בס”ד
1. כשה"דיבור שאינו אומר כלום" מפענח פסוק בקהלת: חכמתו של הרב הילדסהיימר
"עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר." (בראשית פרק ו פסוק יד)
מסופר על הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר זצ"ל, רבה של היהדות הנאמנה בגרמניה, כי נאלץ פעם להיכנס לבית תיפלה של רפורמים. באותה שעה ממש דרש שם הראביי הרפורמי.
ניגש אליו הגבאי ושאל בציפייה: "נו, וכיצד מצא חן בעיני כבוד הרב דרשתו של רבנו?"
השיב לו רבי הילדסהיימר: "הוא תירץ לי פסוק בקהלת!"
הגבאי, כולו מאושר מכך שהרב הילדסהיימר מעריך את רבם, התעניין לפשר דבריו והאיץ בו שיסביר.
הסביר לו רבי הילדסהיימר: "כבר זמן רב אני מתקשה ביישוב הפסוק האומר: 'עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר' (קהלת פרק ג פסוק ז). בפסוק זה אין נראה שיש מצב אמצעי – או שמדברים, או ששותקים.
מה שאין כן ביתר הפסוקים בסדרה זו, אשר בהם תמיד קיים מצב ביניים:
'עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת, עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ' (קהלת פרק ג פסוק ב).
'עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא, עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת' (קהלת פרק ג פסוק ג).
'עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק, עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד' (קהלת פרק ג פסוק ד).
'עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים, עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק' (קהלת פרק ג פסוק ה).
'עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד, עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ' (קהלת פרק ג פסוק ו).
'עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר' (קהלת פרק ג פסוק ז).
'עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא, עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם' (קהלת פרק ג פסוק ח).
בכל הפסוקים הללו, קיימת מציאות של מצב אמצעי. למשל, בין מלחמה לשלום יש 'הפסקת אש'; בין לקרוע לתפור יש אפשרות ליהנות מהבגד כפי שהוא. אך בפסוק 'עת לחשות ועת לדבר' – לא נראה שיש מצב ביניים."
סיים רבי עזריאל הילדסהיימר את דבריו והוסיף: "אולם, כששמעתי את דברי הרביי שלכם, הבנתי שגם לדיבור ולשתיקה אכן יש מצב אמצעי!
התוודעתי למציאות שלא הכרתי לפני כן: ניתן לדבר בלי לומר דבר!"
2. הבטחה בלהבות: על תכלית העולם בראי דברי רבי אלחנן וסרמן זצ"ל
"וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ בְּאוּר כַּשְׂדִּים." (בראשית פרק יא פסוק כח)
רש"י הקדוש מביא מדרש אגדה יקר ערך (בראשית רבה לח, יג) על פסוק זה, המבאר את הסיבה למיתתו של הרן:
"על פני תרח אביו – בחיי אביו. ומדרש אגדה: שעל ידי אביו מת; שקָבַל תרח על אברהם בנו לפני נמרוד על שכתת את הצלמים, והשליכו לכבשן האש. והרן, אחיו, יושב ואומר בלבו: 'אם אברהם נוצח – אני משלו, ואם לאו – אני משל נמרוד'. וכשניצל אברהם בנס גלוי מן האש, אמרו להרן: 'משל מי אתה?' אמר: 'משל אברהם אני!' מיד השליכוהו לכבשן ונשרף, וזהו אור כשדים."
על יסוד דברים אלו, מביא רבי שמחה וסרמן זצ"ל, בנו של הגאון הקדוש רבי אלחנן וסרמן הי"ד, כי אביו, ימים ספורים לפני שנהרג על קידוש ה' בשואה האיומה, הביא משל עמוק לתלמידיו, ללמד למה הדבר דומה:
לאדם שאינו מבין כלל בעבודת האדמה, ומבקש מאיכר מנוסה להראות לו את עיסוקיו. האיכר מביא אותו לשדה ירוק ורחב ידיים, מכוסה בדשא נאה, ולוקח מחרשה ומתחיל לחרוש את שדהו.
מלווהו, שרואה את האיכר "הורס" את כל הדשא היפה הזה,
מזדעזע וצועק במפח נפש: "כיצד אתה הורס דשא יפה כל כך?!"
עונה לו האיכר בנחת: "סבלנות! עוד תבין את פשר הדברים!"
לאחר מכן, לוקח האיכר זרעים שמנים וטובים ומפזר אותם על כל שטח השדה.
המלווה, בתמהון גדול, מתפעל: "כיצד אתה מלכלך זרעים כה יקרים על האדמה המלכלכת?"
האיכר אינו ממתין לתגובה נוספת, ושוב לוקח את המחרשה והופך את האדמה, מכסה את הזרעים הנפלאים בבוץ.
והמלווה תוהה בקול: "אתה משחית הכל! איזו תועלת תצא לך מכל זה?"
האיכר שוב עונה בסבלנות: "סבלנות!"
יורד גשם בשפע, והתבואה צומחת ומתרוממת במלוא הדרה. ואז ניגש האיכר וקוצר את כל התבואה.
והמלווה שוב מופתע: "כיצד אתה תולש את כל הצמחים היפים שגדלו לאחר כל העמל הזה?! הלא זה הרס לשמו!"
האיכר אוסף את התבואה, מפריד את הפסולת, וטוחן את כל הגרעינים. גם בשלב זה המלווה אינו מבין את התהליך. לאחר מכן, הוא מערבב את הכל עם מים, ונוצרת תערובת דביקה. המלווה נדהם לחלוטין מכמות ההרס הנראה לעין, ותוהה בלבו כמה עוד אפשר להרוס.
לפתע, האיכר ניגש לתנור חם ורוצה לשרוף בתוכו את כל פרי עמלו.
ועכשיו המלווה כבר אינו יכול להתאפק, תופס את האיכר בחוזקה כדי למנוע ממנו לאבד את כל פרי עמלו הרב, שנראה כה משחית.
והאיכר, יציב בדעתו, נשאר בשלו: "סבלנות! עוד מעט תבין הכל!"
סיים רבי אלחנן וסרמן זצ"ל את משלו והסיק לתלמידיו הקדושים: "אם זורקים אותנו לאש, הרי זה סימן מובהק כי קרֵבה העת שבה תתגלה כל תכלית העולם בביאת משיח צדקנו, במהרה בימינו, אמן!"
========================================================================
1. השקר ובת זוגו: הסיפור המפתיע שמגלה את שורש הכישלון. למה השקר מלווה בכישלון
מסופר בחז"ל, כי בעת שנח הכניס את החיות לתיבה לקראת המבול, ביקש גם השקר להיכנס. נח סירב, בהסבירו שאין לו בן זוג. השקר, שחשש להישאר לבדו, יצא לחפש לו שותף. לאחר חיפוש, מצא את "הפחתא" - היינו, חוסר ההצלחה - הכישלון - ה"שלאמזל".
הפחתא שאל את השקר: "מה תתן לי עבור ההצטרפות?"
ענה השקר: "כל רווחיי, כל מה שארוויח – אעניק לך!"
הפחתא הסכים, וכך נכנסו שניהם יחד לתיבה. מאז, כל שקר וכל רמאות "עובר לפחתא", וכל מי שנוהג בדרכים אלו - סופו ליפול בחוסר הצלחה וכישלון.
זהו שיעור חשוב בעולם הפרנסה והעסקים, וכן בחיי האישיים. נאמנות, כנות ואמת הן אבני יסוד להצלחה אמיתית ובת קיימא. כשם שהשקר מביא לכישלון, כך האמת והיושר מביאים לברכה והצלחה.
2. אברהם אבינו לימד את הדורות הבאים איך להתכחש לעבודה זרה
בסוף הפרשה, אנו קוראים על אברהם אבינו, וחז"ל דורשים משם המקום "אור כשדים" שאברהם אבינו החל את דרכו בהריסת פסלי עבודה זרה בחנות אביו. הוא אף השתמש בתחבולה, וטען שהפסלים רבו ביניהם, ואחד מהם שבר את כל האחרים.
סיפור דומה, המדגים את חשיבותה של האמונה ודרכי ההתמודדות, מסופר על יהודי בתקופה מאוחרת יותר. יהודי זה, שנקלע למצב של מחסור ומצוקה כלכלית, נכנס לכנסייה ריקה. הוא התפעל מיופייה של הכנסייה, ובמיוחד מנברשת זהב טהור שהייתה תלויה שם. לפתע, עלתה בו מחשבה נועזת: הנברשת הזו יכולה לפתור את בעיותיו הכלכליות לשנים רבות.
מן הרעיון למעשה, הוא נטל סולם, הוריד את הנברשת, עטף אותה במעילו [צריך לדעת שיהודי זה פעל שלא כהלכה, כי אסור ליהנות מעבודה זרה ומשמשיה], ופנה לצורף אילם וחרש בעיר. הוא ביקש ממנו להפיק מהנברשת חמישה מטילי זהב. הצורף הסכים, ובתמורה ביקש מטיל זהב אחד.
כאשר הכומר גילה את השוד, הוא מיהר לדווח למלך. המלך, בתגובה, שלח שליח לרב הקהילה, ואיים בעונש חמור על כל הקהילה אם הגנב לא יוסגר.
הגנב, ששמע על האיום, פנה לרב וסיפר לו את כל המעשה. הוא הרגיע את הרב באומרו שידאג לסדר את העניינים. הוא הלך מיד אל המלך והתוודה: "אני גנבתי את הנברשת. אם אינך מאמין לי, בדוק תחת מיטתי ותמצא את מטילי הזהב".
המלך שאל אותו: "האם אתה מבין שאתה מסכן את חייך במעשה זה?"
הגנב ענה בביטחון: "קרא נא לכל חשובי הכנסייה, ואני מוכן לדון איתם על נושא זה."
הכומר ואנשי הכנסייה הובאו לארמון. הגנב החל את נאומו בפני המלך והנוכחים: "הייתי במצוקה קשה לפרנס את ביתי, ונכנסתי לכנסייה כדי לבקש עזרה. ואז, הפסל הראשי הביע אמפתיה כלפיי ואמר: 'לא חסרים לי עושר וכבוד, קח לך את הנברשת, התפרנס ממנה וחיה חיים מאושרים!' וזה מה שעשיתי."
המלך פנה לכומר וביקש את תגובתו. הכומר, שהבין את המצב העדין, ביקש להתייעץ עם אנשיו בחוץ. שהרי אם יכחישו את דברי היהודי, הרי הם מודים שפסלם אינו מרחם על עניים. בסופו של דבר, הוכרח להודות באמיתות דבריו של היהודי, וכך ניצל היהודי, ואף יצא מהעניין ברכוש גדול.
3. ההצלחה, בזכות הכישרונות שלנו והכשלון גזרת הבורא, או אולי הפוך?
בפרשתנו, אנו קוראים בפסוק [ז, יב]: "וַיְהִ֥י הַגֶּ֖שֶׁם עַל־הָאָ֑רֶץ אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָֽיְלָה".
ולעומתו, בפסוק [ח, ב] המתאר את סיום המבול, נכתב: "וַיִּסָּֽכְרוּ֙ מַעְיְנֹ֣ת תְּה֔וֹם וַאֲרֻבֹּ֖ת הַשָּׁמָ֑יִם וַיִּכָּלֵ֥א הַגֶּ֖שֶׁם מִן־הַשָּׁמָֽיִם".
נשאלת השאלה: מדוע בפסוק הראשון, המתאר את תחילת המבול, לא מוזכר במפורש שהגשם יורד "מן השמים", כפי שמופיע בפסוק השני, המתאר את סוף המבול?
ניתן לתרץ זאת בכמה אופנים. אחת הדרכים להבין זאת היא באמצעות האופן שבו אנו נוטים לתלות הצלחות. לעיתים קרובות, כאשר אנו מצליחים, אנו נוטים לייחס את ההצלחה לכישרונותינו, למאמצינו, ולתבונה שלנו. אנו אומרים: "אני עבדתי קשה", "יש לי את הכישורים לכך". לעומת זאת, כאשר אנו נכשלים, אז אנו נוטים יותר לייחס את הכישלון לגזירה משמים. אנו אומרים: "זה מה שנגזר עלי בראש השנה".
ר' יענקלה גלינסקי זצ"ל, בדרשותיו המפורסמות, הביא לכך פסוק ממגילת רות [א, כ"א]: "אֲנִ֠י מְלֵאָ֠ה הָלַ֙כְתִּי֙ וְרֵיקָ֣ם הֲשִׁיבַ֣נִי ד’ “. משמעות הפסוק היא שנעמי התייחסה ללכתה עם עושר להצלחתה ולהשבתה ריקם כאל גזירת ה' עליה.
אך האמת, כפי שניתן להבין מהניסוח בפסוקינו, היא הפוכה. הקב"ה תמיד חפץ להיטיב איתנו, וברצונו להוריד עלינו שפע וברכה "מן השמים". אך אנו, על ידי מעשינו, חטאינו, וניתוקנו מהקדוש ברוך הוא, מונעים ומקלקלים את ההשפעה הזו.
זהו המסר המרומז בפרשתנו. הגשם ההורס של המבול, שבא כעונש, אינו פועל יוצא של רצון קב"ה להרוס, אלא נגרם על ידינו, על ידי מעשינו הרעים. לעומת זאת, הפסקת המבול, שהיא רחמים גדולים, באה "מן השמים" - מתוך רחמיו של הבורא על בריאתו, כאשר אנו מבינים את טעותנו וחוזרים אליו.
שבת שלו'
הרב מנחם הלוי ליכטנשטיין - מוהל מוסמך.
גם הסרת ערלת הבשר וגם הסרת ערלת הלב
להזמנת ברית, שיעור או ייעוץ: 054-8564337
להורדת הדרכה לאב והמלצה לאחרים:
https://hamoyhel.com/
