וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק. (כא, י)
במדרש הנ"ל שמא ילמד בני אורחותיו. היינו הגם שאמרנו שהסיבה בשביל שהוא בן הגר, א"כ ממילא יצחק וודאי ישאר בצדקו, וע"ז אמרה הגם שלא ילמד דרכיו היינו דרך רחוקה, מ"מ שמא ילמד אורחותיו, היינו הדברים הקטנים שלו. ואפשר דהמדרש מפרש דהכי אמרה שרה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני היינו שאם יהיו ביחד יתלמד גם יצחק ממנו ויהיה הסוף ששניהם לא יירשו. (מהרי"ל דיסקין)
וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע (כא, יב)
...כי ביצחק יקרא לך זרע – לגבי יצחק ודאי אינו נחשב לבן. כי רק הוא נקרא לך זרע. (העמק דבר)
ר' אברהם בנו של הרמב"ם בספרו על התורה מפרש: כי הקב"ה ידע את מחשבתה של שרה שאינה אומרת לגרש אותם בגלל שנאה לישמעאל, אלא מפני שראתה שזהו טוב להצלחת יצחק בשלימותו, וזהו שאמר לו ד', שמע בקולה, כי ביצחק יקרא לך זרע, וזהו לטובת יצחק. (אמרי שמאי אות רז)
...וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה (יח, ב)
להמגיד מטריסק בא פעם אורח, שהיה נראה כתלמיד חכם ואיש נכבד. המגיד קרב אותו מאד, אכל וישן ולבסוף נודע לו שהוא רמאי, ואורח לא הגון. בני הבית הצטערו מאד. נחם אותו המגיד, ואמר: כשהשם שלח אורחים לאברהם אבינו, שלח לו אורחים מזויפים, הוא שלח לו מלאכים שלא נחוץ להם לאכול ולשתות, שזה לא הביא להם שום תועלת, ולמה עשה לו כך? כי העיקר הכוונה של האדם, והלב הטוב של המארח, לא חשוב אם האורח הגון, או לא. (אוצר פתגמים ושיחות ח"ב עמ' 7)
קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ (כב, ב)
אומרים בשם האדמו"ר הגאון מצאנז זצ"ל מדוע בנו את בית המקדש על הר המוריה ולא על הר סיני שעליו ניתנה התורה? משום שעל הר המוריה הראו אברהם ויצחק מסירות נפש, וזאת היא המדרגה הגדולה ביותר. (אמרי שמאי, עיין שם עוד)
וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה יִצְחָק (כא, ג)
לרבות שקרא שם אל יעקב בן בנו. בנ"ו הנול"ד ל"ו גימטריא יעקב בנו. הניק"ה בנים כמנין הניק"ה חי יצחק. רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל בכ"י. (נחל קדומים)
וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ (יח, ג)
ארז"ל, גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה.
רבי משה ליב מסאסוב ז"ל אמר: השכינה נמצאת בכל מקום, ובכל זמן. וכך אדם יכול להשיג אותה כשירצה, אבל הכנסת אורחים, לא נמצאת תמיד, לכן נאמר – גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה. (אוצר פתגמים ושיחות ח"ב עמ' 7)
וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשְׁכַּמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי בָרְחוֹב נָלִין (יט, ב)
ברחוב נלין – פי' לא בביתך כי אם בבית אברהם הפתוח לרוחה כרחוב. (פענח רזא)
וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ (יט, ג)
משתה – קביעות סעודה על היין בהיות היין אהוב אצלו כמו שהוכיח סופו על תחלתו אבל אברהם לא עשה משתה זולתי ביום הגמל את יצחק לגדולי הדור שהיו מורגלים בכך בעת שמחתם כאמרם ז"ל קמי דשתי חמרא חמרא. (ספורנו)
וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם (יט, ה)
פירוש נדע כל מאווייהם וחפציהם אם רוצים לרגל את הארץ וזה שאמר הנה נא לי שתי בנות כו' כי על כן באו בצל קורתי פירוש על כן בשביל הבנות להתחתן אתם באו האנשים הנה בצל קורתי. (משך חכמה)
הרב צוותא לחבירא
