אחרי מות למה צריך מיעוט שלא יזה על הגחלים (6 צופים)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
והזה עליו מן הדם באצבעו שבע פעמים (טז יט)

בגמ' יומא נט. איתא, שלא יזה על גבי האפר ולא על גבי הגחלים. ובירושלמי פ"ה ה"ו ילפינן לה מדכתיב והזה "עליו" ולא על גחליו. והקשה בחידושי רבי משה מאימראן זצ"ל ביומא שם, תיפוק ליה דאסור להזות מן הדם על הגחלים, משום דמכבה את אש המזבח, ועובר באיסור כיבוי.

והנה בזבחים דף צא: מצינו לענין נסכים הבאים בנדבה דאיכא למ"ד שמזלפו על גבי האישים, ומקשה הגמ' הרי מכבה, ומסקנת הגמ' שם דהך מ"ד סובר שדבר שאינו מתכוין מותר, ופירש"י שם דאפשר לזלף בטיפין דקות דלא הוי פסיק רישא, והערוך מפרש דהוי פס"ר דלא ניחא ליה. ולפי"ז גם כאן י"ל דהך ברייתא סוברת כמ"ד דבר שאינו מתכוין מותר.

ובלאו הכי בעיקר מה שנקט שם שאיכא איסור כיבוי בגחלים של מזבח הפנימי, לכאורה היה נראה דאין איסור כיבוי אלא במזבח החיצון, דהמקראות האמורים בריש פרשת צו על איסור כיבוי המזבח מיירי במזבח החיצון. אך יש לדון משום שהגחלים של מזבח הפנימי נלקחו ממזבח החיצון. והנה ביומא מו: נחלקו אביי ורבא במכבה "אש מחתה" דהיינו גחלים שלקחן מהמזבח החיצון לצורך מזבח הפנימי, האם יש בהם איסור כיבוי, ואליבא דרבא שם פטור כיון שניתק למצוותו של הקטורת, א"כ בפשוטו גם לאחר שכבר הגיעו למזבח הפנימי אין בהם איסור כיבוי מצד גחלים של מזבח החיצון. אבל לאביי שם ללישנא קמא אפילו לאחר שהורידן ממזבח החיצון יש בהם איסור כיבוי, ולא אמרינן דניתק למצוותו, ולפי"ז יש לדון דיש איסור כיבוי בגחלים שעל מזבח הפנימי כיון שהם גחלים של מזבח החיצון, וחייבים עליהם אף לאחר שירדו ואף לאחר שניתקו למצוותן.

אמנם אפשר לומר שלאחר שבאו למזבח הפנימי גם אביי מודה שניתקו למצוותן ואין בהם איסור כיבוי. ועוד י"ל שאפילו אם יש איסור כיבוי בגחלים כשהם על מזבח הפנימי, כל זה קודם שהקטיר עליהם, אבל לאחר שהקטיר עליהם את הקטורת ונגמרה ההקטרה כבר נעשית מצוותן ושוב אין בהם איסור כיבוי, ועי' תוס' ישנים ותוס' הרא"ש יומא מד. שבגחלים שנעשית מצוותן אין איסור כיבוי.
​

◆ ◆ ◆​

אמנם יש להקשות דתיפו"ל משום איסור מלאכת יום הכיפורים, דעובר משום מכבה. ויש ליישב דהברייתא כמ"ד דבר שאינו מתכוין מותר או שמלאכה שאינה צריכה לגופה אין חייבים עליה, וכנ"ל.

והגאון רבי שאול אלתר שליט"א תירץ, דאצטריך למש"כ הגר"א שאהרן עצמו היה רשאי להיכנס בכל השנה ג"כ בסדר הזה, ואז ל"ש איסור מלאכה.

ועוד נראה דכל הקושיא לא קשה כלל, דאי משום איסור כיבוי או מלאכה אם עבר והזה על הגחלים היה כשר, והברייתא השמיענו דהוי מדין ההזאות, וממילא אפילו בדיעבד אם הזה על הגחלים פסול, ופשוט.​

 

[גרינפלד]

והקשה בחידושי רבי משה מאימראן זצ"ל ביומא שם, תיפוק ליה דאסור להזות מן הדם על הגחלים, משום דמכבה את אש המזבח, ועובר באיסור כיבוי.

והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
י"ל דמיירי בגחלת כבויה, וכיון שנכבתה קודם שנעשתה אפר קרויה גחלת (הגר"ח יווז'וק שליט"א).