נח מחוסר אבר נאסר לקרבן בני נח - ומה אם נחסר האבר לאחר הכניסה לתיבה?

[נחום]

בזבחים קטז. מבואר שבעלי מומין כשרים לקרבן בני נח, אבל מחוסר אבר פסול. המקור הוא מהציווי לנח "ומכל החי מכל בשר", שממנו ממעטים מחוסר אבר.

יש לעיין, הרי הפסוק עוסק בבעלי החיים שנכנסו לתיבה כדי להחיות את מינם, ולא בציווי על הקרבנות. כיצד לומדים מתנאי הכניסה לתיבה פסול בהקרבה?

וביותר, אפשר להבין שהקפיד הכתוב להכניס בעלי חיים שלמים לצורך קיום העולם, אבל מנין ששלמות האברים מעכבת גם בקרבן?

ונפק"מ לבעל חיים שנכנס שלם לתיבה ואחר כך נחסר ממנו אבר, מצד הציווי להכניסו שלם כבר התקיים הדין, אבל מצד פסול הקרבה הוא כעת מחוסר אבר.