דבריך אינם מובנים כלל.וכצפוי - הוא אמר לי שיש חילוק בין 'חוקים' ל'משפטים', שבחוקים מהות עשייתם היא ההוראה כיצד מתגשמת מציאות של שיעבוד חלוט להשם ית' [עד כדי עשיית מעשים שאינם מובנים לו] ואיזה אדם עושה מעשים שאינם מובנים לו, או לכל הפחות משיגים עבורו דבר מסוים - רק מי שעושה מעשים בהתאם להוראותיה של הסמכות העליונה - האלקית [אני קצת מסתפק אם אלו דבריו המדוייקים].
ואילו 'משפטים' לא רק שטעמם מובן ומושכל לבר בר אנוש, אלא זהו עיקר מצוותן - שנעכל את טעמם הפנימי לתוך רוחינו וכיוון החשיבה שלנו, ולבסוף לא יימצא שאנחנו רק נפרשים מהרציחה, הניאוף, והגזל, משום מצוות המלך של השי"ת, אלא המטרה היא שנחנך את נפשותינו להיות מואסים ונרתעים ממעשים אלה.
פשוט וברור שיש חילוק בין חוקים למשפטים, מהסיבה הפשוטה - ששמותיהם אינם זהים...
חוק הוא דבר לא מובן ומשפט הוא דבר עם הבנה.
אבל, וכאן מגיע האבל הגדול.
אין אף אחד בעל שיעור קומה שטוען שהמשפטים נעשים רק בגלל שהשכל האנושי של בני האדם אומר לנהוג כך, ולא מצטרף לזה - בעיקר - ציווי אלוקי.
מי שאומר כך הרי הוא כופר בציווי הבורא על עניינים אלו ומראה את חוסר הבנתו בתורה כולה.
עי' במפרשי התורה על פרשת חוקת, כמעט כולם מבארים שמתוך ההכרה שאין לנו הבנה בפרה אדומה, נגיע להכרה שגם ההבנה במשפטים ומצוות כולן, אינה ההבנה האמיתית הפנימית העיקרית שלכן הבורא ציווה אותנו בזה.
יש יראה ויש אהבה.ומי שעושה את המשפטים בגלל חוקת התורה, ושכך השי"ת ציווה אותו, הריהו מושחת - שזה מוכיח על המערכת המוסרית הלקויה שלו, שלעולם הוא היה מעונין לנאף, לגזול, ולרצוח על שהשם ית' עצר אותו מלעשות כן [הרמב"ם בשמונה פרקים פ"ו - הוא כותב זאת מפורשות] וכ"ה נמי גבי צדקה [רביו"נ אבות ה, י;] שעליו לתת מפני שהוא אדם טוב ומחונך ולא בגלל שכך צווה.
יראה זה לעשות כי כך ד' ציווה, ואהבה היא לעשות כי אני רוצה לעשות את רצון ד'.
שניהם מגיעים מהציווי האלוקי ולא מהשכל האנושי.
הטענה כביכול אין סיבה לקיים את המצוות המשפטיות בגלל ציווי, היא טענה שגובלת בכפירה ממש!
וכבר ענה לך בטוב טעם הרב @ליחדא שמיה שבצדקה ושאר דברים הציווי עצמו הוא לעשות זאת לא מפני הציווי אלא כדי להיות טוב.
וכמו שבחזיר צווינו להפך - אל יאמר אי אפשי, אלא אפשי והבורא אסר.
אבל הכל בציווי.
ואין לומר כלל שאנו טובים כי כך השכל שלנו אומר, אלא אנו טובים כי הבורא ציוונו להידמות לו, ולתקן מידות נפשינו.
אין מה להביא פתגמים וציטוטים.אגב, אם מאן דהו רוצה לטעון שמהות המצווה כמצווה הוא בגלל ציווי השי"ת - הוא נסתר מסוגיא מפורשת בקידושין [לא, א;] שכתוב שם שגדול המצווה ועושה משאינו מצווה ועושה, אלא ש'גדול' בבחינת שכל המצווה ולא בבחינת עצם היות העשייה כמצווה וכבעלת ערך עצמיי.
הפשט בגמ' של גדול המצווה ועושה הוא מפני שכשיש ציווי קשה הרבה יותר העשייה, וכמו שנהג שלמה המלך בשמעי בן גירא.
הגמ' לא נכנסה כלל למהות המצווה האם היא מפני ציווי או מפני שכל,
כך שאין לזה קשר לעניינינו כלל.
