הרב חנניה צ'ולק שליט"א בפנינים והארות לפרשת השבוע ומעלת ימי הפורים
מקובל מגדולי עולם כי מעלה עצומה בפורים להשכים בבוקר, ולהרבות בתפילה ובבקשה לפני ה' על כל אשר בליבו, ובפרט ע"י מזמור 'איילת השחר'.
רבי שמשון פינקוס זצ"ל היה נוהג לשתות ד' כוסות בפורים, שהן כנגד: רפואה, פרנסה, תורה, זש"ק. ובהגיע לכוס רביעי היה מכריז שזו כוס מיוחדת לאלו שעדיין לא נפקדו, וב"ה בזכותה ייפקדו במהרה. והיה מוזג מהכוס הזו לאברכים עמלי תורה, וביקש מהם לשיר 'זרעא חייא וקיימא'.
כתב החת"ס בשם ה'שב יעקב' הלומד תורה בין מגילה של לילה לשל יום – הינו בן העולם הבא! (עלון טוב לחסות בה').
ונחתום בדברי קודשו של רבי א.ל. שטיינמן זצ"ל כי סגולת היום כה גדולה ועצומה בזכות דבר אחד – משלוח מנות ומתנות לאביונים, שבזכות חיזוק האהבה בין איש לרעהו ביום זה, באות כל ההשפעות והסגולות. שהשלום והאהבה בין איש לרעהו מביאים את כל הברכות לאדם! (עלון טוב לחסות בה').
מדוע אחשוורוש לא שילם למרדכי על שהציל אותו רק כתב זאת בספר הזיכרונות?
יש להקשות: מדוע אחשוורוש לא שילם למרדכי מיד, ואז לא היו צריכים לכתוב בספר דברי הימים, כך מקשה החיד"א בספרו "חומת אנך" (פרק מ"א בשם היערות דבש). ותירץ: שמרדכי ציווה לאסתר שלא תאמר לאחשוורוש בשמו, אבל אסתר ידעה שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, עשתה שלא כרצון מרדכי ואמרה למלך בשמו, אבל ביקשה ממנו שלא יגלה למרדכי שהוא יודע שזה בשם מרדכי, ולכן המלך לא יכל לשלם למרדכי מיד, והוצרכו לכתוב זאת בספר, כדי שבעתיד ישלמו למרדכי.
האם יש חובה לאכול בשר בהמה בסעודת פורים
אכילת בשר בפורים – המג"א (סי' תרצ"ו סקט"ו) מסתפק אם חובה לאכול בשר בהמה בסעודת פורים, מאחר ובפורים נאמר חיוב שמחה "ימי משתה ושמחה", א"כ חובה לאכול בשר כמו שמחת יו"ט, כדאמרו (פסחים ק"ט) דאין שמחה אלא בבשר ויין, או שנאמר שדווקא ביו"ט מצווה לאכול בשר, כי כשביהמ"ק היה קיים היו מקריבים קרבנות שלמים, ולכן גם עתה נוהגת השמחה "זכר למקדש", משא"כ בפורים, שנתקן בחו"ל על נס שבחו"ל, ולא היה ביהמ"ק קיים, אולי מלכתחילה לא נקבע חיוב שמחה בבשר. והרמב"ם (פ"ב מהל' מגילה הט"ו) כתב: כיצד חובת סעודה זו, שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה. וב"דברי משה" (ס"מ) כתב דמהשו"ע משמע שחובה לאכול בשר בפורים, דנפסק בשו"ע (תרצ"ו ס"ז) דאונן מותר בבשר בסעודת פורים, אף שתמיד אונן אסור בכך, משמע שאכילת בשר בפורים חובה. וכן פסק השו"ע שיש חיוב לאכול בשר, ורבי שמואל הלוי וואזנר זצ"ל כתב ב'שבט הלוי' (חלק י סי' י"ח אות ג) כתב שאין חיוב, אבל מצוה יש. ולעניין האם יוצאים יד"ח באכילת בשר עוף, מובא במשנ"ב (סימן תרצ"ה הערה 3 בדרשו) שבשו"ת 'דברי יציב' כתב שבשר עוף אינו נקרא בשר, ובשו"ת 'רבבות אפרים' בשם הגר"מ פיינשטיין זצ"ל כתב שבסעודת פורים די בבשר עוף.
מנהג אכילת זרעונים בפורים
בשו"ת 'דברי יציב' (חלק ב' רצ"ז ו) כתב שמדברי הרמב"ם משמע שכל הירקות הם בכלל 'זרעונים', וסיים שייתכן שבמה שאנו נוהגים לאכול כרוב – מקיימים בזה את המנהג לאכול זרעונים. וב'מקור חיים' כתב שיש לאכול אורז, שהוא מאכל חשוב, וב'בן איש חי' (פר' תצווה) כתב שיש שנהגו לטגן 'מולייתא' בבשר וקטניות כזכר לאכילת הזרעונים של דניאל.
מתנות לאביונים
המשנ"ב (תרצ"ד ב) מביא בשם הפמ"ג דיוצא באוכל ובמעות, ובדיעבד, כתב הפמ"ג (שם) שיוצא גם בבגדים. וה"אור שמח" (פרק ב' ממגילה הט"ז) מביא שהרמב"ם כתב: מיני אוכלין ומעות, ובבגדים לא יצא אפי' בדיעבד.
אם שלח לחברו שייתן עבורו 'מתנות לאביונים' וביקשו שיתן הכסף משלו ואחר פורים ישלם לו – יצא (מועדי הגר"ח).
השולח משלוח מנות לאשתו – מסתבר שלא יצא, ואפי' אם אין לו למי לשלוח, כיון שאשתו כגופו – נחשב כאילו נותן לעצמו (מועדי הגר"ח ק.).
מקובל מגדולי עולם כי מעלה עצומה בפורים להשכים בבוקר, ולהרבות בתפילה ובבקשה לפני ה' על כל אשר בליבו, ובפרט ע"י מזמור 'איילת השחר'.
רבי שמשון פינקוס זצ"ל היה נוהג לשתות ד' כוסות בפורים, שהן כנגד: רפואה, פרנסה, תורה, זש"ק. ובהגיע לכוס רביעי היה מכריז שזו כוס מיוחדת לאלו שעדיין לא נפקדו, וב"ה בזכותה ייפקדו במהרה. והיה מוזג מהכוס הזו לאברכים עמלי תורה, וביקש מהם לשיר 'זרעא חייא וקיימא'.
כתב החת"ס בשם ה'שב יעקב' הלומד תורה בין מגילה של לילה לשל יום – הינו בן העולם הבא! (עלון טוב לחסות בה').
ונחתום בדברי קודשו של רבי א.ל. שטיינמן זצ"ל כי סגולת היום כה גדולה ועצומה בזכות דבר אחד – משלוח מנות ומתנות לאביונים, שבזכות חיזוק האהבה בין איש לרעהו ביום זה, באות כל ההשפעות והסגולות. שהשלום והאהבה בין איש לרעהו מביאים את כל הברכות לאדם! (עלון טוב לחסות בה').
מדוע אחשוורוש לא שילם למרדכי על שהציל אותו רק כתב זאת בספר הזיכרונות?
יש להקשות: מדוע אחשוורוש לא שילם למרדכי מיד, ואז לא היו צריכים לכתוב בספר דברי הימים, כך מקשה החיד"א בספרו "חומת אנך" (פרק מ"א בשם היערות דבש). ותירץ: שמרדכי ציווה לאסתר שלא תאמר לאחשוורוש בשמו, אבל אסתר ידעה שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, עשתה שלא כרצון מרדכי ואמרה למלך בשמו, אבל ביקשה ממנו שלא יגלה למרדכי שהוא יודע שזה בשם מרדכי, ולכן המלך לא יכל לשלם למרדכי מיד, והוצרכו לכתוב זאת בספר, כדי שבעתיד ישלמו למרדכי.
האם יש חובה לאכול בשר בהמה בסעודת פורים
אכילת בשר בפורים – המג"א (סי' תרצ"ו סקט"ו) מסתפק אם חובה לאכול בשר בהמה בסעודת פורים, מאחר ובפורים נאמר חיוב שמחה "ימי משתה ושמחה", א"כ חובה לאכול בשר כמו שמחת יו"ט, כדאמרו (פסחים ק"ט) דאין שמחה אלא בבשר ויין, או שנאמר שדווקא ביו"ט מצווה לאכול בשר, כי כשביהמ"ק היה קיים היו מקריבים קרבנות שלמים, ולכן גם עתה נוהגת השמחה "זכר למקדש", משא"כ בפורים, שנתקן בחו"ל על נס שבחו"ל, ולא היה ביהמ"ק קיים, אולי מלכתחילה לא נקבע חיוב שמחה בבשר. והרמב"ם (פ"ב מהל' מגילה הט"ו) כתב: כיצד חובת סעודה זו, שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה. וב"דברי משה" (ס"מ) כתב דמהשו"ע משמע שחובה לאכול בשר בפורים, דנפסק בשו"ע (תרצ"ו ס"ז) דאונן מותר בבשר בסעודת פורים, אף שתמיד אונן אסור בכך, משמע שאכילת בשר בפורים חובה. וכן פסק השו"ע שיש חיוב לאכול בשר, ורבי שמואל הלוי וואזנר זצ"ל כתב ב'שבט הלוי' (חלק י סי' י"ח אות ג) כתב שאין חיוב, אבל מצוה יש. ולעניין האם יוצאים יד"ח באכילת בשר עוף, מובא במשנ"ב (סימן תרצ"ה הערה 3 בדרשו) שבשו"ת 'דברי יציב' כתב שבשר עוף אינו נקרא בשר, ובשו"ת 'רבבות אפרים' בשם הגר"מ פיינשטיין זצ"ל כתב שבסעודת פורים די בבשר עוף.
מנהג אכילת זרעונים בפורים
בשו"ת 'דברי יציב' (חלק ב' רצ"ז ו) כתב שמדברי הרמב"ם משמע שכל הירקות הם בכלל 'זרעונים', וסיים שייתכן שבמה שאנו נוהגים לאכול כרוב – מקיימים בזה את המנהג לאכול זרעונים. וב'מקור חיים' כתב שיש לאכול אורז, שהוא מאכל חשוב, וב'בן איש חי' (פר' תצווה) כתב שיש שנהגו לטגן 'מולייתא' בבשר וקטניות כזכר לאכילת הזרעונים של דניאל.
מתנות לאביונים
המשנ"ב (תרצ"ד ב) מביא בשם הפמ"ג דיוצא באוכל ובמעות, ובדיעבד, כתב הפמ"ג (שם) שיוצא גם בבגדים. וה"אור שמח" (פרק ב' ממגילה הט"ז) מביא שהרמב"ם כתב: מיני אוכלין ומעות, ובבגדים לא יצא אפי' בדיעבד.
אם שלח לחברו שייתן עבורו 'מתנות לאביונים' וביקשו שיתן הכסף משלו ואחר פורים ישלם לו – יצא (מועדי הגר"ח).
השולח משלוח מנות לאשתו – מסתבר שלא יצא, ואפי' אם אין לו למי לשלוח, כיון שאשתו כגופו – נחשב כאילו נותן לעצמו (מועדי הגר"ח ק.).