את ד' הרב שך הללו, מצאתי קרוב לחמשה פעמים כל פעם בנוסח מעט שונה. בשיחה שנדפסה בספר מחשבת מוסר ח"א ד' סיון תש"מ מביאים את ד' הרב שך בענין הנז' ואחרי שמזכיר את ד' השל"ה מוסיף בזה"ל "וכך זמן מתן תורה הוא ראש השנה על התורה, שכיון שהוא יום מסוגל לקבלת התורה הוא יום הדין על התורה שנתנה בו. וכן נקבע כמה עליה ועזר ה' יהיה לכך אחד.. וכו' כך חג השבועות שהוא זמן מתן תורה, הוא יום דין על התורה, אם יתעלה בו האדם או לא, וגם כמה סייעתא דשמיא יהיה לו בזה צריך לדעת שזהו זמן של הצלחה, ללמוד ולהתעלות, ויראת שמים מעל הכל. וכן מעיד חתנו הגרמ"צ ברגמן בזה"ל הנה שמעתי הרבה פעמים מכבוד מו"ח מרן הגאון שליט"א ששמע ממרן הגאון ר' איסר זלמן מלצר שמקובל מקדמונים שבחג השבועות נידונין על התורה על ביטול תורה, ועל החלק של כל אחד בתורה ועל העתידות של כל יהודי בתלמוד תורה עכ"ד חמי.
אמנם כשבדקתי בד' השל"ה, מצאתי דברים אחרים, כך כתב שם השל"ה (מסכת שבועות - פרק נר מצוה ט)-
חייב אדם לשמוח בזה החג ביותר, כי הוא יום שזכינו בו לכתר תורה. וכו' מתעורר מאוד בלבו להתקדש ולתקן מעשיו ולהיות מוכתר בכתר תורה לקיים והגית בו יומם ולילה, כי היום הקדוש הזה הוא יומא דדינא. וזה לשון תולעת יעקב דף נ"ח, ודע כי כמו שבראש השנה רצה הקדוש ברוך הוא להשגיח ולדרוש מעשה בני אדם וכו' וכבר ביארנו כי הפירות ההם הם הנשמות הפורחות מאילנו של הקב"ה. והעולם נידון ביום זה על התורה שנתנה בו שבטלו עצמם ממנה, והוא אמרם על פירות האילן בלא השלימם בתורה ובמצות כראוי ע"כ. (בתחתית העתקנו את כל לשונו בענין)
בד' השל"ה בשם התולעת יעקב אכן מפורש שיום השבועות הוא יום שהאדם נידון על ביטול תורה, אבל לא יום הדין בהקשר של תוספת השגה בתורתו של האדם.
והעירו את אזני שעומדים בזה, ועד עתה לא מצאתי דברים ברורים בזה.