- הודעות
- 884
- תודות
- 2,734
- נקודות
- 382
במדרש רבה:
פתיחה בענין שהיתה בת לאה
[פרשה פ] א וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה (בראשית לד, א),
(יחזקאל טז, מד): הִנֵּה כָּל הַמּשֵׁל עָלַיִךְ יִמְשֹׁל לֵאמֹר כְּאִמָּה בִּתָּהּ.
אֲמַר לֵיהּ לֵית תּוֹרְתָא עֲנִישָׁא עַד דִּבְרַתָּהּ בְּעִיטָא, לֵית אִתְּתָא זָנְיָא עַד דִּבְרַתָּהּ זָנְיָא.
אָמְרוּ לֵיהּ אִם כֵּן לֵאָה אִמֵּנוּ זוֹנָה הָיְתָה, אָמַר לָהֶם (בראשית ל, טז): וַתֵּצֵא לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא, יָצָאת מְקֻשֶּׁטֶת כְּזוֹנָה, לְפִיכָךְ וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה.
*מיני בובות לשחוק.
כעי"ז במדרש רבי תנחומא:
ז וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה.
וְלֹא בַת יַעֲקֹב הִיא?
תְּלָאָהּ הַכָּתוּב בְּאִמָּהּ. מָה לֵאָה יַצְאָנִית, אַף זוֹ יַצְאָנִית. וּמִנַּיִן, דִּכְתִיב: וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ (בראשית ל, טז).
אָמַר יְחֶזְקֵאל, הִנֵּה כָּל הַמֹּשֵׁל עָלַיִךְ יִמְשֹׁל לֵאמֹר כְּאִמָּה בִּתָּהּ. בַּת אִמֵּךְ אַתְּ גֹּעֶלֶת אִישָׁהּ וּבָנֶיהָ וַאֲחוֹת אֲחוֹתֵךְ אַתְּ אֲשֶׁר גָּעֲלוּ אַנְשֵׁיהֶן וּבְנֵיהֶן אִמְּכֶן חִתִּית וַאֲבִיכֶן אֱמֹרִי (יחזקאל טז, מד-מה).
לִרְאוֹת - לֵרָאוֹת. בִּקְשָׁה לִרְאוֹת וְנִרְאֵית, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר.
פתיחות ממדרש רבה בענין הריגת בני העיר שכם
ב וּכְחַכֵּי אִישׁ גְּדוּדִים חֶבֶר כֹּהֲנִים דֶּרֶךְ יְרַצְּחוּ שֶׁכְמָה כִּי זִמָּה עָשׂוּ (הושע ו, ט),
[כְחַכֵּי אִישׁ גְּדוּדִים] כְּשֵׁם שֶׁהַלִּסְטִים הַלָּלוּ יוֹשְׁבִין עַל הַדֶּרֶךְ וְהוֹרְגִים בְּנֵי אָדָם וְנוֹטְלִים מָמוֹנָם, כָּךְ עָשׂוּ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי לִשְׁכֶם,
אֶלָּא כְּחֶבֶר כֹּהֲנִים, אֶתְמְהָא,
כְּשֵׁם שֶׁהַכֹּהֲנִים הַלָּלוּ נֶחְבָּרִים עַל הַגֹּרֶן לִטֹּל אֶת חֶלְקָם, כָּךְ עָשׂוּ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי לִשְׁכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: דֶּרֶךְ יְרַצְּחוּ שֶׁכְמָה, מִדֶּרֶךְ יְרַצְּחוּ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי לִשְׁכֶם. (בראשית לד, לא): הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ, אָמְרוּ מָה הֵם נוֹהֲגִים בָּנוּ כִּבְנֵי אָדָם שֶׁל הֶפְקֵר,
וּמִי גָרַם, וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה.
ג הַחוֹחַ אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן שָׁלַח אֶל הָאֶרֶז [אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן לֵאמֹר תְּנָה אֶת בִּתְּךָ לִבְנִי לְאִשָּׁה וַתַּעֲבֹר חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וַתִּרְמֹס אֶת הַחוֹחַ] (מלכים ב יד, ט),
הַחוֹחַ אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן, זֶה חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם.
שָׁלַח אֶל הָאֶרֶז, זֶה יַעֲקֹב.
תְּנָה אֶת בִּתְּךָ לִבְנִי לְאִשָּׁה, (בראשית לד, ח): שְׁכֶם בְּנִי חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם.
וַתַּעֲבֹר חַיַּת הַשָּׂדֶה וַתִּרְמֹס, (בראשית לד, כו): וְאֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם בְּנוֹ הָרְגוּ,
מִי גָרַם, וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה.
*במדרש תנחומא הובאו דרשות אלו כל אחת במקומה.
פתיחות בטעם שנענש יעקב אבינו ע"ה בדינה
ד רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן פָּתַח (משלי כז, א):
אַל תִּתְהַלֵּל בְּיוֹם מָחָר [כִּי לֹא תֵדַע מַה יֵּלֶד יוֹם. יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא פִיךָ נָכְרִי וְאַל שְׂפָתֶיךָ],
וְאַתְּ אֲמַרְתְּ (בראשית ל, לג): וְעָנְתָה בִּי צִדְקָתִי בְּיוֹם מָחָר [כִּי תָבוֹא עַל שְׂכָרִי לְפָנֶיךָ כֹּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ נָקֹד וְטָלוּא בָּעִזִּים וְחוּם בַּכְּשָׂבִים גָּנוּב הוּא אִתִּי]?
מָחָר בִּתְּךָ יוֹצֵאת וּמִתְעַנָּה,
הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ. [וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ].
רַבִּי חֲנִינָא בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא הַכֹּהֵן בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פָּתַח (איוב ו, יד):
לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד [וְיִרְאַת שַׁדַּי יַעֲזוֹב. אַחַי בָּגְדוּ כְמוֹ נָחַל כַּאֲפִיק נְחָלִים יַעֲבֹרוּ],
מָנַעְתָּ חֶסֶד מִן אֲחוּךְ הִיא נְסִבַת לְאִיּוֹב, שֶׁאֵינוֹ לֹא גֵּר וְלֹא מָהוּל,
לֹא בִקַּשְׁתָּ לְהַשִֹּׂיאָהּ לְמָהוּל, הֲרֵי הִיא נִשֵֹּׂאת לְעָרֵל.
לֹא בִקַּשְׁתָּה לְהַשִֹּׂיאָהּ דֶּרֶךְ הֶתֵּר, הֲרֵי נִשַֹּׂאת דֶּרֶךְ אִסּוּר,
וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ. [וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ].
*פתיחה זו אזלא כשיטת הסובר שאיוב בימי יעקב אבינו היה ודינה היתה אשתו (ב"ב טו:), וראה במדרש לעיל בפסוק "ואת אחד עשר ילדיו" שבבואו אל עשו החביאה בתוך התיבה שלא יתלה בה עשו את עיניו ויבקש לישאנה.
פתיחה בענין יציאת דינה
ה רַבִּי תַּנְחוּמָא פָּתַח (קהלת ז, כח):
אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי. [לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאתִי אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים].
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי פָּתַח (משלי א, כה):
וַתִּפְרְעוּ כָל עֲצָתִי [וְתוֹכַחְתִּי לֹא אֲבִיתֶם. גַּם אֲנִי בְּאֵידְכֶם אֶשְׂחָק אֶלְעַג בְּבֹא פַחְדְּכֶם. בְּבֹא כְשׁוֹאָה פַּחְדְּכֶם וְאֵידְכֶם כְּסוּפָה יֶאֱתֶה בְּבֹא עֲלֵיכֶם צָרָה וְצוּקָה].
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ב, כב): וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע [אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם].
וַיִּבֶן הִתְבּוֹנֵן מֵהֵיכָן לְבָרְאָהּ*, אָמַר:
לֹא אֶבְרָא אוֹתָהּ מִן הָרֹאשׁ שֶׁלֹא תְּהֵא מְיַקֶּרֶת ראשָׁהּ,
לֹא מִן הָעַיִן שֶׁלֹא תְּהֵא סַקְרָנִית,
וְלֹא מִן הָאֹזֶן שֶׁלֹא תְּהֵא צַיְתָנִית,
וְלֹא מִן הַפֶּה שֶׁלֹא תְּהֵא דַּבְּרָנִית,
וְלֹא מִן הַלֵּב שֶׁלֹא תְּהֵא קַנְתָּנִית,
וְלֹא מִן הַיָּד שֶׁלֹא תְּהֵא מְמַשְׁמְשָׁנִית,
וְלֹא מִן הָרֶגֶל שֶׁלֹא תְּהֵא פַּרְסָנִית,
אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁהוּא צָנוּעַ בָּאָדָם, אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם עוֹמֵד עָרוֹם אוֹתוֹ הַמָּקוֹם מְכֻסֶּה, וְעַל כָּל אֵבָר וְאֵבָר שֶׁהָיָה בוֹרֵא בָהּ הָיָה אוֹמֵר לָהּ תְּהֵא אִשָּׁה צְנוּעָה אִשָּׁה צְנוּעָה, אַף עַל פִּי כֵן (משלי א, כה): וַתִּפְרְעוּ כָל עֲצָתִי,
לֹא בָרָאתִי אוֹתָהּ מִן הָרֹאשׁ, וַהֲרֵי הִיא מְיַקֶּרֶת רֹאשָׁהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יג, טז): וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן,
וְלֹא מִן הָעַיִן, וַהֲרֵי הִיא סַקְרָנִית, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יג, טז): וּמְסַקְּרוֹת עֵינַיִם,
וְלֹא מִן הָאֹזֶן, וַהֲרֵי הִיא צַיְתָנִית, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח, י): וְשָׂרָה שׁוֹמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל,
וְלֹא מִן הַלֵּב, וַהֲרֵי הִיא קַנְתָּנִית, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל, א): וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחוֹתָהּ,
וְלֹא מִן הַיָּד, וַהֲרֵי הִיא מְמַשְׁמְשָׁנִית, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לא, יט): וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים,
וְלֹא מִן הָרֶגֶל, וַהֲרֵי הִיא פַּרְסָנִית, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לד, א): וַתֵּצֵא דִּינָה [בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ].
*במדרש נכתב כאן וכו' ותו לא מידי, כי כבר הובאה דרשה זו במקומה בפסוק "ויבן", אמנם באמת נדרשה כפתיחה לסדר זה, ומשם באר"ה.
פתיחה דריש לקיש*
רֵישׁ לָקִישׁ מַיְתֵי לָהּ מֵהָכָא (בראשית לה, ז): וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ [וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אָמַר אַתָּה אֱלוֹהַּ בָּעֶלְיוֹנִים וַאֲנִי אֱלוֹהַּ בַּתַּחְתּוֹנִים.
רַב הוּנָא בְּשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אֲפִלּוּ חַזָּן הַכְּנֶסֶת אֵינוֹ נוֹטֵל שְׂרָרָה לְעַצְמוֹ, וְאַתָּה הָיִיתָ נוֹטֵל שְׂרָרָה לְעַצְמֶךָ? מָחָר בִּתְּךָ יוֹצְאָה וּמִתְעַנָּה,
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית לד, א): וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ. וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ].
*פתיחה זו הובאה לעיל בסמוך בפסוק "ויבן שם מזבח", והמדרש מציין כאן לדבריו שם, ומשם באר"ה.
פירוש הכתוב
רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר לְאֶחָד שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ לִיטְרָא אַחַת שֶׁל בָּשָׂר וְכֵיוָן שֶׁגִּלָּה אוֹתָהּ יָרַד הָעוֹף וַחֲטָפָהּ מִמֶּנּוּ,
כָּךְ (בראשית לד, א): וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה, מִיָּד (בראשית לד, ב): וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר [הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ].
[וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר]
רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר שֶׁגִּלָּה בָּהּ דְּרוֹעָהּ.
וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ,
וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ, כְּדַרְכָּהּ.
וַיְעַנֶּהָ, שֶׁלֹא כְּדַרְכָּה.
*דרשת המדרש רבה על פסוק ג' תמצא לקמן.
בפרקי דרבי אליעזר (פרק לח):
כְּתִיב [עמוס ה, יט] וּבָא הַבַּיִת וְסָמַךְ יָדוֹ עַל הַקִּיר וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ*.
וּכְשֶׁבָּא יַעֲקֹב לְבֵיתוֹ בְּאֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן נְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ. וְאֵיזֶה נָחָשׁ, זֶה שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר.
שֶׁהָיְתָה בִּתּוֹ שֶׁל יַעֲקֹב יוֹשֶׁבֶת אֹהָלִים וְלֹא הָיְתָה יוֹצֵאת הַחוּצָה. מֶה עָשָׂה שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר, הֵבִיא מְשַׂחֲקוֹת נְעָרוֹת חוּצָה לָהּ מְתוֹפְפוֹת בְּתֻפִּים, יָצְאָה דִינָה לִרְאוֹת בַּבָּנוֹת הַמְשַׂחֲקוֹת, וְשָׁלְלָהּ וְשָׁכַב אוֹתָהּ, וְהָרְתָה וְיָלְדָה אֶת אָסְנַת.
וְאָמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהָרְגָהּ, שֶׁעַכְשָׁו יֹאמְרוּ כָּל הָאָרֶץ שֶׁיֵּשׁ בֵּית זְנוּת [נ"א: זמה] בְּאָהֳלֵי יַעֲקֹב.
מֶה עָשָׂה יַעֲקֹב, הֵבִיא צִיץ וְכָתַב עָלָיו שֵׁם הַקֹּדֶשׁ וְתָלָה עַל צַוָּארָהּ וְשִׁלְּחָהּ וְהָלְכָה לָהּ.
וְהַכֹּל צָפוּי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְיָרַד מִיכָאֵל הַמַּלְאָךְ וְהוֹרִידָהּ לְמִצְרַיִם לְבֵיתוֹ שֶׁל פּוֹטִיפֶרַע, שֶׁהָיְתָה אָסְנַת רְאוּיָה לְיוֹסֵף לְאִשָּׁה, וְהָיְתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל פּוֹטִיפֶרַע עֲקָרָה וְגִדְּלָה אוֹתָהּ כְּבַת.
וּכְשֶׁיָּרַד יוֹסֵף לְמִצְרַיִם לְקָחָהּ לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית מא, מה] וַיִתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה.
*דרשה זו היא המשך לדרשת הפרקי דר"א בפרק הקודם (פרק לז, והובא לעיל בהודעה 7), שם דרש תחילת הפסוק "כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי וּפְגָעוֹ הַדֹּב" על שברח יעקב מלבן ומצא את עשו וניצל ממנו, וכאן דורש המשך הכתוב שבא אל הבית, דהיינו לארץ ישראל, וכאן נשכו שכם.
פתיחה בענין שהיתה בת לאה
[פרשה פ] א וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה (בראשית לד, א),
(יחזקאל טז, מד): הִנֵּה כָּל הַמּשֵׁל עָלַיִךְ יִמְשֹׁל לֵאמֹר כְּאִמָּה בִּתָּהּ.
יוֹסֵי מְעוֹנָאָה תִּרְגֵּם בִּכְנִישָׁתְהוֹן דִּמְעוֹנָא, (הושע ה, א): שִׁמְעוּ זֹאת הַכֹּהֲנִים וְהַקְשִׁיבוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמֶּלֶךְ הַאֲזִינוּ [כִּי לָכֶם הַמִּשְׁפָּט]. אָמַר:
[שִׁמְעוּ זֹאת הַכֹּהֲנִים] עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִטֹּל אֶת הַכֹּהֲנִים וּלְהַעֲמִידָן בַּדִּין וְלֵאמֹר לָהֶם לָמָּה לֹא יְגַעְתֶּם בַּתּוֹרָה, לֹא הֱיִיתֶם נֶהֱנִים מֵאַרְבַּע וְעֶשְׂרִים מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה? וְאִינוּן אָמְרִין לֵיהּ לָא יָהֲבִין לָן כְּלוּם.
וְהַקְשִׁיבוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל, לָמָּה לֹא הֱיִיתֶם נוֹתְנִים לַכֹּהֲנִים אַרְבַּע וְעֶשְׂרִים מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה שֶׁכָּתַבְתִּי לָכֶם בַּתּוֹרָה, וְאִינוּן אָמְרִין לֵיהּ עַל אִלֵּין דְּבֵי נְשִׂיאָה דַּהֲווֹ נָסְבִין כּוֹלָּא.
בֵּית הַמֶּלֶךְ הַאֲזִינוּ כִּי לָכֶם הַמִּשְׁפָּט, שֶׁלָּכֶם הָיָה - וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים (דברים יח, ג), לְפִיכָךְ לָכֶם וַעֲלֵיכֶם מִדַּת הַדִּין נֶהְפָּכֶת.
שָׁמַע רַבִּי וְכָעַס.
בְּפַתֵּי רַמְשָׁא סְלֵיק רֵישׁ לָקִישׁ שָׁאֵיל שְׁלָמֵיהּ דְּרַבִּי וּפַיְּסֵי עֲלוֹהִי דְּיוֹסֵי מְעוֹנָאָה, אָמַר לוֹ: רַבִּי, צְרִיכִין אָנוּ לְהַחֲזִיק טוֹבָה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁהֵן מַכְנִיסִין מוּמָסִין* לְבָתֵּי טְרַטְיָאוֹת וּלְבָתֵּי קַרְקְסָאוֹת שֶׁלָּהֶן וּמְשַׂחֲקִין בָּהֶם כְּדֵי שֶׁלֹא יִהְיוּ מְשִׂיחִין אֵלּוּ עִם אֵלּוּ וְיָבוֹאוּ לִידֵי קְטָטָה בְּטֵלָה, יוֹסֵי מְעוֹנָאָה אָמַר מִלָּה דְּאוֹרָיְיתָא וְאַקְפַּדְתְּ עֲלוֹהִי?
אָמַר לוֹ וְיוֹדֵעַ הוּא בְּדִבְרֵי תוֹרָה כְּלוּם, אָמַר לוֹ הֵן.
אֲמַר לֵיהּ וְאוּלְפַן קַבֵּיל? אֲמַר לֵיהּ אֵין.
וְאִי שָׁאֵלְנָא לֵיהּ מְגִיִּיב? אֲמַר לֵיהּ אֵין.
אִם כֵּן יִסַּק לְהָכָא, וּסְלֵיק לְגַבֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ מַהוּ דִּכְתִיב: הִנֵּה כָּל הַמּשֵׁל עָלַיִךָ יִמְשֹׁל לֵאמֹר כְּאִמָּה בִּתָּהּ. אֲמַר לֵיהּ כַּבַּת כֵּן אִמָּהּ, כַּדּוֹר כֵּן נָשִׂיא, כַּמִּזְבֵּחַ כֵּן כֹּהֲנָיו. הָכָא אָמְרֵי לְפוּם גִּנְּתָא גַּנָּנָא.
אָמַר לוֹ רֵישׁ לָקִישׁ עַד כַּדּוּן לָא חֲסֵלִית מִן מְפַיְּסֵיהּ עַל הָדָא וְאַתָּה מַיְיתֵי לָן אוֹחֲרִי?
עִקָּרוֹ שֶׁל דָּבָר הִנֵּה כָּל הַמּשֵׁל מַהוּ?אֲמַר לֵיהּ לֵית תּוֹרְתָא עֲנִישָׁא עַד דִּבְרַתָּהּ בְּעִיטָא, לֵית אִתְּתָא זָנְיָא עַד דִּבְרַתָּהּ זָנְיָא.
אָמְרוּ לֵיהּ אִם כֵּן לֵאָה אִמֵּנוּ זוֹנָה הָיְתָה, אָמַר לָהֶם (בראשית ל, טז): וַתֵּצֵא לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא, יָצָאת מְקֻשֶּׁטֶת כְּזוֹנָה, לְפִיכָךְ וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה.
*מיני בובות לשחוק.
כעי"ז במדרש רבי תנחומא:
ז וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה.
וְלֹא בַת יַעֲקֹב הִיא?
תְּלָאָהּ הַכָּתוּב בְּאִמָּהּ. מָה לֵאָה יַצְאָנִית, אַף זוֹ יַצְאָנִית. וּמִנַּיִן, דִּכְתִיב: וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ (בראשית ל, טז).
אָמַר יְחֶזְקֵאל, הִנֵּה כָּל הַמֹּשֵׁל עָלַיִךְ יִמְשֹׁל לֵאמֹר כְּאִמָּה בִּתָּהּ. בַּת אִמֵּךְ אַתְּ גֹּעֶלֶת אִישָׁהּ וּבָנֶיהָ וַאֲחוֹת אֲחוֹתֵךְ אַתְּ אֲשֶׁר גָּעֲלוּ אַנְשֵׁיהֶן וּבְנֵיהֶן אִמְּכֶן חִתִּית וַאֲבִיכֶן אֱמֹרִי (יחזקאל טז, מד-מה).
לִרְאוֹת - לֵרָאוֹת. בִּקְשָׁה לִרְאוֹת וְנִרְאֵית, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר.
פתיחות ממדרש רבה בענין הריגת בני העיר שכם
ב וּכְחַכֵּי אִישׁ גְּדוּדִים חֶבֶר כֹּהֲנִים דֶּרֶךְ יְרַצְּחוּ שֶׁכְמָה כִּי זִמָּה עָשׂוּ (הושע ו, ט),
[כְחַכֵּי אִישׁ גְּדוּדִים] כְּשֵׁם שֶׁהַלִּסְטִים הַלָּלוּ יוֹשְׁבִין עַל הַדֶּרֶךְ וְהוֹרְגִים בְּנֵי אָדָם וְנוֹטְלִים מָמוֹנָם, כָּךְ עָשׂוּ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי לִשְׁכֶם,
אֶלָּא כְּחֶבֶר כֹּהֲנִים, אֶתְמְהָא,
כְּשֵׁם שֶׁהַכֹּהֲנִים הַלָּלוּ נֶחְבָּרִים עַל הַגֹּרֶן לִטֹּל אֶת חֶלְקָם, כָּךְ עָשׂוּ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי לִשְׁכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: דֶּרֶךְ יְרַצְּחוּ שֶׁכְמָה, מִדֶּרֶךְ יְרַצְּחוּ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי לִשְׁכֶם. (בראשית לד, לא): הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ, אָמְרוּ מָה הֵם נוֹהֲגִים בָּנוּ כִּבְנֵי אָדָם שֶׁל הֶפְקֵר,
וּמִי גָרַם, וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה.
ג הַחוֹחַ אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן שָׁלַח אֶל הָאֶרֶז [אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן לֵאמֹר תְּנָה אֶת בִּתְּךָ לִבְנִי לְאִשָּׁה וַתַּעֲבֹר חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וַתִּרְמֹס אֶת הַחוֹחַ] (מלכים ב יד, ט),
הַחוֹחַ אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן, זֶה חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם.
שָׁלַח אֶל הָאֶרֶז, זֶה יַעֲקֹב.
תְּנָה אֶת בִּתְּךָ לִבְנִי לְאִשָּׁה, (בראשית לד, ח): שְׁכֶם בְּנִי חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם.
וַתַּעֲבֹר חַיַּת הַשָּׂדֶה וַתִּרְמֹס, (בראשית לד, כו): וְאֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם בְּנוֹ הָרְגוּ,
מִי גָרַם, וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה.
*במדרש תנחומא הובאו דרשות אלו כל אחת במקומה.
פתיחות בטעם שנענש יעקב אבינו ע"ה בדינה
ד רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן פָּתַח (משלי כז, א):
אַל תִּתְהַלֵּל בְּיוֹם מָחָר [כִּי לֹא תֵדַע מַה יֵּלֶד יוֹם. יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא פִיךָ נָכְרִי וְאַל שְׂפָתֶיךָ],
וְאַתְּ אֲמַרְתְּ (בראשית ל, לג): וְעָנְתָה בִּי צִדְקָתִי בְּיוֹם מָחָר [כִּי תָבוֹא עַל שְׂכָרִי לְפָנֶיךָ כֹּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ נָקֹד וְטָלוּא בָּעִזִּים וְחוּם בַּכְּשָׂבִים גָּנוּב הוּא אִתִּי]?
מָחָר בִּתְּךָ יוֹצֵאת וּמִתְעַנָּה,
הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ. [וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ].
רַבִּי חֲנִינָא בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא הַכֹּהֵן בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פָּתַח (איוב ו, יד):
לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד [וְיִרְאַת שַׁדַּי יַעֲזוֹב. אַחַי בָּגְדוּ כְמוֹ נָחַל כַּאֲפִיק נְחָלִים יַעֲבֹרוּ],
מָנַעְתָּ חֶסֶד מִן אֲחוּךְ הִיא נְסִבַת לְאִיּוֹב, שֶׁאֵינוֹ לֹא גֵּר וְלֹא מָהוּל,
לֹא בִקַּשְׁתָּ לְהַשִֹּׂיאָהּ לְמָהוּל, הֲרֵי הִיא נִשֵֹּׂאת לְעָרֵל.
לֹא בִקַּשְׁתָּה לְהַשִֹּׂיאָהּ דֶּרֶךְ הֶתֵּר, הֲרֵי נִשַֹּׂאת דֶּרֶךְ אִסּוּר,
וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ. [וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ].
*פתיחה זו אזלא כשיטת הסובר שאיוב בימי יעקב אבינו היה ודינה היתה אשתו (ב"ב טו:), וראה במדרש לעיל בפסוק "ואת אחד עשר ילדיו" שבבואו אל עשו החביאה בתוך התיבה שלא יתלה בה עשו את עיניו ויבקש לישאנה.
פתיחה בענין יציאת דינה
ה רַבִּי תַּנְחוּמָא פָּתַח (קהלת ז, כח):
אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי. [לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאתִי אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים].
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי פָּתַח (משלי א, כה):
וַתִּפְרְעוּ כָל עֲצָתִי [וְתוֹכַחְתִּי לֹא אֲבִיתֶם. גַּם אֲנִי בְּאֵידְכֶם אֶשְׂחָק אֶלְעַג בְּבֹא פַחְדְּכֶם. בְּבֹא כְשׁוֹאָה פַּחְדְּכֶם וְאֵידְכֶם כְּסוּפָה יֶאֱתֶה בְּבֹא עֲלֵיכֶם צָרָה וְצוּקָה].
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ב, כב): וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע [אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם].
וַיִּבֶן הִתְבּוֹנֵן מֵהֵיכָן לְבָרְאָהּ*, אָמַר:
לֹא אֶבְרָא אוֹתָהּ מִן הָרֹאשׁ שֶׁלֹא תְּהֵא מְיַקֶּרֶת ראשָׁהּ,
לֹא מִן הָעַיִן שֶׁלֹא תְּהֵא סַקְרָנִית,
וְלֹא מִן הָאֹזֶן שֶׁלֹא תְּהֵא צַיְתָנִית,
וְלֹא מִן הַפֶּה שֶׁלֹא תְּהֵא דַּבְּרָנִית,
וְלֹא מִן הַלֵּב שֶׁלֹא תְּהֵא קַנְתָּנִית,
וְלֹא מִן הַיָּד שֶׁלֹא תְּהֵא מְמַשְׁמְשָׁנִית,
וְלֹא מִן הָרֶגֶל שֶׁלֹא תְּהֵא פַּרְסָנִית,
אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁהוּא צָנוּעַ בָּאָדָם, אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם עוֹמֵד עָרוֹם אוֹתוֹ הַמָּקוֹם מְכֻסֶּה, וְעַל כָּל אֵבָר וְאֵבָר שֶׁהָיָה בוֹרֵא בָהּ הָיָה אוֹמֵר לָהּ תְּהֵא אִשָּׁה צְנוּעָה אִשָּׁה צְנוּעָה, אַף עַל פִּי כֵן (משלי א, כה): וַתִּפְרְעוּ כָל עֲצָתִי,
לֹא בָרָאתִי אוֹתָהּ מִן הָרֹאשׁ, וַהֲרֵי הִיא מְיַקֶּרֶת רֹאשָׁהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יג, טז): וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן,
וְלֹא מִן הָעַיִן, וַהֲרֵי הִיא סַקְרָנִית, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יג, טז): וּמְסַקְּרוֹת עֵינַיִם,
וְלֹא מִן הָאֹזֶן, וַהֲרֵי הִיא צַיְתָנִית, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח, י): וְשָׂרָה שׁוֹמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל,
וְלֹא מִן הַלֵּב, וַהֲרֵי הִיא קַנְתָּנִית, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל, א): וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחוֹתָהּ,
וְלֹא מִן הַיָּד, וַהֲרֵי הִיא מְמַשְׁמְשָׁנִית, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לא, יט): וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים,
וְלֹא מִן הָרֶגֶל, וַהֲרֵי הִיא פַּרְסָנִית, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לד, א): וַתֵּצֵא דִּינָה [בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ].
*במדרש נכתב כאן וכו' ותו לא מידי, כי כבר הובאה דרשה זו במקומה בפסוק "ויבן", אמנם באמת נדרשה כפתיחה לסדר זה, ומשם באר"ה.
פתיחה דריש לקיש*
רֵישׁ לָקִישׁ מַיְתֵי לָהּ מֵהָכָא (בראשית לה, ז): וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ [וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אָמַר אַתָּה אֱלוֹהַּ בָּעֶלְיוֹנִים וַאֲנִי אֱלוֹהַּ בַּתַּחְתּוֹנִים.
רַב הוּנָא בְּשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אֲפִלּוּ חַזָּן הַכְּנֶסֶת אֵינוֹ נוֹטֵל שְׂרָרָה לְעַצְמוֹ, וְאַתָּה הָיִיתָ נוֹטֵל שְׂרָרָה לְעַצְמֶךָ? מָחָר בִּתְּךָ יוֹצְאָה וּמִתְעַנָּה,
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית לד, א): וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ. וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ].
*פתיחה זו הובאה לעיל בסמוך בפסוק "ויבן שם מזבח", והמדרש מציין כאן לדבריו שם, ומשם באר"ה.
פירוש הכתוב
רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר לְאֶחָד שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ לִיטְרָא אַחַת שֶׁל בָּשָׂר וְכֵיוָן שֶׁגִּלָּה אוֹתָהּ יָרַד הָעוֹף וַחֲטָפָהּ מִמֶּנּוּ,
כָּךְ (בראשית לד, א): וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה, מִיָּד (בראשית לד, ב): וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר [הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ].
[וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר]
רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר שֶׁגִּלָּה בָּהּ דְּרוֹעָהּ.
וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ,
וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ, כְּדַרְכָּהּ.
וַיְעַנֶּהָ, שֶׁלֹא כְּדַרְכָּה.
*דרשת המדרש רבה על פסוק ג' תמצא לקמן.
בפרקי דרבי אליעזר (פרק לח):
כְּתִיב [עמוס ה, יט] וּבָא הַבַּיִת וְסָמַךְ יָדוֹ עַל הַקִּיר וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ*.
וּכְשֶׁבָּא יַעֲקֹב לְבֵיתוֹ בְּאֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן נְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ. וְאֵיזֶה נָחָשׁ, זֶה שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר.
שֶׁהָיְתָה בִּתּוֹ שֶׁל יַעֲקֹב יוֹשֶׁבֶת אֹהָלִים וְלֹא הָיְתָה יוֹצֵאת הַחוּצָה. מֶה עָשָׂה שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר, הֵבִיא מְשַׂחֲקוֹת נְעָרוֹת חוּצָה לָהּ מְתוֹפְפוֹת בְּתֻפִּים, יָצְאָה דִינָה לִרְאוֹת בַּבָּנוֹת הַמְשַׂחֲקוֹת, וְשָׁלְלָהּ וְשָׁכַב אוֹתָהּ, וְהָרְתָה וְיָלְדָה אֶת אָסְנַת.
וְאָמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהָרְגָהּ, שֶׁעַכְשָׁו יֹאמְרוּ כָּל הָאָרֶץ שֶׁיֵּשׁ בֵּית זְנוּת [נ"א: זמה] בְּאָהֳלֵי יַעֲקֹב.
מֶה עָשָׂה יַעֲקֹב, הֵבִיא צִיץ וְכָתַב עָלָיו שֵׁם הַקֹּדֶשׁ וְתָלָה עַל צַוָּארָהּ וְשִׁלְּחָהּ וְהָלְכָה לָהּ.
וְהַכֹּל צָפוּי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְיָרַד מִיכָאֵל הַמַּלְאָךְ וְהוֹרִידָהּ לְמִצְרַיִם לְבֵיתוֹ שֶׁל פּוֹטִיפֶרַע, שֶׁהָיְתָה אָסְנַת רְאוּיָה לְיוֹסֵף לְאִשָּׁה, וְהָיְתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל פּוֹטִיפֶרַע עֲקָרָה וְגִדְּלָה אוֹתָהּ כְּבַת.
וּכְשֶׁיָּרַד יוֹסֵף לְמִצְרַיִם לְקָחָהּ לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית מא, מה] וַיִתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה.
*דרשה זו היא המשך לדרשת הפרקי דר"א בפרק הקודם (פרק לז, והובא לעיל בהודעה 7), שם דרש תחילת הפסוק "כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי וּפְגָעוֹ הַדֹּב" על שברח יעקב מלבן ומצא את עשו וניצל ממנו, וכאן דורש המשך הכתוב שבא אל הבית, דהיינו לארץ ישראל, וכאן נשכו שכם.
נערך לאחרונה: