בגמ' חולין (קלד, ב) מבואר שהמתנות של 'זרוע לחיים וקיבה' באים בשכר מעשה פינחס שהרג את זימרי.
והקיבה, כנגד "והאשה אל קבתה". ולפי תוס' צ"ל שנותנים את הקיבה לכהן כדי להריצה לכלבו.
וכן כתב בשו"ת רבי ראובן רפפורט סי' ט, וז"ל:
"אך באמת קושיא זו מעיקרא ליתא, דע"כ גבי קיבה לא שייך הדרש למשחה דרך גדולה, דהרי בני מיעיים אוכליהן לאו בר איניש, כדאמרינן בביצה דף ו' ובנדרים דף נ"ה, ואיך נימא דבזה אמרה תורה למשחה דרך גדולה כיון דאוכליהן אינו בגדר אינשי, וע"כ דהדרש קאי על שאר מתנות כהונה ולא על קיבה, וא"כ באמת צותה תורה ליתן להריצה לפני כלבו".
בגמ' חולין (קלד, ב) מבואר שהמתנות של 'זרוע לחיים וקיבה' באים בשכר מעשה פינחס שהרג את זימרי.
והקיבה, כנגד "והאשה אל קבתה". ולפי תוס' צ"ל שנותנים את הקיבה לכהן כדי להריצה לכלבו.
בגמ' חולין (קלד, ב) מבואר שהמתנות של 'זרוע לחיים וקיבה' באים בשכר מעשה פינחס שהרג את זימרי.
והקיבה, כנגד "והאשה אל קבתה". ולפי תוס' צ"ל שנותנים את הקיבה לכהן כדי להריצה לכלבו.
שולחן ערוך יורה דעה סימן סא
מתנות נוהגות בכל מקום, בין בארץ בין בחוצה לארץ, בין בפני הבית (פי' בזמן שבית המקדש קיים) בין שלא בפני הבית. ויש מי שאומר שאינן נוהגות בחוצה לארץ, וכן נהגו (ועיין בספר החנוך להרא"ה מצוה תק"ו).
אני לא יודע בדיוק את הפרטים, אבל זכור לי שיש בעיה עם המפעלים (אם הם בבעלות יהודי, אך רובם בחו"ל) שלא רוצים לתת את כל המתנות לכהן (סכום עצום), וברמב"ם כתב והקונה אותם אף על פי שאינו רשאי ה"ז מותר לאכלן מפני שמתנות כהונה נגזלות וכן הוא בשו"ע דאסור לקנותם משום החולק עם הגנב, ונראה לי שהפתרון הוא שנותנים לכהן והכהן מוכר לבעלים בחזרה בסכום נמוך.
מצאתי בפרויקט השו"ת תחת השם 'שו"ת רבי ראובן רפפורט'.
להלן מתוך הביוגרפיה של פרויקט השו"ת אשר עשויה לשפוך אור על הדבר:
רבי ראובן ב"ר בצלאל הכהן רפפורט שימש כרב בטרנופול שבגליציה במאה הי"ח. היה נינו של רבי חיים הכהן רפפורט מלבוב, נכד בנו ר' יהודה אריה ליב. בשנת תרכ"ו (1766) הוציא לאור את שו"ת זקנו ר"ח רפפורט בשם 'שו"ת רבנו חיים כהן' עם תוספת תשובות משלו. כמו כן הוציא ר' ראובן את ספר הדרשות של זקנו 'זכר חיים' באותה שנה. בהמשך הוציא לאור בשנת תרכ"ט (1769) את הספר 'מנחת חינוך' על ספר החינוך מאת רבו ר' יוסף באב"ד רב העיר טרנופול עם הערות בשם 'מנחת עני' משלו.