לך לך פנינים לפרשת לך לך (מלוקט)

[התורה]

הבטחת גבוה כנתינה ביד
"וְהֶאֱמִן בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה" (טו, ו).
ביאר רבינו אור החיים הקדוש זצ"ל את עומק אמונתו של אברהם אבינו בהבטחת זרע כוכבי השמים, על פי יסוד הדין הידוע בגמרא במסכת ראש השנה (דף ו.) ש"אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט", ודין הבטחת צדקה כדין נדר, שמשעה שיצאו הדברים מפי הנודר הרי הם נחשבים כאילו כבר הגיעו ליד הגזבר וממונם מופקד ועומד שם.
וזהו שנאמר "וְהֶאֱמִן בַּה'" – שראה אברהם אבינו את ברכת ה' כאילו היא כבר מופקדת ואצורה אצל נאמן, ואם תתמה כיצד שייך להחזיק בברכה שעדין לא באה לעולם וכאילו היא כבר מופקדת בידו, לזה אמר הכתוב "וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה": החשיב אברהם את דיבורו של הקדוש ברוך הוא כדין צדקה, וממילא חל עליה דין מסירה גמורה בפועל ממש, והאמין בה בליבו ובנפשו כאילו כבר מחזיק בה בידיו בירושה קיימת.
- אור החיים הקדוש, בפרשתנו -​

 

[התורה]

פירעון הקפותיו מתוך קידוש השם
"וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מִנֶּגֶב וְעַד בֵּית אֵל..." (יג, ג). ופירש רש"י: "בחזרתו פרע הקפותיו".
ויש לבאר בזה, כיצד הלוו לאברהם אבינו בלא ערבונות כאשר ירד למצרים מפני הרעב. אלא ביאר מרן בעל ה"אילת השחר" זצ"ל, שמכיוון שבכל תחנה ותחנה במסעיו היה אברהם קורא בשם ה' ומדבר על אמונה ויושר, ראו בו הכל אדם הגון וישר מאין כמוהו, וסמכו עליו בעיניים עצומות שבוודאי ישלם את כל אשר לווה בהקפה.
נמצא, שדקדוקו של אברהם אבינו לפרוע את חובותיו מיד עם חזרתו, לא היה רק משום מידת הנימוס והיושר האישי, אלא מכוח חובת קידוש השם – להראות לכל שהאמונה בה' מחייבת את האדם להנהגה ישרה ואמינה במשאו ומתנו עם הבריות.
- אילת השחר, תורה שבכתב -​

 

[התורה]

סדר מסעיו של אברהם בחזרתו
"וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו מִנֶּגֶב וְעַד בֵּית אֵל עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה שָׁם אָהֳלֹה בַּתְּחִלָּה" (יג, ג).
דקדק הכתוב בלשון "וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו" ללמדנו שאברהם אבינו עלה ממצרים אל ארץ כנען בדיוק באותה הדרך שבה ירד, וחזר והתאכסן אצל אותם פונדקאים שאירחו אותו בתחילה.
וביאר רש"י הקדוש שני טעמים נפלאים להנהגה זו:
הטעם הראשון הוא ללמד דרך ארץ לכל אדם, שלא ישנה מאכסניה שלו, אלא יחזיק טובה לאלו שאירחוהו בעבר ולא יפנה לאחרים.
הטעם השני הוא מפני שבירידתו למצרים מפני הרעב לא היה בידו ממון מספיק, ובעלי האכסניות האמינו לו והלוו לו מזון ולינה, ועל כן בחזרתו כשהיה ברכוש גדול חזר לפרוע להם את הקפותיו כדת וכדין.
- תורה שבכתב -​

 

[התורה]

עד כמה היא כוחה של ברכה?
כשאין לנו יכולת מעשית לעזור לחבר בצרה, נותר בידינו נשק רב-עוצמה שהפקיד בידינו הבורא: הכוח לברך.
ברכה הנובעת מעין טובה אינה רק איחול מנומס, אלא חסד אקטיבי שמושך שפע לעולם. על פי המקורות, המברך זוכה שהקב"ה בכבודו ובעצמו יברך אותו חזרה - ואפילו עצם המחשבה הטובה פותחת שערי שמים עוד לפני שנאמרה מילה.
אל תזלזלו ב"בהצלחה" או "בוקר טוב" שנאמרים מכל הלב, ואל תשכחו להשיב למברכיכם. כולנו מחכים לברכה משמים, בזמן שהמפתח להעניק אותה זה לזה כבר נמצא בפה שלנו.

---

בפרשת לך לך, לצד הבטחת הארץ, הפסוק מדגיש פעמיים: "וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ". מדוע? אלא שהקדוש ברוך הוא מבטיח לאברהם שיהיה לגוי גדול ויקבל את הארץ, אבל כרגע יושבים שם כנענים.
הדבר הייחודי שאברהם מעמיד בעולם זה ההכרה וההבנה למי שנמצא פה. הבטחה אלוקית לא אומרת שהוא הולך לגנוב מהכנענים; כרגע זה שלהם, ואין לו שום הצדקה לקחת זאת מהם.
וזו הייתה בדיוק הטעות של לוט, שחשב: "אני היורש, הקרקע כבר שלי", ורעה בשדות זרים. אברהם מבין שזה ייעוד, והקדוש ברוך הוא יביא את הדברים בדרך הנכונה, רק כשישלם עוון האמורי. עד אז הוא כורת ברית עם ענר, אשכול וממרא, במהלך שבו כל הגויים יכירו במלכות השם: "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה".