התורה

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
פרסם 30 מאמרים!
הודעות
5,154
תודות
20,001
נקודות
985
תוכן מומלץ
2
שכר החסד עם שאינו צריך לו
"וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ" (יח, ח).
עמדו חז"ל על מהות אכילתם של האורחים בבית אברהם, ותמה רבי יודן: וכי מלאכי השרת אוכלים ושותים הם? אלא מלמד שנראין כאוכלין ושותין, וראשון ראשון שהיו מכניסים לפיהם היה מסתלק. נמצא שאברהם אבינו טרח וטרח ועשה חסד עצום עם בריות שבאמת לא היו צריכים לחסדו כלל.
ועל יסוד זה דרש רבי סימון בשם רבי אליעזר יסוד נפלא: מי הוא זה שעשה חסד עם מי שלא היו צריכים לו – זהו אברהם עם מלאכי השרת. ומה פרע הקדוש ברוך הוא לבניו בעבור זה במדבר? המן יורד להם, הבאר עולה להן, השליו מצוי להם, וענני כבוד מקיפין אותם. ומכאן עולה חשבון קל וחומר עצום: ומה אם מי שעשה חסד עם מי שאינו צריך לחסד, פרע לו הקדוש ברוך הוא שכר נשגב כזה לבניו, העושה חסד עם מי שצריך לו – על אחת כמה וכמה.
- ויקרא רבה פרשת בהר לד, ח, תורה שבכתב -
 
הגות יומית מאור החיים הקדוש || י.א.
כיצד אפשר לעמוד למשפט לפני מי שאין גבול לגדולתו? הרי כל חטא הוא מרידה במלך העולם. אילו היינו נידונים לפי רוממותו, מי היה עומד בכך? הפער שבין בורא לאדם היה מעניק לכל מעידה חומרה שקשה לשאת.
ובכל זאת, כשזעקת סדום עולה, אומר הקב״ה: ״אֵרְדָה נָּא״. וכי עליו לרדת כדי לראות? אלא שזו ירידה אל מידת האדם: הקב״ה כביכול מניח רום מעלתו, וניגש לדון ברואיו לפי ערכם, בלי להעמיד מולם את מלוא הפגיעה בכבודו האינסופי.
הדין נותר דין, והאדם אחראי למעשיו. ייתכן שיימצא חייב, כבסדום. אך עצם הדרך שבה מתברר משפטו כבר ספוגה ברחמים: בטרם נשקלה האשמה, נבחרה אמת מידה הדנה אדם כפי מידותיו.
 
בפרשתנו מסופר איך אברהם אבינו הלך לקראת האורחים אף שזכה לגילוי שכינה, ועל זה אומרים חז"ל: 'גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה'.

לכאורה לא מובן, מדוע תהא הכנסת אורחים יותר גדולה מן הדבר הגדול ביותר - לקבל פני השכינה?

העניין הוא פשוט: אם יש לי עכשיו הזדמנות לזכות עוד אחד ב"קבלת פני שכינה" ע"י שאכניסו לביתי ואגלה לו מי ברא את העולם ומי הביא לנו את כל השפע [שזו היתה עבודתו הק' של אברהם אבינו], בוודאי שזה יותר גדול ממה שאקבל לבדי את פני השכינה...

(מפי ר' יצחק לעזער שליט"א) @עט ביד סופר
 
הגות יומית מאור החיים הקדוש || י.א.
ברית המילה קושרת את גופו של יהודי בקדושה, נחתמת בבשרו, ומלווה אותו בכל אשר ילך. הזוהר הקדוש מגלה כי קודם שנימול האדם, נרמזות בגופו האותיות שי״ן ודל״ת. עם הסרת הערלה מתגלה האות יו״ד, ונשלם השם הקדוש שד״י.
המילה מסירה את המכסה, וכל מי שנרשם בו הרושם הקדוש נעשה משכן להשראת שכינתו. מתוך כך מתבארות המילים ״וַיֵּרָא אֵלָיו ה'״: לאחר שנימול אברהם, נשלם בו רושם הקדושה והוא זכה להשראת השכינה, שכן הגילוי נוגע למה שהתחולל באברהם עצמו.
הקרבה הזאת נמשכת בכל יהודי הנכנס בבריתו של אברהם אבינו. גם כשהוא בענייני החומר, הברית חתומה בבשרו ומזכירה עד היכן מגיע הקשר עם הקב״ה: אל הגוף עצמו, ואל הקדושה שניתנה לו לשאת עמו כל ימיו.
 
הגות יומית מאור החיים הקדוש || י.א.
שלושה אורחים ניצבים בפתח אוהלו של אברהם, והוא מציע להם מים לרחיצת הרגליים, מנוחה תחת העץ ופת לחם לסעוד את לבם. בתוך ההזמנה הפשוטה הזאת נרמז עומקה של התורה: היא מטהרת את החיצוניות, מזינה את הפנימיות ומעניקה חיות לכל העולמות.
״יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם״. המים רומזים לפשט התורה, המטהר את הגוף. גם המלאכים, שלבשו דמות אנשים, נזקקו להיטהר במימיה של תורה ולהישען על עץ החיים. מכאן פונה אברהם אל פנימיותם: ״ואקחה פת לחם וסעדו לבכם״. הלחם רומז לפנימיות התורה, הסועדת את מהותם הרוחנית. ״לחם״ בגימטרייה שלוש פעמים שם הוי״ה, המהוות את חיות העולמות כולם: בריאה, יצירה ועשייה.
מן המים הרוחצים את הרגליים ועד הלחם הסועד את הלב, מתגלה כי התורה היא מקור החיות לאדם ולבריאה כולה.
 
חידושו של הרבי רבי בונם בהלכות הכנסת אורחים
"וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ" (יח, ח).
פעם אחת בימי החורף הקשים, באו אורחים בין מנחה למעריב לבית המגיד מוואידיסלאוו זי"ע, אביו של הרה"ק הרבי רבי בונם מפשיסחא זי"ע, כדי לנוח מעט מטורח הדרך ולסעוד את לבם. בעודם ממתינים, פנה המגיד אל בנו שהיה אז ילד קטן ואמר לו בשעשוע: "בונמ'ל, הלוא עילוי אתה, נראה אותך מחדש איזה חידוש בסוגיית הכנסת אורחים". השיב לו הילד כי הוא צריך להיכנס לחדר השני לעיין בנושא, וישתדל לחדש דבר מה.
כעבור זמן קצר חזר הילד ואמר לאביו ולאורחים לבוא עמו כדי לראות את החידוש. לקח אותם אל חדר השינה והראה להם שהציע כבר את המיטות בעבורם כדי שיוכלו לנוח ולישון מיד לאחר הסעודה. נהנה אביו המגיד מאוד מפיקחותו של בנו ואמר לאורחים: "נו, מה אתם אומרים על בני הפיקח, האם חידושו מוצא חן בעיניכם?".
והביאור בזה, שהבין הילד ברוח קודשו כי עיקר יסוד מצוות הכנסת אורחים אינו רק הגשת האכילה, אלא ההתבוננות בצרכו המדויק של האורח באותה שעה, שמאחר שבאו מדרך רחוקה ובקור העז, תשות כוחם דורשת קודם כל מקום מנוחה ומרגוע לגופם.


- שפתי צדיקים, אור לישרים -
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓