומש שבידו
בשבת זכור,
אחד מהמתפללים היה ילד מעל גיל 13 שלא בדקו האם הביא ב' שערות
לדרבנן "אמרינן כיון שבא לכלל שנותיו מסתמא הביא שתי שערות דרוב אנשים מכיון שהגיעו לכלל שנים מסתמא מביאין ב' שערות"
אבל לענין דאורייתא הוא לא מצטרף עד שיבדקוהו
ולכן לקריאת זכור לא היה מנין
(וכן באופציות אחרות דומות שלא מצטרף אלא רק מספק ולכן מצרפים אותו רק לענייני דרבנן)
בשבת זכור,
אחד מהמתפללים היה ילד מעל גיל 13 שלא בדקו האם הביא ב' שערות
לדרבנן "אמרינן כיון שבא לכלל שנותיו מסתמא הביא שתי שערות דרוב אנשים מכיון שהגיעו לכלל שנים מסתמא מביאין ב' שערות"
אבל לענין דאורייתא הוא לא מצטרף עד שיבדקוהו
ולכן לקריאת זכור לא היה מנין
בשבת זכור,
אחד מהמתפללים היה ילד מעל גיל 13 שלא בדקו האם הביא ב' שערות
לדרבנן "אמרינן כיון שבא לכלל שנותיו מסתמא הביא שתי שערות דרוב אנשים מכיון שהגיעו לכלל שנים מסתמא מביאין ב' שערות"
אבל לענין דאורייתא הוא לא מצטרף עד שיבדקוהו
ולכן לקריאת זכור לא היה מנין
(וכן באופציות אחרות דומות שלא מצטרף אלא רק מספק ולכן מצרפים אותו רק לענייני דרבנן)
מתוקן:
בקריאת זכור, (אם לא שמעו בשבת)
אחד מהמתפללים היה ילד מעל גיל 13 שלא בדקו האם הביא ב' שערות
לדרבנן "אמרינן כיון שבא לכלל שנותיו מסתמא הביא שתי שערות דרוב אנשים מכיון שהגיעו לכלל שנים מסתמא מביאין ב' שערות"
אבל לענין דאורייתא הוא לא מצטרף עד שיבדקוהו
ולכן לקריאת זכור לא היה מנין
(וכן באופציות אחרות דומות שלא מצטרף אלא רק מספק ולכן מצרפים אותו רק לענייני דרבנן)
מתוקן:
בקריאת זכור, (אם לא שמעו בשבת)
אחד מהמתפללים היה ילד מעל גיל 13 שלא בדקו האם הביא ב' שערות
לדרבנן "אמרינן כיון שבא לכלל שנותיו מסתמא הביא שתי שערות דרוב אנשים מכיון שהגיעו לכלל שנים מסתמא מביאין ב' שערות"
אבל לענין דאורייתא הוא לא מצטרף עד שיבדקוהו
ולכן לקריאת זכור לא היה מנין
(וכן באופציות אחרות דומות שלא מצטרף אלא רק מספק ולכן מצרפים אותו רק לענייני דרבנן)
עיין בשו"ת דברי יציב או"ח חלק א' סימן מה תשובה ארוכה למרן הישעות משה מוויזניץ, יוצא מדבריו שם שלהלכה כן נקטינן שסומכים על חזקה דרבה גם בדאורייתא ולא כהמג"א
מי שלא כיוון באבות מצטרף למנין ויעי' במנחת שמן (להגרח"ש קויפמן רה"י בגייטסהעד ח"ב סי' ק"כ והובא דבריו נמי בהג' חדשות לחיד' הגר"ח היל' תפילה, והובא גם בגליונות על ספר הגר"ח בשמו) בשם הגרש"א שטרן שא"ל הגרי"ז בשם הגר"ח מוואלזין בכתר ראש (אות כ"ב) דתפילה בלא כוונה הרי היא כקרבן מנחה שהוא בלא נשמה, ומצטרף למנין.
דבר זה לא ברור
דהנה בספר מעשה איש (ח"ב עמ' צח) מובא שהחזו"א אמר להגר"ח קניבסקי שאם שכח יעלה ויבוא בתפילה אין ברכותיו בתפילתו הראשונה ברכות לבטלה והן מצטרפות למניין מאה ברכות, וכן אמר מרן הגרי"ז מבריסק (עובדות והנהגות לבית בריסק ח"ג עמוד קסט) לבנו הגר"מ, שפעם אחת התאונן לפניו בשבת ר"ח ששכח יעלה ויבא, ואמר לו במאור פנים, הלא שבת היום [וחסר כעשרים ברכות למנין מאה ברכות] אם כן הרווחת עוד שבע ברכות, למנין מאה ברכות.
אמנם כתב באגרות משה (או"ח ח"ד סימן טז) שאם לא היה מנין שהזכירו מעין המאורע, גם מי שהזכיר נחשב כהתפלל שלא בצבור, ע"ש
ועי' בחשוקי חמד (ראש השנה ל"ה ע"א) שהאריך בדינים אלו.
בכל אופן התשובה היא אחרת