התקדמות לקראת כניסה לארץ • הארצות שאינן ארץ רפאים • דברי שלום לסיחון
נלמד שלאחר 38 שנה מחטא המרגלים, עם תום כל הדור ההוא, התקדמו ישראל לקראת הארץ, כשעברו בגבול שעיר ומואב ועמון, אך נאסר עליהם לכבוש אותם, כי ארצות אלו אינן 'ארץ רפאים' שהובטחה לאברהם, כך גם הוזהרו שלא ללחום עם מואב ולא להתגרות עם עמון. לקראת המלחמה עם סיחון מלך חשבון, שלח משה שליחים אליו בדברי שלום.
למהר להמיתם:
ממשיך משה ואומר: 38 שנים חלפו מחטא המרגלים בקדש ברנע, עד אשר מתו כל הדור ההוא בני עשרים הראויים לצאת למלחמה, כאשר יד ה' היתה בהם למהר להמיתם בתוך ארבעים השנים במדבר, כדי שלא יתעכבו בניהם עוד במדבר.
פנו צפונה:
במשך 19 שנה סובבנו את צדו הדרומי של הר שעיר, כשהלכנו ממערב כלפי מזרח, וכעת אמר ה' אלי: זמן רב מדי אתם סובבים את ההר הזה, ומעתה פנו לכם ללכת את כל הצד המזרחי של הר שעיר, מדרום לצפון.
לא להתגרות:
על כך אמר ה' לי לצוות לכם: אתם עוברים כעת סמול לגבול של בני עשיו היושבים בשעיר, ולמרות שהם יפחדו ממכם, תיזהרו מאד שלא להתגרות בהם, כי אפילו דריסת רגל איני מרשה לכם לעבור בארצם בלי רשות מבני עשיו אשר להם נתתי את הר שעיר ירושה את הר שעיר.
עשר העמים:
ירושה זו לבני שעיר, היא אחת מארצות עשר העמים שנתן ה' לאברהם, מתוכם ניתנו ארצות שבעה עמים לבני ישראל, ומהשלשה הנותרים 'קיני קניזי קדמוני' שהם 'עמון ומואב ושעיר', ניתנה ארץ שעיר – לבני עשיו, ועמון ומואב – ללוט, כאילו היה בנו של אברהם, בשכר ששתק לוט כשירד אברהם למצרים ואמר על שרה 'אחותי היא'.
ועלו מושיעים:
ומדרשו: כעת לא תעברו בהר שעיר, עד יום 'דריסת-הרגל' על הר הזיתים, כאשר ה' יילחם בגוים ויעמדו רגליו בהר הזיתים.
אוכל ומים:
זאת ועוד, עליכם לקנות אוכל ומים מאת בני עשיו, יען כי ה' בירך אתכם בכל מעשי ידיכם (שהרי במשך ארבעים שנות המדבר לא היה חסר לכם מאומה), ולכן אל תכפרו בטובתו של הקב"ה להראות את עצמכם כאילו אתם עניים, אלא הראו את עצמכם עשירים ותקנו את המזון בכסף מלא.
אל תצר:
ממשיך משה לספר את המאורעות: לאחר שעברנו את כל הצד המזרחי של הר שעיר, שם יושבים אחינו בני עשיו, עברנו גם הערבה ואת עציון-גבר, והמשכנו לעבור בצד המזרחי של ארץ מואב, מדרום לכיוון צפון. שם, סמוך לארץ מואב, אמר ה' אלי: אל תעשה מצור על מואב, ואל תתגרה עמהם במלחמה, כי לא אתן לך ירושה מארץ מואב, יען כי כבר נתתי למואבים שהם צאצאי לוט את המדינה הנקראת 'ער' שהיא ארץ מואב.
ארץ רפאים:
אמנם הבטיח הקב"ה לאברהם אבינו לתת לבניו את 'ארץ רפאים', אבל מכל מקום נאסר על ישראל לכבוש את ארץ מואב, למרות שבעבר התגוררה בה אומה גדולה של אנשים ענקיים שהיו מכנים אותם בשם "רפאים" (על שם שכל הרואה אותם ידיו מתרפות), והמואבים היו מכנים אותם "אימים" (על שם שאימתם מוטלת על הבריות). אך לא זו 'ארץ רפאים' שהבטחתי לאברהם (כי היא נמצאת בממלכת עוג), שהרי אותם רפאים שהתגוררו בעבר בארץ מואב גירש ה' משם, והושבתי במקומם את המואבים צאצאי לוט.
חורים:
כך גם בארץ שעיר התגוררו בעבר ה'חורים', אך גם זו אינה ארץ רפאים (למרות שגם הם היו אנשים ענקיים), כי לבני עשיו נתן ה' כח שבכל עת הם יורשים ומשמידים אותם, כמו שעשה ישראל לארץ סיחון ועוג שנתן ה' להם.
חיבה וישוב הדעת:
מאז שילוח המרגלים לא נאמר בפרשה זו הביטוי 'וידבר ה'', אלא 'ויאמר ה''. רק לאחר מיתת כל הדור ההוא נאמר 'וידבר ה'', כי בכל אותם 38 היו ישראל נזופים ולא התייחד הדיבור עם משה בלשון חיבה, פנים אל פנים וישוב הדעת, וללמדך שהשכינה שורה על הנביאים רק בזכות ישראל.
ארץ עמון:
לאחר שעברו ישראל בצדו המזרחי של ארץ מואב, ועברו את 'נחל זרד', הסתיימה לחלוטין מיתת כל הדור ההוא, ואז דיבר ה' אל משה בלשון חיבה ואמר לו שימשיכו ללכת קרוב לגבול המזרחי של ארץ עמון, הנמצאת לצד צפון, אולם אין להם לישראל לעשות עליהם מצור או להתגרות בהם, כי ארץ עמון לא ניתנה להם אלא לעמונים צאצאי לוט.
ויגר מואב:
כלפי מואב נאסר על בני ישראל רק עריכת מלחמה ממש, אבל מותר היה להם להפחיד אותם ולהיראות להם בכלי מלחמה, ולכן באמת כתוב ויגר מואב מפני בני ישראל.
שכר הצניעות:
לעומת זאת, בבני עמון נאסור כל גירוי, וזאת בשכר הצניעות של אימם שלא פרסמה את מעשיה כמו אחותה שפרסמה וקראה לבנה בשם מואב.
זמזומים:
למרות שבעבר התגוררו בארץ עמון אומה גדולה של בני ענק שנקראו 'רפאים' [שהעמונים כינו אותם בשם 'זמזומים'], ועל שם כך נחשבת ארץ עמון לארץ רפאים, אבל אין זו ארץ הרפאים שהבטחתי לתת לאברהם, כי את אותם רפאים השמיד ה' והושיב תחתם את בני עמון, כמו שעשה ה' לחורים שישבו בארץ שעיר.
מלחמת הכפתורים:
היות ואברהם אבינו נשבע לאבימלך מלך פלישתים שלא לפגוע בצאצאיו, לא היו ישראל יכולים לכבוש את ארץ פלישתים, וגם לא את ה'עוים' שישבו בערים פתוחות עד עזה, כי הם נחשבים כחלק מהפלישתים (חמשה שרים היו לפלישתים: עזתי, אשדודי, אשקלוני, גתי, עקרוני, עוים). לפיכך הביא ה' את האומה הנקראת 'כפתורים' שהם השמידו את ה'עוים', וישבו תחתם בארצם, ושוב היו ישראל מותרים לקחת את ארצם מידם.
נחל ארנון:
לאחר שעברו ישראל את ארץ עמון, ציוה להם ה' להתקדם הלאה עד 'נחל ארנון' ולעבור את הנחל, ומשם יתחיל להתגרות במלחמה בסיחון מלך חשבון האמורי ולגרש אותו מארצו. זאת בידיעה שה' נתן בידיהם את סיחון ואת ארצו, ומהיום הזה יתחיל ה' לתת את פחד ומורא בני ישראל על כל העמים תחת השמים אשר ישמעו את שמעם של בני ישראל.
לפתוח בשלום:
על אף שלא ציוה ה' למשה לפתוח בדברי שלום עם סיחון, למד משה ממעמד קבלת התורה שקדמה לעולם וניתנה במדבר, שתחילה העביר ה' את התורה על בני עשיו וישמעאל כדי לפתוח עמם בשלום, למרות שידע ה' שהם לא יקבלו את התורה.
לשלוח ברק:
פירוש נוסף: משה למד זאת מהקב"ה שקדם לעולם, שלא שלח ברק אחד לשרוף את המצריים, אלא שלח את משה מהמדבר אל פרעה לומר במתינות 'שלח את עמי'.
אעברה ברגלי:
משה שלח שליחים את סיחון מלך חשבון בדברי שלום לומר לו: מבקש אני לעבור בארצך בדרך הסלולה בלי לפנות לצדדים ימין או שמאל, ואף גם זאת תמכור לנו אוכל ומים לאכול ולשתות, כמו שעשו לי בני עשיו שמכרו לנו אוכל ומים, עד שנעבור את הירדן אל ארץ כנען.
הקשה רוחו:
אולם סיחון לא רצה לתת רשות לישראל לעבור בארצו, יען כי ה' הקשה את רוחו ואמץ את לבבו לסרב לתת מעבר, במטרה שהוא יימסר ביד ישראל.
תורה שבכתב
