המואבים קידמו את ישראל בלחם ובמים?
חמשה מהלכים ליישוב סתירת הפסוקים בין בפרשת דברים לפרשת כי תצא, האם המואבים קידמו את ישראל בלחם ובמים
משה רבינו שלח שליחים לבקש מסיחון לעבור בארצו, באומרו (דברים ב, כח-כט) אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי רַק אֶעְבְּרָה בְרַגְלָי, כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְהַמּוֹאָבִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָר. ורש"י מבאר: 'כאשר עשו לי בני עשו - לא לענין לעבור את ארצם, אלא לענין מכר אוכל ומים'. כלומר, משה רבינו אומר לסיחון, שיקנו ממנו אוכל ומים, כפי שעשו בני עשיו היושבים בשעיר, שמכרו לנו אוכל ומים.
לא קידמו אתכם
תמיהה גדולה עולה בלימוד פסוקים אלו, שהרי הכתוב מוסיף ואומר 'וְהַמּוֹאָבִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָר', ובפשטות הכוונה שגם הם מכרו לישראל לחם ומים כמו בני עשיו, והוא תמוה, שהרי מפורש להלן בפרשת כי תצא (כג, ד-ה) לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' וגו' עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ.
להלן נציג כמה מהלכים ונתיבים אשר סללו רבותינו מפרשי התורה ביישוב סתירה זו, ונציגם בקצרה:
רק היושבים בער
רשב"ם כתב לתרץ, שאמנם רוב המואבים לא קידמו את ישראל בלחם במים, אך כאן נאמר 'וְהַמּוֹאָבִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָר', דהיינו שרק אותם מואבים שישבו בער, הם מכרו להם לחם ומים. כן כלפי בני עשיו, רוב בני עשיו היושבים באדום לא קידמו בלחם ובמים, רק בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר, מכרו להם לחם ומים (וכ"כ החזקוני).
כך גם הריב"א הביא תירוץ זה, והוסיף שמכל מקום נגזר על כל המואבים שלא יבואו בקהל, לפי שאין אנו יכולים להבחין בין מדינה למדינה.
לא בחינם
באבן עזרא מביא תירוץ אשר 'רבים אמרו', שכוונת הכתוב בפרשת כי תצא היא על כך שהמואבים מצידם לא קידמו לצאת לקראת ישראל בלחם ומים חינם, אבל ישראל באמת קנו מהם בכסף מלא (וכן תירצו הרא"ם והברטנורא כאן והדברי דוד בפרשת כי תצא), אולם הרמב"ן בפרשת כי תצא דוחה תירוץ זה וכותב 'וזה הבל', כי למה ייענשו המואבים על שלא קידמו בחינם, הלא סוף סוף הסכימו למכור בכסף [אך ראה בברטנורא שם שכתב שהואיל ובני אברהם היו ואחים להם, היה להם להוליך לקראת ישראל לחם ומים חינם בטרם ישאלו לקנות מהם].
שתי סיבות
מהלך שלישי כותב הרמב"ן (בפרשת כי תצא), שהאמת היא שהמואבים קידמו את ישראל בלחם ובמים, ורק העמונים לא קידמו אותם, והטענה על בני מואב היתה רק על ששכרו את בלעם לקללם, וכך יש לפרש הפסוק: לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה', וכל אחד מהם בגלל סיבה אחרת: העמונים - עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם, ואילו המואבים שאכן קידמו בלחם ובמים, אסורים לבוא בקהל בגלל סיבה שניה: וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ (וכ"כ הריב"א והחזקוני והברטנורא).
מואבי ולא מואבית
ברם, על תירוץ זה מביא הריב"א את קושיית רבי משה מקוצי, שהרי מבואר במסכת יבמות (עו, ב) שרצו לפסול את דוד מלבוא בקהל משום שהוא בא מרות המואביה, עד שדרשו 'מואבי - ולא מואבית', שנאמר 'על אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים, דרכו של איש לקדם, ולא דרכה של אשה לקדם', עכ"ד הגמרא, הרי שגם המואבים נאסרו לבוא בקהל בגלל שלא קידמו בלחם ומים.
אך המעיין ברמב"ן יראה שהביא בשם הירושלמי, שהטעם שהמואבים אסורים לבוא בקהל הוא רק בגלל ששכרו את בלעם לקלל, ולכן אמרו 'מואבי ולא מואבית', כי דרכו של איש לשכור ואין דרכה של אשה לשכור.
נתנו לעבור
מהלך רביעי ליישוב סתירת הכתובים, כותב האבן עזרא, כי אמנם רש"י פירש שהכתוב 'כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו', אינו עולה על המעבר בארצם [כי לא נתנו לעבור בארצם], רק על שהסכימו למכור לחם ומים. אולם האבן עזרא סובר להיפך, שבני עשיו ומואב לא מכרו להם מזון, רק נתנו להם לעבור בארצם, ולשיטתו יש לפרש הכתוב כך: אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי. רַק אֶעְבְּרָה בְרַגְלָי, ורק על המעבר בארצו אמר - כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְהַמּוֹאָבִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָר – שנתנו לנו לעבור בארצם.
בכל מקרה
מהלך חמישי כותב האברבנאל, שבאמת בני עשיו והמואבים לא נתנו לישראל מאומה, לא לחם ומים, וגם לא לעבור בארצם, וכך אמר משה לסיחון: אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי, אבל גם אם לא תסכים למכור לי מזון, בכל מקרה רַק אֶעְבְּרָה בְרַגְלָי – אני אעבור ואבוא במקום שאני רוצה לעבור, כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְהַמּוֹאָבִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָר, שהם לא נתנו לי לעבור בגבולם, ולא מכרו לי מזון, ובכל זאת עברתי ובאתי עד כה (וראה בחזקוני עוד מהלך).
תורה שבכתב
