יוסף צ. הירשמן

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
הודעות
1,039
פוסט השבוע
1
תודות
4,006
נקודות
400
{ד} וַיִּשְׁלַ֨ח יַֽעֲקֹ֤ב מַלְאָכִים֙ לְפָנָ֔יו אֶל-עֵשָׂ֖ו אָחִ֑יו אַ֥רְצָה שֵׂעִ֖יר שְׂדֵ֥ה אֱדֽוֹם:
{ה} וַיְצַ֤ו אֹתָם֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֣ה תֹֽאמְר֔וּן לַֽאדֹנִ֖י לְעֵשָׂ֑ו כֹּ֤ה אָמַר֙ עַבְדְּךָ֣ יַֽעֲקֹ֔ב עִם-לָבָ֣ן גַּ֔רְתִּי וָֽאֵחַ֖ר עַד-עָֽתָּה:
{ו} וַֽיְהִי-לִי֙ שׁוֹר וַֽחֲמ֔וֹר צֹ֖אן וְעֶ֣בֶד וְשִׁפְחָ֑ה וָֽאֶשְׁלְחָה֙ לְהַגִּ֣יד לַֽאדֹנִ֔י לִמְצֹא-חֵ֖ן בְּעֵינֶֽיךָ:




פתיחות ממדרש רבה בענין שיעקב הכניע עצמו ואמר לעשו "עבדך יעקב"

פרשה עה א וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו (בראשית לא, ד),

רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי רְאוּבֵן פָּתַח (תהלים יז, יג): קוּמָה ה' קַדְּמָה פָנָיו הַכְרִיעֵהוּ פַּלְּטָה נַפְשִׁי מֵרָשָׁע חַרְבֶּךָ,
[קוּמָה ה'] רַבִּי פִּינְחָס אָמַר חֲמִשָּׁה פְּעָמִים דָּוִד מֵקִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּסֵפֶר תְּהִלִּים
(תהלים ג, ח): קוּמָה ה' הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהַי [כִּי הִכִּיתָ אֶת כָּל אֹיְבַי לֶחִי שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ],
(תהלים ז, ז): קוּמָה ה' בְּאַפֶּךָ [הִנָּשֵׂא בְּעַבְרוֹת צוֹרְרָי וְעוּרָה אֵלַי מִשְׁפָּט צִוִּיתָ],
(תהלים י, יב): קוּמָה ה' אֵל נְשָׂא יָדֶךָ אַל תִּשְׁכַּח [עֲנָוִים]
(תהלים ט, כ): קוּמָה ה' אַל יָעֹז אֱנוֹשׁ [יִשָּׁפְטוּ גוֹיִם עַל פָּנֶיךָ],
(תהלים יז, יג): קוּמָה ה' קַדְּמָה פָנָיו [הַכְרִיעֵהוּ פַּלְּטָה נַפְשִׁי מֵרָשָׁע חַרְבֶּךָ].
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּוִד בְּנִי אֲפִלּוּ אַתְּ מְקִימֵנִי כַּמָּה פְּעָמִים אֵינִי קָם, וְאֵימָתַי אֲנִי קָם לִכְשֶׁתִּרְאֶה עֲנִיִּים נִשְׁדָּדִים וְאֶבְיוֹנִים נֶאֱנָקִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים יב, ו): מִשֹּׁד עֲנִיִּים מֵאֶנְקַת אֶבְיוֹנִים [עַתָּה אָקוּם יֹאמַר ה' אָשִׁית בְּיֵשַׁע יָפִיחַ לוֹ], רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹנָה אָמַר (תהלים יב, ו): עַתָּה אָקוּם, כָּל זְמַן שֶׁהִיא מוּכְפֶּשֶׁת בָּאֵפֶר כִּבְיָכוֹל, אֶלָּא לִכְשֶׁיַּגִּיעַ אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁכָּתוּב בּוֹ (ישעיה נב, ב): הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְׁבִי יְרוּשָׁלָיִם, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה (זכריה ב, יז): הַס כָּל בָּשָׂר מִפְּנֵי ה', לָמָּה כִּי נֵעוֹר מִמְעוֹן קָדְשׁוֹ. אָמַר רַב אַחָא כַּהֲדָא תַּרְנְגוֹלְתָּא דִּמְנַעֲנָה גַרְמָהּ [נסח אחר: דמנערה אגפה] מִן קִטְמָא.
קַדְמָה פָנָיו, קַדְמֵיהּ לְרַשִּׁיעָא עַד לָא יְקַדְמִינָךְ.
הַכְרִיעֵהוּ, הַכְרִיחֵהוּ לְכַף חוֹבָה, שׁוֹבְרֵהוּ, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים כ, ט): הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד.
פַּלְטָה נַפְשִׁי מֵרָשָׁע חַרְבֶּךָ, פַּלְטָה
נַפְשִׁי מֵאוֹתוֹ רָשָׁע שֶׁהוּא בָּא מִכֹּחָהּ שֶׁל אוֹתָהּ הַחֶרֶב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כז, מ): וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה,
דָּבָר אַחֵר, פַּלְטָה נַפְשִׁי מֵאוֹתוֹ הָרָשָׁע שֶׁהוּא חַרְבֶּךָ, שֶׁבּוֹ אַתָּה רוֹדֶה אֶת עוֹלָמֶךָ.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר פַּלְטָה נַפְשִׁי מֵאוֹתוֹ הָרָשָׁע שֶׁהוּא עָתִיד לִפֹּל בְּחַרְבֶּךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה לד, ה): כִּי רִוְּתָה בַשָּׁמַיִם חַרְבִּי,

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדַרְכּוֹ הָיָה מְהַלֵּךְ, וְהָיִיתָ מְשַׁלֵּחַ אֶצְלוֹ וְאוֹמֵר (בראשית לב, ה): כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב?


ב וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו (בראשית לב, ד),

רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן פָּתַח (משלי כה, כו): מַעְיָן נִרְפָּשׂ וּמָקוֹר מָשְׁחָת צַדִּיק מָט לִפְנֵי רָשָׁע,
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן כְּשֵׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְמַעְיָן לְהֵרָפֵס וּלְמָקוֹר לְהִשָׁחֵת, כָּךְ אִי אֶפְשָׁר לַצַּדִּיק לָמוּט לִפְנֵי רָשָׁע,
וּכְמַעְיָן נִרְפָּשׂ וְכִמְקוֹר מָשְׁחָת כָּךְ צַדִּיק מֵמִיט עַצְמוֹ לִפְנֵי רָשָׁע,

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדַרְכּוֹ הָיָה מְהַלֵּךְ וְהָיִיתָ מְשַׁלֵּחַ אֶצְלוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב?


כעין זה במדרש רבי תנחומא:

ג וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר.
רַבִּי יְהוּדָה בַר סִימוֹן פָּתַח, מַעְיָן נִרְפָּשׂ וּמָקוֹר מָשְׁחָת צַדִּיק מָט לִפְנֵי רָשָׁע (משלי כה, כו).
כְּמַעְיָן נִרְפָּשׂ וּכְמָקוֹר מָשְׁחָת כֵּן צַדִּיק מָט לִפְנֵי רָשָׁע. כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו, יַעֲקֹב קוֹרֵא לְעֵשָׂו אֲדוֹנִי?

לִמְּדָה תוֹרָה דֶרֶךְ אֶרֶץ לַחֲלוֹק כָּבוֹד לַמַּלְכוּת.
אָמַר רַבִּי יִשְְׁמָעֵאל, רְאֵה מַה כְּתִיב: וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה (שמות ו, יג), לִמְּדָם לַחֲלוֹק כָּבוֹד לַמַּלְכוּת.
וְכֵן רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הָיָה כוֹתֵב לְאַנְטוֹנִינוֹס, יְהוּדָה עַבְדְּךָ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמֶךָ, לַחֲלוֹק כָּבוֹד לַמַּלְכוּת.
וְכָךְ עָשָׂה יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו.

וְיַעֲקֹב הָיָה יָשֵׁן וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהַמַּלְאָכִים מְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ (בראשית כח, יב). וּכְתִיב: וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו, וְהוּא הָיָה מְשַׁלֵּחַ כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו?
הֱוֵי אוֹמֵר, מַעְיָן נִרְפָּשׂ וּמָקוֹר מָשְׁחָת צַדִּיק מָט לִפְנֵי רָשָׁע.


עוד פתיחות בענין זה ממדרש רבה:

ג וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב (בראשית לב, ד),
רַב הוּנָא פָּתַח (משלי כו, יז): מַחֲזִיק בְּאָזְנֵי כָלֶב עֹבֵר מִתְעַבֵּר עַל רִיב לֹּא לוֹ,
שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר מָשָׁל לְאַרְכִי לִיסְטִים* שֶׁהָיָה יָשֵׁן בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים עֲבַר חַד וּשְׁרֵי מְעִיר לֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ קוּם לָךְ דְּבִישָׁא שְׁכִיחַ הָכָא, קָם וּשְׁרֵי מְקַפַּח בֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ נִיעַר בִּישָׁא, אֲמַר לֵיהּ דָּמֵיךְ הֲוָה וְעוֹרַרְתַּנֵּיהּ*,
כָּךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְדַרְכּוֹ הָיָה מְהַלֵּךְ וְאַתָּה מְשַׁלֵּחַ אֶצְלוֹ וְאוֹמֵר לוֹ בְּהַכְנָעָה כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב?
*ארכי ליסטים=ראש הגזלנים. *עבר אחד והתחיל להעיר אותו, באמרו כי שכיח כאן שד רע, קם הגזלן והתחיל להכותו, אמר לו המוכה וכי התעורר השד, אמר לו הגזלן, ישן היה ואתה עוררתו.


רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן פָּתַח (ירמיה יג, כא): מַה תֹּאמְרִי כִּי יִפְקֹד עָלַיִךְ וְאַתְּ לִמַּדְתְּ אֹתָם עָלַיִךְ אַלֻּפִים לְרֹאשׁ,
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדַרְכּוֹ הָיָה מְהַלֵּךְ וְאַתָּה מְשַׁלֵּחַ אֶצְלוֹ וְאוֹמֵר לוֹ כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב?



פתיחה ממדרש רבי תנחומא בענין שיעקב הצדיק גדול מהמלאכים:

ב וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים.
זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וַה' נָתַן קוֹלוֹ לִפְנֵי חֵילוֹ כִּי רַב מְאֹד מַחֲנֵהוּ כִּי עָצוּם עֹשֵׂה דְבָרוֹ כִּי גָדוֹל יוֹם ה' וְנוֹרָא מְאֹד וּמִי יְכִילֶנּוּ (יואל ב, יא).
הַכָּתוּב מְדַבֵּר בְּמַתַּן תּוֹרָה. כְּשֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, יָרְדוּ עִמּוֹ רֶכֶב רִבּוֹתַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן (תהלים סח, יח). רַבִּי אַבְדִּימִי אָמַר, עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אֶלֶף מַרְכְּבוֹת מַלְאָכִים יָרְדוּ עִמּוֹ לְסִינָי. וּמַה נָּתַן תְּחִלָּה, קוֹלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה (שמות יט, טז). מִשֶּׁנָּתַן אֶת הַקּוֹלוֹת, נָתַן אֶת הַתּוֹרָה.
הֱוֵי, וַה' נָתַן קוֹלוֹ לִפְנֵי חֵילוֹ.
דָּבָר אַחֵר, וַה' נָתַן קוֹלוֹ, אֵלּוּ הָרְעָמִים שֶׁקּוֹלָן הוֹלֵךְ לִפְנֵי חֵילוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. שֶׁכֵּיוָן שֶׁהָרַעַם יוֹצֵא, הוּא מַרְעִים, וְהַבְּרִיּוֹת יוֹדְעִים שֶׁהַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין. וּכְשֶׁהָרַעַם יוֹצֵא, הַבָּרָק בָּא אַחֲרָיו.
דָּבָר אַחֵר:
ה' נָתַן קוֹלוֹ, זֶה רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁבּוֹ תְּקִיעַת שׁוֹפָר.
לִפְנֵי חֵילוֹ, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵן מִזְדַּעְזְעִין וַחֲרֵדִין מִקּוֹל הַשּׁוֹפָר וְחוֹזְרִין בִּתְשׁוּבָה כְּדֵי לִזְכּוֹת בַּדִּין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.
כִּי גָּדוֹל יוֹם ה' וְנוֹרָא מְאֹד וּמִי יְכִילֶנּוּ, זֶה יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁבּוֹ סִפְרֵי חַיִּים וְסִפְרֵי מֵתִים נֶחְתָּמִים.
וּמִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁבְּהַלָּלוּ עֲשֶׂרֶת יָמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁבָּהֶן הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁכֵּן יְשַׁעְיָה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶן, רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ. לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה (ישעיה א, טז-יז), הֲרֵי תְשׁוּבָה. וְאַחַר כָּךְ לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה, זֶה יוֹם הֶעָשׂוֹר שֶׁהוּא יוֹם תוֹכָחָה, שֶׁבּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַלְבִּין עֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ (ישעיה א, יח).
כִּי רַב מְאֹד מַחֲנֵהוּ, אֵלּוּ הַמַּלְאָכִים שֶׁמְּלַמְּדִין זְכוּת וְחוֹבָה.
כִּי עָצוּם עֹשֵׂה דְבָרוֹ, מִי עָצוּם מֵהֶם, עוֹשֵׂה דְבָרוֹ. אָמַר רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהִקְדִּימוּ עֲשִׂיָּה לִשְׁמִיעָה וְאָמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע (שמות כד, ז). בָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁגְּדוֹלִים הַצַּדִּיקִים יוֹתֵר מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת.
תֵּדַע לְךָ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר יְשַׁעְיָה כִּי אִישׁ טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי וּבְתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי ישֵׁב (ישעיה ו, ה), אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יְשַׁעְיָה, בְּעַצְמְךָ אַתָּה רַשַּׁאי לוֹמַר אִישׁ טְמֵא שְׂפָתַיִם. אֲבָל לְיִשְׂרָאֵל אַתָּה אוֹמֵר בְּתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם? שֶׁהֵם הִקְדִּימוּ עֲשִׂיָּה לִשְׁמִיעָה וּמְיַחֲדִין אֶת שְׁמִי פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם, וְאַתָּה קוֹרֵא אוֹתָן עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם? מַה כְּתִיב שָׁם, וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְּׂרָפִים וּבְיָדוֹ רִצְפָּה [בְּמֶלְקַחַיִם לָקַח מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ]. מַהוּ רִצְפָּה, רוּץ פֶּה שֶׁל מִי שֶׁאוֹמֵר לָשׁוֹן הָרַע עַל בָּנַי. בְּמֶלְקָחַיִם מַהוּ. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ שְׁתֵּי מֶלְקָחוֹת. הָלַךְ הַמַּלְאָךְ לִטֹּל אֶת הַגַּחֶלֶת וְנִכְוָה, נָטַל מֶלְקַחַת אַחַת לִטֹּל אֶת הַגַּחֶלֶת וְנִכְוָה, חָזַר וְהֵבִיא מֶלְקַחַת שְׁנִיָּה וְנָתַן מֶלְקַחַת אַחַת לְתוֹךְ מֶלְקַחַת אַחַת וְנָטַל אֶת הַגַּחֶלֶת וּנְתָנָהּ עַל פִּי יְשַׁעְיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּגַּע עַל פִּי וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָגַע זֶה עַל שְׂפָתֶיךָ וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר (ישעיה ו, ז), עַל שֶׁאָמַר בְּתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם. נָטַל בְּמֶלְקָחַיִם גַּחֶלֶת שֶׁלֹּא יָכוֹל הַשָּׂרָף לִטֹּל בְּיָדוֹ אֶלָּא בִשְׁתֵּי מֶלְקָחוֹת, נָתַן עַל פִּי יְשַׁעְיָה וְלֹא נִכְוָה.
הֱוֵי אוֹמֵר, כִּי רַב מְאֹד מַחֲנֵהוּ. וּמִי עָצוּם מֵהֶן, עֹשֵׂה דְבָרוֹ, אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים.
וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּמֹשֶׁה כְּשֶׁיָּרְדָה אֵשׁ בְּמִתְאוֹנְנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל (במדבר יא, א). אָמַר רַבִּי יִצְחָק, הָיָה עוֹמֵד מֹשֶׁה רַבֵּנּוּ וּמַשְׁקִיעַ צִיפֵי צֶמֶר בְּאוֹתָהּ הָאֵשׁ וְהִיא מִשְׁתַּקַּעַת בָּאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ. לְלַמֶּדְךָ שֶׁגְּדוֹלִים הַצַּדִּיקִים יוֹתֵר מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת.
וְכֵן יַעֲקֹב נָטַל לְשַׂר הַגָּדוֹל וְרִפְּשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ. וּכְשֶׁהֻצְרַךְ, נָטַל מַחֲנוֹת שֶׁל מַלְאָכִים וּשְׁלָחָן בִּשְׁלִיחוּתוֹ אֵצֶל עֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו.



דרשות לפסוק ד

במדרש רבה:

ד מַלְאָכִים (בראשית לב, ד), אֵלּוּ שְׁלוּחֵי בָּשָׂר וָדָם,
רַבָּנָן אָמְרֵי מַלְאָכִים מַמָּשׁ.
אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי הָיְתָה וְנִזְדַּמְּנוּ לָהּ חֲמִשָּׁה מַלְאָכִים, זֶה שֶׁהוּא אוֹהֲבוֹ שֶׁל בַּיִת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה,
וּמָה אֱלִיעֶזֶר שֶׁהָיָה עַבְדּוֹ שֶׁל בַּיִת נִזְדַּוְּגוּ לוֹ כַּמָּה מַלְאָכִים, זֶה שֶׁהוּא אוֹהֲבוֹ שֶׁל בַּיִת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי יוֹסֵף קְטַנָּן שֶׁל שְׁבָטִים הָיָה וְנִזְדַּוְּגוּ לוֹ שְׁלשָׁה מַלְאָכִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית לז, טו): וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ (בראשית לז, טו): וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ (בראשית לז, יז): וַיֹּאמֶר הָאִישׁ, זֶה שֶׁהוּא אֲבִיהֶן שֶׁל כֻּלָּן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

(בראשית לב, ד): לְפָנָיו,
לָזֶה שֶׁבָּא שְׁעָתוֹ לִטֹּל הַמַּלְכוּת לְפָנָיו.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר שָׁלַח פּוֹרְפִּירָא וּטְלָקֵיהּ קָדֳמוֹהִי*, אָמַר לוֹ אֵין שְׁנֵי זַרְזִירִים יְשֵׁנִים עַל דַּף אֶחָד.
*שלח יעקב לעשו בגד מלכות והשליכו לפניו, לומר שהוא מכניע עצמו לפניו.

(בראשית לב, ד): אֶל עֵשָׂו אָחִיו,
אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עֵשָׂו, הוּא אָחִיו.

(בראשית לב, ד): אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם,
הוּא אָדֹם, וְתַבְשִׁילוֹ אָדֹם, וְאַרְצוֹ אֲדֻמָּה, גִּבּוֹרָיו אֲדֻמִּים, לְבוּשׁוֹ אֲדֻמִּים, וּפוֹרֵעַ מִמֶּנּוּ אָדֹם בִּלְבוּשׁ אָדֹם.
הוּא אָדֹם (בראשית כה, כה): וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי.
תַּבְשִׁילוֹ אָדֹם, (בראשית כה, ל): הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה.
אַרְצוֹ אֲדֻמָּה (בראשית לב, ד): אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם.
גִּבּוֹרָיו אֲדֻמִּים (נחום ב, ד): [מָגֵן גִּבֹּרֵיהוּ מְאָדָּם] אַנְשֵׁי חַיִל מְתֻלָּעִים בְּאֵשׁ פְּלָדוֹת הָרֶכֶב בְּיוֹם הֲכִינוֹ וְהַבְּרֹשִׁים הָרְעָלוּ.
וּפוֹרֵעַ מִמֶּנּוּ אָדֹם (שיר השירים ה, י): דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם,
בִּלְבוּשׁ אָדֹם (ישעיה סג, ב): מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ.



פסוק ה

במדרש רבה:

ה וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו [כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב] (בראשית לב, ה),
רַבֵּנוּ אָמַר לְרַבִּי אַפָּס כְּתוּב חַד אִגְרָא מִן שְׁמִי לְמָרָן מַלְכָּא אַנְטוֹנִינוֹס, קָם וּכְתַב מִן יְהוּדָה נְשִׂיאָה לְמָרָן מַלְכָּא אַנְטוֹנִינוֹס, נְסַבֵּיהּ וּקְרָיֵהּ וּקְרָעֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ כְּתוּב מִן עַבְדָּךְ יְהוּדָה לְמָרָן מַלְכָּא אַנְטוֹנִינוֹס. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי מִפְּנֵי מָה אַתָּה מְבַזֶּה עַל כְּבוֹדֶךָ, אֲמַר לֵיהּ מָה אֲנָא טַב מִן סָבִי, לֹא כָּךְ אָמַר (בראשית לב, ה): כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב?

(בראשית לב, ה): עִם לָבָן גַּרְתִּי,
לָבָן, דְּהוּא רַבְּהוֹן דְּרַמָּאֵי יְהִיבְתֵּיהּ בַּחֶפְתִּי* לְהַהוּא גַּבְרָא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה,
*רבם של הרמאים נתתי בתוך החפת שלי [הוא ביטוי, כעין הביטוי השגור ימינו: הכנסתי אותו לכיס הקטן שלי]

וְלָמָּה עִם לָבָן גַּרְתִּי? וָאֵחַר עַד עָתָּה, שֶׁעֲדַיִן לֹא נוֹלַד שְׂטָנוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ, אֲבָל עַכְשָׁו נוֹלַד שְׂטָנוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ, דְּאָמַר רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, מָסֹרֶת הוּא שֶׁאֵין עֵשָׂו נוֹפֵל אֶלָּא בְּיַד בָּנֶיהָ שֶׁל רָחֵל. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה מט, כ): אִם לֹא יִסְחָבוּם צְעִירֵי הַצֹּאן, וְלָמָּה קוֹרֵא אוֹתָן צְעִירֵי הַצֹּאן, שֶׁהֵם צְעִירֵיהֶם שֶׁל שְׁבָטִים.


כעין זה במדרש רבי תנחומא:

א עִם לָבָן גַּרְתִּי.
אָמַר, אַף עַל פִּי שֶׁיָּשַׁבְתִּי עִם לָבָן שֶׁהוּא אַב הָרַמָּאִים זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה, יֶשׁ לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר וְעֹשֶׁר גָּדוֹל.
לְכָךְ הוֹדִיעוֹ, כְּדֵי שֶׁיְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ וְיֹאמַר, יַעֲקֹב לֹא עָבַר כִּי אִם בְּמַקְלוֹ וְעָשָׂה עִמּוֹ עֶשְׂרִים שָׁנָה, וְלָבָן אַב הָרַמָּאִין הוּא, וְזֶה נִתְעַשֵּׁר אֶצְלוֹ וְשָׁב בְּשָׁלוֹם, וַאֲנִי אֵיךְ אוּכַל לוֹ.



פסוק ו

במדרש רבה:

ו וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ (בראשית לב, ו),
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן,
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוֹר אֶחָד יָצְאוּ שְׁוָרִים הַרְבֵּה, וּמֵחֲמוֹר אֶחָד יָצְאוּ חֲמוֹרִים הַרְבֵּה.
רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר לִשָּׁנְהוֹן דִּבְרִיָּתָא הִיא, חֲמוֹרְתָא גְּמַלְתָא.
רַבָּנָן אָמְרֵי:
שׁוֹר זֶה מְשׁוּחַ מִלְחָמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, יז): בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ [וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה].
חֲמוֹר,
זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ט, ט): עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת.
צֹאן, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לד, לא): וְאַתֵּנָה צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי [אָדָם אַתֶּם אֲנִי אֱלֹהֵיכֶם],
וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה,
(תהלים קכג, ב): הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם [כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ כֵּן עֵינֵינוּ אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ]. חָנֵנוּ ה' חָנֵנוּ כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז.


במדרש רבה בנוסח אחר:

יב דָּבָר אַחֵר, (בראשית לב, ו): וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר,
שׁוֹר
, זֶה יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, יז): בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ.
חֲמוֹר
, זֶה יִשָׂשׂכָר, דִּכְתִיב (בראשית מט, יד): יִשָׂשׂכָר חֲמֹר גָּרֶם.
וּבֶן בְּנוֹ שֶׁל יוֹסֵף, עוֹמֵד לְכַלּוֹת אֶת עֲמָלֵק, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יז, יג): וַיַּחֲלשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב.
וּבָנָיו שֶׁל יִשָׂשׂכָר יוֹדְעִין מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה בְּעוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א יב, לג): וּמִבְּנֵי יִשָׂשׂכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁיהֶם מָאתַיִם.
וְצֹאן
, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לד, לא): וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם.
וְעֶבֶד
, זֶה דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קטז, טז): אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ.
וְשִׁפְחָה
, זוֹ אֲבִיגַיִל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כה, מא): הִנֵּה אֲמָתְךָ לְשִׁפְחָה.


כעין זה במדרש רבי תנחומא:

וַיְהִי לִי שׁוֹר [וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה],
אֵין לִי לִירֹא מִמְּךָ, שֶׁהֲרֵי נוֹלַד יוֹסֵף שֶׁנִּקְרָא שׁוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ (דברים לג, יז).
וַחֲמוֹר, זֶה מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר: עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר (זכריה ט, ט).
צֹאן, אֵלּוּ זְכוּתָן שֶׁל שְׁבָטִים שֶׁנִּקְרְאוּ בְנֵיהֶם צֹאן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם אֲנִי אֱלֹהֵיכֶם נְאֻם ה"א (יחזקאל לד, לא).
גַּם יְהוּדָה שִׂטְנוֹ שֶׁל עֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן (ישעיה יא, ז). פֵּרוּשׁ, אַרְיֵה שֶׁהוּא יְהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה (בראשית מט, ט), כַּבָּקָר זֶה יוֹסֵף, יֹאכַל תֶּבֶן, כְּלוֹמַר זֶה יוֹסֵף שֶׁיָּדִין עֵשָׂו שֶׁהוּא תֶבֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ (עובדיה א, יח).
וּמִנַּיִן שֶׁאַף כֻּלָּם יְדִינוּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: מָה אִמְּךָ לְבִיָּא (יחזקאל יט, א), מִכָּאן שֶׁכֻּלָּם יְדִינוּהוּ.
וְעֶבֶד זֶה מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: מֹשֶׁה עֶבֶד ה' (דברים לד, ה).
וְשִׁפְחָה, זוֹ רוּת שֶׁעָתִיד דָּוִד לָצֵאת מִמֶּנָּה, וְכָתוּב עָלָיו, אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ (תהלים קטז, טז), בֶּן אוֹתָהּ שֶׁהִנִּיחָה לִהְיוֹת גְּבֶרֶת וּמַלְכָּה, לָבֹא וְלַחֲסוֹת תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה.


כְּשֶׁהָלְכוּ הַמַּלְאָכִים מֶה עָשָׂה יַעֲקֹב, אָמַר לָהֶם שֶׁיֹּאמְרוּ לְעֵשָׂו, וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר. וְכִי לֹא הָיָה לוֹ אֶלָּא שׁוֹר וַחֲמוֹר בִּלְבָד. מִן דּוֹרוֹן שֶׁלּוֹ אַתָּה יוֹדֵעַ מֶה הָיָה אֶצְלוֹ, עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים. [גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלֹשִׁים פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים וַעְיָרִם עֲשָׂרָה]. אֶלָּא שֶׁהַצַּדִּיקִים מְמַעֲטִין אֶת עַצְמָן.
וְהָרְשָׁעִים מְרוֹמְמִים אֶת עַצְמָן, שֶׁכֵּן עֵשָׂו אוֹמֵר, יֶשׁ לִי רָב.
עֲלֵיהֶן נֶאֱמַר, יֵשׁ מִתְעַשֵּׁר וְאֵין כֹּל, מִתְרוֹשֵׁשׁ וְהוֹן רָב (משלי יג, ז).



עוד במדרש רבה לקמן:

י דָּבָר אַחֵר, (בראשית לב, ד): וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים,
בּוֹא וּרְאֵה מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן (בראשית לב, ג): וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם [מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם],
כַּמָּה הָיָה מַחֲנֵה אֱלֹהִים, שְׁנֵי אֲלָפִים רִבּוֹא מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, יח): רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן ה' בָם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ.
וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם,
שְׁתֵּי מַחֲנוֹת לָמָּה, מְלַמֵּד שֶׁנָּתְנוּ לוֹ לְיַעֲקֹב אַרְבַּעַת אֲלָפִים רִבּוֹא מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְנִדְמוּ לוֹ לַחֲיָלוֹת שֶׁל מֶלֶךְ, מֵהֶן לוֹבְשֵׁי בַּרְזֶל וּמֵהֶן רוֹכְבֵי סוּסִים וּמֵהֶן יוֹשְׁבֵי קָרוֹנוֹת, פָּגַע בְּלוֹבְשֵׁי בַּרְזֶל אָמַר לָהֶם מִשֶּׁל מִי אַתֶּם אָמְרוּ לוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, פָּגַע בְּרוֹכְבֵי סוּסִים אָמַר לָהֶם מִשֶּׁל מִי אַתֶּם אָמְרוּ לוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, פָּגַע בְּיוֹשְׁבֵי קְרוֹנוֹת אָמַר לָהֶם מִשֶּׁל מִי אַתֶּם אָמְרוּ לוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לג, ח): מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי,
וְאַף יַעֲקֹב הָיָה מַזְכִּיר לְעֵשָׂו שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיָרְאוֹ וּלְבַהֲלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לג, י): כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים,
מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְאֶחָד שֶׁזִּמֵּן אֶת חֲבֵרוֹ לִסְעוּדָה וְהִכִּיר בּוֹ שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לְהָרְגוֹ, אָמַר דּוֹמֶה טַעַם תַּבְשִׁיל זֶה כְּטַעַם אוֹתוֹ תַּבְשִׁיל שֶׁטָּעַמְתִּי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ, אָמַר, יָדַע בֵּיהּ מַלְכָּא מִסְתְּפֵי וְלָא קַטְלֵיהּ.
אַף כָּךְ יַעֲקֹב, כֵּיוָן שֶׁאָמַר לְעֵשָׂו כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים, אָמַר עֵשָׂו הָרָשָׁע הִגִּיעוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַכָּבוֹד הַזֶה, שׁוּב אֵינִי יָכוֹל לוֹ.


כעין זה במדרש רבי תנחומא:

וּמֵהֵיכָן הָיוּ הַמַּלְאָכִים. רְאֵה מַה כְּתִיב לְמַעְלָה, וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה [וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם]. מַהוּ מַחֲנָיִם, שְׁתֵּי מַחֲנוֹת, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָלַךְ יַעֲקֹב לַאֲרַם נַהֲרַיִם הָיוּ מַלְאֲכֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ וּמְלַוִּין אוֹתוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְחוּצָה לָאָרֶץ, נִסְתַּלְּקוּ וְיָרְדוּ אֲחֵרִים וְנִתְלַוּוּ לוֹ. כֵּיוָן שֶׁחָזַר מִן לָבָן, הָיוּ אוֹתָן מַלְאָכִים שֶׁנִּמְסְרוּ לוֹ מְלַוִּין אוֹתוֹ עַד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כְּשֶׁהִרְגִּישׁוּ מַלְאֲכֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּעֲקֹב בָּא, יָצְאוּ לִקְרָאתוֹ לְהִתְלַוּוֹת לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים. הִתְחִילוּ שְׁתֵּי מַחֲנוֹת עוֹמְדִין אֵצֶל יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: מַחֲנָיִם. מֶה עָשָׂה, שָׁלַח מֵהֶן בִּשְׁלִיחוּתוֹ.
מִיָּד הָלְכוּ וְקִדְּמוּ לְעֵשָׂו וְעָשׂוּ עַצְמָן כִּשְׁנֵי רָאשֵׁי גְיָסוֹת. פָּגְעָה בוֹ כַּת רִאשׁוֹנָה שֶׁהָיוּ בָהּ אַרְבַּע כִּתּוֹת, נָפְלוּ עָלָיו, הִכּוּהוּ וְשִׁבְּרוּהוּ.
אָמַר לָהֶם: הַנִּיחוּנִי, שֶׁאֲנִי בֶּן בְּנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם. הוֹסִיפוּ לְהַכּוֹתוֹ.
אָמַר לָהֶם: הַנִּיחוּנִי שֶׁאֲנִי בְּנוֹ שֶׁל יִצְחָק שֶׁנֶּעֱקַד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, הוֹסִיפוּ לְהַכּוֹתוֹ.
אָמַר לָהֶם: הַנִּיחוּנִי, שֶׁאֲנִי אָחִיו שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁבָּא מִפַּדַּן אֲרָם. הִתְחִיל מְבַקֵּשׁ מֵהֶם וְלוֹמַר לָהֶם, יַעֲקֹב אָחִי בָּא לִכְלָל עֶשְׂרִים שָׁנָה וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ לִרְאוֹתוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִזְכִּיר לָהֶם יַעֲקֹב, הִנִּיחוּהוּ. אָמְרוּ לוֹ: אַתָּה הוּא אָחִיו שֶׁל יַעֲקֹב אֹהֲבֵנוּ, הֲרִי אָנוּ מַנִּיחִין אוֹתְךָ לִכְבוֹדוֹ וּלְאַהֲבָתוֹ, שְׁאַל לָנוּ בִשְׁלוֹמוֹ.
כְּשֶׁפֵּרְשָׁה מֵהֶם כַּת רִאשׁוֹנָה, פָּגְעָה בוֹ הַכַּת הַשְּׁנִיָּה וְעָשׂוּ בוֹ כְּמוֹ שֶׁעָשְׂתָה הַכַּת הָרִאשׁוֹנָה. וְכֵן הַשְּׁלִישִׁית וְכֵן הָרְבִיעִית.
וּמִנַּיִן, שֶׁכֵּן עֵשָׂו אוֹמֵר לְיַעֲקֹב, מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי.



עוד במדרש רבה:

יא דָּבָר אַחֵר, (בראשית לב, ד): וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים,
לָמָּה שָׁלַח יַעֲקֹב אֶצְלוֹ שְׁלוּחִים, אֶלָּא כָּךְ אָמַר אֶשְׁלַח לוֹ שְׁלוּחִים אִם יַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה,
אָמַר לָהֶם, אִמְרוּ לוֹ אַל תֹּאמַר, יַעֲקֹב כְּדֶרֶךְ שֶׁיָּצָא מִבֵּית אָבִיו הוּא עוֹמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לב, יא): כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת.
(בראשית לב, ה): וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר [כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו], אִמְרוּ לוֹ אַל תֹּאמַר כְּשֶׁיָּצָא מֵעִמְּךָ נָטַל בְּיָדוֹ כְּלוּם מִתְּפִיסַת הַבַּיִת אֶלָּא בִּשְׂכָרִי קָנִיתִי כָּל הַלָּלוּ בְּכֹחִי, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לב, יא): וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁקָּרָא יַעֲקֹב לְעֵשָׂו אֲדֹנִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתָּה הִשְׁפַּלְתָּ עַצְמְךָ וְקָרָאתָ לְעֵשָׂו אֲדֹנִי ח' פְּעָמִים, חַיֶּיךָ אֲנִי מַעֲמִיד מִבָּנָיו שְׁמוֹנָה מְלָכִים קֹדֶם לְבָנֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לו, לא): וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.
אָמַר לָהֶם אִמְרוּ לוֹ אִם לְשָׁלוֹם אַתָּה מְתֻקָּן אֲנִי כְּנֶגְדֶּךָ, וְאִם לְמִלְחָמָה אֲנִי כְּנֶגְדֶּךָ, יֵשׁ לִי גִבּוֹרִים בַּעֲלֵי גְבוּרָה וּזְרוֹעַ שֶׁאוֹמְרִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּבָר וְהוּא עוֹשֶׂה לָהֶם רְצוֹנָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמה, יט): רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה.
לְפִיכָךְ בָּא דָּוִד לִתֵּן שֶׁבַח וְקִלּוּס לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעֲזָרוֹ בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי שָׁאוּל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יא, ב): כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים יִדְרְכוּן קֶשֶׁת, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (תהלים יא, ג): כִּי הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן צַדִּיק מַה פָּעָל, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים אִם רִחַקְתָּ וְנָטַשְׁתָּ אֶת יַעֲקֹב שֶׁהוּא מַשְׁתִּיתוֹ וִיסוֹדוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י, כה): וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, צַדִּיק מַה פָּעָל,
עַל אוֹתָהּ שָׁעָה נֶאֶמְרָה (תהלים כ, ח): אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ה' אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר.

 
נערך לאחרונה:
פתיחות נוספות לפרשה זו ממדרש רבה לקמן, ועניינם מקשר פרשה זו שבה נפגש יעקב עם עשו, עם סוף פרשת תולדות, כשברח מעשו.

בענין המלאכים ששמרוהו ליעקב אבינו ע"ה

ח דָּבָר אַחֵר, (בראשית לב, ד): וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים,

זֶהוּ שֶׁנֶּאֶמְרָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַל יְדֵי שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל (משלי י, ו): בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס,
כְּנֶגֶד מִי אָמַר שְׁלֹמֹה הַמִּקְרָא הַזֶּה, לֹא אֲמָרוֹ אֶלָּא כְּנֶגֶד יַעֲקֹב וְעֵשָׂו, בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק, זֶה יַעֲקֹב. וּפִי רְשָׁעִים יְכַסֶּה חָמָס, זֶה עֵשָׂו הָרָשָׁע.
אַשְׁרֵיהֶם הַצַּדִּיקִים שֶׁמִּתְבָּרְכִין בָּאָרֶץ וּמִתְבָּרְכִין בַּשָּׁמַיִם, וְכָךְ הִיא הַמִּדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סה, טז): אֲשֶׁר הַמִּתְבָּרֵךְ בָּאָרֶץ יִתְבָּרֵךְ בֵּאלֹהֵי אָמֵן,
לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁבֵּרַךְ יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב כְּנֶגְדוֹ בֵּרְכוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִלְּמַעְלָה:
יִצְחָק אָמַר לוֹ (בראשית כז, כח): וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּרְכוֹ בְּטַל וּמָטָר, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ה, ו): וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּטַל מֵאֵת ה' כִּרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב אֲשֶׁר לֹא יְקַוֶּה לְאִישׁ וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם.
יִצְחָק אָמַר לוֹ (בראשית כז, כח): וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּרְכוֹ בִּתְבוּאָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל, כג): וְנָתַן מְטַר זַרְעֲךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת הָאֲדָמָה.
יִצְחָק אָמַר (בראשית כז, כט): יַעַבְדוּךָ עַמִּים, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לוֹ (ישעיה מט, כג): וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ.
יִצְחָק אָמַר לוֹ (בראשית כז, כט): הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לוֹ עַל יְדֵי משֶׁה (דברים כו, יט): וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם.
הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁבֵּרְכוֹ יִצְחָק מִלְּמַטָּה בֵּרְכוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִלְּמַעְלָה.
וְאַף רִבְקָה אִמּוֹ בֵּרַכְתּוֹ כְּנֶגְדָן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צא, א): ישֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן, וְכָךְ אָמְרָה לוֹ (תהלים צא, יא): כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ. [עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ פֶּן תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ. עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין].
כֵּיוָן שֶׁאָמְרָה לוֹ בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה, בֵּרְכַתּוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ (תהלים צא, טו): יִקְרָאֵנִי וְאֶעֱנֵהוּ עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה אֲחַלְּצֵהוּ וַאֲכַבְּדֵהוּ. [אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ וְאַרְאֵהוּ בִּישׁוּעָתִי].
וְכִי מֵאַחַר שֶׁבֵּרְכוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָבִיו לָמָּה חָזַר וּבֵרְכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כח, א): וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ? אֶלָּא שֶׁרָאָה יִצְחָק בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעֲתִידִין בָּנָיו לְהִגָּלוֹת לְבֵין הָאֻמּוֹת, אָמַר לוֹ בּוֹא וַאֲבָרֶכְךָ בְּרָכוֹת שֶׁל גָּלֻיּוֹת שֶׁיַּחְזֹר עָלֶיךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וִיקַבֶּצְךָ מִבֵּין הַגָּלֻיּוֹת,
וּמָה הֵן הַבְּרָכוֹת (איוב ה, יט כב): בְּשֵׁשׁ צָרוֹת יַצִּילֶךָּ וּבְשֶׁבַע לֹא יִגַּע בְּךָ רָע. [בְּרָעָב פָּדְךָ מִמָּוֶת וּבְמִלְחָמָה מִידֵי חָרֶב]. בְּשׁוֹט לָשׁוֹן תֵּחָבֵא וְלֹא תִירָא מִשֹּׁד כִּי יָבוֹא. לְשֹׁד וּלְכָפָן תִּשְׂחָק וּמֵחַיַּת הָאָרֶץ אַל תִּירָא. [כִּי עִם אַבְנֵי הַשָּׂדֶה בְרִיתֶךָ וְחַיַּת הַשָּׂדֶה הָשְׁלְמָה לָךְ].
לְכָךְ נֶאֱמַר: בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק.


בענין תפילת יעקב שישמרהו ה' מידי עשו

ט דָּבָר אַחֵר, (בראשית לב, ד): וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב,

(תהלים קמ, ט): אַל תִּתֵּן ה' מַאֲוַיֵּי רָשָׁע זְמָמוֹ אַל תָּפֵק יָרוּמוּ סֶלָה,
אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים אַל תִּתֵּן לְעֵשָׂו הָרָשָׁע מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ, מַהוּ זְמָמוֹ אַל תָּפֵק, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עֲשֵׂה לוֹ זָמָם לְעֵשָׂו הָרָשָׁע כְּדֵי שֶׁלֹא תְּהֵא לוֹ נַחַת רוּחַ שְׁלֵמָה.
וּמַה זָּמָם עָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעֵשָׂו הָרָשָׁע, אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אֵלּוּ בְּנֵי בַּרְבַּרְיָא וּבְנֵי גֵּרְמַאנְיָאה* שֶׁאֲדוֹמִיִּים מִתְיָרְאִין מֵהֶם.
*מרוקו וגרמניה, שרומאים יראים מהם.

דָּבָר אַחֵר אַל תִּתֵּן ה' מַאֲוַיֵּי רָשָׁע,
אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים כְּשֵׁם שֶׁהָיְתָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁל לָבָן לַעֲשׂוֹת עִמִּי רָעָה וְלֹא עֲזַבְתּוֹ, אַף מַחְשָׁבוֹת שֶׁל עֵשָׂו אָחִי שֶׁמְּחַשֵּׁב עָלַי לְהָרְגֵנִי הָפֵר רָעָתוֹ.

זֶה אֶחָד מִשְּׁלשָׁה בְּנֵי אָדָם שֶׁחָשְׁבוּ רָעוֹת וְלֹא עָמְדוּ בְּיָדָן, עֵשָׂו וְיָרָבְעָם וְהָמָן,
עֵשָׂו שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כז, מא): וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ [יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי].
בְּיָרָבְעָם כְּתִיב (מלכים א יב, כו): וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ.
בְּהָמָן כְּתִיב (אסתר ו, ו): וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ. ​

מַהוּ וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ, אָמַר, קַיִן הָרַג אֶת אָחִיו וְלֹא עָשָׂה לוֹ הַמָּקוֹם כְּלוּם וְסוֹף שֶׁהוֹלִיד בָּנִים אֲחֵרִים וְיָרְשׁוּ עִמּוֹ אֶת הָעוֹלָם, אֲבָל אֲנִי אֶהֱרֹג אֶת יִצְחָק אָבִי תְּחִלָה, וְאַחַר כָּךְ אֶהֱרֹג אֶת יַעֲקֹב אָחִי וְאִירַשׁ אֶת הָעוֹלָם לְבַדִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כז, מא): יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי, אָמַר אֲקָרֵב אֶבְלוֹ שֶׁל אַבָּא קֹדֶם וְאַחַר כָּךְ (בראשית כז, מא): וְאֶהֶרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי, וְלֹא הִסְפִּיק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיָדוֹ,

לְכָךְ נֶאֱמַר: אַל תִּתֵּן ה' מַאֲוַיֵּי רָשָׁע.

 
עוד במדרש רבה לקמן:

י דָּבָר אַחֵר, (בראשית לב, ד): וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים,
בּוֹא וּרְאֵה מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן (בראשית לב, ג): וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם [מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם],
כַּמָּה הָיָה מַחֲנֵה אֱלֹהִים, שְׁנֵי אֲלָפִים רִבּוֹא מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, יח): רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן ה' בָם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ.
וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם,
שְׁתֵּי מַחֲנוֹת לָמָּה, מְלַמֵּד שֶׁנָּתְנוּ לוֹ לְיַעֲקֹב אַרְבַּעַת אֲלָפִים רִבּוֹא מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְנִדְמוּ לוֹ לַחֲיָלוֹת שֶׁל מֶלֶךְ, מֵהֶן לוֹבְשֵׁי בַּרְזֶל וּמֵהֶן רוֹכְבֵי סוּסִים וּמֵהֶן יוֹשְׁבֵי קָרוֹנוֹת, פָּגַע בְּלוֹבְשֵׁי בַּרְזֶל אָמַר לָהֶם מִשֶּׁל מִי אַתֶּם אָמְרוּ לוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, פָּגַע בְּרוֹכְבֵי סוּסִים אָמַר לָהֶם מִשֶּׁל מִי אַתֶּם אָמְרוּ לוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, פָּגַע בְּיוֹשְׁבֵי קְרוֹנוֹת אָמַר לָהֶם מִשֶּׁל מִי אַתֶּם אָמְרוּ לוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לג, ח): מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי,
יש לתקן את פיסוק הקטעים כך:
בּוֹא וּרְאֵה מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן (בראשית לב, ג): וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם [מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם], כַּמָּה הָיָה מַחֲנֵה אֱלֹהִים, שְׁנֵי אֲלָפִים רִבּוֹא מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, יח): רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן ה' בָם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ. וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם, שְׁתֵּי מַחֲנוֹת לָמָּה, מְלַמֵּד שֶׁנָּתְנוּ לוֹ לְיַעֲקֹב אַרְבַּעַת אֲלָפִים רִבּוֹא מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת.
וְנִדְמוּ לוֹ לַחֲיָלוֹת שֶׁל מֶלֶךְ, מֵהֶן לוֹבְשֵׁי בַּרְזֶל וּמֵהֶן רוֹכְבֵי סוּסִים וּמֵהֶן יוֹשְׁבֵי קָרוֹנוֹת, פָּגַע בְּלוֹבְשֵׁי בַּרְזֶל אָמַר לָהֶם מִשֶּׁל מִי אַתֶּם אָמְרוּ לוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, פָּגַע בְּרוֹכְבֵי סוּסִים אָמַר לָהֶם מִשֶּׁל מִי אַתֶּם אָמְרוּ לוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, פָּגַע בְּיוֹשְׁבֵי קְרוֹנוֹת אָמַר לָהֶם מִשֶּׁל מִי אַתֶּם אָמְרוּ לוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לג, ח): מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי.
ובאור החיים הק' ראיתי שכתב וכאומרם ז''ל (שם) מהם לבושי אש ורוכבי סוסים וכו' ע''כ,
ונראה דצ"ל לבושי ברזל ורוכבי סוסים.
כעין זה במדרש רבי תנחומא:

וּמֵהֵיכָן הָיוּ הַמַּלְאָכִים. רְאֵה מַה כְּתִיב לְמַעְלָה, וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה [וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם]. מַהוּ מַחֲנָיִם, שְׁתֵּי מַחֲנוֹת, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָלַךְ יַעֲקֹב לַאֲרַם נַהֲרַיִם הָיוּ מַלְאֲכֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ וּמְלַוִּין אוֹתוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְחוּצָה לָאָרֶץ, נִסְתַּלְּקוּ וְיָרְדוּ אֲחֵרִים וְנִתְלַוּוּ לוֹ. כֵּיוָן שֶׁחָזַר מִן לָבָן, הָיוּ אוֹתָן מַלְאָכִים שֶׁנִּמְסְרוּ לוֹ מְלַוִּין אוֹתוֹ עַד אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כְּשֶׁהִרְגִּישׁוּ מַלְאֲכֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּעֲקֹב בָּא, יָצְאוּ לִקְרָאתוֹ לְהִתְלַוּוֹת לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים. הִתְחִילוּ שְׁתֵּי מַחֲנוֹת עוֹמְדִין אֵצֶל יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: מַחֲנָיִם. מֶה עָשָׂה, שָׁלַח מֵהֶן בִּשְׁלִיחוּתוֹ.
מִיָּד הָלְכוּ וְקִדְּמוּ לְעֵשָׂו וְעָשׂוּ עַצְמָן כִּשְׁנֵי רָאשֵׁי גְיָסוֹת. פָּגְעָה בוֹ כַּת רִאשׁוֹנָה שֶׁהָיוּ בָהּ אַרְבַּע כִּתּוֹת, נָפְלוּ עָלָיו, הִכּוּהוּ וְשִׁבְּרוּהוּ.
אָמַר לָהֶם: הַנִּיחוּנִי, שֶׁאֲנִי בֶּן בְּנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם. הוֹסִיפוּ לְהַכּוֹתוֹ.
אָמַר לָהֶם: הַנִּיחוּנִי שֶׁאֲנִי בְּנוֹ שֶׁל יִצְחָק שֶׁנֶּעֱקַד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, הוֹסִיפוּ לְהַכּוֹתוֹ.
אָמַר לָהֶם: הַנִּיחוּנִי, שֶׁאֲנִי אָחִיו שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁבָּא מִפַּדַּן אֲרָם. הִתְחִיל מְבַקֵּשׁ מֵהֶם וְלוֹמַר לָהֶם, יַעֲקֹב אָחִי בָּא לִכְלָל עֶשְׂרִים שָׁנָה וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ לִרְאוֹתוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִזְכִּיר לָהֶם יַעֲקֹב, הִנִּיחוּהוּ. אָמְרוּ לוֹ: אַתָּה הוּא אָחִיו שֶׁל יַעֲקֹב אֹהֲבֵנוּ, הֲרִי אָנוּ מַנִּיחִין אוֹתְךָ לִכְבוֹדוֹ וּלְאַהֲבָתוֹ, שְׁאַל לָנוּ בִשְׁלוֹמוֹ.
כְּשֶׁפֵּרְשָׁה מֵהֶם כַּת רִאשׁוֹנָה, פָּגְעָה בוֹ הַכַּת הַשְּׁנִיָּה וְעָשׂוּ בוֹ כְּמוֹ שֶׁעָשְׂתָה הַכַּת הָרִאשׁוֹנָה. וְכֵן הַשְּׁלִישִׁית וְכֵן הָרְבִיעִית.
וּמִנַּיִן, שֶׁכֵּן עֵשָׂו אוֹמֵר לְיַעֲקֹב, מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי.

במדרש רבה לקמן על הפסוק "מי לך כל המחנה הזה" וגו' מובא בסגנון אחר וז"ל:

יא וַיֹּאמֶר מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי (בראשית לב, ח), כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה נַעֲשׂוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת כִּתּוֹת כִּתּוֹת וַחֲבוּרוֹת חֲבוּרוֹת וְהָיוּ פּוֹגְעִין בְּאִלֵּין דְּעֵשָׂו וַהֲווֹן אָמְרִין לְהוֹן מִן דְּמַאן אַתּוּן,
וְהֵן אוֹמְרִין מִן דְּעֵשָׂו וְהֵן אוֹמְרִין הַכּוּ הַכּוּ יַהֲבוּן לְהוֹן,
מִן דְּבַר בְּרֵיהּ דְּאַבְרָהָם, וְהֵן אוֹמְרִין יַהֲבוּן לְהוֹן,
מִן דִּבְרֵיהּ דְּיִצְחָק, וְהֵן אוֹמְרִין יַהֲבוּן לְהוֹן,
כֵּיוָן דַּהֲווֹ אָמְרֵי מִן דַּאֲחוּי דְּיַעֲקֹב אֲנַן הֲווֹ אָמְרִין שַׁבְקוּן לְהוֹן מִן דִּידָן אִינוּן,
בְּצַפְרָא אֲמַר לֵיהּ מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי וגו', אֲמַר לֵיהּ אָמְרִין לָךְ כְּלוּם, אֲמַר לֵיהּ מִכַּתַּת אֲנָא גַּבֵּיהוֹן, (בראשית לב, ח): וַיֹּאמֶר לִמְצֹא חֵן וגו'. (בראשית לב, ט): וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֵשׁ לִי רָב, מַכּוֹת, אָחִי יְהִי לְךָ וגו'.
 
{ז} וַיָּשֻׁ֨בוּ֙ הַמַּלְאָכִ֔ים אֶל-יַֽעֲקֹ֖ב לֵאמֹ֑ר בָּ֤אנוּ אֶל-אָחִ֨יךָ֙ אֶל-עֵשָׂ֔ו וְגַם֙ הֹלֵ֣ךְ לִקְרָֽאתְךָ֔ וְאַרְבַּע-מֵא֥וֹת אִ֖ישׁ עִמּֽוֹ:
{ח} וַיִּירָ֧א יַֽעֲקֹ֛ב מְאֹ֖ד וַיֵּ֣צֶר ל֑וֹ וַיַּ֜חַץ אֶת-הָעָ֣ם אֲשֶׁר-אִתּ֗וֹ וְאֶת-הַצֹּ֧אן וְאֶת-הַבָּקָ֛ר וְהַגְּמַלִּ֖ים לִשְׁנֵ֥י מַֽחֲנֽוֹת:
{ט} וַיֹּ֕אמֶר אִם-יָב֥וֹא עֵשָׂ֛ו אֶל-הַמַּֽחֲנֶ֥ה הָאַחַ֖ת וְהִכָּ֑הוּ וְהָיָ֛ה הַמַּֽחֲנֶ֥ה הַנִּשְׁאָ֖ר לִפְלֵיטָֽה:



במדרש רבה נוסח א:

ז וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו (בראשית לב, ז),
שֶׁאַתְּ נוֹהֵג בּוֹ כְּאָח וְהוּא נוֹהֵג בְּךָ כְּעֵשָׂו.

(בראשית לב, ז): וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ,
רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר עִמּוֹ כְּעִמּוֹ, מַה הוּא שֶׁהוּא גִבּוֹר וְיָכוֹל לַעֲמֹד כְּנֶגֶד אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ, כָּךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן עָשׂוּי עַל אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ.
רַבִּי לֵוִי אָמַר הָלַךְ וְנָטַל אַגְרוֹמִי מִמִּצְרַיִם, אָמַר אִין יָכֵילְנָא לֵיהּ הָא טַב, וְאִם לָאו אֲנָא אֵימָא לֵיהּ אַיְיתֵי מִכְסָא, וּמִגּוֹ כֵּן אֲנָא קָאֵים עָלָיו וְקָטֵילְנָא לֵיהּ.
*במסורת המדרש מובא שרבי לוי דורש הֹלֵךְ כמו הַלָך, דהיינו מס.


פסוק ח

המשך נוסח א' נמצא בפרשה עו וז"ל:

א
וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ (בראשית לב, ח),
רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי רְאוּבֵן, שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם הִבְטִיחָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנִתְיָרְאוּ, הַבָּחוּר שֶׁבָּאָבוֹת וְהַבָּחוּר שֶׁבַּנְּבִיאִים,
הַבָּחוּר שֶׁבָּאָבוֹת זֶה יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלה, ד): כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ, וְאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית כח, טו): וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּבַסּוֹף נִתְיָרֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּירָא יַעֲקֹב.
הַבָּחוּר שֶׁבַּנְבִיאִים זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, כג): לוּלֵי משֶׁה בְחִירוֹ, וְאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (שמות ג, יב): כִּי אֶהְיֶה עִמְּךָ, וּלְבַסּוֹף נִתְיָרֵא (במדבר כא, לד): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה אַל תִּירָא אֹתוֹ, אֵינוֹ אוֹמֵר אַל תִּירָא אֹתוֹ, אֶלָּא לְמִי שֶׁנִּתְיָרֵא.
רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מִשֵּׁם רַבִּי נָתָן רְאוּיִים הָיוּ יִשְׂרָאֵל כְּלָיָה בִּימֵי הָמָן, אִלּוּלֵי שֶׁנִּסְמְכָה דַעְתָּן עַל דַּעַת הַזָּקֵן אֲבִיהֶם, אָמְרוּ מָה אָבִינוּ יַעֲקֹב שֶׁהִבְטִיחוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לוֹ: וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, נִתְיָירֵא, אָנוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
הוּא שֶׁהַנָּבִיא מְקַנְתֵּר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם (ישעיה נא, יג): וַתִּשְׁכַּח ה' עֹשֶׂךָ נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ [וַתְּפַחֵד תָּמִיד כָּל הַיּוֹם מִפְּנֵי חֲמַת הַמֵּצִיק כַּאֲשֶׁר כּוֹנֵן לְהַשְׁחִית וְאַיֵּה חֲמַת הַמֵּצִיק], אֲמַר לְהוֹן אַנְשִׁיתוּן מָה אָמַר לְכוֹן (ירמיה לא, לו): כֹּה אָמַר ה' אִם יִמַּדּוּ הַשָּׁמַיִם מִלְּמַעְלָה [וְיֵחָקְרוּ מוֹסְדֵי אֶרֶץ לְמָטָּה גַּם אֲנִי אֶמְאַס בְּכָל זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַל כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ נְאֻם ה']? אִם רְאִיתֶם שָׁמַיִם שֶׁמָּטוּ וְהָאָרֶץ מִתְמוֹטְטָה? מִנְטִיַּת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא הָיָה לָכֶם לִלְמֹד אֶלָּא (ישעיה נא, יג): וַתְּפַחֵד תָּמִיד כָּל הַיּוֹם?

ב
דָּבָר אַחֵר, וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ,
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי עִילְאָי לֹא הִיא יִרְאָה לֹא הִיא צָרָה, אֶלָּא וַיִּירָא שֶׁלֹא יַהֲרֹג, וַיֵּצֶר לוֹ שֶׁלֹא יֵהָרֵג, אָמַר אִם הוּא מִתְגַּבֵּר עָלַי, הוֹרְגֵנִי, וְאִם אֲנִי מִתְגַּבֵּר עָלָיו אֲנִי הוֹרְגוֹ, הֲדָא הוּא וַיִּירָא שֶׁלֹא יַהֲרֹג וַיֵּצֶר לוֹ שֶׁלֹא יֵהָרֵג.

[וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ]
אָמַר:
א. כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, תֹּאמַר שֶׁהוּא בָּא עָלַי מִכֹּחַ יְשִׁיבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
ב. כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ הוּא יוֹשֵׁב וּמְכַבֵּד אֶת הוֹרָיו, תֹּאמַר שֶׁהוּא בָּא עָלַי מִכֹּחַ כִּבּוּד אָב וָאֵם.
ג. שֶׁהֲרֵי כָּךְ אָמַר (בראשית כז, מא): יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי, תֹּאמַר שֶׁמֵּת אוֹתוֹ זָקֵן וּבָא עָלַי לְהָרְגֵנִי.
ד. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן כָּךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית לא, ג): שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ [וְאֶהְיֶה עִמָּךְ]. תֹּאמַר עַד כָּאן הָיוּ הַתְּנָאִים (בראשית כח, כ): וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה וְלֹא יוֹתֵר.

אָמַר רַבִּי יוּדָן אָמַר לוֹ הַמָּקוֹם (בראשית לא, ג): שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ [וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ], אַף עַל פִּי כֵן וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד? אֶלָּא מִכָּאן שֶׁאֵין הַבְטָחָה לַצַּדִּיק בָּעוֹלָם הַזֶּה.
רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר (בראשית כח, טו): וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ [וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ], (בראשית כח, כ): אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי [וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי]? אֶלָא מִכָּאן שֶׁאֵין הַבְטָחָה לַצַּדִּיק בָּעוֹלָם הַזֶּה.
רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַחָא אָמַר (שמות ג, יב): וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ, וְאֵין דָּבָר רָע מַזִּיקָךְ, וּכְתִיב (בראשית ד, כד): וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן, אֶלָּא שֶׁאֵין הַבְטָחָה לַצַּדִּיק בָּעוֹלָם הַזֶּה.
רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי חָנִין דְּצִיפּוֹרִין אָמַר (מלכים א א, לו): וַיַּעַן בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אָמֵן כֵּן יֹאמַר, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (דברי הימים א כב, ט): הִנֵּה בֵן נוֹלָד לָךְ הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה, אֶלָּא אָמַר הַרְבֵּה קָטֵיגוֹרִין יַעַמְדוּ מִכָּאן וְעַד גִּיחוֹן.

ג וַיַּחַץ אֶת הָעָם (בראשית לב, ח), לִמְדָתְךָ תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁלֹא יְהֵא אָדָם נוֹתֵן כָּל מָמוֹנוֹ בְּזָוִית אֶחָד, מִמִּי אַתָּה לָמֵד מִיַּעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (מלכים א יח, ד): וַיַּחְבִּיאֵם חֲמִשִּׁים אִישׁ בַּמְּעָרָה.


פסוק ט

(בראשית לב, ט): וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ, אֵלּוּ אַחֵינוּ שֶׁבַּדָּרוֹם*.
(בראשית לב, ט): וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵטָה, אֵלּוּ אַחֵינוּ שֶׁבַּגָּלוּת,
אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָה אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לִפְלֵטָה מִתְעַנִּים הָיוּ עָלֵינוּ בַּשֵּׁנִי וּבַחֲמִישִׁי.
*אלו בני ישראל תושבי ארץ יהודה שנהרגו בידי בני אדום בתקופת תלמידי רבי עקיבא, והם העיירות של "טור מלכא" שנזכרו בגמרא גיטין.



במדרש רבה נוסח ב [בסוף סימן עה]:

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָלְכוּ אוֹתָן הַשְּׁלוּחִים אֵצֶל עֵשָׂו וְרָאוּ עִמּוֹ גִּבּוֹרִים מְזוּיָינִין, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לְיַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לב, ז): וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו [וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ]
מַהוּ (בראשית לב, ז): וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ,
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אַרְבַּע מֵאוֹת מְלָכִים קוֹשְׁרֵי כְּתָרִים.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַרְבַּע מֵאוֹת מִינֵי אִיפַרְכִין הָיוּ עִמּוֹ.
וְרַבִּי יַנַּאי אָמַר אַרְבַּע מֵאוֹת רָאשֵׁי גְּיָסוֹת הָיוּ עִמּוֹ.
וְכֵיוָן שֶׁאָמְרוּ לוֹ לְיַעֲקֹב כָּל אוֹתָהּ גְּדֻלָּה הָיָה מִתְיָרֵא, וְהָיָה מְחַלֵּק אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו לִשְׁתֵּי מַחֲנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לב, ח): וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ.
יג וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ
(בראשית לב, ט),



במדרש רבי תנחומא:

ד וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר. מִיָּד וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר.
לָמָּה שְׁנֵי פְעָמִים. וַיִּירָא, שֶׁלֹּא יַהֲרֹג. וַיֵּצֶר, שֶׁלֹּא יֵהָרֵג. שֶׁהָיָה יַעֲקֹב גִּבּוֹר.
תֵּדַע, שֶׁלְּשַׁר הַגָּדוֹל רָפַשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּשָׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכָל בָּכָה וַיִּתְחַנֶּן לּוֹ (הושע יב, ה).
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְחִיל מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי.

רְאֵה גְּבוּרָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, מַה כְּתִיב בּוֹ, וַיִּקַּח יַעֲקֹב אֶבֶן וַיְרִמֶהָ מַצֵּבָה. וְכַמָּה שִׁעוּרָהּ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, שִׁעוּרָה כְּשִׁנָּהּ שֶׁל טְבֶרְיָה.
הִתְחִיל לָבָן אוֹמֵר לְיַעֲקֹב, וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם אֶמֶשׁ אָמַר אֵלַי לֵאמֹר הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע. יֵשׁ לְאֵל יָדִי [לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע].
אָמַר לוֹ יַעֲקֹב, אִלּוּלֵי שֶׁאָמַר לְךָ הִשָּׁמֵר, יֵשׁ לְאֵל יָדְךָ שֶׁתַּהַרְגֵנִי? בֹּא אַתָּה וְכָל אֻכְלוֹסֶיךָ, אִם יֵשׁ בָּהֶן כֹּחַ, יִתְגּוֹשְׁשׁוּ עִם אֶבֶן הַזּוֹ וִירִימוּהָ. וְהוּא הֵרִימָהּ מַצֵּבָה, כְּאָדָם שֶׁמַּעֲבִיר פְּקָק צְלוֹחִית מִן הַצְּלוֹחִית.
וְאַף בְּנֵי יַעֲקֹב גִּבּוֹרִים כְּמוֹתוֹ הָיוּ, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר לָהֶם, וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ [לִקְטוּ אֲבָנִים וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשׂוּ גָל]. וְכִי אֶחָיו הָיוּ, חַד הֲוָה לֵהּ וּלְוַי קַבְּרֵהּ. אֶלָּא בָּנָיו הָיוּ וְהָיוּ גִבּוֹרִין כְּמוֹתוֹ.


*ברבה ותנחומא שהובאו כאן נאמר: וַיִּירָא, שֶׁלֹּא יַהֲרֹג. וַיֵּצֶר, שֶׁלֹּא יֵהָרֵג. אבל ברש"י איתא: ויירא ויצר. וירא שמא יהרג, ויצר לו, אם יהרוג הוא את אחרים, וצ"ע.
 
נערך לאחרונה:
{י} וַיֹּ֘אמֶר֘ יַֽעֲקֹב֒ אֱלֹהֵי֙ אָבִ֣י אַבְרָהָ֔ם וֵֽאלֹהֵ֖י אָבִ֣י יִצְחָ֑ק יְהֹוָ֞ה הָֽאֹמֵ֣ר אֵלַ֗י שׁ֧וּב לְאַרְצְךָ֛ וּלְמֽוֹלַדְתְּךָ֖ וְאֵיטִ֥יבָה עִמָּֽךְ:
{יא} קָ֜טֹ֗נְתִּי מִכֹּ֤ל הַֽחֲסָדִים֙ וּמִכָּל-הָ֣אֱמֶ֔ת אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָ אֶת-עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֣י בְמַקְלִ֗י עָבַ֨רְתִּי֙ אֶת-הַיַּרְדֵּ֣ן הַזֶּ֔ה וְעַתָּ֥ה הָיִ֖יתִי לִשְׁנֵ֥י מַֽחֲנֽוֹת:
{יב} הַצִּילֵ֥נִי נָ֛א מִיַ֥ד אָחִ֖י מִיַּ֣ד עֵשָׂ֑ו כִּֽי-יָרֵ֤א אָֽנֹכִי֙ אֹת֔וֹ פֶּן-יָב֣וֹא וְהִכַּ֔נִי אֵ֖ם עַל-בָּנִֽים:
{יג} וְאַתָּ֣ה אָמַ֔רְתָּ הֵיטֵ֥ב אֵיטִ֖יב עִמָּ֑ךְ וְשַׂמְתִּ֤י אֶת-זַרְעֲךָ֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא-יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב:



במדרש רבה:

ד וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק (בראשית לב, י),
הָא לְעֵשָׂו לֹא?
אֶלָּא הַבּוֹחֵר בְּדַרְכֵיהֶם וְהָעוֹשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם אֲנִי מִתְקַיֵּם עָלָיו, מִי שֶׁאֵינוֹ בּוֹחֵר בְּדַרְכֵיהֶם וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם, אֵינִי מִתְקַיֵּם עָלָיו.
רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר מִי הָיָה קָרוֹב לְדָוִד, לֹא אָחָז? הוּא מַנִּיחַ לְאָחָז וְאוֹמֵר לְחִזְקִיָּהוּ (מלכים ב כ, ה): כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ, אֶלָּא הַבּוֹחֵר בְּדַרְכֵיהֶם וְהָעוֹשֶׂה כְּמַעֲשֵיהֶם אֲנִי מִתְקַיֵּם עָלָיו, שֶׁאֵינוֹ בּוֹחֵר בְּדַרְכֵיהֶם וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה כְּמַעֲֵיהֶם, אֵינִי מִתְקַיֵּם עָלָיו.


פסוק יא

ה קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים (בראשית לב, יא),
אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אֵינִי כְּדַאי.
רַבִּי לֵוִי אָמַר כְּדַאי אֲנִי אֲבָל קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת.

(בראשית לב, יא): כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה,
רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים בַּכְּתוּבִים מָצִינוּ שֶׁלֹא עָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן אֶלָּא בִּזְכוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב.
בַּתּוֹרָה, כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה.
בַּנְּבִיאִים (יהושע ד, כב): וְהוֹדַעְתֶּם אֶת בְּנֵיכֶם לֵאמֹר בַּיַּבָּשָׁה עָבַר יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, יִשְׂרָאֵל סָבָא.
בַּכְּתוּבִים (תהלים קיד, ה): מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר וגו' מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב.

[כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה]
אָמַר רַבִּי לֵוִי אֲתַר הוּא תַּמָּן מַצְוַח יַרְדֵּן בְּחַמֵּי טְבֶרְיָה, בְּבֶהָלָה נִכְנַס אָבִינוּ יַעֲקֹב לְשָׁם, וְנָעַל בְּפָנָיו עֵשָׂו, וְחָתַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֲתִירָה בְּמָקוֹם אַחֵר וְיָצָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מג, ב): כִּי תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אָנִי וּבַנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ [כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר בָּךְ].
*נראה דדריש "במקלי" מלשון שנקלה באש, שנשרף בחומם של המים, והעבירו ה' את הירדן.

בענין זה איתא במדרש אגדת בראשית פרשת ויצא [פרק מה]:

וראה מה עשה עשו ליעקב ראה אותו ריקם ולא נתרחם עליו אלא אמר הריני קודמו לדרך ואינו יכול לעבור בדרך ושם אני הורגו שנאמר (עמים א׳) כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי אֱדוֹם וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל רָדְפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו וְשִׁחֵת רַחֲמָיו וַיִּטְרֹף לָעַד אַפּוֹ וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח.
ידע יעקב ותלה עיניו להקדוש ב"ה ועשה לו הקב״ה ניסים ונתן מקלו במים ונקרע הירדן ועבר שנאמר (ביאשית לב) כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה.
המתין עשו בדרך ולא עבר משם יעקב והרגיש שעבר הירדן, מה [עשה?] רדף אחריו שוב קדמו למערה במקום המרחץ.
אמר יעקב לא פת ולא דבר יש בידי נכנם אני ומחמם את גופי במרחץ הזה, בא עשיו והקיף את המרחץ הזה בשביל שלא יצא יעקב משם אלא אמר שהוא מת,
אמר לו הקב״ה רשע כנגדי את מזדווג? אני אמרתי לו הִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ, יאמר לי יעקב באותה שעה: כך עשית לי? על שמך אני בטוח.
עד כאן [ולא הובא המשך]


פסוק יב

ו הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו (בראשית לב, יב),
הַצֵּל אֶת בָּנַי לֶעָתִיד לָבוֹא מִיַּד בְּנֵי בָנָיו שֶׁבָּאוּ עֲלֵיהֶן מִכֹּחוֹ שֶׁל עֵשָׂו,

הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ז, ח): מִסְתַּכַּל הֲוֵית בְּקַרְנַיָּא וַאֲלוּ קֶרֶן אָחֳרִי זְעֵירָה סִלְקָת בֵּינֵיהֵן, זֶה בֶּן נֵצֶר*.
(דניאל ז, ח): וּתְלָת מִן קַרְנַיָּא קַדְמָיָתָא אֶתְעֲקַרָה מִן קָדָמַהּ, זוֹ שֶׁנָּתְנוּ לָהֶם מַלְכוּתָם, מַקְדִּין וּקְרוֹס וְקַרְדִידוֹסִי.
(דניאל ז, ח): וַאֲלוּ עַיְנִין כְּעַיְנֵי אֲנָשָׁא בְּקַרְנָא דָא וּפֻם מְמַלִּל רַבְרְבָן, זוֹ מַלְכוּת הָרְשָׁעָה שֶׁהִיא מַכְתֶּבֶת טִירוֹנְיָא מִכָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם.
*מוזכר בכתובות נא: ובירושלמי תרומות סוף פ"ח, שהיה מלך קטן כעין שר של גזלנים, וכבש כמה מקומות, ודומה לי שבאיגרת רב שרירא איתא שהחריב את נהרדעא.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּתִיב עַל קַרְנַיָא עֲשַׂר מִנַּהּ מַלְכוּתָא עַשְׂרָא מַלְכִין יְקֻמוּן מִן אַרְעָא, כּוּלְּהוֹן בְּיוֹצְאֵי יְרֵכוֹ שֶׁל עֵשָׂו הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אֶלָּא:
מִסְתַּכַּל הֲוֵית בְּקַרְנַיָּא וַאֲלוּ קֶרֶן אָחֳרִי זְעֵירָה סִלְקָת בֵּינֵיהֵן, זוֹ מַלְכוּת הָרְשָׁעָה.
וּתְלָת מִן קַרְנַיָּא קַדְמָיָתָא אֶתְעֲקַרָה מִן קָדָמַהּ, אֵלּוּ שְׁלשָׁה מַלְכֻיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת.
וַאֲלוּ עַיְנִין כְּעַיְנֵי אֲנָשָׁא בְּקַרְנָא דָא, זוֹ מַלְכוּת הָרְשָׁעָה שֶׁהִיא מַכְנֶסֶת עַיִן רָעָה בְּמָמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם, פְּלַן עַתִּיר נַעַבְדִּינֵיהּ אַרְכוֹנוֹנוּס, פְּלַן עַתִּיר נַעַבְדֵיהּ בַּלְיוֹטוֹס.

(בראשית לב, יב): פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים,
וְאַתָּה אָמַרְתָּ (דברים כב, ו): לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים.

דָּבָר אַחֵר, פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִּי אֵם עַל בָּנִים,
וְאַתָּה אָמַרְתָּ (ויקרא כב, כח): וְשׁוֹר וָשֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד.


פסוק יג

ז וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ (בראשית לב, יג),
הֵיטֵב בִּזְכוּתְךָ אֵיטִיב בִּזְכוּת אֲבוֹתֶיךָ.



במדרש רבה נוסח אחר [לעיל סו"ס עה] איתא:

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר אָבִינוּ יַעֲקֹב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ (ויקרא כב, כח): וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד, אִם יָבוֹא רָשָׁע זֶה וִיאַבֵּד אֶת בָּנַי וְאֶת אִמָּם כְּאַחַת, סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁאַתָּה עָתִיד לִתֵּן עַל הַר סִינַי מִי יִקְרָא בוֹ, בְּבַקָּשָׁה מִמְךָ הַצִּילֵנִי נָא מִיָּדוֹ שֶׁלֹא יָבוֹא וְיַכֵּנִי אֵם עַל בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לב, יב): הַצִּילֵנִי נָא [מִיַד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים. וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב].

 
נערך לאחרונה:
בפרקי דרבי אליעזר (פרק לז):

כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי וּפְגָעוֹ הַדֹּב [עמוס ה, יט].
הָאֲרִי זֶה לָבָן, שֶׁרָדַף אַחֲרֵי יַעֲקֹב לַחֲטֹף אֶת נַפְשׁוֹ. הַדֹּב [נ"א: אחיו], זֶה עֵשָׂו, שֶׁעָמַד עַל הַדֶּרֶךְ כְּדֹב שַׁכּוּל בָּא לְהָמִית אֵם עַל בָּנִים. וְהָאֲרִי יֶשׁ לוֹ בּשֶׁת פָּנִים וְהַדֹּב אֵין לוֹ בּשֶׁת פָּנִים.
עָמַד יַעֲקֹב וְהָיָה מִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָמַר רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לֹא כָךְ אָמַרְתָּ לִי שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ [בראשית לא, ג], וַהֲרֵי עֵשָׂו אָחִי עַתָּה בָּא לְהָרְגֵנִי וְאֵינוֹ מִתְיָרֵא מִמְּךָ, וַאֲנִי מִתְיָרֵא מִמֶּנוּ.
מִכָּאן אָמְרוּ אַל תִּתְיָרֵא מִפְּנֵי אִישׁ שׁוֹטֵר וּמוֹשֵׁל, אֶלָּא מִפְּנֵי אָדָם שֶׁאֵין בּוֹ יִרְאַת שָׁמָיִם.
וְעָמַד לוֹ עַל הַדֶּרֶךְ כְּדֹב שַׁכּוּל לְהָמִית אֵם עַל בָּנִים. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שָׁלַח לוֹ מַלְאָךְ לְהַצִּילוֹ וּלְהוֹשִׁיעוֹ מִיַּד עֵשָׂו, וְנִרְאָה לוֹ כְּאִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם לב, כה] וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר.
 
{יד} שני וַיָּ֥לֶן שָׁ֖ם בַּלַּ֣יְלָה הַה֑וּא וַיִּקַּ֞ח מִן-הַבָּ֧א בְיָד֛וֹ מִנְחָ֖ה לְעֵשָׂ֥ו אָחִֽיו:
{טו} עִזִּ֣ים מָאתַ֔יִם וּתְיָשִׁ֖ים עֶשְׂרִ֑ים רְחֵלִ֥ים מָאתַ֖יִם וְאֵילִ֥ים עֶשְׂרִֽים:
{טז} גְּמַלִּ֧ים מֵֽינִיק֛וֹת וּבְנֵיהֶ֖ם שְׁלֹשִׁ֑ים פָּר֤וֹת אַרְבָּעִים֙ וּפָרִ֣ים עֲשָׂרָ֔ה אֲתֹנֹ֣ת עֶשְׂרִ֔ים וַעְיָרִ֖ם עֲשָׂרָֽה:
{יז} וַיִּתֵּן֙ בְּיַד-עֲבָדָ֔יו עֵ֥דֶר עֵ֖דֶר לְבַדּ֑וֹ וַיֹּ֤אמֶר אֶל-עֲבָדָיו֙ עִבְר֣וּ לְפָנַ֔י וְרֶ֣וַח תָּשִׂ֔ימוּ בֵּ֥ין עֵ֖דֶר וּבֵ֥ין עֵֽדֶר:
{יח} וַיְצַ֥ו אֶת-הָֽרִאשׁ֖וֹן לֵאמֹ֑ר כִּ֣י יִפְגָֽשְׁךָ֞ עֵשָׂ֣ו אָחִ֗י וּשְׁאֵֽלְךָ֙ לֵאמֹ֔ר לְמִי-אַ֨תָּה֙ וְאָ֣נָה תֵלֵ֔ךְ וּלְמִ֖י אֵ֥לֶּה לְפָנֶֽיךָ:
{יט} וְאָֽמַרְתָּ֙ לְעַבְדְּךָ֣ לְיַֽעֲקֹ֔ב מִנְחָ֥ה הִוא֙ שְׁלוּחָ֔ה לַֽאדֹנִ֖י לְעֵשָׂ֑ו וְהִנֵּ֥ה גַם-ה֖וּא אַֽחֲרֵֽינוּ:
{כ} וַיְצַ֞ו גַּ֣ם אֶת-הַשֵּׁנִ֗י גַּ֚ם אֶת-הַשְּׁלִישִׁ֔י גַּ֚ם אֶת-כָּל-הַהֹ֣לְכִ֔ים אַֽחֲרֵ֥י הָֽעֲדָרִ֖ים לֵאמֹ֑ר כַּדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ תְּדַבְּר֣וּן אֶל-עֵשָׂ֔ו בְּמֹצַֽאֲכֶ֖ם אֹתֽוֹ:
{כא} וַֽאֲמַרְתֶּ֕ם גַּ֗ם הִנֵּ֛ה עַבְדְּךָ֥ יַֽעֲקֹ֖ב אַֽחֲרֵ֑ינוּ כִּֽי-אָמַ֞ר אֲכַפְּרָ֣ה פָנָ֗יו בַּמִּנְחָה֙ הַֽהֹלֶ֣כֶת לְפָנָ֔י וְאַֽחֲרֵי-כֵן֙ אֶרְאֶ֣ה פָנָ֔יו אוּלַ֖י יִשָּׂ֥א פָנָֽי:
{כב} וַתַּֽעֲבֹ֥ר הַמִּנְחָ֖ה עַל-פָּנָ֑יו וְה֛וּא לָ֥ן בַּלַּֽיְלָה-הַה֖וּא בַּֽמַּֽחֲנֶֽה:



במדרש רבה:

וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְּיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו, עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים,
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מִכָּאן לָעוֹנָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה, הַטַּיָּלִים בְּכָל יוֹם, הַפּוֹעֲלִים שְׁתַּיִם בְּשַׁבָּת. הַסַּפָּנִין אַחַת לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים*.
עִזִּים מָאתַיִם, שֶׁהֵן צְרִיכוֹת תְּיָשִׁים עֶשְׂרִים.
רְחֵלִים מָאתַיִם,
שֶׁהֵן צְרִיכוֹת אֵילִים עֶשְׂרִים.
גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלשִׁים,
וּבַנָּאֵיהֶם שְׁלשִׁים.
רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אָמַר לְפִי שֶׁהוּא צָנוּעַ בְּתַשְׁמִישׁוֹ לְפִיכָךְ לֹא פִּרְסְמוֹ הַכָּתוּב, אֶלָּא גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלשִׁים.
פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה,
שֶׁהֵן צְרִיכִים פָּרִים עֲשָׂרָה.
אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים,
שֶׁהֵן צְרִיכִים עֲיָרִם עֲשָׂרָה.
וְלָמָּה הוּא נוֹתֵן אֶת הַגְּמַלִּים בָּאֶמְצַע, אֶלָּא אָמַר לוֹ הֱוֵי רוֹאֶה אֶת עַצְמְךָ כְּאִלּוּ אַתָּה יוֹשֵׁב עַל בִּימָה וְדָן, וַאֲנִי נִדּוֹן לְפָנֶיךָ וְאַתָּה מִתְמַלֵּא עָלַי רַחֲמִים.
*בפירוש רש"י: ואיני יודע לכוין המדרש הזה בכוון, אך נראה בעיני שלמדנו מכאן, שאין העונה שוה בכל אדם, אלא לפי טורח המוטל עליו, שמצינו כאן שמסר לכל תיש עשר עזים, וכן לכל איל, לפי שהם פנויים ממלאכה, דרכן להרבות תשמיש לעבר עשר נקבות, ובהמה משנתעברה אינה מקבלת זכר, ופרים שעוסקין במלאכה, לא מסר לזכר אלא ארבע נקבות, ולחמור שהולך בדרך רחוקה, שתי נקבות לזכר, ולגמלים שהולכים דרך יותר רחוקה, נקבה אחת לזכר:



פסוק יז

וַיִּתֵּן בְּיַד עֲבָדָיו עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ [וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו עִבְרוּ לְפָנַי וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר],
לָמָּה לֹא הִכְנִיסָן לוֹ בְּעִרְבּוּבְיָא, כְּדֵי לְתַמְּהוֹ עַל דּוֹרוֹן שֶׁלּוֹ.
וְלָמָּה לֹא הִכְנִיסָן כֻּלָּן כְּאַחַת, כְּדֵי לְהַשְׂבִּיעַ עֵינָיו שֶׁל רָשָׁע, אָתֵי לְמִחְסַל וְהוּא אָמַר קַבֵּיל, אָתֵי לְמִחְסַל וְהוּא אָמַר קַבֵּיל.



פסוק יח ואילך

ח וַיְצַו אֶת הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר כִּי יִפְגָּשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי [וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר לְמִי אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ].
וְאָמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו
(בראשית לב, יח יט),
רַבִּי וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה הָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ רָאוּ גּוֹי אֶחָד בָּא לִקְרָאתָם, אָמְרִין תְּלַת מִלִּין הוּא שָׁאֵיל לָן, מָה אַתּוּן, וּמָה אוּמָנֻתְכוֹן, וּלְאָן אַתּוּן אָזְלִין. מָה אַתּוּן, יְהוּדָאִין. מָה אוּמָנֻתְכוֹן, פְּרַגְמוּטָטִין*. וּלְאָן אַתּוּן אָזְלִין, לְמִזְבַּן חִטִּים מִן אוֹצָרֵי דְּיַבְנֵי.
עָמַד לוֹ רַבִּי כְּנֶגֶד הַגּוֹי לִרְאוֹת מַה יִּשְׁאַל, וְהִמְתִּין לוֹ רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה, אָמַר, אִם אָמַר מִלָּה אֲנָא אָמַר אוֹחֳרֵי. אֲמַר לֵיהּ וּמִנַּיִן אִית לָךְ הָא, אֲמַר לֵיהּ מִיַּעֲקֹב אֲבוּנָא.
*סוחרים.

וְהִנֵּה גַּם הוּא אַחֲרֵינוּ. וַיְצַו (אֶת הָרִאשׁוֹן וגו') גַּם אֶת הַשֵּׁנִי [גַּם אֶת הַשְּׁלִישִׁי גַּם אֶת כָּל הַהֹלְכִים אַחֲרֵי הָעֲדָרִים לֵאמֹר כַּדָּבָר הַזֶּה תְּדַבְּרוּן אֶל עֵשָׂו בְּמֹצַאֲכֶם אֹתוֹ. וַאֲמַרְתֶּם גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ],
רַבִּי פִּינְחָס וְרַבִּי חִלְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן בְּמֹצַאֲכֶם אֹתוֹ בִּגְדֻלָּתוֹ וַאֲמַרְתֶּם גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ,
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב ט, כד): אֶרֶץ נִתְּנָה בְיַד רָשָׁע פְּנֵי שֹׁפְטֶיהָ יְכַסֶּה אִם לֹא אֵפוֹא מִי הוּא.


פסוק כב

וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה הַהוּא בַּמַּחֲנֶה,
אַף הוּא בְּעָקָא.
בפרש"י: ומדרש אגדה על פניו - אף הוא שרוי בכעס שהיה צריך לכל זה. ב"ר.

 
{כג} וַיָּ֣קָם | בַּלַּ֣יְלָה ה֗וּא וַיִּקַּ֞ח אֶת-שְׁתֵּ֤י נָשָׁיו֙ וְאֶת-שְׁתֵּ֣י שִׁפְחֹתָ֔יו וְאֶת-אַחַ֥ד עָשָׂ֖ר יְלָדָ֑יו וַיַּֽעֲבֹ֕ר אֵ֖ת מַֽעֲבַ֥ר יַבֹּֽק:
{כד} וַיִּ֨קָּחֵ֔ם וַיַּֽעֲבִרֵ֖ם אֶת-הַנָּ֑חַל וַיַּֽעֲבֵ֖ר אֶת-אֲשֶׁר-לֽוֹ:
{כה} וַיִּוָּתֵ֥ר יַֽעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ וַיֵּֽאָבֵ֥ק אִישׁ֙ עִמּ֔וֹ עַ֖ד עֲל֥וֹת הַשָּֽׁחַר:
{כו} וַיַּ֗רְא כִּ֣י לֹ֤א יָכֹל֙ ל֔וֹ וַיִּגַּ֖ע בְּכַף-יְרֵכ֑וֹ וַתֵּ֨קַע֙ כַּף-יֶ֣רֶךְ יַֽעֲקֹ֔ב בְּהֵאָֽבְק֖וֹ עִמּֽוֹ:



במדרש רבה:

ט וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק (בראשית לב, כג),
וְדִינָה הֵיכָן הִיא, נְתָנָהּ בְּתֵבָה וְנָעַל בְּפָנֶיהָ, אָמַר הָרָשָׁע הַזֶּה עֵינוֹ רָמָה הִיא, שֶׁלֹא יִתְלֶה עֵינָיו וְיִרְאֶה אוֹתָהּ וְיִקַּח אוֹתָהּ מִמֶּנִּי.
רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא הַכֹּהֵן בַּרְדְּלָא אָמַר, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (איוב ו, יד): לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד, מָנַעְתָּ מֵרֵעֲךָ חָסֶד, מָנַעְתָּ חַסְדְּךָ מִן אֲחוּךְ, דְּאִלּוּ אִתְנְסֵיבַת לְגַבְרָא לָא זִנְּתָה [נסח אחר: דנסבת לאיוב לאו גירתיה בתמיה], לֹא בִקַּשְׁתָּ לְהַשִֹּׂיאָהּ לְמָהוּל הֲרֵי הִיא נִשֵֹּׂאת לְעָרֵל, לֹא בִקַּשְׁתָּ לְהַשִֹּׂיאָהּ דֶּרֶךְ הֶתֵּר הֲרֵי נִשֵֹּׂאת דֶּרֶךְ אִסּוּר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית לד, א): וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה.


פסוק כד

(בראשית לב, כד): וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל,
רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אִידֵי עָשָׂה עַצְמוֹ כְּגֶשֶׁר, נָסֵיב מִן הָכָא וְיָהֵיב הָכָא.


פסוק כה - פתיחה

[פרשה עז] א וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ (בראשית לב, כה),
(דברים לג, כו): אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן רֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ,
רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר אֵין כָּאֵל, וּמִי כָאֵל, יְשֻּׁרוּן, הַנָּאִים וְהַמְשֻׁבָּחִין שֶׁבָּכֶם.
אַתָּה מוֹצֵא כָּל מַה שֶּׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לַעֲשׂוֹת לֶעָתִיד לָבוֹא, הִקְדִּים וְעָשָׂה עַל יְדֵי הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה,
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַיֶּה מֵתִים, וְאֵלִיָּהוּ מְחַיֶּה אֶת הַמֵּתִים.
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹצֵר גְּשָׁמִים, וְאֵלִיָּהוּ עוֹצֵר גְּשָׁמִים.
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבָרֵךְ אֶת הַמּוּעָט, וְאֵלִיָּהוּ מְבָרֵךְ אֶת הַמּוּעָט.
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַיֶּה אֶת הַמֵּתִים, וֶאֱלִישָׁע מְחַיֶּה אֶת הַמֵּתִים.
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹקֵד עֲקָרוֹת, וֶאֱלִישָׁע פּוֹקֵד עֲקָרוֹת.
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבָרֵךְ אֶת הַמּוּעָט, וֶאֱלִישָׁע מְבָרֵךְ אֶת הַמּוּעָט.
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַמְתִּיק אֶת הַמָּר, וֶאֱלִישָׁע מַמְתִּיק אֶת הַמָּר.
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַמְתִּיק אֶת הַמָּר בְּמָר, וֶאֱלִישָׁע הִמְתִּיק אֶת הַמָּר בְּמָר.

רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר אֵין כָּאֵל, וּמִי כָּאֵל, יְשֻׁרוּן - יִשְׂרָאֵל סָבָא,
מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּתוּב בּוֹ (ישעיה ב, יז): וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ, אַף יַעֲקֹב וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ.


פסוק כה-כו פירוש הכתוב

ב רַבִּי חוּנְיָא אָמַר נִדְמָה לוֹ בִּדְמוּת רוֹעֶה, לָזֶה צֹאן וְלָזֶה צֹאן, לָזֶה גְּמַלִּים וְלָזֶה גְּמַלִּים, אָמַר לוֹ הַעֲבֵר אֶת שֶׁלְּךָ וְאַחַר כָּךְ אֲנִי מַעֲבִיר אֶת שֶׁלִּי. הֶעֱבִיר יַעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁלּוֹ אָמַר נַחֲזֹר וְנֶחְמֵי דִּלְּמָא אַנְשִׁינַן* כְּלוּם, מִן דְּחָזַר (בראשית לב, כה): וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ.
רַבִּי חִיָּא רַבָּה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי נְסַבִין וִיהֲבוּן בִּפְרַגְמַטְיָא בַּהֲדֵין מְטַכְּסָא*, עָלוֹן לַהֲדָא צוֹר וַעֲבַדּוּן עֲבִידִיתְהוֹן, מִן דִּנְפָקֵי מִן פִּילֵי* אָמְרֵי נֵלֵךְ וְנִתְפֹּס אֻמָנוּת אֲבוֹתֵינוּ, נַחְזֹר וְנֶחְמֵי אִי אַנְשִׁינַן כְּלוּם, חָזְרוּן וְאַשְׁכְּחָן מְחַיְלָא דִמְטַקְסִין. אָמְרִין לוֹן מִן הָן אִית לְכוֹן, אָמְרִין מִן דְּיַעֲקֹב סָבָא, דִּכְתִיב (בראשית לב, כה): וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדוֹ. ​
*אנשינן=שכחנו. בפרגמטיא בהדין מטכסא=מין סחורה. פילי=שערי העיר. ​

וְרַבָּנָן אָמְרֵי לְאַרְכִילִיסְטִים* נִדְמָה לוֹ, לָזֶה צֹאן וְלָזֶה צֹאן, לָזֶה גְּמַלִּים וְלָזֶה גְּמַלִּים, אָמַר לוֹ הַעֲבֵר אֶת שֶׁלִּי וַאֲנִי אַעֲבִיר אֶת שֶׁלָּךְ, הֶעֱבִיר הַמַּלְאָךְ אֶת שֶׁל אָבִינוּ יַעֲקֹב כְּהֶרֶף עַיִן וְהָיָה אָבִינוּ יַעֲקֹב מַעֲבִיר וְחוֹזֵר וּמַשְׁכַּח מַעֲבִיר וְחוֹזֵר וּמַשְׁכַּח כָּל הַלַּיְלָה, אֲמַר לֵיהּ פַּרְקָמוֹס* [נסח אחר: פרמקוס], אָמַר רַבִּי פִּינְחָס בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נָטַל אָבִינוּ יַעֲקֹב פּוֹקָרִין וְנָתַן לוֹ בְּתוֹךְ צַוָּארוֹ, אֲמַר לֵיהּ פַּרְקָמוֹס פַּרְקָמוֹס.
אָמַר רַב הוּנָא בַּסּוֹף אָמַר הַמַּלְאָךְ אֲנִי מוֹדִיעוֹ עִם מִי הוּא עוֹסֵק, מֶה עָשָׂה, נָתַן אֶצְבָּעוֹ [נסח אחר: צור] בָּאָרֶץ, הִתְחִילָה הָאָרֶץ תּוֹסֶסֶת אֵשׁ. אָמַר לוֹ יַעֲקֹב מִן דָּא אַתְּ מַדְחֵיל לִי, אֲנָא כֻּלֵּיהּ מִנָּהּ, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (עובדיה א, יח): וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי ה' דִּבֵּר.
*ארכיליסטים=ראש הליסטים. פרקמוס=מכשף.

ג רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו הָיָה, הוּא דַּהֲוָה אָמַר לֵיהּ (בראשית לג, י): כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי,
מָשָׁל לְאַתְּלֵיטוֹס שֶׁהוּא עוֹמֵד וּמִתְגּוֹשֵׁשׁ עִם בְּנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, תָּלָה עֵינָיו וְרָאָה אֶת הַמֶּלֶךְ עוֹמֵד עַל גַּבָּיו וְהִרְפִּישׁ עַצְמוֹ לְפָנָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית לב, כו): וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, אָמַר רַבִּי לֵוִי וַיַּרְא בַּשְּׁכִינָה, כִּי לֹא יָכֹל לוֹ.

אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אֵין אָנוּ יוֹדְעִים מִי נָצַח אִם מַלְאָךְ אִם יַעֲקֹב, וּמִן מַה דִּכְתִיב (בראשית לב, כה): וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, הֱוֵי מִי נִתְמַלֵּא אָבָק הָאִישׁ שֶׁעִמּוֹ.

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא בָּא אֵלֶיךָ וַחֲמִשָּׁה קְמֵיעִין בְּיָדוֹ, זְכוּתוֹ, וּזְכוּת אָבִיו, זְכוּת אִמּוֹ, וּזְכוּת זְקֵנוֹ, וּזְכוּת זְקֶנְתּוֹ. מְדֹד עַצְמְךָ אִם אַתָּה יָכוֹל לַעֲמֹד אֲפִלּוּ בִּזְכוּתוֹ, מִיָּד, וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ.
מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ כֶּלֶב אַגְרִיּוֹן וַאֲרִי נֵמִירוֹן*, וְהָיָה הַמֶּלֶךְ נוֹטֵל אֶת בְּנוֹ וּמְלַבְּבוֹ בָּאֲרִי, שֶׁאִם יָבוֹא הַכֶּלֶב לְהִזְדַּוֵּג לוֹ יֹאמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ אֲרִי לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד בּוֹ וְאַתָּה מְבַקֵּשׁ לְהִזְדַּוֵּג לוֹ?
כָּךְ שֶׁאִם יָבוֹאוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְהִזְדַּוֵּג לְיִשְׂרָאֵל, יֹאמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שַׂרְכֶם לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד בּוֹ וְאַתֶּם מְבַקְּשִׁים לְהִזְדַּוֵּג לְבָנָיו?
*כלב גדול וארי קטן.

וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ, נָגַע בַּצַּדִּיקִים וּבַצַּדִּיקוֹת בַּנְּבִיאִים וּבַנְּבִיאוֹת שֶׁהֵן עֲתִידִין לַעֲמֹד מִמֶּנּוּ, וְאֵיזֶה זֶה, זֶה דוֹרוֹ שֶׁל שְׁמַד.

וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב,
רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר,
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר שְׁעָיָא*,
רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַסֵּי אָמַר סִידְקָהּ כְּדָג.
רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב אָמַר פֵּרְשָׁהּ מִמְּקוֹמָהּ, כְּדִכְתִיב (יחזקאל כג, יח): וַתֵּקַע נַפְשִׁי מֵעָלֶיהָ כַּאֲשֶׁר נָקְעָה נַפְשִׁי,
*החליק אותה.

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה הָיוּ שְׁנֵיהֶן פּוֹגְעִין זֶה בָּזֶה, מָגִינֵיהּ דְּדֵין לָקֳבֵל מָגִינֵיהּ דְּדֵין, כֵּיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר (בראשית לב, כז): וַיֹּאמֶר שַׁלְחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר.



בפרקי דרבי אליעזר (פרק לו):

רָצָה יַעֲקֹב לְהִתְגַּבֵּר עִם הַמַּלְאָךְ, וְהִפִּילוֹ לָאָרֶץ. מֶה עָשָׂה הַמַּלְאָךְ, אָחַז בְּגִיד הַנָּשֶׁה שֶׁעַל כַּף הַיָּרֵךְ, וְנָשָׁה גִיד הַנָּשֶׁה שֶׁלּוֹ וְנַעֲשָׂה כְּחֵלֶב הַמֵּת. לְפִיכָךְ אָסוּר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכֹל גִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁעַל כַּף הַיָּרֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם לג] עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה.


רָצָה יַעֲקֹב לַעֲבֹר אֶת מַעֲבַר יַבֹּק וּלְהִתְעַכֵּב שָׁם, אָמַר לוֹ הַמַּלְאָךְ לֹא כָךְ אָמַרְתָּ לִי עַשֵׂר אֲעַשְׂרֶנּוּ לָךְ [שם כח, כב]?
מֶה עָשָׂה יַעֲקֹב, לָקַח אֶת כָּל מִקְנֵה קִנְיָנוֹ שֶׁהֵבִיא מִפַּדַּן אֲרָם, וְהָיוּ חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים, וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת צֹאן*.
וְעוֹד אָמַר הַמַּלְאָךְ לְיַעֲקֹב וַהֲלֹא יֶשׁ לְךָ בָּנִים וְלֹא עִשַׂרְתָּ אוֹתָם לִי, מֶה עָשָׂה יַעֲקֹב, הִפְרִישׁ אַרְבָּעָה בְּכוֹרוֹת לְאַרְבַּע אִמָּהוֹת, וְנִשְׁתַּיְּרוּ שְׁמוֹנָה. הִתְחִיל מִשִּׁמְעוֹן וְגָמַר בְּבִנְיָמִין שֶׁבִּמְעֵי אִמּוֹ, וְעוֹד הִתְחִיל מִשִּׁמְעוֹן וְגָמַר בְּלֵוִי, וְעָלָה לֵוִי מַעֲשֵׂר קֹדֶשׁ לַה', שֶׁנֶּאֱמַר [ויקרא כז, לב] הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לַה'.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר כָּל הַבְּכוֹרוֹת כְּשֶׁהֵן בִּשְׁמִירַת הָעַיִן חַיָּבִין לְהִתְעַשֵׂר מַעֲשֵׂר, וְלֹא עִשֵׂר יַעֲקֹב אֶלָּא לְמַפְרֵעַ. הִתְחִיל מִבִּנְיָמִין שֶׁבִּמְעֵי אִמּוֹ, וְעָלָה לֵוִי קֹדֶשׁ לַה', וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לַה'.
יָרַד מִיכָאֵל הַמַּלְאָךְ וְנָטַל אֶת לֵוִי וְהֶעֱלָהוּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם זֶה גוֹרָלְךָ וְחֵלֶק מַעֲשֶׂרְךָ. [נ"א: מעשיך] וּפָשַׁט יַד יְמִינוֹ וּבֵרְכוֹ שֶׁיִּהְיוּ בְּנֵי לֵוִי מְשָׁרְתִים לְפָנָיו בָּאָרֶץ כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת בַּשָּׁמָיִם.
אָמַר מִיכָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, הַמְשָׁרְתִים לַמֶּלֶךְ אֵינוֹ נוֹתֵן לָהֶם טֶרֶף מְזוֹנָם? לְפִיכָךְ נָתַן לָהֶם לִבְנֵי לֵוִי כָּל קֹדֶשׁ שֶׁעָלָה לִשְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר [דברים יח, א] אִשֵּׁי ה' וְנַחֲלָתוֹ יֹאכֵלוּן:
*פירוש: חמש מאות למעשר.


נ.ב. לעיל הובא מפרקי דרבי אליעזר שהאיש היה מלאך שבא להושיעו, עיי"ש.
 
נערך לאחרונה:
{כז} וַיֹּ֣אמֶר שַׁלְּחֵ֔נִי כִּ֥י עָלָ֖ה הַשָּׁ֑חַר וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א אֲשַׁלֵּֽחֲךָ֔ כִּ֖י אִם-בֵּֽרַכְתָּֽנִי:


במדרש רבה:

[פרשה עח] א וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר (בראשית לב, כז),

כְּתִיב (איכה ג, כג): חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ,
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא עַל שֶׁאַתָּה מְחַדְּשֵׁנוּ בְּכָל בֹּקֶר וָבֹקֶר אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁאֱמוּנָתְךָ רַבָּה לְהַחֲיוֹת לָנוּ אֶת הַמֵּתִים.
אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי מִמַּה שֶּׁאַתָּה מְחַדְּשֵׁנוּ בְּבוֹקְרָן שֶׁל מַלְכֻיּוֹת אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁאֱמוּנָתְךָ רַבָּה לְגָאֳלֵנוּ.

רַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר לְעוֹלָם אֵין כַּת שֶׁל מַעְלָה מְקַלֶּסֶת וְשׁוֹנָה אֶלָּא בְּכָל יוֹם בּוֹרֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כַּת שֶׁל מַלְאָכִים חֲדָשָׁה וְהֵן אוֹמְרִים שִׁירָה חֲדָשָׁה לְפָנָיו וְהוֹלְכִין לָהֶם.
אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הֵשַׁבְתִּי אֶת רַבִּי חֶלְבּוֹ וְהָא כְתִיב: וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר, וְהִגִּיעַ זְמַנִּי לוֹמַר שִׁירָה,
אָמַר לִי חָנוֹקָא סְבַרְתְּ לְמֶחֶנְקֵנִי?
אֲמָרִית מָה הוּא דֵין דִּכְתִיב: וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר?
אָמַר לִי זֶה מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל שֶׁהֵן שָׂרִים שֶׁל מַעְלָה, דְּכוּלָּא מִתְחַלְּפִין וְאִינוּן לָא מִתְחַלְּפִין.
אַנְדְּרִיָּנוֹס שְׁחִיק טְמַיָּא שָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, אָמַר לוֹ, אַתֶּם אוֹמְרִים אֵין כַּת שֶׁל מַעְלָה מְקַלֶּסֶת וְשׁוֹנָה, אֶלָּא בְּכָל יוֹם וָיוֹם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹרֵא כַּת שֶׁל מַלְאָכִים חֲדָשִׁים וְהֵן אוֹמְרִים שִׁירָה לְפָנָיו וְהוֹלְכִין לָהֶן?
אֲמַר לֵיהּ, הֵין.
אֲמַר לֵיהּ וּלְאָן אִינוּן אָזְלִין, אָמַר מִן הָן דְּאִתְבָּרְיָן. אֲמַר לֵיהּ וּמִן אָן הֵן אִתְבָּרְיָן, אֲמַר לֵיהּ מִן נְהַר דִּינוּר. אֲמַר לֵיהּ וּמָה עֵסֶק דִּנְהַר דִּינוּר, אֲמַר לֵיהּ כַּהֲדֵין יַרְדְּנָא דְּלָא פָסֵיק לָא בִימָמָא וְלָא בְלֵילְיָא. אֲמַר לֵיהּ וּמִן אָן הוּא אָתֵי, אָמַר לֵיהּ מִן זֵיעָתְהוֹן דְּחַיָּתָא דְּאִינוּן מְזִיעִין מִן טְעִינוּן כּוּרְסַיָּא דְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
אֲמַר לֵיהּ סוּנְקַתֶּדְרוֹן שֶׁלּוֹ וְהָא הָדֵין יַרְדְּנָא מְהַלֵּךְ בִּימָמָא וְלֵית הוּא מְהַלֵּךְ בְּלֵילְיָא, אֲמַר נָטַר הֲוֵינָא בְּבֵית פְּעוֹר כְּמָה דַּהֲוָה מְהַלֵּךְ בִּימָמָא מְהַלֵּךְ בְּלֵילְיָא.​

רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן,
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מִי גָּדוֹל הַשּׁוֹמֵר אוֹ הַנִּשְׁמָר, מִן מַה דִּכְתִיב (תהלים צא, יא): כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָךְ לִשְׁמָרְךָ, הֱוֵי הַנִּשְׁמָר גָּדוֹל מִן הַשּׁוֹמֵר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִי גָּדוֹל הַנּוֹשֵׂא אוֹ הַנִּשָֹּׂא, מִן מַה דִּכְתִיב (תהלים צא, יב): עַל כַּפַּיִם יִשָֹּׂאוּנְךָ, הֱוֵי הַנִּשָֹּׂא גָּדוֹל מִן הַנּוֹשֵׂא.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר מִן מַה דִּכְתִיב: וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי, הֱוֵי הַמְּשַׁלֵּחַ גָּדוֹל מִן הַמִּשְׁתַּלֵּחַ.

ב וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי (בראשית לב, כז),
שֶׁהִגִּיעַ זְמַן קִלּוּסִי לְקַלֵּס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לוֹ יְקַלְּסוּ חֲבֵרֶיךָ. אָמַר לוֹ אֵינִי יָכוֹל, לְמָחָר אֲנִי בָּא לְקַלֵּס וְהֵן אוֹמְרִין לִי כְּשֵׁם שֶׁלֹא קִלַּסְתָּ אֶתְמוֹל כָּךְ אֵין אַתָּה מְקַלֵּס הַיּוֹם.
אָמַר: שִׁיַּצְתָּ סִיַּבְתָּ, (בראשית לב, כז): לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי,
אָמַר לוֹ אוֹתָן הַמַּלְאָכִים שֶׁבָּאוּ אֵצֶל אַבְרָהָם לֹא פֵּרְשׁוּ מִמֶּנּוּ אֶלָּא בִּבְרָכָה. אָמַר לוֹ אוֹתָן נִשְׁתַּלְּחוּ עַל מְנָת כָּךְ, אֲבָל אֲנִי לֹא נִשְׁתַּלַּחְתִּי לְכָךְ.
אָמַר לוֹ: שִׁיַּצְתָּ סִיַּבְתָּ, לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ.

רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר, אָמַר לוֹ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת עַל יְדֵי שֶׁגִּלּוּ מִסְטוֹרִין שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נִדְחוּ מִמְּחִצָּתָן מֵאָה וּשְׁלשִׁים וּשְׁמוֹנָה שָׁנָה, אֶשְׁמַע לָךְ וְאֶדָּחֶה מִמְחִצָּתִי?
אָמַר: שִׁיַּצְתָּ סִיַּבְתָּ, לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי.
אָמַר רַב הוּנָא בַּסּוֹף אָמַר אֲנִי מְגַלֶּה לוֹ, אִם אוֹמֵר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָמָּה גִּלִּיתָ לוֹ, אֲנִי אוֹמֵר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם נְבִיאֶיךָ גּוֹזְרִין גְּזֵרוֹת וְאֵין אַתָּה מְבַטֵּל גְּזֵרָתָן וַאֲנִי הָיִיתִי יָכוֹל לְבַטֵּל גְּזֵרָתָם? אָמַר לוֹ עָתִיד הוּא לְהִגָּלוֹת עָלֶיךָ בְּבֵית אֵל וּלְהַחֲלִיף אֶת שִׁמְךָ, וַאֲנִי עוֹמֵד שָׁם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (הושע יב, ה): בֵּית אֵל יִמְצָאֶנּוּ וְשָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ, עִמְּךָ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וְשָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ.




בפרקי דרבי אליעזר (פרק לז):

וְכֵיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר אָמַר לוֹ הַמַּלְאָךְ שַׁלְּחֵנִי, שֶׁהִגִּיעָה עֵת עֲמִידָתִי לְשָׁרֵת וְלְזַמֵר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא רָצָה יַעֲקֹב לְשַׁלְּחוֹ. מֶה עָשָׂה הַמַּלְאָךְ, הִתְחִיל לְשׁוֹרֵר וּלְזַמֵּר מִן הָאָרֶץ. וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ הָעֶלְיוֹנִים אֶת קוֹל הַמַּלְאָךְ שֶׁהָיָה מְשׁוֹרֵר וּמְזַמֵּר מִן הָאָרֶץ, אָמְרוּ בִּשְׁבִיל כְּבוֹד הַצַּדִּיק אָנוּ שׁוֹמְעִים אֶת קוֹל הַמַּלְאָךְ מִן הָאָרֶץ, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק וָאֹמַר רָזִי לִי רָזִי לִי אוֹי לִי בֹּגְדִים בָּגָדוּ וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ [ישעיה כד, טז].

וְעוֹד אָמַר לוֹ הַמַּלְאָךְ שַׁלְּחֵנִי, אָמַר לוֹ יַעֲקֹב אֵינִי מְשַׁלֵּחֲךָ עַד שֶׁתְּבָרְכֵנִי, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית לב, כז] לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי. וּבֵרְכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם לא] וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם.

וְעוֹד אָמַר לוֹ שַׁלְּחֵנִי, אָמַר לוֹ אֵינִי מְשַׁלֵּחֲךָ עַד שֶׁתֹּאמַר לִי מַה שְּׁמֶךָ. וְקָרָא שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל כִּשְׁמוֹ, שֶׁנִקְרָא שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל.

 
{כח} וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו מַה-שְּׁמֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר יַֽעֲקֹֽב:
{כט} וַיֹּ֗אמֶר לֹ֤א יַֽעֲקֹב֙ יֵֽאָמֵ֥ר עוֹד֙ שִׁמְךָ֔ כִּ֖י אִם-יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי-שָׂרִ֧יתָ עִם-אֱלֹהִ֛ים וְעִם-אֲנָשִׁ֖ים וַתּוּכָֽל:
{ל} וַיִּשְׁאַ֣ל יַֽעֲקֹ֗ב וַיֹּ֨אמֶר֙ הַגִּֽידָה-נָּ֣א שְׁמֶ֔ךָ וַיֹּ֕אמֶר לָ֥מָּה זֶּ֖ה תִּשְׁאַ֣ל לִשְׁמִ֑י וַיְבָ֥רֶךְ אֹת֖וֹ שָֽׁם:
{לא}
שלישי וַיִּקְרָ֧א יַֽעֲקֹ֛ב שֵׁ֥ם הַמָּק֖וֹם פְּנִיאֵ֑ל כִּֽי-רָאִ֤יתִי אֱלֹהִים֙ פָּנִ֣ים אֶל-פָּנִ֔ים וַתִּנָּצֵ֖ל נַפְשִֽׁי:
{לב} וַיִּזְרַח-ל֣וֹ הַשֶּׁ֔מֶשׁ כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָבַ֖ר אֶת-פְּנוּאֵ֑ל וְה֥וּא צֹלֵ֖עַ עַל-יְרֵכֽוֹ:



במדרש רבה:

פתיחה

ג וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב. וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ (בראשית לב, כח כט),
(ישעיה מד, כו): מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים [הָאֹמֵר לִירוּשָׁלִַם תּוּשָׁב וּלְעָרֵי יְהוּדָה תִּבָּנֶינָה וְחָרְבוֹתֶיהָ אֲקוֹמֵם],
רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר מִשֶּׁהוּא מְקַיֵּים דְּבַר עַבְדּוֹ וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים, אֵין אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁהוּא אוֹמֵר לִיְרוּשָׁלָיִם תּוּשָׁב וּלְעָרֵי יְהוּדָה תִּבָּנֶינָה?
אֶלָּא מַלְאָךְ אֶחָד שֶׁנִּגְלָה עַל אָבִינוּ יַעֲקֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ. לֹא יַעֲקֹב. וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים, שֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אָבִינוּ יַעֲקֹב בִּשְׁבִיל לְקַיֵּם גְּזֵרָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ מַלְאָךְ שֶׁאָמַר לוֹ לֹא יַעֲקֹב, וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לוֹ כֵן.
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית לה, י): וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל.

פסוק כט

לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר [עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל]
בַּר קַפָּרָא אָמַר כָּל מִי שֶׁהוּא קוֹרֵא לְאַבְרָהָם אַבְרָם עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה.
אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, (בראשית יז, ה): וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם בְּלֹא תַעֲשֶׂה, וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם בַּעֲשֵׂה.
וַהֲרֵי אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה קָרְאוּ אוֹתוֹ אַבְרָם, דִּכְתִיב (נחמיה ט, ז): אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים וְשַׂמְתָּ שְּׁמוֹ אַבְרָהָם?
סִפּוּר הוּא מְסַפֵּר וְאוֹמֵר שֶׁעַד שֶׁהוּא אַבְרָם בָּחַרְתָּ בּוֹ.
דִּכְוָתָהּ הַקּוֹרֵא לְשָׂרָה שָׂרַי עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה?
אֶלָּא הוּא שֶׁנִּצְטַוָּה עָלֶיהָ.
דִּכְוָתָהּ הַקּוֹרֵא לְיִשְׂרָאֵל יַעֲקֹב עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה?
תָּנֵי לֹא שֶׁיֵּעָקֵר שֵׁם יַעֲקֹב, אֶלָּא (בראשית לה, י): כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ, יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה עִקָּר וְיַעֲקֹב טְפֵלָה.
רַבִּי זְכַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא מִכָּל מָקוֹם יַעֲקֹב שִׁמְךָ אֶלָּא כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ, יַעֲקֹב עִקָּר וְיִשְׂרָאֵל מוֹסִיף עָלָיו.

כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל,
נִתְגּוֹשַׁשְׁתָּ עִם הָעֶלְיוֹנִים וְיָכֹלְתָּ לָהֶם, וְעִם הַתַּחְתּוֹנִים וְיָכֹלְתָּ לָהֶם.
עִם הָעֶלְיוֹנִים זֶה הַמַּלְאָךְ.
רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו הָיָה, הוּא דְּהוּא אָמַר לֵיהּ (בראשית לג, י): כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָּנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים,
מַה פְּנֵי אֱלֹהִים, דִּין, אַף פָּנֶיךָ דִּין.
מַה פְּנֵי אֱלֹהִים (שמות כג, טו): וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם, אַף אַתְּ לֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם.
עִם הַתַּחְתּוֹנִים וְיָכֹלְתָּ לָהֶם, זֶה עֵשָׂו וְאַלּוּפָיו.

דָּבָר אַחֵר,
כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים,
אַתְּ הוּא שֶׁאִיקוֹנִין שֶׁלְךָ חֲקוּקָה לְמַעְלָה.


פסוק ל

ד וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָא שְׁמֶךָ [וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי],
רַב אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר דּוֹסְתָּאי:
כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (תהלים קמז, ד): מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (ישעיה מ, כו): הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁיֵּשׁ שָׁם שִׁנּוּי, לֹא כַּשֵּׁם שֶׁנִּקְרָא עַכְשָׁו כָּךְ הוּא נִקְרָא לְאַחַר זְמַן, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים יג, יח): וַיֹּאמֶר לוֹ מַלְאַךְ ה' לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וְהוּא פֶּלִאי, אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזֶה שֵׁם אֲנִי מִתְחַלֵּף.



פסוק לב

ה וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ (בראשית לב, לב),
אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה וּלְמִי לֹא זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ? אֶלָּא לוֹ לִרְפוּאָתוֹ, אֲבָל לַאֲחֵרִים אוֹרָה.
רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַחָא אָמַר, כָּךְ הָיְתָה הַשֶּׁמֶשׁ מַרְפֵּא בְּאָבִינוּ יַעֲקֹב וּמְלַהֶטֶת בְּעֵשָׂו וּבְאַלּוּפָיו. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתְּ סִימָן לְבָנֶיךָ, מַה אַתְּ הַשֶּׁמֶשׁ מַרְפֵּא בְךָ וּמְלַהֶטֶת בְּעֵשָׂו וּבְאַלּוּפָיו, כָּךְ בָּנֶיךָ תְּהֵא הַשֶּׁמֶשׁ מַרְפֵּא בָהֶן וּמְלַהֶטֶת בְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים,
מַרְפֵּא בָהֶן (מלאכי ג, כ): וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ,
וּמְלַהֶטֶת בְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים (מלאכי ג, יט): הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר ה' צְבָאוֹת אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף.

וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ,

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הֲוָה סָלֵיק לְרוֹמִי, וְכֵיוָן דַּאֲתָא לְעַכּוֹ נְפַק רַבִּי חֲנִינָא לְקַדְמוּתֵיהּ, אַשְׁכְּחֵיהּ מַטְלַע עַל יְרֵכוֹ, אֲמַר לֵיהּ אַתְּ דָּמֵי לְסָבָךְ וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ.

 
{לג} עַל-כֵּ֡ן לֹא-יֹֽאכְל֨וּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת-גִּ֣יד הַנָּשֶׁ֗ה אֲשֶׁר֙ עַל-כַּ֣ף הַיָּרֵ֔ךְ עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֤י נָגַע֙ בְּכַף-יֶ֣רֶךְ יַֽעֲקֹ֔ב בְּגִ֖יד הַנָּשֶֽׁה:


במדרש רבה:

ו עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה (בראשית לב, לג),
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ גִּיד הַנָּשֶׁה, שֶׁנָּשָׁה מִמְּקוֹמוֹ.

רַב הוּנָא אָמַר הַאי פְּקוּקַלְתָּא דְגִידָא שָׁרֵי וְיִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים אָסְרוּ אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם.

רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי,
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר בְּאַחַת מֵהֶן נָגַע וְאַחַת מֵהֶן נֶאֶסְרָה.
רַבִּי יוֹסֵי אָמַר בְּאַחַת מֵהֶן נָגַע וּשְׁתֵּיהֶן נֶאֶסְרוּ.
אִית תַּנָּא תָּנֵי הַדַּעַת מַכְרַעַת שֶׁהוּא שֶׁל יָמִין כְּדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, וְאִית תַּנָּא תָּנֵי הַדַּעַת מַכְרַעַת שֶׁהוּא שֶׁל שְׂמֹאל כְּרַבִּי יוֹסֵי.
מַאן דְּאָמַר הַדַּעַת נוֹטָה שֶׁהוּא שֶׁל יָמִין (בראשית לב, כו): וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ, וּמַאן דְּאָמַר הַדַּעַת מַכְרַעַת שֶׁהוּא שֶׁל שְׂמֹאל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לב, לג): כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב.



משנה חולין פרק ז:

משנה א
גִּיד הַנָּשֶׁה נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת, בְּחֻלִּין וּבְמֻקְדָּשִׁים.
וְנוֹהֵג בִּבְהֵמָה וּבְחַיָּה, בְּיָרֵךְ שֶׁל יָמִין וּבְיָרֵךְ שֶׁל שְׂמֹאל. וְאֵינוֹ נוֹהֵג בְּעוֹף, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ כָף.
וְנוֹהֵג בְּשָׁלִיל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינוֹ נוֹהֵג בְּשָׁלִיל.
וְחֶלְבּוֹ מֻתָּר.
וְאֵין הַטַּבָּחִין נֶאֱמָנִין עַל גִּיד הַנָּשֶׁה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, נֶאֱמָנִין עָלָיו וְעַל הַחֵלֶב:
משנה ב
שׁוֹלֵחַ אָדָם יָרֵךְ לְנָכְרִי שֶׁגִּיד הַנָּשֶׁה בְתוֹכָהּ מִפְּנֵי שֶׁמְּקוֹמוֹ נִכָּר.
הַנּוֹטֵל גִּיד הַנָּשֶׁה, צָרִיךְ שֶׁיִּטֹּל אֶת כֻּלּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּדֵי לְקַיֵּם בּוֹ מִצְוַת נְטִילָה:
משנה ג
הָאוֹכֵל מִגִּיד הַנָּשֶׁה כַזַּיִת, סוֹפֵג אַרְבָּעִים. אֲכָלוֹ וְאֵין בּוֹ כַזַּיִת, חַיָּב.
אָכַל מִזֶּה כַזַּיִת וּמִזֶּה כַזַּיִת, סוֹפֵג שְׁמוֹנִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינוֹ סוֹפֵג אֶלָּא אַרְבָּעִים:
משנה ד
יָרֵךְ שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בָּהּ גִּיד הַנָּשֶׁה, אִם יֶשׁ בָּהּ בְּנוֹתֵן טַעַם, הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין אוֹתָהּ. כְּבָשָׂר בְּלָפֶת:
משנה ה
גִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל עִם הַגִּידִים, בִּזְמַן שֶׁמַּכִּירוֹ, בְּנוֹתֵן טַעַם, וְאִם לָאו, כֻּלָּן אֲסוּרִין. וְהָרֹטֶב, בְּנוֹתֵן טָעַם.
וְכֵן חֲתִיכָה שֶׁל נְבֵלָה, וְכֵן חֲתִיכָה שֶׁל דָּג טָמֵא, שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם הַחֲתִיכוֹת, בִּזְמַן שֶׁמַּכִּירָן, בְּנוֹתֵן טַעַם. וְאִם לָאו, כֻּלָּן אֲסוּרוֹת. וְהָרֹטֶב, בְּנוֹתֵן טָעַם:
משנה ו
נוֹהֵג בִּטְהוֹרָה, וְאֵינוֹ נוֹהֵג בִּטְמֵאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף בִּטְמֵאָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, וַהֲלֹא מִבְּנֵי יַעֲקֹב נֶאֱסַר גִּיד הַנָּשֶׁה, וַעֲדַיִן בְּהֵמָה טְמֵאָה מֻתֶּרֶת לָהֶן. אָמְרוּ לוֹ, בְּסִינַי נֶאֱמַר, אֶלָּא שֶׁנִּכְתַּב בִּמְקוֹמוֹ:


בילקוט שמעוני:

אָמַר שְׁמוּאֵל, לֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא שֶׁעַל הַכַּף בִּלְבַד דִּכְתִיב אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ.
אָמַר רַב פַּפָּא, כְּתַנָּאֵי אָכְלוֹ וְאֵין בּוֹ כַּזַּיִת חַיָּב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיְּהֵא בּוֹ כַּזַּיִת.
מַאי טַעְמָא דְּרַבָּנָן בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הִיא. וְרַבִּי יְהוּדָה, אֲכִילָה כְּתִיב בָּהּ. וְרַבָּנָן, הַהוּא דְּאִי הָיוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה זֵיתִים בְּמָקוֹם אֶחָד וְאָכַל מִנֵּיהּ כַּזַּית חַיָּב. וְרַבִּי יְהוּדָה מֵאֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ נַפְקָא וְרַבָּנָן, הַהוּא מִבָּעֵי(ה) לֵיהּ לִכְדִשְׁמוּאֵל, לֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָא עַל כַּף הַיָּרֵךְ בִּלְבַד. וְרַבִּי יְהוּדָה, הַהוּא לֹא מָצִית אַמְרֵת הַיָּרֵךְ, דְּכוּלָּהּ יֶרֶךְ מַשְׁמַע וְרַבָּנָן, הַיָּרֵךְ, הַהוּא דְּמָשִׁיךְ בְּכוּלֵי יֶרֶךְ לִמְעוּטֵי חִיצוֹן דְלֹא וּלְעוֹלָם שֶׁעַל הַכַּף. וְהַאי כַּף מִבָּעֵי(ה) לֵיהּ לִמְעוּטֵי עוֹפוֹת דְּלֵית לְהוּ כַּף.

הָאוֹכֵל גִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁל טְמֵאָה, רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב שְׁתַּיִם וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר.
רַבִּי שִׁמְעוֹן מַאי קָסָּבַר, אִי קָסָּבַר אִסּוּר חָל עַל אִסּוּר וְיֵשׁ בְּגִידִין בְּנוֹתֵן טַעַם, לִחָיֵב תַּרְתֵּי וְאִי קַסָּבַר אֵין בְּגִידִין בְּנוֹתֵן טַעַם לֵחָיֵב מִשּׁוּם גִּיד אָמַר רָבָא, לְעוֹלָם קָסָּבַר אֵין בְּגִידִים בְּנוֹתֵן טַעַם וְטַעֲמָא דְרַבִּי שִׁמְעוֹן מֵהָכָא, עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה, מִי שֶׁגִּידוֹ אָסוּר וּבְשָׂרוֹ מֻתָּר, יָצְאָה בְּהֵמָה טְמֵאָה שֶׁגִּידָהּ וּבְשָׂרָהּ אָסוּר.

נוֹהֵג בִּטְהוֹרָה וְאֵינוֹ נוֹהֵג בִּטְמֵאָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף בִּטְמֵאָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, וַהֲלֹא מִבְּנֵי יַעֲקֹב נֶאֱסַר גִּיד הַנָּשֶׁה וַעֲדַיִן בְּהֵמָה טְמֵאָה מֻתֶּרֶת לָהֶם. אָמַר לֵיהּ, בְּסִינַי נֶאֱמַר אֶלָא שֶׁנִּכְתַּב בִּמְקוֹמוֹ.
אָמְרוּ לוֹ, רַבִּי יְהוּדָה, וְכִי נֶאֱמַר "עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְּנֵי יַעֲקֹב" וַהֲלֹא לֹא נֶאֱמַר אֶלָא בְנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא נִקְרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶלָּא בְּסִינַי, וּבְסִינַי נֶאֱמַר אֶלָּא שֶׁנִּכְתַּב בִּמְקוֹמוֹ, מַה טַעַם נֶאֶסְרָה.
מָתִיב רָבָא, "וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם" לְאַחַר מַעֲשֶׂה אָמַר לֵיהּ רַב אָחָא בְּרֵיהּ דְרָבָא לְרַב אָשִׁי, מֵאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה וְאֵילָךְ לִתְסְרֵי. וְכִי תּוֹרָה פַּעֲמַיִם נִתְּנָה, הַהִיא שַׁעְתָא לֹא שְׁעַת מַעֲשֶׂה הֲוָאי וְלֹא שְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה הֲוָאי.

גִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁל כְּוִי אָסוּר, בְּכַף הַיָּרֵךְ תָּלָה רַחְמָנָא וְהָא אִית לֵיהּ כַּף.
דָּמוֹ [מִנַּיִן] (ויקרא ז, כו) מִ"כָל דָּם לֹא תֹאכְלוּ" אִצְטְרִיךְ קְרָא לְמֵיסַר סְפֵיקָא? קַסָּבַר כְּוִי בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הִיא.
חֶלְבּוֹ מִנַּיִן (שם כג) מִ"כָּל חֵלֶב".
נִבְלָתוֹ מִנַּיִן (ויקרא יד, כא) מִ"כָל נְבֵלָה".



בספר הזוהר:

רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, (יחזקאל א) כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶּעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד יְיָ וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל פָּנַי וָאֶשְׁמַע קוֹל מְדַבֵּר.
הַאי קְרָא אִתְּמָר. אֲבָל תָּא חֲזֵי, דְּהָא כְּתִיב, (דברים לה) וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה. מַה בֵּין משֶׁה לִשְׁאָר נְבִיאֵי עָלְמָא.
משֶׁה אִסְתַּכַּל בְּאַסְפַּקְלַרְיָא דְנָהֲרָא, שְׁאָר נְבִיאֵי לָא הֲווּ מִסְתַּכְּלֵי אֶלָּא בְּאַסְפַּקְלַרְיָא (דף קעא ע''א) דְּלָא נָהֲרָא.
משֶׁה הֲוָה שָׁמַע וְקָאִים עַל רַגְלוֹי, וְחֵילֵיהּ אִתְתַּקַּף, וְהֲוָה יָדַע מִלָּה עַל בּוּרְיֵיהּ, כְּמָה דִכְתִיב, (במדבר יב) וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידוֹת. שְׁאָר נְבִיאֵי הֲווּ נָפְלֵי עַל אַנְפַּיְיהוּ וְאִתְחַלַּשׁ חֵילָא דִלְהוֹן וְלָא הֲווּ יָכְלֵי לְקָיְימָא עַל בּוּרְיֵיהּ דְּמִלָּה.
מַאן גָּרַם לוֹן דָּא בְּגִין דִּכְתִיב כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב וְהוּא צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ. וְכָל אִינוּן נְבִיאִין לָא יָכִילוּ לְקָיְימָא עַל מַה דְּזַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶעְבַּד לֵיהּ לְעֵשָׂו, בַּר עוֹבַדְיָה נְבִיאָה דְּהֲוָה גִיּוֹרָא דְּאָתֵי מִסִּטְרָא דְעֵשָׂו, דָּא קָאִים בְּקִיּוּמֵיהּ עֲלֵיהּ דְּעֵשָׂו וְלָא אִתְחַלַּשׁ חֵילֵיהּ.
וְעַל דָּא כָּל שְׁאָר נְבִיאֵי אִתְחַלַּשׁ תּוּקְפַיְיהוּ וְלָא הֲווּ יָכְלִין לְאִתְקָיְימָא לְקַבְּלָא מִלָּה עַל בּוּרְיֵיהּ כְּדְקָא יְאוּת, מַאי טַעְמָא, בְּגִין כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִין הַנָּשֶׁה, דְּנָסִּיב וְשָׁאִיב כָּל חֵילָא דְּיַרְכָא, וְעַל דָּא אִתְבַּר חֵילָא דְיַרְכָא וְאִשְׁתָּאַר צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ. דְּהָא כָּל נְבִיאִין דְּעַלְמָא לָא יָכִילוּ לְאִדַּבְּקָא וּלְקָיְימָא בֵּיהּ.

תָּא חֲזֵי:
נְבִיאִין כֻּלְּהוּ בַּר משֶׁה לָא קָיְימוּ בְּתוּקְפַיְיהוּ כְּדְקָא חָזֵי.
וּמַאן דְּלָעֵי בְּאוֹרַיְיתָא וְלֵית מַאן דְּסָמִיךְ לֵיהּ וְלָא אִשְׁתְּכַח מַאן דְּאַטִּיל מְלַאי לְכִיסֵיהּ לְאִתְתַּקְפָא. עַל דָּא אוֹרַיְיתָא קָא מִשְׁתַּכְּחָא בְּכָל דָּרָא וְדָרָא וְאִתְחַלַּשׁ תּוּקְפָא דְאוֹרַיְיתָא כָּל יוֹמָא וְיוֹמָא, בְּגִין דְּלֵית לוֹן לְאִינוּן דְּלָעָאן בָּהּ עַל מַה דְּסָמְכִין, וּמַלְכוּ חַיָּיבָא אִתְתַּקַּף בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא.
תָּא חֲזֵי, כַּמָּה גָּרִים חוֹבָא דָא,
וּבְגִין דְּלֵית (לון) מַאן דְּאַסְמִיךְ לְאוֹרַיְיתָא כְּדְקָא יְאוּת אִינוּן סָמְכִין חַלָּשִׁין, וְגָרְמִין לְאִתְתַּקְפָא לְהַהוּא דְּלֵית לֵיהּ שׁוֹקִין וְרַגְלִין לְקָיְימָא עֲלַיְיהוּ.

פָּתַח וְאָמַר, (בראשית ג) וַיֹּאמֶר יְיָ אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ זֹאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וְגו' עַל גְּחוֹנְךָ תֵּלֵךְ.
מַאי עַל גְּחוֹנְךָ תֵּלֵךְ. דְּאִתָּבְרוּ סָמְכִין דִּילֵיהּ וּקְצִיצוּ רַגְלוֹי וְלֵית לֵיהּ עַל מַה דְּקָאִים. כַּד יִשְׂרָאֵל לָא בָּעָאן לְסָמְכָא לֵיהּ לְאוֹרַיְיתָא, אִינוּן יָהֲבִין לֵיהּ סָמְכִין וְשׁוֹקִין לְקָיְימָא וּלְאִתְתַּקְּפָא בְּהוּ.

תָּא חֲזֵי:
כַּמָּה עֲקִימוּ וְחַכִּימוּ אִתְחַכַּם בְּהַהוּא לֵילְיָא הַהוּא דְרָכִיב נָחָשׁ לְקֳבְלֵיהּ דְּיַעֲקֹב, דְּהָא אִיהוּ הֲוָה יָדַע דִּכְתִיב, (בראשית כז) הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו. וְאִי פָּסִיק קָלָא דְיַעֲקֹב כְּדֵין וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו.
בְּגִין כָּךְ אִסְתַּכַּל לְכָל סִטְרִין לְאַבְאָשָׁא לֵיהּ לְיַעֲקֹב וּלְאַפְסָקָא קָלֵיהּ. וְחָמָא לֵיהּ תַּקִּיף בְּכֹלָּא. דְּרוֹעִין מִסִּטְרָא דָא וּמִסִּטְרָא דָא דְּאִינוּן תָּקִפִין גּוּפָא דְּאִתְתַּקַּף בֵּינַיְיהוּ, וְחָמָא תּוּקְפָא דְאוֹרַיְיתָא וְאִתְתַּקַּף בְּכֹלָּא, כְּדֵי וַיַּרְא כִּי לא יָכוֹל לוֹ. מָה עֲבַד, מִיָּד וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ, דְּאִתְחַכַּם לְקֳבְלֵיהּ. אָמַר כֵּיוָן דְּאִתְּבָרוּ סָמְכִין דְּאוֹרַיְיתָא, מִיָּד אוֹרַיְיתָא לָא אִתְתַּקַּף. וּכְדֵין יִתְקַיַּים מַה דְּאָמַר אֲבוּהוֹן, הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו. (בראשית כז) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ.
וּבְדָא אִתְחַכַּם לְקֳבְלֵיהּ דְּיַעֲקֹב דְּהָא בְּגִין דְּיִתָּבַר חֵילָא דְאוֹרַיְיתָא אָזִיל וְאִתְתַּקַּף עֵשָׂו. וְכַד חָמָא דְלָא יָכִיל לָהּ לְאוֹרַיְיתָא, כְּדֵין חָלִישׁ תּוּקְפָא דְּאִינוּן דְּסָמְכִין לָהּ, וְכַד לָא יִשְׁתַּכַּח מַאן דְּסָמִיךְ לְאוֹרַיְיתָא, כְּדֵין לָא יְהֵא קוֹל קוֹל יַעֲקֹב וִיהוֹן יָדַיִם יְדֵי עֵשָׂו.
וְכַד חָמָא יַעֲקֹב הָכִי כַּד סָלִיק צַפְרָא, אַתְקִיף (יעקב) בֵּיהּ וְאִתְגַּבַּר עֲלֵיהּ עַד דְּאִיהוּ בְּרִיךְ לֵיהּ וְאוֹדֵי לֵיהּ עַל אִינוּן בִּרְכָאן, וְאָמַר לֵיהּ לא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל, לָאו יַעֲקֹב בְּעֲקִימוּ אֶלָּא בְּגְאוּתָא וְתוּקְפָא דְּלֵית מַאן דְּיָכִיל לָךְ.

וְתָּא חֲזֵי:
מֵהַאי נָחָשׁ כַּמָּה חֵילִין מִתְפָּרְשָׁן לְכָל סְטַר וְאִשְׁתַּכָּחוּ בְּעַלְמָא לְגַבֵּי בְּנֵי נָשָׁא. וּבְעִינָן לְקָיְימָא לְהַהוּא גִּיד הַנָּשֶׁה, דְּאַף עַל גַּב דְּקָרִיב בֵּיהּ הַהוּא דְּרָכִיב עַל חִוְיָא קַיָּים אִיהוּ, וְאִתְקְיַּים בְּגַוָּון וְלָא אִתְּבַּר. (דף קעא ע''ב) וְחֵילָא בְּעִינָן לְאִתְתַּקָּפָא בְּעַלְמָא וּלְאַחֲזָאָה כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל. וְכַד חָמֵי דְּהָא לָא אִתְּבַּר וְלָא אִתְאֲכִיל הַהוּא אֲתַר, כְּדֵין אִתְבַּר חֵילֵיהּ וְתוּקְפֵיהּ (דף קעא ע''ב) וְלָא יָכִיל לְאַבְאָשָׁא לִבְנוֹי דְיַעֲקֹב.
וְעַל דָּא לָא בְּעִינָן לְמֵיהַב דּוּכְתָּא לִבְרִיָּיתָא דְעַלְמָא לְמֵיכַל לֵיהּ וְלָא לְאִתְאֲכָלָא כְּלָל.


רַבִּי יֵיסָא סָבָא דָּרַשׁ, כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב. כְּתִיב הָכָא כִּי נָגַע בְּכַף, וּכְתִיב הָתָם (במדבר יט) כָּל הַנּוֹגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם (יטמא) וְגו'. מַה לְּהַלָּן מְסָאֲבָא אוּף הָכָא נָמֵי מְסָאֲבָא, דְּסָאִיב הַהוּא אֲתַר, וּמֵאֲתַר מְסָאֲבָא לֵית לָן (לאתתקנא) לְאִתְהֲנָאָה מִנֵּיהּ כְּלַל, כָּל שֶׁכֵּן בְּאֲתַר דְּקָרִיב הַהוּא סְטַר מְסָאֲבָא, וְאוֹרַיְיתָא לָא קָאֲמַר אֶלָּא כִּי נָגַע, וּכְתִיב וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (במדבר יט) וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַטָּמֵא יִטְמָא.

בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּיָהִיב אוֹרַיְיתָא לְיִשְׂרָאֵל לְמִזְכֵּי בָהּ בְּעַלְמָא דֵין וּבְעַלְמָא דְאָתֵי כְּמָה דִכְתִיב, (משלי ג) אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאלָהּ עשֶׁר וְכָבוֹד:

 
נערך לאחרונה:
{א} וַיִּשָּׂ֨א יַֽעֲקֹ֜ב עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ וְהִנֵּ֣ה עֵשָׂ֣ו בָּ֔א וְעִמּ֕וֹ אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת אִ֑ישׁ וַיַּ֣חַץ אֶת-הַיְלָדִ֗ים עַל-לֵאָה֙ וְעַל-רָחֵ֔ל וְעַ֖ל שְׁתֵּ֥י הַשְּׁפָחֽוֹת:
{ב} וַיָּ֧שֶׂם אֶת-הַשְּׁפָח֛וֹת וְאֶת-יַלְדֵיהֶ֖ן רִֽאשֹׁנָ֑ה וְאֶת-לֵאָ֤ה וִֽילָדֶ֨יהָ֙ אַֽחֲרֹנִ֔ים וְאֶת-רָחֵ֥ל וְאֶת-יוֹסֵ֖ף אַֽחֲרֹנִֽים:
{ג} וְה֖וּא עָבַ֣ר לִפְנֵיהֶ֑ם וַיִּשְׁתַּ֤חוּ אַ֨רְצָה֙ שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֔ים עַד-גִּשְׁתּ֖וֹ עַד-אָחִֽיו:
{ד} וַיָּ֨רָץ עֵשָׂ֤ו לִקְרָאתוֹ֙ וַֽיְחַבְּקֵ֔הוּ וַיִּפֹּ֥ל עַל-צַוָּארָ֖ו וַ֗יִּ֗שָּׁ֗קֵ֑֗ה֗וּ֗ וַיִּבְכּֽוּ:



במדרש רבה:

ז וַיִּשָֹּׂא יַעֲקֹב אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיַּחַץ אֶת הַיְלָדִים עַל לֵאָה וְעַל רָחֵל וְעַל שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת (בראשית לג, א),
אָמַר רַבִּי לֵוִי:
אֲרִי הֲוָה כָּעֵס עַל הַבְּהֵמָה וְהַחַיָּה, אָמְרִין מַאן אָזֵיל וּמְפַיֵּס יָתֵיהּ, אֲמַר לְהוֹן הָדֵין תַּעְלָא* אֲתוֹן לְהָכָא דַּאֲנָא יָדַע תְּלַת מְאָה מַתְלִין וַאֲנָא מְפַיֵּס יָתֵיהּ. אֲמָרִין לֵיהּ אָגוֹמִין,
הָלַךְ צִבְחַר וְקָם לֵיהּ, אָמְרִין לֵיהּ מַה דֵּין, אֲמַר לְהוֹן אִנְשִׁית מְאָה. אֲמָרִין לֵיהּ אִית בְּמָאתָן בִּרְכָאן,
הָלַךְ צִבְחַר וְקָם לֵיהּ. אֲמָרִין לֵיהּ מַה דֵּין, אֲמַר לְהוֹן אִנְשִׁית אַף מְאָה. אָמְרִין לֵיהּ אַף בִּמְאָה בִּרְכָאן.
וְכֵיוָן דִּמְטָא תַּמָּן אֲמַר אִנְשֵׁית כּוּלְּהוֹן, אֶלָּא כָּל חַד וְחַד יְפַיֵּס עַל נַפְשׁוֹ.
כָּךְ יַעֲקֹב אָבִינוּ:
רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמַר יֵשׁ בִּי כֹּחַ לַעֲרֹךְ תְּפִלָּה,
רַבִּי לֵוִי אָמַר יֵשׁ בִּי כֹּחַ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה,
וְכֵיוָן דִּמְטָא (בראשית לג, א): וַיַּחַץ אֶת הַיְלָדִים עַל לֵאָה וְעַל רָחֵל וְעַל שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת, אֲמַר כָּל אֶינַישׁ וְאֶינַישׁ דַּכְוָתָא תְּקוּם לֵיהּ.
*השועל.


פסוק ב

ח וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה [וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים] (בראשית לג, ב),
הֲדָא אָמְרָה אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן חָבִיב.


פסוק ג

וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם,
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קג, יג): כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא כָּרַחֲמָן שֶׁבָּאָבוֹת, וְאֵי זֶה הוּא רַחֲמָן שֶׁבָּאָבוֹת,
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר זֶה אַבְרָהָם, אָמַר אַבְרָהָם (בראשית יח, כה): חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשׂת כַּדָּבָר הַזֶּה [לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע].
רַבִּי לֵוִי אָמַר יַעֲקֹב, וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם, אָמַר טַב דְּיִגַּע בִּי וְלָא בְהוֹן.

וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים [עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו],
לָמָּה שֶׁבַע?
עַל שֵׁם (משלי כד, טז): כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם.

דָּבָר אַחֵר: לָמָּה שֶׁבַע?
אָמַר לוֹ הֱוֵי רוֹאֶה אֶת עַצְמְךָ כְּאִלּוּ אַתְּ נָתוּן לִפְנִים מִשִּׁבְעָה קִינְקָלִין* וְיוֹשֵׁב וְדָן וַאֲנִי נִדּוֹן לְפָנֶיךָ וְאַתְּ מִתְמַלֵּא עָלַי רַחֲמִים.
*חדרים, ויושב בפנים כמלך בארמונו.

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק לֹא זָז מִשְׁתַּטֵּחַ וְהוֹלֵךְ מִשְׁתַּטֵּחַ וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁהִכְנִיס מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת רַחֲמִים.


פסוק ד

ט וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַ֗יִּ֗שָּׁ֗קֵ֗ה֗וּ֗ (בראשית לג, ד),
נָקוּד עָלָיו, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא הַכְּתָב רַבָּה עַל הַנְּקֻדָּה אַתָּה דוֹרֵשׁ אֶת הַכְּתָב, הַנְּקֻדָּה רַבָּה עַל הַכְּתָב אַתָּה דוֹרֵשׁ אֶת הַנְּקֻדָּה, כָּאן לֹא כְתָב רַבָּה עַל הַנְּקֻדָּה וְלֹא נְקֻדָּה רַבָּה עַל הַכְּתָב? אֶלָא מְלַמֵּד שֶׁנִּכְמְרוּ רַחֲמָיו בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה וּנְשָׁקוֹ בְּכָל לִבּוֹ.
אָמַר לוֹ רַבִּי יַנַּאי אִם כֵּן לָמָּה נָקוּד עָלָיו, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁלֹא בָּא לְנַשְּׁקוֹ אֶלָּא לְנָשְּׁכוֹ, וְנַעֲשָׂה צַוָּארוֹ שֶׁל אָבִינוּ יַעֲקֹב שֶׁל שַׁיִשׁ וְקָהוּ שִׁנָּיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר וַיִּבְכּוּ, אֶלָּא זֶה בּוֹכֶה עַל צַוָּארוֹ וְזֶה בּוֹכֶה עַל שִׁנָּיו.
רַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן מַיְיתֵי לָהּ מִן הָכָא (שיר השירים ז, ה): צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן וגו'.

בפירוש רש"י:
ויש חולקין בדבר הזה בברייתא דספרי (ספרי בהעלותך סט.):
יש שדרשו נקודה זו, לומר שלא נשקו בכל לבו (ב"ר עח, ט.).
אמר רבי שמעון בן יוחאי, הלכה היא, בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה, ונשקו בכל לבו (ב"ר שם):



בפרקי דרבי אליעזר (פרק לז):

כְּשֶׁעָבַר יַעֲקֹב לָבֹא בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בָּא אֵלָיו עֵשָׂו [נ"א: אחיו] מֵהַר שֵׂעִיר בְּזַעַף אַף וְזָמַם לְהָרְגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר [תהלים לז, יב] זֹמֵם רָשָׁע לַצַּדִּיק וְחֹרֵק עָלָיו שִׁנָּיו.
אָמַר עֵשָׂו אֵינִי הוֹרֵג אֶת יַעֲקֹב אָחִי בְּחִצִּים וּבְקֶשֶׁת, אֶלָּא בְּפִי אֲנִי הוֹרְגוֹ וּמוֹצֵץ אֶת דָּמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית לג, ד] וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ. אַל תְּהִי קוֹרֵא וַיִּשָּׁקֵהוּ אֶלָּא וַיִּשָּׁכֵהוּ. וְנַעֲשָׂה צַוָּארוֹ שֶׁל יַעֲקֹב כְּעֶצֶם הַשֵּׁן, וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר [שה"ש ז, ה] צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן, וְקָהוּ שִׁנָּיו שֶׁל עֵשָׂו.
וְכֵיוָן שֶׁרָאָה שֶׁלֹּא עָלְתָה בְיָדוֹ תַּאֲוָתוֹ, הִתְחִיל כּוֹעֵס וְחוֹרֵק בְּשִׁנָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר [תהלים קיב, י] רָשָׁע יִרְאֶה וְכָעָס שִׁנָּיו יַחֲרֹק וְנָמָס.





{ה} וַיִּשָּׂ֣א אֶת-עֵינָ֗יו וַיַּ֤רְא אֶת-הַנָּשִׁים֙ וְאֶת-הַיְלָדִ֔ים וַיֹּ֖אמֶר מִי-אֵ֣לֶּה לָּ֑ךְ וַיֹּאמַ֕ר הַיְלָדִ֕ים אֲשֶׁר-חָנַ֥ן אֱלֹהִ֖ים אֶת-עַבְדֶּֽךָ:
{ו}
רביעי וַתִּגַּ֧שְׁןָ הַשְּׁפָח֛וֹת הֵ֥נָּה וְיַלְדֵיהֶ֖ן וַתִּֽשְׁתַּֽחֲוֶֽיןָ:
{ז} וַתִּגַּ֧שׁ גַּם-לֵאָ֛ה וִֽילָדֶ֖יהָ וַיִּֽשְׁתַּֽחֲו֑וּ וְאַחַ֗ר נִגַּ֥שׁ יוֹסֵ֛ף וְרָחֵ֖ל וַיִּֽשְׁתַּֽחֲוֽוּ:



במדרש רבה:

פסוק ה

י וַיִּשָֹּׂא עֵינָיו [וַיַּרְא אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הַיְלָדִים וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה לָּךְ וַיֹּאמַר הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ] (בראשית לג, ה),
אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר לֵוִי, לְפִי שֶׁשָּׁמַעְנוּ חֲנִינָה בְּאַחַד עָשָׂר שְׁבָטִים וְלֹא שָׁמַעְנוּ בְּשֵׁבֶט בִּנְיָמִין, וְהֵיכָן שָׁמַעְנוּ, לְהַלָּן (בראשית מג, כט): וַיֹּאמַר אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי.


פסוק ו-ז

וַתִּגַּשְׁן הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן וַתִּשְׁתַּחֲוֶין, וַתִּגַּשׁ גַּם לֵאָה וִילָדֶיהָ וַיִּשְׁתַּחֲווּ. בְּיוֹסֵף כְּתִיב (בראשית לג, ז): וְאַחַר נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל וַיִּשְׁתַּחֲווּ?
אֶלָּא אָמַר יוֹסֵף הָרָשָׁע הַזֶּה עֵינוֹ רָמָה, שֶׁלֹא יִתְלֶה עֵינָיו וְיַבִּיט אֶת אִמִּי, וְגָבְהָה קוֹמָתוֹ וְכִסָּה אוֹתָהּ,
הוּא דִּכְתִיב בֵּיהּ (בראשית מט, כב): בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן, בֵּן פֹּרָת רָבִיתָ עֲלֵי עָיִן,

[בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף] בֵּין פָּרוֹת רְבִיַּת יוֹסֵף.
בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן (בן פרת רבית יוסף) רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר עָלַי לִפְרֹעַ לְךָ מִן אוֹתָהּ הָעָיִן.

 
{ח} וַיֹּ֕אמֶר מִ֥י לְךָ֛ כָּל-הַמַּֽחֲנֶ֥ה הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר פָּגָ֑שְׁתִּי וַיֹּ֕אמֶר לִמְצֹא-חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי:
{ט} וַיֹּ֥אמֶר עֵשָׂ֖ו יֶשׁ-לִ֣י רָ֑ב אָחִ֕י יְהִ֥י לְךָ֖ אֲשֶׁר-לָֽךְ:
{י} וַיֹּ֣אמֶר יַֽעֲקֹ֗ב אַל-נָא֙ אִם-נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וְלָֽקַחְתָּ֥ מִנְחָתִ֖י מִיָּדִ֑י כִּ֣י עַל-כֵּ֞ן רָאִ֣יתִי פָנֶ֗יךָ כִּרְאֹ֛ת פְּנֵ֥י אֱלֹהִ֖ים וַתִּרְצֵֽנִי:
{יא} קַח-נָ֤א אֶת-בִּרְכָתִי֙ אֲשֶׁ֣ר הֻבָ֣את לָ֔ךְ כִּֽי-חַנַּ֥נִי אֱלֹהִ֖ים וְכִ֣י יֶשׁ-לִי-כֹ֑ל וַיִּפְצַר-בּ֖וֹ וַיִּקָּֽח:



במדרש רבה:

יא וַיֹּאמֶר מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי (בראשית לב, ח),
כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה נַעֲשׂוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת כִּתּוֹת כִּתּוֹת וַחֲבוּרוֹת חֲבוּרוֹת וְהָיוּ פּוֹגְעִין בְּאִלֵּין דְּעֵשָׂו וַהֲווֹן אָמְרִין לְהוֹן מִן דְּמַאן אַתּוּן,
וְהֵן אוֹמְרִין מִן דְּעֵשָׂו, וְהֵן אוֹמְרִין הַכּוּ הַכּוּ יַהֲבוּן לְהוֹן,
מִן דְּבַר בְּרֵיהּ דְּאַבְרָהָם, וְהֵן אוֹמְרִין יַהֲבוּן לְהוֹן,
מִן דִּבְרֵיהּ דְּיִצְחָק, וְהֵן אוֹמְרִין יַהֲבוּן לְהוֹן,
כֵּיוָן דַּהֲווֹ אָמְרֵי מִן דַּאֲחוּי דְּיַעֲקֹב אֲנַן הֲווֹ אָמְרִין שַׁבְקוּן לְהוֹן מִן דִּידָן אִינוּן,
בְּצַפְרָא אֲמַר לֵיהּ מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי וגו', אֲמַר לֵיהּ אָמְרִין לָךְ כְּלוּם? אֲמַר לֵיהּ מִכַּתַּת אֲנָא גַּבֵּיהוֹן, (בראשית לב, ח): וַיֹּאמֶר לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי.
וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֵשׁ לִי רָב
מַכּוֹת, אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ.

דָּבָר אַחֵר:
וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֵשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ,
אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ לְפִי שֶׁהָיוּ הַבְּרָכוֹת מְפֻקְפָּקוֹת בְּיָדוֹ, וְהֵיכָן נִתְאוֹשְׁשׁוּ לוֹ, כָּאן, מִן דַּאֲמַר לֵיהּ: אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אֵין קִיּוּם הַגֵּט אֶלָּא בְּחוֹתְמָיו, שֶׁלֹא תֹאמַר שֶׁאִלּוּלֵי שֶׁרִמָּה יַעֲקֹב אָבִינוּ אֶת אָבִיו לֹא נָטַל הַבְּרָכוֹת, תַּלְמוּד לוֹמַר אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ.


פסוק י

יב וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים (בראשית לג, י),
מַה פְּנֵי אֱלֹהִים דִּין אַף פָּנֶיךָ דִּין,
מַה פְּנֵי אֱלֹהִים (שמות כג, טו): וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם, אַף אַתְּ וְלֹא יֵרָאוּ פָנֶיךָ רֵיקָם.


פסוק יא

קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ,
אָמַר לוֹ כַּמָּה יְגִיעָה יָגַעְתִּי עַד שֶׁתָּבוֹא לְיָדִי, אֲבָל אַתָּה מֵאֵלֶיהָ הִיא בָּאָה אֶצְלְךָ. אֲשֶׁר הֵבֵאתָה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֲשֶׁר הֻבָאת, מֵאֵלֶיהָ בָּאָה לְיָדֶךָ.

וַיִּפְצַר בּוֹ וַיִּקָּח,
מִתְחֲמֵי חָזַר וִידֵיהּ פְּשִׁטָה.
יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן אָמַר (תהלים סח, לא): מִתְרַפֵּס בְּרַצֵּי כָסֶף, מַתִּיר אֶת הַפַּס וּמִתְרַצֶּה בְּכָסֶף.
רֵישׁ לָקִישׁ סְלִיק לְמִשְׁאַל בִּשְׁלָמֵיהּ דְּרַבֵּנוּ, אֲמַר לֵיהּ צַלִּי עָלַי דַּהֲדָא מַלְכוּתָא בִּישָׁא סַגִּין, אֲמַר לֵהּ לָא תִסַּב מִן בַּר אֱנַשׁ כְּלוּם וְלֵית אַתְּ יָהֵיב כְּלוּם. מִן דִּיתֵיב גַּבֵּיהּ אֲתָא חָדָא אִיתְּתָא טְעִינָא לֵיהּ חָדָא דְסִיקָרִין וְחָדָא סַכִּין בְּגַוֵּהּ, קָם נְסַב סַכִּינָא וְהָדַר לָהּ דִּיסְקָרָא. אֲתָא חַד בַּלְדָּר מִן מַלְכוּתָא וַחֲמָא יָתָהּ וְחָמְדָהּ וּנְסָבָהּ.​
בְּפַתֵּי רַמְשָׁא סְלֵיק רֵישׁ לָקִישׁ לְמִשְׁאַל בִּשְׁלָמֵיהּ דְּרַבֵּינוּ וַחֲמָא יָתֵיהּ שָׂחֵיק, אֲמַר לֵיהּ לָמָּה אַתְּ שָׂחֵיק אֲמַר לֵיהּ הַהִיא סַכִּינָא דַּחֲמִיתֵּיהּ יָתֵיהּ אֲתָא חַד בַּלְדָּר מִן מַלְכוּתָא וַחֲמָא יָתֵיהּ וַחֲמָדָהּ וּנְסָבָהּ. אֲמַר לֵיהּ לָא כֵן אֲמָרִית לָךְ? לָא תִיסַב מִן בַּר נָשׁ כְּלוּם וְלֵית אַתְּ יָהֵיב כְּלוּם.​

חַד עַמָּא דְאַרְעָא אֲמַר לֵיהּ לְרַבִּי הוֹשַׁעְיָה אִין אֲמָרַת לָךְ חָדָא מִלְּתָא טָבָא אַתְּ אֲמָרַת בְּצִבּוּרָא מִן שְׁמִי?
אֲמַר לֵיהּ מָה הִיא?
אֲמַר לֵיהּ כָּל אוֹתָן הַדּוֹרוֹנוֹת שֶׁנָּתַן אָבִינוּ יַעֲקֹב לְעֵשָׂו עֲתִידִין אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְהַחֲזִירָן לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ לֶעָתִיד לָבוֹא, מַאי טַעְמֵיהּ (תהלים עב, י): מַלְכֵי תַרְשִׁישׁ וְאִיִּים מִנְחָה יָשִׁיבוּ, יָבִיאוּ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא יָשִׁיבוּ,
אֲמַר לֵיהּ חַיֶּיךָ מִלָּה טָבָא אֲמַרְתְּ וּמִן שְׁמָךְ אֲנָא אוֹמֵר לָהּ.




בפרקי דרבי אליעזר (פרק לז):

וְלָקַח יַעֲקֹב אֶת מַעְשַׂר קִנְיָנוֹ שֶׁהֵבִיא מִפַּדַּן אֲרָם, וְשָׁלַח בְּיַד עֲבָדָיו וְנָתַן לְעֵשָׂו, אָמַר לָהֶם אִמְרוּ לוֹ כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב [בראשית לב, ה].
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יַעֲקֹב, עָשִׂיתָ אֶת הַקֹּדֶשׁ חֹל.
אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים אֲנִי מַחֲנִיף לָרָשָׁע בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַהֲרְגֵנִי.
מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים מַחֲנִיפִין אֶת הָרְשָּׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם.


אָמַר לוֹ עֵשָׂו, אָחִי יֶשׁ לִי רָב.
וּבִשְׁבִיל שֶׁחָלַק כָּבוֹד יַעֲקֹב לְעֵשָׂו, לְפִיכָךְ חָלְקוּ בְּנֵי יַעֲקֹב כָּבוֹד לִבְנֵי עֵשָׂו בִּלְשׁוֹן רַב, שֶׁנֶּאֱמַר [דברים ב, ג] רַב לָכֶם סֹב אֶת הָהָר הַזֶּה.


אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא דַיְּךָ שֶׁעָשִׂיתָ אֶת עַצְמְךָ קֹדֶשׁ חֹל, אֶלָּא שֶׁאָמַרְתִּי וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר [בראשית כה, כג], וְאַתָּה אָמַרְתָּ עַבְדְּךָ יַעֲקֹב? חַיֶּיךָ כִּדְבָרֶיךָ יִהְיֶה, הוּא יִמְשׂל עָלֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאַתָּה תִּהְיֶה מוֹשֵׁל עָלָיו בָּעוֹלָם הַבָּא.
וּלְפִיכָךְ אָמַר לוֹ יַעֲקֹב יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדוֹ וַאֲנִי אֶתְנַהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה [שם לג, יד].

מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁאֵין בְּנֵי עֵשָׂו נוֹפְלִין עַד שֶׁיָּבֹא שָׂרִיד מִיַּעֲקֹב וִיקַצֵּץ רַגְלֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי עֵשָׂו מֵהַר שֵׂעִיר, שֶׁנֶּאֱמַר [במדבר כד, יט] וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר, וּכְתִיב [עובדיה א, יח] וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי ה' דִּבֵּר.


 
{יב} וַיֹּ֖אמֶר נִסְעָ֣ה וְנֵלֵ֑כָה וְאֵלְכָ֖ה לְנֶגְדֶּֽךָ:
{יג} וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אֲדֹנִ֤י יֹדֵ֨עַ֙ כִּֽי-הַיְלָדִ֣ים רַכִּ֔ים וְהַצֹּ֥אן וְהַבָּקָ֖ר עָל֣וֹת עָלָ֑י וּדְפָקוּם֙ יוֹם אֶחָ֔ד וָמֵ֖תוּ כָּל-הַצֹּֽאן:
{יד} יַֽעֲבָר-נָ֥א אֲדֹנִ֖י לִפְנֵ֣י עַבְדּ֑וֹ וַֽאֲנִ֞י אֶֽתְנַֽהֲלָ֣ה לְאִטִּ֗י לְרֶ֨גֶל הַמְּלָאכָ֤ה אֲשֶׁר-לְפָנַי֙ וּלְרֶ֣גֶל הַיְלָדִ֔ים עַ֛ד אֲשֶׁר-אָבֹ֥א אֶל-אֲדֹנִ֖י שֵׂעִֽירָה:
{טו} וַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו אַצִּֽיגָה-נָּ֣א עִמְּךָ֔ מִן-הָעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר אִתִּ֑י וַיֹּ֨אמֶר֙ לָ֣מָּה זֶּ֔ה אֶמְצָא-חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי:
{טז} וַיָּ֩שָׁב֩ בַּיּ֨וֹם הַה֥וּא עֵשָׂ֛ו לְדַרְכּ֖וֹ שֵׂעִֽירָה:
{יז} וְיַֽעֲקֹב֙ נָסַ֣ע סֻכֹּ֔תָה וַיִּ֥בֶן ל֖וֹ בָּ֑יִת וּלְמִקְנֵ֨הוּ֙ עָשָׂ֣ה סֻכֹּ֔ת עַל-כֵּ֛ן קָרָ֥א שֵׁם-הַמָּק֖וֹם סֻכּֽוֹת: (ס)



במדרש רבה:

יג וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן,
[אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים] זֶה משֶׁה וְאַהֲרֹן,
וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לד, לא): וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם,
רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַחָא אָמַר אִילוּלֵי רַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד כְּבָר מֵתוּ כָּל הַצֹּאן בִּימֵי אַדְרִיָּנוֹס.

רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר:
אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְּלָדִים רַכִּים, זֶה דָּוִד וּשְׁלֹמֹה.
וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַתֵּנָה צֹאנִי כֹּה אָמַר ה"א הִנְנִי שֹׁפֵט בֵּין שֶׂה לָשֶׂה לָאֵילִים וְלָעַתּוּדִים,
רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַחָא אָמַר אִלּוּלֵי רַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבָר מֵתוּ כָּל הַצֹּאן בִּימֵי הָמָן.


פסוק יד

יד יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ (בראשית לג, יד),
אָמַר לוֹ מְבַקֵּשׁ אַתְּ שֶׁנְּהֵא שֻׁתָּף עִמְּךָ בְּעוֹלָמֶךָ?
אָמַר לוֹ יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדוֹ.
אָמַר לוֹ, וְאֵין אַתָּה מִתְיָרֵא מִדֻּכָּסַי וּמִן אִפַּרְכַי וּמִן אִסְטַרְטִילַי*? [אסטרלטי].
אָמַר לוֹ (בראשית לג, יד): וַאֲנִי אֶתְנַהֲלָה לְאִטִּי, לְהוֹנִי לְהוֹנִי אֲנָא מְהַלֵּךְ, כְּמָא דְתֵימָא (ישעיה ח, ו): אֵת מֵי הַשִּׁלֹחַ הַהֹלְכִים לְאַט.
דָּבָר אַחֵר, בְּפָנִים כְּרוּכוֹת אֲנִי מְהַלֵּךְ, כְּמָא דְתֵימָא (שמואל א כא, י): הִנֵּה הִיא לוּטָה בַשִֹּׂמְלָה.
*המושלים שלי ושרי הצבא.

עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה,
אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ חָזַרְנוּ עַל כָּל הַמִּקְרָא וְלֹא מָצָאנוּ שֶׁהָלַךְ יַעֲקֹב אָבִינוּ אֵצֶל עֵשָׂו לְהַר שֵׂעִיר מִיָּמָיו, אֶפְשָׁר יַעֲקֹב אֲמִתִּי הָיָה וּמְרַמֶּה בוֹ? אֶלָּא אֵימָתַי הָיָה הוּא בָא אֶצְלוֹ, לֶעָתִיד לָבוֹא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עובדיה א, כא): וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו.


פסוק טו

טו וַיֹּאמֶר לוֹ עֵשָׂו אַצִּיגָה נָא עִמְּךָ מִן הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי (בראשית לג, טו),
בִּקֵּשׁ לְלַוֹּתוֹ וְלֹא קִבֵּל עָלָיו.
רַבֵּנוּ כַּד הֲוָה סָלֵיק לְמַלְכוּתָא הֲוָה מִסְתַּכֵּל בַּהֲדָא פָּרָשָׁתָא וְלָא הֲוָה נָסֵיב אַרְמָאָה עִמֵּיהּ, חַד זְמַן לָא אִסְתַּכַּל בַּהּ וּנְסַב עִמֵּיהּ רוֹמָאִין [ארמאין] וְלֹא הִגִּיעַ לְעַכּוֹ עַד שֶׁמָּכַר הַסּוּס שֶׁלּוֹ.​


פסוק טז

וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה,
וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ שֶׁהָיוּ עִמּוֹ הֵיכָן הֵם, נִשְׁמְטוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד הָלַךְ לְדַרְכּוֹ, אָמְרוּ שֶׁלֹא נִכָּוֶה בְּגַחַלְתּוֹ שֶׁל יַעֲקֹב.
אֵימָתַי פָּרַע לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְהַלָּן (שמואל א ל, יז): וְלֹא נוֹתַר מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ נַעַר אֲשֶׁר רָכְבוּ עַל הַגְּמַלִּים וַיָּנֻסוּ.


פסוק יז

טז וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָהּ [וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת] (בראשית לג, יז),
כַּמָּה שָׁנִים עָשָׂה אָבִינוּ יַעֲקֹב בְּסֻכּוֹת, רַבִּי אַבָּא אָמַר שְׁמוֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ, סֻכּוֹת וּבַיִת וְסֻכּוֹת, וּבְבֵית אֵל שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים.

רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר כָּל אוֹתָן חֳדָשִׁים שֶׁעָשָׂה בְּבֵית אֵל הָיָה מְכַבֵּד אֶת עֵשָׂו בְּאוֹתוֹ דּוֹרוֹן.
רַבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַבִּי חוּנְיָא אוֹמֵר תִּשְׁעָה שָׁנִים הָיָה מְכַבֵּד אֶת עֵשָׂו בְּאוֹתוֹ דּוֹרוֹן.

רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא אָמַר כָּל אוֹתָן הַשָּׁנִים שֶׁעָשָׂה יַעֲקֹב אָבִינוּ בְּבֵית אֵל, לֹא נִמְנַע מִלְּנַסֵּךְ.
אָמַר רַבִּי חָנָן כָּל מִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ כַּמָּה נִסּוּכִים נִסֵּךְ יַעֲקֹב אָבִינוּ בְּבֵית אֵל יוֹדֵעַ לְחַשֵּׁב אֶת מֵי טְבֶרְיָה.

 
ברעיא מהימנא (ויקרא דף ק:) פיקודא מ"ב איתא דענין יעקב ועשיו ישנו בכל שנה בחודש תשרי, וז"ל:

בְּיוֹמָא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נָפִיק יִצְחָק בִּלְחוֹדוֹי וְקָרֵי לְעֵשָׂו לְאַטְעָמָא לֵיהּ תַּבְשִׁילִין דְּכָל עַלְמָא כְּפוּם אָרְחוֹי.
דְּהָא בְּהַהִיא שַׁעְתָּא וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מַרְאוֹת דְּנָפִיק מִנֵּיהּ מַאן דְּאַחְשַׁךְ אַפֵּי בִּרְיָין וְאִתְפְּרַשׁ וְשָׁכִיב עַל עַרְסֵיהּ דְּדִינָא
וְקָרֵי לְעֵשָׂו וְאָמַר וְצוּדָה לִי צָיִדה וְעָשָׂה לִי מַטְעַמִּים וְהָבִיאָה לִי.

וְרִבְקָה אָמְרָה אֶל יַעֲקֹב
בָּנָה רְחִימָא דְנָפְשָה בָּנָה רְחִימָא דְּאִתְמָסַר לָהּ מִיּוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי עַלְמָא. וּפְּקִידָּת לֵיהּ לְאַתְעָרָא אִיהוּ בְּאִינוּן מַטְעַמִּים דִילֵיהּ.
וְיַעֲקֹב אִתְעַר מִתַּתָּא מִתְלַבֵּשׁ בִּצְלוֹתִין וּבָעוּתִין. וְהַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב בְּהַהוּא שׁוֹפָר דְּקָא סָלִיק
וְאִתְעַר יַעֲקֹב לְגַבֵּיהּ וְאִתְקְרִיב בַּהֲדֵיהּ וַיַּגֶּשׁ לוֹ וַיֹּאכַל וְאִתְכְּלִיל דָּא בְּדָא.
כֵּיוָן דְּאִתְכְּלִיל בַּהֲדֵיהּ וַיָּבֵא לוֹן יַיִן דָּא יַיִן דְּמִנְטְרָא יַיִן דְּהוּא חֲדוּ דְלִבָּא רָזָא דְּעָלְמָא דְאָתֵי.
כְּדֵין וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו צְלוֹתָא דְּסָלְקִין וּבָעוּתִין,
וַיְבָרְכֵהוּ נָח רוּגְזָא וְחָדֵי לָבֹא וְכֹלָּא אִיהוּ רַחֲמֵי. כֵּיוָן דְּאִיהוּ אִתְכְּלִיל בְּיַעֲקֹב כָּל אִינוּן חַיָּילִין וְתוּקְפִין וְרוּגְזִין דְּהֲווּ זְמִינִין אִתְבַּדְּרוּ וְלֹא אִשְׁתַּכָּחוּ תַּמָּן וְיִשְׂרָאֵל נָפְקִין מִן דִּינָא בְּחֶדְוָה וּבְּבִרְכָאן.

וַיְהִי אַךְ יָצָא יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו בְּיוֹמָא דָּא בְּחֶדְוָה וּבְּבִרְכָאן עִלָּאִין,
וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ טָעִין טוֹעָנֵי מֵעוֹבְדֵי דְּעָלְמָא.
וַיַּעַשׂ גַּם הוּא מַטְעַמִּים חָדִיד לִישָׁנֵיהּ לַמִּטְעָן טְעָנוֹת, אַתְקִין סָהֲדֵי,
וַיָּבֵא לְאָבִיו וַיֹּאמֶר יָקוּם אָבִי יִתְעַר בְּדִינוֹי.
וְיֹאכַל כַּמָּה עוֹבָדִין בִּישִׁין דְּכָל עַלְמָא דְּקָא אַשְׁכַּחְנָא.

וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדוֹלָה עַד מְאֹד דְּהָא לֹא יָכִיל לְאִתְפָּרְשָׁא מִכְּלָלָא דְּיַעֲקֹב דְּאִיהוּ בְּחֶדְוָה.
וַיֹּאמֶר מִי אֵיפֹה הוּא הַצַּד צַיִד בְּכַמָּה צְלוֹתִין וּבָעוּתִין
וָאֹכַל מִכָּל בְּטֶרֶם תָּבֹא וַאֲבָרַכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה.

כִּשְׁמוֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי (יִצְחָק) אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה
וְגו'. דְּחָמֵי דְּהָא צֵידוֹ לֹא הֲוָה כְּלוּם.
עַד לְבָתַר אָמַר לֵיהּ הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה וְגו'. אִלֵּין תַּקִּיפִין וְאֻכְלוּסִין דִּשְׁאָר עַמִּין וְדָא קַשְׁיָא לֵיהּ מִכֹּלָּא.
וָיִשְטוֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב לְמֵיזַל אֲבַתְרֵיהּ וּלְקַטְרְגָא לֵיהּ תָּדִיר.
וְיַעֲקֹב אָזִיל בְּאִינוּן יוֹמִין דְּבֵין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים עָרִיק לְאִשְׁתְּזָבָא מִנֵּיהּ. תָּב בִּתְיוּבְתָּא שַׁוֵּי גַּרְמֵיהּ בְּתַּעֲנִיתָא עַד דְאָתֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים.

כְּדֵין יָדְעֵי יִשְׂרָאֵל דְעֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ כֻּלְּהוּ מְקַטְרְגֵי זְמִינִין לְקַטְרְגָא לוֹן
וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וְיֵצֶר לוֹ סַגֵּי בִּצְלוֹתִין וּבָעוּתִין וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹקַי אָבִי אַבְרָהָם וְאַלְקֵי אָבִי וְגו'.
עַד דְּנָטִיל עֵיטָא וְאָמַר כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָּנָיו בַּמִּנְחָה הַהוֹלֶכֶת לְפָנַי וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְּיָדוֹ מִנְחָה וְגו'
עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים וְגו'
גְּמַלִּים וְגו' כָּךְ הוּא סִטְרָא דִילֵיהּ גְּמַלִּים הוּא נָחָשׁ כָּמִין גָּמַל. בְּשַׁעְתָּא דְּפַתֵּי סמאל לָאָדָם אַרְכִּיב עַל נָחָשׁ כָּמִין גָּמַל.
תָנֵינָן מַאן דְּחָמֵי גָּמַל בְּחַלְמֵיהּ מִיתָה נִקְנְסָה עָלָיו מִלְּמַעְלָה וְאִשְׁתְּזִיב מִינָהּ. וְכֹלָּא חַד.

וּכְדֵין אַהֲדַר עֵשָׂו אָפֹּטְרוֹפוֹסָא דְּיַעֲקֹב וְיַעֲקֹב לֹא בָּעָא דוּבְשֵיהּ ועוּקְצְיהּ. יַעֲבֹר נָא אֲדוֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ.
כְּדֵין וַיֵּשֶׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ אֵימָתַי בִּשְׁעַת נְעִילָה דְּהָא אִתְפְּרַשׁ מְעָמַא קַדִּישָׁא וְקב"ה שָׁבִיק לחוביהון וְכִפֶּר עֲלַיְיהוּ.

כֵּיוָן דְּהַהוּא מְקַטְרְגָא אֲזַל בְּהַהוּא דּוֹרוֹנָא וְאִתְפְּרַשׁ מִנַּיְיהוּ בָּעֵי קב"ה לְמֶחֱדֵי בִּבְנוֹי מַה כְּתִיב וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת עַל כֵּן קְרָא שָׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת. כֵּיוָן דְּיָתְבוּ בַּסֻּכּוֹת הָא אשתזיבו מִן מְקַטְרְגָא וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָדֵי בִּבְנוֹי.

זַכָּאָה חוּלְקֵהוֹן בְּהַאי עַלְמָא וּבְעַלְמָא דְאָתֵי:

 
פסוק ד

ט וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַ֗יִּ֗שָּׁ֗קֵ֗ה֗וּ֗ (בראשית לג, ד),
נָקוּד עָלָיו, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא הַכְּתָב רַבָּה עַל הַנְּקֻדָּה אַתָּה דוֹרֵשׁ אֶת הַכְּתָב, הַנְּקֻדָּה רַבָּה עַל הַכְּתָב אַתָּה דוֹרֵשׁ אֶת הַנְּקֻדָּה, כָּאן לֹא כְתָב רַבָּה עַל הַנְּקֻדָּה וְלֹא נְקֻדָּה רַבָּה עַל הַכְּתָב? אֶלָא מְלַמֵּד שֶׁנִּכְמְרוּ רַחֲמָיו בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה וּנְשָׁקוֹ בְּכָל לִבּוֹ.
אָמַר לוֹ רַבִּי יַנַּאי אִם כֵּן לָמָּה נָקוּד עָלָיו, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁלֹא בָּא לְנַשְּׁקוֹ אֶלָּא לְנָשְּׁכוֹ, וְנַעֲשָׂה צַוָּארוֹ שֶׁל אָבִינוּ יַעֲקֹב שֶׁל שַׁיִשׁ וְקָהוּ שִׁנָּיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר וַיִּבְכּוּ, אֶלָּא זֶה בּוֹכֶה עַל צַוָּארוֹ וְזֶה בּוֹכֶה עַל שִׁנָּיו.
רַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן מַיְיתֵי לָהּ מִן הָכָא (שיר השירים ז, ה): צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן וגו'.

בפירוש רש"י:
ויש חולקין בדבר הזה בברייתא דספרי (ספרי בהעלותך סט.):
יש שדרשו נקודה זו, לומר שלא נשקו בכל לבו (ב"ר עח, ט.).
אמר רבי שמעון בן יוחאי, הלכה היא, בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה, ונשקו בכל לבו (ב"ר שם):



בפרקי דרבי אליעזר (פרק לז):

כְּשֶׁעָבַר יַעֲקֹב לָבֹא בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בָּא אֵלָיו עֵשָׂו [נ"א: אחיו] מֵהַר שֵׂעִיר בְּזַעַף אַף וְזָמַם לְהָרְגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר [תהלים לז, יב] זֹמֵם רָשָׁע לַצַּדִּיק וְחֹרֵק עָלָיו שִׁנָּיו.
אָמַר עֵשָׂו אֵינִי הוֹרֵג אֶת יַעֲקֹב אָחִי בְּחִצִּים וּבְקֶשֶׁת, אֶלָּא בְּפִי אֲנִי הוֹרְגוֹ וּמוֹצֵץ אֶת דָּמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית לג, ד] וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ. אַל תְּהִי קוֹרֵא וַיִּשָּׁקֵהוּ אֶלָּא וַיִּשָּׁכֵהוּ. וְנַעֲשָׂה צַוָּארוֹ שֶׁל יַעֲקֹב כְּעֶצֶם הַשֵּׁן, וְעָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר [שה"ש ז, ה] צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן, וְקָהוּ שִׁנָּיו שֶׁל עֵשָׂו.
וְכֵיוָן שֶׁרָאָה שֶׁלֹּא עָלְתָה בְיָדוֹ תַּאֲוָתוֹ, הִתְחִיל כּוֹעֵס וְחוֹרֵק בְּשִׁנָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר [תהלים קיב, י] רָשָׁע יִרְאֶה וְכָעָס שִׁנָּיו יַחֲרֹק וְנָמָס.

במדרש רבי תנחומא:

כֵּיוָן שֶׁפָּגַע בְּעֵשָׂו מַה כְּתִיב בּוֹ, וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, בִּקֵּשׁ עֵשָׂו לְנַשְּׁכוֹ וְנַעֲשֶׂה צַוָּארוֹ שֶׁל שַׁיִשׁ. לְכָךְ נָקוּד וַיִּשָּׁקֵהוּ, שֶׁלֹּא הָיְתָה נְשִׁיקָה שֶׁל אֱמֶת.

וַיִּבְכּוּ, לָמָּה בָכוּ.
מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לִזְאֵב שֶׁבָּא לַחֲטֹף אֶת הָאַיִל, הִתְחִיל הָאַיִל לְנַגְּחוֹ, נִכְנְסוּ שִׁנֵּי הַזְּאֵב בְּקַרְנֵי הָאַיִל, זֶה בוֹכֶה וְזֶה בוֹכֶה. הַזְּאֵב בּוֹכֶה, שֶׁלֹּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת לוֹ כְּלוּם. וְהָאַיִל בּוֹכֶה, שֶׁלֹּא יַחֲזֹר וְיַהְרְגֶנּוּ.
אַף כָּךְ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב. עֵשָׂו בּוֹכֶה, עַל שֶׁנַּעֲשָׂה צַוַּאר יַעֲקֹב כַּשַּׁיִשׁ. וְיַעֲקֹב בּוֹכֶה, שֶׁמָּא יַחֲזֹר עֵשָׂו וִינַשְּׁכֶנּוּ.
עַל יַעֲקֹב הַכָּתוּב אוֹמֵר, צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן (שה"ש ז, ה). וְעַל עֵשָׂו נֶאֱמַר, שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ (תהלים ג, ח).

סילוק

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּעוֹלָם הַזֶּה הִפַּלְתִּי שׂוֹנְאֵיכֶם, וְלֶעָתִיד אֶתֵּן אָדָם תַּחְתֶּיךָ (ישעיה מג, ד).

 
{יח} וַיָּבֹא֩ יַֽעֲקֹ֨ב שָׁלֵ֜ם עִ֣יר שְׁכֶ֗ם אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בְּבֹא֖וֹ מִפַּדַּ֣ן אֲרָ֑ם וַיִּ֖חַן אֶת-פְּנֵ֥י הָעִֽיר:
{יט} וַיִּ֜קֶן אֶת-חֶלְקַ֣ת הַשָּׂדֶ֗ה אֲשֶׁ֤ר נָֽטָה-שָׁם֙ אָֽהֳל֔וֹ מִיַּ֥ד בְּנֵֽי-חֲמ֖וֹר אֲבִ֣י שְׁכֶ֑ם בְּמֵאָ֖ה קְשִׂיטָֽה:
{כ} וַיַּצֶּב-שָׁ֖ם מִזְבֵּ֑חַ וַיִּ֨קְרָא-ל֔וֹ אֵ֖ל אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:



במדרש רבה:

כמה פתיחות בענין שניצל יעקב אבינו ע"ה מכל צרותיו ובא שלם לארץ כנען

[פרשה עט] א וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם (בראשית לג, יח),
(איוב ה, יט): בְּשֵׁשׁ צָרוֹת יַצִּילֶךָּ וּבְשֶׁבַע לֹא יִגַּע בְּךָ רָע,
אִין שִׁית אִינוּן אֲנָא קָאֵים בְּהוֹן, וְאִין שֶׁבַע אִינוּן אֲנָא קָאֵים בְּהוֹן.
(איוב ה, כ): בְּרָעָב פָּדְךָ מִמָּוֶת, (בראשית מה, ו): כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ,
(איוב ה, כ): וּבְמִלְחָמָה מִידֵי חָרֶב, (בראשית לא, כט): יֵשׁ לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע.
(איוב ה, כא): בְּשׁוֹט לָשׁוֹן תֵּחָבֵא, אָמַר רַב אַחָא קָשָׁה לָשׁוֹן הָרָע שֶׁמִּי שֶׁבְּרָאוֹ עָשָׂה לוֹ מָקוֹם שֶׁיִּטָּמֵן בְּתוֹכוֹ.
(איוב ה, כא): וְלֹא תִירָא מִשֹּׁד כִּי יָבוֹא, זֶה עֵשָׂו וַאֲלוּפָיו.
(איוב ה, כב): לְשֹׁד וּלְכָפָן תִּשְׂחָק, זֶה לָבָן שֶׁבָּא כָּפוּן עַל מָמוֹנוֹ לְשׁוֹדְדוֹ,
(איוב ה, כג): כִּי עִם אַבְנֵי הַשָּׂדֶה בְרִיתֶךָ וְחַיַּת הַשָּׂדֶה הָשְׁלְמָה לָךְ, (בראשית כח, יא): וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו.
(איוב ה, כד): וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ, מַעֲשֵׂה רְאוּבֵן וּבִלְהָה, מַעֲשֵׂה יְהוּדָה וְתָמָר.
(איוב ה, כד): וּפָקַדְתְּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא, אָבִינוּ יַעֲקֹב בֶּן אַרְבָּעָה וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה הָיָה וְלֹא רָאָה טִפַּת קֶרִי מִיָּמָיו,
(איוב ה, כה): וְיָדַעְתָּ כִּי רַב זַרְעֶךָ וְצֶאֱצָאֶיךָ כְּעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה, אָמַר רַבִּי יוּדָן לֹא נִפְטַר אָבִינוּ יַעֲקֹב מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁרָאָה שִׁשִּׁים רִבּוֹא מִבְּנֵי בָנָיו,
(איוב ה, כו): תָּבוֹא בְכֶלַח אֱלֵי קָבֶר כַּעֲלוֹת גָּדִישׁ בְּעִתּוֹ, רַבִּי יִצְחָק וְרַבָּנָן:
רַבִּי יִצְחָק אָמַר תָּבוֹא לַח אֱלֵי קָבֶר.
וְרַבָּנָן אָמְרֵי תָּבוֹא בְּכֹלָא אֱלֵי קָבֶר, מָלֵא שֶׁאֵינוֹ חָסֵר כְּלוּם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם.


ב וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם,
(תהלים קכט, א): שִׁיר הַמַּעֲלוֹת רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל,
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְיָכְלוּ לָךְ? אָמַר לוֹ (תהלים קכט, ב): גַּם לֹא יָכְלוּ לִי.
וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם.



(תהלים לד, כ): רַבּוֹת רָעוֹת צַדִּיק וּמִכֻּלָּם יַצִּילֶנּוּ ה',
רַבּוֹת רָעוֹת,
זֶה עֵשָׂו וַאֲלוּפָיו.
צַדִּיק, זֶה יַעֲקֹב.
וּמִכֻּלָּם יַצִּילֶנוּ ה', וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם.


(תהלים קכא, ח): ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם,
יִשְׁמָר צֵאתְךָ,
(בראשית כח, י): וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.
וּבוֹאֶךָ, וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם.



ג רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא פָּתַח:
(איוב ח, ו): אִם זַךְ וְיָשָׁר אָתָּה כִּי עַתָּה יָעִיר עָלֶיךָ וְשִׁלַּם נְוַת צִדְקֶךָ.
אִם זַךְ וְיָשָׁר אָתָּה,
הָיִיתָ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא אָתָּה, הָא לְשֶׁעָבַר לֹא הָיָה צַדִּיק,
כִּי עַתָּה יָעִיר עָלֶיךָ, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהִתְעוֹרֵר עָלֶיךָ וּלְשַׁלֵּם לְךָ כָּל צְדָקוֹת שֶׁעָשִׂיתָ,

וּלְפִי שֶׁכָּתוּב (בראשית כה, כז): וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים, לְפִיכָךְ (איוב לג, יח): וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם.


רַבִּי בֶּרֶכְיָה פָּתַח:
(איוב כב, כח): וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקָם לָךְ וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר.
וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקָם לָךְ,
זֶה יַעֲקֹב.
וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר, עַל שְׁנֵי דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר, לְפִי שֶׁכָּתוּב:
א. (בראשית כח, כ): אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ - (בראשית כח, טו): וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ.
ב. (בראשית כח, כא): וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי, וּכְתִיב: וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם.


פתיחה בענין שבא יעקב שלם בבנים ובנות

ד וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם,
כְּתִיב (תהלים קכו, ה): הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ.
הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה,
זֶה אָבִינוּ יַעֲקֹב, שֶׁזָּרַע אֶת הַבְּרָכוֹת בְּדִמְעָה (בראשית כז, יב): אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי [וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה וְלֹא בְרָכָה].
בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ
(בראשית כז, כח): וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ [וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ],
(תהלים קכו, ו): הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה, (בראשית כט, יא): וַיִּשָֹּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ,
(תהלים שם): נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע, שֶׁנִּמְשַׁךְ לְמָקוֹם שֶׁעָתִיד לְהִזָּרַע מִשָּׁם, דִּכְתִיב (בראשית כח, ב): וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה. (בראשית כח, ה): וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם אֶל לָבָן בֶּן בְּתוּאֵל,
(תהלים שם): בֹּא יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו, אֲתָא טְעוּן עוּלֵימִין וְעוּלֵימִיתָא*.
*ילדים וילדות.



דרשות הכתוב

ה וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם [עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם],
שָׁלֵם
בְּגוּפוֹ, לְפִי שֶׁכָּתוּב (בראשית לב, לב): וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ, בְּרַם הָכָא שָׁלֵם בְּגוּפוֹ.
שָׁלֵם בְּבָנָיו, לְפִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ (בראשית לב, ט): אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה [הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה], בְּרַם הָכָא שָׁלֵם בְּבָנָיו,
שָׁלֵם בְּמָמוֹנוֹ, אַף עַל גַּב דְּאָמַר רַבִּי אָבוּן בְּשֵׁם רַב אַחָא תֵּשַׁע שָׁנִים הָיָה מְכַבֵּד אָבִינוּ יַעֲקֹב אֶת עֵשָׂו בְּאוֹתוֹ הַדּוֹרוֹן, בְּרַם הָכָא שָׁלֵם בְּמָמוֹנוֹ.
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר:
שָׁלֵם בְּתַלְמוּדוֹ. אֲבָל יוֹסֵף שָׁכַח, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מא, נא): כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת כָּל עֲמָלִי, וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (משלי טז, כו): נֶפֶשׁ עָמֵל עָמְלָה לּוֹ [כִּי אָכַף עָלָיו פִּיהוּ].

ו
וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר (בראשית לג, יח),
חָנַן אֶת הַפָּנִים שֶׁבָּעִיר, הִתְחִיל מְשַׁלֵּחַ לָהֶם דּוֹרוֹנוֹת.

דָּבָר אַחֵר: וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר,
הִתְחִיל מַעֲמִיד הַטְּלִיסִין* וּמוֹכֵר בְּזוֹל,
הֲדָא אָמְרָת שֶׁאָדָם צָרִיךְ לְהַחֲזִיק טוֹבָה לְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֲנָאָה מִמֶּנּוּ.
*איטליזים שמוכרים בהם בשר.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ הֲווֹ טְמִירִין בִּמְעָרְתָא י"ג שָׁנָה בְּיוֹמֵי דִּשְׁמָדָא, וְהָיוּ אוֹכְלִין חֲרוּבִין שֶׁל גָּרוֹדָא עַד שֶׁהֶעֱלָה גּוּפָן חֲלוּדָה.​
לְסוֹף שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שְׁנִין נְפַק יְתֵיב עַל תְּרַע מְעָרְתָא, חֲמָא חַד צַיָּד קָאֵים וְצָיֵד צִיפֳּרִין, וְכַד הֲוָה שָׁמַע רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַת קָלָא אָמְרָה מִן שְׁמַיָא דִּימוֹס דִּימוֹס, פַּסְגָּא. וְכַד הֲוָה שָׁמַע בְּרַת קָלָא אֲמָרַת סְפֶקוּלָא, הֲוַת מִתָּצְדָה וְנִלְכָּדָה. אָמַר, צִפּוֹר מִבַּלְעֲדֵי שְׁמַיָא לָא מִתָּצְדָא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה נֶפֶשׁ דְּבַר נָשׁ, נְפַק וְאַשְׁכַּח מִלַּיָא מְשַׁדְּכָן, וְנִתְבַּטְּלָה הַגְּזֵרָה.​
אֲתוֹן וְאַסְחוֹן בַּהֲדָא בֵּי בָּנֵי דְּבֵית מוֹקֵד דִּטְבֶרְיָא, אֲמַר לֵיהּ בְּרֵיהּ כָּל הֲדָא טַבְתָא עֲבָדַת לָן טְבֶרְיָא וְלֵית אֲנַן מְדַכָּן יָתָהּ מִן קָטוֹלַיָא? אָמַר צְרִיכִין אָנוּ לַעֲשׂוֹת טוֹבָה כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיוּ אֲבוֹתֵינוּ עוֹשִׂים, שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים אִיטְלוּסִין וּמוֹכְרִין בְּזוֹל, אָמַר צְרִיכִין אָנוּ לְדַכָּיָא טְבֶרְיָא, מָה עֲבַד, נְסַב תֻּרְמוּסָא וַהֲוָה מְקַצֵּץ תֻּרְמוּסָא וְשַׁדֵּי קְצוֹצוּתֵיהּ וּמְקַלֵּק בַּשּׁוּק, וְכָל אַתְרָא דַּהֲוָה קְטִילָא סָלֵיק וְאִינוּן מַפְקוּן וְנָפְקִין, וְכָל מָקוֹם שֶׁלֹא הָיְתָה שָׁמָּה טֻמְאָה תֻּרְמְסָא עוֹמֶדֶת, וְהוּא מְצַיֵּן אֵיזֶה מְקוֹם טֻמְאָה וּמְקוֹם טָהֳרָה, עַד זְמַן דְּדַכֵּי יָתָהּ מִן קָטִילַיָא.​
חֲמְתֵיהּ חַד כּוּתִי עַם דְאַרַע, אֲמַר לֵית אֲנָא אָזֵיל וּמַדְחַךְ בַּהֲדֵין סָבָא דִּיהוּדָאֵי? אִית דְּאָמְרֵי מִן הָדֵין שׁוּקָא דְּגַרְגִּינָא, וְאִית דְּאָמְרֵי מִן הָדֵין שׁוּקָא דְּסַקָּאֵי, נְסַב קְטִיל וּטְמָרֵיהּ בְּשׁוּקָא דַּהֲווֹ מְדַכֵּי, בְּצַפְרָא אֲזַל אֲמַר לְהוֹן אַמְרִיתוּן דְּדַכֵּי בֶּן יוֹחָאי טְבֶרְיָא אֲתוֹן חֲמוּן הָדֵין קְטִילָא [נסח אחר: אזל לגביה אמר ליה לא דכיתא שוק פלן, אמר ליה הין, אמר ליה ואין אפיקת לך מיתין מן בתרך, אמר ליה גוד חמי ליה], צָפָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁהוּא נְתָנוֹ שָׁם, אָמַר גּוֹזֵר אֲנִי עַל הָעֶלְיוֹן שֶׁיֵּרֵד וְעַל הַתַּחְתּוֹן שֶׁיַּעֲלֶה, וַהֲוָה כֵן.​
וּסְלֵיק וּשְׁבַת בְּבֵיתֵיהּ, וַעֲבַר בְּהָדֵין מִגְדְּלָא דְּצַבָּעַיָא שְׁמַע קָלָא דְּנַקָּאי סַפְרָא, אָמַר לָא אַמְרִיתוּן דְּדַכֵּי בַּר יוֹחָאי לִטְבֶרְיָה? אָמְרִין אַשְׁכְּחוּן חַד קְטִילָא, אָמַר יָבוֹא עָלַי אִם אֵין בְּיָדִי הֲלָכוֹת כִּשְׂעַר רֹאשִׁי עַל טְבֶרְיָה שֶׁהִיא טְהוֹרָה, חוּץ מִזֶּה וּמִזֶּה וְאַתָּה לֹא הָיִיתָ בַּמִּנְיָן עִמָּנוּ שֶׁנִּטְהֲרָה? פָּרַצְתָּ גְּדֵרָן שֶׁל חֲכָמִים, וְעָלֶיךָ נֶאֱמַר (קהלת י, ח): וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ, מִיָּד נַעֲשָׂה גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת.​
עָבַר בַּהֲדָא בִּקְעַת דְּבֵית נְטוֹפָא, חֲמָא חַד בַּר נָשׁ קָאֵים וּמְלַקֵּט סְפִיחֵי שְׁבִיעִית, אָמַר לוֹ וְלֹא סְפִיחֵי שְׁבִיעִית הֵן? אָמַר לוֹ וְלֹא אַתָּה הוּא שֶׁהִתַּרְתָּ? לֹא כָךְ תְּנֵינַן רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּל הַסְּפִיחִין מֻתָּרִין חוּץ מִסְּפִיחֵי כְּרוּב שֶׁאֵין כַּיּוֹצֵא בָּהֶם בְּיַרְקוֹת שָׂדֶה? אָמַר לוֹ וַהֲלוֹא חֲבֵרַי חוֹלְקִים עָלַי, פָּרַצְתָּ גְּדֵרָן שֶׁל חֲכָמִים וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ, וְכֵן הֲוַת לֵיהּ.​

דָּבָר אַחֵר:
וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר,
נִכְנַס בְּעֶרֶב שַׁבָּת עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה מִבְּעוֹד יוֹם, וְקָבַע תְּחוּמִין מִבְּעוֹד יוֹם.
הֲדָא אָמְרָת שֶׁשָּׁמַר יַעֲקֹב אֶת הַשַּׁבָּת קֹדֶם שֶׁנִּתַּן.


פסוק יט

ז וַיִּקֶּן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה (בראשית לג, יט),
אָמַר רַבִּי יוּדָן בַּר סִימוֹן זֶה אֶחָד מִשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת שֶׁאֵין אֻמּוֹת הָעוֹלָם יְכוֹלִין לְהוֹנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל לוֹמַר גְּזוּלִים הֵן בְּיֶדְכֶם, וְאֵלּוּ הֵן: מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף.
מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, דִּכְתִיב (בראשית כג, טז): וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן [אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר].
בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דִּכְתִיב (דברי הימים א כא, כה): וַיִּתֵּן דָּוִיד לְאָרְנָן בַּמָּקוֹם שִׁקְלֵי זָהָב מִשְׁקָל שֵׁשׁ מֵאוֹת.
וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף: וַיִּקֶּן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, יַעֲקֹב קָנָה שְׁכֶם.

[בְּמֵאָה קְשִׂיטָה]
רַבִּי חִיָּא רַבָּה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר חֲלַפְתָּא שְׁכָחוּן מִלִּין מִן הַתַּרְגּוּם, וַאֲתוֹן לַהֲדָא תַּגְּרָא דַּעֲרָבְיָא* לְמַלְפִינֵיהּ מִן תַּמָּן:
שְׁמַע קָלֵיהּ דַּאֲמַר לְחַבְרֵיהּ תְּלֵי הָדֵין יַהֲבָא עֲלַי, שְׁמַעוּן מִינֵּיהּ יַהֲבָא מַשֹּׂוּי, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כג): הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ.
וְעוֹד שְׁמַע קָלֵיהּ דַּעֲרָבִי דַּאֲמַר לְחַבְרֵיהּ מָה אַתְּ מְכַסֶּה בִּי, וְהָיָה רוֹצֶה לוֹמַר מָה אַתְּ מְעַשֶֹּׂה בִּי. דִּכְתִיב (מלאכי ג, כא): וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי יִהְיוּ אֵפֶר.
וְעוֹד שְׁמַעוּן שֶׁאָמְרָה אִתְּתָא לַחֲבֶרְתָּא אֲתוֹן סַחְיָא*, וְהִיא הֵשִׁיבָה (ישעיה מט, כא): וַאֲנִי שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה, גַּלְמוּדָא אֲנָא, נִדָּה.
שׁוּב שְׁמַע אִתְּתָא אַחֶרֶת אוֹמֶרֶת אַשְׁאֵל לִי מִבְנִיךְ, וְאָמְרָה שְׁאִילִי לִי מְטַאטִיךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יד, כג): וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְּׁמֵד נְאֻם ה' צְבָאוֹת.
אֲתוֹן מְעוֹרְרָה לְלִוְיָתָךְ*, (איוב ג, ח): הָעֲתִידִים עֹרֵר לִוְיָתָן.
הַשְׁאִילִי לִי כְּסִיתָתֵךְ, אַפֵּיק הָדָה כְּסִיתָא לְמִרְעֲיָא*. בְּמֵאָה קְשִׂיטָה.
*תגרא דערביא=שוק של סוחרים ערביים. אתון סחיא=בואי לרחוץ, והשיבה "גלמודא אנא". ללויתך=לצערך. כסיתא=טלה למרעה, ויש מפרשים שהוציאה מעה לחברתה, וראה לקמן.

[בְּמֵאָה קְשִׂיטָה]
אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְּמֵאָה אוּנְקִיּוֹת, בְּמֵאָה טְלָאִים, בְּמֵאָה סְלָעִים.
אָמַר רַבִּי סִימוֹן קו"ף קֶמִּילְיָא, סמ"ך סְלָעִים, טי"ת טְרַיּוֹן, יו"ד ה"א מָה עָבְדֵית הָכָא?
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אֵלּוּ חֲלָיוֹת וּדְיָקְנִיתָא* שֶׁדַּרְכָּן לְהִנָּתֵן בַּנְּזָמִים,
וּמִי כוֹתֵב אֶת הָאוּנָה*, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה יו"ד ה"א כּוֹתֵב אֶת הָאוּנָה.
וּמִי מֵעִיד עַל הָאוּנָה, י"ה מֵעִיד עַל הָאוּנָה, הוּא יו"ד ה"א שֶׁל קְשִׂיטָה,
הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קכב, ד): שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהוֹדוֹת לְשֵׁם ה', י"ה מֵעִיד עֲלֵיהֶם שֶׁהֵן בְּנֵי אֲבוֹתֵיהֶן, אַף כָּאן הֵעִיד.
*חתיכות קטנות מזהב ואבנים טובות. האונה=שטר המכר.


פסוק כ

ח וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵל (בראשית לג, כ),
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אָמַר אַתָּה אֱלוֹהַּ בָּעֶלְיוֹנִים וַאֲנִי אֱלוֹהַּ בַּתַּחְתּוֹנִים.
רַב הוּנָא בְּשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אֲפִלּוּ חַזָּן הַכְּנֶסֶת אֵינוֹ נוֹטֵל שְׂרָרָה לְעַצְמוֹ*, וְאַתָּה הָיִיתָ נוֹטֵל שְׂרָרָה לְעַצְמֶךָ? מָחָר בִּתְּךָ יוֹצְאָה וּמִתְעַנָּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית לד, א): וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה.
*השמש אינו קורא בתורה עד שאומרים לו: קרא.

 
מעשה דרבי שמעון ורבי אלעזר בנו שהובא במדרש שבהודעה הקודמת מפורש ומבואר בלשון הקודש לפי הנראה לענ"ד.

טרם אחילי אעירה שחר כי מעשה זה יש לפרשו כצורתו כפי שהוא לפנינו כאן, אף על פי שבגמרא בבלי (שבת לג) יש כמה שינויים והוספות, כי כמו דאיתא כאן כן הוא גם בירושלמי ובמדרשים נוספים, וגירסת הירושלמי אינה מתבטלת ונדחית מפני גירסת הבבלי, אלא הא כדאיתא והא כדאיתא, והרי זה ככל מחלוקת שיש בין הבבלי לירושלמי, והבא לשוותם זה לזה יעקם את הפשוטה ויעקש את הישרה, ואין חפץ בו.


לשון המדרש:

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ הֲווֹ טְמִירִין בִּמְעָרְתָא י"ג שָׁנָה בְּיוֹמֵי דִּשְׁמָדָא, וְהָיוּ אוֹכְלִין חֲרוּבִין שֶׁל גָּרוֹדָא עַד שֶׁהֶעֱלָה גּוּפָן חֲלוּדָה.
לְסוֹף שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שְׁנִין נְפַק יְתֵיב עַל תְּרַע מְעָרְתָא, חֲמָא חַד צַיָּד קָאֵים וְצָיֵד צִיפֳּרִין, וְכַד הֲוָה שָׁמַע רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַת קָלָא אָמְרָה מִן שְׁמַיָא דִּימוֹס דִּימוֹס, פַּסְגָּא. וְכַד הֲוָה שָׁמַע בְּרַת קָלָא אֲמָרַת סְפֶקוּלָא, הֲוַת מִתָּצְדָה וְנִלְכָּדָה. אָמַר, צִפּוֹר מִבַּלְעֲדֵי שְׁמַיָא לָא מִתָּצְדָא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה נֶפֶשׁ דְּבַר נָשׁ,
נְפַק וְאַשְׁכַּח מִלַּיָא מְשַׁדְּכָן, וְנִתְבַּטְּלָה הַגְּזֵרָה.
אֲתוֹן וְאַסְחוֹן בַּהֲדָא בֵּי בָּנֵי דְּבֵית מוֹקֵד דִּטְבֶרְיָא,
אֲמַר לֵיהּ בְּרֵיהּ כָּל הֲדָא טַבְתָא עֲבָדַת לָן טְבֶרְיָא וְלֵית אֲנַן מְדַכָּן יָתָהּ מִן קָטוֹלַיָא? אָמַר צְרִיכִין אָנוּ לַעֲשׂוֹת טוֹבָה כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיוּ אֲבוֹתֵינוּ עוֹשִׂים, שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים אִיטְלוּסִין וּמוֹכְרִין בְּזוֹל.
אָמַר צְרִיכִין אָנוּ לְדַכָּיָא טְבֶרְיָא, מָה עֲבַד, נְסַב תֻּרְמוּסָא וַהֲוָה מְקַצֵּץ תֻּרְמוּסָא וְשַׁדֵּי קְצוֹצוּתֵיהּ וּמְקַלֵּק בַּשּׁוּק, וְכָל אַתְרָא דַּהֲוָה קְטִילָא סָלֵיק וְאִינוּן מַפְקוּן וְנָפְקִין, וְכָל מָקוֹם שֶׁלֹא הָיְתָה שָׁמָּה טֻמְאָה תֻּרְמְסָא עוֹמֶדֶת, וְהוּא מְצַיֵּן אֵיזֶה מְקוֹם טֻמְאָה וּמְקוֹם טָהֳרָה, עַד זְמַן דְּדַכֵּי יָתָהּ מִן קָטִילַיָא.
חֲמְתֵיהּ חַד כּוּתִי עַם דְאַרַע, אֲמַר לֵית אֲנָא אָזֵיל וּמַדְחַךְ בַּהֲדֵין סָבָא דִּיהוּדָאֵי? אִית דְּאָמְרֵי מִן הָדֵין שׁוּקָא דְּגַרְגִּינָא, וְאִית דְּאָמְרֵי מִן הָדֵין שׁוּקָא דְּסַקָּאֵי, נְסַב קְטִיל וּטְמָרֵיהּ בְּשׁוּקָא דַּהֲווֹ מְדַכֵּי, בְּצַפְרָא אֲזַל אֲמַר לְהוֹן אַמְרִיתוּן דְּדַכֵּי בֶּן יוֹחָאי טְבֶרְיָא אֲתוֹן חֲמוּן הָדֵין קְטִילָא [נסח אחר: אזל לגביה אמר ליה לא דכיתא שוק פלן, אמר ליה הין, אמר ליה ואין אפיקת לך מיתין מן בתרך, אמר ליה גוד חמי ליה], צָפָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁהוּא נְתָנוֹ שָׁם, אָמַר גּוֹזֵר אֲנִי עַל הָעֶלְיוֹן שֶׁיֵּרֵד וְעַל הַתַּחְתּוֹן שֶׁיַּעֲלֶה, וַהֲוָה כֵן.
וּסְלֵיק וּשְׁבַת בְּבֵיתֵיהּ, וַעֲבַר בְּהָדֵין מִגְדְּלָא דְּצַבָּעַיָא שְׁמַע קָלָא דְּנַקָּאי סַפְרָא, אָמַר לָא אַמְרִיתוּן דְּדַכֵּי בַּר יוֹחָאי לִטְבֶרְיָה? אָמְרִין אַשְׁכְּחוּן חַד קְטִילָא, אָמַר יָבוֹא עָלַי אִם אֵין בְּיָדִי הֲלָכוֹת כִּשְׂעַר רֹאשִׁי עַל טְבֶרְיָה שֶׁהִיא טְהוֹרָה, חוּץ מִזֶּה וּמִזֶּה וְאַתָּה לֹא הָיִיתָ בַּמִּנְיָן עִמָּנוּ שֶׁנִּטְהֲרָה? פָּרַצְתָּ גְּדֵרָן שֶׁל חֲכָמִים, וְעָלֶיךָ נֶאֱמַר (קהלת י, ח): וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ, מִיָּד נַעֲשָׂה גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת.
עָבַר בַּהֲדָא בִּקְעַת דְּבֵית נְטוֹפָא, חֲמָא חַד בַּר נָשׁ קָאֵים וּמְלַקֵּט סְפִיחֵי שְׁבִיעִית, אָמַר לוֹ וְלֹא סְפִיחֵי שְׁבִיעִית הֵן? אָמַר לוֹ וְלֹא אַתָּה הוּא שֶׁהִתַּרְתָּ? לֹא כָךְ תְּנֵינַן רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּל הַסְּפִיחִין מֻתָּרִין חוּץ מִסְּפִיחֵי כְּרוּב שֶׁאֵין כַּיּוֹצֵא בָּהֶם בְּיַרְקוֹת שָׂדֶה? אָמַר לוֹ וַהֲלוֹא חֲבֵרַי חוֹלְקִים עָלַי, פָּרַצְתָּ גְּדֵרָן שֶׁל חֲכָמִים וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ, וְכֵן הֲוַת לֵיהּ.



סיפור המעשה:

רבי שמעון בן יוחאי ורבי אלעזר בנו היו מתחבאים בתוך מערה בימי השמד, כאשר גזרו הרומאים על קיום המצוות והורגים את מי שתפסוהו מקיים מצוה, ומפחדם ברחו לתוך המערה ולא יצאו משם כלל. והיו אוכלים שם חרובים של "גרודא", עד שגופם החליד.
לאחר שלוש עשרה שנים לישיבתם במערה, שבהם לא ידעו מאומה אודות הנעשה מחוץ למערה, יצא רבי שמעון מפנים המערה והתיישב בפתח המערה, וראה צייד אחד שצד ציפורים, וכשהיה שומע בת קול שקוראת ואומרת "דימוס דימוס", כלומר פטורה מדין, היתה הציפור בורחת וניצלת מהצייד, וכשהיה שומע בת קול שאומרת "ספקולא", כלומר חייבת בדין, היתה הצפור נלכדת בידי הצייד. אמר רבי שמעון: אם הציפור אינה נלכדת בלי שיכריזו על כך בשמים, על אחת כמה וכמה שבן אדם אינו נלכד בידי הרומאים בלי שידונו אותו בשמים למיתה, ואם כן אפשר לצאת ואין לפחד מהרומאים.
ואכן יצא רבי שמעון מהמערה וראה שענין השמד נשקט, ונתבטלה הגזירה על שמירת המצוות. נכנסו רבי שמעון ורבי אלעזר בנו לתוך העיר טבריא, ורחצו את גופם מהחלודה בבית המרחץ של "בית מוקד" עד שנתרפאו.

אמר לו רבי אלעזר בנו: כיוון שטבריא היטיבה לנו כל כך, האם אין אנו צריכים להכיר לעיר טובה על כך? ועלינו לטהר את העיר מכל ההרוגים שנהרגו בה בשעת השמד. כי כל שומרי המצוות שנתפסו מקיימים מצוות נהרגו על ידי הרומאים ברחובות טבריא, וכעת אין מקומם ידוע, ומחמת כן הוחזקה העיר בטומאה ואי אפשר להעביר ברחובותיה טהרות ותרומה.
ואמר: אנו צריכים לעשות טובה לעיר, כדרך שהיו אבותינו עושים בעיר שכם, והיינו יעקב ובניו, שעשו איטליזים בעיר שכם למכור בשר בזול לטובת העיר, מאחר שבאו לשם בשלום לאחר שניצלו מלבן ועשו.
אמר רבי שמעון לחכמים: צריכים אנו לטהר את העיר טבריא, והם הסכימו לכך שיש לטהרה, ולא להחזיקה לעולם בחזקת טומאה.

מה עשה רבי שמעון? נטל מין קטנית הנקרא "תורמוס", והיה מקצץ את גבעולי התורמוס ומפזר את הקטניות על פני רחובות העיר, וכל מקום שהיה שם הרוג היה התורמוס צומח ועולה, כי האדמה במקום זה רכה ונמיסה, והתורמוס נקלט בה מיד, ותוך זמן קצר הוא מתחיל לצמוח, ובני העיר היו מבינים שיש שם מת והיו חופרים באדמה ומוציאים את גופו משם, ונוטלים אותו מחוץ לעיר אל בית הקברות.
וכל מקום שלא היתה שם טומאה, והאדמה יבישה וקשה, היה התורמוס עומד במקומו ואינו מצמיח, והיה רבי שמעון מציין איזהו מקום טומאה ואיזהו מקום טהרה, כי בכל מקום שנמצא שם הרוג מקומו טמא אף על פי שהוציאו את עצמותיו, מפני בשרו ודמו שנתעכלו באדמה, וכל מקום שלא נמצא שם הרוג עומד בחזקת טהרה ואין לחשוש לו כלל.
וכך היה עושה עד שטיהר את כל העיר מההרוגים והעמיד רחובותיה בחזקת טהרה, וחכמי המקום דנו על כך ועמדו למנין, והוסכם על דעת הרוב שיש לטהר את העיר, ופסקו כן להלכה, והתחילו לעשות בה טהרות בכל רחוב שרבי שמעון טיהר כבר.

ראה כותי אחד עם הארץ איך רבי שמעון מטהר את הרחובות בזה אחר זה, והחליט ללעוג על חכם היהודים ולשחק בו, ונטל הרוג אחד שמצא בשוק ה"גרגינא" שלא הוחזק עדיין בטהרה, ויש אומרים שהמת נמצא בשוק ה"סקאי", והעביר אותו לשוק אחר שרבי שמעון כבר עבר בו והחזיקו בטהרה, וחפר באדמת הרחוב בחשכת הלילה באין רואים והטמינו שם.
בבוקר הלך ואמר ליהודים: האם אמרתם שבר יוחאי טיהר את העיר טבריא? בואו וראו את ההרוג שמוטל במקום שהוחזק בטהרה, הרי שאין לסמוך עליו.
(נוסח אחר) הלך הכותי אל רבי שמעון ואמר לו: האם לא טיהרת כבר שוק פלוני?
אמר לו רבי שמעון: הן.
אמר לו הכותי: ואם אוציא לך מתים ממקום שכבר טיהרתו מה תאמר?
אמר לו רבי שמעון: הוצא.
הראה לו הכותי את המת המוטמן שם ולעג עליו.
צפה רבי שמעון ברוח הקודש וראה שהכותי עצמו הניח שם את המת, ואמר: גוזר אני על העליון שירד ועל התחתון שיעלה. וכן היה, שהכותי מת ונפל לעפר, והמת עמד לתחיה.

אחר שגמר רבי שמעון לטהר את העיר, יצא רבי שמעון מטבריא, ועלה אל עירו כדי לשבות שם, ובדרכו עבר בעיר "מגדלא" של הצבעים, ושמע שם קול של מלמד בשם "נקאי" אומר לחכמים, וכי לא אמרתם שבר יוחאי טיהר את טבריא, והרי שמעתי אומרים שנמצא הרוג אחד במקום שהחזיקו בטהרה.
אמר רבי שמעון לנקאי: אני נשבע שקיבלתי מרבותי הלכות מרובות כשער ראשי בענין מקום כזה שהוחזק בטומאה איך מטהרים אותו, ועל פי הלכות אלו טיהרתי את טבריא, ולא מסברת עצמי עשיתי כן.
והוסיף להקפיד עליו ואמר לו: חוץ מזה, וכי לא אתה בעצמך היית יחד איתנו, בשעה שעמדו החכמים למנין ופסקו שהעיר הפכה לטהורה, וכעת אתה בא לפרוץ את הגדר שהעמידו החכמים? עליך אמר הכתוב וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ.
מיד מת נקאי המלמד, ובשרו נתעכל מיד כאילו נשרף בארס של נחש, והפך לגל של עצמות.

אחר כך עבר רבי שמעון בבקעת "בית נטופה", והיה זה בשנת השמיטה, וראה שם אדם שמלקט ירקות לאכילה, מאותם הירקות שגדלו מעצמם בשביעית, על ידי הספיחים שנפלו שם בשעת הלקיטה הקודמת.
אמר לו רבי שמעון: וכי אין אלו ספיחי שביעית האסורים באכילה? ואיך אתה מלקט מהם לאכילה.
אמר לו: וכי לא אתה בעצמך התרת ספיחי שביעית באכילה, ועליך אני סומך להתירם.
אמר לו רבי שמעון: והרי חבירי חולקים עלי בהלכה זו, ואני יחיד והם רבים, ונמצא שאתה פרצת הגדר שגדרו חכמים בענין זה שלא ילקט אדם מירקות אלו כסייג לתורה, ועברת על דבריהם,
וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ.
וכן היה, שבא נחש והכישו ומת בעוונו.

ומעשים אלו נודעו לכל, ונודע כוחו הגדול של רבי שמעון בשמים ובארץ, והוחזקה טבריא בטהרה בלי פקפוק.

 
נערך לאחרונה:
{א} חמישי וַתֵּצֵ֤א דִינָה֙ בַּת-לֵאָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יָֽלְדָ֖ה לְיַֽעֲקֹ֑ב לִרְא֖וֹת בִּבְנ֥וֹת הָאָֽרֶץ:
{ב} וַיַּ֨רְא אֹתָ֜הּ שְׁכֶ֧ם בֶּן-חֲמ֛וֹר הַֽחִוִּ֖י נְשִׂ֣יא הָאָ֑רֶץ וַיִּקַּ֥ח אֹתָ֛הּ וַיִּשְׁכַּ֥ב אֹתָ֖הּ וַיְעַנֶּֽהָ:
{ג} וַתִּדְבַּ֣ק נַפְשׁ֔וֹ בְּדִינָ֖ה בַּת-יַֽעֲקֹ֑ב וַיֶּֽאֱהַב֙ אֶת-הַֽנַּֽעֲרָ֔ וַיְדַבֵּ֖ר עַל-לֵ֥ב הַֽנַּֽעֲרָֽ:



בתחילת ענין זה רבו הפתיחות במדרש רבה ותנחומא, ואף על פי שתחילת הסידרא היא לעיל בפסוק "ויבא יעקב שלם" וגו', מכל מקום נראה שלא הקפידו הדרשנים לעשות פתיחה דוקא על תחילת הסידרא, ולפעמים היו דורשים הפתיחה על ענין הקרוב לתחילת הסידרא, כמו כאן.

במדרש רבי תנחומא:

פתיחה בדבר הלכה

ה וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה.
יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, מַהוּ שֶׁתֵּצֵא אִשָּׁה בְּעִיר שֶׁל זָהָב בְּשַׁבָּת.
כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, לֹא תֵצֵא אִשָּׁה בְּעִיר שֶׁל זָהָב וְלֹא בְטַבַּעַת שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חוֹתָם וְלֹא בְמַחַט שֶׁאֵינָהּ נְקוּבָה. וְאִם יָצְאָה בָהֶן לִרְשׁוּת הָרַבִּים, חַיֶּבֶת חַטָּאת. אֲבָל לְתוֹךְ חֲצֵרָהּ, פְּטוּרָה.
רַבָּנָן אָמְרֵי, אַף בַּחוֹל אָסוּר לָצֵאת בָּהֶן לִרְשׁוּת הָרַבִּים, מִפְּנֵי שֶׁהָעָם מִסְתַּכְּלִין בָּהּ וּפְגָם הוּא לָאִשָּׁה. שֶׁלֹּא נִתְּנוּ תַכְשִׁיטִין לָאִשָּׁה אֶלָּא שֶׁתְּהֵא מִתְקַשֶּׁטֶת בָּהֶן לְתוֹךְ בֵּיתָהּ, שֶׁאֵין נוֹתְנִין פִּרְצָה לִפְנֵי הַכָּשֵׁר, בְּיוֹתֵר לִפְנֵי הַגַּנָּב.
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, רְאֵה מַה כְּתִיב בְּאִיּוֹב, בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי וּמָה אֶתְבּוֹנֵן עַל בְּתוּלָה (איוב לא, א). רְאֵה צִדְקָתוֹ שֶׁל אִיּוֹב, וּמָה בְּתוּלָה שֶׁאָדָם רַשַּׁאי לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ שֶׁמָּא יִשָּׂאֶנָּה לְעַצְמוֹ אוֹ יִשָּׂאֶנָּה לִבְנוֹ אוֹ לְאָחִיו, לֹא נִסְתַּכֵּל בָּהּ. בְּאֵשֶׁת אִישׁ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
לְכָךְ צְרִיכָה אִשָּׁה לִהְיוֹת יוֹשֶׁבֶת בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְלֹא תֵצֵא לָרְחוֹב, שֶׁלֹּא תִכָּשֵׁל עַצְמָהּ וְלֹא תָבִיא מִכְשׁוֹל לִבְנֵי אָדָם וְנִמְצְאוּ מִסְתַּכְּלִין בְּאֵשֶׁת אִישׁ.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַר שָׁלוֹם, תֵּדַע לְךָ שֶׁכָּךְ כְּתִיב: וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ (בראשית א, כח). וְכָבְשָׁהּ כְּתִיב,
הָאִישׁ כּוֹבֵשׁ הָאִשָּׁה, וְאֵין הָאִשָּׁה כּוֹבֶשֶׁת הָאִישׁ.
הָאִישׁ כּוֹבֵשׁ אֶת הָאָרֶץ, וְאֵין הָאִשָּׁה כּוֹבֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ, שֶׁלֹּא תֵצֵא וְתִגְרֹם תַּקָּלָה לְעַצְמָהּ, שֶׁהֲרֵי דִינָה בַּת יַעֲקֹב בִּשְׁבִיל שֶׁהָיְתָה רְגִילָה פַּרְדָּנִית*, גָּרְמָה תַקָּלָה לְעַצְמָהּ.
מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרְאוּ בְּעִנְיַן וַתֵּצֵא דִינָה.
*מפרידה רגליה לצאת מחוץ לביתה.


עוד בענין הצנעת האשה בתוך ביתה

ו וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה.
זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה (תהלים מה, יד).
אָמַר רַבִּי יוֹסִי, כְּשֶׁהָאִשָּׁה מַצְנַעַת אֶת עַצְמָהּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת, רְאוּיָה לְהִנָּשֵׂא לְכֹהֵן גָּדוֹל וְתַעֲמִיד כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ. אִם תְּכַבֵּד עַצְמָהּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת, מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ, תִּנָּשֵׂא לְמִי שֶׁכָּתוּב בָּהֶן וְשִׁבַּצְתָּ הַכְּתֹנֶת שֵׁשׁ.
אָמַר רַבִּי פִנְחָס הַכֹּהֵן בַּר חָמָא, בִּזְמַן שֶׁהִיא צְנוּעָה בְּתוֹךְ הַבַּיִת, כְּשֵׁם שֶׁהַמִּזְבֵּחַ מְכַפֵּר, כָּךְ הִיא מְכַפֶּרֶת עַל בֵּיתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ (תהלים קכח, ג). וְאֵין יַרְכְּתֵי אֶלָּא מִזְבֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ (ויקרא א, יא).
דָּבָר אַחֵר:
אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה [בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ], אֵימָתַי הִיא כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה, בִּזְמַן שֶׁהִיא בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ. וְאִם עָשְׂתָה כֵּן, בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים, תַּעֲמִיד בָּנִים נִמְשָׁחִין בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה סָבִיב.

 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓