וירא מדרשי חז"ל - פרשת "וירא" (2 צופים)

יוסף צ. הירשמן · 5 מרץ 2026

במִדְרָשׁ הַנֶּעֱלָם:

(דף קד ע''ב) וַיְיָ אָמָר הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם וְגו'
מַה כְּתִיב לְמַעְלָה וַיָּקוּמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִיפוּ עַל פְּנִי סְדוֹם לַעֲשׂוֹת דִּין בָּרְשָׁעִים. מַה כְּתִיב אַחֲרָיו הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם.
אָמַר רַב חַסְדָא:
אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה דִּין בָּרְשָׁעִים עַד שֶׁנִּמְלַךְ בְּנִשְׁמָתָן שֶׁל צַּדִּיקִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (איוב ד) מִנִּשְׁמַת אֱלוֹהַּ יֹאבֵדוּ. וּכְתִיב הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלוּם יֵשׁ לִי לַעֲשׂוֹת דִּין בָּרְשָׁעִים עַד שֶׁאֱמָלֵךְ בְּנִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים, וְאוֹמֵר לָהֶם, הָרְשָׁעִים חָטְאוּ לְפָנַי, אֶעֱשֶׂה בָּהֶם דִּין, דִּכְתִיב וַיֹּאמֶר יְיָ זַעֲקַת סְדוֹם וַעֲמוֹרָה כִּי רָבָּה וחַטָאתָם וְגו'.
אָמַר רַבִּי אַבְהוּ:
הַנְּשָׁמָה עוֹמֶדֶת בִּמְקוֹמָהּ וְהִיא יְרֵאָה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו וְלוֹמַר לְפָנָיו כְּלוּם, עַד שֶׁיֹּאמַר לְמטטרו''ן שֶׁיַּגִּישֶׁנָּה לְפָנָיו וְתֹאמַר מַה שֶׁרָצְּתָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ויִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הַאַף תִּסְפֶּה צַּדִּיק עִם רָשָׁע חָלִילָה לְךָ וגו'.
אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַּדִּיקִים וְגו'. הַנְּשָׁמָה פּוֹתַחַת וְאוֹמֶרֶת רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁמָּא נִתְעַסְּקוּ בְּנ' פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל תּוֹרָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁלא נִתְעַסְּקוּ לִשְׁמָהּ, שָׂכָר יִשׁ לָהֶם לָעוֹלָם הַבָּא וְלֹא יִכָּנְסוּ לַגֵּיהִנֹּם.
מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ וַיֹּאמֶר יְיָ אִם אֶמְצָּא בִּסְדוֹם חֲמִשִּׁים צַּדִּיקִים וְגו'.
והָא (תנינן) יַתִּיר אִנּוּן פָּרָשִׁיּוֹת נ''ג הֲווּ. אֶלָּא אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ חֲמִשָּׁה סְפָרִים הֵם בַּתּוֹרָה וּבְכָל אֶחָד וְאֶחָד נִכְלָלִים עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם חֲשׁוֹב עֲשָׂרָה בְּכָל חַד מִנְּהוֹן הוּא חֲמִשִּׁים.
השלמה מההשמטות (סימן טו): חֲמִשִׁים הֵם כְּנֶגֶד חֲמִשִׁים שַׁעֲרֵי בִּינָה וְהֵם רְאוּיִים לְהַצִּיל כָּל הָעוֹלָם בְּצִּדְקַתָם. וַיְיָ הוֹדָה לִדְבַרֶיהָ.
וּכְשְׁרָאַתָה שֶׁלֹּא מָצְּאָה אָמְרָה (בראשית י''ח) אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִׁים הַצַּדִּיקִים חֲמִשָׁה, כְּלוֹמַר אוּלַי יֵשׁ בָּהֶם בְּנֵי אָדָם שְׁעַסְקוּ בִּיְדִיעַת שִׁמְךָ שֶׁהוּא הַשֵׁם בִּמְלוֹאוֹ שֶׁהוּא מָ''ה יוֹ''ד הֵ''א וא''ו הֵ''א כְּמִסְפָר אָדָם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י') וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְיָ אֱלהֶיךָ שׁוֹאֵל,
וּכְשְׁלֹא מָצְּאָה חוֹזֶרֶת לוֹמַר, אוּלַי יִמָצְּאוּן שָׁם אַרְבָּעִים (ככתוב בדפוס) (עד כאן מההשמטות) עוֹד פּוֹתַחַת הַנְּשָׁמָה וְאוֹמֶרֶת רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אַף עַל פִּי שֶׁלא נִתְעַסְּקוּ בַּתּוֹרָה שֶׁמָּא קִבְּלוּ עוֹנְשָׁם עַל מַה שֶּׁחָטְאוּ בְּבֵּית דִּין וְנִתְכַּפֵּר לָהֶם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה) אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יוֹסִיף. וּמִמַּה שֶּׁנִּתְבַּיְישׁוּ לִפְנֵיהֶם דַּיָּים לְהִתְכַּפֵּר (לפניהם) לָהֶם שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לַגֵּיהִנֹּם. מַה כְּתִיב אַחֲרָיו לֹא אֶעֱשֶׂה בַּעֲבוּר הָאַרְבָּעִים. (עד כאן מההשמטות)
עוֹד פּוֹתַחַת ואוֹמֶרֶת אוּלַי יִשׁ שָׁם שְׁלשִׁים, אוּלַי יִשׁ בֵּינֵיהֶם צַּדִּיקִים שֶׁהִשִּׂיגוּ שְׁלשִׁים מַעֲלוֹת הָרְמוּזִים בַּפָּסוּק (יחזקאל א) וַיְהִי בִּשְׁלשִׁים שָׁנָה וְהֵם כְּלוּלִים בְּל''ב נְתִיבוֹת שֶׁהֵם כ''ב אוֹתִיּוֹת וי' סְפִירוֹת לִפְעָמִים הֵם כְּלוּלִים לִשְׁמוֹנָה.
עוֹד פּוֹתַחַת ואוֹמֶרֶת אוּלַי יִמָּצְּאוּן שָׁם עֶשְׂרִים, שֶׁמָּא יְגָדְּלוּ בָּנִים לְתַלְמוּד תּוֹרָה ויִשׁ לָהֶם שָׂכָר לַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת שְׁתֵּי פְּעָמִים בְּכָל יוֹם, דְּאָמַר רַבִּי יִצְּחָק כָּל הַמְגַדֵּל בְּנוֹ לְתַלְמוּד תּוֹרָה וּמוֹלִיכוֹ לְבֵית רַבּוֹ בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִיֵּים (עליו) הַתּוֹרָה ב' פְּעָמִים בְּכָל יוֹם. מַה כְּתִיב וַיֹּאמֶר לא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים.
עוֹד פּוֹתַחַת וְאוֹמֶרֶת אוּלַי יִמָּצְּאוּן שָׁם עֲשָׂרָה. אוֹמֶרֶת רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁמָא הָיוּ מֵאוֹתָם הָעֲשָׂרָה הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁנּוֹטֵל שָׂכָר כְּנֶגֶד כֻּלָּם שֶׁבָּאִים אַחֲרֵיהֶם, מַה כְּתִיב (ביה) וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה.
כָּל זֶה יִשׁ לְנִשְׁמַת הַצַּדִּיק לוֹמַר עַל הָרְשָׁעִים, כֵּיוָן שֶׁלֹּא נִמְצָּא בְּיָדָם כְּלוּם, מַה כְּתִיב וַיֵּלֶךְ יְיָ כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקוֹמוֹ. מַהוּ לִמְקוֹמוֹ. לִמְקוֹם מַעֲלָתוֹ הַיְדוּעָה.

אָמַר רַבִּי:
מִצְּוָה לוֹ לָאָדָם לְהִתְפַּלֵּל עַל הָרְשָׁעִים כְּדֵי שֶׁיַּחְזְרוּ לְמוּטָב וְלא יִכָּנְסוּ לַגֵּיהִנֹּם. דִּכְתִיב, (תהלים לה) וַאֲנִי בַּחֲלוֹתָם לְבוּשִׁי שָׂק וְגו'.
ואָמַר רַבִּי:
אָסוּר לוֹ לָאָדָם לְהִתְפַּלֵּל עַל הָרְשָׁעִים שֶׁיִּסְתַּלְּקוּ מִן הָעוֹלָם, שֶׁאִלְמָלֵא סִלְּקוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְתֶרַח מִן הָעוֹלָם כְּשֶׁהָיָה עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, לֹא בָּא אַבְרָהָם אָבִינוּ לָעוֹלָם, וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לא הָיוּ, וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וְהַתּוֹרָה לֹא נִתְּנָה, וְכָל אוֹתָם הַצַּדִּיקִים וְהַחֲסִידִים והַנְּבִיאִים לא הָיוּ בָּעוֹלָם.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה כֵּיוָן שֶׁרוֹאֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלא נִמְצָּא בָּרְשָׁעִים כְּלוּם מִכָּל אוֹתָם הָעִנְיָינִים, מַה כְּתִיב ויָּבֹאוּ שְׁנִי הַמַּלְאָכִים סְדוֹמָה וגו'. השלמה מההשמטות: ולוֹט הוּא שָׂטָן הוּא יִצֶּר הָרָע יוֹשֵׁב בְּשָׁעַר סְדוֹם כִּי שָׁם בֵּיתוֹ דִּכְתִיב (בראשית ד) לַפֶּתַח חַטָאת רוֹבֵץ. וּמִתְחַבֵּר עִם בְּנֵי אָדָם וּמַטְעֵה אוֹתָם עַד שְׁמוֹרִידָם לִבְאֵר שָׁחַת.
וְהוּא גַּם כֵּן עִמָהֵם נִידוֹן עַל שֶׁהִטְעָה אוֹתָם ויוֹרֵד עַד צָּעֲרָה דְגִהֵינָם וזֶהוּ (בראשית י''ט) הִנֵּה נָא הָעִיר הֲזֹאת קְרוֹבָה לָנוּס שָׁמָּה הַרוֹצֵּחַ, הוּא עֵשָׂו שׁוֹפֵךְ דָּמִים, וְהִיא מִצְּעַר ואַף עַל פִּי שֶׁיוֹרֶד ונִידוֹן שָׁם עִם כָּל זְה תַאָוַתוֹ וְחֶשְׁקוֹ לַחֲזוֹר וּלְהַטְעוֹת לַאֲחֵרִים וְזְהוּ (בראשית י''ט) וַיָּעַל לוֹט מִצּוֹעַר: (עד כאן מההשמטות)

עוד מספר הזוהר (מהשמטות סימן יז):

זִמְנָא חֲדָא נָפַק רַבִּי שִׁמְעוֹן וְחָמָא (וחזא) עַלְמָא דְחַשִׁיךְ וְאַפִיל וְאִסְתַתָם נְהוֹרֵיהּ. אָמַר לֵיהּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר, תָּא וְנֶחֱזֵי מָה בָּעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶעְבָּד בְּעַלְמָא.
אָזְלוּ וְאַשְׁכָּחוּ חַד מַלְאֲכָא דְּדָמֵי לְטוּרָא רַבְרְבָא וְאַפִּיק תְּלָתִין שַׁלְהוֹבִין דְּנוּרָא מִפּוּמֵיהּ.
אָמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן מָה אַתְּ בָּעֵי לְמֵעְבָּד. אָמַר לֵיהּ בָּעֵינָא לְמֵחַרְבֵּיהּ לְעַלְמָא בְּגִין דְלָא שְׁכִיחֵי תְּלָתִין זַכָּאִין בְּדָרָא דְהַכִי גָּזָר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל אַבְרָהָם דִּכְתִיב (בראשית י''ח) הָיוֹ יִהְיֶה בְּגִימַטְרִיָּא תְּלָתִין.
אָמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּמָטוּ מִינָךְ, זִיל קַמֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאִימָא לֵיהּ, בָּר יוֹחָאי שָׁכִיחַ בְּאַרְעָא.
אֲזַל הַהוּא מַלְאֲכָא קַמֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאָמַר לֵיהּ, מָארֵיהּ דְעַלְמָא גָּלֵי קַמָּךְ מָה דְּאָמַר לִי בָּר יוֹחָאי.
אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זִיל אֲחַרְבֵיה לְעַלְמָא וְלָא תַשְׁגָּח בְּבַר יוֹחָאי.
אֲתָא חַזְיֵיה ר' שִׁמְעוֹן לְמַלְאֲכָא, אָמַר לֵיהּ אִי לָא תֵּיזִיל, גּוֹזַרְנָא עֲלָךְ דְלָא תֵּיעוּל לִשְׁמַיָּיא וְתֶּהֱוֵי בַאֲתַר עֲזָא וְעֲזָאֵל.
וְכַד תֵּיעוּל קַמֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֵימָא לֵיהּ אִי לֵית תְּלָתִין זַכָּאִין בְּעַלְמָא לֶיהֱוָון עַשְׂרִין דְהַכִי כְּתִיב לא אֱעֶשֶׂה בַּעֲבוּר הַעֶשְׂרִים.
וְאִי לֵית עֶשְׂרִים לִיהווּ עֲשָׂרָה דְהַכִי כְּתִיב לא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הַעֲשָׂרָה.
וְאִי לֵית עֲשָׂרָה לֵיהווּ תְרִין דְּאִינּוּן אֲנָא וּבְרִי, דְהַכִי כְּתִיב (דברים י''ט) עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים יָקוּם דָּבָר, וְאֵין דָּבָר אֶלָּא עוֹלָם דִּכְתִיב (תהלים ל''ג) בִּדְבַר יְיָ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ.
וְאִי לֵית תְרֵין, הַא אִית חַד וַאֲנָא הוּא דִּכְתִיב (משלי י') וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם.
בָּהּ שַׁעְתָּא קָל מִן שְׁמַיָּיא נָפַק וְאָמַר, זַכָּאָה חוּלָקָךְ רַבִּי שִׁמְעוֹן. דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גָּזָר לְעֵילָא וְאָתְּ מְבַטֵּל לְתַתָּא בְּוַדַאי עֲלָךְ אִתְמַר (תהלים קמ''ה) רְצוֹן יְרֵאָיו יָעֲשֶׂה:

יוסף צ. הירשמן · 5 מרץ 2026

{לג} וַיֵּ֣לֶךְ יְהֹוָ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֣ר כִּלָּ֔ה לְדַבֵּ֖ר אֶל-אַבְרָהָ֑ם וְאַבְרָהָ֖ם שָׁ֥ב לִמְקֹמֽוֹ:
יט {א} שלישי וַ֠יָּבֹ֠אוּ שְׁנֵ֨י הַמַּלְאָכִ֤ים סְדֹ֨מָה֙ בָּעֶ֔רֶב וְל֖וֹט יֹשֵׁ֣ב בְּשַֽׁעַר-סְדֹ֑ם וַיַּרְא-לוֹט֙ וַיָּ֣קָם לִקְרָאתָ֔ם וַיִּשְׁתַּ֥חוּ אַפַּ֖יִם אָֽרְצָה:
{ב} וַיֹּ֜אמֶר הִנֶּ֣ה נָּֽא-אֲדֹנַ֗י סוּרוּ נָ֠א אֶל-בֵּ֨ית עַבְדְּכֶ֤ם וְלִ֨ינוּ֙ וְרַֽחֲצ֣וּ רַגְלֵיכֶ֔ם וְהִשְׁכַּמְתֶּ֖ם וַֽהֲלַכְתֶּ֣ם לְדַרְכְּכֶ֑ם וַיֹּֽאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּ֥י בָֽרְח֖וֹב נָלִֽין:
{ג} וַיִּפְצַר-בָּ֣ם מְאֹ֔ד וַיָּסֻ֣רוּ אֵלָ֔יו וַיָּבֹ֖אוּ אֶל-בֵּית֑וֹ וַיַּ֤עַשׂ לָהֶם֙ מִשְׁתֶּ֔ה וּמַצּ֥וֹת אָפָ֖ה וַיֹּאכֵֽלוּ:

פסוק לג

במדרש רבה:

יד וַיֵּלֶךְ ה' כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם [וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹ. וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב].
הַדַּיָּן הַזֶּה כָּל זְמַן שֶׁהַסָּנֵיגוֹר מְלַמֵּד הוּא מַמְתִּין, נִשְׁתַּתֵּק הַסָּנֵיגוֹר עָמַד לוֹ הַדַּיָּן, כָּךְ וַיֵּלֶךְ ה' כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם,
הַסָּנֵיגוֹר הַזֶּה כָּל זְמַן שֶׁהַדַּיָּן מַסְבִּיר לוֹ פָּנִים הוּא מְלַמֵּד, עָמַד לוֹ הַדַּיָּן נִשְׁתַּתֵּק הַסָּנֵיגוֹר, כָּךְ וַיֵּלֶךְ ה' כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם, וּכְתִיב וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹ.
הַקָּטֵיגוֹר הַזֶּה כָּל זְמַן שֶׁהַסָּנֵיגוֹר מְלַמֵּד וְהַדַּיָּן מַסְבִּיר לוֹ פָּנִים מַמְתִּין, עָמַד לוֹ הַדַּיָּן נִשְׁתַּתֵּק הַסָּנֵיגוֹר וְהַמְקַטְרֵג הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתוֹ, כָּךְ וַיֵּלֶךְ ה', וּכְתִיב וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב.

במדרש רבי תנחומא:

וַיֹּאמֶר ה' אִם אֶמְצָא בִסְדֹם, פָּתַח וְהָלַךְ מֵחֲמִשִּׁים וְעַד עֲשָׂרָה, שֶׁעֲשָׂרָה יֵשׁ כֹּחַ בָּהֶן לְכַלּוֹת אֶת הַפֻּרְעָנוּת. כֵּיוָן שֶׁלֹּא מָצָא, וַיֵּלֶךְ ה' כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹ. מַה כְּתִיב אַחֲרָיו? וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה.
רְאֵה עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
אָמַר רַבִּי בְּרַכְיָה: בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, שְׁנֵי בְנֵי אָדָם עוֹמְדִין וּמְסִיחִין, בִּקְשׁוּ לְהִתְפָּרֵשׁ זֶה מִזֶּה, הַקָּטֹן נוֹטֵל רְשׁוּת מִן הַגָּדוֹל. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֶׁדִּבֵּר עִם אַבְרָהָם וּבִקֵּשׁ לְהִתְפָּרֵשׁ מִמֶּנּוּ, כִּבְיָכוֹל הוּא נָטַל רְשׁוּת מִן אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּלֶךְ ה'. אֵימָתַי? כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר, וְאַחַר כָּךְ וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹ.

מִיָּד, וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב.
וְהַשְּׁלִישִׁי הֵיכָן הָלַךְ? לֹא כָךְ כְּתִיב: וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים?
אֶלָּא בָּא לְלַמֶּדְךָ, שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן בְּשָׁלֹשׁ שְׁלִיחוּיוֹת נִשְׁתַּלְּחוּ:
הָאֶחָד בָּא לְבַשֵּׂר אֶת שָׂרָה וְאָמַר לָהּ: שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ. עָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ וְנִסְתַּלֵּק.
הַשֵּׁנִי הָלַךְ לַהֲפֹךְ אֶת סְדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ גַּם לַדָּבָר הַזֶּה לְבִלְתִּי הָפְכִי אֶת הָעִיר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. נָשָׂאנוּ פָנֶיךָ הָפְכֵּנוּ אֵינוֹ אוֹמֵר כָּאן.
וְאֶחָד לְהַצִּיל אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה.
וְכָל אֶחָד וְאֶחָד עָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ וְנִסְתַּלֵּק.

פתיחות ממדרש רבי תנחומא בענין הפורענות שבאה על סדום:

פתיחה בדבר הלכה, בענין כמה קשה הזנות

ט וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים [סְדֹמָה בָּעֶרֶב].

יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, כַּמָּה מִיתוֹת נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין.

כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, אַרְבַּע מִיתוֹת נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין, סְקִילָה שְׂרֵפָה הֶרֶג וָחֶנֶק.

וְאֵי זוֹ הִיא הַחֲמוּרָה?

רַבָּנָן אַמְרֵי: סְקִילָה חֲמוּרָה, שֶׁכֵּן נִתְּנָה לִמְגַדֵּף וּלְעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי אוֹמֵר: שְׂרֵפָה חֲמוּרָה, שֶׁכֵּן נִתְּנָה לְבַת כֹּהֵן שֶׁזִּנְתָה.

רְאֵה כַּמָּה קָשָׁה הַזְּנוּת שֶׁהִיא בִשְׂרֵפָה.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר לֵוִי בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא, עַל הַכֹּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְוַתֵּר חוּץ מִן הַזְּנוּת.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר נְחֶמְיָה, אַף בִּסְדוֹם, לְפִי שֶׁנִּפְרְצוּ מַעֲשֵׂיהֶם בִּזְנוּת הִמְטִיר עֲלֵיהֶן אֵשׁ וְגָפְרִית מִן הַשָּׁמַיִם וּשְׂרָפָן, שֶׁנֶאֱמַר: וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם.

כֵּיוָן שֶׁנִּתְחַיְּבוּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַמַּלְאָכִים, צְאוּ וְשַׁחֲתוּהָ. עָמְדוּ וְעָשׂוּ שְׁלִיחוּת בּוֹרְאָן, שֶׁנֶאֱמַר: וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה.

בענין המלאכים שנשתלחו להפוך את סדום

זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים (תהלים עח, מט).

מַהוּ חֲרוֹן אַפּוֹ? אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, אַף, יֵשׁ בּוֹ חָמֵשׁ מַכּוֹת, שֶׁנֶאֱמַר: אַף כִּי אַרְבַּעַת שְׁפָטַי הָרָעִים חֶרֶב וְרָעָב וְחַיָּה רָעָה וָדֶבֶר (יחזקאל יד, כא). וְהֵיכָן הַחֲמִשִׁית. זוֹ עֲצִירַת גְּשָׁמִים. מִנַּיִן? אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי שֶׁכֵּן כְּתִיב: וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר [אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ] (דברים יא, יז).

עֶבְרָה, שֶׁנִּתְמַלֵּא עֲלֵיהֶם עֶבְרָה כְּאִשָּׁה עֻבָּרָה.

וָזַעַם, שֶׁאֵרֲרָן, כְּמָה דְּאַתְּ אֲמַר: מָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם ה' (במדבר כג, ח).

אֲפִלּוּ בַּחֲמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יֵשׁ רַחֲמִים לְפָנָיו, שֶׁנִּזְכַּר לְלוֹט וְהִצִּילוֹ בִּזְכוּת אַבְרָהָם, שֶׁנֶאֱמַר: וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט.

הָתָם תַּנְיָא, מַצִּילִין תִּיק הַסֵּפֶר עִם הַסֵּפֶר וְתִיק הַתְּפִלִּין עִם הַתְּפִלִּין, לְלַמֶּדְךָ, אַשְׁרֵיהֶן הַצַּדִּיקִים וְאַשְׁרֵי דְּבֵקֵיהֶם.

וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה (בראשית ח, א), כֻּלָּן בִּזְכוּת נֹחַ.

וְכֵן וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט.

וַי לָהֶן לָרְשָׁעִים, וַי לָהֶן לִדְבֵקֵיהֶן, שֶׁנֶאֱמַר: וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ (בראשית ז, כג). וְכֵן אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם.

מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים, שֶׁבָּאוּ בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשַׁחֵת אֶת סְדוֹם.

בענין שהפורענות באה עליהם מן השמים

י וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה.

זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וְהֵמָּה מָרוּ וְעִצְּבוּ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ וַיֵּהָפֵךְ לָהֶם לְאוֹיֵב הוּא נִלְחַם בָּם (ישעיה סג, י).

אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אֶלְעָזָר, חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵעִיד בְּאַנְשֵׁי סְדוֹם וּמְזַעְזֵעַ עֲלֵיהֶן אֶת הֶהָרִים כְּדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ תְשׁוּבָה.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, מִקְרָא מְפֹרָשׁ הוּא, הַמַּעְתִּיק הָרִים וְלֹא יָדָעוּ אֲשֶׁר הֲפָכָם בְּאַפּוֹ (איוב ט, ה).

כֵּיוָן שֶׁלֹּא עָשׂוּ תְשׁוּבָה, הֲפָכָם.

בַּמֶּה פָּרַע מֵהֶם? מִן הַשָּׁמַיִם.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: הַמֻּלְיָר הַזֶּה אִם בִּקֵּשׁ מֵהֶם אָדָם לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ חַמִּין מוֹצִיא, צוֹנֵן מוֹצִיא. וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹצִיא מַן לְיִשְׂרָאֵל מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁנֶאֱמַר: הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם (שמות טז, ד). וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ, וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם.

פתיחות ממדרש רבה בענין המלאכים שבאו אל סדום:

[פרשה נ] א וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וגו' (בראשית יט, א),

(יחזקאל א, יד): וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב כְּמַרְאֵה הַבָּזָק,

אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ רָצוֹת אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא רָצוֹא, רָצִין לַעֲשׂוֹת שְׁלִיחוּתָן.

כְּמַרְאֵה הַבָּזָק, רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי בַּר פַּרְטָא, כָּזֶה שֶׁהוּא בּוֹזֵק גֶּפֶת בַּכִּירָה.

רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר כְּרוּחָא לַזִּיקָא.

רַבָּנָן אָמְרֵי כַּזִּיקָא לַעֲנָנָא.

נִפְטָרִים מֵאַבְרָהָם בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת וּבָאִין סְדוֹמָה בָּעֶרֶב?

אֶלָּא מַלְאֲכֵי רַחֲמִים הָיוּ וְהָיוּ מַמְתִּינִים וּסְבוּרִים שֶׁמָּא יִמְצָא לָהֶם זְכוּת, וְכֵיוָן שֶׁלֹא מָצָא לָהֶם זְכוּת, וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב.

ב [וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב]

וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּעַשׂ (איוב כג, יג),

תָּנָא אֵין מַלְאָךְ אֶחָד עוֹשֶׂה שְׁתֵּי שְׁלִיחוֹת, וְלֹא שְׁנֵי מַלְאָכִים עוֹשִׂים שְׁלִיחוּת אֶחָת, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ שְׁנֵי?

אֶלָּא מִיכָאֵל אָמַר בְּשׂוֹרָתוֹ וְנִסְתַּלֵּק, גַּבְרִיאֵל נִשְׁתַּלַּח לַהֲפֹךְ אֶת סְדוֹם, וּרְפָאֵל לְהַצִּיל אֶת לוֹט.

פתיחה מספר הזוהר בענין המלאכים שבאו לסדום:

רַבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח (איוב כח) כִּי הוּא לִקְצוֹת הָאָרֶץ יַבִּיט תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִרְאֶה.
כַּמָּה אִית לוֹן לִבְנֵי נָשָׁא לְאִסְתַּכָּלָא בְּעוֹבָדוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְאִשְׁתַּדָּלָא בְּאוֹרַיְיתָא יְמָמָא וְלֵילֵי, דְּכָל מָאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִשְׁתַּבַּח בֵּיהּ לְעֵילָא, וְאִשְׁתַּבַּח בֵּיהּ לְתַתָּא, בְּגִין דְּאוֹרַיְיתָא אִילָנָא דְחַיֵּי אִיהִי לְכָל אִנּוּן דְּעָסְקִין בָּהּ לְמֵיהַב לוֹן חַיִּין בְּעָלְמָא דֵין (דף קז ע''א) וּלְמֵיהַב לוֹן חַיִּין בְּעָלְמָא דְּאָתֵי.

תָּא חֲזֵי:
כִּי הוּא לִקְצוֹת הָאָרֶץ יַבִּיט. לְמֵיהַב לוֹן מְזוֹנָא וּלְסַפָּקָא לוֹן מִכָּל מַה דְּאִצְטְרִיכוּ, בְּגִין דְּאִיהוּ אַשְׁגַּח בָּהּ תָּדִיר, דִּכְתִיב, (דברים יא) תָּמִיד עֵינֵי יְיָ אֱלוֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה. בְּגִין דְּאֶרֶץ דָּא מַה כְּתִיב בָּהּ (משלי לא) מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ, וּלְבָתַר אִיהִי יְהַבְתְּ מְזוֹנָא וְטַרְפָא לְכָל אִנּוּן חֵיוָן בְּרָא דִּכְתִיב (משלי לא) וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרוֹתֶיהָ.

וְעַל דָּא כִּי הוּא לִקְצוֹת הָאָרֶץ יַבִּיט תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִרְאֶה. לְכֻלְהוּ בְּנֵי עָלְמָא לְמֵיהַב לוֹן מְזוֹנָא וְסִפּוּקָא לְכָל מַה דְּאִצְטְרִיךְ כָּל חַד וְחַד דִּכְתִיב (תהלים קמה) פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן.

דָּבָר אַחֵר:
כִּי הוּא לִקְצוֹת הָאָרֶץ יַבִּיט. לְאִסְתַּכָּלָא עוֹבָדוֹי דְּבַר נָשׁ וּלְאַשְׁגָּחָא בְּכָל מַה דְּעַבְדֵי בְּנֵי נָשָׁא בְּעָלְמָא.
תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִרְאֶה. מִסְתַּכֵּל וְחָמֵי לְכָל חַד וְחַד.

תָּא חֲזֵי:
כֵּיוָן דְּחָמָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עוֹבָדִין דִּסְדוֹם וַעֲמוֹרָה, שַׁדַּר לוֹן לְאִנּוּן מַלְאָכִין לְחַבָּלָא לִסְדוֹם.

דרשות הכתוב במדרש רבה:

פסוק א

וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה,
הָכָא אַתְּ אָמַר מַלְאָכִים וּלְהַלָּן (בראשית יח, ב): קוֹרֵא אוֹתָן אֲנָשִׁים?
אֶלָּא לְהַלָּן שֶׁהָיְתָה שְׁכִינָה עַל גַּבֵּיהֶן קְרָאָם אֲנָשִׁים, כֵּיוָן שֶׁנִּסְתַּלְּקָה שְׁכִינָה מֵעַל גַּבֵּיהֶן לָבְשׁוּ מַלְאָכוּת.
אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר רַבִּי לֵוִי אַבְרָהָם שֶׁהָיָה כֹּחוֹ יָפֶה נִדְמוּ לוֹ בִּדְמוּת אֲנָשִׁים, אֲבָל לוֹט עַל יְדֵי שֶׁהָיָה כֹּחוֹ רַע נִדְמוּ לוֹ בִּדְמוּת מַלְאָכִים.
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא עַד שֶׁלֹא עָשׂוּ שְׁלִיחוּתָן קְרָאָן אֲנָשִׁים מִשֶּׁעָשׂוּ שְׁלִיחוּתָן מַלְאָכִים.
אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא לְאֶחָד שֶׁנָּטַל הֶגְמוֹנְיָא מִן הַמֶּלֶךְ, עַד שֶׁלֹא הִגִּיעַ לְבֵית אוֹרְיָין* שֶׁלּוֹ הָיָה מְהַלֵּךְ כְּפַגָּן*, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְבֵית אוֹרְיָין שֶׁלּוֹ הָיָה מְהַלֵּךְ כְּקָאלְמִין*,
כָּךְ עַד שֶׁלֹא עָשׂוּ שְׁלִיחוּתָן קְרָאָן אֲנָשִׁים כֵּיוָן שֶׁעָשׂוּ שְׁלִיחוּתָן קְרָאָן מַלְאָכִים.
*לבית אוריין=מקום גבול שליחותו. *פגן=אדם הדיון. *קאלמין=אדם חשוב.

ג סְדֹמָה,
תָּנֵי מִשּׁוּם רַבִּי נְחֶמְיָה כָּל דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ למ"ד בִּתְחִלָּתוֹ תֵּן לָהּ הֵ"א בְּסוֹפוֹ, סְדֹמָה, שְׂעִירָה, מִצְרָיְמָה, חָרָנָה.
אֲתִיבוּן וְהָכְתִיב (תהלים ט, יח): יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה?
רַבִּי אַבָּא בַּר זַבְדָא אָמַר לַבֵּיטִי* הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁבַּשְּׁאוֹל.
*חדר, נ"א: לדיוטא.

בָּעֶרֶב,
בָּא עַרְבָּהּ שֶׁל סְדוֹם, וְשָׁקְעָה שִׁמְשָׁהּ וְנֶחְתַּם גְּזַר דִּינָהּ.
אָמַר רַבִּי לֵוִי:
אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּן אֶת אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֶלָּא בַּלַּיְלָה בְּשָׁעָה שֶׁהֵן יְשֵׁנִים, וְאֵינוֹ דָּן אֶת יִשְׂרָאֵל אֶלָּא בַּיּוֹם בְּשָׁעָה שֶׁהֵם עֲסוּקִים בְּמִצְווֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים ט, ט): וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק [יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים].

וְלוֹט ישֵׁב [בְּשַׁעַר סְדֹם],
יָשַׁב כְּתִיב, אוֹתוֹ הַיּוֹם מִנּוּהוּ אַרְכִי* דַיָּנִים.
חֲמִשָּׁה רָאשֵׁי דַיָּנִים הָיוּ בִסְדוֹם, קֵץ שֶׁקֶר, וְרַב שֶׁקֶר, רַב מַסְטֵידִין*, רַב נָבָל, וּקְלַא פַנְדֵּר*.
לוֹט הָיָה אַרְכִי הַדַּיָּנִים שֶׁבְּכֻלָּן, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה אוֹמֵר לָהֶם דְּבָרִים שֶׁהֵם עֲרֵבִים לָהֶם הֵן אוֹמְרִים לוֹ (בראשית יט, ט): גֶּשׁ הָלְאָה, סַק לְעֵיל, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה אוֹמֵר לָהֶם דְּבָרִים שֶׁאֵין עֲרֵבִים לָהֶם הָיוּ אוֹמְרִים לוֹ (בראשית יט, ט): הָאֶחָד בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט.
*ארכי=ראש. *מסטידין=מטה דין. *קלא פנדר=גונב אדם.

פסוק ב

ד וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה. וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי [סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם].
רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי הוּנָא:
רַבִּי יוּדָן אָמַר סוּרוּ נָא, אֲפִלּוּ אֵינִי כְדַאי, עַקְּמוּ עָלַי אֶת הַדֶּרֶךְ.
רַבִּי הוּנָא אָמַר עַקְּמוּ עָלַי אֶת הַדֶּרֶךְ כְּדֵי שֶׁלֹא תִּהְיוּ נִרְאִים בָּאִים אֶצְלִי.

אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ,
אַבְרָהָם מַקְדִּים רְחִיצָה לְלִינָה וְלוֹט מַקְדִּים לִינָה לִרְחִיצָה?
אֶלָּא אַבְרָהָם מַקְפִּיד עַל טִנּוֹפֶת עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים לְפִיכָךְ הִקְדִּים רְחִיצָה, וְלוֹט אֵינוֹ מַקְפִּיד עַל טִנֹּפֶת עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף זֶה עָשָׂה כַּשּׁוּרָה, כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ וְיִרְאוּ אָבָק עַל רַגְלֵיהֶם שֶׁלֹא יֹאמְרוּ הֵיכָן לָנוּ.

וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי בָרְחוֹב נָלִין,
מְמָאֲנִין בְּקָטָן וְאֵין מְמָאֲנִין בְּגָדוֹל.

פסוק ג

וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד,
הִכְנִיס בָּם אַף וְצָרָה.

וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ,
הֲדָא מְסַיְּעָא לְהַהוּא דְּאָמַר רַב הוּנָא עַקְּמוּ עָלַי אֶת הַדֶּרֶךְ כְּדֵי שֶׁלֹא תִּהְיוּ נִרְאִים בָּאִים אֶצְלִי.

וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה,
בְּבֵיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ הָיָה שֶׁהָיָה מְקַבֵּל אֶת הָעוֹבְרִים וְאֶת הַשָּׁבִים.
אָמַר רַבִּי יִצְחָק:
מַצּוּת* גְּדוֹלָה עָמְדָה עַל הַמֶּלַח, דְּהוּא אָמַר לָהּ הַב לְאִלֵּין אַכְסַנְיָא קַלִּיל* מֶלַח, וַהֲוַת אָמְרָה לֵיהּ אַף הָדָא סוֹנִיתָא* בִּישָׁא אַתְּ בָּעֵי מֵילְפָא הָכָא?
*מצות=מריבה. *קליל=מעט. *סוניתא=מנהג.

במדרש רבי תנחומא:

יא וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה.
וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם.
מַתְלָא אָמַר, קְרַב לְגַבֵּי דִיהֲנָא וְאִדְהַן*.
וּלְפִי שֶׁנִּתְחַבֵּר לוֹט לְאַבְרָהָם, לָמַד הַכְנָסַת אוֹרְחִין.
*תתקרב לצד משוח בשמן, ותימשח.

וַיֹּאמְרוּ לֹא,
מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים, שֶׁמְּסָרְבִין לַקָּטָן וְאֵין מְסָרְבִין לַגָּדוֹל.
שֶׁבְּאַבְרָהָם כְּתִיב: וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה. אֲבָל בְּלוֹט כְּתִיב: וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו.

וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ.
וַהֲלֹא אֵין אֲכִילָה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה אָדָם מִמִּנְהַג הַמְּדִינָה.
אַתָּה לָמֵד מִמֹּשֶׁה, שֶׁהֲרֵי מֹשֶׁה שֶׁעָלָה לַמָּרוֹם כְּתִיב בּוֹ, וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה (שמות לד, כח). אִלְמָלֵי הָיָה שָׁם אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, הָיָה אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה,
הַמַּלְאָכִים שֶׁבָּאוּ לְבַקֵּר אֶת אַבְרָהָם וְשֶׁבָּאוּ לְשַׁחֵת אֶת סְדוֹם וּלְהַצִּיל אֶת לוֹט, כְּתִיב בָּהֶן וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ.

בספר הזוהר:

וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדוֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי תָּא חֲזֵי מַה כְּתִיב לְעֵילָא וַיֵּלֶךְ יְיָ כַּאֲשֶׁר (דף קו ע''ב) כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם. דְּהָא כֵּיוָן דְּאִתְפְּרַשׁ שְׁכִינְתָּא מֵאַבְרָהָם, וְאַבְרָהָם תָּב לְאַתְרֵיהּ, כְּדֵין וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדוֹמָה בָּעֶרֶב, דְּהָא חַד אִסְתַּלַּק בִּשְׁכִינְתָּא, וְאִשְׁתָּאֲרוּ אִנּוּן תְּרֵין.

כֵּיוָן דְּחָמָא לוֹט לוֹן, רָהַט בַּתְרַיְיהוּ. מַאי טַעְמָא, וְכִי כָּל אִנּוּן דְּהֲווּ אַתְיָין אִיהוּ אָעִיל לוֹן לְבֵיתֵיהּ וְיָהִיב לוֹן לְמֵיכַל וּלְמִשְׁתֵּי וּבְנִי מָתָא הֵיךְ לָא קָטְלִין לֵיהּ, דְּהָא לִבְרַתֵּיהּ עֲבְדוּ דִינָא.
וּמַאי הוּא. דִּבְרַתֵּיהּ דְּלוֹט יַהֲבַת פִּתָּא דְּנַהֲמָא לְחַד עַנְיָא, יָדְעוּ בָּהּ, שָׁפוּהָ דוּבְשָׁא וְאוֹתְבוּהָ בְּרִישׁ אִיגְרָא עַד דְּאֲכְלוּהָ צִרְעֵי.
אֶלָּא בְּגִין דְּהֲוָה בְּלֵילְיָא חָשִׁיב דְּלָא יִסְתַּכְּלוּן לֵיהּ בְּנֵי מָתָא, וְעִם כָּל דָּא כֵּיוָן דַּאֲעָלוּ לְבֵיתָא אִתְכְּנָשׁוּ כֻּלְהוּ וְאַסְחָרוּ לְבֵיתָא.
אָמַר רַבִּי יִצְחָק:
אַמַּאי רָהַט לוֹט אֲבַּתְרַיְיהוּ, (אלא בגין) דִּכְתִיב וַיַּרְא לוֹט וַיָּרָץ לִקְרָאתָם.
רַבִּי חִזְקִיָּה וְרַבִּי יֵיסָא:
חַד אָמַר דִּיוּקְנָא דְּאַבְרָהָם חָמָא עִמְהוֹן.
וְחַד אָמַר שְׁכִינְתָּא אַתְיָא עֲלַיְיהוּ. כְּתִיב הָכָא וַיַּרְא לוֹט וַיָּרָץ לִקְרָאתָם, וּכְתִיב הָתָם וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל. מַה לְהַלָּן חָמָא שְׁכִינְתָּא, אוּף הָכָא חָמָא שְׁכִינְתָּא.
וַיַּרְא לוֹט וַיָּרָץ לִקְרָאתָם.
וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי בָּאָלֶ''ף דָלֶ''ת נוּ''ן יוּ''ד.

סוּרוּ נָא,
גְּשׁוּ נָא מִבָּעֵי לֵיהּ, מַאי סוּרוּ נָא. אֶלָּא לְאַהֲדָרָא לוֹן סַחֲרָנֵיהּ דְּבֵיתָא בְּגִין דְּלָא יֶחמוּן לוֹן בְּנֵי מָתָא, וְלָא יֵעֲלוּן בְּאוֹרַח מֵישָׁר לְבֵיתָא, וּבְגִין כָּךְ סוּרוּ נָא.

עוד שם:

מַה כְּתִיב וַיַּרְא לוֹט חָמָא לִשְׁכִינְתָּא. וְכִי מַאן יָכִיל לְמֶחמֵי שְׁכִינְתָּא, אֶלָא חָמָא זָהֲרָא חַד דְּנָהִיר דְּקָא סָלְקָא עַל רֵישַׁיְיהוּ.
וּכְדֵין וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי בְּאָלֶ''ף דָלֶ''ת כְּמָה דְּאִתְּמָר, וּבְגִין שְׁכִינְתָּא הַהוּא נְהִירוּ דְּנָהִיר קָאֲמַר.

סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם.
לָא עֲבַד הָכִי אַבְרָהָם, אֶלָּא בְּקַדְמִיתָא אָמַר וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וּלְבָתַר וְאֶקְחָה פַּת לֶחֶם וְגו'. אֲבָל לוֹט אָמַר סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ, וּלְבָתַר וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשְׁכַּמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם. בְּגִין דְּלָא יִשְׁתְּמוֹדְעוּן בְּהוּ בְּנֵי נָשָׁא.

וַיֹּאמְרוּ לֹא כִּי בָרְחוֹב נָלִין.
בְּגִין דְּכָךְ הֲווּ עָבְדֵי אוֹרְחִין דְּעָאלִין תַּמָּן לָא הֲוָה בַּר נָשׁ דְּיִכְנוֹשׁ לוֹן לְבֵיתָא, וְעַל דָּא אָמְרוּ לֹא כִּי בָרְחוֹב נָלִין.
מַה כְּתִיב וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וְגו'.
תָּא חֲזֵי:
כַּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֲבִיד דִּינָא בְּעָלְמָא, שְׁלִיחָא חָדָא עֲבִיד לֵיהּ, וְהַשְׁתָּא חָמֵינָן תְּרֵי שְׁלוּחֵי, אַמַּאי וְכִי לָא סַגֵּי בְּחַד.
אֶלָא חַד הֲוָה, וּמַה דְּאָמַר תְּרֵי (הכי הוא ודאי, בגין דחד) חַד הֲוָה לְאַפָּקָא לֵיהּ לְלוֹט וּלְשֵׁזָבָא לֵיהּ, וְחַד לְמֶהְפַּךְ לְקַרְתָּא וּלְחַבָּלָא אַרְעָא, וּבְגִין כָּךְ אִשְׁתָּאַר חַד:

יוסף צ. הירשמן · 5 מרץ 2026

{ד} טֶ֘רֶם֘ יִשְׁכָּ֒בוּ֒ וְאַנְשֵׁ֨י הָעִ֜יר אַנְשֵׁ֤י סְדֹם֙ נָסַ֣בּוּ עַל-הַבַּ֔יִת מִנַּ֖עַר וְעַד-זָקֵ֑ן כָּל-הָעָ֖ם מִקָּצֶֽה:
{ה} וַיִּקְרְא֤וּ אֶל-לוֹט֙ וַיֹּ֣אמְרוּ ל֔וֹ אַיֵּ֧ה הָֽאֲנָשִׁ֛ים אֲשֶׁר-בָּ֥אוּ אֵלֶ֖יךָ הַלָּ֑יְלָה הֽוֹצִיאֵ֣ם אֵלֵ֔ינוּ וְנֵֽדְעָ֖ה אֹתָֽם:
{ו} וַיֵּצֵ֧א אֲלֵהֶ֛ם ל֖וֹט הַפֶּ֑תְחָה וְהַדֶּ֖לֶת סָגַ֥ר אַֽחֲרָֽיו:
{ז} וַיֹּאמַ֑ר אַל-נָ֥א אַחַ֖י תָּרֵֽעוּ:
{ח} הִנֵּה-נָ֨א לִ֜י שְׁתֵּ֣י בָנ֗וֹת אֲשֶׁ֤ר לֹא-יָֽדְעוּ֙ אִ֔ישׁ אוֹצִֽיאָה-נָּ֤א אֶתְהֶן֙ אֲלֵיכֶ֔ם וַֽעֲשׂ֣וּ לָהֶ֔ן כַּטּ֖וֹב בְּעֵֽינֵיכֶ֑ם רַ֠ק לָֽאֲנָשִׁ֤ים הָאֵל֙ אַל-תַּֽעֲשׂ֣וּ דָבָ֔ר כִּֽי-עַל-כֵּ֥ן בָּ֖אוּ בְּצֵ֥ל קֹֽרָתִֽי:
{ט} וַיֹּֽאמְר֣וּ | גֶּשׁ-הָ֗לְאָה וַיֹּֽאמְרוּ֙ הָֽאֶחָ֤ד בָּֽא-לָגוּר֙ וַיִּשְׁפֹּ֣ט שָׁפ֔וֹט עַתָּ֕ה נָרַ֥ע לְךָ֖ מֵהֶ֑ם וַיִּפְצְר֨וּ בָאִ֤ישׁ בְּלוֹט֙ מְאֹ֔ד וַיִּגְּשׁ֖וּ לִשְׁבֹּ֥ר הַדָּֽלֶת:
{י} וַיִּשְׁלְח֤וּ הָֽאֲנָשִׁים֙ אֶת-יָדָ֔ם וַיָּבִ֧יאוּ אֶת-ל֛וֹט אֲלֵיהֶ֖ם הַבָּ֑יְתָה וְאֶת-הַדֶּ֖לֶת סָגָֽרוּ:
{יא} וְאֶת-הָֽאֲנָשִׁ֞ים אֲשֶׁר-פֶּ֣תַח הַבַּ֗יִת הִכּוּ֙ בַּסַּנְוֵרִ֔ים מִקָּטֹ֖ן וְעַד-גָּד֑וֹל וַיִּלְא֖וּ לִמְצֹ֥א הַפָּֽתַח:

במדרש רבה:

פסוק ד

ה טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ [וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם]
הִתְחִילוּ שׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ אָמְרוּ לוֹ אַנְשֵׁי הָעִיר מָה הֵם, אֲמַר לְהוֹן כָּל אֲתַר אִית טָבִין וּבִישִׁין, בְּרַם הָכָא סוּגְיֵה* בִּישִׁין.
*מרביתם.

וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת,
אֵין אֶחָד מֵהֶם מְעַכֵּב.

פסוק ה

וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ [אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם].
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי פְּדָיָה אָמַר כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה הָיָה לוֹט מְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, וְהָיוּ מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ, כֵּיוָן שֶׁאָמְרוּ לוֹ הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם לְתַשְׁמִישׁ, אָמְרוּ לוֹ (בראשית יט, יב): עֹד מִי לְךָ פֹה, קְרִי בֵיהּ עוֹד מִי לְךָ פֶּה, עַד כָּאן הָיָה לְךָ רְשׁוּת לְלַמֵּד סָנֵגוֹרְיָא עֲלֵיהֶם מִכָּאן וָאֵילָךְ אֵין לְךָ רְשׁוּת לְלַמֵּד סָנֵגוֹרְיָא עֲלֵיהֶם.

פסוק ו-ח

ו וַיֵּצֵא אֲלֵיהֶם לוֹט הַפֶּתְחָה.
אַל נָא אַחַי.
הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם
רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל.
הַקָּשׁוֹת.
דָּבָר אַחֵר:
אֱלֹהוֹת הֵם אֵלּוּ, חֲזָקִים.

כִּי עַל כֵּן בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי,
לֹא בִּזְכוּתִי אֶלָּא בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם.
דָּבָר אַחֵר:
כִּי עַל כֵּן בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי,
מְלַמֵּד שֶׁהִטְּתָה אֶת הַבַּיִת עֲלֵיהֶם, אֲמָרָה לֵיהּ אִם בְּעֵית מְקַבַּלְתּוֹן קַבֵּל בְּחֶלְקָךְ.

פסוק ט

ז וַיֹּאמְרוּ גֶּשׁ הָלְאָה,
קְרַב לְהַלָּן.

וַיֹּאמְרוּ הָאֶחָד בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט,
דִּין שֶׁדָּנוּ רִאשׁוֹנִים אַתָּה בָּא לַהֲרֹס?
רַבִּי מְנַחֲמָא מִשֵּׁם רַבִּי בֵּיבַי: כָּךְ הִתְנוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם בֵּינֵיהֶם, אָמְרוּ, כָּל אַכְסַנְיָא שֶׁהוּא בָּא לְכָאן יְהוּ בּוֹעֲלִים אוֹתוֹ וְנוֹטְלִים אֶת מָמוֹנוֹ, אֲפִלּוּ אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (בראשית יח, יט): וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה', אָנוּ בּוֹעֲלִים אוֹתוֹ וְנוֹטְלִים אֶת מָמוֹנוֹ.

פסוק י-יא

ח וַיִּשְׁלְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת יָדָם וַיָּבִיאוּ אֶת לוֹט אֲלֵיהֶם הַבָּיְתָה וְאֶת הַדֶּלֶת סָגָרוּ.
וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת [הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים מִקָּטָן וְעַד גָּדוֹל].
מִי שֶׁהִתְחִיל בַּעֲבֵרָה מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יט, ד): וְאַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, לְפִיכָךְ (בראשית יט, יא): הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים מִקָּטָן וְעַד גָּדוֹל.

דִּכְוָתָהּ (בראשית ז, כג): וַיִּמַּח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה [מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ], מִי שֶׁהִתְחִיל בַּעֲבֵרָה מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת.
דִּכְוָתָהּ (במדבר ג, יג): בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם [הִקְדַּשְׁתִּי לִי כָל בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵל מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה], מִי שֶׁהִתְחִיל בָּעֲבֵרָה מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת.
דִּכְוָתָהּ (במדבר ה, כז): וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ, אֵבָר שֶׁהִתְחִיל בַּעֲבֵרָה תְּחִלָּה מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת.
דִּכְוָתָהּ (דברים יב, טז): הַכֵּה תַכֶּה אֶת ישְׁבֵי הָעִיר הַהִיא לְפִי חָרֶב [הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ לְפִי חָרֶב], מִי שֶׁהִתְחִיל בַּעֲבֵרָה תְּחִלָּה מִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת.

וַיִּלְאוּ לִמְצֹא הַפָּתַח.
אִלְאוּן, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיה טז, יב): וְהָיָה כִי נִרְאָה כִּי נִלְאָה מוֹאָב,
אִינְסוּן*, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיה א, יד): נִלְאֵיתִי נְשׂא,
אִשְׁתַּטּוּן, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ירמיה ד, כב): כִּי אֱוִיל עַמִּי.
*קצו ומאסו לבקש הפתח.

במדרש רבי תנחומא:

פסוק ד-ח

יב טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת מִנַּעַר וְעַד זָקֵן כָּל הָעָם מִקָּצֶה.
וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַיֵּה הָאֲנָשִׁים.
מִכָּאן אַתָּה לָמֵד, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנִּתְפָּרֵשׁ מִן אַבְרָהָם וּכְתִיב בּוֹ וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן זֶה סְדוֹם, רָאָה לוֹט שֶׁהָיוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם שְׁטוּפִין בְּזִמָּה, בָּחַר בִּסְדוֹם לִהְיוֹת עוֹשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶן.
מִנַּיִן? שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר לָהֶם לְאַנְשֵׁי סְדוֹם: הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל אַל תַּעֲשׂוּ דָבָר כִּי עַל כֵּן בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי. בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם מוֹסֵר עַצְמוֹ לֵהָרֵג עַל בְּנוֹתָיו וְעַל אִשְׁתּוֹ וְהוֹרֵג אוֹ נֶהֱרָג, וְזֶה מוֹסֵר בְּנוֹתָיו לְהִתְעוֹלֵל בָּהֶן.
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַיֶּיךָ, לְעַצְמְךָ אַתְּ מְשַׁמְּרָן. וּלְבַסּוֹף תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן מְשַׂחֲקִין וְקוֹרִין, וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן.
אָמַר רַב נַחְמָן:
מִנַּיִן שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא לָהוּט אַחַר בּוּלְמוּס שֶׁל עֲבֵרָה סוֹף מַאֲכִילִין אוֹתוֹ מִבְּשָׂרוֹ? מִלּוֹט.

פסוק ט-יא

וַיֹּאמְרוּ גֶּשׁ הָלְאָה. עַתָּה נָרַע לְךָ מֵהֶם,
מַה שֶּׁאָנוּ רוֹצִין לַעֲשׂוֹת בְּאוֹתָן אֲנָשִׁים נָרַע לְךָ, לָשׁוֹן מְטֻנָּף.
וַיִּפְצְרוּ בָאִישׁ [בְּלוֹט מְאֹד וַיִּגְּשׁוּ לִשְׁבֹּר הַדָּלֶת], מִיָּד וַיִּשְׁלְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת יָדָם אֶת יָדָם וַיָּבִיאוּ אֶת לוֹט אֲלֵיהֶם הַבָּיְתָה וְאֶת הַדֶּלֶת סָגָרוּ. וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וַיִּלְאוּ לִמְצֹא הַפָּתַח.

יוסף צ. הירשמן · 8 מרץ 2026

{יב} וַיֹּֽאמְר֨וּ הָֽאֲנָשִׁ֜ים אֶל-ל֗וֹט עֹ֚ד מִֽי-לְךָ֣ פֹ֔ה חָתָן֙ וּבָנֶ֣יךָ וּבְנֹתֶ֔יךָ וְכֹ֥ל אֲשֶׁר-לְךָ֖ בָּעִ֑יר הוֹצֵ֖א מִן-הַמָּקֽוֹם:
{יג} כִּֽי-מַשְׁחִתִ֣ים אֲנַ֔חְנוּ אֶת-הַמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה כִּי-גָֽדְלָ֤ה צַֽעֲקָתָם֙ אֶת-פְּנֵ֣י יְהֹוָ֔ה וַיְשַׁלְּחֵ֥נוּ יְהֹוָ֖ה לְשַֽׁחֲתָֽהּ:
{יד} וַיֵּצֵ֨א ל֜וֹט וַיְדַבֵּ֣ר | אֶל-חֲתָנָ֣יו | לֹֽקְחֵ֣י בְנֹתָ֗יו וַיֹּ֨אמֶר֙ ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִן-הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה כִּֽי-מַשְׁחִ֥ית יְהֹוָ֖ה אֶת-הָעִ֑יר וַיְהִ֥י כִמְצַחֵ֖ק בְּעֵינֵ֥י חֲתָנָֽיו:
{טו} וּכְמוֹ֙ הַשַּׁ֣חַר עָלָ֔ה וַיָּאִ֥יצוּ הַמַּלְאָכִ֖ים בְּל֣וֹט לֵאמֹ֑ר קוּם֩ קַ֨ח אֶת-אִשְׁתְּךָ֜ וְאֶת-שְׁתֵּ֤י בְנֹתֶ֨יךָ֙ הַנִּמְצָאֹ֔ת פֶּן-תִּסָּפֶ֖ה בַּֽעֲוֹ֥ן הָעִֽיר:
{טז} וַיִּתְמַהְמָ֓הּ | וַיַּֽחֲזִ֨יקוּ הָֽאֲנָשִׁ֜ים בְּיָד֣וֹ וּבְיַד-אִשְׁתּ֗וֹ וּבְיַד֙ שְׁתֵּ֣י בְנֹתָ֔יו בְּחֶמְלַ֥ת יְהֹוָ֖ה עָלָ֑יו וַיֹּֽצִאֻ֥הוּ וַיַּנִּחֻ֖הוּ מִח֥וּץ לָעִֽיר:
{יז} וַיְהִי֩ כְהֽוֹצִיאָ֨ם אֹתָ֜ם הַח֗וּצָה וַיֹּ֨אמֶר֙ הִמָּלֵ֣ט עַל-נַפְשֶׁ֔ךָ אַל-תַּבִּ֣יט אַֽחֲרֶ֔יךָ וְאַל-תַּֽעֲמֹ֖ד בְּכָל-הַכִּכָּ֑ר הָהָ֥רָה הִמָּלֵ֖ט פֶּן-תִּסָּפֶֽה:

במדרש רבה:

פסוק יב
*עיין לעיל בפסוק ה'.

פסוק יג

ט כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ [כִּי גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת פְּנֵי ה' וַיְשַׁלְּחֵנוּ ה' לְשַׁחֲתָהּ],
רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַב נַחְמָן: מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת עַל יְדֵי שֶׁגִּלּוּ מִסְטוֹרִין* שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִדְחוּ מִמְּחִצָּתָן מֵאָה וּשְׁלשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה.
וְרַבִּי תַּנְחוּמָא הֲוָה מַפִּיק לִישְׁנָא קַלָּה - אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: עַל שֶׁנִּתְגָּאוּ וְאָמְרוּ כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה.
*סודות.

פסוק יד

וַיְדַבֵּר אֶל חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי מַשְׁחִית ה' אֶת הָעִיר,
אַרְבַּע בָּנוֹת הָיוּ לוֹ שְׁתַּיִם אֲרוּסוֹת וּשְׁתַּיִם נְשׂוּאוֹת, לְקוּחֵי בְנֹתָיו אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא לֹקְחֵי בְנֹתָיו.

וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו,
אָמְרוּ לוֹ אַדְרִכוֹלִין וְכָרְבַּלִין* בַּמְדִינָה, וּמְדִינָה נֶהְפָּכֶת?
*מיני כלי זמר.

פסוק טו

י וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר,
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא מִשֶּׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר עַד שֶׁיָּאִיר הַמִּזְרָח אָדָם מְהַלֵּךְ אַרְבַּעַת מִלִּין, מִשֶּׁהֵאִיר הַמִּזְרָח עַד שֶׁתָּנֵץ הַחַמָּה אַרְבַּע מִלִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה, וּכְתִיב (בראשית יט, כג): הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ [וְלוֹט בָּא צֹעֲרָה].
וּמִסְּדוֹם לְצֹעַר אַרְבַּע מִלִּין? אָמַר רַבִּי זְעִירָא הַמַּלְאָךְ הָיָה מְקַדֵּר לִפְנֵיהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ.
וּמִנַּיִן מִשֶּׁהֵאִיר הַמִּזְרָח עַד שֶׁתָּנֵץ הַחַמָּה אָדָם מְהַלֵּךְ אַרְבַּע מִלִּין, כְּמוֹ וּכְמוֹ, מִלְּתָא דָּמְיָא לְמִלְּתָא.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין:
אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם הֲדָא כּוֹכַבְתָּא דְּצַפְרָא אַיַּלְתָּא דְּשַׁחֲרָא, שַׁקְרָן הוּא, פְּעָמִים פּוֹחֶתֶת וּפְעָמִים שֶׁהִיא מוֹסֶפֶת, אֶלָּא כְּמִין תַּרְתֵּין קַרְנִין דִּנְהוֹרָא סָלְקִין מִמַּדִּינְחָא וּמַנְהֲרִין לְעָלְמָא.

[קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ] וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת פֶּן תִּסָּפֶה בַּעֲוֹן הָעִיר,
אָמַר רַבִּי טוֹבִיָּה בַּר רַבִּי יִצְחָק שְׁתֵּי מְצִיאוֹת, רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה וְנַעֲמָה הָעֲמוֹנִית.
אָמַר רַבִּי יִצְחָק (תהלים פט, כא): מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי, הֵיכָן מָצָאתִי אוֹתוֹ? בִּסְדוֹם.

פסוק טז-יז

יא וַיִּתְמַהְמָהּ,
תִּמָּהוֹן אַחַר תִּמָּהוֹן, אָמַר כַּמָּה אִבּוּד בְּכֶסֶף וְזָהָב אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת,

הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת ה, יב): עשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר זֶה לוֹט.

רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר זֶה קֹרַח.

רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמַר זֶה נָבוֹת.

רַבִּי לֵוִי אָמַר זֶה הָמָן.

רַבִּי יִצְחָק אָמַר זֶה שֵׁבֶט רְאוּבֵן וְגָד.

רַבָּנָן אָמְרֵי זֶה אִיּוֹב, דַּהֲוָה עַתִּיר וְנִתְמַסְכֵּן וְחָזַר לְמַה דַּהֲוָה.

וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר,
מִי הָיָה זֶה, זֶה רְפָאֵל.
אֲתִיבוּן וְהָא כְּתִיב וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ, וּכְתִיב (בראשית יט, יז): וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה?
אֲמַר לְהוֹן קְרוֹן דְּבַתְרֵיהּ: וַיֹּאמְרוּ הִמָּלֵט עַל נַפְשְׁךָ אֵין כְּתִיב, אֶלָּא וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ.

הָהָרָה הִמָּלֵט פֶּן תִּסָּפֶה,
בִּזְכוּת אַבְרָהָם שֶׁנִּקְרָא הַר (שיר השירים ב, ח): מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים, וְאוֹמֵר (מיכה ו, ב): שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב ה' וְהָאֵתָנִים מֹסְדֵי אָרֶץ.
(וְאָנֹכִי לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה פֶּן תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה וָמַתִּי).

יוסף צ. הירשמן · 8 מרץ 2026

{יח} וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹט אֲלֵהֶ֑ם אַל-נָ֖א אֲדֹנָֽי:
{יט} הִנֵּה-נָ֠א מָצָ֨א עַבְדְּךָ֣ חֵן֘ בְּעֵינֶ֒יךָ֒ וַתַּגְדֵּ֣ל חַסְדְּךָ֗ אֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֨יתָ֙ עִמָּדִ֔י לְהַֽחֲי֖וֹת אֶת-נַפְשִׁ֑י וְאָֽנֹכִ֗י לֹ֤א אוּכַל֙ לְהִמָּלֵ֣ט הָהָ֔רָה פֶּן-תִּדְבָּקַ֥נִי הָֽרָעָ֖ה וָמַֽתִּי:
{כ} הִנֵּה-נָ֠א הָעִ֨יר הַזֹּ֧את קְרֹבָ֛ה לָנ֥וּס שָׁ֖מָּה וְהִ֣וא מִצְעָ֑ר אִמָּֽלְטָ֨ה נָ֜א שָׁ֗מָּה הֲלֹ֥א מִצְעָ֛ר הִ֖וא וּתְחִ֥י נַפְשִֽׁי:
{כא} רביעי וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו הִנֵּה֙ נָשָׂ֣אתִי פָנֶ֔יךָ גַּ֖ם לַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה לְבִלְתִּ֛י הָפְכִ֥י אֶת-הָעִ֖יר אֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ:
{כב} מַהֵר֙ הִמָּלֵ֣ט שָׁ֔מָּה כִּ֣י לֹ֤א אוּכַל֙ לַֽעֲשׂ֣וֹת דָּבָ֔ר עַד-בֹּֽאֲךָ֖ שָׁ֑מָּה עַל-כֵּ֛ן קָרָ֥א שֵׁם-הָעִ֖יר צֽוֹעַר:

במדרש רבה:

פסוק יח-יט

וַיֹּאמֶר לוֹט אֲלֵהֶם אַל נָא אֲדֹנָי.
הִנֵּה מָצָא עַבְדְּךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ וַתַּגְדֵּל חַסְדְּךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשִׁי וְאָנֹכִי לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה פֶּן תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה וָמַתִּי.
רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד, לוֹט וְצָרְפִית.
צָרְפִית אָמְרָה עַד שֶׁלֹא בָּאתָ אֶצְלִי הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה מַעֲשַׂי וּמַעֲשֵׂה אַנְשֵׁי עִירִי וְהָיוּ מַעֲשַׂי רַבִּים עַל אַנְשֵׁי בְּנֵי עִירִי וְהָיִיתִי צַדֶּקֶת בֵּינֵיהֶם, עַכְשָׁיו שֶׁבָּאתָ אֶצְלִי (מלכים א יז יח): בָּאתָ לְהַזְכִּיר אֶת עֲוֹנִי וּלְהָמִית אֶת בְּנִי.
לוֹט אָמַר עַד שֶׁלֹא הָלַכְתִּי אֵצֶל אַבְרָהָם הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה מַעֲשַׂי וּמַעֲשֵׂי בְּנֵי עִירִי וַאֲנִי צַדִּיק בֵּינֵיהֶם, עַכְשָׁו שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ אֵצֶל אַבְרָהָם שֶׁמַּעֲשָׂיו רַבִּים עַל שֶׁלִּי אֵינִי יָכוֹל לַעֲמֹד בְּנַחֲלָתוֹ - וְאָנֹכִי לֹא אוּכַל [לְהִמָּלֵט הָהָרָה פֶּן תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה וָמַתִּי].

רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי: מִן הָן תְּנֵינַן כְּשֵׁם שֶׁהַנָּוֶה הָרָעָה בּוֹדֵק כָּךְ הַנָּוֶה הַיָּפֶה בּוֹדֵק?
מִן הָכָא, וְאָנֹכִי לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה פֶּן תִּדְבָּקַנִי [הָרָעָה וָמַתִּי], וּסְדוֹם בְּעוּמְקָא הִיא, לְפוּם כָּךְ הוּא אוֹמֵר: וְאָנֹכִי לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה, שָׁרֵי בְּעוּמְקָא, וְאִינוּן אֲמָרוּ לֵיהּ פּוֹק לְטוּרָא, וְהוּא אֲמַר הָכֵין? הֲדָא אָמְרָה אֲפִלּוּ מִנָּוֶה הָרָעָה לַנָּוֶה הַיָּפֶה, הֲרֵי שֶׁהַנָּוֶה הַיָּפֶה בּוֹדֵק.

פסוק כ-כב

הִנֵּה נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה לָנוּס שָׁמָּה,
וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ גַּם לַדָּבָר הַזֶּה,
אָמַר רַבִּי חֲלַפְתָּא קֵסָרִיָא: וּמָה אִם לוֹט עַל יְדֵי שֶׁכִּבֵּד אֶת הַמַּלְאָךְ נָשָׂא לוֹ פָנִים, לְךָ לֹא אֶשָֹּׂא פָנִים מִפָּנֶיךָ וּמִפְּנֵי אֲבוֹתֶיךָ? (במדבר ו, כו): יִשָֹּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ.
יב מַהֵר הִמָּלֵט שָׁמָּה כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר עַד בֹּאֲךָ שָׁמָּה עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הָעִיר צוֹעַר.

יוסף צ. הירשמן · 8 מרץ 2026

{כג} הַשֶּׁ֖מֶשׁ יָצָ֣א עַל-הָאָ֑רֶץ וְל֖וֹט בָּ֥א צֹֽעֲרָה:
{כד} וַֽיהֹוָ֗ה הִמְטִ֧יר עַל-סְדֹ֛ם וְעַל-עֲמֹרָ֖ה גָּפְרִ֣ית וָאֵ֑שׁ מֵאֵ֥ת יְהֹוָ֖ה מִן-הַשָּׁמָֽיִם:
{כה} וַיַּֽהֲפֹךְ֙ אֶת-הֶֽעָרִ֣ים הָאֵ֔ל וְאֵ֖ת כָּל-הַכִּכָּ֑ר וְאֵת֙ כָּל-יֹֽשְׁבֵ֣י הֶֽעָרִ֔ים וְצֶ֖מַח הָֽאֲדָמָֽה:
{כו} וַתַּבֵּ֥ט אִשְׁתּ֖וֹ מֵאַֽחֲרָ֑יו וַתְּהִ֖י נְצִ֥יב מֶֽלַח:

במדרש רבה:

פסוק כג - בענין שדן אותם בפני השמש

[הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ]
אָמַר רַבִּי לֵוִי:
מָשָׁל לִמְדִינָה שֶׁהָיוּ לָהּ שְׁנֵי פַּטְרוֹנִין, אֶחָד עִירוֹנִי וְאֶחָד בֶּן הַמְּדִינָה*, וְכָעַס עֲלֵיהֶם הַמֶּלֶךְ וּבִקֵּשׁ לִרְדּוֹתָן, אָמַר הַמֶּלֶךְ אִם רוֹדֶה אֲנִי אוֹתָם בִּפְנֵי בְּנֵי הַמְּדִינָה עַכְשָׁו הֵן אוֹמְרִים אִלּוּ הָיָה עִירוֹנִי כָּאן הָיָה מִתְקַיֵּם עָלֵינוּ, וְאִלּוּ הָיָה בִּפְנֵי עִירוֹנִי עַכְשָׁו הֵן אוֹמְרִין אִלּוּ בֶּן הַמְּדִינָה שָׁם הָיָה מִתְקַיֵּם עָלֵינוּ.
כָּךְ לְפִי שֶׁהָיוּ סְדוֹמִים מֵהֶם עוֹבְדִים לַחַמָּה וּמֵהֶם עוֹבְדִים לַלְּבָנָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם אֲנִי רוֹדֶה אוֹתָן בַּיּוֹם עַכְשָׁו הֵם אוֹמְרִין אִלּוּ הָיְתָה לְבָנָה שָׁם הָיְתָה מְקַיֶּמֶת עָלֵינוּ, אִם אֲנִי רוֹדֶה אוֹתָם בַּלַּיְלָה עַכְשָׁו הֵם אוֹמְרִין אִלּוּ הָיְתָה הַחַמָּה שָׁם הָיְתָה מְקַיֶּמֶת עָלֵינוּ, אֶלָּא נָקַם מֵהֶם בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן בְּשָׁעָה שֶׁהַחַמָּה וּלְבָנָה עוֹמְדִים בָּרָקִיעַ.
הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (בראשית יט, כג): הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ וְלוֹט בָּא צֹעֲרָה וגו'. [פרשה נא] א וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ וגו'.
*לעיר הגדולה היו שני אדונים, אחד גר בכפר ואחד גר בתוך העיר.

פתיחה בענין שדן את סדום בצאת השמש

כְּתִיב (תהלים נח, ט): כְּמוֹ שַׁבְּלוּל תֶּמֶס יַהֲלֹךְ נֵפֶל אֵשֶׁת בַּל חָזוּ שָׁמֶשׁ. [בְּטֶרֶם יָבִינוּ סִּירֹתֵיכֶם אָטָד כְּמוֹ חַי כְּמוֹ חָרוֹן יִשְׂעָרֶנּוּ],

כְּהָדֵין כִּילֵי סִילֵי לִימָצָא*, כַּשִּׁלְשׁוּל הַזֶּה שֶׁהוּא נִמְחֶה בְּצוֹאָה,

כְּאִישִׁית* זוֹ שֶׁאֵינָהּ מַסְפֶּקֶת לִרְאוֹת שֶׁמֶשׁ עַד שֶׁהִיא חוֹזֶרֶת לֶעָפָר,

כְּאֵשֶׁת אִישׁ שֶׁזִּנְתָה וְהִיא מִתְבַּיֶּשֶׁת שֶׁלֹא תַרְאֶה עוֹבָּרָהּ וְהִיא מַשְׁלִיכַתּוּ בַּלַּיְלָה קֹדֶם שֶׁלֹא תֶּחֱזֶינָה שֶׁמֶשׁ.

הֲדָא הוּא דִכְתִיב: הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא עַל הָאָרֶץ וְלוֹט בָּא צֹעֲרָה. [וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ וגו']

*מיני שבלול. *אישית=שרץ הנקרא בתורה "תנשמת" ואין לה עיניים ודרה במחילות הקרקע.

פסוק כד

ב וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם,
מָשָׁל לִשְׁנֵי מְדִינוֹת שֶׁמָּרְדוּ בַּמֶּלֶךְ, אָמַר הַמֶּלֶךְ תִּשָֹּׂרֵף אַחַת מִשֶּׁלָּהּ וְאַחַת תִּשָֹּׂרֵף מִטַּמְיוֹן*.
כָּךְ לְהַלָּן (ישעיה לד, ט): וְנֶהֶפְכוּ נְחָלֶיהָ לְזֶפֶת וַעֲפָרָהּ לְגָפְרִית. בְּרַם הָכָא וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם,
*מאוצר המלך.

אָמַר רַבִּי אָבוּן:
לְשִׁפְחָה שֶׁהָיְתָה רוֹדָה פַּת בַּתַּנּוּר בָּא בֶּן גְּבִרְתָּהּ וְרָדַת פַּת וְנָתְנָה לוֹ, בָּא (בֶּן) בְּנָהּ וְרָדַת גֶּחָלִים וְנָתְנָה לוֹ,
כָּךְ לְהַלָּן (שמות טז, ד): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם, בְּרַם הָכָא וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ [מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם].

[וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם]
רַבִּי חֶלְבּוֹ בֶּן רַבִּי חִילְפַי בַּר סִמְקָאי בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן:
וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם, זֶה גַּבְרִיאֵל.
מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וַה', הוּא וּבֵית דִּינוֹ.

אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּכְתוּבִים מָצִינוּ שֶׁהַהֶדְיוֹט מַזְכִּיר שְׁמוֹ שְׁתֵּי פְּעָמִים בְּפָסוּק אֶחָד:
בַּתּוֹרָה (בראשית ד, כג): וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו, נָשַׁיי אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאֲזֵנָה אִמְרָתִי כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי.
בַּנְּבִיאִים (מלכים א א, לג): וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָהֶם קְחוּ עִמָּכֶם אֶת עַבְדֵי אֲדֹנֵיכֶם וְהִרְכַּבְתֶּם אֶת שְׁלֹמֹה בְנִי עַל הַפִּרְדָּה אֲשֶׁר לִי וְהוֹרַדְתֶּם אֹתוֹ אֶל גִּחוֹן, אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֶת שְׁלֹמֹה בְנִי.
בַּכְּתוּבִים דִּכְתִיב (אסתר ח, ח): כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ,
וְאַתּ תָּמֵהַּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַזְכִּיר שְׁמוֹ שְׁנֵי פְעָמִים בְּפָסוּק אֶחָד?

ג גָּפְרִית וָאֵשׁ [מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם],
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים יא, ו): יַמְטֵר עַל רְשָׁעִים פַּחִים אֵשׁ וְגָפְרִית וְרוּחַ זִלְעָפוֹת מְנָת כּוֹסָם,
פַּחִים, גּוּמְרִים וּמְצוּדִין*.
אֵשׁ וְגָפְרִית, אָמַר רַבִּי יוּדָן מִפְּנֵי מָה אָדָם מֵרִיחַ רֵיחַ גָּפְרִית וְנַפְשׁוֹ סוֹלֶדֶת עָלָיו, לָמָּה שֶׁהִיא יוֹדַעַת שֶׁהִיא נִידוֹנֵת בָּהּ לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר מְנָת כּוֹסָם.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר נַחְמָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹנָתָן, כִּפְיָלִי פִיטְרִין* לְאַחַר הַמֶּרְחָץ.
*גומרים=גחלים, ומצודין=פח ומוקש. *פילי פיטרין=כוסות גדולים.

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: אֵין דָּבָר רַע יוֹרֵד מִלְּמַעְלָה,
אֲתִיבוּן וְהָכְתִיב (תהלים קמח, ח): אֵשׁ וּבָרָד שֶׁלֶג וְקִיטוֹר, אָמַר לָהֶם: רוּחַ סְעָרָה הִיא שֶׁהִיא עוֹשָׂה דְבָרוֹ.
מִלְּתָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ פְּלִיגָא אֲהָא דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן פָּזִי, (דברים כח, יב): יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב [אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ], מִכָּאן שֶׁיֵּשׁ לוֹ אוֹצָרוֹת אֲחֵרִים,

מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם,
כִּמַרְתָּק* מִן גִּבָּר.
*אגרוף.

פסוק כה

ד וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל (בראשית יט, כה),
רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן: חֲמֵשֶׁת הַכְּרָכִים הַלָּלוּ הָיוּ יוֹשְׁבוֹת עַל צוּר אֶחָד, שָׁלַח מַלְאָךְ אֶת יָדוֹ וַהֲפָכָן,
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב כח, ט): בַּחַלָּמִישׁ שָׁלַח יָדוֹ הָפַךְ מִשֹּׁרֶשׁ הָרִים,
תְּרֵין אָמוֹרָאֵי פְּלִיגֵי: חַד אָמַר בַּחַלָּמִישׁ שָׁלַ[ח] יַד, וְחַד אָמַר בַּחַ(ל)מִישׁ* - שָׁלַ[ח] אֶצְבַּע קְטַנָּה.
*אצבע חמישית.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְצֶמַח הָאֲדָמָה, אֲפִלּוּ צִמְחֵי הָאֲדָמָה לָקוּ.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי עַד עַכְשָׁו אִם יִקְלֹט אָדָם מָטָר מֵאֲוִירוֹ שֶׁל סְדֹם וְיִתֵּן בַּעֲרוּגָה אֵינָהּ מַצְמַחַת.

פסוק כו

ה וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו,
רַבִּי יִצְחָק אָמַר שֶׁחָטְאָה בְּמֶלַח בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה שֶׁבָּאוּ הַמַּלְאָכִים אֶל לוֹט, מָה הִיא עוֹשָׂה הוֹלֶכֶת אֶל כָּל שְׁכֵנוֹתֶיהָ וְאוֹמֶרֶת לָהֶן תְּנוּ לִי מֶלַח שֶׁיֶּשׁ לָנוּ אוֹרְחִים, וְהִיא מְכַוֶּנֶת שֶׁיַּכִּירוּ בָּהֶן אַנְשֵׁי הָעִיר, עַל כֵּן (בראשית יט, כו): וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח.

בספר הזוהר:

וַיְיָ הִמְטִיר עַל סְדוֹם.
דָּא דַּרְגָא דְּבֵי דִינָא לְתַתָּא דְּנָטִיל רְשׁוּ מֵעֵילָא.
רַבִּי יִצְחָק אָמַר דְּעֲבִיד דִּינָא בְּרַחֲמֵי. דִּכְתִיב מֵאֵת יְיָ מִן הַשָּׁמָיִם. בְּגִין לְאִשְׁתַּכָּחָא דִּינָא בְּרַחֲמֵי.
וְאִי תֵימָא מַאי רַחֲמֵי הָכָא דִּכְתִיב וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וְגו'. וּלְבָתַר נָפְקוּ מִנֵּיהּ תְּרֵין אוּמִין שְׁלֵמִין, וְזָכָה דְּנָפִיק מִנֵּיהּ דָּוִד וּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא.
חֲמֵי מַה כְּתִיב וַיְהִי כְּהוֹצִיאָם אוֹתָם הַחוּצָה וַיֹּאמֶר וְגו'.
תָּא חֲזֵי:
(סג א) בְּשַׁעֲתָא דְּדִינָא שָׁרֵי בְּעָלְמָא, הָא אִתְּמָר דְּלָא לִיבָּעֵי לְבַּר נָשׁ לְאִשְׁתַּכָּחָא בְּשׁוּקָא, בְּגִין דְּכֵיוָן דְּשָׁרְיָא דִינָא לָא אַשְׁגַּח בֵּין זַכָּאָה וְחַיָּיבָא, וְלָא בָעֵי (לאסתכלא) לְאִשְׁתַּכָּחָא תַּמָּן. וְהָא אִתְּמָר דִּבְגִין כָּךְ אִסְתִּים נֹחַ בַּתֵּיבָה וְלָא יִשְׁגַּח בְּעָלְמָא בְּשַׁעֲתָא דְּדִינָא יִתְעֲבִיד. וּכְתִיב (שמות יב) וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר עַד דְּיִתְעֲבִיד דִּינָא. וּבְגִין כָּךְ וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל נַפְשְׁךָ אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ וְגו'.

עוד שם:

וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו,
מֵאַחֲרֶיהָ מִבָּעֵי לֵיהּ, אֶלָּא מִבָּתַר שְׁכִינְתָּא.
רַבִּי יוֹסֵי אָמַר מִבַּתְרִיהּ דְּלוֹט, דִּמְחַבְּלָא אָזִיל אֲבַתְרֵיהּ,
וְכִי אֲבַתְרִיהּ אָזִיל, וְהָא הוּא שַׁדַּר לֵיהּ, אֶלָּא בְּכָל אֲתַר דְּהֲוָה אָזִיל לוֹט אִתְעַכַּב מְחַבְּלָא לְחַבָּלָא, וְכָל אֲתַר דְּאָזִיל כְּבָר וְשָׁבִיק לַאֲחוֹרֵיהּ הֲוָה מְהַפֵּךְ לֵיהּ מְחַבְּלָא. וּבְגִין כָּךְ אָמַר לֵיהּ אַל תַּבֵּט אַחֲרֶיךָ דְּהָא אֲנָא אֲחַבֵּל בַּתְרָךְ, וְעַל דָּא כְּתִיב וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וְחֲמַת מְחַבְּלָא. כְּדֵין וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח.
דְּהָא בְּכָל זִמְנָא דִּמְחַבְּלָא לָא חָמֵי אַנְפּוֹי דְּבַר נָשׁ (נ''א אחמי אנפי לכר נש) לָא מְחַבִּיל לֵיהּ. כֵּיוָן דְּאִתְּתֵיהּ אֲהַדְּרַת אַנְפָּהָא לְאִסְתַּכָּלָא אֲבַתְרִיהּ מִיָּד וַתְּהִי נִצָּב מֶלַח.

יוסף צ. הירשמן · 9 מרץ 2026

{כז} וַיַּשְׁכֵּ֥ם אַבְרָהָ֖ם בַּבֹּ֑קֶר אֶ֨ל-הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁר-עָ֥מַד שָׁ֖ם אֶת-פְּנֵ֥י יְהֹוָֽה:
{כח} וַיַּשְׁקֵ֗ף עַל-פְּנֵ֤י סְדֹם֙ וַֽעֲמֹרָ֔ה וְעַ֥ל-כָּל-פְּנֵ֖י אֶ֣רֶץ הַכִּכָּ֑ר וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה עָלָה֙ קִיטֹ֣ר הָאָ֔רֶץ כְּקִיטֹ֖ר הַכִּבְשָֽׁן:
{כט} וַיְהִ֗י בְּשַׁחֵ֤ת אֱלֹהִים֙ אֶת-עָרֵ֣י הַכִּכָּ֔ר וַיִּזְכֹּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶת-אַבְרָהָ֑ם וַיְשַׁלַּ֤ח אֶת-לוֹט֙ מִתּ֣וֹךְ הַֽהֲפֵכָ֔ה בַּֽהֲפֹךְ֙ אֶת-הֶ֣עָרִ֔ים אֲשֶׁר-יָשַׁ֥ב בָּהֵ֖ן לֽוֹט:

בילקוט שמעוני:

פסוק כז

[רמז פו] וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר,
תְּפִלּוֹת אָבוֹת תִּקְנוּם:
אַבְרָהָם תִּקֵּן תְּפִלָּה שֶׁל שָׁחַר, שֶׁנֶּאֱמַר, "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם"
יִצְחָק תִּקֵּן תְּפִלָּה שֶׁל מִנְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר, "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה [לִפְנוֹת עָרֶב]" וְאֵין שִׂיחָה אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר, (תהלים קב, א) "תְּפִלָּה לֶעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ".
יַעֲקֹב תִּקֵּן תְּפִלָּה שֶׁל עַרְבִית, שֶׁנֶּאֱמַר, (להלן כח, יא) "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם [וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ]" וּכְתִיב (ירמי' ז, טז) "וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה וְאַל תִּפְגַּע בִּי כִּי אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ אֹתָךְ".

כָּל הַיּוֹם כָּשֵׁר לְמִילָה, שֶׁנֶּאֱמַר, "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל", אֶלָּא שֶׁזְּרִיזִין מַקְדִּימִין לְמִצְווֹת, שֶׁנֶּאֱמַר, "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר".

פסוק כח

קוֹמֶץ מֵאֵימָתַי מַתִּיר שִׁירַיִם בַּאֲכִילָה, רַבִּי חָנִין אוֹמֵר מִשֶּׁמָשְׁלָה בּוֹ הָאוּר, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מִשֶּׁתַּצֵּת אֵשׁ בְּרֻבּוֹ,
וְטַעֲמָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן דִּכְתִיב, וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן, אֵימָתַי מַעֲלֶה הַכִּבְשָׁן קִיטוֹר מִשֶּׁתַּצֵּת אֵשׁ בְּרֻבּוֹ.

במדרש רבה:

פסוק כט

ו וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִזְכֹּר אֶלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט (בראשית יט, כט),
מַה זְּכִירָה נִזְכַּר לוֹ, שְׁתִיקָה שֶׁשָּׁתַק לְאַבְרָהָם בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר אַבְרָהָם עַל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֲחֹתִי הִיא, הָיָה יוֹדֵעַ וְשׁוֹתֵק.

מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה [בַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט],
רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר שֶׁהָיָה שָׁרוּי בָּהֶן.
רַבָּנָן אָמְרֵי שֶׁהָיָה מַלְוֶה לָהֶן בְּרִבִּית.

בספר הזוהר:

אָמַר רַבִּי חִיָּיא כְּתִיב וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה וְגו'. (קה א) מַהוּ בַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט. אֶלָא בְּכֻלְהוּ עֲבַד דִּיּוּרֵיהּ לוֹט, דִּכְתִיב וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר וַיֶּאֱהַל עַד סְדוֹם. (וכתיב אשר ישב בהן לוט. אלא ודאי בכלהו עבד דיוריה) וְלָא קַבִּילוּ לֵיהּ, בַּר דְּמֶלֶךְ סְדוֹם קַבִּיל לֵיהּ (דף קח ע''ב) בִּסְדוֹם בְּגִינֵיהּ דְּאַבְרָהָם:

עוד שם (לעיל):

אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט.
(קח א) וְכִי בְּכֻלְהוּ הֲוָה יָתִיב לוֹט, אֶלָא בְּגִינֵיהּ הֲווּ יַתְבֵי דְּלָא אִתְחָרְבוּ.
וְאִי תֵימָא בִּזְכוּתֵיהּ, לָא. אֶלָּא בִּזְכוּתֵיהּ דְּאַבְרָהָם.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן תָּא חֲזֵי, דְּשִׁמּוּשָׁא דְּעֲבִיד בַּר נָשׁ לְזַכָּאָה, הַהוּא שִׁמּוּשָׁא אָגִין עֲלֵיהּ בְּעָלְמָא. וְלָא עוֹד אֶלָּא דְּאַף עַל גַּב דְּאִיהוּ חַיָּיבָא, אוֹלִיף מֵאָרְחוֹי וְעֲבִיד לוֹן.
תָּא חֲזֵי:
דְּהָא בְּגִין דְּאִתְחַבַּר לוֹט בַּהֲדֵיהּ דְּאַבְרָהָם אַף עַל גַּב דְּלָא אוֹלִיף כָּל עוֹבָדוֹי, אוֹלִיף לְמֶעְבַּד טִיבוּ עִם בִּרְיָין כְּמָה דְּהֲוָה עָבִיד אַבְרָהָם, וְדָא הוּא דְּאוֹתִיב לְכָל אִנּוּן קַרְתֵּי כָּל הַהוּא זִמְנָא דְּיָתְבוּ בָּתַר דְּעָאל לוֹט בֵּינַיְיהוּ.

יוסף צ. הירשמן · 9 מרץ 2026

{ל} וַיַּ֩עַל֩ ל֨וֹט מִצּ֜וֹעַר וַיֵּ֣שֶׁב בָּהָ֗ר וּשְׁתֵּ֤י בְנֹתָיו֙ עִמּ֔וֹ כִּ֥י יָרֵ֖א לָשֶׁ֣בֶת בְּצ֑וֹעַר וַיֵּ֨שֶׁב֙ בַּמְּעָרָ֔ה ה֖וּא וּשְׁתֵּ֥י בְנֹתָֽיו:
{לא} וַתֹּ֧אמֶר הַבְּכִירָ֛ה אֶל-הַצְּעִירָ֖ה אָבִ֣ינוּ זָקֵ֑ן וְאִ֨ישׁ אֵ֤ין בָּאָ֨רֶץ֙ לָב֣וֹא עָלֵ֔ינוּ כְּדֶ֖רֶךְ כָּל-הָאָֽרֶץ:
{לב} לְכָ֨ה נַשְׁקֶ֧ה אֶת-אָבִ֛ינוּ יַ֖יִן וְנִשְׁכְּבָ֣ה עִמּ֑וֹ וּנְחַיֶּ֥ה מֵֽאָבִ֖ינוּ זָֽרַע:
{לג} וַתַּשְׁקֶ֧יןָ אֶת-אֲבִיהֶ֛ן יַ֖יִן בַּלַּ֣יְלָה ה֑וּא וַתָּבֹ֤א הַבְּכִירָה֙ וַתִּשְׁכַּ֣ב אֶת-אָבִ֔יהָ וְלֹֽא-יָדַ֥ע בְּשִׁכְבָ֖הּ וּבְקוּ֗מָֽהּ:
{לד} וַֽיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַתֹּ֤אמֶר הַבְּכִירָה֙ אֶל-הַצְּעִירָ֔ה הֵן-שָׁכַ֥בְתִּי אֶ֖מֶשׁ אֶת-אָבִ֑י נַשְׁקֶ֨נּוּ יַ֜יִן גַּ֣ם-הַלַּ֗יְלָה וּבֹ֨אִי֙ שִׁכְבִ֣י עִמּ֔וֹ וּנְחַיֶּ֥ה מֵֽאָבִ֖ינוּ זָֽרַע:
{לה} וַתַּשְׁקֶ֜יןָ גַּ֣ם בַּלַּ֧יְלָה הַה֛וּא אֶת-אֲבִיהֶ֖ן יָ֑יִן וַתָּ֤קָם הַצְּעִירָה֙ וַתִּשְׁכַּ֣ב עִמּ֔וֹ וְלֹֽא-יָדַ֥ע בְּשִׁכְבָ֖הּ וּבְקֻמָֽהּ:
{לו} וַתַּֽהֲרֶ֛יןָ שְׁתֵּ֥י בְנֽוֹת-ל֖וֹט מֵֽאֲבִיהֶֽן:
{לז} וַתֵּ֤לֶד הַבְּכִירָה֙ בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ מוֹאָ֑ב ה֥וּא אֲבִֽי-מוֹאָ֖ב עַד-הַיּֽוֹם:
{לח} וְהַצְּעִירָ֤ה גַם-הִוא֙ יָ֣לְדָה בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ בֶּן-עַמִּ֑י ה֛וּא אֲבִ֥י בְנֵֽי-עַמּ֖וֹן עַד-הַיּֽוֹם: (ס)

בספר הזוהר:

פסוק ל

וַיַּעַל לוֹט מִצֹּעַר וַיֵּשֶׁב בָּהָר הוּא וּשְׁתֵּי בְנוֹתָיו עִמּוֹ כִּי יָרֵא לָשֶׁבֶת בְּצוֹעַר וַיֵּשֶׁב בַּמְּעָרָה הוּא וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו.
מַאי טַעְמָא. בְּגִין דְּחָמָא דְּהֲוָה קָרִיב לִסְדוֹם וְאִסְתַּלַּק מִתַּמָּן.

במדרש רבה:

פתיחה לפסוק ל - בענין שהקב"ה הטיב עם לוט ובנותיו בזכות דוד המלך שעתיד לצאת מהם

ז וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וַיֵּשֶׁב בָּהָר [וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו עִמּוֹ כִּי יָרֵא לָשֶׁבֶת בְּצוֹעַר וַיֵּשֶׁב בַּמְּעָרָה הוּא וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו]
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים נז, א): לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי שָׁאוּל בַּמְּעָרָה,
אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים עַד שֶׁלֹא נִכְנַסְתִּי לַמְּעָרָה עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲחֵרִים בִּשְׁבִילִי, עַכְשָׁו שֶׁאֲנִי נָתוּן בַּמְּעָרָה יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ אַל תַּשְׁחֵת.

פסוק לא

ח וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה אָבִינוּ זָקֵן וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ.
שֶׁהָיוּ סְבוּרוֹת שֶׁנִּתְכַּלָּה הָעוֹלָם כְּדוֹר הַמַּבּוּל.

פסוק לב

לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ יַיִן וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע.
רַבִּי תַּנְחוּמָא מִשּׁוּם רַבִּי שְׁמוּאֵל:
וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע, וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ בֵּן אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע, אוֹתוֹ זֶרַע שֶׁהוּא בָּא מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאֵי זֶה זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ.

פסוק לג

וַתַּשְׁקֶןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה הוּא וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת אָבִיהָ וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ,
נָקוּד עַל וי"ו שֶׁל וּבְקוּמָהּ, שֶׁבְּשָׁכְבָהּ לֹא יָדַע בְּקוּמָהּ יָדַע.

פסוק לד

וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה הֵן שָׁכַבְתִּי אֶמֶשׁ אֶת אָבִי נַשְׁקֶנּוּ יַיִן גַּם הַלַּיְלָה וּבֹאִי שִׁכְבִי עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע,
מִנַּיִן הָיָה לָהֶם יַיִן בַּמְּעָרָה, אֶלָּא מִמַּה שֶׁהַיַּיִן מְרֻבֶּה לָהֶם הָיוּ מַחְבִּיאִין אוֹתוֹ בַּמְּעָרוֹת.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן: נַעֲשָׂה לָהֶם מֵעֵין דּוּגְמָא שֶׁל עוֹלָם הַבָּא, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (יואל ד, יח): וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס.

פסוק לו

ט וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן (בראשית יט, לו),
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לְעוֹלָם אֵין הָאִשָּׁה מִתְעַבֶּרֶת מִבִּיאָה רִאשׁוֹנָה,
אֲתִיבִין וְהָא כְתִיב: וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבִיהֶן,
אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא שָׁלְטוּ בְּעַצְמָן וְהוֹצִיאוּ עֶרְוָתָן וְנִתְעַבְּרוּ כְּמִבִּיאָה שְׁנִיָּה.

אָמַר רַב נַחְמָן בַּר חָנִין כָּל מִי שֶׁהוּא לָהוּט אַחַר בֻּלְמוּס שֶׁל עֲרָיוֹת סוֹף שֶׁמַּאֲכִילִין אוֹתוֹ מִבְּשָׂרוֹ.
רַבִּי יוּדָן דְּמִן גָּלוֹי וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן תַּרְוֵיהוֹן אָמְרֵי מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְיְהוֹעֵינַי:
אֵין אָנוּ יוֹדְעִים אִם לוֹט נִתְאַוָּה לִבְנוֹתָיו אִם בְּנוֹתָיו נִתְאַוּוּ לוֹ, מִן מַה דִּכְתִיב (משלי יח, א): לְתַאֲוָה יְבַקֵּשׁ נִפְרָד, הֱוֵי לוֹט נִתְאַוָּה לִבְנוֹתָיו וּבְנוֹתָיו לֹא נִתְאַוּוּ לוֹ.
רַבִּי תַּנְחוּמָא בַּר רַבִּי חִיָּא מִשֵּׁם רַבִּי הוֹשַׁעְיָא תֻּרְגְּמָנָא:
אֵין כָּל שַׁבָּת וְשַׁבָּת שֶׁאֵין קוֹרִין בָּהּ פָּרָשָׁתוֹ שֶׁל לוֹט, מַאי טַעְמֵיהּ (משלי יח, א): בְּכָל תּוּשִׁיָּה יִתְגַּלָּע.
אָמַר רַבִּי אַחָא: יִתְגַּלְּעוּ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא יִתְגַּלָּע, הָאֲנָשִׁים נִתְרַחֲקוּ, וְהַנָּשִׁים נִתְקָרְבוּ.

פתיחה בענין אם כוונתם היתה לשם שמים או לשם זנות

י הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה מח, ל): אֲנִי יָדַעְתִּי נְאֻם ה' עֶבְרָתוֹ וְלֹא כֵן בַּדָּיו* [לֹא כֵן עָשׂוּ],

רַבִּי הוּנָא בַּר פַּפָּא וְרַבִּי סִימוֹן:

רַבִּי הוּנָא אָמַר, מִתְּחִלַּת עִבּוּרוֹ שֶׁל מוֹאָב לֹא הָיָה לְשֵׁם זְנוּת אֶלָּא לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא כֵן בַּדָּיו עָשׂוּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֶלָּא לְשֵׁם זְנוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כה, א): וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב.

רַבִּי סִימוֹן אָמַר, מִתְּחִלַּת עִבּוּרוֹ שֶׁל מוֹאָב לֹא הָיָה לְשֵׁם שָׁמַיִם אֶלָּא לְשֵׁם זְנוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעֶבְרָתוֹ לֹא כֵן בַּדָּיו - לֹא עָשָׂה כֵן בַּדָּיו לְשֵׁם זְנוּת, אֶלָּא לְשֵׁם שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (רות ג, ו): וַתֵּרֶד הַגֹּרֶן וַתַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוַּתָּה חֲמוֹתָהּ.

אָמַר רַבִּי לֵוִי:

אִם תְּחִלָּתוֹ שֶׁל מוֹאָב לְשֵׁם זְנוּת גַּם סוֹפוֹ הָיָה לְשֵׁם זְנוּת, בַּדָּיו לֹא כֵן עָשׂוּ? וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב.

וְאִם מִתְּחִלַּת עִבּוּרוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם אַף סוֹפוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם, בַּדָּיו לֹא כֵן עָשׂוּ? וַתֵּרֶד הַגֹּרֶן.

*ענפיו, דהיינו צאצאיו. ופסוק זה במואב נאמר.

פסוק לז-לח

יא וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב הוּא אֲבִי מוֹאָב עַד הַיּוֹם.
[וְהַצְּעִירָה גַם הִוא יָלְדָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן עַמִּי הוּא אֲבִי בְנֵי עַמּוֹן עַד הַיּוֹם].
רַבִּי יוּדָן מִשֵּׁם רַבִּי אַיְּבוּ:
הַבְּכִירָה עַל יְדֵי שֶׁבִּזַּת כְּבוֹד אָבִיהָ וְאָמְרָה שְׁמוֹ מוֹאָב, מֵאָב, אָמַר הַכָּתוּב (דברים ב, ט): אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה, מִלְחָמָה אִי אַתָּה עוֹשֶׂה עִמָּהֶן, אֲבָל אַתָּה מְפַתֵּק הַנְּהָרוֹת שֶׁלָּהֶן, שׂוֹרֵף גְּדִישִׁים שֶׁלָּהֶן בָּאֵשׁ.
אֲבָל הַצְּעִירָה עַל יְדֵי שֶׁחָסְתָהּ עַל כְּבוֹד אָבִיהָ וְאָמְרָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן עַמִּי, בֶּן מִי שֶׁהָיָה עִמִּי, אָמַר הַכָּתוּב (דברים ב, יט): אַל תְּצֻרֵם וְאַל תִּתְגָּר בָּם, כָּל עִקָּר.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן וְרַבִּי חָנִין בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן:
בְּנוֹתָיו שֶׁל לוֹט הוֹלְכוֹת לַעֲבֹר עֲבֵרָה וְנִתְפָּקְדוּ, בְּאֵיזֶה זְכוּת, בִּזְכוּת מוֹאָב - מִי אָב, שֶׁנֶּאֱמַר בְּאַבְרָהָם (בראשית יז, ה): כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ.

בספר הזוהר (בתוך הדברים):

תָּא חֲזֵי:
מוֹאָב וְעַמּוֹן אִנּוּן קָרָאן לוֹן שְׁמָהָן, מוֹאָב מֵאָב.
רַבִּי יוֹסֵי אָמַר בְּכִירָה בַּחֲצִיפוּ אָמְרָה מוֹאָב, מֵאַבָּא הוּא. וְהַצְּעִירָה גַּם הִיא יָלְדָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן עַמִּי. בִּצְנִיעוּ אָמְרָה בֶּן עַמִּי. בַּר עַמִּי, וְלָא אָמְרָה מִמָּאן הֲוָה.
תָּא חֲזֵי:
בְּקַדְמִיתָא כְּתִיב וְלָא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ בְּוא''ו וְנָקוּד עַל וא''ו, בְּגִין דְּסִיּוּעָא דְּעֵילָא הֲוָה אִשְׁתְּכַח בְּהַהוּא עוֹבָדָא דְּזַמִּין מַלְכָּא מְשִׁיחָא לְנָפְקָא מִנֵּיהּ, וּבְגִין כָּךְ אִשְׁתְּלִים הָכָא בְּוא''ו. וּבְאָחֳרָא כְּתִיב וּבְקֻמָּהּ חָסֵר וי''ו, בְּגִין דְּלָא נָפַק מִינָּהּ חוּלְקָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּהַאי אָחֳרָא.
וְעַל דָּא כְּתִיב בְּהַאי אָחֳרָא קְשִׁישָׁא וּבְקוּמָהּ בְּוא''ו מָלֵא וְנָקוּד עֲלָהּ.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר:
לָא יְדַע דְּזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאוֹקְמָא מִינָהּ דָּוִד מַלְכָּא וּשְׁלֹמֹה וְכָל שְׁאָר מַלְכִין וּמַלְכָּא מְשִׁיחָא.
תּוּ וּבְקוּמָהּ, דִּכְתִיב בְּרוּת (רות ג) וַתָּקָם בְּטֶרְם יַכִּיר אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְגו'. וּבְהַהוּא יוֹמָא הֲוָה לָהּ קִימָה וַדַּאי (דף קיא ע''א) אִתְחַבַּר עִמָּהּ בֹּעַז לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ, וְאִתָּקַם מִנָּהּ כָּל הַנֵּי מַלְכִין וְכָל עִלּוּיָא דְיִשְׂרָאֵל.
וְלא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ דִּכְתִיב וַתִּשְׁכַּב מַרְגְּלוֹתָיו עַד הַבֹּקֶר.
וּבְקוּמָהּ דִּכְתִיב וַתָּקָם בְּטֶרֶם יַכִּיר אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְגו'. בְּגִין כָּךְ וּבְקוּמָהּ נְקוּד וא''ו.

תָּא חֲזֵי (קה ע''א) עִנְוְתָנוּתָא דְאַבְרָהָם, דְּהָא אֲפִילּוּ בְּקַדְמִיתָא כַּד בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶעְבַּד דִּינָא בִּסְדוֹם לָא בָעָא מִנֵּיהּ רַחֲמֵי עַל לוֹט (דהא), לְבָתַר דִּכְתִיב וַיַּרְא וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן לָא תָבַע עֲלֵיהּ דְּלוֹט וְלָא אָמַר עֲלֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּלוּם,
אוּף הָכִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אָמַר לֵיהּ מִידִי, בְּגִין דְּלָא יַחֲשֹׂב אַבְרָהָם דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גָּרַע מִזְכוּתֵיהּ כְּלוּם.
וְאִי תֵימָא דְּאַבְרָהָם לָא הֲוָה חָשִׁיב לֵיהּ לְלוֹט בְּלִבֵּיהּ כְּלוּם, הָא מָסַר נַפְשֵׁיהּ לְמֵיהַךְ לְאַגָּחָא קְרָבָא בַּחֲמִשָּׁה מְלָכִין תַּקִּיפִין, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (בראשית יד) וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו וְגו'. וּכְתִיב וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה. וּכְתִיב וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגו'.
אֲבָל בִּרְחִימוּתָא דִּרְחִים לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְחָמָא עוֹבָדוֹי דְלוֹט דְּלָא כַשְׁרָן כְּדְקָא יְאוּת, לָא בָעָא אַבְרָהָם דִּבְגִינֵיהּ יִשְׁבּוֹק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּלוּם מִדִּילֵיהּ, וּבְגִינֵי כָךְ לָא תָבַע עֲלֵיהּ רַחֲמֵי לָא בְּקַדְמִיתָא וְלָא בְסוֹפָא:

יוסף צ. הירשמן · 9 מרץ 2026

במִדְרָשׁ הַנֶּעֱלָם:

וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וְגו'.
אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ:
בֹּא וּרְאֵה מַה כְּתִיב בַּיֵּצֶּר הָרָע, תֵּדַע לְךָ שֶׁאֵינוֹ מִתְבַּטֵל לְעוֹלָם מִבְּנֵי אָדָם עַד אוֹתוֹ זְמַן דִּכְתִיב, (יחזקאל לו) וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן וגו'. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁרוֹאֶה בְּנֵי אָדָם נִדּוֹנִין בַּגֵּיהִנָּם, הוּא בָּא וְחוֹזֵר לוֹ אֵצֶּל בְּנֵי אָדָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר. מִצַּעֲרָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם מִשָּׁם עוֹלֶה לְפַתּוֹת בְּנֵי אָדָם.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
שָׁלשׁ הַנְהָגוֹת יִשׁ בָּאָדָם,
א. הַנְהָגַת הַשֵּׂכֶל וְהַחָכְמָה וזוֹ הִיא (דף קט ע''ב) כֹּחַ הַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה.
ב. וְהַנְהָגַת הַתַּאֲוָה שֶׁהִיא מִתְאַוָּה בְּכָל תַּאֲוֹת רָעוֹת, וזֶהוּ כֹּחַ הַתַּאֲוָה.
ג. וְהַהַנְהָגָה הַמַנְהֶגֶת לִבְנֵי אָדָם וּמְחַזֶּקֶת הַגּוּף וְהִיא נִקְרֵאת נֶפֶשׁ הַגּוּף, אָמַר רַב דִּימִי זֶהוּ כֹּחַ הַמַּחֲזִיק.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֹּא וּרְאֵה לְעוֹלָם אֵין יֵצֶּר הָרָע שׁוֹלֵט אֶלָּא בְּאֵלּוּ ב' כֹּחוֹת אִלֵּין דְּאֲמָרָן, נֶפֶשׁ הַמִּתְאַוָּה הִיא הָרוֹדֶפֶת אַחַר יִצֶּר הָרָע לְעוֹלָם, מַשְׁמַע דִּכְתִיב וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה אָבִינוּ זָקֵן. נֶפֶשׁ הַמִּתְאַוָּה הִיא מְעוֹרֶרֶת אֶת הָאַחֶרֶת וּמְפַתָּה אוֹתָהּ עִם הַגּוּף לְהִדָּבֵק בַּיֵּצֶּר הָרָע, והִיא אוֹמֶרֶת לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ יַיִן וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ. מַה יִּשׁ לָנוּ בָּעוֹלָם הַבָּא, נֵלֵךְ וְנִרְדֹּף אַחַר יִצֶּר הָרָע וְאַחַר תְּשׁוּקַת חֶמְדַת הָעוֹלָם הַזֶּה. וּמַה עוֹשׂוֹת, שְׁתֵּיהֶן מַסְכִּימוֹת לְהִדָּבֵק בּוֹ.
מַה כְּתִיב וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן מִתְפַּטְמוֹת לְהִתְעוֹרֵר לְיִּצֶּר הָרָע בַּאֲכִילָה וּבִשְׁתִיָּה.
וַתָּקָם הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת אָבִיהָ. כְּשֶׁאָדָם שׁוֹכֵב עַל מִטָתוֹ בַּלַּיְלָה, נֶפֶשׁ הַמִתְאַוָּה הִיא הַמְעוֹרֶרֶת לַיִּצֶּר הָרָע, וּמְהַרְהֶרֶת בּוֹ, והוּא דָּבֵק בְּכָל הִרְהוּר רָע עַד שֶׁמִּתְעַבֶּרֶת מְעַט (ס''א ממנו) (ד''א ל''ג על) (נ''א עד) שֶׁמֵּבִיא בְּלֵב הָאָדָם אוֹתָהּ הַמַּחֲשָׁבָה הָרָעָה וּדְבֵקָה בּוֹ, וַעֲדַיִן יִשׁ בְּלִבּוֹ וְלֹא נִגְמַר לַעֲשׂוֹתָהּ עַד שֶׁזֹּאת הַתַּאֲוָה מְעוֹרֶרֶת לְכֹחַ הַגּוּף כְּמִתְּחִלָּה לְהִדָּבֵק בַּיֵּצֶּר הָרָע ואָז הוּא תַּשְׁלוּם הָרָעָה,
הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְּנוֹת לוֹט (דף קי ע''א) מֵאֲבִיהֶן.

אָמַר רַבִּי יִצְּחָק:
מֵעוֹלָם אֵין יִצֶּר הָרָע מִתְפַּתֶּה אֶלָּא בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, וּמִתּוֹךְ שִׂמְחַת הַיַּיִן אָז שׁוֹלֵט בָּאָדָם.
בַּצַּדִּיק מַה כְּתִיב בֵּיהּ (משלי יג) צַּדִּיק אֹכֵל לְשׂבַע נַפְשׁוֹ. ואֵינוֹ מִשְׁתַּכֵּר לְעוֹלָם, דְאָמַר רַבִּי יְהוּדָה הַאי צּוּרְבָא מֵרַבָּנָן דְמַרְוִי, קָרֵינָא עֲלֵיהּ (משלי יא) נֶזְם זָהָב בְּאַף חֲזִיר. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם.
מִנְהַג הָרְשָׁעִים מַהוּ (ישעיה כב) הִנֵּה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה. הַיַּיִן אָז שׁוֹלֵט בָּאָדָם, הָרוֹג בָּקָר וְשָׁחוֹט צֹּאן וְגו'. עֲלֵיהֶם אָמַר הַכָּתוּב (משלי ה) הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ וְגו'. כְּדֵי לְעוֹרֵר לַיִּצֶּר הָרָע, שֶׁאֵין יִצֶּר הָרָע מִתְעוֹרֵר אֶלָּא מִתּוֹךְ הַיַּיִן, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן.
אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ:
מַה כְּתִיב וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ. כְּלוֹמַר יֵצֶּר הָרָע אֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ בָּהּ בְּשִׁכְבָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבְקוּמָהּ לָעוֹלָם הַבָּא, אֶלָּא מִתְעוֹרֵר עִם כֹּחַ הַגּוּף לַעֲבֹד תַּאֲוָתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה. דְּאָמַר רַבִּי אַבָּהוּ בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנָסִין הָרְשָׁעִים בַּגֵּיהִנָּם מַכְנִיסִים לַיֵּצֶּר הָרָע לִרְאוֹת בָּהֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְלוֹט בָּא צֹּעֲרָה לְצַּעֲרָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם, וְנָפַק לֵיהּ מִתַּמָּן לִבְרִיָּיתָא לְנַסּוּתָא כִּדְקָאֲמָרָן.
הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר מִצַּעֲרָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם.

וַיִּשֶׁב בָּהָר,
אָמַר רַבִּי יִצְּחָק מַשְׁמַע דִּכְתִיב בָּהָר מְלַמֵּד שֶׁהוּא שָׁם מוֹשָׁבוֹ בְּמָקוֹם הָר. גּוּף שֶׁהוּא חָרֵב כָּהָר דְּלֵית בֵּיהּ טִיבוּתָא.
וּשְׁתֵּי בְּנוֹתָיו עִמּוֹ. אֵלּוּ הַב' כֹּחוֹת דְּאֲמָרָן.
כִּי (דף קי ע''ב) יָרֵא לָשֶׁבֶת בְּצּוֹעַר, יִרְאָה וַחֲרָדָה נוֹפֶלֶת עָלָיו בְּשָׁעָה שֶׁרוֹאֶה צַּעַר גֵּיהִנֹּם שֶׁמְצַּעֲרִין לָרְשָׁעִים וְחוֹשֵׁב שֶׁשָּׁם יִדּוֹן, כֵּיוָן שֶׁרוֹאֶה שֶׁאֵינוֹ נִדּוֹן שָׁם יוֹצֵּא וְהוֹלֵךְ לְפַתּוֹת בְּנֵי אָדָם אַחֲרָיו.
רַב הוּנָא כַּד הֲוָה דָּרִישׁ לְאִזְדַּהֲרָא לִבְנֵי אָדָם, הֲוָה אָמַר לְהוּ בָּנַי אִסְתַּמָּרוּ מִשְׁלִיחָא שֶׁל גֵּיהִנֹּם, וּמַאן הוּא זֶהוּ יֵצֶּר הָרָע שֶׁהוּא שָׁלִיחַ שֶׁל גֵּיהִנֹּם.
רַבִּי אַבָּא אָמַר:
מַאי דִכְתִיב, (משלי ל) לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב. אֵלּוּ שְׁתֵּי בְּנוֹת לוֹט דְּאֲמָרָן, שֶׁהִיא נֶפֶשׁ הַמִּתְאַוּה, וְנֶפֶשׁ הַמִּשְׁתַּתֶּפֶת בַּגּוּף הָרוֹדֶפֶת אַחַר יִצֶּר הָרָע לְעוֹלָם.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ כְּתִיב הָכָא בְּלוֹט כִּי יָרֵא לָשֶׁבֶת בְּצּוֹעַר, וּכְתִיב הָתָם לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב. יָרֵ''א בְּגִימַטְרִיָּא הוּא עֲלוּקָ''ה.
אָמַר רַבִּי יִצְּחָק אִי יָרֵא הוּא לְמַאי אָתֵי לְמִטְעֵי בְּרִיָּיתָא, אֶלָּא כָּךְ דֶּרֶךְ כָּל עוֹשֵׂה עַוְלָה, כְּשֶׁרוֹאֶה הָרָע מִתְיָרֵא לְפִי שָׁעָה, מִיָּד חוֹזֵר לְרִשְׁעָתוֹ ואֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לִכְלוּם, כָּךְ יֵצֶּר הָרָע בְּשָׁעָה שֶׁרוֹאֶה דִּין בָּרְשָׁעִים יָרֵא, כֵּיוָן שֶׁיּוֹצֵּא לַחוּץ (לעשות) אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ כְּלוּם.

רַבִּי אַבָּא אָמַר:
מַּהוּ דְּאֲמָּרוּ וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה אָבִינוּ זָקֵן. מַאי אָבִינוּ זָקֵן. זֶהוּ יֵצֶּר הָרָע שֶׁנִּקְרָא זָקֵן שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ד) מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל. שֶׁהוּא זָקֵן שֶׁנּוֹלַד עִם הָאָדָם, דְּתָנִינָן אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אָמַר רַבִּי יוֹסֵי אוֹתָהּ נֶפֶשׁ הַמִּתְאַוָּה אוֹמֶרֶת לָאַחֶרֶת אָבִינוּ זָקֵן נִרְדֹּף אַחֲרָיו וְנִדְבַּק (דף קיא ע''א) בּוֹ כִּשְׁאָר כָּל הָרְשָׁעִים שֶׁבָּעוֹלָם.
ואִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבֹא עָלֵינוּ, אֵין אִישׁ צַּדִּיק בָּאָרְץ, וְאֵין אִישׁ שַׁלִּיט עַל יִצְּרוֹ, הַרְבֵּה רְשָׁעִים בָּאָרֶץ, לֵית אֲנַן בִּלְחוֹדָנָא חַיָּיבִין, נַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ שֶׁהֵם חַיָּיבִים, שֶׁעַד הַיּוֹם דֶּרֶךְ כָּל הָאָרֶץ הוּא.
לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ יַיִן, נִשְׂמַח בָּעוֹלָם הַזְּה, נֹאכַל ונִשְׁתֶּה וְנִרְוְה חַמְרָא וְנִדְבַּק בְּאָבִינוּ בַּיִצֶּר הָרָע ונִשְׁכְּבָה עִמּוֹ. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צּווַֹחַת וְאוֹמֶרֶת (ישעיה כח) גַּם אֵלֶּה בַּיַּיִן שָׁגוּ וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב ותַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן. דֶּרֶךְ הָרְשָׁעִים לִטְעוֹת אַחֲרֵי הַיַּיִן לְפַנֵּק לַיֵצֶּר הָרָע וּלְעוֹרְרוֹ, ועַד שֶׁהוּא שָׂמֵחַ בְּשִׁכְרוּתוֹ שׁוֹכֵב עַל מִטָתוֹ,
מִיָּד וַתָּקָם הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת אָבִיהָ. הִיא מְזְמֶּנֶת עִמּוֹ וּמִתְאַוָּה וּמְהַרְהֶרֶת בְּכָל הִרְהוּרִים רָעִים, ויֵצֶּר הָרָע מִתְחַבֵּר עִמָּהּ וְנִדְבַּק בָּהּ ואֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ בָּהּ (ס''א מההוא זמנא) מַה הוּא מִמֶּנָּהּ. בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ. בְּשִׁכְבָהּ בָּעוֹלָם הַזְּה וּבְקוּמָהּ לֶעָתִיד לָבֹא. בְּשִׁכְבָהּ בָּעוֹלָם הַבָּא כְּשֶׁתִּתֵּן דִּין וחֶשְׁבּוֹן. וּבְקוּמָהּ לְיוֹם הַדִּין דִּכְתִיב, (דניאל יב) וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצּוּ וְגו'. בְּשׁוּם עִנְיָן מֵאֵלּוּ אֵין מַשְׁגִּיחַ בָּהּ יִצֶּר הָרָע, אֶלָּא דָּבֵק בָּהּ והִיא נִדְבֶּקֶת בּוֹ,
וּלְאַחַר כֵּן מְעוֹרֶרֶת לְאָחֳרָא לְאַחַר שֶׁהַהִרְהוּר גָּדוֹל נִדְבַּק בַּיִּצֶּר הָרָע, בָּאָה הָאַחֶרֶת וְנִדְבֶּקֶת בּוֹ וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת (דף קיא ע''ב) אֲבִיהֶן יָיִן. כְּמוֹ כֵן לְעוֹרֵר לַיִּצֶּר הָרָע וְנִדְבֶּקֶת בּוֹ ואֲזַי תַּשְׁלוּם הָרָעוֹת לַעֲשׂוֹת וּמִתְעַבְּרוֹת שְׁתֵּיהֶן מִיִּצֶּר הָרָע,
הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַתַּהֲרֶין שְׁתֵּי בְנוֹת לוֹט מֵאֲבֵיהֶן. עַד שֶׁיָּצָּא לַפֹּעַל מַעֲשֵׂיהֶן זוֹ יוֹלֶדֶת רִשְׁעָתָהּ וזוֹ יוֹלֶדֶת רִשְׁעָתָהּ,
וְכֵן דַּרְכָּם שֶׁל רְשָׁעִים בְּעִנְיַן זְה עִם יִצֶּר הָרָע, עַד שֶׁהוֹרֵג לָאָדָם וּמוֹלִיכוֹ לַגֵּיהִנֹּם וּמַכְנִיסוֹ שָׁם, וְאַחַר כָּךְ עוֹלֶה מִשָּׁם לְפַתּוֹת לִבְנֵי אָדָם כְּמוֹ כֵן. וּמִי שֶׁמַּכִּיר בּוֹ נִצֹּל מִמֶּנּוּ וְאֵינוֹ מִתְחַבֵּר עִמּוֹ.

אָמַר רַבִּי יִצְּחָק:
מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְכַתְּ לִסְטִים שֶׁהָיוּ אוֹרְבִים בַּדְּרָכִים לִגְזֹל וְלַהֲרֹג לִבְנֵי אָדָם, וּמַפְרִישִׁים מֵהֶם אֶחָד שֶׁיּוֹדֵעַ לְהָסִית לִבְנֵי אָדָם וּלְשׁוֹנוֹ רַךְ, מֶה עָבִיד מַקְדִּים וְהוֹלֵךְ לְקַבְּלָם וְנַעֲשָׂה כְּעֶבֶד לִפְנֵיהֶם עַד שֶׁמַּאֲמִינִים הַטִפְּשִׁים בּוֹ וּבוֹטְחִים בְּאַהֲבָתוֹ וּבְשִׂיחָתוֹ וּשְׂמֵחִים עִמּוֹ, וּמוֹלִיכָם בְּחֵלֶק דְּבָרָיו בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ שֶׁהַלִּסְטִים שָׁם, כֵּיוָן שֶׁמַּגִּיעַ עִמָּהֶם לְשָׁם, הוּא הָרִאשׁוֹן שֶׁהוֹרֵג בָּם, לְאַחַר שֶׁנּוֹתְנָם בְּיַד הַלִּסְטִים לְהָרְגָּם וְלָקַחַת מָמוֹנָם, וְאִנּוּן צָּוְוחִין וְאָמְרִין וַוי דַּאֲצִּיתְנָא לְדֵין וְלִרְכִּיכָא דְּלִישְׁנֵיהּ. לְאַחַר שֶׁהָרְגוּ אֵלֶּה, עוֹלֶה מִשָּׁם וְיוֹצֵּא לְפַתּוֹת לִבְנֵי אָדָם כְּמִתְּחִלָּה. הַפִּקְחִים מָה הֵם עוֹשִׂים כְּשֶׁרוֹאִים לָזֶה יוֹצֵּא לִקְרָאתָם וּמְפַתֶּה לָהֶם, מַכִּירִין בּוֹ שֶׁהוּא צּוֹדֶה אֶת נַפְשָׁם וְהוֹרְגִּים אוֹתוֹ וְהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת.
כָּךְ הוּא יִצֶּר הָרָע יוֹצֵּא מִכַּתְ הַלִּסְטִים עוֹלֶה מִגֵּיהִנֹּם לְקָבְלָא דִּבְנֵי נָשָׁא וּלְפַתּוֹת לָהֶם בְּחֵלֶק מֶתֶק דְּבָרָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וַיִּשֶׁב בָּהָר וגו'. כְּמוֹ לִסְטִים לֶאֱרֹב לִבְנֵי אָדָם, מַה עוֹשֶׂה עוֹבֵר לִפְנֵיהֶם, וְהַטִפְּשִׁים מַאֲמֲינִים בּוֹ וּבְאַהֲבָתוֹ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לְפַתּוֹתָם וְעוֹבֵד לָהֶם כְּעֶבֶד, שֶׁנּוֹתֵן לָהֶם נָשִׁים יָפוֹת אֲסוּרוֹת, נוֹתֵן לָהֶם בְּנֵי אָדָם לְהָרַע, מְפָרֵק מֵהֶם עֹל תּוֹרָה וְעֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם. הַטִפְּשִׁים רוֹאִים כָּךְ, בּוֹטְחִים בְּאַהֲבָתוֹ, עַד שֶׁהוֹלֵךְ עִמָּהֶם וּמוֹלִיכָם בְּאוֹתוֹ דֶּרֶךְ שֶׁהַלִּסְטִים שָׁם, בְּדֶרֶךְ גֵּיהִנֹּם אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאל, כֵּיוָן שֶׁמַּגִּיעַ עִמָּהֶם לְשָׁם, הוּא הָרִאשׁוֹן שֶׁהוֹרֵג לָהֶם, וְנַעֲשָׂה לָהֶם מַלְאַךְ הַמָּוְת וּמַכְנִיסָן לַגֵּיהִנֹּם, וּמוֹרִידִין לְהוֹן מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, וְאִנּוּן צָּוְוחִין וְאָמְרִין וַוי דַּאֲצִּיתְנָא לְדֵין, וְלָא מְהַנְיָא לוֹן. לְאַחַר כֵּן עוֹלֶה מִשָּׁם וְיוֹצֵּא לְפַתּוֹת לִבְנֵי אָדָם. הַפִּקְחִין כְּשֶׁרוֹאִין אוֹתוֹ מַכִּירִים אוֹתוֹ וּמִתְגַּבְּרִים עָלָיו עַד שֶׁשּׁוֹלְטִין עָלָיו, וסָאטִין מִזֶּה הַדֶּרֶךְ וְלוֹקְחִין דֶּרֶךְ אַחֶרֶת לְהִנָּצֵּל מִמֶּנּוּ.

רַב יוֹסֵף כַּד הֲוָה נָחִית לְבָבֶל חָמָא אִנּוּן רַוָּוקַיָא דְּהֲווּ עַיְילֵי וְנָפְקֵי בֵּינִי נַשֵּׁי שַׁפִּירִין ולָא חָטָאן, אָמַר לוֹן לָא מִסְתָּפוּ אִלֵּין מִיִצֶּר הָרָע, אָמְרוּ לֵיהּ לָא מִקּוֹנְדִיטוֹן בִּישָׁא קָאֲתֵינָא, מִקְדוּשָׁתָא דְּקַדִּישָׁא אִתְגַּזַּרְנָא, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב צָּרִיךְ אָדָם לְקַדֵּשׁ עַצְּמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ, וְנָפְקֵי מִנִּיהּ בְּנִי קַדִּישֵׁי בְּנִי מַעֲלֵי דְּלָא מִסְתָּפוּ מִיֵצֶּר הָרָע שֶׁנְּאֱמַר (ויקרא כ) וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים.
רַבִּי אַבָּא אָמַר מַאי דִכְתִיב, (יחזקאל כ) וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי קַדֵּשׁוּ, אֶלָּא אֵין עוֹנָתָן שֶׁל תַּלְמִּידֵּי חֲכָמִים אֶלָּא מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, וּמַזְהַר לְהוּ דְּהוֹאִיל דְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָה דְּמִצְּוָה הוּא, קַדֵּשׁוּ. כְּלוֹמַר קַדְשׁוּ עַצְּמְכֶם בְּשַׁבְּתוֹתַי בְּהַהוּא תַּשְׁמִישׁ דְּמִצְּוה.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב הַאי מַאן דְּעָיִיל לְקַרְתָּא וְחָמֵי נַשֵּׁי שַׁפִּירָן, יַרְכִּין עֵינוֹי וְיֵימָא הָכִי, בָּךְ (נ''א סך) סָפָאן אִיגְזַר אִיגְזַרְנָא (קרדינא) קַרְדִיטָא תְּקִיל פּוּק פּוּק דְּאֲבוֹי קַדִּישָׁא דְּשַׁבַּתָּא הוּא. מַאי טַעְמָא דְּחֲמִימוּת דְּאָרְחָא שָׁלַט בֵּיהּ וְיָכִיל יִצֶּר הָרָע לְשָׁלְטָא עֲלוֹי,
(עד כאן מדרש הנעלם)

יוסף צ. הירשמן · 9 מרץ 2026

במדרש רבה (פרשת לך לך, והובא לעיל פרק יג פסוק ה) איתא:

אַרְבָּעָה דְּבָרִים טוֹבִים הָיוּ לְלוֹט בַּעֲבוּר אַבְרָם:
(בראשית יב, ד): וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה' וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט.
וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם [הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים].
(בראשית יד, טז): וַיָּשֶׁב אֶת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט [אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב].
(בראשית יט, כט): וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה בַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט
וּכְנֶגְדָּן הָיוּ בָנָיו צְרִיכִים לִפְרֹעַ לָנוּ טוֹבוֹת.

לֹא דַּיָּן שֶׁלֹא פָּרְעוּ לָנוּ טוֹבוֹת אֶלָּא רָעוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב:
(במדבר כב, ה ו) וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ לִקְרֹא לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי. וְעַתָּה לְכָה נָא אָרָה לִי אֶת הָעָם [הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ].
(שופטים ג, יג): וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו אֶת בְּנֵי עַמּוֹן וַעֲמָלֵק וַיֵּלֶךְ וַיַּךְ אֶת יִשְׂרָאֵל וַיִּירְשׁוּ אֶת עִיר הַתְּמָרִים. [וַיַּעַבְדוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה].
(דברי הימים ב כ, א): וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן בָּאוּ בְנֵי מוֹאָב וּבְנֵי מִדְיָן [ועמון] וְעִמָּהֶם מִן הָעַמּוֹנִים עַל יְהוֹשָׁפָט.
וְעוֹד כְּתִיב (איכה א, י): יָדוֹ פָּרַשׂ צָר עַל כָּל מַחֲמַדֶּיהָ [כִּי רָאֲתָה גוֹיִם בָּאוּ מִקְדָּשָׁהּ אֲשֶׁר צִוִּיתָה לֹא יָבֹאוּ בַקָּהָל לָךְ].

וְנִכְתַּב חֵטְא שֶׁלָּהֶם בְּאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת,
(דברים כג, ד ה): לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי [בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם], עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם [בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ].
וּכְתִיב (מיכה ו, ה): עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה'.
(נחמיה יג, ב): כִּי לֹא קִדְּמוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּלֶּחֶם וּבַמָּיִם וַיִּשְׂכֹּר עָלָיו אֶת בִּלְעָם לְקַלְלוֹ.
(יהושע כד, ט): וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר לְקַלֵּל אֶתְכֶם.

עָמְדוּ אַרְבָּעָה נְבִיאִים וְחָתְמוּ גְּזַר דִּינָם, אֵלּוּ הֵם:
יְשַׁעְיָה וְיִרְמְיָה צְפַנְיָה וִיחֶזְקֵאל.
יְשַׁעְיָה אָמַר (ישעיה טו, א): מַשָֹּׂא מוֹאָב כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד עָר מוֹאָב נִדְמָה כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד קִיר מוֹאָב נִדְמָה.
יִרְמְיָה אָמַר (ירמיה מט, ב): לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְהִשְׁמַעְתִּי אֶל רַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תְּרוּעַת מִלְחָמָה וְהָיְתָה לְתֵל שְׁמָמָה וּבְנֹתֶיהָ בָּאֵשׁ תִּצַּתְנָה וְיָרַשׁ יִשְׂרָאֵל אֶת יֹרְשָׁיו אָמַר ה'.
יְחֶזְקֵאל אָמַר (יחזקאל כה, י יא): לִבְנֵי קֶדֶם עַל בְּנֵי עַמּוֹן וּנְתַתִּיהָ לְמוֹרָשָׁה לְמַעַן לֹא תִזָּכֵר בְּנֵי עַמּוֹן בַּגּוֹיִם, וּבְמוֹאָב אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'.
צְפַנְיָה אָמַר (צפניה ב, ט): לָכֵן חַי אָנִי נְאֻם ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כִּי מוֹאָב כִּסְדֹם תִּהְיֶה וּבְנֵי עַמּוֹן כַּעֲמֹרָה מִמְשַׁק חָרוּל וּמִכְרֵה מֶלַח וּשְׁמָמָה עַד עוֹלָם שְׁאֵרִית עַמִּי יְבָזּוּם וְיֶתֶר גוי גּוֹיִי יִנְחָלוּם.

נבואת ירמיה (פרק מח-מט) אודות פורענות מואב ובני עמון:

(א) לְמוֹאָב כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוֹי אֶל נְבוֹ כִּי שֻׁדָּדָה הֹבִישָׁה נִלְכְּדָה קִרְיָתָיִם הֹבִישָׁה הַמִּשְׂגָּב וָחָתָּה.
(ב) אֵין עוֹד תְּהִלַּת מוֹאָב בְּחֶשְׁבּוֹן חָשְׁבוּ עָלֶיהָ רָעָה לְכוּ וְנַכְרִיתֶנָּה מִגּוֹי גַּם מַדְמֵן תִּדֹּמִּי אַחֲרַיִךְ תֵּלֶךְ חָרֶב.
(ג) קוֹל צְעָקָה מֵחֹרוֹנָיִם שֹׁד וָשֶׁבֶר גָּדוֹל.
(ד) נִשְׁבְּרָה מוֹאָב הִשְׁמִיעוּ זְּעָקָה צְעִירֶיהָ.
(ה) כִּי מַעֲלֵה הַלֻּחִית בִּבְכִי יַעֲלֶה בֶּכִי כִּי בְּמוֹרַד חוֹרֹנַיִם צָרֵי צַעֲקַת שֶׁבֶר שָׁמֵעוּ.
(ו) נֻסוּ מַלְּטוּ נַפְשְׁכֶם וְתִהְיֶינָה כַּעֲרוֹעֵר בַּמִּדְבָּר.
(ז) כִּי יַעַן בִּטְחֵךְ בְּמַעֲשַׂיִךְ וּבְאוֹצְרוֹתַיִךְ גַּם אַתְּ תִּלָּכֵדִי וְיָצָא כְמוֹשׁ בַּגּוֹלָה כֹּהֲנָיו וְשָׂרָיו יַחְדָּיו.
(ח) וְיָבֹא שֹׁדֵד אֶל כׇּל עִיר וְעִיר לֹא תִמָּלֵט וְאָבַד הָעֵמֶק וְנִשְׁמַד הַמִּישֹׁר אֲשֶׁר אָמַר ה'.
(ט) תְּנוּ צִיץ לְמוֹאָב כִּי נָצֹא תֵּצֵא וְעָרֶיהָ לְשַׁמָּה תִהְיֶינָה מֵאֵין יוֹשֵׁב בָּהֵן.
(י) אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת ה' רְמִיָּה וְאָרוּר מֹנֵעַ חַרְבּוֹ מִדָּם.
(יא) שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו וְשֹׁקֵט הוּא אֶל שְׁמָרָיו וְלֹא הוּרַק מִכְּלִי אֶל כֶּלִי וּבַגּוֹלָה לֹא הָלָךְ עַל כֵּן עָמַד טַעְמוֹ בּוֹ וְרֵיחוֹ לֹא נָמָר.

(יב) לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְשִׁלַּחְתִּי לוֹ צֹעִים וְצֵעֻהוּ וְכֵלָיו יָרִיקוּ וְנִבְלֵיהֶם יְנַפֵּצוּ.
(יג) וּבֹשׁ מוֹאָב מִכְּמוֹשׁ כַּאֲשֶׁר בֹּשׁוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל מִבֵּית אֵל מִבְטֶחָם.
(יד) אֵיךְ תֹּאמְרוּ גִּבּוֹרִים אֲנָחְנוּ וְאַנְשֵׁי חַיִל לַמִּלְחָמָה.
(טו) שֻׁדַּד מוֹאָב וְעָרֶיהָ עָלָה וּמִבְחַר בַּחוּרָיו יָרְדוּ לַטָּבַח נְאֻם הַמֶּלֶךְ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ.
(טז) קָרוֹב אֵיד מוֹאָב לָבוֹא וְרָעָתוֹ מִהֲרָה מְאֹד.
(יז) נֻדוּ לוֹ כׇּל סְבִיבָיו וְכֹל יֹדְעֵי שְׁמוֹ אִמְרוּ אֵיכָה נִשְׁבַּר מַטֵּה עֹז מַקֵּל תִּפְאָרָה.
(יח) רְדִי מִכָּבוֹד וּשְׁבִי בַצָּמָא יֹשֶׁבֶת בַּת דִּיבוֹן כִּי שֹׁדֵד מוֹאָב עָלָה בָךְ שִׁחֵת מִבְצָרָיִךְ.
(יט) אֶל דֶּרֶךְ עִמְדִי וְצַפִּי יוֹשֶׁבֶת עֲרוֹעֵר שַׁאֲלִי נָס וְנִמְלָטָה אִמְרִי מַה נִּהְיָתָה.
(כ) הֹבִישׁ מוֹאָב כִּי חַתָּה הֵילִילוּ וּזְעָקוּ הַגִּידוּ בְאַרְנוֹן כִּי שֻׁדַּד מוֹאָב.
(כא) וּמִשְׁפָּט בָּא אֶל אֶרֶץ הַמִּישֹׁר אֶל חֹלוֹן וְאֶל יַהְצָה וְעַל מֵיפָעַת.
(כב) וְעַל דִּיבוֹן וְעַל נְבוֹ וְעַל בֵּית דִּבְלָתָיִם.
(כג) וְעַל קִרְיָתַיִם וְעַל בֵּית גָּמוּל וְעַל בֵּית מְעוֹן.
(כד) וְעַל קְרִיּוֹת וְעַל בׇּצְרָה וְעַל כׇּל עָרֵי אֶרֶץ מוֹאָב הָרְחֹקוֹת וְהַקְּרֹבוֹת.
(כה) נִגְדְּעָה קֶרֶן מוֹאָב וּזְרֹעוֹ נִשְׁבָּרָה נְאֻם ה'.
(כו) הַשְׁכִּירֻהוּ כִּי עַל ה' הִגְדִּיל וְסָפַק מוֹאָב בְּקִיאוֹ וְהָיָה לִשְׂחֹק גַּם הוּא.
(כז) וְאִם לוֹא הַשְּׂחֹק הָיָה לְךָ יִשְׂרָאֵל אִם בְּגַנָּבִים נִמְצָא כִּי מִדֵּי דְבָרֶיךָ בּוֹ תִּתְנוֹדָד.
(כח) עִזְבוּ עָרִים וְשִׁכְנוּ בַסֶּלַע יֹשְׁבֵי מוֹאָב וִהְיוּ כְיוֹנָה תְּקַנֵּן בְּעֶבְרֵי פִי פָחַת.
(כט) שָׁמַעְנוּ גְאוֹן מוֹאָב גֵּאֶה מְאֹד גׇּבְהוֹ וּגְאוֹנוֹ וְגַאֲוָתוֹ וְרֻם לִבּוֹ.
(ל) אֲנִי יָדַעְתִּי נְאֻם ה' עֶבְרָתוֹ וְלֹא כֵן בַּדָּיו לֹא כֵן עָשׂוּ.
(לא) עַל כֵּן עַל מוֹאָב אֲיֵלִיל וּלְמוֹאָב כֻּלֹּה אֶזְעָק אֶל אַנְשֵׁי קִיר חֶרֶשׂ יֶהְגֶּה.
(לב) מִבְּכִי יַעְזֵר אֶבְכֶּה לָּךְ הַגֶּפֶן שִׂבְמָה נְטִישֹׁתַיִךְ עָבְרוּ יָם עַד יָם יַעְזֵר נָגָעוּ עַל קֵיצֵךְ וְעַל בְּצִירֵךְ שֹׁדֵד נָפָל.
(לג) וְנֶאֶסְפָה שִׂמְחָה וָגִיל מִכַּרְמֶל וּמֵאֶרֶץ מוֹאָב וְיַיִן מִיקָבִים הִשְׁבַּתִּי לֹא יִדְרֹךְ הֵידָד הֵידָד לֹא הֵידָד.
(לד) מִזַּעֲקַת חֶשְׁבּוֹן עַד אֶלְעָלֵה עַד יַהַץ נָתְנוּ קוֹלָם מִצֹּעַר עַד חֹרֹנַיִם עֶגְלַת שְׁלִשִׁיָּה כִּי גַּם מֵי נִמְרִים לִמְשַׁמּוֹת יִהְיוּ.
(לה) וְהִשְׁבַּתִּי לְמוֹאָב נְאֻם ה' מַעֲלֶה בָמָה וּמַקְטִיר לֵאלֹהָיו.
(לו) עַל כֵּן לִבִּי לְמוֹאָב כַּחֲלִלִים יֶהֱמֶה וְלִבִּי אֶל אַנְשֵׁי קִיר חֶרֶשׂ כַּחֲלִילִים יֶהֱמֶה עַל כֵּן יִתְרַת עָשָׂה אָבָדוּ.
(לז) כִּי כׇל רֹאשׁ קׇרְחָה וְכׇל זָקָן גְּרֻעָה עַל כׇּל יָדַיִם גְּדֻדֹת וְעַל מׇתְנַיִם שָׂק.
(לח) עַל כׇּל גַּגּוֹת מוֹאָב וּבִרְחֹבֹתֶיהָ כֻּלֹּה מִסְפֵּד כִּי שָׁבַרְתִּי אֶת מוֹאָב כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ נְאֻם ה'.
(לט) אֵיךְ חַתָּה הֵילִילוּ אֵיךְ הִפְנָה עֹרֶף מוֹאָב בּוֹשׁ וְהָיָה מוֹאָב לִשְׂחֹק וְלִמְחִתָּה לְכׇל סְבִיבָיו.

(מ) כִּי כֹה אָמַר ה' הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יִדְאֶה וּפָרַשׂ כְּנָפָיו אֶל מוֹאָב.
(מא) נִלְכְּדָה הַקְּרִיּוֹת וְהַמְּצָדוֹת נִתְפָּשָׂה וְהָיָה לֵב גִּבּוֹרֵי מוֹאָב בַּיּוֹם הַהוּא כְּלֵב אִשָּׁה מְצֵרָה.
(מב) וְנִשְׁמַד מוֹאָב מֵעָם כִּי עַל ה' הִגְדִּיל.
(מג) פַּחַד וָפַחַת וָפָח עָלֶיךָ יוֹשֵׁב מוֹאָב נְאֻם ה'.
(מד) הַנָּס מִפְּנֵי הַפַּחַד יִפֹּל אֶל הַפַּחַת וְהָעֹלֶה מִן הַפַּחַת יִלָּכֵד בַּפָּח כִּי אָבִיא אֵלֶיהָ אֶל מוֹאָב שְׁנַת פְּקֻדָּתָם נְאֻם ה'.
(מה) בְּצֵל חֶשְׁבּוֹן עָמְדוּ מִכֹּחַ נָסִים כִּי אֵשׁ יָצָא מֵחֶשְׁבּוֹן וְלֶהָבָה מִבֵּין סִיחוֹן וַתֹּאכַל פְּאַת מוֹאָב וְקׇדְקֹד בְּנֵי שָׁאוֹן.
(מו) אוֹי לְךָ מוֹאָב אָבַד עַם כְּמוֹשׁ כִּי לֻקְּחוּ בָנֶיךָ בַּשֶּׁבִי וּבְנֹתֶיךָ בַּשִּׁבְיָה.
(מז) וְשַׁבְתִּי שְׁבוּת מוֹאָב בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נְאֻם ה' עַד הֵנָּה מִשְׁפַּט מוֹאָב.

(א) לִבְנֵי עַמּוֹן כֹּה אָמַר ה' הֲבָנִים אֵין לְיִשְׂרָאֵל אִם יוֹרֵשׁ אֵין לוֹ מַדּוּעַ יָרַשׁ מַלְכָּם אֶת גָּד וְעַמּוֹ בְּעָרָיו יָשָׁב.
(ב) לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְהִשְׁמַעְתִּי אֶל רַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תְּרוּעַת מִלְחָמָה וְהָיְתָה לְתֵל שְׁמָמָה וּבְנֹתֶיהָ בָּאֵשׁ תִּצַּתְנָה וְיָרַשׁ יִשְׂרָאֵל אֶת יֹרְשָׁיו אָמַר ה'.
(ג) הֵילִילִי חֶשְׁבּוֹן כִּי שֻׁדְּדָה עַי צְעַקְנָה בְּנוֹת רַבָּה חֲגֹרְנָה שַׂקִּים סְפֹדְנָה וְהִתְשׁוֹטַטְנָה בַּגְּדֵרוֹת כִּי מַלְכָּם בַּגּוֹלָה יֵלֵךְ כֹּהֲנָיו וְשָׂרָיו יַחְדָּיו.
(ד) מַה תִּתְהַלְלִי בָּעֲמָקִים זָב עִמְקֵךְ הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה הַבֹּטְחָה בְּאֹצְרֹתֶיהָ מִי יָבוֹא אֵלָי.
(ה) הִנְנִי מֵבִיא עָלַיִךְ פַּחַד נְאֻם ה"א צְבָאוֹת מִכׇּל סְבִיבָיִךְ וְנִדַּחְתֶּם אִישׁ לְפָנָיו וְאֵין מְקַבֵּץ לַנֹּדֵד.
(ו) וְאַחֲרֵי כֵן אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת בְּנֵי עַמּוֹן נְאֻם ה'.

יוסף צ. הירשמן · 15 מרץ 2026

כ {א} וַיִּסַּ֨ע מִשָּׁ֤ם אַבְרָהָם֙ אַ֣רְצָה הַנֶּ֔גֶב וַיֵּ֥שֶׁב בֵּֽין-קָדֵ֖שׁ וּבֵ֣ין שׁ֑וּר וַיָּ֖גָר בִּגְרָֽר:
{ב} וַיֹּ֧אמֶר אַבְרָהָ֛ם אֶל-שָׂרָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ אֲחֹ֣תִי הִ֑וא וַיִּשְׁלַ֗ח אֲבִימֶ֨לֶךְ֙ מֶ֣לֶךְ גְּרָ֔ר וַיִּקַּ֖ח אֶת-שָׂרָֽה:

במדרש רבה:

פתיחות לפרשה זו בענין שעזב אברהם את מקומו הסמוך לסדום וללוט

[פרשה נב] א וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב (בראשית כ, א),
רַבִּי אָבוּן פָּתַח (איוב יד, יח): וְאוּלָם הַר נוֹפֵל יִבּוֹל וְצוּר יֶעְתַּק מִמְּקֹמוֹ.
וְאוּלָם הַר נוֹפֵל, זֶה לוֹט, שֶׁנָּפַל מֵהָר,
וְצוּר, זֶה אַבְרָהָם, יֶעְתַּק מִמְּקֹמוֹ, פָּנָה מִמְּקוֹמוֹ.
לְפִי שֶׁחָרַב מְקוֹמָהּ שֶׁל סְדוֹם פָּסְקוּ הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים, וְאָמַר מַה אֲנִי מַפְסִיק צְדָקָה מִבֵּיתִי? הָלַךְ וְנָטָה לוֹ אֹהֶל בִּגְרָר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם [אַרְצָה הַנֶּגֶב וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר וַיָּגָר בִּגְרָר].

ב אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת עֹז [וּמִדְיָנִים כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן] (משלי יח, יט),
אָח, זֶה לוֹט, שֶׁהָיָה בֶּן אָחִיו שֶׁל אַבְרָהָם.
נִפְשָׁע מִקִּרְיַת עֹז, פְּשַׁעְתְּ בְּאַבְרָהָם, כְּפַרְתְּ בֵּיהּ, שְׁקַרְתְּ בֵּיהּ.
וּמַה גָּרַם לָךְ, וּמִדְיָנִים כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן, הֵבִיא עָלָיו מִדְיָנִים* כִּבְרִיחֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, מַה לְּהַלָּן (דברי הימים ב כג, יט): [וַיַּעֲמֵד הַשּׁוֹעֲרִים עַל שַׁעֲרֵי בֵּית ה'] לֹא יָבוֹא טָמֵא [לְכָל דָּבָר], אַף כָּאן (דברים כג, ד): לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם.
*לשון מריבה הוא.

ג דָּבָר אַחֵר, וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם,
(משלי י, ח): חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת [וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט].
חֲכַם לֵב, זֶה אַבְרָהָם.
יִקַּח מִצְוֹת, לְפִי שֶׁחָרַב מְקוֹמָהּ שֶׁל סְדוֹם וּפָסְקוּ הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים וְלֹא חָסֵר קִילוֹרִין* שֶׁלּוֹ כְּלוּם, אָמַר מָה אֲנִי מַפְסִיק צְדָקָה מִבֵּיתִי? הָלַךְ וְנָטָה לוֹ אֹהֶל בִּגְרָר.
וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם יִלָּבֵט, זֶה לוֹט, שֶׁהָיָה אֱוִיל בִּשְׂפָתָיו, שֶׁהָיָה צָרִיךְ לוֹמַר לִבְנוֹתָיו דָּבָר שֶׁלָּקָה בּוֹ הָעוֹלָם אָנוּ בָּאִים לַעֲשׂוֹת?
אֶלָּא יִלָּבֵט. מַה גָּרַם לוֹ? יִלָּבֵט - הֵבִיא עָלָיו לִבְטֵי לְבוֹטִים, מַה לְּהַלָּן (דברי הימים ב כג, יט): [וַיַּעֲמֵד הַשּׁוֹעֲרִים עַל שַׁעֲרֵי בֵּית ה'] לֹא יָבוֹא טָמֵא לְכָל דָּבָר, אַף כָּאן לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה'.
*אוצרות.

פסוק א

ד וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם,
פָּנָה מִפְּנֵי רֵיחַ רָע, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים לוֹט בֶּן אֲחִי אַבְרָהָם בָּא עַל שְׁתֵּי בְּנוֹתָיו.

אַרְצָה הַנֶּגֶב,
שִׁבְעָה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ, דָּרוֹם, נֶגֶב, תֵּימָן, חֶדֶר, יָם וְיָמִין וְסִ(נ)ינִים.
הֵתִיבוּן וְהָכְתִיב (תהלים עה, ז): וְלֹא מִמִּדְבַּר הָרִים. אָמַר לָהֶם אַף הוּא דָּרוֹם הוּא.

אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, עָבַר הֲוֵית קַמֵּיהּ כְּנִשְׁתָּא דְּצִפּוֹרִין, שְׁמָעִית מִיָּנוּקָא* יְתִיבִין וְקָרְיִין וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם, אָמַרְתִּי גְּדוֹלִים דִּבְרֵי חֲכָמִים שֶׁאָמְרוּ: הֱוֵי זָהִיר בְּגַחַלְתָּן שֶׁלֹא תִּכָּוֶה, שֶׁנְּשִׁיכָתָן נְשִׁיכַת שׁוּעָל וּלְחִישָׁתָן לְחִישַׁת שָׂרָף וְכָל דִּבְרֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ. שֶׁמִּשָּׁעָה שֶׁפֵּרַשׁ אָבִינוּ אַבְרָהָם מִלּוֹט הָיְתָה פְּרִישָׁתוֹ פְּרִישַׁת עוֹלָם.
*התינוקות.

וַיָּגָר בִּגְרָר,
בִּגְרָדִיקִי.

פסוק ב

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֲחֹתִי הִיא,
עַל כָּרְחָהּ שֶׁלֹא בְּטוֹבָתָהּ.

בספר הזוהר:

פסוק א

וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב.
כָּל מַטְלָנוֹי הֲווּ לְסִטְרָא דְּדָרוֹמָא (דף קיא ע''ב) יַתִּיר מִסִּטְרָא אָחֳרָא, בְּגִין דְּהָא בְּחָכְמָתָא עֲבַד לְאִתְדַּבְּקָא בְּדָרוֹמָא:

פסוק ב

וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֲחוֹתִי הִיא.
תָּנִינָן (כיון) לָא לִיבָּעֵי לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְסָמְכָא עַל נִיסָא, וְאִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַרְחִישׁ נִיסָא לְבַּר נָשׁ, לָא אִית לֵיהּ לְסָמְכָא (תדיר) עַל נִיסָא זִמְנָא אָחֳרָא. בְּגִין דְּלָאו בְּכָל שַׁעֲתָא וְשַׁעֲתָא אִתְרְחִישׁ נִיסָא. וְאִי יֵיעוּל בַּר נָשׁ גַּרְמֵיהּ בְּאֲתַר דְּנִזְקָא אִשְׁתְּכַח לְעֵינָא, הָא פָּקַע כָּל זְכוּתֵיהּ דְּעֲבַד בְּקַדְמִיתָא, וְאוּקְמוּהָ כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (בראשית לב) קָטוֹנְתִּי מִכָּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת וְגו'. וְאַבְרָהָם כֵּיוָן דְּסָלִיק מִמִּצְרַיִם וְאִשְׁתְּזִיב זִמְנָא חָדָא, הַשְׁתָּא אַמַּאי אָעִיל גַרְמֵיהּ בְּצַעֲרָא כְּקַדְמִיתָא וְאָמַר אֲחוֹתִי הִיא.
אֶלָּא אַבְרָהָם לָא סָמִיךְ עַל גַּרְמֵיהּ כְּלוּם, וְחָמָא שְׁכִינְתָּא תָּדִיר בְּדִיּוּרָהּ דְּשָׂרָה וְלָא אַעֲדֵי מִתַּמָּן, וּבְגִין דְּהֲוַת תַּמָּן, אַסְמִיךְ אַבְרָהָם וְאָמַר אֲחוֹתִי הִיא כְּמָה דִכְתִיב (משלי ז) אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחוֹתִי אָתּ. וּבְגִין כָּךְ אָמַר אֲחוֹתִי הִיא (ס''א את):

יוסף צ. הירשמן · 18 מרץ 2026

{ג} וַיָּבֹ֧א אֱלֹהִ֛ים אֶל-אֲבִימֶ֖לֶךְ בַּֽחֲל֣וֹם הַלָּ֑יְלָה וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ הִנְּךָ֥ מֵת֙ עַל-הָֽאִשָּׁ֣ה אֲשֶׁר-לָקַ֔חְתָּ וְהִ֖וא בְּעֻ֥לַת בָּֽעַל:
{ד} וַֽאֲבִימֶ֕לֶךְ לֹ֥א קָרַ֖ב אֵלֶ֑יהָ וַיֹּאמַ֕ר אֲדֹנָ֕י הֲג֥וֹי גַּם-צַדִּ֖יק תַּֽהֲרֹֽג:
{ה} הֲלֹ֨א ה֤וּא אָֽמַר-לִי֙ אֲחֹ֣תִי הִ֔וא וְהִֽיא-גַם-הִ֥וא אָֽמְרָ֖ה אָחִ֣י ה֑וּא בְּתָם-לְבָבִ֛י וּבְנִקְיֹ֥ן כַּפַּ֖י עָשִׂ֥יתִי זֹֽאת:
{ו} וַיֹּ֩אמֶר֩ אֵלָ֨יו הָֽאֱלֹהִ֜ים בַּֽחֲלֹ֗ם גַּ֣ם אָֽנֹכִ֤י יָדַ֨עְתִּי֙ כִּ֤י בְתָם-לְבָֽבְךָ֙ עָשִׂ֣יתָ זֹּ֔את וָֽאֶחְשׂ֧ךְ גַּם-אָֽנֹכִ֛י אֽוֹתְךָ֖ מֵֽחֲטוֹ-לִ֑י עַל-כֵּ֥ן לֹֽא-נְתַתִּ֖יךָ לִנְגֹּ֥עַ אֵלֶֽיהָ:
{ז} וְעַתָּ֗ה הָשֵׁ֤ב אֵֽשֶׁת-הָאִישׁ֙ כִּֽי-נָבִ֣יא ה֔וּא וְיִתְפַּלֵּ֥ל בַּֽעַדְךָ֖ וֶֽחְיֵ֑ה וְאִם-אֵֽינְ֣ךָ מֵשִׁ֔יב דַּ֚ע כִּי-מוֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכָל-אֲשֶׁר-לָֽךְ:

במדרש רבה:

פסוק ג

ה וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה (בראשית כ, ג),
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִגְלָה עַל נְבִיאֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִפְרשׁ זֶה מִזֶּה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב ד, יב יג): (בִּשְׂעִפִּים מֵחֶזְיוֹנוֹת לָיְלָה) וְאֵלַי דָּבָר יְגֻנָּב וַתִּקַּח אָזְנִי שֵׁמֶץ מֶנְהוּ. [בִּשְׂעִפִּים מֵחֶזְיֹנוֹת לָיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים. פַּחַד קְרָאַנִי וּרְעָדָה וְרֹב עַצְמוֹתַי הִפְחִיד. וְרוּחַ עַל פָּנַי יַחֲלֹף תְּסַמֵּר שַׂעֲרַת בְּשָׂרִי. יַעֲמֹד וְלֹא אַכִּיר מַרְאֵהוּ תְּמוּנָה לְנֶגֶד עֵינָי דְּמָמָה וָקוֹל אֶשְׁמָע].

מַה בֵּין נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל לִנְבִיאֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא וְרַבָּנָן:

רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא אָמַר מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה נָתוּן הוּא וְאוֹהֲבוֹ בִּטְרַקְלִין, וִילוֹן מֻנָּח בֵּינֵיהֶם, כָּל זְמַן שֶׁהָיָה רוֹצֶה לְדַבֵּר עִם אוֹהֲבוֹ הָיָה קוֹפֵל אֶת הַוִּילוֹן וּמְדַבֵּר עִמּוֹ, אֲבָל לִנְבִיאֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֵינוֹ מְקַפֵּל אוֹתוֹ אֶלָּא מְדַבֵּר עִמָּהֶם מֵאַחֲרֵי הַוִּילוֹן.

וְרַבָּנָן אָמְרֵי לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ אִשָּׁה וּפִילֶגֶשׁ, כְּשֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל אִשְׁתּוֹ הוּא הוֹלֵךְ בְּפַרְהֶסְיָא, וּכְשֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל שִׁפְחָתוֹ הוֹלֵךְ בְּמַטְמוֹנִיּוֹת. כָּךְ אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִגְלָה עַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֶלָּא בַּלַּיְלָה (במדבר כב, כ): וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה, (בראשית לא, כד): וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה, (בראשית כ, ג): וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה.

מַה בֵּין נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל לִנְבִיאֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, רַבִּי חָמָא בֶּן רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי יִשָׂשׂכָר מִכְּפַר מַנְדִי:

רַבִּי חָמָא אָמַר אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִגְלָה עַל נְבִיאֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֶלָּא בַּחֲצִי דִּבּוּר, הֵיךְ מַה דְּאַתְּ אָמַר (במדבר כג, ד): וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם.

אָמַר רַבִּי יִשָׂשׂכָר דִּכְפַר מַנְדִי אֵין הַלָּשׁוֹן הַזֶּה וַיִּקָּר אֶלָּא לְשׁוֹן טֻמְאָה, הֵיךְ מַה דְּאַתְּ אָמַר (דברים כג, יא): כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְרַה.

אֲבָל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל בְּדִבּוּר שָׁלֵם בִּלְשׁוֹן חִבָּה בְּלָשׁוֹן קְדֻשָּׁה בְּלָשׁוֹן שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְקַלְסִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ו, ג): וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן בֵּיבָה (משלי טו, כט): רָחוֹק ה' מֵרְשָׁעִים, אֵלּוּ נְבִיאֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, וּתְפִלַּת צַדִּיקִים יִשְׁמָע, אֵלּוּ נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל.

וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ [בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה] וַיֹּאמֶר לוֹ הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל,
מִכָּאן שֶׁאֵין הַתְרָאָה בִּבְנֵי נֹחַ.

וְהִיא בְּעֻלַּת בָּעַל,
אָמַר רַבִּי אַחָא בַּעֲלָהּ נִתְעַטֵּר בָּהּ וְהִיא לֹא נִתְעַטְּרָה בְּבַעֲלָהּ.
רַבָּנָן אָמְרֵי מָרְתָא דְבַעֲלָהּ, בְּכָל מָקוֹם הָאִישׁ גּוֹזֵר, בְּרַם הָכָא (בראשית כא, יב): כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקוֹלָהּ.

פסוק ד

ו וַאֲבִימֶלֶךְ לֹא קָרַב אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר אֲדֹנָי הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג (בראשית כ, ד),
אָמַר אִם כָּךְ דַּנְתָּ לְדוֹר הַמַּבּוּל וּלְדוֹר הַפְלָגָה צַדִּיקִים הָיוּ.
אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אִי גּוֹי זֶה תַּהֲרֹג צַדִּיק תַּהֲרֹג.

פסוק ה

הֲלוֹא הוּא אָמַר לִי אֲחֹתִי הִוא וְהִיא גַּם הִיא [אָמְרָה אָחִי הוּא],
הִיא וְחַמָּרֵיהּ וְגַמְלֵיהּ וּבְנֵי בֵיתָא וְאַנְשֵׁי בֵּיתָהּ כֻּלָּם אָמְרוּ כֵּן.

בְּתָם לְבָבִי [וּבְנִקְיֹן כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת].
הֲדָא אָמְרָת מִשְׁמוּשׁ יָדַיִם הָיָה.
*בפירוש רש"י לפסוק ו': ידעתי כי בתם לבבך וגו'. אמת שלא דמית מתחלה לחטוא, אבל נקיון כפים אין כאן. (הדא אמרה משמוש ידים יש כאן):

פסוק ו

ז וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלֹם גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְתָם לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹּאת וָאֶחְשׂךְ גַּם אָנֹכִי אוֹתְךָ מֵחֲטוֹ לִי.
רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר מֵחֲטוֹ לִי - מַחֲטוֹנְךָ לִי, עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיךָ [לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ].
מָשָׁל לְגִבּוֹר רוֹכֵב עַל הַסּוּס וְהַסּוּס רָץ וְרָאָה תִּינוֹק אֶחָד מֻשְׁלָךְ וּמָשַׁךְ הַסּוּס וְלֹא הִזִּיק אֶת הַתִּינוֹק, לְמִי הַכֹּל מְקַלְסִים לַסּוּס אוֹ לָרוֹכֵב? לֹא לָרוֹכֵב?
כָּךְ עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיךָ לִנְגֹעַ אֵלֶיהָ, מַחֲטוֹנְךָ לִי - יִצְרְךָ הַמַּחֲטִיאֲךָ בְּיָדִי הוּא מָסוּר, וַאֲנִי מְנַעְתִּיךָ מִלַּחֲטֹא, מְשַׁכְתִּיךָ מִן הַחֵטְא, וְהַשֶּׁבַח שֶׁלִּי הוּא וְלֹא שֶׁלָּךְ.

פסוק ז

ח וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא [וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה]
אָמַר לוֹ מִי מְפַיְסוֹ שֶׁלֹא נָגַעְתִּי בָהּ, אָמַר לוֹ: כִּי נָבִיא הוּא,
אָמַר לוֹ מִי מוֹדִיעַ לַכֹּל, אָמַר לוֹ: וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה.

וְאִם אֵינְךָ מֵשִׁיב דַּע כִּי מוֹת תָּמוּת,
מִכָּאן שֶׁאֵין הַתְרָאָה בִּבְנֵי נֹחַ.

בספר הזוהר:

וַיָּבֹא אֱלהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ וְגו'.
וְכִי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֲתָא לְגַבַּיְיהוּ דְּרַשִּׁיעַיָּא כְּמָה דִכְתִיב, (במדבר כב) וַיָּבֹא אֱלהִים אֶל בִּלְעָם. (בראשית לא) וַיָּבֹא אֱלהִים אֶל לָבָן.
אֶלָּא הַהוּא מְמַנָּא שְׁלִיחָא דְּאִתְפַּקְּדָא עֲלַיְיהוּ הֲוָה, בְּגִין דְּכֻלְהוּ כַּד עָבְדֵי שְׁלִיחוּתָא נַטְלֵי שְׁמָא דָא, וּמִסִּטְרָא דְדִינָא קָא אַתְיָין.
וְעַל דָּא וַיָּבֹא אֱלהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִנְךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְגו'.

יוסף צ. הירשמן · 18 מרץ 2026

{ח} וַיַּשְׁכֵּ֨ם אֲבִימֶ֜לֶךְ בַּבֹּ֗קֶר וַיִּקְרָא֙ לְכָל-עֲבָדָ֔יו וַיְדַבֵּ֛ר אֶת-כָּל-הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה בְּאָזְנֵיהֶ֑ם וַיִּֽירְא֥וּ הָֽאֲנָשִׁ֖ים מְאֹֽד:
{ט} וַיִּקְרָ֨א אֲבִימֶ֜לֶךְ לְאַבְרָהָ֗ם וַיֹּ֨אמֶר ל֜וֹ מֶה-עָשִׂ֤יתָ לָּ֨נוּ֙ וּמֶה-חָטָ֣אתִי לָ֔ךְ כִּֽי-הֵבֵ֧אתָ עָלַ֛י וְעַל-מַמְלַכְתִּ֖י חֲטָאָ֣ה גְדֹלָ֑ה מַֽעֲשִׂים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא-יֵֽעָשׂ֔וּ עָשִׂ֖יתָ עִמָּדִֽי:
{י} וַיֹּ֥אמֶר אֲבִימֶ֖לֶךְ אֶל-אַבְרָהָ֑ם מָ֣ה רָאִ֔יתָ כִּ֥י עָשִׂ֖יתָ אֶת-הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה:
{יא} וַיֹּ֨אמֶר֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֣י אָמַ֔רְתִּי רַ֚ק אֵין-יִרְאַ֣ת אֱלֹהִ֔ים בַּמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה וַֽהֲרָג֖וּנִי עַל-דְּבַ֥ר אִשְׁתִּֽי:
{יב} וְגַם-אָמְנָ֗ה אֲחֹתִ֤י בַת-אָבִי֙ הִ֔וא אַ֖ךְ לֹ֣א בַת-אִמִּ֑י וַתְּהִי-לִ֖י לְאִשָּֽׁה:
{יג} וַיְהִ֞י כַּֽאֲשֶׁ֧ר הִתְע֣וּ אֹתִ֗י אֱלֹהִים֘ מִבֵּ֣ית אָבִי֒ וָֽאֹמַ֣ר לָ֔הּ זֶ֣ה חַסְדֵּ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשִׂ֖י עִמָּדִ֑י אֶ֤ל כָּל-הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר נָב֣וֹא שָׁ֔מָּה אִמְרִי-לִ֖י אָחִ֥י הֽוּא:

במדרש רבה:

פסוק ח

ט וַיַּשְׁכֵּם אֲבִימֶלֶךְ בַּבֹּקֶר וַיִּקְרָא לְכָל עֲבָדָיו וַיְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים מְאֹד (בראשית כ, ח),
אָמַר רַבִּי חָנִין לְפִי שֶׁהָיוּ רוֹאִים עֲשָׁנָהּ שֶׁל סְדוֹם עוֹלֶה כְּכִבְשַׁן הָאֵשׁ, אָמְרוּ תֹּאמַר אוֹתָן הַמַּלְאָכִים שֶׁנִּשְׁתַּלְּחוּ לִסְדוֹם בָּאוּ לְכָאן? לְפִיכָךְ וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים מְאֹד.

פסוק ט

י וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם וַיֹּאמֶר לוֹ.
(מֶה חָטָאתִי לָךְ וּ)מֶה עָשִׂיתָ לָנוּ, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִיא בְּעֻלַּת בָּעַל (בראשית כ, ג).
וּמֶה חָטָאתִי לָךְ - אִם אֵינְךָ מֵשִׁיב דַּע כִּי מוֹת תָּמוּת.
כִּי הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל מַמְלַכְתִּי חֲטָאָה גְדֹלָה - כִּי עָצֹר עָצַר ה' בְּעַד כָּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ (בראשית כ, יח).
מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ, אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ בְּכָל מָקוֹם הָיְתָה רְוָחָה מְקַדַּמְתְּךָ וְכָאן קְדָמְךָ רְעָבוֹן - מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ.

פסוק י-יב

וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם מָה רָאִיתָ כִּי עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה.
יא וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים [בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי],
וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי הִיא [אַךְ לֹא בַת אִמִּי וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה]
בְּשִׁיטָתָן הֱשִׁיבָן.
*בפירוש רש"י: אחותי בת אבי היא. ובת אב מותרת לבן נח, שאין אבות לעובדי עבודת אלילים, וכדי לאמת דבריו השיבו כן.
ואם תאמר והלא בת אחיו היתה, בני בנים הרי הן כבנים, והרי היא בתו של תרח, וכן הוא אומר ללוט, כי אנשים אחים אנחנו:

פסוק יג

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְעוּ אֹתִי אֱלֹהִים מִבֵּית אָבִי וָאֹמַר לָהּ זֶה חַסְדֵּךְ אֲשֶׁר תַּעֲשִׂי עִמָּדִי אֶל כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נָבוֹא שָׁמָּה אִמְרִי לִי אָחִי הוּא.
אָמַר רַבִּי חָנִין הַלְּוַאי נִדְרוֹשׁ הָדֵין קַרְיָא תְּלַת אַפִּין וְנֵפּוֹק יְדוֹי:
בְּשָׁעָה שֶׁבִּקְּשׁוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לִזְדַוֵּג לִי עַד שֶׁאֲנִי בְּבֵית אָבִי נִתְקַיֵּם עָלַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,
וּבְשָׁעָה שֶׁבִּקְּשׁוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְהַתְעוֹת אוֹתִי נִגְלָה עָלַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לִי (בראשית יב, א): לֶךְ לְךָ [מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ],
וּבְשָׁעָה שֶׁבִּקְשׁוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לִתְעוֹת מִדְּרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֶעֱמִיד לָהֶם שְׁנֵי גְדוֹלִים מִשֶּׁל בֵּית אַבָּא, שֵׁם וְעֵבֶר, וְהָיוּ מַתְרִים בָּהֶן.

פתיחות מספר הזוהר:

רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, (משלי יב) שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר.
שְּׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד. דָּא אַבְרָהָם, דְּכָל מִלּוֹי בְּקַדְמִיתָא וּבְסוֹפָא הֲווּ בֶּאֱמֶת.
וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר. דָּא אֲבִימֶלֶךְ.
בְּאַבְרָהָם נֶאֱמַר וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֲחוֹתִי הִיא. דָּא בְּקַדְמִיתָא, דְּאָמַר בְּגִין שְׁכִינְתָּא דְּהֲוַת עִמָּהּ דְּשָׂרָה אֲחוֹתִי הִיא, וְאַבְרָהָם בְּחָכְמְתָא עֲבַד. מַאי טַעְמָא (דף קיב ע''א) בְּגִין דְּאַבְרָהָם מִסִּטְרָא דְּיָמִינָא אִיהוּ, אָמַר אֲחוֹתִי הִיא, וְרָזָא כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (שיר השירים ה) אֲחוֹתִי רַעֲיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי. וְעַל דָּא אַבְרָהָם קָרָא לָהּ תָּדִיר אֲחוֹתִי, בְּגִין דְּאִתְדָּבַּק בַּהֲדָהּ, וְלָא יִתְעַדּוּן (ויקרא קב דא מן דא לעלמין).

לְסוֹף מַה כְּתִיב וְגַם אָמְנָה אֲחוֹתִי בַת אָבִי הִיא אַךְ לא בַת אִמִּי. וְכִי הָכִי הֲוָה. אֶלָּא כֹּלָּא בְּגִין שְׁכִינְתָּא קָאֲמַר, אֲחוֹתִי הִיא בְּקַדְמִיתָא, דִּכְתִיב אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחוֹתִי אָתְּ. וּלְבָתַר וְגַם אָמְנָה. מַאי וְגַם. לְאִתּוֹסְפָא עַל מַה דְּקָאֲמַר בְּקַדְמִיתָא. אֲחוֹתִי בַת אָבִי הִיא. בְּרַתֵּיהּ דְּחָכְמָה עִלָּאָה, וּבְגִין כָּךְ אִתְקְרֵי אֲחוֹתִי וְאִתְקְרֵי חָכְמָה. אַךְ לֹא בַת אִמִּי. מֵאֲתַר דְּשֵׁירוּתָא דְּכֹלָּא סְתִימָא עִלָּאָה. וְעַל דָּא וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה בְּאַחְוָה בַּחֲבִיבוּתָא דִּכְתִיב, (שיר השירים ב) וִימִינוֹ תְחַבְּקֵנִי. וְכֹלָּא רָזָא דְּחָכְמְתָא אִיהוּ.

תָּא חֲזֵי:
בְּקַדְמִיתָא כַּד נַחְתוּ לְמִצְרַיִם הָכִי קָאֲמַר בְּגִין לְאִתְדַּבְּקָא בְּגוֹ מְהֵימְנוּתָא, וְקָרָא לָהּ אֲחוֹתִי, בְּגִין דְּלָא יִטְעוּן גּוֹ אִנּוּן דַּרְגִּין דִּלְבַר. אוּף הָכָא אֲחוֹתִי, בְּגִין דְּלָא אִתְעֲדֵי מִגּוֹ מְהֵימְנוּתָא כְּדְקָא יְאוּת. דְּהָא אֲבִימֶלֶךְ וְכָל אִנּוּן יָתְבֵי אַרְעָא הֲווּ אָזְלֵי בָּתַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה, וְאִיהוּ אִתְדָּבַּק גּוֹ מְהֵימְנוּתָא, וּבְגִין כָּךְ עָאל לְתַמָּן וְאָמַר אֲחוֹתִי, מָה אָחוֹת לָא אִתְפְּרַשׁ מֵאָחָא לְעָלְמִין אוּף הָכָא. דְּהָא אִתְּתָא יְכִילַת לְאִתְפְּרָשָׁא אֲבָל אָחוֹת לָא אִתְפְּרַשׁ, דְּהָא תְּרֵין אַחִין לָא יָכְלִין לְאִתְפָּרְשָׁא לְעָלְמִין וּלְעָלְמֵי עָלְמִין. וּבְגִין כָּךְ אָמַר אַבְרָהָם אֲחוֹתִי הִיא, דְּהָא כֻּלְהוֹן הֲווּ לְהוּטִין גּוֹ טָהֳרֵי כֹּכְבַיָא וּמַזָּלֵי וּפַלְחֵי לוֹן, וְאַבְרָהָם הֲוָה מִתְדְּבַּק גּוֹ מְהֵימְנוּתָא וְאָמַר אֲחוֹתִי דְּלָא נִתְפְּרַשׁ לְעָלְמִין. וְסִימָנִיךְ (ויקרא כא) וְלַאֲחוֹתוֹ הַבְּתוּלָה דְּאִתְּמָר לְכֹהֵן, אַתְרָא דְּאַבְרָהָם שַׁרְיָא בֵּיהּ.

כְּתִיב, (דברים י) אֶת יְיָ אֱלהֶיךָ תִּירָא אוֹתוֹ תַעֲבֹד וּבוֹ תִדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִשָּׁבֵעַ. הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ. אֲבָל תָּא חֲזֵי:
לַיְיָ אֱלהֶיךָ תִּירָא לָא כְּתִיב, אֶלָּא אֶת (דף קיב ע''ב) יְיָ, מַאי אֶת, דָּא דַרְגָּא קַדְמָאָה אֲתַר דַּחֲלָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב תִּירָא, דְּתַמָּן בָּעֵי בַּר נָשׁ לְדַחֲלָא קַמֵּי מָארֵיהּ (קודשא בריך הוא) בְּגִין דְּאִיהוּ (בי) דִּינָא.
וְאוֹתוֹ תַּעֲבֹד. דָּא דַּרְגָּא עִלָּאָה דְּקָיְימָא עַל הַאי דַרְגָּא תַּתָּאָה, וְלָא מִתְפָּרְשָׁאן לְעָלְמִין, אֶת וְאוֹתוֹ, דָּא בְּדָא דְּבֵקִין וְלָא אִתְפָּרְשָׁן. מַאי וְאוֹתוֹ. דָּא אֲתַר בְּרִית קַדִּישָׁא אוֹת לְעָלְמִין. דְּהָא פּוּלְחָנָא לָא שַׁרְיָא בְּאֶת וְלָאו אִיהוּ לְמִפְלַח אֶלָּא לְמִדְחַל, אֲבָל פּוּלְחָנָא אִיהוּ (קטו א) לְעֵילָא, וּבְגִין כָּךְ וְאוֹתוֹ תַעֲבֹד.
וּבוֹ תִדְבָּק. בְּאֲתַר דְּאִיהוּ דְּבֵקוּתָא לְאִתְדַּבְּקָא דְּאִיהוּ גוּפָא דְּשָׁרֵי בְּאֶמְצָעִיתָא.
וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ אֲתַר שְׁבִיעָאָה דְּדַרְגִּין. וְסִימָנִיךְ (ירמיה ל) וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם אֲשֶׁר אָקִים לָהֶם.
בְּגִין כָךְ אִתְדָּבַּק אַבְרָהָם בִּמְהֵימְנוּתָא כַּד נָחַת לְמִצְרַיִם וְכַד אֲזַל לְאַרְעָא דִּפְלִשְׁתִּים.
לְבַּר נָשׁ דְּבָעָא לְנָחֲתָא גּוֹ גּוּבָא עֲמִיקָא. דָּחִיל דְּלָא יָכִיל לְסַלְקָא מִגּוֹ גּוֹבָא, מָה עֲבַד קָשַׁר חַד קִשְׁרָא דְּחֶבֶל לְעֵילָא מִן גּוֹבָא, אָמַר הוֹאִיל דְּקָשִׁירְנָא קִשְׁרָא דָא מִכָּאן וּלְהָלְאָה אִיעוּל תַּמָּן.
כָּךְ אַבְרָהָם בְּשַׁעֲתָא דְּבָעָא לְנַחֲתָא לְמִצְרַיִם. עַד לָא יֵיחוּת תַּמָּן קְשַׁר קִשְׁרָא דִּמְהֵימְנוּתָא בְּקַדְמִיתָא לְאִתְתַּקְּפָא בֵּיהּ, וּלְבָתַר נָחַת.
אוּף הָכִי נָמֵי כַּד עָאל לְאַרְעָא דִּפְלִשְׁתִּים.
בְגִין כָּךְ (משלי יב) שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד.
וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר, דָּא אֲבִימֶלֶךְ דְּאָמַר בְּתוֹם לְבָבִי וּבְנִקְיוֹן כַּפָּי. וְכַד אֲהַדְּרוּ לֵיהּ מַה כְּתִיב גַּם אָנֹכִי יָדַעְתִּי כִּי בְּתָם לְבָבְךָ עָשִׂיתָ זֹאת, וְלָא כְּתִיב נִקְיוֹן כַּפַּיִם:

וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא.
רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר (שמואל א ב) רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ.
חֲסִידוֹ כְּתִיב חַד, וְדָא אַבְרָהָם, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיר לֵיהּ תָּדיר וְלָא אַעֲדֵי נְטִירוּ מִנֵּיהּ לְעָלְמִין.
וּמַה דְּאָמַר רַגְלֵי, דָּא אִתְּתֵיהּ, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שַׁדַּר שְׁכִינְתֵּיהּ עִמָּהּ וְנָטַר לָהּ תָּדִיר.

דָּבָר אַחֵר:
רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר. חַד, דָּא אַבְרָהָם, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָזִיל עִמֵּיהּ תָּדִיר בְּגִין דְּלָא יֵיכְלוּן לְנָזְקָא לֵיהּ.
וּרְשָׁעִים בַּחשֶׁךְ יִדַּמּוּ. אִלֵּין אִנּוּן מַלְכִין דַּקַטַּל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַהוּא לֵילְיָא דְּרָדַף בַּתְרַיְיהוּ.

הֲדָא הוּא דִכְתִיב בַּחשֶׁךְ יִדַּמּוּ, דָּא לֵילְיָא דְּאִתְקַשַּׁר בַּחֲשׁוֹכָא וְקָטַל לוֹן, וְאַבְרָהָם רָדִיף וְלֵילְיָא קָטִיל לוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם. וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה, דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּפָלִיג רַחֲמֵי מִן דִּינָא בְּגִין לְמֶעְבַּד נוּקְמִין לְאַבְרָהָם, וּבְגִין כָּךְ וּרְשָׁעִים בַּחשֶׁךְ יִדַּמּוּ. וַיַּכֵּם, וַיַּכּוּם מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ. דְּאִיהוּ וְאֱלִיעֶזֶר הֲווּ בִּלְחוֹדַיְיהוּ.

רַבִּי יִצְחָק אָמַר:
וְהָא תָּנִינָן בְּאֲתַר דְּנִזְקָא שְׁכִיחַ לָא יִסְמֹךְ בַּר נָשׁ עַל נִיסָא, וְלָא הֲוָה אֲתַר דְּנִזְקָּא אִשְׁתְּכַח כְּהַאי דְּאַבְרָהָם אָזִיל בָּתַר חֲמִשָּׁה מַלְכִין לְמִרְדַּף בַּתְרַיְיהוּ וְלַאֲגָחָא קְרָבָא?
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה כַּד אָזִיל אַבְרָהָם לְהַאי לָא אֲזַל לַאֲגָחָא קְרָבָא, וְלָא סָמַךְ עַל נִיסָא, אֶלָּא צַעֲרָא דְלוֹט אַפְקֵיהּ מִבֵּיתֵיהּ, וְנָטִיל מָמוֹנָא לְמִפְרַק לֵיהּ, וְאִי לָאו דִּימוּת בַּהֲדֵיהּ גּוֹ שִׁבְיָהּ. כֵּיוָן דְּנָפַק חָמָא שְׁכִינְתָּא דְּנָהֲרָא קַמֵּיהּ וְכַמָּה חֵילִין סָחֳרָנֵיהּ, בְּהַהִיא שַׁעֲתָא רָדַף בַּתְרַיְיהוּ, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָטִיל לוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וּרְשָׁעִים בַּחשֶׁךְ יִדַּמּוּ.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, רָזָא אִיהוּ:
רַגְלֵי חֲסִידָו יִשְׁמֹר, דָּא אַבְרָהָם. וְכַד נָפַק אִשְׁתַּתַּף יִצְחָק בַּהֲדֵיהּ וְנָפְלוּ קַמֵּיהּ, וְאִי לָאו דְּאִשְׁתַּתַּף יִצְחָק בַּהֲדֵיהּ דְּאַבְרָהָם לָא אִשְׁתֵּצִיאוּ
הֲדָא הוּא דִכְתִיב וּרְשָׁעִים בַּחשֶׁךְ יִדַּמּוּ. כִּי לא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ. אַף עַל גַּב דְּחֵילָא אִשְׁתְּכַח תָּדִיר בְּיָמִינָא, אִי לָא הֲוָה בְּסִטְרָא דִּשְׂמָאלָא לָא אִתְדַּחְיָין קַמֵּיהּ.

דָּבָר אַחֵר:
רַגְלֵי חֲסִידָו יִשְׁמֹר, בְּשַׁעֲתָא דְּבַּר נָשׁ רָחִים לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רָחִים לֵיהּ בְּכָל מַה דְּאִיהוּ עָבִיד וְנָטִיר אָרְחוֹי כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר (תהלים קכא) יְיָ יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.

תָּא חֲזֵי:
כַּמָּה חֲבִיבוּתֵיהּ דְּאַבְרָהָם לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּבְּכָל אֲתַר דְּהֲוָה אָזִיל לָא הֲוָה חָיִיס עַל דִּילֵיהּ כְּלוּם, (דף קיג ע''א) אֶלָא בְּגִין לְאִתְדַּבְּקָא בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּבְגִין כָּךְ רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר. וְדָא הִיא אִתְּתֵיהּ, דִּכְתִיב וַאֲבִימֶלֶךְ לא קָרַב אֵלֶיהָ. וּכְתִיב כִּי עַל כֵּן לא נְתַתִּיךָ לִנְגֹעַ אֵלֶיהָ.

בְּפַרְעֹה מַה כְּתִיב, (בראשית יב) וַיְנַגַּע יְיָ אֶת פַּרְעֹה וְגו' עַל דְּבַר. אִיהִי אָמְרָה וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה מָחֵי, וּבְגִין כָּךְ רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר.
וּרְשָׁעִים בַּחשֶׁךְ יִדַּמּוּ, אִלֵּין פַּרְעֹה וְאֲבִימֶלֶךְ, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֲבַד בְּהוּ דִּינִין בְּלֵילְיָא.
כִּי לא בְּכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ. מַאן אִישׁ, דָּא אַבְרָהָם, דִּכְתִיב וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ וְגו':

יוסף צ. הירשמן · 19 מרץ 2026

{יד} וַיִּקַּ֨ח אֲבִימֶ֜לֶךְ צֹ֣אן וּבָקָ֗ר וַֽעֲבָדִים֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וַיִּתֵּ֖ן לְאַבְרָהָ֑ם וַיָּ֣שֶׁב ל֔וֹ אֵ֖ת שָׂרָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ:
{טו} וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֔לֶךְ הִנֵּ֥ה אַרְצִ֖י לְפָנֶ֑יךָ בַּטּ֥וֹב בְּעֵינֶ֖יךָ שֵֽׁב:
{טז} וּלְשָׂרָ֣ה אָמַ֗ר הִנֵּ֨ה נָתַ֜תִּי אֶ֤לֶף כֶּ֨סֶף֙ לְאָחִ֔יךְ הִנֵּ֤ה הוּא-לָךְ֙ כְּס֣וּת עֵינַ֔יִם לְכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר אִתָּ֑ךְ וְאֵ֥ת כֹּ֖ל וְנֹכָֽחַת:
{יז} וַיִּתְפַּלֵּ֥ל אַבְרָהָ֖ם אֶל-הָֽאֱלֹהִ֑ים וַיִּרְפָּ֨א אֱלֹהִ֜ים אֶת-אֲבִימֶ֧לֶךְ וְאֶת-אִשְׁתּ֛וֹ וְאַמְהֹתָ֖יו וַיֵּלֵֽדוּ:
{יח} כִּֽי-עָצֹ֤ר עָצַר֙ יְהֹוָ֔ה בְּעַ֥ד כָּל-רֶ֖חֶם לְבֵ֣ית אֲבִימֶ֑לֶךְ עַל-דְּבַ֥ר שָׂרָ֖ה אֵ֥שֶׁת אַבְרָהָֽם: (ס)

במדרש רבה:

יב וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ צֹאן וּבָקָר.

פסוק טז

וּלְשָׂרָה אָמַר הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךָ [הִנֵּה הוּא לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ]
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי אִלְעָאי אֲזַלְתְּ לְמִצְרַיִם סְחַרְתְּ בָּהּ, אֲתֵית לְהָכָא וּסְחַרְתְּ בָּהּ, אִם מָמוֹן אַתְּ בָּעֵי הֵא לָךְ מָמוֹן וְכַסֵּי מִנָּהּ עֵינָה.
הִנֵּה הוּא לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם,
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עָשָׂה לָהּ כְּסוּת שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּל מַבִּיטִין בָּהּ וְלֹא בְּנוֹיָהּ. כְּסוּת עֵינַיִם, כְּסוּת שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה עֵינַיִם עֵינַיִם.
רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר עֲשָׂאָהּ מַטְרוֹנָה, כְּסוּת שֶׁהִיא מְכֻסָּה מִן הָעַיִן.
רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר בִּקֵּשׁ לְהַקְנוֹתָהּ בִּפְנֵי בַּעֲלָהּ לוֹמַר כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ הִיא עִמּוֹ וְלֹא עָשָׂה לָהּ דָּבָר, וְזֶה לַיְלָה אַחַת עָשָׂה לָהּ אֶת כָּל הַכָּבוֹד הַזֶּה.
דָּבָר אַחֵר:
אָמַר לָהֶם אַתֶּם כִּסִּיתֶם מִנִּי אֶת הָעַיִן, בֵּן שֶׁאַתֶּם מַעֲמִידִים יְהֵא כְּסוּי עֵינָיִם.

וְאֵת כֹּל וְנֹכָחַת,
אָמַר לָהּ כְּבָר תּוֹכַחְתֵּיהּ דְּהַהוּא גַּבְרָא גַּבֵּיהּ, דִּתְנַן הַמּוֹרֶדֶת עַל בַּעֲלָהּ פּוֹחֲתִין לָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ שִׁבְעָה דִינָרִין בְּשַׁבָּת, וְלָמָּה שִׁבְעָה דִינָרִין כְּנֶגֶד שִׁבְעָה מְלָאכוֹת שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה לְבַעֲלָהּ, טוֹחֶנֶת, וְאוֹפָה, וּמְבַשֶּׁלֶת, וּמְכַבֶּסֶת, וּמֵינִיקָה אֶת בְּנָהּ, וּמַצַּעַת לוֹ אֶת הַמִּטָּה, וְעוֹשָׂה בַּצֶּמֶר, לְפִיכָךְ שִׁבְעָה. וְכֵן הַמּוֹרֵד עַל אִשְׁתּוֹ מוֹסִיפִין לָהּ עַל כְּתֻבָּתָהּ שְׁלשָׁה דִינָרִין בְּשַׁבָּת, לָמָּה שְׁלשָׁה כְּנֶגֶד שְׁלשָׁה דְבָרִים שֶׁהוּא מִתְחַיֵּב לָהּ, שְׁאֵר כְּסוּת וְעוֹנָה, לְפִיכָךְ שְׁלשָׁה.
אֱמֹר שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת אֵינָהּ מִתְחַיֶּבֶת לוֹ כְּלוּם? אֱמֹר שֶׁלֹא נָתַן לָהּ לֹא שְׁאֵר לֹא כְּסוּת לֹא עוֹנָה אֵינָהּ מִתְחַיֶּבֶת לוֹ כְּלוּם?
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן צַעֲרוֹ שֶׁל אִישׁ מְרֻבֶּה מִצַּעֲרָהּ שֶׁל אִשָּׁה.
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שופטים טז, טז): וַיְהִי כִּי הֵצִיקָה לוֹ בִדְבָרֶיהָ כָּל הַיָּמִים וַתְּאַלְצֵהוּ, שֶׁהָיְתָה שׁוֹמֶטֶת עַצְמָהּ מִתַּחְתָּיו, וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ לָמוּת. אֲבָל הִיא לֹא קָצְרָה נַפְשָׁהּ, שֶׁהָיְתָה עוֹשָׂה צְרָכֶיהָ מִמָּקוֹם אַחֵר.

פסוק יז

יג וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים [וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ]
אָמַר רַבִּי חָמָא בֶּן רַבִּי חֲנִינָא מִתְּחִלַּת הַסֵּפֶר וְעַד כָּאן לֹא נֶאֱמַר בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה, כֵּיוָן שֶׁהִתְפַּלֵּל אָבִינוּ אַבְרָהָם הֻתַּר הַקֶּשֶׁר הַזֶּה*.
*נראה דהיינו עקרותה של שרה.

פסוק יח

כִּי עָצֹר עָצַר [ה' בְּעַד כָּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ],
נֶאֱמַר עֲצִירָה בַּפֶּה, עֲצִירָה בַּגָּרוֹן, עֲצִירָה בָּאֹזֶן, עֲצִירָה מִלְּמַעְלָה, עֲצִירָה מִלְּמַטָּה, וְהַכֹּל אוֹמְרִים עַל דְּבַר שָׂרָה אֵשֶׁת אַבְרָהָם.
אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה עָלוּ דְּטוֹלְמִיסִין* לְמִקְרַב לִמְסָאנָא דְמַטְרוֹנָה, כָּל אוֹתָהּ הַלַּיְלָה הָיְתָה שָׂרָה שְׁטוּחָה עַל פָּנֶיהָ וְאוֹמֶרֶת רִבּוֹן הָעוֹלָמִים אַבְרָהָם יָצָא בְּהַבְטָחָה וַאֲנִי יָצָאתִי בַּאֲמָנָה, אַבְרָהָם חוּץ לַסִּירָה וַאֲנִי נְתוּנָה בַּסִּירָה, אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל מַה שֶּׁאֲנִי עוֹשֶׂה בִּשְׁבִילֵךְ אֲנִי עוֹשֶׂה, וְהַכֹּל אוֹמְרִים עַל דְּבַר שָׂרָה אֵשֶׁת אַבְרָהָם.
אָמַר רַבִּי לֵוִי כָּל אוֹתָהּ הַלַּיְלָה הָיָה מַלְאָךְ עוֹמֵד וּמַגְלֵב בְּיָדוֹ וְהָיָה מִתְיָעֵץ בְּשָׂרָה, אִם אָמְרָה לֵיהּ מְחֵי מָחֵי, וְאִם אָמְרָה לֵיהּ שְׁבוֹק הֲוָה שָׁבֵיק, כָּל כָּךְ לָמָּה שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת לוֹ אֵשֶׁת אִישׁ אֲנִי וְלֹא הָיָה פּוֹרֵשׁ.
רַבִּי אֶלְעָזָר תָּנֵי לָהּ מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, שָׁמַעְנוּ בְּפַרְעֹה שֶׁלָּקָה בְּצָרַעַת וַאֲבִימֶלֶךְ שֶׁלָּקָה בְּעִצּוּר, מִנַּיִן שֶׁהַכֹּל לָקוּ בָּזֶה וּבָזֶה, תַּלְמוּד לוֹמַר (בראשית יב, יז): עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם, גְּזֵרָה שָׁוָה.
*אנשים חצופים. דרשות אלו של רבי ברכיה ורבי לוי המובאים כאן נדרשו גם בפרשת לך לך כשנלקחה לבית פרעה, וכדאמרינן "על דבר - על דבר" לגזירה שוה.

בפרקי דרבי אליעזר (פרק כו):

הִשְׁכִּים פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר נִבְהָל וְנֶחְפָּז שֶׁלֹּא קָרַב לְשָׂרָה. וְקָרָא לְאַבְרָהָם וְאָמַר לוֹ הֲרֵי אִשְׁתְּךָ וְכָל שְׁטָרוֹת מַתְּנוֹתֶיהָ עִמָּהּ, לֵךְ וְאַל תַּעֲמֹד בָּאָרֶץ הַזֹּאת, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית יב, יט] הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ. וְכָתוּב אַחֲרָיו וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים [וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ].
כָּל מַה שֶּׁנָּתַן לְשָׂרָה נָתַן אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָם, שֶׁנֶּאֱמַר [שם כ, יד] וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ צֹאן וּבָקָר וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת. מַעֲבִיר לְאַבְרָהָם בְּבוֹאוֹ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן עַד אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים.

וְהַכֹּל צָפוּי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וַאֲבִימֶלֶךְ הָיוּ כָּל נְקֵבוֹת בֵּיתוֹ עֲקָרוֹת אֲפִלּוּ עַד בֵּיצֵי כִנִּים. וְשָׁלַח אֲבִימֶלֶךְ וְלָקַח אֶת שָׂרָה, סָבוּר לְהַעֲמִיד מִמֶנָּה בָּנִים.
יָרַד מִיכָאֵל הַמַּלְאָךְ וְשָׁלַף חַרְבּוֹ לְהָרְגוֹ. אָמַר לוֹ זֶה דִין מִשְׁפַּט אֱמֶת לְהָרְגֵנִי בְּמַה שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי? שֶׁנֶּאֱמַר [שם ד] הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג, הֲרֵי הוּא אָמַר לִי אֲחֹתִי הִיא [שם ה],
אָמַר לוֹ הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא [שם ז]. וּמִמְּךָ לָמַד, אָדָם שֶׁבָּא לָעִיר עַל עִסְקֵי אֲכִילָה שׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ, עַל עִסְקֵי אִשְׁתּוֹ אֵין שׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ, וְיִתְפַּלֵּל בַּעֲדְךָ וֶחְיֵה [שם].
עָמַד אַבְרָהָם וְהָיָה מִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר, רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים אָדָם בָּרָאתָ לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה, וַאֲבִימֶלֶךְ וּבֵיתוֹ יִפְרוּ וְיִרְבּוּ, וְנֶעְתַּר לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם יז] וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ.

יוסף צ. הירשמן · 23 מרץ 2026

פתיחות ממדרשי חז"ל לפרשת לידת יצחק:

בענין שנפקדה שרה אחר מעשה אבימלך

פתיחה בדבר הלכה ממדרש רבי תנחומא:

יד וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה [כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר. וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים].

יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, אֵי זוֹ הִיא אוֹנָאָה?

כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, אָסוּר לָאָדָם שֶׁיּוֹנֶה אֶת חֲבֵרוֹ, וְלֹא יֹאמַר לוֹ בְּכַמָּה חֵפֶץ זֶה וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִקְנוֹתוֹ.

וְאִם הָיָה בַּעַל תְּשׁוּבָה, אַל יוֹנֶה אוֹתוֹ וְלֹא יֹאמַר לוֹ זְכוֹר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים. וְאִם הָיָה בֶן גֵּרִים, לֹא יֹאמַר לוֹ זְכוֹר מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֶיךָ, שֶׁהֲרֵי הַחֲזִיר נָשׁוּךְ בֵּין שִׁנֵּיהֶם.

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דַּיְּךָ לִהְיוֹת שָׁוֶה לִי כִּבְיָכוֹל. אֲנִי כְּשֶׁבָּרָאתִי אֶת עוֹלָמִי, לֹא בִקַּשְׁתִּי לְהוֹנוֹת לִבְרִיָּה וְלֹא פִרְסַמְתִּי לְבָאֵי עוֹלָם מֶה הָיָה הָאִילָן שֶׁאָכַל מִמֶּנּוּ אָדָם הָרִאשׁוֹן.

בֹּא וּרְאֵה, כָּל מִי שֶׁיּוֹנֶה לַחֲבֵרוֹ, הוּא נֶעֱנָשׁ תְּחִלָּה. וְשָׂרָה שֶׁהוֹנֵת אֶת עַצְמָהּ וְנָטְלָה שְׂכָרָהּ, שֶׁאָמְרָה לְאַבְרָהָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי. אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתְּ הוֹנֵת אֶת עַצְמֵךְ, חַיַּיִךְ, בַּלָּשׁוֹן שֶׁאָמַרְתְּ בּוֹ אֲנִי פוֹקְדֵךְ. אַתְּ אָמַרְתְּ, עֲצָרַנִי, מַה כְּתִיב לְמַעְלָה? כִּי עָצֹר עָצַר ה' בְּעַד כָּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ עַל דְּבַר שָׂרָה אֵשֶׁת אַבְרָהָם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַבְרָהָם הִתְפַּלֵּל לְפָנַי עַל אֲבִימֶלֶךְ הָרָשָׁע וְנִתְמַלֵּאתִי רַחֲמִים עָלָיו, הֲרֵינִי פוֹקֵד לְאַבְרָהָם עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ. מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה.

טו וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה.

זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וְיָדְעוּ כָּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה כִּי אֲנִי ה' הִשְׁפַּלְתִּי עֵץ גָּבֹהַּ הִגְבַּהְתִּי עֵץ שָׁפָל הוֹבַשְׁתִּי עֵץ לָח וְהִפְרַחְתִּי עֵץ יָבֵשׁ אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי (יחזקאל יז, כד).

הִשְׁפַּלְתִּי עֵץ גָּבֹהַּ זֶה אַשּׁוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: הִנֵּה אַשּׁוּר אֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יְפֵה עָנָף וְחֹרֶשׁ מֵצַל וּגְבַהּ קוֹמָה (יחזקאל לא, ג).

הִגְבַּהְתִּי עֵץ שָׁפָל, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, וְגַם אֲנִי נָתַתִּי אֶתְכֶם נִבְזִים וּשְׁפָלִים לְכָל הָעָם (מלאכי ב, ט).

הוֹבַשְׁתִּי עֵץ לָח, זוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁל אֲבִימֶלֶךְ.

וְהִפְרַחְתִּי עֵץ יָבֵשׁ, זוֹ שָׂרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה.

אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר.

אָמַר רַבִּי לֵוִי, כְּשֶׁתְּקוּפַת תַּמּוּז נִכְנֶסֶת, מְיַבֶּשֶׁת הָעֲשָׂבִים וּמַפְרַחַת הָאִילָנוֹת. כָּךְ יָבְשׁוּ הָעֲשָׂבִים, כִּי עָצֹר עָצַר ה'. וְהִפְרִיחוּ הָאִילָנוֹת, וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה.

במדרש רבה:

[פרשה נג] א וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר (בראשית כא, א),

זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (יחזקאל יז, כד): וְיָדְעוּ כָּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה כִּי אֲנִי ה' הִשְׁפַּלְתִּי עֵץ גָּבֹהַּ הִגְבַּהְתִּי עֵץ שָׁפָל [הוֹבַשְׁתִּי עֵץ לָח הִפְרַחְתִּי עֵץ יָבֵשׁ אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי].

אָמַר רַבִּי יוּדָן לָא כְדֵין דְּאָמְרִין וְלָא עָבְדִין, אֶלָּא אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי.

אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי, וְהֵיכָן דִּבֵּר (בראשית יח, יד): לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ וּלְשָׂרָה בֵן, וְעָשָׂה.

וְיָדְעוּ כָּל עֲצֵי הַשָּׂדֶה, אֵלּוּ הַבְּרִיּוֹת, הֵיךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (דברים כ, יט): כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה.

כִּי אֲנִי ה' הִשְׁפַּלְתִּי עֵץ גָּבֹהַּ, זֶה אֲבִימֶלֶךְ.

הִגְבַּהְתִּי עֵץ שָׁפָל, זֶה אַבְרָהָם.

הוֹבַשְׁתִּי עֵץ לָח, אֵלּוּ נְשֵׁי אֲבִימֶלֶךְ, דִּכְתִיב (בראשית כ, יח): כִּי עָצֹר עָצַר ה' [בְּעַד כָּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ].

הִפְרַחְתִּי עֵץ יָבֵשׁ, זוֹ שָׂרָה.

אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי, הֵיכָן דִּבֵּר, לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ.

וְעָשִׂיתִי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִבֵּר.

וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה [כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר].

[יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם]. (ישעיה מ, ח)

יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ, יָבֵשׁ חֲצִירוֹ שֶׁל אֲבִימֶלֶךְ וְנָבֵל צִיצוֹ,

וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם, וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר.

במדרש אגדת בראשית:

[א] וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה.

זה שאמר הכתוב הֶן אֵל לֹא יִמְאַס תָּם וְלֹא יַחֲזִיק בְּיַד מְרֵעִים (איוב ח כ).

הֶן אֵל לֹא יִמְאַס תָּם, זה אברהם, שעשה כמה שנים מצטער עד שלא תלד שרה, אף על פי כן לא הניחו,

וְלֹא יַחֲזִיק בְּיַד מְרֵעִים, זה ביתו של אבימלך שחיזקן ועצרן, שנאמר כִּי עָצֹר עָצַר ה' בְּעַד כָּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ עַל דְּבַר שָׂרָה אֵשֶׁת אַבְרָהָם (בראשית כ יח).

אמר רבי אבהו עצר הקדוש ברוך הוא כל מה שהיה לאבימלך, לו ולאשתו, ולעבדיו ולשפחותיו, ולבהמתו ולצאנו ולבקרו.

היאך עצר, אלא סתם פיהם שלא לדבר דבר, נחירן שלא יריחו בה, עיניהם שלא יסתכלו בה, אזניהם שלא ישמעו תפלתה, תשמישן שלא ידבקו עמה, מנין שנאמר כִּי עָצֹר עָצַר ה' בְּעַד כָּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ עַל דְּבַר שָׂרָה, ותאמר בזכותה בלבד תלמוד לומר אֵשֶׁת אַבְרָהָם.

וכיון שהתפלל אברהם עליהם מיד ריפאן הקדוש ברוך הוא, שנאמר וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ (שם שם יז).

אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם את מתפלל על אחרים שילדו ושרה אשתך אינה יולדת? מיד וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה.

לפיכך אמר הכתוב הֶן אֵל לֹא יִמְאַס תָּם [וְלֹא יַחֲזִיק בְּיַד מְרֵעִים].

[ב] דבר אחר וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה.

זה שאמר הכתוב וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם לְמַעַן יָשׁוּב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ (דברים יג יח),

אמר להן משה סימן יהא בידך, כל זמן שאתה מרחם על חבירך אף הקדוש ברוך הוא מרחם עליך, אם אין לך רחמים על חבירך אין הקדוש ברוך הוא מרחם עליך.

וכן את מוצא כל זמן שהיה איוב אומר כנגד חביריו וחביריו כנגדו, היתה מדת הדין מתוחה, שנאמר וְעַתָּה שָׂחֲקוּ עָלַי צְעִירִים מִמֶּנִּי לְיָמִים [אֲשֶׁר מָאַסְתִּי אֲבוֹתָם לָשִׁית עִם כַּלְבֵי צֹאנִי] (איוב ל א), והן אומרים לו גַּם שָׂב גַּם יָשִׁישׁ בָּנוּ כַּבִּיר מֵאָבִיךָ יָמִים (שם ט"ו י). וכיון שנתפלל על חביריו מיד נתרצה לו הקדוש ברוך הוא, שנאמר וַה' שָׁב אֶת שְׁבוּת אִיּוֹב (שם מב י), אימתי בְּהִתְפַּלְלוֹ בְּעַד רֵעֵהוּ.

כך אבימלך כל זמן שהיה לו קטטה עם אברהם היה מצטער, שנאמר כִּי עָצֹר עָצַר ה' בְּעַד כָּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ עַל דְּבַר שָׂרָה אֵשֶׁת אַבְרָהָם, וכיון שהתפלל עליו אברהם מיד נתרצה על שניהם, שנאמר וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ (בראשית כ יז), ומה כתיב אחריו וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה.

בענין שה' מקיים דברו הטוב לעולם

במדרש רבה:

רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן פָּתַח (במדבר כג, יט): לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם,

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל הַפָּסוּק הַזֶּה לֹא רֹאשׁוֹ סוֹפוֹ וְלֹא סוֹפוֹ רֹאשׁוֹ, לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם, הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה.

אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹזֵר לְהָבִיא טוֹבָה לָעוֹלָם, לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב, וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא גּוֹזֵר לְהָבִיא רָעָה, הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה.

בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לְאַבְרָהָם (בראשית כא, יב): כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע, לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב. וּבְשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ (בראשית כב, ב): קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ [אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ], הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה.

בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה (שמות ג, טז): פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם [וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם. וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ], לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (דברים ט, יד): הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם [וְאֶמְחֶה אֶת שְׁמָם מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם], הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה.

בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם (בראשית טו, יד): וְגַם אֶת הַגּוֹי [אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל], לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב, וּבְשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ (בראשית טו, יג): וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם [אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה], הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה.

בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית יח, י): שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ [כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ], לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב, אֶלָּא וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה.

פתיחה זו באריכות במדרש רבי תנחומא:

יג וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה [כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר. וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים].

זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם [הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה] (במדבר כג, יט).

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, סוֹפוֹ שֶׁל פָּסוּק שׁוֹבֵר אֶת רֹאשׁוֹ. מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב, חוֹזֵר וְאוֹמֵר הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה? וּמַהוּ לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת טוֹבָה.

כֵּיצַד? מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אוֹצֵר לִתֵּן מַתָּנָה לִבְנוֹ, כֵּיוָן שֶׁהִכְעִיסוֹ חוֹזֵר בְּמַתְּנָתוֹ. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת טוֹבָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁחוֹטְאִין אֵינוֹ חוֹזֵר בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ. לָמָּה? בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ (תהלים קה, מד-מה). וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁמְרוּ חֻקָּיו וְלֹא נָצְרוּ תוֹרוֹתָיו, נָתַן לָהֶם.

וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא אַחַר שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הָעֵגֶל וּבִקֵּשׁ עֲלֵיהֶן מֹשֶׁה רַחֲמִים, מַה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לוֹ: וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מִמִּצְרָיִם [אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה] (שמות לג, א). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מֹשֶׁה, אֵינִי כְּבָשָׂר וָדָם שֶׁאוֹמֵר לִתֵּן מַתָּנָה וְחוֹזֵר בּוֹ. הֱוֵי, לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב (במדבר כג, יט).

מַהוּ הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה. אִם אָמַר בִּשְׁעַת כַּעְסוֹ לְהָבִיא רָעָה, חוֹזֵר בּוֹ. שֶׁכֵּן אָמַר לְמֹשֶׁה, הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם וְאֶמְחֶה אֶת שְׁמָם מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי עָצוּם וָרָב מִמֶּנּוּ (דברים ט, יד), וְלֹא עָשָׂה, אֶלָּא וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה (שמות לב, יד). וְכֵן עַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם (שמות לב, י), וְלֹא עָשָׂה, אֶלָּא וַיֹּאמֶר ה' סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶיךָ (במדבר יד, כ). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֵינִי כְּבָשָׂר וָדָם שֶׁאוֹמֵר לַעֲשׂוֹת רָעָה וּמִתְגָּאֶה לַעֲשׂוֹתָהּ.

אָמַר רַב הוּנָא הַכֹּהֵן בְּשֵׁם רַבִּי אָחָא, בֹּא וּרְאֵה:

בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר יִרְמְיָה הָבִיאוּ אֶת צַוְּארֵיכֶם מֶלֶךְ בָּבֶל וְעִבְדוּ אֹתוֹ וְעַמּוֹ, וְהָיָה עִמּוֹ חֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר הַנָּבִיא הַשֶּׁקֶר וְהָיָה מִתְנַבֵּא טוֹבוֹת כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ח, יא): וַיְרַפּוּ אֶת שֶׁבֶר בַּת עַמִּי עַל נְקַלָּה לֵאמֹר שָׁלוֹם שָׁלוֹם וְאֵין שָׁלוֹם (ירמיה ח, יא), אוֹמֵר לָהֶם, הִנֵּה כְלֵי בֵית ה' מוּשָׁבִים מִבָּבֶלָה עַתָּה מְהֵרָה (ירמיה כז, טז). אָמַר לוֹ יִרְמְיָה, אֲנִי מִתְנַבֵּא רָעוֹת מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאַתָּה מִתְנַבֵּא טוֹבוֹת שֶׁל שֶׁקֶר, מֵעַצְמְךָ אַתָּה אוֹמֵר. יָקֵם ה' אֶת דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר נִבֵּאתָ לְהָשִׁיב כְּלֵי בֵית ה' (ירמיה כח, ו). וְכֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְיִרְמְיָה, עֲשֵׂה לְךָ מוֹסֵרוֹת וּמֹטוֹת וּנְתַתָּם עַל צַוָּארֶךָ (ירמיה כז, ב), כְּמוֹ שֶׁנְּבוּכַדְנֶצַר עָתִיד לִתֵּן בְּצַוְּארֵיהֶן שֶׁל בָּנַי, וְכֵן עָשָׂה, וַחֲנַנְיָה נוֹטְלָן מֵעַל צַוָּארוֹ וְשׁוֹבְרָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקַּח חֲנַנְיָה הַנָּבִיא אֶת הַמּוֹטָה מֵעַל צַוַּאר יִרְמְיָה הַנָּבִיא וַיִּשְׁבְּרֵהוּ (ירמיה כח, י). אָמַר לוֹ: כָּךְ אָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּכָה אֶשְׁבֹּר אֶת עֹל נְבוּכַדְנֶצַר מֶלֶךְ בָּבֶל (ירמיה כח, יא). אָמַר לוֹ יִרְמְיָה: כְּבָר עָמְדוּ נְבִיאֵי אֱמֶת לְפָנַי וּלְפָנֶיךָ, הַנָּבִיא אֲשֶׁר יִנָּבֵא לְשָׁלוֹם בְּבֹא דְּבַר הַנָּבִיא יִוָּדַע הַנָּבִיא אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' בֶּאֱמֶת (ירמיה כח, ט). וַאֲנִי מִתְנַבֵּא רָעוֹת, אִם לֹא יָבוֹאוּ דְבָרַי אֵין אֲנִי שַׁקְרָן, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת רָעָה וְחוֹזֵר בָּהּ. וְאַתָּה מִתְנַבֵּא טוֹבוֹת, וְאִם לֹא יָבוֹאוּ דְבָרֶיךָ אַתָּה נְבִיא שֶׁקֶר, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת טוֹבָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁסַּרְחָנִין הֵן אֵינוֹ חוֹזֵר בּוֹ.

וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לִיחֶזְקֵאל בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ, חַי אָנִי אִם אִדָּרֵשׁ לָכֶם נְאֻם אֲדֹנָי אֱלֹהִים (יחזקאל כ, ג). וְחָזַר בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: עוֹד זֹאת אִדָּרֵשׁ לְבֵית יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לָהֶם אַרְבֶּה אֹתָם כַּצּאן אָדָם (יחזקאל לו, לז).

הֱוֵי, לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב, לְטוֹבָה, הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה, בְּרָעָה.

תֵּדַע לְךָ שֶׁכְּשֶׁבָּאוּ הַמַּלְאָכִים אֵצֶל שָׂרָה מַה כְּתִיב שָׁם, שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו. זַבְדִּי בֶּן לֵוִי אָמַר, סָרַט לוֹ סְרִיטָה עַל הַכֹּתֶל וְאָמַר לוֹ: לִכְשֶׁתַּגִּיעַ הַחַמָּה לְכָאן תִּהְיֶה נִפְקֶדֶת. וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ הַחַמָּה, נִפְקְדָה שָׂרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה [כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר].

רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: שֶׁנִּתְיָאֲשָׁה מִן הַבָּנִים, שֶׁכֵּן הִיא תוֹמַהַת וְאוֹמֶרֶת, אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֲרֵינִי מוֹדִיעָהּ שֶׁתִּבָּנֶה. תֵּדַע לְךָ כְּשֶׁבָּאוּ הַמַּלְאָכִים, אָמַר לָהּ אַבְרָהָם, מַהֲרִי שְׁלֹש סְאִים קֶמַח סֹלֶת. אָמַר רַב יְהוּדָה בַר שָׁלוֹם, הֵיאַךְ שֶׁהִיא עֲסוּקָה לָשָׁה בָעִסָּה, רָאֲתָה דֶרֶךְ נָשִׁים. כֵּיוָן שֶׁהֵבִיא לִפְנֵיהֶם שֶׁיֹּאכְלוּ, אֵין אַתָּה מוֹצֵא שֶׁהֵבִיא לָהֶם פַּת, אֶלָּא וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּבָר אָמַרְתִּי לְאַבְרָהָם, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ. מַה הוּא כֹּה יִהְיֶה. אָמַר רַבִּי תַנְחוּם בְּשֵׁם רַבִּי אָחָא, אֵין הָעוֹלָם חָסֵר שְׁלֹשִׁים צַדִּיקִים, שֶׁכֵּן יִהְיֶה בְּגִימַטְרִיָּא שְׁלֹשִׁים, לְכָךְ נֶאֱמַר: וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה [כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר].

במדרש רבה:

ה וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה [כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר].

(מלכים א ח, כד): אֲשֶׁר שָׁמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ דָּוִד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לוֹ [וַתְּדַבֵּר בְּפִיךָ וּבְיָדְךָ מִלֵּאתָ כַּיּוֹם הַזֶּה].

אֲשֶׁר שָׁמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ, זֶה אַבְרָהָם.

אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לוֹ (בראשית יח, יד): לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ [כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ].

וַתְּדַבֵּר בְּפִיךָ וּבְיָדְךָ מִלֵּאתָ כַּיּוֹם הַזֶּה - וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה.

ב הַאֱנוֹשׁ מֵאֱלוֹהַּ יִצְדָק אִם מֵעֹשֵׂהוּ יִטְהַר גָּבֶר (איוב ד, יז),

[הַאֱנוֹשׁ מֵאֱלוֹהַּ יִצְדָק] וְכִי אֶפְשָׁר לָאָדָם לִהְיוֹת צַדִּיק יוֹתֵר מִבּוֹרְאוֹ,

אִם מֵעֹשֵׂהוּ יִטְהַר גָּבֶר, וְכִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לִהְיוֹת טָהוֹר יוֹתֵר מִבּוֹרְאוֹ.

מָה אֱלִישָׁע אוֹמֵר לַשּׁוּנַמִּית (מלכים ב ד, טז): לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אַתְּ חוֹבֶקֶת בֵּן, אָמְרָה לוֹ אַל אֲדוֹנִי אִישׁ הָאֱלֹהִים אַל תְּכַזֵּב בְּשִׁפְחָתֶךָ, אוֹתָן הַמַּלְאָכִים שֶׁבִּשְֹּׂרוּ אֶת שָׂרָה, כָּךְ אָמְרוּ לָהּ (בראשית יח, יד): לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן, אָמַר לָהּ אוֹתָן הַמַּלְאָכִים הָיוּ יוֹדְעִים שֶׁהֵם חַיִּים וְקַיָּמִין לְעוֹלָם, אָמְרוּ לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ, אֲבָל אֲנִי שֶׁאֲנִי בָּשָׂר וָדָם, קַיָּם הַיּוֹם מֵת לְמָחָר, בֵּין חַי בֵּין מֵת לַמּוֹעֵד הַזֶּה אַתְּ חֹבֶקֶת בֵּן.

מַה כָּתוּב שָׁם (מלכים ב ד, יז): וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע, דְּבָרָיו שֶׁל בָּשָׂר וָדָם מִתְקַיֵּם וּדְבָרָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין מִתְקַיְּמִין?

וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר.

במדרש אגדת בראשית:

[ה] דבר אחר: וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה.

זה שאמר הכתוב וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם (ש"א ט"ו כ"ט),

אמר הקדוש ברוך הוא לא אהיה כבשר ודם? אלישע בשר ודם מפני שהאכילה אותו השונמית, שנאמר וַתַּחֲזֶק בּוֹ לֶאֱכָל לָחֶם (מ"ב ד ח), אמר לה לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אַתְּ חֹבֶקֶת בֵּן (שם שם טז), וקיים, שנאמר וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע (שם שם יז). על אחת כמה וכמה אני שאמרתי לאברהם לַמּוֹעֵד הַזֶּה, כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ (בראשית יח י), שאני מקיים.

לפיכך אמר בלעם לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה (במדבר כג יט), אלא מה כתיב, וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו [לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים] (בראשית כא ב),

אמר דוד כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד (תהלים לג ט).

דבר אחר: וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה.

זה שאמר הכתוב וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם (ישארו סביבותיכם) [אֲשֶׁר יִשָּׁאֲרוּ סְבִיבוֹתֵיכֶם כִּי אֲנִי ה' בָּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת נָטַעְתִּי הַנְּשַׁמָּה אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי] (יחזקאל לו לו), אותה שאמרה אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן (בראשית יח יב), בָּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת.

אותה שכתיב בה חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים (שם שם יא), נָטַעְתִּי הַנְּשַׁמָּה, לַמּוֹעֵד הַזֶּה, כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ (שם שם יד).

וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה.

פתיחה זו במדרש רבי תנחומא:

יז וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה [כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר].

זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר יִשָּׁאֲרוּ סְבִיבוֹתֵיכֶם כִּי אֲנִי ה' בָּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת נָטַעְתִּי הַנְּשַׁמָּה אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי (יחזקאל לו, לו).

וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם, אֵלּוּ הַנָּשִׁים שֶׁהָיוּ מְבַיְּשׁוֹת אֶת שָׂרָה וְקוֹרְאוֹת אוֹתָהּ עֲקָרָה.

כִּי אֲנִי ה' בָּנִיתִי הַנֶּהֱרָסוֹת, שֶׁהָיְתָה נֶהֱרֶסֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים (בראשית יח, טו).

נָטַעְתִּי הַנְּשַׁמָּה, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת, אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה.

אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי, שֶׁנֶּאֱמַר: וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר [וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר].

בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִפְקְדָה שָׂרָה וְנוֹלַד יִצְחָק לְשִׁבְעָה חֳדָשִׁים בְּלֵיל פֶּסַח, שֶׁנֶּאֱמַר: שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה [וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ] (בראשית כ, יז).

וְאַרְבַּע עֲקָרוֹת נִפְקְדוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְאֵלּוּ הֵן: שָׂרָה וְרִבְקָה וְרָחֵל וְלֵאָה.

במדרש רבה:

ד לְעוֹלָם ה' דְּבָרְךְ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם (תהלים קיט, פט),

הָא בָּאָרֶץ לֹא? אֶלָּא מַה שֶּׁאָמַרְתָּ לְאַבְרָהָם בַּשָּׁמָיִם (בראשית יח, יד): לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה [וּלְשָׂרָה בֵן].

רַבִּי נַחְמָן דְּיָפוֹ מִשֵּׁם רַבִּי יַעֲקֹב דְּקֵיסָרִין פָּתַח (תהלים פ, טו): אֱלֹהִים צְבָאוֹת שׁוּב נָא הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה וּפְקֹד גֶּפֶן זֹאת,

[שׁוּב נָא הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה], שׁוּב וַעֲשֵׂה מַה שֶּׁאָמַרְתָּ לְאַבְרָהָם (בראשית טו, ה): הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים.

וּפְקֹד גֶּפֶן זֹאת, וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה.

פתיחה זו במדרש אגדת בראשית:

[ג] דבר אחר: וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה.

זה שאמר הכתוב אֱלֹהִים צְבָאוֹת שׁוּב נָא הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה וּפְקֹד גֶּפֶן זֹאת (תהלים פ טו),

וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר, מה אמר, אלא ראה מה כתיב:

וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ (בראשית טו ה), העלה אברהם לשמים, שאין חוּצָה אלא שמים, שנאמר עַד לֹא עָשָׂה אֶרֶץ וְחוּצוֹת (משלי ח כו), כיון שהעלה אותו לשמים, אמר לו הסתכל מה יש למטה, שנאמר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה, הרי שהיה למעלה מן הכוכבים, שאין הַבֶּט אלא מלמעלה למטה, שכך ישראל אומרים להקדוש ברוך הוא הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה, אף אברהם העלה אותו למעלה מן הכוכבים ואמר לו הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה.

אמר לו אברהם: רבונו של עולם את מתפלל עלי ואומר לי הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה ואני מסתכל, לפיכך כביכול שמסתכל למטה, ותקיים מה שאמרת לשרה שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ (בראשית יח י), שנאמר אֱלֹהִים צְבָאוֹת שׁוּב נָא הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה וּפְקֹד גֶּפֶן זֹאת, ואין גֶּפֶן אלא שרה, שנאמר אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ (תהלים קכח ג),

אמר לו הקדוש ברוך הוא ואני פוקד ומקיים מה שאמרתי, וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה [כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר].

במדרש רבה:

שרה נפקדה בשכר ששמה תקוותה בבוראה

ג כִּי תְאֵנָה לֹא תִפְרָח וְאֵין יְבוּל בַּגְּפָנִים כִּחֵשׁ מַעֲשֵׂה זַיִת וּשְׁדֵמוֹת לֹא עָשָׂה אֹכֶל גָּזַר מִמִּכְלָה צֹאן וְאֵין בָּקָר בָּרְפָתִים. [וַאֲנִי בַּה' אֶעֱלוֹזָה אָגִילָה בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִי]. (חבקוק ג, יז).

כִּי תְאֵנָה לֹא תִפְרָח, זֶה אַבְרָהָם, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (הושע ט, י): כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם.

וְאֵין יְבוּל בַּגְּפָנִים, זוֹ שָׂרָה, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים קכח, ג): אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ.

כִּחֵשׁ מַעֲשֵׂה זַיִת, אוֹתָן הַמַּלְאָכִים שֶׁבִּשְֹּׂרוּ אֶת שָׂרָה הֵאִירוּ פָנֶיהָ כַּזַּיִת, כּוֹחֲשִׁים הָיוּ, אֶלָּא שְׁדֵמוֹת לֹא עָשׂוּ אֹכֶל, אוֹתָן הַשָּׁדַיִם הַמֵּתִים לֹא עָשׂוּ אֹכֶל.

גָּזַר מִמִּכְלָה צֹאן, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (יחזקאל לד, לא): וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם, אֶלָּא וְאֵין בָּקָר בָּרְפָתִים, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (הושע י, יא): אֶפְרַיִם עֶגְלָה מְלֻמָּדָה אֹהַבְתִּי לָדוּשׁ.

חָזְרָה שָׂרָה וְאָמְרָה, מָה אֲנִי מוֹבְדָה סִבְרִי מִן בָּרְיִי*, אֶלָּא וַאֲנִי בַּה' אֶעֱלוֹזָה אָגִילָה בֵּאלֹהֵי יִשְׁעִי.

אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתְּ לָא אוֹבְדִית סִבְרָךְ, אַף אֲנָא אֵינִי מוֹבְדִית סִבְרָךְ, אֶלָּא וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר.

*תקוותי מבוראי.

(תהלים קיג, ט): מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה.

מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת, זוֹ שָׂרָה, (בראשית יא, ל): וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה.

אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כא, ז): הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה.

במדרש רבי תנחומא:

בענין שתיפקד ירושלים כמו שנפקדה שרה

טז וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה.

זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים [הָאֹמֵר לִירוּשָׁלַיִם תּוּשָׁב וּלְעָרֵי יְהוּדָה תִּבָּנֶינָה] (ישעיה מד, כו).

מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ, זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי (בראשית כו, כד), שֶׁהִתְפַּלֵּל עַל אֲבִימֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים [וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ] (בראשית כ, יז).

וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים, שֶׁבִּשְּׂרוּ אוֹתוֹ הַמַּלְאָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר: שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה [וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ] (בראשית כ, יז).

הָאֹמֵר לִירוּשָׁלַיִם תּוּשָׁב וּלְעָרֵי יְהוּדָה תִּבָּנֶינָה, וּמָה עִנְיָן זֶה לְכָאן? אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁנִּתְיַאֲשׁוּ מִמֶּנָּה הָאֻמּוֹת שֶׁלֹּא נִבְנֵית וְהִיא תִּבָּנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: הָאֹמֵר לִירוּשָׁלַיִם תּוּשָׁב. וּכְתִיב: כִּי בָנָה ה' צִיּוֹן (תהלים קב, יז). אִם תְּמֵהִים אַתֶּם, הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם (ישעיה נא, ב). כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתִי לְאַבְרָהָם וּלְשָׂרָה, כָּךְ אֶעֱשֶׂה לִירוּשָׁלָיִם.

יוסף צ. הירשמן · 23 מרץ 2026

{א} וַֽיהוָֹ֛ה פָּקַ֥ד אֶת-שָׂרָ֖ה כַּֽאֲשֶׁ֣ר אָמָ֑ר וַיַּ֧עַשׂ יְהֹוָ֛ה לְשָׂרָ֖ה כַּֽאֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר:
{ב} וַתַּ֩הַר֩ וַתֵּ֨לֶד שָׂרָ֧ה לְאַבְרָהָ֛ם בֵּ֖ן לִזְקֻנָ֑יו לַמּוֹעֵ֕ד אֲשֶׁר-דִּבֶּ֥ר אֹת֖וֹ אֱלֹהִֽים:

במדרש רבה:

פסוק א

וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר, מַה שֶּׁאָמַר לָהּ הוּא בַּאֲמִירָה.
וַיַּעַשׂ ה' כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר, מַה שֶּׁדִּבֵּר לָהּ עַל יְדֵי מַלְאָךְ.
רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר:
וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר, מַה שֶּׁאָמַר לָהּ עַל יְדֵי מַלְאָךְ.
וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר, מַה שֶּׁאָמַר לָהּ הוּא.
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר:
כַּאֲשֶׁר אָמָר, לִתֵּן לָהּ בֵּן.
כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר, לְבָרְכָהּ בְּחָלָב.
אָמַר לוֹ רַבִּי נְחֶמְיָה: וַהֲלֹא כְּבָר נִתְבַּשְֹּׂרָה בְּחָלָב, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהֶחֱזִירָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִימֵי נַעֲרוּתֶיהָ.
רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר: נוֹתֵן אֲנִי יִרְאָתָהּ עַל כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, דְּלָא יְהוֹן מוֹנִין לָהּ וְצָוְחִין לָהּ עֲקַרְתָּא*.
רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ: עִקַּר מִיטְרִין* לֹא הָיָה לָהּ וּגְלַף לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִקַּר מִיטְרִין.
*מאנים אותה וקוראים לה "עקרה". *מטרין=רחם.

אָמַר רַבִּי אַדָּא:

בַּעַל פִּקְדוֹנוֹת אָנִי, עֲמָלֵק הִפְקִיד אֶצְלִי חֲבִילוֹת שֶׁל קוֹצִים, וְהֶחֱזִיר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֲבִילוֹת שֶׁל קוֹצִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א טו, ב): פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל [אֲשֶׁר שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם. עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר].

שָׂרָה הִפְקִידָה אֶצְלִי מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, הֶחֱזִיר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה [כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר. וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים. וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה יִצְחָק. וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים].

ו וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה,
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, כְּתִיב (במדבר ה, כח): וְאִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה וּטְהֹרָה הִוא וְנִקְתָה וְנִזְרְעָה זָרַע, זוֹ שֶׁנִּכְנְסָה לְבֵיתוֹ שֶׁל פַּרְעֹה וּלְבֵיתוֹ שֶׁל אֲבִימֶלֶךְ וְיָצָאת טְהוֹרָה אֵינוֹ דִּין שֶׁתִּפָּקֵד?
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן, אַף עַל גַּב דְּאָמַר רַבִּי הוּנָא מַלְאָךְ הוּא שֶׁהוּא מְמֻנֶּה עַל הַתַּאֲוָה, אֲבָל שָׂרָה לֹא נִצְרְכָה לַדְּבָרִים הַלָּלוּ אֶלָּא הוּא בִּכְבוֹדוֹ, וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה.

פסוק ב

וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו,
מְלַמֵּד שֶׁלֹא גָּנְבָה זֶרַע מִמָּקוֹם אַחֵר.

בֵּן לִזְקֻנָיו,
מְלַמֵּד שֶׁהָיָה זִיו אִיקוֹנִין שֶׁלּוֹ* דּוֹמֶה לוֹ.
*מראה צורתו.

לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים,
רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי חָמָא:
רַבִּי יוּדָן אָמַר לְתִשְׁעָה חֳדָשִׁים נוֹלַד שֶׁלֹא יִהְיוּ אוֹמְרִין גָּרוּף מִבֵּיתוֹ שֶׁל אֲבִימֶלֶךְ.
רַבִּי חָמָא אָמַר לְשִׁבְעָה שֶׁהֵם תִּשְׁעָה מְקֻטָּעִים.

רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי חִזְקִיָּה: בַּחֲצוֹת הַיּוֹם נוֹלַד, נֶאֱמַר כָּאן מוֹעֵד, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (דברים טז, ו): כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרַיִם.

יוסף צ. הירשמן · 23 מרץ 2026

{ג} וַיִּקְרָ֨א אַבְרָהָ֜ם אֶת-שֶׁם-בְּנ֧וֹ הַנּֽוֹלַד-ל֛וֹ אֲשֶׁר-יָֽלְדָה-לּ֥וֹ שָׂרָ֖ה יִצְחָֽק:
{ד} וַיָּ֤מָל אַבְרָהָם֙ אֶת-יִצְחָ֣ק בְּנ֔וֹ בֶּן-שְׁמֹנַ֖ת יָמִ֑ים כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה אֹת֖וֹ אֱלֹהִֽים:
{ה} חמישי וְאַבְרָהָ֖ם בֶּן-מְאַ֣ת שָׁנָ֑ה בְּהִוָּ֣לֶד ל֔וֹ אֵ֖ת יִצְחָ֥ק בְּנֽוֹ:
{ו} וַתֹּ֣אמֶר שָׂרָ֔ה צְחֹ֕ק עָ֥שָׂה לִ֖י אֱלֹהִ֑ים כָּל-הַשֹּׁמֵ֖עַ יִֽצְחַק-לִֽי:
{ז} וַתֹּ֗אמֶר מִ֤י מִלֵּל֙ לְאַבְרָהָ֔ם הֵינִ֥יקָה בָנִ֖ים שָׂרָ֑ה כִּֽי-יָלַ֥דְתִּי בֵ֖ן לִזְקֻנָֽיו:

במדרש רבה:

פסוק ג

ז וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ יִצְחָק (בראשית כא, ג),
יָצָא חֹק לָעוֹלָם, נִתַּן דּוֹרָיָה לָעוֹלָם - אָמַר רַבִּי יִצְחָק חִפּוּשִׁית*.
יו"ד עֲשָׂרָה, כְּנֶגֶד עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת.
צד"י תִּשְׁעִים, (בראשית יז, יז): וְאִם שָׂרָה הַבַּת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד,
קו"ף מֵאָה, (בראשית יז, יז): הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה [יִוָּלֵד].
חי"ת כְּנֶגֶד הַמִּילָה שֶׁנִּתְּנָה לִשְׁמוֹנָה.
*לשון חופש ודרור, ועי' לקמן פסוק ו'.

פסוק ד

וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים.
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יז, יב): וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם.

פסוק ו

ח וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים [כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק לִי]
רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּרַבִּי יִצְחָק: רְאוּבֵן בְּשִׂמְחָה שִׁמְעוֹן מָה אִכְפַּת לֵיהּ? כָּךְ שָׂרָה נִפְקְדָה אֲחֵרִים מָה אִכְפַּת לָהֶם?
אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁנִּפְקְדָה אִמֵּנוּ שָׂרָה הַרְבֵּה עֲקָרוֹת נִפְקְדוּ עִמָּהּ, הַרְבֵּה חֵרְשִׁים נִתְפַּקְחוּ, הַרְבֵּה סוּמִים נִפְתְּחוּ, הַרְבֵּה שׁוֹטִים נִשְׁתַּפּוּ.
נֶאֱמַר כָּאן עֲשִׂיָּה, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (אסתר ב, יח): וַהֲנָחָה לַמְדִינוֹת עָשָׂה, מָה עֲשִׂיָּה שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן נִתַּן דּוֹרָיָה לָעוֹלָם, אַף עֲשִׂיָּה שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן דּוֹרָיָה לָעוֹלָם.
וְרַבִּי לֵוִי אָמַר הוֹסִיפוּ עַל הַמְּאוֹרוֹת, נֶאֱמַר כָּאן עֲשִׂיָּה - עָשָׂה לִי, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (בראשית א, טז): וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת.

פסוק ז

ט וַתֹּאמֶר מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה (בראשית כא, ז),
רַבִּי פִּינְחָס מִשּׁוּם רַבִּי חִלְקִיָה מִי אָמַר מִי דִּבֵּר אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא מִי מִלֵּל, רְמָזוֹ שֶׁהוּא מוֹלִיד לְמֵאָה שָׁנָה מִנְיַן מִלֵּ"ל.
רַבִּי פִּנְחָס אָמַר קוֹמָתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ הָיְתָה יְבֵשָׁה וְנַעֲשָׂה מְלִילוֹת.

הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה,
הֵינִיקָה בֵן אֵין כְּתִיב כָּאן, אִמֵּנוּ שָׂרָה הָיְתָה צְנוּעָה יוֹתֵר מִדַּאי, אָמַר לָהּ אָבִינוּ אַבְרָהָם אֵין זוֹ שְׁעַת הַצְּנִיעוּת אֶלָּא גַּלִּי אֶת דַּדַּיִךְ, כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הַכֹּל שֶׁהִתְחִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת נִסִּים, גִּלְּתָה אֶת דַּדֶּיהָ וְהָיוּ נוֹבְעוֹת חָלָב כִּשְׁנֵי מַעְיָנוֹת.
וְהָיוּ מַטְרוֹנִיּוֹת בָּאוֹת וּמֵינִיקוֹת אֶת בְּנֵיהֶם מִמֶּנָּה, וְהָיוּ אוֹמְרוֹת אֵין אָנוּ כְּדַי לְהָנִיק אֶת בָּנֵינוּ מֵחֲלָבָהּ שֶׁל צַדֶּקֶת.
רַבָּנָן וְרַבִּי אֲחָא:
רַבָּנָן אָמְרֵי כָּל מִי שֶׁבָּא לְשֵׁם שָׁמַיִם, נַעֲשָׂה יְרֵא שָׁמַיִם.
רַבִּי אֲחָא אָמַר אַף מִי שֶׁלֹא בָּא לְשֵׁם שָׁמַיִם נִתַּן לוֹ מֶמְשָׁלָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, כֵּיוָן שֶׁהִפְלִיגוּ עַצְמָן בְּסִינַי וְלֹא קִבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה נִטְּלָה מֵהֶם אוֹתָהּ הַמֶּמְשָׁלָה.

יוסף צ. הירשמן · 23 מרץ 2026

{ח} וַיִּגְדַּ֥ל הַיֶּ֖לֶד וַיִּגָּמַ֑ל וַיַּ֤עַשׂ אַבְרָהָם֙ מִשְׁתֶּ֣ה גָד֔וֹל בְּי֖וֹם הִגָּמֵ֥ל אֶת-יִצְחָֽק:

במדרש רבה:

י וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל.
רַבִּי הוֹשַׁעְיָה רַבָּה אָמַר נִגְמַל מִיֵּצֶר הָרָע*.
רַבָּנָן אָמְרֵי נִגְמַל מֵחֲלָבוֹ.
*פירוש: שנעשה בר מצוה ונכנס בו יצר טוב, וכן משמע לקמן (פסוק יד) שהיה יצחק בן י"ג שנה.

וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל.
רַבִּי יוּדָא בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר גְּדוֹל עוֹלָמִים הָיָה שָׁם.

רַבִּי יוּדָן בַּר מַסְפַּרְתָּא אָמַר (אסתר ב, יח): וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ מִשְׁתֶּה גָדוֹל, גְּדוֹלֵי עוֹלָם הָיוּ שָׁם.

הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים ל, ט): כִּי יָשׁוּב ה' לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב, בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר, כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ, בִּימֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן מִשְׁתֶּה גָּדוֹל - מִשְׁתֵּה גְּדוֹלִים, עוֹג וְכָל גְּדוֹלִים עִמּוֹ הָיוּ שָׁם.
אָמְרוּ לְעוֹג לֹא הָיִיתָ אוֹמֵר אַבְרָהָם פִּרְדָּה עֲקָרָה וְאֵינוֹ מוֹלִיד? אָמַר לָהֶם עַכְשָׁו מַתָּנָתוֹ מַה הִיא, לֹא שְׁפוּפָה? אִין יָהֵיב אֲנָא אֶצְבְּעִי עֲלֵיהּ אֲנָא פָּחֵשׁ לֵיהּ*.
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָה אַתָּה מְבַזֶּה עַל מַתָּנָתוֹ, חַיֶּיךָ, שֶׁאַתְּ רוֹאֶה אֶלֶף אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת יוֹצְאִים מִבְּנֵי בָנָיו, וְאֵין סוֹפוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ לִפֹּל אֶלָּא בְּיָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כא, לד): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה אַל תִּירָא אֹתוֹ כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן. [וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ].
דְּאָמַר רַבִּי לֵוִי: לֹא נִדְנְדָה עֲרִיסָה תְּחִלָּה אֶלָּא בְּבֵיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ.

דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן מְנַחֲמָה: אוֹתָן שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם מְלָכִים שֶׁהָרַג יְהוֹשֻׁעַ כֻּלָּם הָיוּ בַּמִּשְׁתֶּה שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ.

וְלֹא שְׁלשִׁים וְאֶחָד הָיוּ, אֶלָּא כִּי הַהִיא דְּאָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ וְרַבִּי פַּרְנָךְ מִשּׁוּם רַבִּי יוֹחָנָן (הושע יב, ט): מֶלֶךְ יְרִיחוֹ אֶחָד, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר אֶחָד, אֶלָּא הוּא וְאַנְטְקֵיסוֹר* שֶׁלּוֹ.

*פחש ליה=ממעכו. *אנטקיסור=משנה למלך.

יוסף צ. הירשמן · 23 מרץ 2026

{ט} וַתֵּ֨רֶא שָׂרָ֜ה אֶת-בֶּן-הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית אֲשֶׁר-יָֽלְדָ֥ה לְאַבְרָהָ֖ם מְצַחֵֽק:
{י} וַתֹּ֨אמֶר֙ לְאַבְרָהָ֔ם גָּרֵ֛שׁ הָֽאָמָ֥ה הַזֹּ֖את וְאֶת-בְּנָ֑הּ כִּ֣י לֹ֤א יִירַשׁ֙ בֶּן-הָֽאָמָ֣ה הַזֹּ֔את עִם-בְּנִ֖י עִם-יִצְחָֽק:
{יא} וַיֵּ֧רַע הַדָּבָ֛ר מְאֹ֖ד בְּעֵינֵ֣י אַבְרָהָ֑ם עַ֖ל אוֹדֹ֥ת בְּנֽוֹ:
{יב} וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים אֶל-אַבְרָהָ֗ם אַל-יֵרַ֤ע בְּעֵינֶ֨יךָ֙ עַל-הַנַּ֣עַר וְעַל-אֲמָתֶ֔ךָ כֹּ֩ל אֲשֶׁ֨ר תֹּאמַ֥ר אֵלֶ֛יךָ שָׂרָ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקֹלָ֑הּ כִּ֣י בְיִצְחָ֔ק יִקָּרֵ֥א לְךָ֖ זָֽרַע:
{יג} וְגַ֥ם אֶת-בֶּן-הָֽאָמָ֖ה לְג֣וֹי אֲשִׂימֶ֑נּוּ כִּ֥י זַרְעֲךָ֖ הֽוּא:

במדרש רבה:

פסוק ט-י

יא וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית [אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק] (בראשית כא, ט),
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי רַבִּי עֲקִיבָא הָיָה אוֹמֵר בּוֹ דָּבָר לִגְנַאי, וַאֲנִי אוֹמֵר בּוֹ דָּבָר לְשֶׁבַח:
דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק, אֵין מְצַחֵק אֶלָּא גִּלּוּי עֲרָיוֹת, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית לט, יז): בָּא אֵלַי הָעֶבֶד הָעִבְרִי אֲשֶׁר הֵבֵאתָ לָנוּ לְצַחֶק בִּי, מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה אִמֵּנוּ שָׂרָה רוֹאָה אוֹתוֹ לְיִשְׁמָעֵאל מְכַבֵּשׁ גִּנּוֹת* וְצָד נְשֵׁי אֲנָשִׁים וּמְעַנֶּה אוֹתָן.

תָּנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, אֵין הַלָּשׁוֹן הַזֶּה שֶׁל צְחוֹק אֶלָּא עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, ו): וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק, מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה אִמֵּנוּ שָׂרָה רוֹאָה אֶת יִשְׁמָעֵאל בּוֹנֶה בִּימוֹסִיּוֹת* וְצָד חֲגָבִים וּמַקְרִיב עֲלֵיהֶם.

רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר אֵין הַלָּשׁוֹן הַזֶּה צְחוֹק אֶלָּא לְשׁוֹן שְׁפִיכוּת דָּמִים, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמואל ב ב, יד): יָקוּמוּ נָא הַנְּעָרִים וִישַׂחֲקוּ לְפָנֵינוּ.

רַבִּי עֲזַרְיָה מִשּׁוּם רַבִּי לֵוִי אָמַר, אֲמַר לֵיהּ יִשְׁמָעֵאל לְיִצְחָק נֵלֵךְ וְנִרְאֶה חֶלְקֵנוּ בַּשָּׂדֶה, וְהָיָה יִשְׁמָעֵאל נוֹטֵל קֶשֶׁת וְחִצִּים וּמוֹרֶה כְּלַפֵּי יִצְחָק, וְעוֹשֶׂה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ מְצַחֵק, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כו, יח יט): כְּמִתְלַהְלֵהַּ הַיֹּרֶה זִקִּים חִצִּים וָמָוֶת. כֵּן אִישׁ רִמָּה אֶת רֵעֵהוּ וְאוֹמֵר הֲלֹא מְצַחֵק אָנִי.

וְאוֹמֵר אֲנִי בּוֹ דָּבָר לְשֶׁבַח, אֵין לָשׁוֹן הַזֶּה שֶׁל צְחוֹק אֶלָּא לְשׁוֹן יְרֻשָּׁה, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנּוֹלַד אָבִינוּ יִצְחָק הָיוּ הַכֹּל שְׂמֵחִים, אָמַר לָהֶם יִשְׁמָעֵאל שׁוֹטִים אַתֶּם, אֲנִי בְּכוֹר וַאֲנִי נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם. שֶׁמִּתְּשׁוּבַת אִמֵּנוּ שָׂרָה לְאַבְרָהָם (בראשית כא, י): כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי, אַתָּה לָמֵד, כִּי לֹא יִירַשׁ עִם בְּנִי אֲפִלּוּ שֶׁאֵינוֹ יִצְחָק, וְעִם יִצְחָק אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ בְּנִי, קַל וָחֹמֶר עִם בְּנִי עִם יִצְחָק.
*גנות=נשים. בימוסיות=במות קטנות.

פסוק יא-יב

יב וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם [עַל אוֹדֹת בְּנוֹ] (בראשית כא, יא),
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה לג, טו): עֹצֵם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע.
אָמַר רַבִּי יוּדָן יִצְחָק אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא בְיִצְחָק, רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם בַּר חַטְיָה, בי"ת תְּרֵין, בְּמִי שֶׁהוּא מוֹדֶה בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת.
אָמַר רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי שָׁלוֹם, כְּתִיב (תהלים קה, ה): זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי פִיו, מוֹפֵת נָתַתָּ לְמִי שֶׁהוּא מוֹצִיא מִתּוֹךְ פִּיו, כָּל מִי שֶׁהוּא מוֹדֶה בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת יִקָּרֵא לְךָ זָרַע, וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת לֹא יִקָּרֵא לְךָ זָרַע.

בפרקי דרבי אליעזר (פרק ל):

נִסָּיוֹן הַתְּשִׁיעִי:
יִשְׁמָעֵאל נוֹלַד בְּקֶּשֶׁת וְנִתְרַבָּה בְּקֶּשֶׁת, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית כא, כ] וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת. וְהָיָה נוֹטֵל קֶשֶׁת וְחִצִּים וְהָיָה יוֹרֶה אַחַר הָעוֹפוֹת. וּפַּעַם אַחַת רָאָה אֶת יִצְחָק יוֹשֵׁב לְבַדּוֹ וְיָרָה עָלָיו חֵץ לְהָרְגוֹ.
רָאֲתָה שָׂרָה וְהִגִּידָה לְאַבְרָהָם כָּזֶה וְכָזֶה עָשָׂה יִשְׁמָעֵאל לְיִצְחָק, אֶלָּא עֲמֹד וּכְתֹב לְיִצְחָק כָּל מַה שֶּׁנִּשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן לְךָ וּלְזַרְעֶךָ. חַיֶּיךָ שֶׁאֵין בֶּן הָאָמָה הַזֶּה יוֹרֵשׁ עִם בְּנִי עִם יִצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר [שם י] וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק. אָמְרָה שָׂרָה לְאַבְרָהָם כְּתֹב גֵּט גֵּרוּשִׁין וְשַׁלַּח אֶת הָאָמָה הַזֹּאת וּבְנָהּ מֵעָלַי וּמֵעַל בְּנִי, מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִן הָעוֹלָם הַבָּא.
וּמִכָּל הָרָעוֹת שֶׁבָּאוּ עַל אַבְרָהָם, הָיָה קָשֶׁה וְרַע בְּעֵינָיו הַדָּבָר הַזֶּה מְאֹד, שֶׁנֶּאֱמַר [שם יא] וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
בְּאוֹתָהּ הַלַּיְלָה נִגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַבְרָהָם אָבִינוּ, אָמַר לוֹ, אַבְרָהָם אִי אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁהָיְתָה שָׂרָה רְאוּיָה לְךָ לְאִשָּׁה מִמְּעֵי אִמָּהּ, וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ? לֹא נִקְרֵאת הָגָר אִשְׁתְּךָ, וְלֹא נִקְרֵאת שָׂרָה שִׁפְחָתְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם יז, יט] אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן. וְהָגָר לֹא נִקְרֵאת אִשְׁתְּךָ אֶלָּא שִׁפְחָתְךָ. וְכָל שֶׁדִּבְּרָה שָׂרָה בֶּאֱמֶת דִּבְּרָה, אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם כא, יב] וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע.

יוסף צ. הירשמן · 23 מרץ 2026

{יד} וַיַּשְׁכֵּ֣ם אַבְרָהָ֣ם | בַּבֹּ֡קֶר וַיִּֽקַּח-לֶחֶם֩ וְחֵ֨מַת מַ֜יִם וַיִּתֵּ֣ן אֶל-הָ֠גָ֠ר שָׂ֧ם עַל-שִׁכְמָ֛הּ וְאֶת-הַיֶּ֖לֶד וַֽיְשַׁלְּחֶ֑הָ וַתֵּ֣לֶךְ וַתֵּ֔תַע בְּמִדְבַּ֖ר בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע:
{טו} וַיִּכְל֥וּ הַמַּ֖יִם מִן-הַחֵ֑מֶת וַתַּשְׁלֵ֣ךְ אֶת-הַיֶּ֔לֶד תַּ֖חַת אַחַ֥ד הַשִּׂיחִֽם:
{טז} וַתֵּ֩לֶךְ֩ וַתֵּ֨שֶׁב לָ֜הּ מִנֶּ֗גֶד הַרְחֵק֙ כִּמְטַֽחֲוֵ֣י קֶ֔שֶׁת כִּ֣י אָֽמְרָ֔ה אַל-אֶרְאֶ֖ה בְּמ֣וֹת הַיָּ֑לֶד וַתֵּ֣שֶׁב מִנֶּ֔גֶד וַתִּשָּׂ֥א אֶת-קֹלָ֖הּ וַתֵּֽבְךְּ:
{יז} וַיִּשְׁמַ֣ע אֱלֹהִים֘ אֶת-קוֹל הַנַּ֒עַר֒ וַיִּקְרָא֩ מַלְאַ֨ךְ אֱלֹהִ֤ים | אֶל-הָגָר֙ מִן-הַשָּׁמַ֔יִם וַיֹּ֥אמֶר לָ֖הּ מַה-לָּ֣ךְ הָגָ֑ר אַל-תִּ֣ירְאִ֔י כִּֽי-שָׁמַ֧ע אֱלֹהִ֛ים אֶל-ק֥וֹל הַנַּ֖עַר בַּֽאֲשֶׁ֥ר הוּא-שָֽׁם:
{יח} ק֚וּמִי שְׂאִ֣י אֶת-הַנַּ֔עַר וְהַֽחֲזִ֥יקִי אֶת-יָדֵ֖ךְ בּ֑וֹ כִּֽי-לְג֥וֹי גָּד֖וֹל אֲשִׂימֶֽנּוּ:
{יט} וַיִּפְקַ֤ח אֱלֹהִים֙ אֶת-עֵינֶ֔יהָ וַתֵּ֖רֶא בְּאֵ֣ר מָ֑יִם וַתֵּ֜לֶךְ וַתְּמַלֵּ֤א אֶת-הַחֵ֨מֶת֙ מַ֔יִם וַתַּ֖שְׁקְ אֶת-הַנָּֽעַר:

במדרש רבה:

פסוק יד-טו

יג וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר (בראשית כא, יד),
בֵּיתוֹ שֶׁל אָבִינוּ אַבְרָהָם וַתְּרָנִים הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר,

וַיִּתֵּן אֶל הָגָר [שָׂם עַל שִׁכְמָהּ],
שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ עֲבָדִים שֶׁיִּהְיוּ מְמַלְּאִים כַּדִּים עַל שִׁכְמָם.

עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד,
בֶּן עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע שָׁנִים, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ: שָׂם עַל שִׁכְמָהּ?
אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהִכְנִיסָה בּוֹ שָׂרָה עַיִן רָעָה וְנִכְנְסָה בּוֹ חַמָּה וְאַכְאָבִית*,
תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן, דִּכְתִיב וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַחוֹלֶה לִהְיוֹת שׁוֹתֶה הַרְבֵּה וּבְכָל שָׁעָה.
*נ"א: עבעבית. ופתרונו לפי עניינו.

וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִֹּׂיחִם,
אָמַר רַבִּי מֵאִיר שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הָרְתָמִים* לִהְיוֹת גְּדֵלִים בַּמִּדְבָּר.
אָמַר רַבִּי אַמֵּי תַּחַת אַחַד הַשִֹּׂיחִם, שֶׁשָּׁם הֵשִׂיחוּ עִמָּהּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת.
*שם אחד משיחי השדה.

פסוק טז

וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד [הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת],
נֶאֱמַר כָּאן וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (במדבר כ, ב): מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד.
הַרְחֵק, הָכָא אַתְּ אוֹמֵר הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת, וּלְהַלָּן אַתְּ אָמַר (יהושע ג, ד): אַךְ רָחוֹק יִהְיֶה בֵּינֵיכֶם וּבֵנָיו כְּאַלְפַּיִם אַמָּה בַּמִּדָּה,
הָא לָמַדְנוּ נֶגֶד מִנֶּגֶד, וְרָחוֹק מֵרָחוֹק.
אָמַר רַבִּי יִצְחָק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת, שְׁנֵי טְוָחִים בַּקֶּשֶׁת, מִיל.
אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה כְּמַטַּחַת דְּבָרִים כְּלַפֵּי מַעְלָה, אָמְרָה אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ לִי (בראשית טז, י): הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב, עַכְשָׁו הוּא מֵת בַּצָּמָא.

[וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ. וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים]
יד הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים נו, ט): נֹדִי סָפַרְתָּה אָתָּה שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ, כְּאוֹתָהּ בַּעֲלַת נֹאד.
כְּשֵׁם שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר תְּהִלִּים (תהלים לט, יג): שִׁמְעָה תְפִלָּתִי ה' וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ כִּי גֵר אָנֹכִי עִמָּךְ תּוֹשָׁב כְּכָל אֲבוֹתָי, אֶל דִּמְעָתָהּ שֶׁל הָגָר לֹא הֶחֱרַשְׁתָּ, אֶל דִּמְעָתִי אַתָּה מַחֲרִישׁ? וְאִם תֹּאמַר עַל יְדֵי שֶׁהָיְתָה גִּיּוֹרֶת הָיְתָה חֲבִיבָה, אַף אָנֹכִי כִּי גֵּר אָנֹכִי עִמָּךְ תּוֹשָׁב כְּכָל אֲבוֹתָי.

פסוק יז

וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם,
בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם.
בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם,
בִּזְכוּת עַצְמוֹ. יָפָה תְּפִלַּת הַחוֹלֶה לְעַצְמוֹ יוֹתֵר מִכֹּל.

בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם,
אָמַר רַבִּי סִימוֹן קָפְצוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לְקַטְרְגוֹ, אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אָדָם שֶׁהוּא עָתִיד לְהָמִית אֶת בָּנֶיךָ בַּצָּמָא אַתָּה מַעֲלֶה לוֹ בְּאֵר?
אָמַר לָהֶם עַכְשָׁו מַה הוּא, צַדִּיק אוֹ רָשָׁע? אָמְרוּ לוֹ צַדִּיק, אָמַר לָהֶם אֵינִי דָן אֶת הָאָדָם אֶלָּא בִּשְׁעָתוֹ.

פסוק יח-יט

קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר.

וַיִּפְקַח [אֱלֹהִים] אֶת עֵינֶיהָ [וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם]
אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין: הַכֹּל בְּחֶזְקַת סוּמִין, עַד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵאִיר אֶת עֵינֵיהֶם. מִן הָכָא וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ [וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם].

וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת,
הֲדָא אָמְרָת מְחֻסֶּרֶת אֲמָנָה הָיְתָה.

בפרקי דרבי אליעזר (פרק ל):

הִשְׁכִּים אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וְכָתַב גֵּט גֵּרוּשִׁין וְכָתַב לָהּ וְנָתַן לָהּ, וַיְשַׁלְּחֶהָ מֵעָלָיו וּמֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ, מֵעוֹלָם הַזֶּה וּמֵעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר [שם יד] וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם [וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ]. שִׁלְחָהּ בְּגֵט גֵּרוּשִׁין, וְלָקַח אֶת הַדַּרְדּוּר וְקָשַׁר בְּמָתְנֶיהָ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא סוֹחֵף אַחֲרֶיהָ לֵידַע שֶׁהִיא שִׁפְחָה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא כְּשֶׁרָצָה אַבְרָהָם לִרְאוֹת אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְלִרְאוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁהָלְכוּ בָהּ.
וּבִזְכוּת אַבְרָהָם לֹא חָסְרוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת. וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעָה בַמִּדְבָּר הִתְחִילָה תּוֹעָה אַחַר עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל בֵּית [פַּרְעֹה] אָבִיהָ, וּמִיָּד חָסְרוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת, לְפִיכָךְ וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד [שם כא, טו]. וּבֶן עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁנָה הָיָה יִשְׁמָעֵאל כְּשֶׁיָּצָא מִבֵּית אַבְרָהָם, וְיִצְחָק בֶּן עֶשֶׂר שָׁנִים הָיָה.
וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע [שם יד], אֵין וַתֵּתַע אֶלָּא עֲבוֹדָה זָרָה, דִּכְתִיב בָּהּ הֶבֶל הֵמָּה מַעֲשֵׂה תַּעְתֻּעִים [ירמיה י, טו].
וְעָיְפָה נַפְשׁוֹ שֶׁל יִשְׁמָעֵאל בַּצָּמָא, הָלַךְ וְהִשְׁלִיךְ אֶת עַצְמוֹ תַּחַת חֲרוּלֵי הַמִּדְבָּר, וְאָמַר רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אִם יֶשׁ לְפָנֶיךָ רָצוֹן לְהַשְׁקוֹת אוֹתִי מַיִם, הַשְׁקֵנִי וְלֹא תֵצֵא נַפְשִׁי בַּצָּמָא, כִּי מְשֻׁנָּה הִיא מִיתַת הַצָּמָא וְקָשָׁה מִכָּל הַמִּיתוֹת. וְשָׁמַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תְּפִלָּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית כא, יז] וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר. וּכְתִיב [שם] כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם.
וְשָׁם נִפְתְּחָה לָהֶם הַבְּאֵר שֶׁנִּבְרֵאת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. וְהָלְכוּ וְשָׁתוּ וּמִלְאוּ אֶת הַחֵמֶת מַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר [שם יט] וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ [וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר].

וירא מדרשי חז"ל - פרשת "וירא" (2 צופים)

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמש ותיק

משתמשים שצופים באשכול הזה

נושאים דומים