תולדות מדרשי חז"ל - פרשת תולדות יצחק (1 צופה)

[יוסף צ. הירשמן]

{ו} וְרִבְקָה֙ אָֽמְרָ֔ה אֶל-יַֽעֲקֹ֥ב בְּנָ֖הּ לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֤ה שָׁמַ֨עְתִּי֙ אֶת-אָבִ֔יךָ מְדַבֵּ֛ר אֶל-עֵשָׂ֥ו אָחִ֖יךָ לֵאמֹֽר:
{ז} הָבִ֨יאָה לִּ֥י צַ֛יִד וַֽעֲשֵׂה-לִ֥י מַטְעַמִּ֖ים וְאֹכֵ֑לָה וַֽאֲבָֽרֶכְכָ֛ה לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה לִפְנֵ֥י מוֹתִֽי:
{ח} וְעַתָּ֥ה בְנִ֖י שְׁמַ֣ע בְּקֹלִ֑י לַֽאֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י מְצַוָּ֥ה אֹתָֽךְ:
{ט} לֶךְ-נָא֙ אֶל-הַצֹּ֔אן וְקַח-לִ֣י מִשָּׁ֗ם שְׁנֵ֛י גְּדָיֵ֥י עִזִּ֖ים טֹבִ֑ים וְאֶֽעֱשֶׂ֨ה אֹתָ֧ם מַטְעַמִּ֛ים לְאָבִ֖יךָ כַּֽאֲשֶׁ֥ר אָהֵֽב:
{י} וְהֵֽבֵאתָ֥ לְאָבִ֖יךָ וְאָכָ֑ל בַּֽעֲבֻ֛ר אֲשֶׁ֥ר יְבָֽרֶכְךָ֖ לִפְנֵ֥י מוֹתֽוֹ:

---

במדרש רבה:

יד וְרִבְקָה אָמְרָה אֶל יַעֲקֹב,
הָבִיאָה לִי צַיִד,
וְעַתָּה בְּנִי שְׁמַע בְּקֹלִי,
*בעל המדרש מביא ראשי הפסוקים שלא מצא עליהם דרשה מחז"ל, ומציינם בלי כלום.

---

פסוק ט

לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן (בראשית כז, ו ט),
אָמַר רַבִּי לֵוִי לֵךְ וְקַדֵּם אֶת הָאֻמָּה שֶׁמְשׁוּלָה לְצֹאן, הֵאיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (יחזקאל לד, לא): וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי.

וּלְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים,
אָמַר רַבִּי לֵוִי אִם מָצָאתָ הֲרֵי מוּטָב וְאִם לָאו הָבֵא לִי מִפְּרָפּוֹרְנִין* שֶׁלִּי, שֶׁכָּךְ כָּתַב לָהּ שֶׁהוּא מַעֲלֶה לָהּ שְׁנֵי גְּדָיִים בְּכָל יוֹם.
*כתובה.

טֹבִים,
רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר טוֹבִים לְךָ, שֶׁעַל יָדָן אַתְּ נוֹטֵל אֶת הַבְּרָכוֹת. וְטוֹבִים לְבָנֶיךָ, שֶׁעַל יָדָן הוּא מִתְכַּפֵּר לָהֶם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, דִּכְתִיב (ויקרא טז, ל): כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ.

---

{יא} וַיֹּ֣אמֶר יַֽעֲקֹ֔ב אֶל-רִבְקָ֖ה אִמּ֑וֹ הֵ֣ן עֵשָׂ֤ו אָחִי֙ אִ֣ישׁ שָׂעִ֔ר וְאָֽנֹכִ֖י אִ֥ישׁ חָלָֽק:
{יב} אוּלַ֤י יְמֻשֵּׁ֨נִי֙ אָבִ֔י וְהָיִ֥יתִי בְעֵינָ֖יו כִּמְתַעְתֵּ֑עַ וְהֵֽבֵאתִ֥י עָלַ֛י קְלָלָ֖ה וְלֹ֥א בְרָכָֽה:
{יג} וַתֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִמּ֔וֹ עָלַ֥י קִלְלָֽתְךָ֖ בְּנִ֑י אַ֛ךְ שְׁמַ֥ע בְּקֹלִ֖י וְלֵ֥ךְ קַח-לִֽי:
{יד} וַיֵּ֨לֶךְ֙ וַיִּקַּ֔ח וַיָּבֵ֖א לְאִמּ֑וֹ וַתַּ֤עַשׂ אִמּוֹ֙ מַטְעַמִּ֔ים כַּֽאֲשֶׁ֖ר אָהֵ֥ב אָבִֽיו:

---

במדרש רבה:

טו וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל רִבְקָה אִמּוֹ הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר (בראשית כז, יא),
גְּבַר שֵׁדִין, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיה יג, כא): וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם,
וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (דברים לב, ט): כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ.
רַבִּי לֵוִי אָמַר מָשָׁל לְקַוָּץ וְקֵרֵחַ, שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין עַל שְׂפַת הַגֹּרֶן, וְעָלָה הַמּוֹץ בַּקַּוָּץ וְנִסְתַּבֵּךְ בִּשְׂעָרוֹ, עָלָה הַמּוֹץ בַּקֵּרֵחַ וְנָתַן יָדוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְהֶעֱבִירוֹ. כָּךְ עֵשָׂו הָרָשָׁע מִתְלַכְלֵךְ בַּעֲוֹנוֹת כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה וְאֵין לוֹ בַּמֶּה יְכַפֵּר, אֲבָל יַעֲקֹב מִתְלַכְלֵךְ בַּעֲווֹנוֹת כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה וּבָא יוֹם הַכִּפּוּרִים וְיֶשׁ לוֹ בַּמֶּה יְכַפֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז, ל): כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר.
רַבִּי יִצְחָק אָמַר לֹא שָׁאוּל הוּא לָהּ וְלֹא שְׁאוּלָה הִיא לֵיהּ, אֶלָּא:
(ויקרא טז, כב): וְנָשָׂא הַשָֹּׂעִיר עָלָיו, זֶה עֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר: הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר.
(ויקרא טז, כב): אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם, עֲוֹנוֹת תַּם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כה, כז): וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם.

---

פסוק יב

(בראשית כז, יב): אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ,
כְּמֵת וּכְתוֹעֶה וּכְעוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים.

(בראשית כז, יב): וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה,
אֲפִלּוּ בְּרָכָה אַחַת שֶׁהוּא עָתִיד לִתֵּן בַּסוֹף אֵינוֹ נוֹתְנָהּ לִי.

---

פסוק יג

(בראשית כז, יג): וַתֹּאמֶר לוֹ אִמּוֹ עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי,
רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר אָדָם שֶׁחָטָא לֹא אִמּוֹ נִתְקַלְּלָה? שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, יז): אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ, אַף אַתָּה עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי.
אָמַר רַבִּי יִצְחָק עָלַי לִכָּנֵס וְלוֹמַר לְאָבִיךָ יַעֲקֹב צַדִּיק וְעֵשָׂו רָשָׁע.

---

פסוק יד

(בראשית כז, יד): וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח וַיָּבֵא לְאִמּוֹ,
אָנוּס וְכָפוּף וּבוֹכֶה.

---

{טו} וַתִּקַּ֣ח רִ֠בְקָ֠ה אֶת-בִּגְדֵ֨י עֵשָׂ֜ו בְּנָ֤הּ הַגָּדֹל֙ הַֽחֲמֻדֹ֔ת אֲשֶׁ֥ר אִתָּ֖הּ בַּבָּ֑יִת וַתַּלְבֵּ֥שׁ אֶֽת-יַֽעֲקֹ֖ב בְּנָ֥הּ הַקָּטָֽן:
{טז} וְאֵ֗ת עֹרֹת֙ גְּדָיֵ֣י הָֽעִזִּ֔ים הִלְבִּ֖ישָׁה עַל-יָדָ֑יו וְעַ֖ל חֶלְקַ֥ת צַוָּארָֽיו:
{יז} וַתִּתֵּ֧ן אֶת-הַמַּטְעַמִּ֛ים וְאֶת-הַלֶּ֖חֶם אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑תָה בְּיַ֖ד יַֽעֲקֹ֥ב בְּנָֽהּ:

---

במדרש רבה:

טז וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת (בראשית כז, טו),
מַה שֶּׁחָמַד מִנִּמְרֹד וַהֲרָגוֹ וּנְטָלָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי יב, יב): חָמַד רָשָׁע מְצוֹד רָעִים.

(בראשית כז, טו): אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת,
שֶׁבָּהֶן הָיָה מְשַׁמֵּשׁ אֶת אָבִיו.

אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כָּל יָמַי הָיִיתִי מְשַׁמֵּשׁ אֶת אַבָּא וְלֹא שִׁמַּשְׁתִּי אוֹתוֹ אֶחָד מִמֵּאָה שֶׁשִּׁמֵּשׁ עֵשָׂו אֶת אָבִיו, אֲנִי בְּשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי מְשַׁמֵּשׁ אֶת אַבָּא הָיִיתִי מְשַׁמְּשׁוֹ בִּבְגָדִים מְלֻכְלָכִין, וּבְשָׁעָה שֶׁהָיִיתִי יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ הָיִיתִי יוֹצֵא בִּבְגָדִים נְקִיִּים, אֲבָל עֵשָׂו בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ אֶת אָבִיו לֹא הָיָה מְשַׁמְּשׁוֹ אֶלָּא בְּבִגְדֵי מַלְכוּת, אָמַר אֵין כְּבוֹדוֹ שֶׁל אַבָּא לִהְיוֹת מְשַׁמְּשׁוֹ אֶלָּא בְּבִגְדֵי מַלְכוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אֲשֶׁר אִתָּה בַּבָּיִת,​

כַּמָּה נָשִׁים הָיוּ לוֹ וְאַתְּ אֲמַרְתְּ אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת? אֶלָּא דַּהֲוָה יָדַע מַאי עוֹבָדֵיהוֹן.

אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא עוֹבָדָא הֲוָה בַּהֲדָא סִיעָא דִּפְרִיצִין בַּהֲדָהּ כְּפַר חַטְיָאה, דַּהֲווֹן נְהִיגִין אָכְלִין וְשָׁתִין בִּכְנִשְׁתָּא כָּל פַּתֵּי רַמְשָׁא דְּשַׁבָּא, מִן דַּהֲווֹן אָכְלִין הֲווֹ נָסְבִין גַּרְמַיָּא וּמְסַלְּקֵי יַתְהוֹן עַל סָפְרָא, חַד מִנְּהוֹן דְּמַךְ, אֲמַרוּ לֵיהּ לְמַאן אַתְּ מַפְקֵיד עַל בְּנָךְ לְשָׁמְרוֹ, אֲמַר לְהוֹן לְסָפְרָא. וַהֲלֹא כַּמָּה רְחִימִין הָיוּ לוֹ וְהוּא אוֹמֵר לְסָפְרָא, אֶלָּא דַּהֲוָה יָדַע מָה עוֹבָדֵיהוֹן וּדְסָפְרָא הֵיךְ מִנְּהוֹן טָב,
כָּךְ כַּמָּה נָשִׁים הָיוּ לוֹ וְאַתְּ אֲמַרְתְּ אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת, אֶלָּא דַּהֲוָה יָדַע מָה עוֹבָדֵיהוֹן.​

---

פסוק טז

יז וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים [הִלְבִּישָׁה עַל יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו] (בראשית כז, טז),
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן תְּרֵי אֶדְרָעִין דַּאֲבוּנַן יַעֲקֹב כִּתְרֵין עַמּוּדִין דִּיפָרָא סוֹפָא, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ הִלְבִּישָׁה עַל יָדָיו? אֶלָּא חַיְטַתְהוֹן*.
*תפרה אותם.

רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי אָמַר שְׁנֵי תְּמִידִים שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִים בֶּחָג, הָיוּ מַרְכִּיבִין אוֹתָן עַל שְׁנֵי הוֹגְנִין*, וְהָיוּ רַגְלֵיהֶם שְׁפוּפוֹת בָּאָרֶץ.
רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, קִנָּמוֹן הַזֶּה הָיָה גָּדוֹל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ עִזִּים וּצְבָיִים מַגִּיעִים לְרֹאשׁוֹ שֶׁל אִילָן וְאוֹכְלִים מִמֶּנּוּ.​

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא וַהֲלֹא עֲגָלִים נִשְׁחָטִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְזֵיתִים נִקְצָצִים, וְעָפָר שֶׁבֶּהָרִים, מַעֲשֵׂה נִסִּים הֵם?​

אָמַר רַבִּי מוֹנָא הַכֹּל מַעֲשֵׂי נִסִּים.​

*גמלים צעירים. ​

---

פסוק יז

(בראשית כז, יז): וַתִּתֵּן אֶת הַמַּטְעַמִּים וְאֶת הַלֶּחֶם,
לִוְתָה אוֹתוֹ עַד הַפֶּתַח, אָמְרָה עַד כָּאן הָיִיתִי חַיֶּבֶת לְךָ, מִכָּאן וָאֵילָךְ בָּרְיָךְ יְקוּם לָךְ.

---

 

[יוסף צ. הירשמן]

{יח} וַיָּבֹ֥א אֶל-אָבִ֖יו וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֑י וַיֹּ֣אמֶר הִנֶּ֔נִּי מִ֥י אַתָּ֖ה בְּנִֽי:
{יט} וַיֹּ֨אמֶר יַֽעֲקֹ֜ב אֶל-אָבִ֗יו אָֽנֹכִי֙ עֵשָׂ֣ו בְּכֹרֶ֔ךָ עָשִׂ֕יתִי כַּֽאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֵלָ֑י קוּם-נָ֣א שְׁבָ֗ה וְאָכְלָה֙ מִצֵּידִ֔י בַּֽעֲב֖וּר תְּבָֽרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ:
{כ} וַיֹּ֤אמֶר יִצְחָק֙ אֶל-בְּנ֔וֹ מַה-זֶּ֛ה מִהַ֥רְתָּ לִמְצֹ֖א בְּנִ֑י וַיֹּ֕אמֶר כִּ֥י הִקְרָ֛ה יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לְפָנָֽי:
{כא} וַיֹּ֤אמֶר יִצְחָק֙ אֶֽל-יַֽעֲקֹ֔ב גְּשָׁה-נָּ֥א וַֽאֲמֻֽשְׁךָ֖ בְּנִ֑י הַֽאַתָּ֥ה זֶ֛ה בְּנִ֥י עֵשָׂ֖ו אִם-לֹֽא:
{כב} וַיִּגַּ֧שׁ יַֽעֲקֹ֛ב אֶל-יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו וַיְמֻשֵּׁ֑הוּ וַיֹּ֗אמֶר הַקֹּל֙ ק֣וֹל יַֽעֲקֹ֔ב וְהַיָּדַ֖יִם יְדֵ֥י עֵשָֽׂו:
{כג} וְלֹ֣א הִכִּיר֔וֹ כִּֽי-הָי֣וּ יָדָ֗יו כִּידֵ֛י עֵשָׂ֥ו אָחִ֖יו שְׂעִרֹ֑ת וַֽיְבָֽרֲכֵֽהוּ:

---

במדרש רבה:

יח וַיָּבֹא אֶל אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וגו'

---

פסוק יט

אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךְ (בראשית כז, יח יט),
אָמַר רַבִּי לֵוִי אָנֹכִי עָתִיד לְקַבֵּל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, אֲבָל עֵשָׂו בְּכֹרֶךְ.

(בראשית כז, יט): קוּם נָא שְׁבָה,
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב אַתָּה אָמַרְתָּ קוּם נָא שְׁבָה, חַיֶּיךָ בּוֹ בַּלָּשׁוֹן אֲנִי פּוֹרֵעַ לְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י, לה): קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ.
(משלי יג, כג): וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט, זֶה עֵשָׂו, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעֵשָׂו, אַתָּה אָמַרְתָּ (בראשית כז, לא): יָקֻם אָבִי, גַּדָּא* דַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים דְּאַתְּ קָאֵים, חַיֶּיךָ בּוֹ אַף אֲנִי בּוֹ בַּלָּשׁוֹן אֲנִי פּוֹרֵעַ לְךָ (תהלים סח, ב): יָקוּם אֱלֹהִים יָפוּצוּ אוֹיְבָיו.
*מזל.

---

פסוקים כ-כא

יט וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל בְּנוֹ מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי (בראשית כז, כ),
מִהַרְתָּ לִמְצֹא אֶת הַבְּרָכָה בְּנִי, אָבִיךָ נִתְבָּרֵךְ בֶּן שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים, וְאַתָּה בֶּן שִׁשִּׁים וְשָׁלשׁ שָׁנִים,

(בראשית כז, כ): וַיֹּאמֶר כִּי הִקְרָה ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי,
רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ,
חַד מִנְּהוֹן אֲמַר אִם לְקָרְבָּנְךָ הִמְצִיא לְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כב, יג): וַיִּשָֹּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל, לְמַאֲכָלְךָ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
וְאוֹחֲרָנָא אֲמַר אִם לְזִוּוּגְךָ הִמְצִיא לְךָ, דִּכְתִיב (בראשית כד, יב): הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם, וּכְתִיב (בראשית כד, סג): וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים, לְמַאֲכָלְךָ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה,

כִּי הִקְרָה ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי,
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְעוֹרְבָא דְּאַיְתֵי נוּרָא עַל קִנֵּיהּ, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר כִּי הִקְרָה ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי, אָמַר יִצְחָק יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֵין עֵשָׂו מַזְכִּיר שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, זֶה מַזְכִּיר, אֵין זֶה עֵשָׂו אֶלָּא יַעֲקֹב,
כֵּיוָן שֶׁאָמַר יִצְחָק לְיַעֲקֹב (בראשית כז, כא): גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי, נִשְׁפְּכוּ מַיִם עַל שׁוֹקָיו וְהָיָה לִבּוֹ רָפֶה כַּשַּׁעֲוָה, וְזִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁנֵי מַלְאָכִים אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְֹּׂמֹאלוֹ, וְהָיוּ אוֹחֲזִין אוֹתוֹ בְּמַרְפֵּקוֹ כְּדֵי שֶׁלֹא יִפֹּל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מא, י): אַל תִּשְׁתָּע כִּי אֲנִי אֱלֹהֶיךָ, אַל תִּשְׁוָע.

---

פסוק כב

כ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב (בראשית כז, כב),
הָא קוֹל דְּקָל חַכִּים וְיָדַיָּה דְּמַשְׁלַחִין מִיתִין.

דָּבָר אַחֵר,
הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, אֵין יַעֲקֹב שׁוֹלֵט אֶלָּא בְּקוֹלוֹ, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב. וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, אֵין עֵשָׂו שׁוֹלֵט אֶלָּא בַּיָּדָיִם.

דָּבָר אַחֵר,
הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס קוֹלוֹ שֶׁל יַעֲקֹב מַכְנִיס, וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, מְרַמֵּז לֵיהּ וְהוּא אָתֵי.

דָּבָר אַחֵר,
הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשָׁעָה שֶׁיַּעֲקֹב מַרְכִּין בְּקוֹלוֹ, יְדֵי עֵשָׂו שׁוֹלְטוֹת, דִּכְתִיב (שמות טו, כד): וַיִּלֹּנוּ כָּל הָעֵדָה, (שמות יז, ח): וַיָּבֹא עֲמָלֵק,
וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא מְצַפְצֵף בְּקוֹלוֹ אֵין הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, אֵין יְדֵי עֵשָׂו שׁוֹלְטוֹת.

אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא לֹא עָמְדוּ פִּילוֹסוֹפִין בָּעוֹלָם כְּבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר וּכְאַבְנִימוֹס הַגַּרְדִּי, נִתְכַּנְסוּ כָּל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אֶצְלוֹ, אָמְרוּ לוֹ תֹּאמַר שֶׁאָנוּ יְכוֹלִים לִזְדַּוֵּג לְאֻמָּה זוֹ, אָמַר לְכוּ וְחִזְּרוּ עַל בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וְעַל בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁלָּהֶן, וְאִם מְצָאתֶם שָׁם תִּינוֹקוֹת מְצַפְצְפִין בְּקוֹלָן אֵין אַתֶּם יְכוֹלִים לְהִזְדַּוֵּג לָהֶם, שֶׁכָּךְ הִבְטִיחָן אֲבִיהֶן וְאָמַר לָהֶם, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, בִּזְמַן שֶׁקּוֹלוֹ שֶׁל יַעֲקֹב מָצוּי בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת אֵין הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, וְאִם לָאו, הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, אַתֶּם יְכוֹלִים לָהֶם.​

הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, בְּפִילֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה (שופטים כא, יח): אָרוּר נֹתֵן אִשָּׁה לְבִנְיָמִין.

הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, בִּימֵי יָרָבְעָם, קוֹל בְּכִי שֶׁהָרְגוּ מֵהֶם חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף,

הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים ב יג, כ): וְלֹא עָצַר כֹּחַ יָרָבְעָם [עוֹד בִּימֵי אֲבִיָּהוּ וַיִּגְּפֵהוּ ה' וַיָּמֹת] אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מָה אַתְּ סָבוּר שֶׁיָּרָבְעָם נִגַף, וַהֲלֹא לֹא נִגַּף אֶלָּא אֲבִיָה, וְלָמָּה נִגַּף,
רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר עַל יְדֵי שֶׁהֶעֱבִיר הַכָּרַת פָּנִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (ישעיה ג, ט): הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם.
וְרַבִּי לֵוִי אָמַר עַל יְדֵי שֶׁהֶעֱמִיד עֲלֵיהֶם שׁוֹמְרִים שְׁלשָׁה יָמִים עַד שֶׁנִּתְקַלְקְלָה צוּרָתָן, דִּתְנַן אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַל פַּרְצוּף פָּנִים עִם הַחֹטֶם, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ סִימָנִין בְּגוּפוֹ וּבְכֵלָיו. וְאֵין מְעִידִים אֶלָּא עַד שְׁלשָׁה יָמִים.
עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר (ירמיה טו, ח): עָצְמוּ לִי אַלְמְנוֹתָו מֵחוֹל יַמִּים,
רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ וְרַבָּנָן,
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר עַל שֶׁבִּזָּה לַאֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א כא, י): וְעִמָּכֶם אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל, קָרָא לַאֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי בְּלִיַּעַל.
רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר עַל שֶׁחִסְדָּם בָּרַבִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב יג, ח): וְאַתֶּם הָמוֹן רָב וְעִמָּכֶם עֶגְלֵי זָהָב.
וְרַבָּנָן אָמְרֵי עַל שֶׁבָּאת עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים לְיָדוֹ וְלֹא בִּטְלָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב יג, יט): וַיִּרְדֹּף אֲבִיָּה אַחֲרֵי יָרָבְעָם, וּכְתִיב (דברי הימים ב יג, יט): וַיִּלְכֹּד מִמֶּנּוּ עָרִים אֶת בֵּית אֵל וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ. וּכְתִיב (מלכים א יכ, כט): וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית אֵל.
וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמָה אִם מֶלֶךְ עַל יְדֵי שֶׁהוֹנָה מֶלֶךְ כָּמוֹהוּ עֲנָשׁוֹ הַכָּתוּב וְנִגַּף, הֶדְיוֹט שֶׁהוּא מוֹנֶה הֶדְיוֹט עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.​

כא דָּבָר אַחֵר,
הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, הָא קוֹלוֹ מְשַׁתֵּק אֶת הָעֶלְיוֹנִים וְאֶת הַתַּחְתּוֹנִים.

רַבִּי רְאוּבֵן אָמַר כְּתִיב (יחזקאל א, כה): בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן. בְּעָמְדָם וְכִי יֵשׁ יְשִׁיבָה לְמַעְלָה, לֹא כֵן אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל אֵין יְשִׁיבָה לְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר
(יחזקאל א, ז): וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה, אֵין לָהֶם קְפִיצִים
(דניאל ז, טז): קִרְבֵת עַל חַד מִן קָאֲמַיָּא, מַה הוּא דֵין לְשׁוֹן קָאֲמַיָּא, קְיָמַיָּא.
(ישעיה ו, ב): שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ,
(דברי הימים ב יח, יח): וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמְדִים,
וְאַתְּ אֲמַרְתְּ בְּעָמְדָם, אֶתְמְהָא. וּמָה הִיא בְּעָמְדָם, בָּא עָם דֹּם. בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹמְרִין שְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַמַּלְאָכִים שׁוֹתְקִין, וְאַחַר כָּךְ תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן, וּמָה הֵן אוֹמְרִין (יחזקאל ג, יב): בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ, וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ.
רַבִּי לֵוִי אָמַר (איוב לח, ז): בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים, מַה שֶּׁזַּרְעוֹ שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁנִּמְשַׁל לַכּוֹכָבִים מְקַלְּסִין, דִּכְתִיב בְּהוֹן (דניאל יב, ג): וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים, וְאַחַר כָּךְ וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים, אֵלּוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, מָה הֵן אוֹמְרִין בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ.
רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר כְּתִיב (יחזקאל ג, יב): וַתִּשָֹּׂאֵנִי רוּחַ וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ. רַעַשׁ גָּדוֹל, אֶתְמְהָא, אֶלָּא מִשֶּׁקִּלַּסְתִּי אֲנִי וַחֲבֵרִי, וְאַחַר כָּךְ וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְקוֹמוֹ, וּמָה הֵם אוֹמְרִים, בָּרוּךְ שֵׁם.​

רַבִּי יְהוּדָה בַּר אִלָּעִי הָיָה דוֹרֵשׁ הַקּוֹל קוֹלוֹ שֶׁל יַעֲקֹב מְצַוַּחַת מִמַּה שֶּׁעָשׂוּ לוֹ הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן קוֹלוֹ שֶׁל אַדְרִיָּנוּס קֵיסָר שֶׁהָרַג בְּבֵיתָר שְׁמוֹנִים אֶלֶף רִבּוֹא בְּנֵי אָדָם.

---

פסוק כג

כב וְלֹא הִכִּירוֹ (בראשית כז, כג),
בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ רְשָׁעִים עוֹמְדִים מִמֶּנּוּ לֹא הִכִּירוֹ.

---

 

[יוסף צ. הירשמן]

{כד} וַיֹּ֕אמֶר אַתָּ֥ה זֶ֖ה בְּנִ֣י עֵשָׂ֑ו וַיֹּ֖אמֶר אָֽנִי:
{כה} וַיֹּ֗אמֶר הַגִּ֤שָׁה לִּי֙ וְאֹֽכְלָה֙ מִצֵּ֣יד בְּנִ֔י לְמַ֥עַן תְּבָֽרֶכְךָ֖ נַפְשִׁ֑י וַיַּגֶּשׁ-לוֹ֙ וַיֹּאכַ֔ל וַיָּ֧בֵא ל֥֥וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ:
{כו} וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו יִצְחָ֣ק אָבִ֑יו גְּשָׁה-נָּ֥א וּֽשֲׁקָה-לִּ֖י בְּנִֽי:
{כז} וַיִּגַּשׁ֙ וַיִּֽשַּׁק-ל֔וֹ וַיָּ֛רַח אֶת-רֵ֥יחַ בְּגָדָ֖יו וַֽיְבָֽרֲכֵ֑הוּ וַיֹּ֗אמֶר רְאֵה֙ רֵ֣יחַ בְּנִ֔י כְּרֵ֣יחַ שָׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר בֵּֽרֲכ֖וֹ יְהֹוָֽה:
{כח} שישי וְיִֽתֶּן-לְךָ֙ הָֽאֱלֹהִ֔ים מִטַּל֙ הַשָּׁמַ֔יִם וּמִשְׁמַנֵּ֖י הָאָ֑רֶץ וְרֹ֥ב דָּגָ֖ן וְתִירֽשׁ:
{כט} יַֽעַבְד֣וּךָ עַמִּ֗ים (וישתחו) וְיִֽשְׁתַּחֲו֤וּ לְךָ֙ לְאֻמִּ֔ים הֱוֵ֤ה גְבִיר֙ לְאַחֶ֔יךָ וְיִשְׁתַּֽחֲו֥וּ לְ֖ךָ בְּנֵ֣י אִמֶּ֑ךָ אֹֽרֲרֶ֣יךָ אָר֔וּר וּֽמְבָֽרֲכֶ֖יךָ בָּרֽוּךְ:

---

במדרש רבה:

(בראשית כז, כו): וַיֹּאמֶר גְּשָׁה נָּא וּשְׁקָה לִּי,
אָמַר לוֹ אַתְּ נוֹשְׁקֵנִי בַּקְּבוּרָה וְאֵין אַחֵר נוֹשְׁקֵנִי בַּקְּבוּרָה.

(בראשית כז, כז): וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו,
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁרֵיחוֹ קָשֶׁה מִן הַשֶּׁטֶף הַזֶּה שֶׁל עִזִּים וְאַתְּ אֲמַרְתְּ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ? אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס אָבִינוּ יַעֲקֹב אֵצֶל אָבִיו נִכְנְסָה עִמּוֹ גַּן עֵדֶן, הֲדָא הוּא דַּאֲמַר לֵיהּ (בראשית כז, כז): רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה, וּבְשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס עֵשָׂו אֵצֶל אָבִיו נִכְנְסָה עִמּוֹ גֵּיהִנֹּם, הֵיאךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (משלי יא, ב): בָּא זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן.

דָּבָר אַחֵר, וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו* וַיְבָרֲכֵהוּ,
כְּגוֹן יוֹסֵף מְשִׁיתָא וְיָקוּם אִישׁ צְרוֹרוֹת.
*נדרש כמו "בוגדיו"

יוֹסֵף מְשִׁיתָא, בְּשָׁעָה שֶׁבִּקְּשׁוּ שׂוֹנְאִים לְהִכָּנֵס לְהַר הַבַּיִת אָמְרוּ יִכָּנֵס מֵהֶם וּבָהֶם תְּחִלָּה, אֲמָרִין לֵיהּ עוּל וּמַה דְּאַתְּ מַפִּיק דִּידָךְ, נִכְנַס וְהוֹצִיא מְנוֹרָה שֶׁל זָהָב, אָמְרוּ לוֹ אֵין דַּרְכּוֹ שֶׁל הֶדְיוֹט לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּזוֹ, אֶלָּא עוּל זְמַן תִּנְיָנוּת וּמַה דְּאַתְּ מַפִּיק דִּידָךְ, וְלֹא קִבֵּל עָלָיו.​

אָמַר רַבִּי פִּינְחָס נָתְנוּ לוֹ מֶכֶס שָׁלשׁ שָׁנִים, וְלֹא קִבֵּל עָלָיו, אָמַר לֹא דַּיִּי שֶׁהִכְעַסְתִּי לֵאלֹהַי פַּעַם אַחַת אֶלָּא שֶׁאַכְעִיסֶנּוּ פַּעַם שְׁנִיָּה. מֶה עָשׂוּ לוֹ נָתְנוּ אוֹתוֹ בַּחֲמוֹר שֶׁל חָרָשִׁים וְהָיוּ מְנַסְּרִים בּוֹ, הָיָה מְצַוֵּחַ וְאוֹמֵר וַוי אוֹי אוֹי שֶׁהִכְעַסְתִּי לְבוֹרְאִי.​

​

וְיָקוּם אִישׁ צְרוֹרוֹת הָיָה בֶּן אֲחוֹתוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵידָה, וַהֲוָה רָכֵיב סוּסְיָא בְּשַׁבְּתָא אֲזַל קוֹמֵי שָׁרִיתָא לְמִצְטַבָּלָא, אֲמַר לֵיהּ חֲמֵי סוּסִי דְּאַרְכְּבִי מָרִי וַחֲמֵי סוּסָךָ דְּאַרְכְּבֵךְ מָרָךְ. אָמַר לוֹ אִם כָּךְ לְמַכְעִיסָיו קַל וָחֹמֶר לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ, אָמַר לוֹ עָשָׂה אָדָם רְצוֹנוֹ יוֹתֵר מִמְּךָ, אָמַר לוֹ וְאִם כָּךְ לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ קַל וָחֹמֶר לְמַכְעִיסָיו. נִכְנַס בּוֹ הַדָּבָר כְּאֶרֶס שֶׁל עַכְנָא, הָלַךְ וְקִיֵּם בְּעַצְמוֹ אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין, סְקִילָה, שְׂרֵפָה, הֶרֶג וְחֶנֶק, מֶה עָשָׂה, הֵבִיא קוֹרָה נְעָצָהּ בָּאָרֶץ וְקָשַׁר בָּהּ נִימָא וְעָרַךְ הָעֵצִים וְהִקִּיפָן גָּדֵר שֶׁל אֲבָנִים, וְעָשָׂה מְדוּרָה לְפָנֶיהָ וְנָעַץ אֶת הַחֶרֶב בָּאֶמְצַע וְהִצִּית הָאוּר תַּחַת הָעֵצִים מִתַּחַת הָאֲבָנִים, וְנִתְלָה בַּקּוֹרָה וְנֶחְנַק, קִדְּמַתּוֹ הָאֵשׁ, נִפְסְקָה הַנִּימָה, נָפַל לָאֵשׁ, קִדְּמַתּוֹ חֶרֶב וְנָפַל עָלָיו גָּדֵר וְנִשְׂרַף. נִתְנַמְנֵם יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵידָה וְרָאָה מִטָּתוֹ פָּרְחָה בָּאֲוִיר, אָמַר בְּשָׁעָה קַלָּה קְדָמַנִּי זֶה לְגַן עֵדֶן.​

כג דָּבָר אַחֵר,
מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בָּנוּי וְחָרֵב וּבָנוּי,
רְאֵה רֵיחַ בְּנִי, הֲרֵי בָּנוּי. הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (במדבר כח, ב): רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ.
כְּרֵיחַ שָׂדֶה, הֲרֵי חָרֵב, כְּמָא דְאַתְּ אָמַר (מיכה ג, יב): צִיּוֹן שָׂדֶה תֵּחָרֵשׁ.
אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה', בָּנוּי וּמְשׁוּכְלָל לֶעָתִיד לָבוֹא, כְּעִנְיַן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלג, ג): כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם.

---

פתיחות לברכת "טל השמים"

[פרשה סו]
א וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם (בראשית כז, כח),
כְּתִיב (איוב כט, יט): שָׁרְשִׁי פָתוּחַ אֱלֵי מָיִם וְטַל יָלִין בִּקְצִירִי,
אָמַר אִיוֹב עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ דְּלָתַי פְּתוּחוֹת לִרְוָחָה הָיוּ הַכֹּל קוֹצְרִין יְבֵשׁוֹת וַאֲנִי קוֹצֵר מְלִילוֹת, מַה טַּעַם שָׁרְשִׁי פָתוּחַ אֱלֵי מָיִם,
אָמַר יַעֲקֹב עַל יְדֵי שֶׁהָיִיתִי עוֹסֵק בַּתּוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלָה כַּמַּיִם, זָכִיתִי לְהִתְבָּרֵךְ בְּטַל, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם.

---

ב רַבִּי בֶּרֶכְיָה פָּתַח (שיר השירים ז, א): שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה בָּךְ,
אַרְבָּעָה פְּעָמִים כְּתִיב שׁוּבִי, כְּנֶגֶד אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִכְנָסִין לְתוֹכָן לְשָׁלוֹם וְיוֹצְאִין בְּשָׁלוֹם.
הַשּׁוּלַמִּית, אֻמָּה שֶׁשְּׁלוֹם חַי הָעוֹלָמִים מִתְנַהֵג בָּהּ מֵאֹהֶל לְאֹהֶל.
הַשּׁוּלַמִּית, אֻמָּה שֶׁהַכֹּהֲנִים מְשִׂימִין לָהּ שָׁלוֹם בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו, כז): וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי, וּכְתִיב (במדבר ו, כו): וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.
הַשּׁוּלַמִּית אֻמָּה שֶׁשְּׁלוֹם הָעוֹלָמִים דָּר בְּתוֹכָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כה, ח): וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם,
הַשּׁוּלַמִּית, אֻמָּה שֶׁאֲנִי עָתִיד לִיתֵּן בָּהּ שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, ו): וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ.
הַשּׁוּלַמִּית, אֻמָּה שֶׁאֲנִי עָתִיד לִנְטוֹת אֵלֶיהָ שָׁלוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה סו, יב): כֹּה אָמַר ה' הִנְּנִי נוֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם.
[הַשּׁוּלַמִּית] רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר תַּנְחוּם וְרַבִּי חָנָא בְּשֵׁם רַבִּי אִידִי אֻמָּה שֶׁעָשָׂת שָׁלוֹם בֵּינִי וּבֵין עוֹלָמִי, שֶׁאִלּוּלֵי הִיא הָיִיתִי מַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי.

רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַחָא פָּתַח​

(תהלים עה, ד): נְמוֹגִים אֶרֶץ וְכָל ישְׁבֶיהָ, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות טו, טו): נָמֹגוּ כֹּל ישְׁבֵי כְנָעַן.​

(תהלים עה, ד): אָנֹכִי תִּכַּנְתִּי, אָנֹכִי כֵּיוָן שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם (שמות כ, ב): אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, (תהלים עה, ד): תִּכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ סֶלָה, וְנִתְבַּשֵֹּׂם הָעוֹלָם.​

[הַשּׁוּלַמִּית] רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן מָרוֹן אוֹמֵר אֻמָּה שֶׁהִיא מְשַׁלְּמָה אִישְׂטַטְיוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הֵן הֵן בָּעוֹלָם הַזֶּה, הֵן הֵן בָּעוֹלָם הַבָּא.
רַבִּי לֵוִי אָמַר אֻמָּה שֶׁכָּל טוֹבָה שֶׁהִיא בָּאָה לָעוֹלָם אֵינָה בָּאָה אֶלָּא בִּזְכוּתָהּ, הַגְּשָׁמִים אֵינָם יוֹרְדִין אֶלָּא בִּזְכוּתָהּ, הַטְּלָלִים אֵינָם יוֹרְדִין אֶלָּא בִּזְכוּתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם, לְךָ - בִּזְכוּתְךָ וּבְךָ הַדָּבָר תָּלוּי.

---

פירוש פסוק כח

ג וְיִתֶּן לְךָ,
יִתֵּן וְיַחֲזֹר וְיִתֶּן לְךָ.
יִתֶּן לְךָ בְּרָכוֹת, וְיִתֶּן לְךָ כְּבִישָׁן.
יִתֶּן לְךָ שֶׁלְּךָ, וְיִתֶּן לְךָ שֶׁל אָבִיךָ.
יִתֶּן לְךָ שֶׁלְּךָ, וְיִתֶּן לְךָ שֶׁל אָחִיךָ.
רַבִּי אַחָא אָמַר יִתֶּן לְךָ וְיִתֶּן לְךָ אֱלָהוּתָא, אֵימָתַי לִכְשֶׁתִּצְטָרֵךְ לָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שופטים טז, כח): וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהִים זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים הֱוֵי זוֹכֵר לִי אוֹתָהּ הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרְכַנִי אַבָּא יִתֶּן לְךָ וְיִתֶּן לְךָ אֱלָהוּתָא.

מִטַּל הַשָּׁמַיִם,
זֶה הַמָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טז, ד): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם.
וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ,
זֶה הַבְּאֵר שֶׁהָיְתָה מַעֲלָה לָהֶם מִינֵי דָגִים שְׁמֵנִים יוֹתֵר מִדַּאי.

וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ,
אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת, כְּדִכְתִיב (תהלים סו, טו): עֹלוֹת מֵחִים אַעֲלֶה לָךְ.

וְרֹב דָּגָן,
אֵלּוּ הַבַּחוּרִים, דִּכְתִיב (זכריה ט, יז): כִּי מַה טּוּבוֹ וּמַה יָּפְיוֹ דָּגָן בַּחוּרִים.
וְתִירשׁ,
אֵלּוּ הַבְּתוּלוֹת, דִּכְתִיב (זכריה ט, יז): וְתִירוֹשׁ יְנוֹבֵב בְּתֻלוֹת.

דָּבָר אַחֵר,
מִטַּל הַשָּׁמַיִם, זוֹ צִיּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלג, ג): כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן.
וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, אֵלּוּ הַקָּרְבָּנוֹת.
דָּגָן, אֵלּוּ הַבִּכּוּרִים.
תִּירשׁ, אֵלּוּ הַנְּסָכִים.

דָּבָר אַחֵר,
מִטַּל הַשָּׁמַיִם, זוֹ מִקְרָא.
וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, זוֹ מִשְׁנָה.
דָּגָן, זוֹ תַּלְמוּד.
תִּירשׁ, זֶה אַגָּדָה.

---

פסוק כט

ד יַעַבְדוּךָ עַמִּים (בראשית כז, כט),
אֵלּוּ שִׁבְעִים אֻמּוֹת.
(בראשית כז, כט): וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים,
אֵלּוּ בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה, דִּכְתִיב בְּהוֹן (בראשית כה, ג): אַשּׁוּרִם וּלְטוּשִׁם וּלְאֻמִּים.
(בראשית, כז, כט): הֱוֵי גְבִיר לְאַחֶיךָ,
זֶה עֵשָׂו וַאֲלוּפָיו.

(בראשית כז, כט): וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ,
הָכָא אַתְּ אָמַר וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ, וּלְהַלָּן אַתְּ אָמַר (בראשית מט, ח): וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ? אֶלָּא יַעֲקֹב עַל יְדֵי שֶׁנָּטַל אַרְבַּע נָשִׁים, לֵאָה וְרָחֵל זִלְפָּה וּבִלְהָה, הוּא אוֹמֵר בְּנֵי אָבִיךָ. יִצְחָק נָטַל רִבְקָה, אָמַר בְּנֵי אִמֶּךָ.

(בראשית כז, כט): אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ,
וּלְהַלָּן אוֹמֵר (במדבר כד, ט): מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר,
אֶלָּא בִּלְעָם עַל יְדֵי שֶׁהָיָה שׂוֹנֵא פָּתַח בִּבְרָכָה וְסִיֵּם בִּקְלָלָה, וְיִצְחָק שֶׁהָיָה אוֹהֵב פָּתַח בִּקְלָלָה וְסִיֵּם בִּבְרָכָה.
רַבִּי יִצְחָק בַּר רַבִּי חִיָּא אָמַר הָרְשָׁעִים עַל יְדֵי שֶׁתְּחִלָּתָן שַׁלְוָה וְסוֹפָן יִסּוּרִין, פּוֹתְחִין בִּבְרָכָה וְחוֹתְמִין בִּקְלָלָה, מְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר. הַצַּדִּיקִים עַל יְדֵי שֶׁתְּחִלָּתָן יִסּוּרִין וְסוֹפָן שַׁלְוָה הֵם פּוֹתְחִין בִּקְלָלָה וְחוֹתְמִין בִּבְרָכָה, אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ.

---

 

[יוסף צ. הירשמן]

סיפור ריח בוגדיו ששבו אל ה', שבזכותם בירך יצחק את יעקב, אחר שכבר נאמר "ולא הכירו" כי ראה רשעים עומדים ממנו, כמובא במדרש לעיל, וחזר ובירכו לפי שראה הרשעים מבני יעקב ששבו בכל ליבם אל ה', והם יקום ויוסף שספורם הובא במדרש שבהודעה הקודמת, וזה סיפור הדברים בהרחבה מתוך ספרי "מדרשי נס חנוכה":

---

ברוב רשעותם וחוצפתם גזרו היוונים גזירת מיתה על רבם של ישראל, הנשיא יוסי בן יועזר, שהיה מכונה 'החסיד שבכהונה' על שם פרישותו וחסידותו, והקב"ה הסתיר פניו מבית יעקב ולא מנע מהם את אשר יזמו לעשות, כמו שסיפרו לנו חכמים במדרש רבה (בראשית סה כב).

ואלו דבריהם שם[1]:

יָקוּם אִישׁ צְרוֹרוֹת [-גדול העיר 'צרורות'] הָיָה בֶּן אֲחוֹתוֹ שֶׁל יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה, וְהָיָה רוֹכֵב עַל הַסּוּס בְּשַׁבָּת כַּאֲשֶׁר הָיָה מְשֻׁמָּד. יָצְאָה הַגְּזֵרָה עַל יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר לְהִתָּלוֹת, וְהָלַךְ לִפְנֵי הַקּוֹרָה לְהִתָּלוֹת.

על יוסי הצדיק גזרו היוונים להרגו ולתלותו על העץ, ואילו את יקום המשומד הגדילו וכיבדו, ונתנו לו רשות לרכב על סוס כמנהג שרי יָוָן, וכך נפגשו השנים, כשהיונים מובילים את יוסי הצדיק, ומאחוריו קורה עליה הוא עתיד להיתלות.

אָמַר לוֹ יקום הרשע ליוסי בלגלוג, רְאֵה סוּסִי שֶׁאֲדוֹנִי הִרְכִּיבַנִי בכבוד ובגדולה, וּרְאֵה סוּסְךָ שֶׁאֲדוֹנְךָ הִרְכִּיבְךָ - הקורה שתולים אותך עליה. אָמַר לוֹ, אִם כָּךְ - כבוד כזה עשה הקב"ה לְמַכְעִיסָיו, קַל וָחֹמֶר שיתן כבוד לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ. אָמַר לוֹ יקום ליוסי, וכי עָשָׂה אָדָם רְצוֹנוֹ של הקב"ה יוֹתֵר מִמְּךָ, ואיך אתה אומר שהקב"ה מכבד עושי רצונו[2].

אָמַר לוֹ יוסי בן יועזר, וְאִם כָּךְ עשה הקב"ה לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ, ונתן לאויבים לתלותם על הקורה, יש לך ללמוד מכך קַל וָחֹמֶר כמה יעניש לְמַכְעִיסָיו.

נִכְנַס בּוֹ הַדָּבָר כְּאֶרֶס שֶׁל עַכְנָא [-נחש ארסי][3], הָלַךְ וְקִיֵּם בְּעַצְמוֹ אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִּין, סְקִילָה שְׂרֵפָה הֶרֶג וְחֶנֶק, כדי לכפר על מה שחטא בהיותו משומד.

מֶה עָשָׂה? הֵבִיא קוֹרָה, נְעָצָהּ בָּאָרֶץ, וְקָשַׁר בָּהּ נִימָא [-חבל], וְעָרַךְ עֵצִים, וְהִקִּיף עֲלֵיהֶם גָּדֵר שֶׁל אֲבָנִים, וְעָשָׂה מְדוּרָה לְפָנֶיהָ, וְנָעַץ אֶת הַחֶרֶב בָּאֶמְצַע.

וְהִצִּית אֶת הָאֵשׁ תַּחַת הָעֵצִים מִתַּחַת הָאֲבָנִים, וְנִתְלָה בַּקּוֹרָה וְנֶחְנַק, קִדַּמְתּוֹ הָאֵשׁ וְנִפְסְקָה הַנִּימָה וְנָפַל לָאֵשׁ, וְקִדַּמְתּוֹ חֶרֶב וְנֶהְפַּךְ עָלָיו גָּדֵר שֶׁל אֲבָנִים. כך נהרג יקום בכל הארבע מיתות[4].

נִתְנַמְנֵם יוֹסִי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה, וְרָאָה בחלומו את מִטָּתוֹ של יקום פּוֹרַחַת בָּאֲוִיר אל השמים. אָמַר, בְּשָׁעָה קַלָּה קִדְּמַנִי זֶה לְגַן עֵדֶן[5].

---

[1] לשון המדרש תורגם ללשון הקודש כדי להקל על הלומד.
[2] כוונתו של יוסי היתה שלעושי רצונו יתן הקב"ה בעולם הבא כבוד גדול, ויקום חשב שהכוונה היא לשכר בעולם הזה.
[3] כאן קלט יקום את כונת דודו יוסי, שאם ה' נותן לעושי רצונו רעה כזאת בעולם הזה, כל שכן שלמכעיסיו יתן בעולם הבא רעה כפולה ומכופלת. והדברים חילחלו בתוככי לבו כמו שהארס של נחש ה'עכנא' מחלחל בגוף האדם.
[4] בתלייתו קיים בעצמו מיתת 'חנק', ולפני שנחנק לגמרי נשרף החבל שהיה תלוי בו ונפל לאש, ובנפלו נדקר בחרב והתקיימה בו מיתת 'הרג', וגדר האבנים נהפכה עליו וכך התקיימה בו גם מיתת 'סקילה', ולבסוף מת במיתת 'שריפה'.
[5] ועל כך אמר התנא 'יפה שעה אחת בתשובה ובמעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא'. רבינו יונה (אבות פ"ד מי"ז).

---

במדרש (ב"ר סה כב) מסופר אודות כניסת הגויים בראשונה להר הבית, שביקשו לשלוח משומד אחד שיכנס לפניהם, וסירב, והומת על קדושת השם[1].

וכך מסופר שם [בתרגום ללשון הקודש]:

יוֹסֵף מְשִׁיתָא, בְּשָׁעָה שֶׁבִּקְּשׁוּ שׂוֹנְאִים לְהִכָּנֵס לְהַר הַבַּיִת, אָמְרוּ 'יִכָּנֵס מֵהֶם וּבָהֶם תְּחִלָּה' - ראשית יכנס אחד מהמשומדים שבהם להר הבית, ויפשוט יד בקדשי בני עמו, ואחר כך ניכנס אנחנו.

אָמְרוּ לוֹ: 'הִכָּנֵס, וּמַה שֶּׁאַתָּה מוֹצִיא - שֶׁלְּךָ'.

נִכְנַס וְהוֹצִיא מְנוֹרָה שֶׁל זָהָב.

אָמְרוּ לוֹ: 'אֵין דַּרְכּוֹ שֶׁל הֶדְיוֹט לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּזוֹ, אֶלָּא הִכָּנֵס פַּעַם שְׁנִיָּה, וּמַה שֶּׁאַתָּה מוֹצִיא - שֶׁלְּךָ'. הגויים ראו את יפיה של המנורה וחמדו אותה לעצמם, ולכן אמרו לו שאינה מתאימה לאדם פשוט, ועליו לתת אותה למלכות, אלא יכנס פעם שניה ויוציא כלי אחר, ואותו יקבל. וְלֹא קִבֵּל עָלָיו - יוסף סירב להיכנס שוב.

אָמַר רַבִּי פִּנְחָס, נָתְנוּ לוֹ מֶכֶס שָׁלֹשׁ שָׁנִים - הבטיחו לוותר לו על תשלומי מס למשך שלוש שנים, אם יסכים להיכנס שוב להר הבית, ולהוציא מכליו, וְלֹא קִבֵּל עָלָיו.

אָמַר: 'לֹא דַּיִּי שֶׁהִכְעַסְתִּי לֵאלֹהַי פַּעַם אַחַת, אֶלָּא שֶׁאַכְעִיסֶנוּ פַּעַם שְׁנִיָּה'?

מֶה עָשׂוּ לוֹ? נָתְנוּ אוֹתוֹ בַּחֲמוֹר שֶׁל חָרָשִׁים וְהָיוּ מְנַסְּרִים בּוֹ – הניחו אותו על ספסל עבה שעליו מגררים ומחליקים נסרי עץ, והיו מנסרים עליו את גופו באכזריות.

הָיָה מְצַוֵּחַ וְאוֹמֵר: ''וַי. אוֹי. אוֹי. שֶׁהִכְעַסְתִּי לְבוֹרְאִי'.

ואמרו חכמים שם, כי ממעשה זה נלמד מהות קדושתם של נשמות ישראל, שאפילו הבוגדים שבהם, כגון יוסף משיתא שנכנס לחלל את הבית, התעוררה בו רוח תשובה, עד כדי כך שכאשר יסרוהו בייסורים קשים ומרים, לא התאונן אלא על כך שהכעיס את בוראו, וקידש בכך את השם הגדול לעיני הגויים.

---

[1] אמנם, במדרש לא התבאר בפירוש מי היו גויים אלו, והיה מקום לומר שהמדרש עוסק בכניסת הרומיים להר הבית בשעת החורבן, אך מסתבר יותר שמדובר בכניסתם של היוונים להר הבית, כיוון שהמדרש מספר שם גם אודות יקום איש צרורות שחי בתקופה זו, כמסופר לעיל [בפרק ג'].

---

 

[יוסף צ. הירשמן]

ג וְיִתֶּן לְךָ,
יִתֵּן וְיַחֲזֹר וְיִתֶּן לְךָ.
יִתֶּן לְךָ בְּרָכוֹת, וְיִתֶּן לְךָ כְּבִישָׁן.

לחץ כדי לכווץ...

פירוש: יש להקשות מדוע כתוב "ויתן" בו' החיבור כשהוא תחילת הענין.
והתשובה היא שלשון "ויתן" מרמז על תוספת ברכה, כאילו כתוב "יתן ויתן"
ולל"ב "ויתן" מרמז על הכלי שמחזיק הברכה, עי' פירוש רש"י שם.

 

[יוסף צ. הירשמן]

דָּבָר אַחֵר,
הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס קוֹלוֹ שֶׁל יַעֲקֹב מַכְנִיס, וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, מְרַמֵּז לֵיהּ וְהוּא אָתֵי.

לחץ כדי לכווץ...

רש"י גורס "קולו של יעקב מכריז", ומפרש שכשבנ"י חוטאים שולח להם ה' נבואה ע"י הנביא שמכריז הנבואה לפניהם, וכשזה לא עוזר שולח את ידי עשו לגזור גזירות לרמז להם לבוא, ואז אנחנו חוזרים.

 

[יוסף צ. הירשמן]

{ל} וַיְהִ֗י כַּֽאֲשֶׁ֨ר כִּלָּ֣ה יִצְחָק֘ לְבָרֵ֣ךְ אֶת-יַֽעֲקֹב֒ וַיְהִ֗י אַ֣ךְ יָצֹ֤א יָצָא֙ יַֽעֲקֹ֔ב מֵאֵ֥ת פְּנֵ֖י יִצְחָ֣ק אָבִ֑יו וְעֵשָׂ֣ו אָחִ֔יו בָּ֖א מִצֵּידֽוֹ:
{לא} וַיַּ֤עַשׂ גַּם-הוּא֙ מַטְעַמִּ֔ים וַיָּבֵ֖א לְאָבִ֑יו וַיֹּ֣אמֶר לְאָבִ֗יו יָקֻ֤ם אָבִי֙ וְיֹאכַל֙ מִצֵּ֣יד בְּנ֔וֹ בַּֽעֲבֻ֖ר תְּבָֽרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ:

---

במדרש רבה:

ה וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה יִצְחָק לְבָרֵךְ אֶת יַעֲקֹב [וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ]
אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ פּוּלְיוֹנוֹ* שֶׁל אָבִינוּ יִצְחָק מְפֻלָּשׁ הָיָה, זֶה בָּא מִכָּאן וְזֶה בָּא מִכָּאן.
רַבָּנָן אָמְרֵי כְּמִין אִיסְטְרִיפוֹמִיטָא, הַדְּלָתוֹת הָיוּ נִכְפָּלִין לַאֲחוֹרֵיהֶם, עָמַד לוֹ יַעֲקֹב אַחַר הַדֶּלֶת עַד שֶׁנִּכְנַס עֵשָׂו וְיָצָא לוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית כז, ל): אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב, נִרְאָה כְּיוֹצֵא וְאֵינוֹ יוֹצֵא.
*לפי עניינו הוא שם הבית או האוהל.

וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ,
מְזֻיָּן לָצוּד נַפְשׁוֹ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שמות כא, יג): וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה.

---

פסוק לא

ז וַיַּעַשׂ גַּם הוּא מַטְעַמִּים וַיֹּאמֶר לְאָבִיו יָקֻם אָבִי (בראשית כז, לא),
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ל, כח): שְׂמָמִית בְּיָדַיִם תְּתַפֵּשׂ.
אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא בְּאֵיזוֹ זְכוּת הַשְֹּׂמָמִית מְתַפֶּשֶׂת, בִּזְכוּת אוֹתָן הַיָּדַיִם. וַיַּעַשׂ גַּם הוּא מַטְעַמִּים וַיָּבֵא לְאָבִיו וגו'.

יָקֻם אָבִי,
עַל יְדֵי שֶׁאָמַר לוֹ יָקֻם, אֲנִי נִפְרַע לוֹ בּוֹ בַּלָּשׁוֹן (תהלים סח, ב): יָקוּם אֱלֹהִים (וגו') יָפוּצוּ אוֹיְבָיו.

---

*ראה עוד בהודעה הבאה מדרשים השיייכם לפסוקים אלו ולעיל מינייהו.



במדרש כאן מובא קטע ששייך לעיל סוף פסוק כט:


ו דָּבָר אַחֵר, מְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ,
תָּנֵי עוֹבֵד כּוֹכָבִים הַמְבָרֵךְ אֶת הַשֵּׁם עוֹנִים אַחֲרָיו אָמֵן, בַּשֵּׁם אֵין עוֹנִין אַחֲרָיו אָמֵן.

אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא אִם בֵּרַכְךָ עוֹבֵד כּוֹכָבִים אֶחָד, עֲנֵה אַחֲרָיו אָמֵן, דִּכְתִיב (דברים ז, יד): בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים.
עוֹבֵד כּוֹכָבִים אֶחָד פָּגַע בְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּרְכוֹ, אָמַר לוֹ כְּבָר מִלָּתְךָ אֲמוּרָה. פָּגַע בּוֹ אֶחָד וְקִלְלוֹ, אָמַר לוֹ כְּבָר מִלָּתְךָ אֲמוּרָה. אֲמָרוּ לֵיהּ כְּמָה דַּאֲמַרְתְּ לְדֵין אֲמַרְתְּ לְדֵין? אֲמַר לְהוֹן כֵּן כְּתִיב (במדבר כד, ט): מְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ אֹרְרֶיךָ אָרוּר.

---

 

[יוסף צ. הירשמן]

{לב} וַיֹּ֥אמֶר ל֛וֹ יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו מִי-אָ֑תָּה וַיֹּ֕אמֶר אֲנִ֛י בִּנְךָ֥ בְכֹֽרְךָ֖ עֵשָֽׂו:
{לג} וַיֶּֽחֱרַ֨ד יִצְחָ֣ק חֲרָדָה֘ גְּדֹלָ֣ה עַד-מְאֹד֒ וַיֹּ֡אמֶר מִֽי-אֵפ֡וֹא ה֣וּא הַצָּֽד-צַ֩יִד֩ וַיָּ֨בֵא לִ֜י וָֽאֹכַ֥ל מִכֹּ֛ל בְּטֶ֥רֶם תָּב֖וֹא וָֽאֲבָֽרֲכֵ֑הוּ גַּם-בָּר֖וּךְ יִֽהְיֶֽה:

---

*הנה במדרש תנחומא הובאו כאן כמה פתיחות על פסוק "ויחרד יצחק", ונראה שפסוק היה תחילת הסידרא לפי מנהגם.
וראיה לכך, שבתוך הפתיחות הכניס בעל המדרש דרשות על הפסוקים הקודמים הנוגעים לענין זה, וכך דרכו לעשות בכל מקום שתחילת הסדר נפתח באמצע ענין, ודורש קצת מתחילת הענין בלשון "מה כתיב למעלה" וכו' עד שמגיע לפסוק זה ודורשו.

---

במדרש תנחומא:

פתיחה בדבר הלכה

י וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה.

יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ: מִי שֶׁטָּעַם טַעַם שֶׁמֶן כֵּיצַד צָרִיךְ לְבָרֵךְ?
כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: הַטּוֹעֵם טַעַם שֶׁמֶן מְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְרִי הָעֵץ.
אָמַר רַבִּי יוֹסִי בַּר זְבִיד, וּמַתְנִיתָא אָמְרָה: חוּץ מִן הַיַּיִן, מְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן.

וּמָה רָאָה הַיַּיִן שֶׁתְּהֵא בִרְכָתוֹ מְשֻׁנָּה מִכָּל הַמַּשְׁקִין? שֶׁהָיָה מִתְנַסֵּךְ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהוּא גָּרַם לְיַעֲקֹב לִטּוֹל אֶת הַבְּרָכוֹת.
בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁלַח יִצְחָק אֶת עֵשָׂו לָצוּד צַיִד שֶׁיַּאֲכִילֶנּוּ, נֶאֱמַר הַדָּבָר לְרִבְקָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְרִבְקָה שֹׁמַעַת בְּדַבֵּר יִצְחָק אֶל עֵשָׂו.
וְרִבְקָה אָמְרָה אֶל יַעֲקֹב בְּנָהּ לֵאמֹר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי וְגוֹ',
לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים וְגוֹ'.
רַבִּי בְּרַכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֲלָבוֹ אוֹמֵר, אָמְרָה לוֹ: טוֹבִים לְךָ טוֹבִים לְבָנֶיךָ שֶׁהֵן מִתְכַּפְּרִין עֲלֵיהֶן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.

הִכְנִיס לְאָבִיו יַיִן וּבָשָׂר, הֶאֱכִילָהוּ וְהִשְׁקָהוּ, הִתְחִיל מְבָרְכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירשׁ. יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרֲרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ.

וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ, הִתְחִיל אוֹמֵר, יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל. אָמַר לוֹ: מִי אָתָּה? אָמַר, אֲנִי בִּנְךָ בְּכֹרְךָ עֵשָׂו.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה.

---

עוד פתיחה ובה כמה דרשות, מהם על הפסוקים לעיל

יא וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה.

מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן? וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק. זֶה יָצָא וְזֶה נִכְנַס. הֵיאַךְ הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה?
אֶלָּא מִי שֶׁנָּתוּן בָּאוֹרָה אֵינוֹ רוֹאֶה לְמִי שֶׁנָּתוּן בַּחֲשֵׁכָה, אֲבָל מִי שֶׁהוּא נָתוּן בַּחֲשֵׁכָה רוֹאֶה לְמִי שֶׁנָּתוּן בָּאוֹרָה. עֵשָׂו בָּא מִן הַשּׁוּק וְלֹא רָאָה לְיַעֲקֹב, שֶׁהָיָה לִפְנִים מִן הַבָּיִת. אֲבָל יַעֲקֹב רָאָה אוֹתוֹ מִבִּפְנִים וְנִטְמַן אֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת. כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס עֵשָׂו יָצָא יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ.

כָּךְ שִׁעֵר אֶת הַשָּׁעוֹת שֶׁלֹּא יָבֹא עֵשָׂו וְיִטּוֹל אֶת הַבְּרָכוֹת?
אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁיָּצָא עֵשָׂו לָצוּד, שָׁלַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלָיו שָׂטָן וְלֹא הִנִּיחוֹ לָצוּד, עַד שֶׁיָּבֹא יַעֲקֹב וְיִטּוֹל אֶת הַבְּרָכוֹת. וְעַל עֵשָׂו נֶאֱמַר, הַפְקֵד עָלָיו רָשָׁע וְשָׂטָן יַעֲמֹד עַל יְמִינוֹ (תהלים קט, ו). כֵּיצַד? הָיָה עֵשָׂו רָץ וְצָד צְבִי וְקוֹשְׁרוֹ וּמַנִּיחוֹ וְרָץ וְתוֹפֵס אַחֵר וְקוֹשְׁרוֹ וּמַנִּיחוֹ, וְהַשָּׂטָן מַתִּירָן וּמַבְרִיחָן, וְהָיָה עֵשָׂו בָּא וְלֹא הָיָה מוֹצֵא אַחַד מֵהֶן. וְכָךְ עָשָׂה שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלֹש פְּעָמִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, לֹא יַחֲרֹךְ רְמִיָּה צֵידוֹ (משלי יב, כז). וְהָיָה מְגַלְגֵּל בְּשָׁעוֹת עַד שֶׁבָּא יַעֲקֹב וְנָטַל אֶת הַבְּרָכוֹת.
וְכֵן הוּא אוֹמֵר, אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ.

וְכֵיוָן שֶׁנִּכְנַס הָרָשָׁע, הִתְחִיל קוֹרֵא לְאָבִיו בְּזָדוֹן, יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ. וְהַכָּתוּב אוֹמֵר עָלָיו בְּבֹא רָשָׁע בָּא גַם בּוּז (משלי יח, ג). יָקֻם אָבִי, הָיָה גוֹזֵר עָלָיו. אֲבָל יַעֲקֹב לֹא אָמַר כֵּן, אֶלָּא בָּא בִּלְשׁוֹן בַּקָּשָׁה, קוּם נָא שְׁבָה וְאָכְלָה. שְׁלָשְׁתָּן לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה, לְשׁוֹן שִׁפְלוּת וְעַנְוְתָנוּת. וְאוֹתוֹ רָשָׁע אָמַר, יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל.
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב,
אַתָּה אָמַרְתָּ קוּם נָא, הֲרֵי בֶּן בִּנְךָ מֹשֶׁה יֹאמַר לִי קוּמָה ה' וְיָפוּצוּ (במדבר י, לה).
אַתָּה אָמַרְתָּ שְׁבָה בֶּן בִּנְךָ יֹאמַר: שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר י, לו).
אֲבָל עֵשָׂו שֶׁאָמַר יָקֻם אָבִי, בּוֹ בַּלָּשׁוֹן אֲנִי מְעוֹרֵר עָלָיו מִדַּת הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: יָקוּם אֱלֹהִים יָפוּצוּ אוֹיְבָיו (תהלים סח, ב).

יָקֻם אָבִי,
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִכִּיר אֶת קוֹלוֹ וְהִתְחִיל חָרֵד. אָמַר לוֹ: מִי אָתָּה. לְפִי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס יַעֲקֹב נִכְנְסָה עִמּוֹ רֵיחַ גַּן עֵדֶן רֵיחַ נִיחוֹחַ, וְנִתְיַשְּׁבָה דַעְתּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר: רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה'. הִתְחִיל לְבָרְכוֹ. אֲבָל כְּשֶׁנִּכְנַס עֵשָׂו נִפְתַּח לוֹ גֵּיהִנָּם, לְפִיכָךְ וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְדֹלָה.
וְהָיָה תָמֵהַּ יִצְחָק בְּלִבּוֹ וְאוֹמֵר: אֲנִי רוֹאֶה גֵיהִנָּם וְעֵשָׂו מַסִּיק אוֹתוֹ*.
*ראה לקמן במדרש רבה שנדרש מהמשך הכתוב "מי אפה"

הוּא הַצָּד צַיִד.
לָמָּה שְׁתֵּי פְעָמִים? אֶלָּא אָמַר יִצְחָק לְעֵשָׂו: אַתָּה הָלַכְתָּ לָצוּד וְאַתָּה נוֹצַדְתָּ.
אָמַר לוֹ עֵשָׂו: מַה לְּךָ אַתָּה תָמֵהַּ. אָמַר לוֹ: וָאֹכַל מִכֹּל, מִכָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית הָיָה בְאוֹתָן תַּבְשִׁילִין.

בְּטֶרֶם תָּבֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ.
בִּקֵּשׁ לִטּוֹל אֶת הַבְּרָכוֹת וְלוֹמַר גַּם אָרוּר יִהְיֶה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? לְעַצְמְךָ אַתָּה מְקַלֵּל? שֶׁאַתָּה אָמַרְתָּ לוֹ: אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ. חָזַר וְקִיֵּם אֶת הַבְּרָכוֹת וְאָמַר גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה.

---

פתיחה בענין שיצחק בירך את יעקב בעל כרחו

יב וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה.

זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: אֹזֶן שֹׁמַעַת וְעַיִן רֹאָה ה' עָשָׂה גַם שְׁנֵיהֶם (משלי כ, יב).
וְכִי לֹא עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא עַיִן וְאֹזֶן בִּלְבַד, וַהֲלֹא כָּל הָאֵבָרִים הוּא גְלָפָן בָּאָדָם. אֶלָּא מַהוּ אֹזֶן שֹׁמַעַת וְעַיִן רֹאָה ה' עָשָׂה גַם שְׁנֵיהֶם?
אַתְּ מוֹצֵא שְׁלֹשָה דְבָרִים בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל אָדָם, וּשְׁלֹשָה אֵינָן בִּרְשׁוּתוֹ.
הַלָּלוּ שֶׁהֵן בִּרְשׁוּתוֹ, הַיָּדַיִם וְהַפֶּה וְהָרַגְלַיִם. כֵּיצַד?
הַיָּדַיִם, רָצָה לַעֲסֹק בָּהֶם מְלֶאכֶת שָׁמַיִם, סֻכָּה, לוּלָב, שׁוֹפָר וְצִיצִית, לִכְתֹּב תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת עוֹשֶׂה. רָצָה לִגְנֹב, לִשְׁפֹּךְ דָּם נָקִי, לְקַפֵּחַ אֶת הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים, לַעֲבֹר בָּהֶן עֲבֵרוֹת הַרְבֵּה, עוֹשֶׂה.
הַפֶּה, בִּקֵּשׁ לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, לְסַפֵּר לָשׁוֹן טוֹב, לְהַלֵּל, לְשַׁבֵּחַ, לְהִתְפַּלֵּל, לוֹמַר שִׁירוֹת, אוֹמֵר. בִּקֵּשׁ לְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע, לְחָרֵף, לְגַדֵּף, לְהִשָּׁבַע עַל שֶׁקֶר, אוֹמֵר.
הָרַגְלַיִם, בִּקֵּשׁ לֵילֵךְ לִדְבַר מִצְוָה, לְבַקֵּר חוֹלִים, לְנַחֵם אֲבֵלִים, לִקְבֹּר מֵתִים וְלִגְמִילוּת חֲסָדִים, הוֹלֵךְ. בִּקֵּשׁ לֵילֵךְ לִדְבַר עֲבֵרָה, לִנְאֹף וְלִרְצֹחַ וְלִגְנֹב הוֹלֵךְ.
הַלָּלוּ שֶׁאֵינָן בִּרְשׁוּתוֹ, הָעֵינַיִם וְהָאָזְנַיִם וְהַחֹטֶם.
הָעֵינַיִם כֵּיצַד? הָיָה עוֹבֵר בַּשּׁוּק, רָאָה עֲבֵרָה אוֹ דָבָר שֶׁהוּא מָאוּס בְּעֵינָיו אוֹ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ בוֹ חֵפֶץ לִרְאוֹת אוֹ שִׁלְטוֹן שֶׁלֹּא הָיָה רְצוֹנוֹ לִרְאוֹתוֹ, מַה יַּעֲשֶׂה? רוֹאֶה הוּא שֶׁלֹּא בְטוֹבָתוֹ.
הָאָזְנַיִם, שׁוֹמְעוֹת חֵרוּפִין וְגִדּוּפִין אוֹ דָבָר שֶׁאֵין לוֹ בוֹ חֵפֶץ, מַה יַּעֲשֶׂה? שׁוֹמֵעַ שֶׁלֹּא בְטוֹבָתוֹ.
הַחֹטֶם, עָבַר בַּדֶּרֶךְ וְהֵרִיחַ תַּבְשִׁילִין טְמֵאִין אוֹ רֵיחַ שֶׁל קְטֹרֶת עֲבוֹדָה זָרָה אוֹ מְבוֹאוֹת מְטֻנָּפוֹת, לֹא הָיָה רְצוֹנוֹ לִרְאוֹתוֹ, מַה יַּעֲשֶׂה? הֵרִיחַ בָּהֶם שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתוֹ.

וּכְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ, אַף אֵלּוּ שֶׁהֵן בִּרְשׁוּתוֹ אֵינָן בִּרְשׁוּתוֹ. מִנַּיִן? מִמֹּשֶׁה וּבִלְעָם וְיוֹנָה וְיִרְמְיָה וְיָרָבְעָם.
מֹשֶׁה מִנַּיִן? דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, שִׁבְעָה יָמִים הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְפַתֶּה לְמֹשֶׁה בַּסְּנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה (שמות ג, י). וְהוּא מְשִׁיבוֹ, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַם מֵאָז. תְּמוֹל, מִתְּמוֹל, שִׁלְשֹׁם, מִשִּׁלְשֹׁם, גַּם, מֵאָז הֲרֵי שִׁבְעָה יָמִים. וְהוּא אוֹמֵר לוֹ: שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מָה אַתָּה סָבוּר שֶׁרַגְלֶיךָ בִּרְשׁוּתֶךָ. עָמַד וְהָלַךְ שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתוֹ.
יוֹנָה אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (יונה א, ב) קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי. וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה' וַיֵּרֶד יָפוֹ, לַסּוֹף הֶרְאָהוּ בַּיָּם כָּל אוֹתָן הַצָּרוֹת, וּבָלְעוֹ הַדָּג וַיִּקְרָא אֶל ה' מִמְּעֵי הַדָּגָה, וּלְבַסּוֹף נִמְרַט שֵׂעָר רֹאשׁוֹ וּזְקָנוֹ מִן אוֹתוֹ חֹם שֶׁהָיָה לוֹ בִּמְעֵי הַדָּגָה, וְאַחַר כָּךְ הָלַךְ שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתוֹ.
יִרְמְיָה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ בַּבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ [וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ]. וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי אֱלֹקִים הִנֵּה לֹא יָדַעְתִּי דַּבֵּר כִּי נַעַר אָנֹכִי (ירמיה א, ו). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַל תֹּאמַר נַעַר אָנֹכִי כִּי עַל כָּל אֲשֶׁר אֶשְׁלָחֲךָ תֵּלֵךְ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוְּךָ תְּדַבֵּר, בְּעַל כָּרְחֲךָ תֵּלֵךְ וּבְעַל כָּרְחֲךָ תְּדַבֵּר.

וּכְשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ, אַף הַיָּדַיִם אֵינָן בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל אָדָם.
אֵימָתַי? כְּשֶׁבָּא עִדּוֹ הַנָּבִיא אֵצֶל יָרָבְעָם, דִּכְתִיב: וְהִנֵּה אִישׁ אֱלֹהִים בָּא מִיהוּדָה בִּדְבַר ה' אֶל בֵּית אֵל וְיָרָבְעָם עֹמֵד עַל הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר, וַיִּקְרָא עַל הַמִּזְבֵּחַ בִּדְבַר ה' וַיֹּאמֶר מִזְבֵּחַ מִזְבֵּחַ כֹּה אָמַר ה' הִנֵּה בֵן נוֹלָד לְבֵית דָּוִד יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ וְזָבַח עָלֶיךָ אֶת כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת הַמַּקְטִרִים עָלֶיךָ וְעַצְמוֹת אָדָם יִשְׂרְפוּ עָלֶיךָ (מלכים א יג, א-ב). וְלָמָּה מִזְבֵּחַ מִזְבֵּחַ שְׁתֵּי פְעָמִים? מִזְבֵּחַ שֶׁבְּבֵית אֵל וּמִזְבֵּחַ שֶׁבְּדָן, שֶׁבָּהֶן הָיוּ אֵלּוּ שְׁנֵי עֲגָלִים. וְעַצְמוֹת אָדָם, עַצְמוֹת יָרָבְעָם אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא אָדָם, מִכָּאן שֶׁחָלַק כָּבוֹד לַמַּלְכוּת.
מִיָּד אָמַר יָרָבְעָם, שׁוֹטֶה הוּא זֶה.
אָמַר לוֹ: זֶה הָאוֹת הִנֵּה הַמִּזְבֵּחַ נִקְרָע וְנִשְׁפַּךְ הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר עָלָיו. וְהַמִּזְבֵּחַ נִקְרָע וַיִּשָּׁפֵךְ הַדֶּשֶׁן מִן הַמִּזְבֵּחַ כַּמּוֹפֵת אֲשֶׁר נָתַן. וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דְּבַר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר קָרָא עַל הַמִּזְבֵּחַ בְּבֵית אֵל וַיִּשְׁלַח יָרָבְעָם אֶת יָדוֹ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ לֵאמֹר תִּפְשֻׂהוּ וַתִּיבַשׁ יָדוֹ אֲשֶׁר שָׁלַח עָלָיו וְלֹא יָכֹל לַהֲשִׁיבָהּ אֵלָיו. כְּשֶׁהָיָה עוֹמֵד וּמַקְטִיר לַעֲבוֹדָה זָרָה לֹא יָבְשָׁה יָדוֹ, וְכֵיוָן שֶׁפָּשַׁט אוֹתָהּ כְּנֶגֶד הַנָּבִיא יָבְשָׁה. מִכָּאן אַתָּה לָמֵד, שֶׁחָס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כְּבוֹד אוֹתוֹ צַדִּיק יוֹתֵר מִכְּבוֹדוֹ.
אָמַר לוֹ: מָה אַתָּה סָבוּר שֶׁיָּדְךָ בִּרְשׁוּתֶךָ.
מִיָּד וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים חַל נָא אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ וְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדִי וְתָשֹׁב יָדִי אֵלָי, וַיְחַל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת פְּנֵי ה' וַתָּשָׁב יַד הַמֶּלֶךְ אֵלָיו וַתְּהִי כְּבָרִאשֹׁנָה.

וְאַף הָרַגְלַיִם אֵינָן בִּרְשׁוּתוֹ, פָּסוּק מָלֵא, מֵה' מִצְעֲדֵי גָבֶר וְאָדָם מַה יָּבִין דַּרְכּוֹ (משלי כ, כד). וְאָדָם הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהֵיכָן הוֹלֵךְ, אִם לְטוֹב אִם לְרָע, אִם לְמָוֶת אִם לְחַיִּים. וְכֵן אָמַר אֱלִישָׁע לִגְדוּדֵי אֲרָם, לֹא זֶה הַדֶּרֶךְ וְלֹא זֹה הָעִיר (מלכים ב ו, יט).
וְאַף הַפֶּה אֵינוֹ בִרְשׁוּתוֹ שֶׁל אָדָם. מְנָא לָן, מִבִּלְעָם וּמִיִּצְחָק.
בִּלְעָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ (דברים כג, ו).
יִצְחָק, בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס עֵשָׂו, הִתְחִיל מִזְדַּעְזֵעַ וְלוֹמַר גַּם אָרוּר יִהְיֶה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ, וְאַתָּה סָבוּר שֶׁפִּיךָ בִּרְשׁוּתֶךָ? חָזַר וְאָמַר, גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה.
לְכָךְ נֶאֱמַר: אֹזֶן שֹׁמַעַת וְעַיִן רֹאָה.

---

פתיחה נוספת בענין שהקב"ה גרם לו לברך את יעקב

יג וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה.
זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: חֶרְדַּת אָדָם יִתֵּן מוֹקֵשׁ וּבוֹטֵחַ בַּה' יְשֻׂגָּב (משלי כט, כ).
חֲרָדָה שֶׁהֶחֱרִיד יַעֲקֹב לְיִצְחָק, רָאוּי הָיָה שֶׁיְּקַלְּלֶנּוּ. וּמִי גָרַם לוֹ שֶׁבֵּרֲכוֹ, בּוֹטֵחַ בַּה' יְשֻׂגָּב.

אָמַר רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַר חֲנִינָא, שְׁתֵּי חֲרָדוֹת חָרַד יִצְחָק, אַחַת עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְאַחַת כְּשֶׁנִּכְנַס עֵשָׂו, וְאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶן גְּדוֹלָה. אֶלָּא מִמַּה שֶּׁאַתְּ קוֹרֵא כָּאן גְּדֹלָה עַד מְאֹד, אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁזּוֹ גְדוֹלָה.

סילוק

אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּעוֹלָם הַזֶּה, עַל יְדֵי יֵצֶר הָרַע אֵין אַתֶּם הוֹלְכִין בִּדְרָכָי. אֲבָל לֶעָתִיד לָבֹא, וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי לֵב הָאָבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר (יחזקאל לו, כו).

---

במדרש רבה:

[פרשה סז]
א וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְדֹלָה (בראשית כז, לג),
כְּתִיב (משלי כט, כה): חֶרְדַּת אָדָם יִתֵּן מוֹקֵשׁ וּבוֹטֵחַ בַּה' יְשֻׂגָּב,
חֲרָדָה שֶׁחָרְדָה רוּת לְבֹעַז, שֶׁנֶּאֱמַר (רות ג, ח): וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת. יִתֵּן מוֹקֵשׁ, בְּדִין הָיָה לְקַלְּלָהּ, אֶלָּא וּבוֹטֵחַ בַּה' יְשֻׂגָּב, נָתַן בְּלִבּוֹ וּבֵרְכָהּ, (רות ג, י): וַיֹּאמֶר בְּרוּכָה אַתְּ לַה' בִּתִּי.
חֲרָדָה שֶׁהֶחֱרִיד יַעֲקֹב לְיִצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְדֹלָה עַד מְֹאד. יִתֵּן מוֹקֵשׁ, בְּדִין הָיָה לְקַלְּלוֹ, אֶלָּא וּבוֹטֵחַ בַּה' יְשֻׂגָּב, שֶׁבֵּרְכוֹ וְאָמַר (בראשית כז, לג): גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה.

ב וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְדֹלָה עַד מְאֹד (בראשית כז, לג),
אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא מְאֹד, מֵחֲרָדָה שֶׁחָרַד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. אָמַר מִי הוּא זֶה שֶׁנַּעֲשָׂה סַרְסוּר בֵּינִי לְבֵין הַמָּקוֹם שֶׁיִּטֹּל יַעֲקֹב אֶת הַבְּרָכוֹת, כְּלַפֵּי רִבְקָה אֲמָרוֹ.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי בָנִים אֶחָד יוֹצֵא וְאֶחָד נִכְנַס, חָרֵיד, אֶתְמְהָא.
אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס עֵשָׂו אֵצֶל אָבִיו נִכְנְסָה עִמּוֹ גֵּיהִנֹּם.
רַבִּי אֲחָא אָמַר הִתְחִילוּ כָּתְלֵי הַבַּיִת מַרְתִיתִים, הֲדָא הוּא דְהוּא אָמַר (בראשית כז, לג): מִי אֵפוֹא, מִי הוּא זֶה שֶׁהוּא עָתִיד לֵיאָפוֹת כָּאן אֲנִי אוֹ בְנִי יַעֲקֹב. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא אַתְּ וְלֹא בִּנְךָ, אֶלָּא (בראשית כז, לג): הוּא הַצָּד צַיִד.

הוּא הַצָּד צַיִד,
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר שִׁמְעוֹן צַיָּדָא הֵיךְ צָדוּךְ, פָּכוֹר תַּרְעַיָּא הֵיךְ תַּרְעָךְ פָּכוּר וּמְקֻלְקָל,
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי יב, כז): לֹא יַחֲרֹךְ רְמִיָּה צֵידוֹ, רַבָּנָן אָמְרֵי לֹא יְאַחֵר וְלֹא יַאֲרִיךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְרַמַּאי וּלְצֵידוֹ.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מַהוּ לֹא יַחֲרֹךְ, לֹא יַאֲרִיךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְרַמַּאי וּלְצֵידוֹ, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה עֵשָׂו צָד צְבָאִים וְכוֹפְתָן וּמַלְאָךְ בָּא וּמַתִּירָן, וְעוֹפוֹת וּמְסַכְסְכָן, וּמַלְאָךְ בָּא וּמַפְרִיחָן. וְכָל כָּךְ לָמָּה (משלי יב, כז): וְהוֹן אָדָם יָקָר חָרוּץ, כְּדֵי שֶׁיָּבוֹא יַעֲקֹב שֶׁהוּא יְקָרוֹ שֶׁל עוֹלָם וְיִטֹּל אֶת הַבְּרָכוֹת, שֶׁמֵּעִקַּר הָעוֹלָם חֲרוּצוֹת לוֹ.

רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא שָׁאַל אֶת רַבִּי אַחָא, אֲמַר לֵיהּ מַהוּ דִּכְתִיב: הוֹן אָדָם יָקָר חָרוּץ, אֲמַר לֵיהּ חֲרוּצָה הִיא בְּיַד הַצַּדִּיקִים, שֶׁאֵינָם נוֹטְלִים מִן יְקָרָם שֶׁל עָתִיד לָבוֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה.​

וָאֹכַל מִכֹּל,
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה,
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִכָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית.
רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר מִכָּל טוּב שֶׁהוּא מְתֻקָּן לֶעָתִיד לָבוֹא. אָמַר לוֹ עִקְּרוֹ שֶׁל דְּבַר מָה הֶאֱכִילְךָ, אָמַר לוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ, אֶלָּא טוֹעֵם הָיִיתִי טַעַם פַּת, טַעַם בָּשָׂר, טַעַם דָּגִים, טַעַם חֲגָבִים, טַעַם כָּל מַעֲדַנִּים שֶׁבָּעוֹלָם.
אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה כֵּיוָן שֶׁהִזְכִּיר בָּשָׂר מִיָּד בָּכָה, אָמַר אֲנִי קְעָרָה אַחַת שֶׁל עֲדָשִׁים הֶאֱכִילַנִּי וְנָטַל אֶת בְּכוֹרָתִי, אַתָּה שֶׁהֶאֱכִילְךָ בָּשָׂר עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

[גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה]
אָמַר רַבִּי לֵוִי לְפִי שֶׁהָיָה אָבִינוּ יִצְחָק מִתְפַּחֵד וְאוֹמֵר תֹּאמַר שֶׁלֹא עָשִׂיתִי כַּשּׁוּרָה שֶׁעָשִׂיתִי אֶת שֶׁאֵינוֹ בְּכוֹר בְּכוֹר, כֵּיוָן שֶׁאָמַר (בראשית כז, לו): אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח, אָמַר יָאוּת בֵּרַכְתִּי.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אֵין קִיּוּם הַגֵּט אֶלָּא בְּחוֹתְמָיו, שֶׁלֹא תֹאמַר אִלּוּלֵי שֶׁרִמָּה יַעֲקֹב בְּאָבִיו לֹא נָטַל אֶת הַבְּרָכוֹת, תַּלְמוּד לוֹמַר: גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה.
ג אָמַר רַבִּי יִצְחָק בָּא לְקַלְּלוֹ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִזָּהֵר שֶׁאִם אַתְּ מְקַלְּלוֹ לְנַפְשְׁךָ אַתְּ מְקַלֵּל, דַּאֲמַרְתְּ (בראשית כז, כט): אֹרְרֶיךָ אָרוּר.

[גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה]
אָמַר רַבִּי לֵוִי שִׁשָּׁה דְבָרִים מְשַׁמְּשִׁין אֶת הָאָדָם, שְׁלשָׁה בִּרְשׁוּתוֹ וּשְׁלשָׁה אֵינָן בִּרְשׁוּתוֹ,
הָעַיִן וְהָאֹזֶן וְחֹטֶם, שֶׁלֹא בִּרְשׁוּתוֹ, חָמֵי מַה דְּלָא בָעֵי, שְׁמַע מַה דְּלָא בָעֵי, מְרִיחַ מַה דְּלָא בָעֵי.
הַפֶּה וְהַיָּד וְהָרֶגֶל, בִּרְשׁוּתוֹ, אִין בָּעֵי הוּא לָעֵי בְּאוֹרָיְיתָא, אִין בָּעֵי לִשָּׁנָא בִישָׁא, אִין בָּעֵי מְחָרֵף וּמְגַדֵּף.
הַיָּד אִין בָּעֵי הוּא עָבֵיד מִצְוָתָא, אִין בָּעֵי הוּא גָנֵב, וְאִי בָּעֵי הוּא קָטֵיל.
הָרֶגֶל אִי בָּעֵי הוּא אָזֵיל לְבָתֵּי טְרַטְסִיָאוֹת וּלְבָתֵּי קִרְקַסְיָאוֹת, וְאִין בָּעֵי הוּא אָזֵיל לְבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת.
וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא זוֹכֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה אוֹתָן שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ שֶׁלֹא בִּרְשׁוּתוֹ,
הַיָּד (מלכים א יג, ד): וַתִּיבַשׁ יָדוֹ אֲשֶׁר שָׁלַח עָלָיו.
הַפֶּה, (בראשית כז, לג): גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה.
הָרֶגֶל (משלי א, טו טז): בְּנִי אַל תֵּלֵךְ בַּדֶּרֶךְ אִתָּם, כִּי רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרוּצוּ:

---

*יצויין כי במדרש אגדת בראשית (פר' מג) יש פתיחות על "ויתן לך", ולפי שלא מצאתי טקסט מוכן לא העתקתים הנה, ויעויין שם.

 

[יוסף צ. הירשמן]

במדרש תנחומא הובאה אחרי פרשה זו דרשה על "שיר למעלות אשא עיני"
יצויין כי גם במדרש אגדת בראשית דורש פרק זה אחר פרשה דידן, כי כן דרך מדרש זה לדרוש פתיחה על הסידרא, ואח"כ פתיחה על ענין בנביאים, ואח"כ על פרק תהילים שהוא מכתובים, וכפה"נ משם הוכנסה הדרשה גם למדרש תנחומא, אלא דבהא נחלקו מנהגיהם שבתנחומא החלה הסידרא בפסוק "ויחרד יצחק" ובאגדת בראשית החלה הסידרא לעיל בפסוק "ויתן לך".

---

יד שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים וְגוֹ' (תהלים קכא, א).
זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישֹׁר (זכריה ד, ז), זֶה מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ הַר הַגָּדוֹל. שֶׁהוּא גָדוֹל מִן הָאָבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד (ישעיה נב, יג). יָרוּם מֵאַבְרָהָם, וְנִשָּׂא מִיִּצְחָק, וְגָבַהּ מִיַּעֲקֹב. יָרוּם מֵאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה' (בראשית חד, כב). וְנִשָּׂא מִמֹּשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ (במדבר יא, יב). וְגָבַהּ מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְגַבֹּתֶם מְלֵאֹת עֵינַיִם (יחזקאל א, יח). לְכָךְ נֶאֱמַר: מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל. וּמִמִּי הוּא יוֹצֵא, מִזְּרֻבָּבֶל. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ זְרֻבָּבֶל, מִפְּנֵי שֶׁנּוֹלַד בְּבָבֶל. וּמִי הוּא מִדָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבֶן שְׁלֹמֹה רְחַבְעָם, אֲבִיָּה בְנוֹ וְגוֹ', עַד וּדְלָיָה וַעֲנָנִי שִׁבְעָה (דה"א ג, י-כד). וּמַהוּ עֲנָנִי, זֶה מָשִׁיחַ. כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת שִׁבְעָה אֵלֶּה (זכריה ד, י). שֶׁנֶּאֱמַר: חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה הֲוָא (דניאל ז, יג). וַעֲנָנִי שִׁבְעָה, מַהוּ שִׁבְעָה. מַה שֶּׁכָּתוּב בְּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת שִׁבְעָה אֵלֶּה. לְכָךְ נֶאֱמַר: מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל, זֶה שֶׁכָּתוּב בּוֹ, וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים וְגוֹ' (ישעיה יא, ד). וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה וְגוֹ' (זכריה ד, ז), מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, בֵּאדַיִן דָּקוּ כַחֲדָה וְגוֹ', וּכְתִיב: וְאַבְנָא דִּי מְחָת לְצַלְמָא הֲוַת לְטוּר רַב וּמְלָאת כָּל אַרְעָא (דניאל ב, לה). לְכָךְ נֶאֱמַר: מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל. וְהֵיכָן הוּא בָא, דֶּרֶךְ הֶהָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר וְגוֹ' (ישעיה נב, ז). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין וְאוֹמְרִים: אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי, עֶזְרִי מֵעִם ה' עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ (תהלים קכא, א). אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.

 

[יוסף צ. הירשמן]

מִטַּל הַשָּׁמַיִם,
זֶה הַמָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טז, ד): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם.
וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ,
זֶה הַבְּאֵר שֶׁהָיְתָה מַעֲלָה לָהֶם מִינֵי דָגִים שְׁמֵנִים יוֹתֵר מִדַּאי.

לחץ כדי לכווץ...

במדרש אגדת בראשית מסיים עלה:
ורוב דגן ותירוש. אלו שלוים, [שנאמר ותעל השלו].

 

[יוסף צ. הירשמן]

{לד} כִּשְׁמֹ֤עַ עֵשָׂו֙ אֶת-דִּבְרֵ֣י אָבִ֔יו וַיִּצְעַ֣ק צְעָקָ֔ה גְּדֹלָ֥ה וּמָרָ֖ה עַד-מְאֹ֑ד וַיֹּ֣אמֶר לְאָבִ֔יו בָּֽרֲכֵ֥נִי גַם-אָ֖נִי אָבִֽי:
{לה} וַיֹּ֕אמֶר בָּ֥א אָחִ֖יךָ בְּמִרְמָ֑ה וַיִּקַּ֖ח בִּרְכָתֶֽךָ:
{לו} וַיֹּ֡אמֶר הֲכִי֩ קָרָ֨א שְׁמ֜וֹ יַֽעֲקֹ֗ב וַֽיַּעְקְבֵ֨נִי֙ זֶ֣ה פַֽעֲמַ֔יִם אֶת-בְּֽכֹרָתִ֣י לָקָ֔ח וְהִנֵּ֥ה עַתָּ֖ה לָקַ֣ח בִּרְכָתִ֑י וַיֹּאמַ֕ר הֲלֹֽא-אָצַ֥לְתָּ לִּ֖י בְּרָכָֽה:
{לז} וַיַּ֨עַן יִצְחָ֜ק וַיֹּ֣אמֶר לְעֵשָׂ֗ו הֵ֣ן גְּבִ֞יר שַׂמְתִּ֥יו לָךְ֙ וְאֶת-כָּל-אֶחָ֗יו נָתַ֤תִּי לוֹ֙ לַֽעֲבָדִ֔ים וְדָגָ֥ן וְתִיר֖שׁ סְמַכְתִּ֑יו וּלְכָ֣ה אֵפ֔וֹא מָ֥ה אֶֽעֱשֶׂ֖ה בְּנִֽי:
{לח} וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו אֶל-אָבִ֗יו הַֽבֲרָכָ֨ה אַחַ֤ת הִֽוא-לְךָ֙ אָבִ֔י בָּֽרֲכֵ֥נִי גַם-אָ֖נִי אָבִ֑י וַיִּשָּׂ֥א עֵשָׂ֛ו קֹל֖וֹ וַיֵּֽבְךְּ:
{לט} וַיַּ֛עַן יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֑יו הִנֵּ֞ה מִשְׁמַנֵּ֤י הָאָ֨רֶץ֙ יִֽהְיֶ֣ה מֽוֹשָׁבֶ֔ךָ וּמִטַּ֥ל הַשָּׁמַ֖יִם מֵעָֽל:
{מ} וְעַל-חַרְבְּךָ֣ תִֽחְיֶ֔ה וְאֶת-אָחִ֖יךָ תַּֽעֲבֹ֑ד וְהָיָה֙ כַּֽאֲשֶׁ֣ר תָּרִ֔יד וּפָֽרַקְתָּ֥ עֻלּ֖וֹ מֵעַ֥ל צַוָּארֶֽךָ:

---

במדרש רבה:

ד כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו [וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד] (בראשית כז, לד),
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא כָּל מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַתְּרָן הוּא יִתְוַתְּרוּן בְּנֵי מְעוֹהִי, אֶלָּא מַאֲרִיךְ אַפֵּיהּ וְגָבֵי דִּילֵיהּ, זְעָקָה אַחַת הִזְעִיק יַעֲקֹב לְעֵשָׂו, דִּכְתִיב: כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּזְעַק זְעָקָה, וְהֵיכָן נִפְרַע לוֹ בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ד, א): וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד.

---

פסוק לה

(בראשית כז, לה): בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה,
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר בָּא בְּחָכְמַת תּוֹרָתוֹ.

---

פסוק לו

וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי,
רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר הִתְחִיל מְחַכֵּךְ בִּגְרוֹנוֹ כְּמַאן דִּמְחַיֵּיךְ וְזוֹרֵק רֹק מִפִּיו. וַיֹּאמֶר הֲכִי, וַיַּעְקְבֵנִי, אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְשָׁתַקְתִּי לוֹ, וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי וְשָׁתַקְתִּי לוֹ,
הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה,
מִן הַנִּצֹּלֶת.

---

פסוק לז

ה וַיַּעַן יִצְחָק וַיֹּאמֶר לְעֵשָׂו הֵן גְּבִיר (בראשית כז, לז),
אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ, בְּרָכָה שְׁבִיעִית, וְלָמָה הוּא אוֹמְרָהּ לוֹ תְּחִלָּה, אֶלָּא אָמַר לוֹ מֶלֶךְ עֲשִׂיתִיהוּ עָלֶיךָ וּבִרְכוֹתֶיךָ שֶׁלּוֹ הֵן, הֵן עַבְדָא דְּמַאן, נִכְסֵיהּ דְּמַאן, עַבְדָּא כָּל מַה דִּילֵיהּ לְמָרָא. וְאֶת כָּל אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים.

וּלְכָה אֵפוֹא,
בְּרַם לְךָ פִּתְּךָ אֲפוּיָה.
רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ,
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר הֶרֶף מִמֶּנִּי שֶׁפּוּרְנִיתָה אֲפוּיָה לְךָ בְּכָל מָקוֹם.
רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר הֶרֶף מִמֶּנִּי שֶׁאַף וְחֵמָה מְסוּרִין לוֹ.

[יֻחַן רָשָׁע בַּל לָמַד צֶדֶק בְּאֶרֶץ נְכֹחוֹת יְעַוֵּל וּבַל יִרְאֶה גֵּאוּת ה' (ישעיה כו, י)]
רַבִּי שִׂמְלָאי וְאָמְרֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּךְ הָיִיתָ אוֹמֵר וּלְכָה אֵפוֹא?
אָמַר לוֹ: יֻחַן,
אָמַר לוֹ: רָשָׁע הוּא,
אָמַר לוֹ: בַּל לָמַד צֶדֶק? לֹא כִבֵּד אֶת הוֹרָיו?
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (ישעיה כו, י): בְּאֶרֶץ נְכֹחוֹת יְעַוֵּל, עָתִיד הוּא לִפְשֹׁט יָדוֹ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ.
אָמַר לוֹ אִם כֵּן הַשְׁפַּע לוֹ שַׁלְוָה בָּעוֹלָם הַזֶּה: וּבַל יִרְאֶה גֵּאוּת ה' לֶעָתִיד לָבוֹא.

---

[פסוק לח מילקוט שמעוני:
שְׁלשָׁה בָּאוּ בָּעֲלִילָה, קַיִן, וְעֵשָׂו, וּמְנַשֶּׁה.
קַיִן דִּכְתִיב (לעיל ד, יג) "גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא"
עֵשָׂו דִּכְתִיב (להלן פסוק לח) הַבֲרָכָה אַחַת הִוא לְךָ אָבִי
מְנַשֶּׁה בִּתְחִלָּה קָרָא לֶאֱלֹהוּת הַרְבֵּה, וּלְבַסּוֹף לֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתָיו.]

---

פסוק לט

ו וַיַּעַן יִצְחָק וַיֹּאמֶר הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ (בראשית כז, לט),
זוֹ אִיטַלְיָאָה.
וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל, זוֹ בֵּית גּוּבְרִין.
דָּבָר אַחֵר,
הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, מִן שְׁמֵנַיָּא דְאַרְעָא, מִן הֵן מִתְעַבְּדָא אַרְעָא שְׁמֵנַיָּא, שְׁמֵנִין מִן טַלָּא. וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל,

---

פסוק מ

[וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה]
אַנְטוֹנִינוֹס שָׁלַח לְרַבֵּינוּ אֲמַר לֵיהּ בְּגִין דְּתִסַּוְרָתָא* חַסְרִין מַה נַּעֲבֵיד וּנְמַלֵּא יַתְהוֹן, נַסְבֵיהּ לִשְׁלוּחָא וְעַיְלֵיהּ לְגוֹ פַּרְדֵּסָא שָׁרֵי עָקַר פֻּגְלִין רַבְרְבִין וְשָׁתֵיל דְּקִיקִין, אֲמַר לֵיהּ הַב לִי אַנְטוֹגְרָפָא*, אֲמַר לֵיהּ לֵית אַתְּ צְרִיךְ, סְלֵיק לְגַבֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ דֵּין הָן אַנְטוֹגְרָפָא, אֲמַר לֵיהּ לָא יְהִיב לִי כְּלוּם. אֲמַר לֵיהּ וּמָה אֲמַר לָךְ, אֲמַר לֵיהּ לָא אֲמַר לִי כְלוּם. אֲמַר לֵיהּ וְלָא עֲבַד קוֹדָמָיךְ כְּלוּם. אֲמַר לֵיהּ נַסְבַנִי וְאַעֲלַנִי לְגוֹ פַּרְדֵּסָא שָׁרֵי עָקַר פֻּגְלִין רַבְרְבִין וְשָׁתֵיל דְּקִיקִין, תְּרָדִין רַבְרְבִין וְשָׁתֵל דְּקִיקִין, חַסִּין רַבְרְבִין וְשָׁתֵל דְּקִיקִין, מִיָּד הֵבִין, שָׁרֵי מַפִּיק דֻּכָּסִין וּמְעַיֵּיל דֻּכָּסִין עַד זְמַן דְּאִתְמַלְיָּן תִּסַּוְרָתָא.
*תסורתא=האוצרות. פוגלין=צנונות. אנטוגרפא=לפי עניינו מענה בכתב.
והענין הוא שהדוכסים שביקשו להתמנות העשירו את אוצר המלך, וסיפר מעשה זו להורות שחיי עשו על ידי הריגה בלבד, כי אנטונינוס מעשו היה.

ז וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה (בראשית כז, מ),
רַבִּי לֵוִי אָמַר עוּל חַרְבָּךְ וְאַתְּ חָיֵי.

וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד,
אָמַר רַב הוּנָא אִם זָכָה תַּעֲבֹד, וְאִם לָאו תְּאַבֵּד.

וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד,
אַתְּ יֵשׁ לְךָ יְרִידִים שְׁוָקִים וְהוּא יֵשׁ לוֹ שְׁוָקִים, אַתְּ יֵשׁ לָךְ נִימוֹסוֹת וְהוּא יֵשׁ לוֹ נִימוֹסוֹת.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא אִם רָאִיתָ אָחִיךָ פּוֹרֵק עֻלָּהּ שֶׁל תּוֹרָה מֵעָלָיו, גְּזֹר עָלָיו שְׁמָדִים וְאַתָּה שׁוֹלֵט בּוֹ.
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה סג, טז): כִּי אַתָּה אָבִינוּ כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ וְיִשְׂרָאֵל לֹא יַכִּירָנוּ, וְיִצְחָק הֵיכָן הוּא, מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ גְּזֹר עָלָיו שְׁמָדִים אַתְּ מַתְכִּיפוֹ לָאָבוֹת?

---

 

[יוסף צ. הירשמן]

{מא} וַיִּשְׂטֹ֤ם עֵשָׂו֙ אֶת-יַֽעֲקֹ֔ב עַ֨ל-הַבְּרָכָ֔ה אֲשֶׁ֥ר בֵּֽרֲכ֖וֹ אָבִ֑יו וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו בְּלִבּ֗וֹ יִקְרְבוּ֙ יְמֵי֙ אֵ֣בֶל אָבִ֔י וְאַֽהַרְגָ֖ה אֶת-יַֽעֲקֹ֥ב אָחִֽי:
{מב} וַיֻּגַּ֣ד לְרִבְקָ֔ה אֶת-דִּבְרֵ֥י עֵשָׂ֖ו בְּנָ֣הּ הַגָּדֹ֑ל וַתִּשְׁלַ֞ח וַתִּקְרָ֤א לְיַֽעֲקֹב֙ בְּנָ֣הּ הַקָּטָ֔ן וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו הִנֵּה֙ עֵשָׂ֣ו אָחִ֔יךָ מִתְנַחֵ֥ם לְךָ֖ לְהָרְגֶֽךָ:
{מג} וְעַתָּ֥ה בְנִ֖י שְׁמַ֣ע בְּקֹלִ֑י וְק֧וּם בְּרַח-לְךָ֛ אֶל-לָבָ֥ן אָחִ֖י חָרָֽנָה:
{מד} וְיָֽשַׁבְתָּ֥ עִמּ֖וֹ יָמִ֣ים אֲחָדִ֑ים עַ֥ד אֲשֶׁר-תָּשׁ֖וּב חֲמַ֥ת אָחִֽיךָ:
{מה} עַד-שׁ֨וּב אַף-אָחִ֜יךָ מִמְּךָ֗ וְשָׁכַח֙ אֵ֣ת אֲשֶׁר-עָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ וְשָֽׁלַחְתִּ֖י וּלְקַחְתִּ֣יךָ מִשָּׁ֑ם לָמָ֥ה אֶשְׁכַּ֛ל גַּם-שְׁנֵיכֶ֖ם י֥וֹם אֶחָֽד:

---

במדרש רבה:

ח וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו [אֶת יַעֲקֹב] (בראשית כז, מא),
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר יוֹסֵי סֶנַטֵּרוֹ, וְנַעֲשָׂה לוֹ שׂוֹנֵא וְנוֹקֵם וְנוֹטֵר,
עַד כַּדֵּין קָרְיָן סֶנַטְרֵיה דְּרוֹמִי.

וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ,
הָרְשָׁעִים בִּרְשׁוּת לִבָּן
(תהלים יד, א): אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ, וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ, (מלכים א יב, כו): וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ, (אסתר ו, ו): וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ.
אֲבָל הַצַּדִּיקִים לִבָּן בִּרְשׁוּתָן
(שמואל א א, יג): וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ, (שמואל א כז, א): וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל לִבּוֹ, (דניאל א, ח): וַיָּשֶׂם דָּנִיֵּאל עַל לִבּוֹ,
דּוֹמִין לְבוֹרְאָן (בראשית ח, כא): וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ.

(בראשית כז, מא): יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי,
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה,
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בָּא לוֹ עֵשָׂו בִּמְתִינָה, אָמַר מָה אֲנִי מַכְרִיעַ אֶת אַבָּא, אֶלָּא יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגֵּהוּ.
רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר בַּת קוֹל אוֹמֶרֶת הַרְבֵּה סְיָחִים מֵתוּ וְנַעֲשׂוּ עוֹרוֹתֵיהֶם עַל גַּבֵּי אִמּוֹתֵיהֶן.
רַבָּנָן אָמְרֵי אִם הוֹרְגוֹ אֲנִי, יֵשׁ שֵׁם וָעֵבֶר יוֹשְׁבִין עָלַי בַּדִּין וְאוֹמְרִים לִי לָמָּה הָרַגְתָּ אֶת אָחִיךָ, אֶלָּא הֲרֵינִי הוֹלֵךְ וּמִתְחַתֵּן לְיִשְׁמָעֵאל וְהוּא בָּא וְעוֹרֵר עִמּוֹ עַל הַבְּכוֹרָה וְהוֹרְגוֹ, וַאֲנִי עוֹמֵד עָלָיו כְּגוֹאֵל הַדָּם וְהוֹרְגוֹ, וְיוֹרֵשׁ אֲנִי שְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת.
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל לה, י): יַעַן אֲמָרְךָ אֶת שְׁנֵי הַגּוֹיִם וְאֶת שְׁתֵּי הָאֲרָצוֹת לִי תִהְיֶינָה וִירַשְׁנוּהָ וַה' שָׁם הָיָה, מַאן אֲמַר דַּאֲמַר כֵּן, אָמַר רַבִּי יוּדָן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא - וַה' שָׁם הָיָה.
אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה כָּפַר עֵשָׂו וְאָמַר לֹא אָמַרְתִּי הֲדָא מִלְּתָא, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֵית אַתְּ יָדַע דַּאֲנָא הוּא בּוֹדְקֵיהוֹן דִּלְבָבַיָא (ירמיה יז, י): אֲנִי ה' חֹקֵר לֵב.

---

פסוק מב

ט וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל (בראשית כז, מב),
מִי הִגִּיד לָהּ, רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק, אִמָּהוֹת נְבִיאוֹת הָיוּ וְרִבְקָה הָיְתָה מִן הָאִמָּהוֹת.
רַבִּי יִצְחָק אָמַר אֲפִלּוּ הֶדְיוֹט אֵינוֹ חוֹרֵשׁ תֶּלֶם בְּתוֹךְ תֶּלֶם, וּנְבִיאִים חוֹרְשִׁים תֶּלֶם בְּתוֹךְ תֶּלֶם, וְאַתְּ אָמַר (תהלים קה, טו): אַל תִּגְעוּ בִמְשִׁיחָי וְלִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ.

וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב [בְּנָהּ הַקָּטָן וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ]
אָמְרָה לוֹ הָרָשָׁע הַזֶּה כַּמָּה הוּא תּוֹהֶא עָלֶיךָ, כַּמָּה הוּא מִתְנַחֵם עָלֶיךָ וּכְבָר שָׁתָה עָלֶיךָ כּוֹס תַּנְחוּמִין.

---

פסוקים מג-מה

י וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח לְךָ.

וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים (בראשית כז, מג מד),
כְּתִיב (בראשית כט, כ): וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים,
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּזִי נֶאֱמַר כָּאן אֲחָדִים וְנֶאֱמַר לְהַלָּן אֲחָדִים, מַה לְּהַלָּן אֲחָדִים שֶׁבַע שָׁנִים, אַף אֲחָדִים שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן שֶׁבַע שָׁנִים.

עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ,
אִמּוֹ בְּצִדְקָתָהּ אָמְרָה עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ, וְהוּא לֹא עָשָׂה כֵן אֶלָּא (עמוס א, יא): וַיִּטְרֹף לָעַד אַפּוֹ וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר עוֹבְרַתֵּיהּ וְנִחַרְתֵּיהּ לָא זִיעָא מִפּוּמֵיהּ.

(בראשית כז, מה): לָמָּה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם.

---

 

[יוסף צ. הירשמן]

{מו} וַתֹּ֤אמֶר רִבְקָה֙ אֶל-יִצְחָ֔ק קַ֣צְתִּי בְחַיַּ֔י מִפְּנֵ֖י בְּנ֣וֹת חֵ֑ת אִם-לֹקֵ֣חַ יַֽ֠עֲקֹ֠ב אִשָּׁ֨ה מִבְּנוֹת-חֵ֤ת כָּאֵ֨לֶּה֙ מִבְּנ֣וֹת הָאָ֔רֶץ לָ֥מָּה לִּ֖י חַיִּֽים:
כח {א} וַיִּקְרָ֥א יִצְחָ֛ק אֶֽל-יַֽעֲקֹ֖ב וַיְבָ֣רֶךְ אֹת֑וֹ וַיְצַוֵּ֨הוּ֙ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ לֹֽא-תִקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה מִבְּנ֥וֹת כְּנָֽעַן:
{ב} ק֥וּם לֵךְ֙ פַּדֶּ֣נָֽה אֲרָ֔ם בֵּ֥יתָה בְתוּאֵ֖ל אֲבִ֣י אִמֶּ֑ךָ וְקַח-לְךָ֤ מִשָּׁם֙ אִשָּׁ֔ה מִבְּנ֥וֹת לָבָ֖ן אֲחִ֥י אִמֶּֽךָ:
{ג} וְאֵ֤ל שַׁדַּי֙ יְבָרֵ֣ךְ אֹֽתְךָ֔ וְיַפְרְךָ֖ וְיַרְבֶּ֑ךָ וְהָיִ֖יתָ לִקְהַ֥ל עַמִּֽים:
{ד} וְיִֽתֶּן-לְךָ֙ אֶת-בִּרְכַּ֣ת אַבְרָהָ֔ם לְךָ֖ וּלְזַרְעֲךָ֣ אִתָּ֑ךְ לְרִשְׁתְּךָ֙ אֶת-אֶ֣רֶץ מְגֻרֶ֔יךָ אֲשֶׁר-נָתַ֥ן אֱלֹהִ֖ים לְאַבְרָהָֽם:
{ה} שביעי וַיִּשְׁלַ֤ח יִצְחָק֙ אֶֽת-יַֽעֲקֹ֔ב וַיֵּ֖לֶךְ פַּדֶּ֣נָֽה אֲרָ֑ם אֶל-לָבָ֤ן בֶּן-בְּתוּאֵל֙ הָֽאֲרַמִּ֔י אֲחִ֣י רִבְקָ֔ה אֵ֥ם יַֽעֲקֹ֖ב וְעֵשָֽׂו:

---

במדרש רבה:

יא וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי (בראשית כז, מו),
אָמַר רַב הוּנָא הִתְחִילָה גּוֹרֶפֶת מֵחוֹטְמָהּ וּמַשְׁלֶכֶת,

אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה,
קוֹפַּחַת זוֹ לָזוֹ וְזוֹ לָזוֹ.
*פירוש, נטלה כלותיה נשות עשו והכתה ראש האחת בשניה והשניה בראשונה.

---

פסוק א

יב וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ (בראשית כח, א),
רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר לְפִי שֶׁהָיוּ הַבְּרָכוֹת מְפֻקְפָּקוֹת בְּיָדוֹ, וְהֵיכָן נִתְאוֹשְׁשׁוּ בְּיָדוֹ, כָּאן, וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אֵין קִיּוּם הַגֵּט אֶלָּא בְּחוֹתְמָיו, שֶׁלֹא תֹאמַר אִלּוּלֵי שֶׁרִמָּה יַעֲקֹב בְּאָבִיו לֹא נָטַל בִּרְכוֹתָיו, תַּלְמוּד לוֹמַר: וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ,
אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה מָשָׁל לְבֶן מְלָכִים שֶׁהָיָה חוֹתֵר לְאָבִיו לִטֹּל לִטְרָא אַחַת שֶׁל זָהָב, אָמַר לוֹ לָמָּה בְּמַטְמוֹנִיּוֹת בּוֹא וְטֹל לְךָ בְּפַרְהֶסְיָא, וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ.

וַיְצַוֵּהוּ [וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן],
הִזְהִירוֹ עַל בְּנוֹת עָנֵר אֶשְׁכּוֹל וּמַמְרֵא.

---

עד כאן ממדרש רבה.

פסוקים ג-ד בפרקי דרבי אליעזר (פרק לה):

טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ [קהלת ז, ח], הַבְּרָכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁבֵּרַךְ יִצְחָק לְיַעֲקֹב עַל טַלְלֵי שָׁמַיִם וְעַל דְּגַן הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית כז, כח] וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ. הַבְּרָכוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת בִּרְכוֹת יְסוֹד עוֹלָם, וְאֵין בָּהֶם הֶפְסֵק לֹא בָעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר [שם כח, ג] וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ.
וְעוֹד הוֹסִיף לוֹ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ [שם ד].
הֱוֵי אוֹמֵר טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ:

---

 

[יוסף צ. הירשמן]

{ו} וַיַּ֣רְא עֵשָׂ֗ו כִּֽי-בֵרַ֣ךְ יִצְחָק֘ אֶת-יַֽעֲקֹב֒ וְשִׁלַּ֤ח אֹתוֹ֙ פַּדֶּ֣נָֽה אֲרָ֔ם לָקַֽחַת-ל֥וֹ מִשָּׁ֖ם אִשָּׁ֑ה בְּבָֽרֲכ֣וֹ אֹת֔וֹ וַיְצַ֤ו עָלָיו֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽא-תִקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה מִבְּנ֥וֹת כְּנָֽעַן:
{ז} מפטיר וַיִּשְׁמַ֣ע יַֽעֲקֹ֔ב אֶל-אָבִ֖יו וְאֶל-אִמּ֑וֹ וַיֵּ֖לֶךְ פַּדֶּ֥נָֽה אֲרָֽם:
{ח} וַיַּ֣רְא עֵשָׂ֔ו כִּ֥י רָע֖וֹת בְּנ֣וֹת כְּנָ֑עַן בְּעֵינֵ֖י יִצְחָ֥ק אָבִֽיו:
{ט} וַיֵּ֥לֶךְ עֵשָׂ֖ו אֶל-יִשְׁמָעֵ֑אל וַיִּקַּ֡ח אֶֽת-מָֽחֲלַ֣ת | בַּת-יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן-אַבְרָהָ֜ם אֲח֧וֹת נְבָי֛וֹת עַל-נָשָׁ֖יו ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה: (ס)

---

במדרש רבה:

(בראשית כז, ז): וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ,
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כא, ב): כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו [וְשֹׁמֵעַ לְעֵצָה חָכָם],
כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו זֶה שִׁמְשׁוֹן, (שופטים יד, ג): וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל אָבִיו אוֹתָהּ קַח לִי כִּי הִיא יָשְׁרָה בְעֵינָי.
(משלי יב, טו): וְשֹׁמֵעַ לְעֵצָה חָכָם, זֶה יַעֲקֹב. וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ.

---

פסוקים ח-ט

יג וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן.

וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל (בראשית כח, ח),
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר נָתַן דַּעְתּוֹ לְהִתְגַּיֵּר.
(בראשית כז, ט): מָחֲלַת, שֶׁמָּחַל לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּל עֲוֹנוֹתָיו.
(בראשית לו, ג): בָּשְׂמַת, שֶׁנִּתְבַּסְמָה דַּעְתּוֹ עָלָיו,

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אִלּוּ הוֹצִיא אֶת הָרִאשׁוֹנוֹת יָפֶה הָיָה, אֶלָּא (בראשית כח, ט): עַל נָשָׁיו, כְּאֵב עַל כְּאֵב.
דָּבָר אַחֵר, כּוּב* עַל כּוּב, תּוֹסֶפֶת עַל בַּיִת מָלֵא.
*מין קוץ.

---

רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַיְּבוּ אָמַר (משלי יב, יג): בְּפֶשַׁע שְׂפָתַיִם מוֹקֵשׁ רָע וַיֵּצֵא מִצָּרָה צַדִּיק,
בְּפֶשַׁע שְׂפָתַיִם מוֹקֵשׁ רָע, מִמֶּרֶד שֶׁמָּרְדוּ עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהִכְעִיסוּ אוֹתוֹ, וְכֵן נָשָׁיו שֶׁהִכְעִיסוּ אוֹתוֹ, בָּאת לָהֶם תַּקָּלָה.
וַיֵּצֵא מִצָּרָה צַדִּיק, זֶה יַעֲקֹב, (בראשית כח, י): וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה.

---

 

[יוסף צ. הירשמן]

עוד מפרקי דרבי אליעזר (פרק לב) השייך לפרשה זו:

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר בְּשָׁעָה שֶׁנֶּעֱקַד יִצְחָק נָשָׂא אֶת עֵינָיו לְמַעְלָה וְרָאָה אֶת הַשְּׁכִינָה, וּכְתִיב [שמות לג, כ] כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי. אֶלָּא תַּחַת הַמִּיתָה כָּהוּ עֵינָיו לְעֵת זִקְנָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית כז, א] וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת. מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁהַסּוּמָא חָשׁוּב כַּמֵּת.

---

הִגִּיעַ לֵיל יוֹם הַפֶּסַח, וְקָרָא יִצְחָק לְעֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדוֹל וְאָמַר לוֹ, בְּנִי, זֶה הַלַּיְלָה כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ אוֹמְרִים בּוֹ הַלֵּל, וְאוֹצְרוֹת טְלָלִים נִפְתָּחִים בְּזֶה הַלַּיְלָה, עֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים עַד שֶׁאֲנִי בְעוֹדִי אֲבָרֶכְךָ. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְשִׁיבָה וְאוֹמֶרֶת [משלי כג, ו] אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן.
הָלַךְ לְהָבִיא וְנִתְעַכֵּב שָׁם.
אָמְרָה רִבְקָה לְיַעֲקֹב, בְּנִי, הַלַּיְלָה הַזֶּה אוֹצְרוֹת טְלָלִים נִפְתָּחִים בּוֹ, הָעֶלְיוֹנִים אוֹמְרִים שִׁירָה, הַלַּיְלָה הַזֶּה עֲתִידִים בָּנֶיךָ לְהִגָּאֵל מִיַּד שִׁעְבּוּד, הַלַּיְלָה הַזֶּה עֲתִידִין לוֹמַר שִׁירָה, עֲשֵׂה מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ, עַד שֶׁהוּא בְעוֹדוֹ יְבָרֶכְךָ.
יַעֲקֹב הָיָה בָקִי בַתּוֹרָה, פָּחַד לִבּוֹ עַל קִלְלַת אָבִיו. אָמְרָה לוֹ אִמּוֹ, בְּנִי, בְּרָכוֹת עָלֶיךָ וְעַל זַרְעֶךָ. וְאִם קְלָלוֹת, עָלַי וְעַל נַפְשִׁי, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית כז, יג] עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי.

---

הָלַךְ וְהֵבִיא שְׁנֵי גְדָיֵי עִזִּים. וְכִי שְׁנֵי גְדָיֵי עִזִּים הָיָה מַאֲכָלוֹ שֶׁל יִצְחָק וַהֲלֹא דַּי לוֹ בְּאֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר [משלי יג, כה] צַדִּיק אֹכֵל לְשׂבַע נַפְשׁוֹ. אֶלָּא אֶחָד כְּנֶגֶד הַפֶּסַח וְאֶחָד לַעֲשׂוֹת לוֹ מַטְעַמִּים לֶאֱכֹל, דְּתָנֵינָן: הַפֶּסַח אֵינוֹ בָא אֶלָּא עַל הַשׂבַע.
נִכְנַס וְאָמַר לוֹ קוּם נָא שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵּידִי [בראשית כז, יט].
אָמַר יִצְחָק,
הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב [שם כב] בְּיִחוּד הַשֵּׁם.
הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב בְּהֶגְיוֹן תּוֹרָה.
וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו [שם] בְּכָל שְׁפִיכוּת דָּמִים וּבְכָל מָוֶת רָע.
וְלֹא עוֹד אֶלָּא כְּשֶׁמַּכְרִיזִין בַּשָּׁמַיִם הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, הַשָּׁמַיִם רוֹעֲשִׁים,
וּכְשֶׁמַּכְרִיזִין בָּאָרֶץ הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, כָּל מִי שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ וְעוֹשֶׂה חֶלְקוֹ עִם הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה חֶלְקוֹ עִם הַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו:

---

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עֶשֶׂר בְּרָכוֹת בֵּרַךְ יִצְחָק לְיַעֲקֹב עַל טַלְלֵי שָׁמַיִם וְעַל דְּגַן הָאָרֶץ, כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר [שם כח] וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ. יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ.
וּכְשֶׁיָּצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו, יָצָא מְעֻטָּר כְּחָתָן וּכְכַלָּה בְּקִשׁוּרֶיהָ, וְיָרַד עָלָיו תְּחִיַּת טַל מִן הַשָּׁמַיִם וְנִדְשְׁנוּ עַצְמוֹתָיו, וְנַעֲשָׂה גַם הוּא גִּבּוֹר חַיִל וָכֹחַ. לְכָךְ נֶאֱמַר [שם מט, כד] מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל.

---

 

[יוסף צ. הירשמן]

{יב} וַיִּזְרַ֤ע יִצְחָק֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיִּמְצָ֛א בַּשָּׁנָ֥ה הַהִ֖וא מֵאָ֣ה שְׁעָרִ֑ים וַֽיְבָֽרְכֵ֖הוּ יְהֹוָֽה:
{יג} שלישי וַיִּגְדַּ֖ל הָאִ֑ישׁ וַיֵּ֤לֶךְ הָלוֹךְ֙ וְגָדֵ֔ל עַ֥ד כִּֽי-גָדַ֖ל מְאֹֽד:
{יד} וַֽיְהִי-ל֤וֹ מִקְנֵה-צֹאן֙ וּמִקְנֵ֣ה בָקָ֔ר וַֽעֲבֻדָּ֖ה רַבָּ֑ה וַיְקַנְא֥וּ אֹת֖וֹ פְּלִשְׁתִּֽים:

---

במדרש רבה:

ו וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא [וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים] (בראשית כו, יב),
אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ, בָּאָרֶץ הַהִיא, בַּשָּׁנָה הַהִיא, הָאָרֶץ קָשָׁה וְהַשָּׁנָה קָשָׁה, וְאִלּוּ הָיְתָה יָפָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים.
מֵאָה כּוֹרִים. מֵאָה שְׁעָרִים - מֵאָה מִנְיָנִים.
מֵאָה שְׁעָרִים, מְלַמֵּד שֶׁהֶאֱמִידוּ אוֹתָהּ וְעָשָׂת מֵאָה כַּמָּה שֶׁהֶאֱמִידוּהָ.
וַהֲלוֹא אֵין הַבְּרָכָה שׁוֹרָה עַל דָּבָר שֶׁהוּא בְּמִשְׁקָל וּבְמִדָּה וּבְמִנְיָן, מִפְּנֵי מָה מָדַד אוֹתָהּ, מִפְּנֵי הַמַּעַשְׂרוֹת.

לחץ כדי לכווץ...

בפרקי דרבי אליעזר (פרק לג):

כְּתִיב [בראשית כו, יב] וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר וְכִי יִצְחָק זָרַע דָּגָן חַס וְשָׁלוֹם,
אֶלָּא לָקַח אֶת כָּל מַעֲשַׂר מָמוֹנוֹ וְזָרַע צְדָקָה לַעֲנִיִּים, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה [הושע י, יב].
וְכָל דָּבָר שֶׁעִשֵׂר הֵבִיא לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵאָה שְׁעָרִים שֶׁל מָמוֹן וּבֵרֲכוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר [בראשית כו, יב] וַיְבָרְכֵהוּ ה'.