עלה בדעתי הוכחה שמקיימים מצוות ביעור חמץ בעת האכילת חמץ, [עלה בדעתי בעת האכילת חמץ שלפני סו"ז האכילה..]
דכיצד מותר לאכול חמץ ביום יד' בבוקר, ומדוע לא חישנן שמא ימשך ולא יקיים מצוות ביעור ותשביתו?
וע"כ דהאכילה עצמה היא ממצוות הביעור, לכן אין חשש שמא ימשך, שהא כרגע הוא עוסק בבצוות ביעור,
אמנם אולי יש לדחות, שכיון שמלבד המצוות ביעור ותשביתו, יש גם איסור דבל יראה א"כ אין חשש שמא ימשך,
שכל החשש שמא ימשך הוא רק במקום שלא יעבור איסור אלא רק יבטל העשה, אולם היכא דעובר בלאו דלמא לא גזרו שמא ימשך,
וניסתי למצוא דוגמא לזה, אולי באופן של אכילת תודה שהוא יום ולילה, האם אסור לאכול מאכל אחר שמא ימשך ולא יאכל את התודה, [ואולי בכלל במצוות של אכילה אין חשש דשמא ימשך,] או כיון שיש איסור של נותר, אין חשש שמא ימשך, וצל"ע.