האם פקוח נפש של יחיד נדחה מפני מצווה של הכלל כגון יישוב א"י?

[וידעת היום]

מנחת אשר: וראה מש"כ במנחת חינוך (מצוה תכ"ה) לגבי המצוות שהוטלו על הכלל, דבאלו אין בכח פיקוח נפש לפטור מהן. וכהא דמלחמת מצוה ומלחמת הרשות, דע"כ אף שסכנה היא פן יפול מן העם בחרב מ"מ לא מנענו מהלחם, דבאותן המצוות שהוטלו על הכלל אין פטור משום פיקוח נפש, ולכאורה ה"ה במצות ישוב א"י, אלא דהאידנא שישראל בגלותן אין מחובת היחיד ליכנס לסכנה ולעלות ולחונן עפר הארץ.
ובזמן הזה נראה פשוט דאין לפטור מטעם זה אחר דאפשר להקפיד וליזהר בכל אותן המצוות התלויות בארץ, ואף משום הסכנה נראה שאין לבטל דפשוט שאין בישוב ארץ ישראל בזמנינו סכנה מרובה לעומת מקומות אחרים בעולם. אמנם יש מן הפוסקים שכתבו לפטור אף האידנא מחובת ישוב א"י ומשום אמרם (שם קי"א ע"א) "ג' שבועות השביע קוב"ה את ישראל וכו' שלא יעלו ישראל בחומה" ופרש"י שם "יחד ביד חזקה" הרי שאסורים ישראל לעלות ביד חזקה ולמרוד באומות. אמנם הרמב"ם לא העתיק סוגיא זו להלכה ושמא ס"ל דלאו הלכתא פסיקתא היא אלא מאמר מוסר ודרך הנהגה לישראל בגלותם. ועוד יש שכתבו לבאר (שו"ת הרשב"ש סי' ב', כפתור ופרח ס"י, פאת השלחן סי' א' ב') דלא נצטוו ישראל באזהרה זו כי אם בעלותן יחדיו, שלא יעלו כולם כאחד וימרדו באומות וכמ"ש רש"י, אולם כל יחיד ויחיד אשר נשאו לבו והבינו מדעו לעלות ולחונן אדמת הקודש ראוי הוא ונכון ומצוה רבה קעביד.

יישוב ארץ ישראל וישיבתה - מנחת אשר

"וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכן בארץ אשר אמר אליך. גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך כי לך ולזרעך אתן את כל הארצת האל והקמתי את השבעה אשר נשבעתי לאברהם אביך" (פרק כ"ו פסוק ב' – ג'). "על דעתי מצות עשה היא, יצוה אותם שישבו בארץ ויירשו אותה כי הוא נתנה להם, ולא […]

minchasasher.com

 

[יצחק א]

במנחת חינוך לא משמע שהטעם משום שזו מצוה על הכלל, אלא שהתורה ציותה להילחם, ובדרך מלחמה יש סכנת נפשות, וז"ל (מצוה תכ"ה):

וכתב הרהמ"ח ועובר ע"ז ובא לידו ויכול להורגו מבלי שיסתכן בדבר וכו' וצ"ע נהי דכל המצות נדחים מפני הסכנה מכל מקום מצוה זו דהתורה ציותה ללחום עמהם וידוע דהתורה לא תסמוך דיני' על הנס כמבואר ברמב"ן ובדרך העולם נהרגים משני הצדדים בעת מלחמה אם כן חזינן דהתורה גזרה ללחום עמהם אף דהוא סכנה. אם כן דחוי' סכנה במקום הזה ומצוה להרוג אותו אף שיסתכן וצ"ע:

 

[בד קודש]

מנחת אשר: וראה מש"כ במנחת חינוך (מצוה תכ"ה) לגבי המצוות שהוטלו על הכלל, דבאלו אין בכח פיקוח נפש לפטור מהן. וכהא דמלחמת מצוה ומלחמת הרשות, דע"כ אף שסכנה היא פן יפול מן העם בחרב מ"מ לא מנענו מהלחם, דבאותן המצוות שהוטלו על הכלל אין פטור משום פיקוח נפש, ולכאורה ה"ה במצות ישוב א"י, אלא דהאידנא שישראל בגלותן אין מחובת היחיד ליכנס לסכנה ולעלות ולחונן עפר הארץ.
ובזמן הזה נראה פשוט דאין לפטור מטעם זה אחר דאפשר להקפיד וליזהר בכל אותן המצוות התלויות בארץ, ואף משום הסכנה נראה שאין לבטל דפשוט שאין בישוב ארץ ישראל בזמנינו סכנה מרובה לעומת מקומות אחרים בעולם. אמנם יש מן הפוסקים שכתבו לפטור אף האידנא מחובת ישוב א"י ומשום אמרם (שם קי"א ע"א) "ג' שבועות השביע קוב"ה את ישראל וכו' שלא יעלו ישראל בחומה" ופרש"י שם "יחד ביד חזקה" הרי שאסורים ישראל לעלות ביד חזקה ולמרוד באומות. אמנם הרמב"ם לא העתיק סוגיא זו להלכה ושמא ס"ל דלאו הלכתא פסיקתא היא אלא מאמר מוסר ודרך הנהגה לישראל בגלותם. ועוד יש שכתבו לבאר (שו"ת הרשב"ש סי' ב', כפתור ופרח ס"י, פאת השלחן סי' א' ב') דלא נצטוו ישראל באזהרה זו כי אם בעלותן יחדיו, שלא יעלו כולם כאחד וימרדו באומות וכמ"ש רש"י, אולם כל יחיד ויחיד אשר נשאו לבו והבינו מדעו לעלות ולחונן אדמת הקודש ראוי הוא ונכון ומצוה רבה קעביד.

יישוב ארץ ישראל וישיבתה - מנחת אשר

"וירא אליו ה' ויאמר אל תרד מצרימה שכן בארץ אשר אמר אליך. גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך כי לך ולזרעך אתן את כל הארצת האל והקמתי את השבעה אשר נשבעתי לאברהם אביך" (פרק כ"ו פסוק ב' – ג'). "על דעתי מצות עשה היא, יצוה אותם שישבו בארץ ויירשו אותה כי הוא נתנה להם, ולא […]

minchasasher.com

לחץ כדי לכווץ...

יש לציים שגם לשיטתו הוא מדבר על יישוב ארץ ישראל בכללותו,
אך פשוט שיש מקומות בארץ ישראל - כגון אותם שלא הוכרו על ידי מדינות העולם - שהסכנה בהם היא כפולה ומכופלת מאשר שאר חלקי הארץ.
בנוסף, יש לדון במציאות האם נכונה טענתו כי בארץ מסוכן לא פחות מחו"ל.

 

[יהודי וזהו]

@וידעת היום שישוב הארץ ואף דבר לא דוחה פיקוח נפש כמבואר במכות דף יא עמוד ב
מתני'. משנגמר דינו מת כ"ג - ה"ז אינו גולה. אם עד שלא נגמר דינו מת כ"ג, ומנו אחר תחתיו ולאחר מכן נגמר דינו - חוזר במיתתו של שני. נגמר דינו בלא כ"ג, וההורג כ"ג, וכ"ג שהרג - אינו יוצא משם לעולם. ואינו יוצא לא לעדות מצוה, ולא לעדות ממון, ולא לעדות נפשות, ואפי' ישראל צריכים לו, ואפי' שר צבא ישראל כיואב בן צרויה - אינו יוצא משם לעולם, שנאמר: אשר נס שמה, שם תהא דירתו, שם תהא מיתתו, שם תהא קבורתו.

ויראה לי שטעם ההתר להכנס לחשש פיקוח נפש במלחמה זהו מפני שהתורה אמרה דברים פרק כ
כִּ֚י יְקֹוָ֣ק אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם הַהֹלֵ֖ךְ עִמָּכֶ֑ם לְהִלָּחֵ֥ם לָכֶ֛ם עִם־אֹיְבֵיכֶ֖ם לְהוֹשִׁ֥יעַ אֶתְכֶֽם ואם כן אין זו סכנה וכי תימא והרי אין סומכין על הנס יש לומר שאני הכא שהתורה אמרה לסמוך.

 

[בד קודש]

@וידעת היום שישוב הארץ ואף דבר לא דוחה פיקוח נפש כמבואר במכות דף יא עמוד ב
מתני'. משנגמר דינו מת כ"ג - ה"ז אינו גולה. אם עד שלא נגמר דינו מת כ"ג, ומנו אחר תחתיו ולאחר מכן נגמר דינו - חוזר במיתתו של שני. נגמר דינו בלא כ"ג, וההורג כ"ג, וכ"ג שהרג - אינו יוצא משם לעולם. ואינו יוצא לא לעדות מצוה, ולא לעדות ממון, ולא לעדות נפשות, ואפי' ישראל צריכים לו, ואפי' שר צבא ישראל כיואב בן צרויה - אינו יוצא משם לעולם, שנאמר: אשר נס שמה, שם תהא דירתו, שם תהא מיתתו, שם תהא קבורתו.

לחץ כדי לכווץ...

שם זה אחרת.
הרי זה כאשה מעוברת שנפסק דינה למות שלא ממתינים אף שעה קלה ללידת העובר אלא הורגין אותה מיד.
מו"ר הגרב"ד רגיל לבאר כי דין משפט באדם לא נדחה מפני שום דבר, ויקוב הדין את ההר.

 

[יצחק א]

@וידעת היום שישוב הארץ ואף דבר לא דוחה פיקוח נפש כמבואר במכות דף יא עמוד ב
מתני'. משנגמר דינו מת כ"ג - ה"ז אינו גולה. אם עד שלא נגמר דינו מת כ"ג, ומנו אחר תחתיו ולאחר מכן נגמר דינו - חוזר במיתתו של שני. נגמר דינו בלא כ"ג, וההורג כ"ג, וכ"ג שהרג - אינו יוצא משם לעולם. ואינו יוצא לא לעדות מצוה, ולא לעדות ממון, ולא לעדות נפשות, ואפי' ישראל צריכים לו, ואפי' שר צבא ישראל כיואב בן צרויה - אינו יוצא משם לעולם, שנאמר: אשר נס שמה, שם תהא דירתו, שם תהא מיתתו, שם תהא קבורתו.

ויראה לי שטעם ההתר להכנס לחשש פיקוח נפש במלחמה זהו מפני שהתורה אמרה דברים פרק כ
כִּ֚י יְקֹוָ֣ק אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם הַהֹלֵ֖ךְ עִמָּכֶ֑ם לְהִלָּחֵ֥ם לָכֶ֛ם עִם־אֹיְבֵיכֶ֖ם לְהוֹשִׁ֥יעַ אֶתְכֶֽם ואם כן אין זו סכנה וכי תימא והרי אין סומכין על הנס יש לומר שאני הכא שהתורה אמרה לסמוך.

לחץ כדי לכווץ...

זה קשור לשאלה אם יש להכניס עצמו בספק סכנה להציל חברו מסכנה ודאית,
האו"ש הוכיח מכאן שלא, ולא כדעת הגה"מ, אבל השרידי אש סובר שכך הוא הדין מגזה"כ, שלא יצא לשום דבר, לא מפני סכנה.