הציווי לגרש את הגוים ולאבד האלילים • גבולות הארץ
נלמד על הציווי לגרש את כל גויי הארץ ולאבד את אליליהם, ורק כך יוכלו ישראל לשבת בארצם, וכבר בעברם את הירדן יעברו על מנת לגרש את הגוים. כן מפרטת התורה את ארבע גבולות הארץ תוך ציון שמות ערים ונהרות המשמשים כקווי הגבול.
המים שוטפים:
פעמים רבות כבר הוזהרו ישראל לגרש את הגוים מהארץ, אבל כעת בערבות מואב הוסיף משה ואמר להם בשם ה': כשאתם עוברים את הירדן והמים יבקעו ויהפכו ליבשה, על מנת כן תעברו שתגרשו את הגוים, ואם לאו – המים באים ושוטפים אתכם.
איבוד והשמדה:
בבואכם אל הארץ עליכם לגרש מפניכם את כל יושבי הארץ, וכן עליכם לשבר כל מקום שהגוים משתחווים לאלילים בפישוט ידים ורגלים על רצפה המרוצפת ומסוככת באבני שיש (ועל שם סיכוך זה באבנים נקרא המקום בית 'משכיות'], ולשבר את צלמי המתכת, ולהשמיד את הבמות.
חלוקה בגורל:
אם אכן תגרשו את הגוים, אזי תוכלו לשבת ולהתקיים בה, ואז תנחילו את הארץ בגורל לשבטיכם. לשבט גדול תתנו חלק גדול, ולשבט קטן תתנו חלק קטן, כאשר כל אחד יקבל את החלק בארץ שיעלה לו בגורל. תחילה חילקו את הארץ לשנים עשר חלקים עבור כל שבט, וכל נשיא שבט חילק את החלק שלו לבני שבטו.
ירושה לאבות:
לאחר שחילקו את הארץ בחלוקה שווה לכל אחד מבאי הארץ, חזרו החלקים אל אבותיהם יוצאי מצרים, והם חזרו והורישום לבניהם, כמו שלמדנו בפרשת פנחס.
שיכים וצנינים:
אבל אם לא תגרשו את כל יושבי הארץ, לא תוכלו להתקיים בה, כי אותם שישארו בארץ, יהיו לכם לרעה כמו יתידות מנקרות בעיניכם, וכמו גדר קוצים המקיפה אתכם מכל צד, באין יוצא ואין בא, והם יעיקו לכם ויצרו אתכם בארץ. כל מה שדימיתי לעשות לגוים לגרשם מהארץ, אעשה לכם לגרש אתכם מהארץ.
מצות התלויות בארץ:
היות והרבה מצוות תלויות בארץ יש צורך לדעת את גבולות הארץ מכל צד, כי כל השטח שבתוך הגבולות חייב במצוות אלו.
נפילה:
ירושת הארץ נקראת בשם 'נפילה' – 'הארץ אשר תפול לכם', על שם חלוקת הארץ בגורל, והדרך לעשות גורל בהפלת אבן קטנה וכדו'.
פירוש נוסף: שהפיל ה' את שבעים שרי אומות וכפת אותם לפני משה לאמר: ראה! אין בהם עוד כח!
שלש ארצות:
בדרומה של ארץ ישראל שוכנות שלש ארצות סמוכות זו לזה: א. קצת מארץ מצרים – בקרן מערבית דרומית, כאשר 'נחל מצרים' [הנילוס] עובר על פני כל ארץ מצרים, וחוצץ בין מצרים ובין ארץ ישראל. ב. ארץ אדום כולה בדרומה של ארץ ישראל. ג. ארץ מואב, בקרן מזרחית דרומית של ארץ ישראל.
ולא נחם:
כשיצאו ישראל ממצרים, אילו רצה ה' לקרב את כניסתם לארץ היה מעביר אותם את הנילוס – נחל מצרים, ומיד היו נכנסים לארץ בצד מערב, במקום בו יושבים הפלישתים, אך לא עשה ה' כן, כמו שנאמר 'ולא נחם אלקים דרך ארץ פלישתים'. אלא ה' הוביל אותם במדבר לאורך כל הצד הדרומי של הארץ, במדבר ששוכנים בו כאמור שלש אומות.
אדום ומואב:
כך הלכו לצד דרומה של הארץ, ממערב כלפי מזרח, עד שהגיעו לארץ אדום, וביקשו ממלך אדום רשות לחצות את ארצו ולהיכנס לארץ. כשזה האחרון סירב לאשר את המעבר, המשיכו אצל ארץ מואב, וגם ממנו ביקשו רשות לעבור ונענו בסירוב.
ארץ סיחון ועוג:
על כן המשיכו בדרכם לאורך כל הצד הדרומי של ארץ ישראל ממערב למזרח, כשהגיעו למזרח הפכו פניהם כלפי צפון והחלו ללכת את כל הגבול המזרחי של ארץ מואב, עד שמצאו את ארץ סיחון ועוג ששכנו בצד צפון של ארץ אדום, בצד מזרח של ארץ ישראל, כאשר הירדן חוצץ בין ארץ סיחון ועוג ובין ארץ כנען. שם כבשו ישראל את ארץ סיחון ועוג והתקרבו אל הירדן.
הגבול הדרומי:
התורה מפרטת את גבולות הארץ, ובראשונה מוזכר הגבול הדרומי מהקצה המזרחי עד הקצה המערבי. הגבול הדרומי מתחיל בצד מזרח ב'מדבר צין' השוכן אצל ארץ אדום, ונקודת ההתחלה של הגבול הוא בצד המזרחי של ים-המלח.
מעלה עקרבים:
משם פונה הגבול ומתרחב באלכסון לצד צפון העולם (כלומר, לא לצד צפון ארץ ישראל, אלא להיפך, הגבול התרחק לצד דרום הארץ והרחיב את שטח הארץ, ונקרא בשם 'צפון העולם' כי העומד מחוץ לארץ בדרום הארץ, קורא לגבול הדרומי בשם צפון). כאשר הגבול עובר בצד דרום של 'מעלה עקרבים'.
עד נחל מצרים:
משם ממשיך הגבול ועובר סמוך לעיר 'צין', ושוב ממשיך קו הגבול בקו ישר עד הצד הדרומי של 'קדש ברנע', ומשם הוא פונה באלכסון אל 'חצר אדר', וממשיך עד 'עצמון', ומשם הוא מגיע לקצה המערבי של הגבול הדרומי, אצל 'נחל מצרים'.
הגבול המערבי:
הים הגדול שימש כגבול המערבי של ארץ ישראל, מנחל מצרים בקרן מערבית דרומית, עד הר ההר בקרן מערבית צפונית.
גם איי הים:
אולם הגבול אינו עובר בחוף הים, אלא בקו ישר מנחל מצרים עד הר ההר, כך שהגבול עובר בתוך המים, וגם איי הים [הנקראים 'נִיסִין'] שבתוך הגבול כלולים בתוך שטח ארץ ישראל.
הגבול הצפוני:
הגבול הצפוני מתחיל בהר-ההר השוכן בקרן צפונית מערבית, כאשר חלק משיפוע ההר בולט לתוך הים הגדול (וממילא כאשר מתחו את קו הגבול המערבי מהר ההר עד נחל מצרים, נכללו גם איי הים בתוך המים, כאמור לעיל).
עד חצר עינן:
מהר ההר ממשיך הגבול בשיפוע אלכסוני עד 'לבוא חמת' (זו אנטוכיא), ומשם בקו ישר עד לעיר 'צדד', ומשם באלכסון עד 'זפרון', ומשם עד לסוף הגבול הצפוני שהסתיים ב'חצר-עינן' השוכנת בקרן צפונית-מזרחית.
הגבול המזרחי:
הגבול המזרחי התחיל בקרן מזרחית-צפונית בעיר 'חצר עינן', ומשם בשיפוע עד העיר 'שפם', ומשם עד העיר 'רבלה' הנמצאת בצד מזרח של ה'עין', ומשם ממשיך הגבול לצד מזרח של ים הכנרת, וים הכנרת נמצא בתוך שטח הארץ.
מהכנרת לים המלח:
מהכנרת ממשיך הגבול לאורך כל נהר הירדן, כאשר הירדן זורם מצפון לכיוון דרום, מהכנרת עד ים המלח, ובכך תם ונשלם הגבול המזרחי, ונשלמו כל ארבע גבולות הארץ.
קווי הגבול:
בעת פירוט הגבולות מוזכרים בפסוקים כמה סוגי לשונות המתארים את נקודות הגבול: הלשונות 'ונסב הגבול'; 'ויצא הגבול'; 'תתאו לכם', פירושם שהגבול אינו הולך בקו ישר אלא בקו אלכסוני. הלשון 'תוצאות הגבול', פירושו סיום הגבול, או סיום קו ישר, כאשר משם ממשיך הגבול בשיפוע.
ירידה לדרום:
והלשון 'וירד הגבול' – מוזכר בגבול הנמשך מצפון הארץ לכיוון דרום, מאחר וצפון הארץ גבוה יותר מדרום הארץ.
תשעה וחצי שבטים:
בתוך גבולות אלו ינחלו נחלה תשעה וחצי שבטים, ואילו שבט גד וראובן וחצי משבט מנשה כבר קיבלו נחלה מעבר המזרחי של ירדן יריחו.
פנים ואחור:
פני העולם הוא בצד מזרח, ולכן הצד המזרחי נקרא תמיד בשם 'קדם' או 'פנים', והצד המערבי נקרא בשם 'אחור', ולכן הצד הדרומי נקרא ימין והצד הצפוני נקרא שמאל.
תורה שבכתב
