אב כ"ו אב - יומא דהילולא של המשגיח רבי אברהם אבא גרוסברד זצ"ל (1 צופה)

[אחד יחיד]

היה המשגיח הראשון בישיבת פוניבז'.

נפטר בכ"ו אב תש"ו.

הערך עליו במכלול:

רבי אברהם אבא גרוסברד – המכלול

www.hamichlol.org.il

 

[אחד יחיד]

סיפר הגר"י אדלשטיין זצ"ל: "זוכר אני כשהייתי תלמיד בישיבה ושמענו שיחות מפי המשגיח שהיה בזמנו בפתח תקווה, הצדיק רבי אבא גרוסברד זצ״ל. הוא ארגן קבוצה של בחורים בני אותו גיל, (וקראו לזה 'ועד') והיה עושה פגישה שבועית במשך כחצי שעה שהיו מדברים יחד, ובכל עונה היה משוחח על נושא אחר.

"בתקופה ההיא היה הנושא בענין 'ההטבה'. הוא היה משוחח על הנושא ושומע תגובות, ובעיקר הוא היה מדבר, הוא היה מייעץ עצות.

"ואז הוא אמר לתלמידים: בואו נעשה כך, הרי מי הוא האדם שיש לו באמת קרבת אלוקים? אדם שהוא מטיב לכל, שהוא דבק במידותיו של הקב״ה שהוא מטיב לכל ורחמיו על כל מעשיו – ואמר לקבל קבלה לעשות בכל יום לא פחות משלש פעולות של הטבה בסתר, לעשות טובה למישהו פרטי בסתר.

"והתחיל לתת דוגמאות: יש בישיבה חדר אוכל ויש מלצר שאוסף את הצלחות, ויכול כל אחד לסייע ולאסוף את הצלחות באותו שולחן וכך יהיה יותר קל לממונה לאסוף את הצלחות. ולמרות שהוא מקבל משכורת, מה יש אם יהיה לו יותר קל?!

"או למשל עומדים בתור לאוטובוס ורואים אחד מאחור שקצת עצבני ורוצה לעלות, ניתן לו להיות בתור לפני (בתקופה ההיא היתה צפיפות גדולה באוטובוסים) ותן לחכם ויחכם עוד…

"ואז אמר שהתנאי הראשון להצלחה הוא לא לספר זאת לאיש, אלא לשמור את הקבלות בסוד, והעיקר שהקבלה תהיה חזקה. אבל לקבל דברים של משקלות כבדים מדי שאינם לפי כוחות הנפש, זה לא טוב, משום שנשברים מיד, אלא צריך לקבל דברים קלים".

(גיליון 'גאון יעקב' ר"ה תשע"ח)

 

[אחד יחיד]

סבי - רבי שרגא צבי גרוסברד היה יתום מגיל צעיר מאוד, לאחר שאביו הק' הי"ד, נרצח בידי בני העוולה הרוסים ימ"ש שתפסו אותו שדאג לבנות מקוה בשעת הגזירה, וגזרו עליו עונש של מלקות אכזריות מצד עשרות חיילים שהלקו אותו עד מוות רח"ל.

בעקבות כך, הפך דודו של סבא, רבי אבא גרוסברד, לשמש עבורו כדמות של אב ומחנך, וסבא ממש התחנך אצלו וספג ממנו רבות, ובכלל זה גם את משנתו החינוכית.

רבי אבא, היה משגיח משכמו ומעלה, הן בישיבת לומז'ה והן בישיבת פוניבז' ועוד, ופעם אחת סבא זצ"ל נסע עם הדוד רבי אבא לפתח תקוה, ובאמצע הדרך נעצר האוטובוס ולא יכול היה להמשיך.

"בדקו מה קרה, והתברר שיש קבוצה של אנשים שעומדים באמצע הכביש ורוקדים בהתלהבות גדולה. היתה זאת קבוצה של 'חלוצים' שחגגו את סיום סלילתו של כביש חדש במקום, וזאת היתה דרכם שכל פעם שהתקדמו צעד נוסף בסלילת הכבישים ובניית ערים ויישובים בארץ ישראל, הם היו חוגגים ורוקדים בשמחה גדולה.

ניסה נהג האוטובוס לקרוא להם שיפנו את הכביש ויאפשרו לו לעבור, אבל החלוצים עשו עצמם כאילו אינם שומעים. הם רקדו ורקדו זמן ממושך. נוסעי האוטובוס נהיו עצבניים ונזעמים, ואילו הרוקדים ששים ושמחים מתעלמים מכל מה שקורה מסביב.

לפתע ירד אחד הנוסעים מהאוטובוס, נדחק בין החלוצים, נתן יד לאחד ויד לאחר, והחל לרקוד עימם במעגל כאילו היה אחד משלהם. וכך, בעודו רוקד איתם, הוא משך את המעגל אט אט לצד הדרך, עד שירדו כל החוגגים מהכביש, או אז חמק האיש בעדינות, עלה חזרה את האוטובוס והנהג מיהר להמשיך בנסיעה ולהימלט מהמקום לפני שיבינו החלוצים את אשר אירע עימהם ויחזרו לחסום את הכביש….

"אמר רבי אבא מכאן לומדים דרך בחינוך התלמידים: אם יש מצב שאי אפשר לעמוד מן הצד ולכוון את התלמיד לדרך הישר והטוב, הדרך היא להיכנס לתוך תוכו ועי"ז לכוונו למוטב. סבא סיפר שהמוסר השכל הזה סייע לו במקרים רבים במשך שנות פעילותו כמחנך ומורה דרך לרבים. (הרב לוי גרוסברד)

 

[אחד יחיד]

מוסר היה הגאון הצדיק רבי אבא גרוסברד זצ"ל, משגיח ישיבת לומז'ה, כי שמע מרבו מרן הגאון הצדיק רבי ירוחם ליוואוויץ זצ"ל ממיר, תלמידו הגדול של הסבא מקלם, כי אם רוצים להגדיר את אחד מאבני היסוד במשנת חינוכו של הסבא, ניתן בהחלט להצביע על נקודה זו, שהיה מזרז אודותיה תמיד, וחינך את תלמידיו לאורה; היא החובה הנחוצה להשיג את אהבת החכמה, "היא הרוח המניעה את כל האדם!", אמר.

והוסיף רבי ירוחם בנימה אישית: "אכן אהבת החכמה היא שעמדה לי להגיע למצבי". (אוצרותיהם אמלא)

 

[אחד יחיד]

במהלך שמחת החתונה של רבי גרשון אדלשטיין זצ"ל, עלה המשגיח הגה"צ רבי אבא גרוסברד זצ"ל על השולחן כדרכו ורקד בעליזות עצומה ששימחה את כל המשתתפים.

 

[אחד יחיד]

"סבא רבי שרגא צבי גרוסברד סיפר לי פעם שביום החופה שלו, לקח אותו דודו מרן המשגיח הגה"צ רבי אבא גרוסברד זצ"ל, שהיה המשגיח בישיבת לומז'ה בה למד סבא, והיה לו לאב ורב בכל אורחות חייו.

רבי אבא לקח אותו בבית המדרש הלוך ושוב, בשעת הצהרים, ואמר לו "דע לך אחייני היקר, הסיבה שבגינה הצלחתי במלאכת החינוך, היא אך ורק בגלל שכל מה שאמרתי לתלמידי אי פעם, היה מהלב שלי. כל מה שאמרתי יצא מבפנים ולא נאמר רק מן השפה ולחוץ". (הרב לוי גרוסברד)

 

[אחד יחיד]

המשגיח ר' אבא גרוסברד זצ"ל, מסר שיחה בישיבה בפתח תקוה על פרשת קדושים בדברי הרמב"ן: "קדש עצמך במותר לך", שיש דברים הנראים בעיני בני אדם כהיתר, כגון שיש חיוב ללמוד תורה, אך אומר לעצמו: 'בבין הזמנים אין צורך ללמוד'- זה דבר שנעשה כהיתר. ובדברים הנראים בעיני הבריות כהיתר ואדם עובד על זה- בזה זוכה לברכה "והתקדשתם והייתם קדושים". (אוצרותיהם אמלא)

 

[אחד יחיד]

עם התמודדויות רבות התמודד רבי יששכר מאיר כשהפך לבחור ישיבת לומז'ה, ביניהם ההתמודדות עם היתמות והעוני עם החברה החדשה והשונה ועוד, לנשמתו העדינה והאצילית היה מוצא נוחם מידי פעם עם סיום לימודו בניגון על מיתרי הכינור העדינים, כישרון מוסיקלי עוד מהיותו ילד על ברכי אביו בהמבורג.

אולם משגיח הישיבה רבי אבא גרוסברד ראה בכלי הנגינה חשש לעתידו של העילוי הצעיר, אמנם הנגינה בכינור לא הפריעה לו ולא גרעה מהתמדתו, אך הנה משהו נוסף ממלא את ליבו מלבד התורה ועילוי שכזה צריך שיתמלא אך מהתורה הקדושה בלבד, סבר.

רבי אבא שוחח עם יששכר הצעיר והסביר לו את הדברים וביקש ממנו את כינורו האהוב, יששכר היה עוד נער לימים ולא ראה את שראה רבו למרות הכאב והקושי קיבל את הוראת רבו. ולימים העיד כי צעד זה הטמיע בו את קבלת עול התורה מתוך מסירות נפש.

וגם לאחר שנים כשבעתות שמחה תלמידיו שידעו על כישרונו המוסיקלי הגישו לפניו כינור לנגן בו, רבי יששכר מביט היה בעיניו החודרות בכינור ומסרב לנגן בו, לא רצה הוא באף תחליף רגשי מלבד התורה הקדושה. (המאיר לארץ)