וירא פנינים לפרשת וירא (מלוקט)

[התורה]

מדוע לא התרפא אברהם באבן שהיה תלוי בצווארו

וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים וגו' (יח, ב). וברש"י אחד לבשר את שרה וכו' ואחד לרפאות את אברהם.
מרן האמרי אמת מגור זי"ע אמר פעם: למה נקט רש"י "ואחד לרפאות את אברהם" דוקא, הלא היו שם הרבה חולים, ישמעאל ושי"ח עבדים שנימולו. אולם איתא בגמרא (ב"ב טז, ב) שאבן טובה היתה תלויה בצווארו של אברהם אבינו וכל חולה הרואה אותה מיד מתרפא, ועל כן כל העבדים נתרפאו על ידי שהביטו באבן הטובה שבצווארו, אולם אברהם אבינו ע"ה עצמו לא היה נרפא מזה, כי "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" (ברכות ה, ב), ולפיכך עבורו היו צריכים לשלוח מלאך מיוחד.
ליקוטי יהודה החדש - בפרשתינו, אור לישרים

 

[התורה]

הזמינם לאכול - שבמאכל יש סודות מופלאים

כי על כן וגו' (יח, ה).
פירוש כדי שלא יאמרו איך מזמינם לאכול אחר שהכיר בהם היותם משרתי עליון כי הגם שפירשנו שיכוין בדבריו אל הרוחניות, עם כל זה הפשט אינו נעקר, וגם במאכל יש סודות מופלאים כאמור (משלי יג כה) צדיק אוכל לשובע נפשו, לפנימיות הרוחניות.
לזה אמר להם כי וגו' פירוש כי טעם לדברי, על כן עברתם פירוש כן בסדר זה בדמות אנשים שישנם במזון הגשמי גם כן ויאמרו כן פירוש כן הוא כדבריו שעל כן עברו עליו בדמות אנשים והסכימו אליו לעשות כאשר דבר עוד רמזו לו שיעשה כדרך האמור בדבריו להטעימם רוחניות הנאות להם כרמוז בדבריו כמו שפירשתי.
אור החיים הק' - בפרשתנו

 

[התורה]

נסיון העקידה - לאברהם או ליצחק?

וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹקִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי (בפרשתנו כב א).
כבר דקדקו הראשונים, מדוע נסיון העקידה היה בבחינת "ניסה את אברהם", הלא לכאורה עיקר הנסיון היה ליצחק, שהיה אז בן ל"ז שנה ומסר נפשו על קדושת השם ולא עיכב.
רבינו בספרו בכנסת יחזקאל מבאר ע"ד מה שאמרו חז"ל (ברכות סא, ב) על רבי עקיבא שאמר, כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה, 'בכל נפשך', מתי יבוא לידי ואקיימנה, ועכשיו שבא ליד לא אקיימנו ויצאה נשמתו באחד.
עפ"ז יש לומר שיצחק אבינו שהיה בבחינת גבורה, לא היה לו נסיון גדול כל כך למסור את נפשו לה', ואדרבה כל ימיו היה מצטער על פסוק זה, כפי שנרמז בשמו "יצחק" אותיות "קץ חי". משא"כ אברהם אבינו שדרכו היתה בבחינת חסד ולא בבחינת גבורה, עבורו נחשב נסיון העקידה כנסיון גדול עד מאוד.
(כנסת יחזקאל – בפרשתנו, אור לישרים)

 

[התורה]

שאיפתה של שרה לבנים נוספים מתוך השמחה
בעת פקידתה ולידת יצחק נאמר בכתוב: "וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק לִי. וַתֹּאמֶר מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה כִּי יָלַדְתִּי בֵן לִזְקֻנָיו". ובלשון ריבוי הבנים הנזכר כאן יש להתבונן.
מתוך גודל שמחתה של שרה אמרה: אני יודעת שיושב בשמיים ישחק לבקשתי לפי שאני זקנה, וכן כל השומע יצחק ויתמה על הדבר. ואף על פי כן, עם כל זה אני מוסיפה להפיל תחינה ומתפללת יהי רצון שה' יעשה לי חסד וייתן לי בנים נוספים אשר יינקו ממני, וזאת לאחר שכבר זכיתי וילדתי בן אחד לזקוניו.

• צרור המור על התורה, תורה שבכתב -