שבועות הזמן עובר על האדם או שהאדם נוסע בתוך הזמן?

[נדיב לב]

כתב במכתב מאליהו חלק ב עמוד כח: כבר ביארנו במאמר "שורש נצחיות ישראל" בשם מו"ר הרב צבי הירש זצ"ל, שאין הזמן עובר על האדם אלא שהאדם נוסע בתוך הזמן, נמצא שבכל שבועות מגיעים אנו לאותה קדושת הזמן ממש שהיתה לאבותינו בשעת קבלת התורה, יוצא איפוא שבשבועות עלינו לחזור ולקבל את התורה ממש, כי זמן מתן תורה הוא גם עבורנו.

מדוע נזקק לפילוסופיה - אם הזמן עובר על האדם או האדם עובר בזמן. אולי באמת הזמן עובר וחוזר חלילה [ובכך יגיע לאותו יסוד. כמו למשל דברי הרמח"ל בדרך ה' בכמה מקומות שכתב בכל שנה חוזרת אותה הארה בחג ונפתחים שערי שמים כפי שהיה מימי קדם. ולדוגמא, בפסח נגאלו - נעשה זמן המסוגל לגאולה, "בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל"]
ובכלל מה המשמעות שהאם נוסע בתוך הזמן?

 

[חפץ בחיים]

מדוע נזקק לפילוסופיה

מקריאת הקטע שהבאת אני מבין שרצונו להסביר מדוע האור המושפע בכל שנה אינה הארה אחרת השווה בערכה לאותה הארה שהייתה בזמן מן הזמנים אלא אותה הארה ממש, וזה הוא מבאר על ידי כך שההארה כביכול קיימת באותה נקודה ורק בני האדם המגיעים אליה הולכים ושבים אליה וממנה.

 

[חפץ בחיים]

ובכלל מה המשמעות שהאם נוסע בתוך הזמן?

שאלתך עמוקה מאד ונידונה הרבה בכתבי רבותינו (מהר"ל) ולהבדיל אא"ה בעולם המדעי, השתברו עליה קולמוסים ונכתבו עליה ספרים ובכללם תורת היחסות הפרטית והכללית של איינשטין,
וכפי הידוע לי עיקרו של העניין הוא שהזמן אינו אירוע המתרחש בחיי האדם אלא עובדה קיימת שהאדם משתנה ביחס אליה ולכן יתכן שעל אדם אחד יעבור משך זמן שונה מזה שיעבור על אדם אחר ובלבד שיתקיימו תנאים סביבתיים מסויימים כמו מהירות התנועה שלהם וכדו'.
הרווח של הרב דסלר מכך הוא שהכל מציאות אחת, וכמו שהסברתי בתגית הקודמת.

 

[נדיב לב]

מקריאת הקטע שהבאת אני מבין שרצונו להסביר מדוע האור המושפע בכל שנה אינה הארה אחרת השווה בערכה לאותה הארה שהייתה בזמן מן הזמנים אלא אותה הארה ממש, וזה הוא מבאר על ידי כך שההארה כביכול קיימת באותה נקודה ורק בני האדם המגיעים אליה הולכים ושבים אליה וממנה.

וזה גופא תמוה לי. האם כשהרמח"ל בדרך ה' (זכור לי לפחות 3 פעמים) כותב שהארה חוזרת כל שנה, היא אינה שווה בערכה? ועל כן אין סיבה להגדיר את זה בצורה אחרת.

 

[חפץ בחיים]

ועל כן אין סיבה להגדיר את זה בצורה אחרת.

הרב דסלר רק מסביר את דברי הרמח"ל עצמו ולא בא לחלוק והיינו שהאופן שבו ההארה חוזרת הוא לא מחמת שיש חידוש נוסף כל שנה שהתורה כביכול ניתנת מחדש אלא שאותה נתינה שהייתה אז מתקיימת שוב כלפי האדם החדש. מקוה שהכתיבה מובנת בנושא מורכב זה..

 

[נדיב לב]

הרב דסלר רק מסביר את דברי הרמח"ל עצמו ולא בא לחלוק והיינו שהאופן שבו ההארה חוזרת הוא לא מחמת שיש חידוש נוסף כל שנה שהתורה כביכול ניתנת מחדש אלא שאותה נתינה שהייתה אז מתקיימת שוב כלפי האדם החדש. מקוה שהכתיבה מובנת בנושא מורכב זה..

לא עולה בקנה אחד עם לשון הרמח"ל. ראה בדרך ה' את לשונו.

 

[חפץ בחיים]

לא עולה בקנה אחד עם לשון הרמח"ל.

מלאכתו של הרמח"ל הייתה קשה מאד, הוא עמל לפשט ולהנגיש לעם ישראל חידושים וגילויים עמוקים ביותר, אם הוא היה מתחיל לפרש כל עניין ועניין הרי שלא היה לדבר סוף ולכאורה שכמעט לא הייתה תועלת מקריאתם. ולכן הרמח"ל פירש את הדברים כיצד הם נתפסים באופן ברור. אכן הרב דסלר ראה צורך (אולי מחמת מה שנהסברנו כאן) לפרש יותר. אך הדברים לא סותרים זל"ז.

 

[נדיב לב]

לא עולה בקנה אחד עם לשון הרמח"ל. ראה בדרך ה' את לשונו.

דרך ה' - חלק ד פרק ז - בעבודה הזמניית אות ו
ואולם מלבד הקידוש הזה הנשער במדריגותיו כפי מדריגת קדושת הימים, יש עוד ענינים פרטיים מיוחדים לכל זמן מזמנים אלה כפי ענינו. ושרש כלם הוא סדר שסדרה החכמה העליונה, שכל תיקון שנתקן ואור גדול שהאיר בזמן מהזמנים, בשוב תקופת הזמן ההוא, יאיר אור מעין האור הראשון, ותחודש תולדת התיקון ההוא במי שקבלו. והנה על פי זה נצטוינו בחג בכל הענינים שנצטוינו לזכר יציאת מצרים, כי בהיות התיקון ההוא תיקון גדול מאד שנתקנו בו וכמש"ל, הוקבע שבשוב תקופת הזמן ההוא יאיר עלינו אור מעין האור שהאיר אז, ותחודש בנו תולדת אותו התיקון, ועל כן נתחייב באותם הענינים כלם. ועל דרך זה חג השבועות למתן התורה. וחג הסוכות לענין ענני הכבוד, אע"פ שאינו אותו הזמן בפרט, אלא שקבעה התורה חג זה לזכרון ענין זה, וכמ"ש, כי בסוכות הושבתי וכו'. וכן חנוכה וכן פורים. ועל דרך זה היו כל ימי מגילת תענית, אלא שנתבטלו מפני שלא היו ישראל יכולים לעמוד בהם, ונפטרו מהיות עושים זכר להם והתעוררות לאור המאיר. ועתה נבאר המצות האלה בפני עצמן:

דרך ה' - חלק ד פרק ח - במצות הזמנים אות ב
ב. ענין הסוכה והלולב הוא, כי הנה ענני הכבוד שהקיף הקב"ה את ישראל, מלבד תועלתם בגשמיות, שהיה לסכך עליהם ולהגן בעדם, עוד היתה תולדה גדולה נולדת בהם בדרכי הרוחניות, והוא, כמו שעל ידי העננים ההם היו נמצאים ישראל מובדלים לבדם ונשואים מן הארן, כן היה נמשך להם מציאות הארה המשכנת אותם לבד נבדלים מכל העמים, ומנושאים ומנוטלים מן העוה"ז עצמו, ועליונים ממש על כל גויי הארץ. ודבר זה נעשה בשעתו לישראל, להגיעם אל המעלה העליונה הראויה להם, ונמשכת תולדתו זאת לכל אחד מישראל לדור דורים, שאמנם אור קדושה נמשך מלפניו ית' ומקיף כל צדיק מישראל, ומבדילו מכל שאר בני האדם, ומנשאו למעלה מהם, ומשימו עליון על כלם, ומתחדש דבר זה בישראל בחג הסוכות על ידי הסוכה. ואור השם ב"ה מאיר על ראשם של ישראל ומעטירם, באופן שתהיה אימתם נופלת על כל אויביהם, על ידי נטילת הלולב ומיניו, והוא מ"ש, וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך. וכבר היו משיגים זה הענין בגילוי מיד, אלו לא היו החטאים מונעים אותו. אמנם על כל פנים מזדמן הדבר לצאת לפועל בזמנו.

דרך ה' - חלק ד פרק ח - במצות הזמנים אות ג
ענין חנוכה ופורים הוא להאיר האור המאיר בימים ההם, כפי התקונים שנתקנו בם. חנוכה, בתגבורת הכהנים על הרשעים בני יון, שהיו מתכונים להסיר ישראל מעבודת ה', ונתחזקו הכהנים, ועל ידם שבו לתורה ולעבודה. ובפרט ענין המנורה לפי תיקוניה, שהיו הקטרוגים נגד ענינה, והחזירום הכהנים על בורים. ופורים, לענין הצלתם של ישראל בגלות בבל, וחזרת קבלת התורה שחזרו וקבלו עליהם לעולם, כמו שאמרו ז"ל, הדור קבלוה בימי אחשורוש. ופרטי הענינים כפי פרטי התיקון:

דרך ה' - חלק ד פרק ח - במצות הזמנים אות ד
אך ענין השופר בראש השנה הוא, כי הנה ביום זה הקב"ה דן את כל העולם כלו ומחדש כל המציאות בבחינת הסיבוב החדש, דהיינו השנה החדשה, והנה נסדרים הסנהדראות ונערך הדין על כל היצור, כפי סדרי הדין העליון, וכמ"ש בחלק ב',