- הודעות
- 1,038
- פוסט השבוע
- 1
- תודות
- 4,006
- נקודות
- 400
בענין שהמלאכים ששלח הם אלו שבאו לקבל את פניו בבואו לארץ ולשמרו
פרק נד תורה: [א] וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים [לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו] - חיילי מלאכים שלח,
אלא ראה מה כתיב למעלה וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם - וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב [מַלְאָכִים לְפָנָיו].
זה שאמר הכתוב: שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ [וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ] (ישעי' ס ד),
את מוצא:
מיום שיצא יעקב ממעי אמו, צפה הקדוש ברוך הוא שהיה מבקש עשו להרגו, ומסר הקדוש ברוך הוא ליעקב מלאכי השרת שהיו משמרין אותו,
וכן דוד אומר יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן וגו'. כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ [לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ] (תהלים צא א ויא). והיו מלאכי השרת משמרין אותו כל הימים שהיה בארץ ישראל.
כיון שבא לצאת אצל לבן, נסתלקו הימנו אותן מלאכי השרת, ונמסרו לו אחרים, למה שהמלאכים המשמשין בארץ ישראל אינן משמשין חוצה לארץ, וכן יעקב ראה אותן כשיצא חוץ מן אביו, שנאמר וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ (בראשית כח יב), לא היה צריך לומר אלא יורדין ואחר כך עולין, שאין דרכן אלא לירד מלמעלה ואחר כך לעלות, ומה הוא עולים ויורדין? אותן המלאכים שהיו משמשין אותו בארץ ישראל - על שבא לצאת חוצה לארץ ראה אותן מסתלקין הימנו, וירדו מלאכים אחרים ושימשו אותו בחוצה לארץ.
כיון שבא לחזור אצל אביו, אמר הקדוש ברוך הוא למלאכים הראשונים שהיו משמרין אותו בארץ ישראל אין אתם יוצאין לאפנטי* של בני, משל לבן מלכים שהניח רומי וסנקליטין* שלה ויצא לו אצל הברבריין*, ומסר לו אביו לגיונות הרבה שישמשו אותו, אחר זמן כיון שבא לחזור מן ברברייא, אמר המלך לסנקליטין שלו, אין אנו יוצאין לאפנטי של בני? הרי הוא בא. והיה הבן מתירא לבא, כיון שתלה עיניו וראה לאביו וכל סנקליטין שלו שיצאו לקראתו, התחיל שמח.
כך יעקב, כשבא לחזור אצל אביו, אמר הקדוש ברוך הוא למלאכים הראשונים, נרד ונלך לאפנטי של יעקב, יעקב שומע שעשו בא, התחיל מתירא, אמר לו הקדוש ברוך הוא תלה עינך וראה מי בא לאפנטי שלך, כמה דאת אמר שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי [כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ].
מיד וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה [וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם], כמה דאת אמר וְקָרָא זֶה אֶל זֶה [וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת] (ישעי' ו ג).
ואמר להן: הואיל שבאתם לקראתי לכו בשליחותי - וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים.
ודוד צווח ואומר: חֹנֶה מַלְאַךְ ה' סָבִיב לִירֵאָיו [וַיְחַלְּצֵם] (תהלים לד ח).
*אפנטי=קבלת פנים. *סנקליטין=יועצים. *ברבריין=מרוקאיים.
אלא ראה מה כתיב למעלה וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם - וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב [מַלְאָכִים לְפָנָיו].
זה שאמר הכתוב: שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ [וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ] (ישעי' ס ד),
את מוצא:
מיום שיצא יעקב ממעי אמו, צפה הקדוש ברוך הוא שהיה מבקש עשו להרגו, ומסר הקדוש ברוך הוא ליעקב מלאכי השרת שהיו משמרין אותו,
וכן דוד אומר יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן וגו'. כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ [לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ] (תהלים צא א ויא). והיו מלאכי השרת משמרין אותו כל הימים שהיה בארץ ישראל.
כיון שבא לצאת אצל לבן, נסתלקו הימנו אותן מלאכי השרת, ונמסרו לו אחרים, למה שהמלאכים המשמשין בארץ ישראל אינן משמשין חוצה לארץ, וכן יעקב ראה אותן כשיצא חוץ מן אביו, שנאמר וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ (בראשית כח יב), לא היה צריך לומר אלא יורדין ואחר כך עולין, שאין דרכן אלא לירד מלמעלה ואחר כך לעלות, ומה הוא עולים ויורדין? אותן המלאכים שהיו משמשין אותו בארץ ישראל - על שבא לצאת חוצה לארץ ראה אותן מסתלקין הימנו, וירדו מלאכים אחרים ושימשו אותו בחוצה לארץ.
כיון שבא לחזור אצל אביו, אמר הקדוש ברוך הוא למלאכים הראשונים שהיו משמרין אותו בארץ ישראל אין אתם יוצאין לאפנטי* של בני, משל לבן מלכים שהניח רומי וסנקליטין* שלה ויצא לו אצל הברבריין*, ומסר לו אביו לגיונות הרבה שישמשו אותו, אחר זמן כיון שבא לחזור מן ברברייא, אמר המלך לסנקליטין שלו, אין אנו יוצאין לאפנטי של בני? הרי הוא בא. והיה הבן מתירא לבא, כיון שתלה עיניו וראה לאביו וכל סנקליטין שלו שיצאו לקראתו, התחיל שמח.
כך יעקב, כשבא לחזור אצל אביו, אמר הקדוש ברוך הוא למלאכים הראשונים, נרד ונלך לאפנטי של יעקב, יעקב שומע שעשו בא, התחיל מתירא, אמר לו הקדוש ברוך הוא תלה עינך וראה מי בא לאפנטי שלך, כמה דאת אמר שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי [כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ].
מיד וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה [וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם], כמה דאת אמר וְקָרָא זֶה אֶל זֶה [וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת] (ישעי' ו ג).
ואמר להן: הואיל שבאתם לקראתי לכו בשליחותי - וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים.
ודוד צווח ואומר: חֹנֶה מַלְאַךְ ה' סָבִיב לִירֵאָיו [וַיְחַלְּצֵם] (תהלים לד ח).
*אפנטי=קבלת פנים. *סנקליטין=יועצים. *ברבריין=מרוקאיים.
בענין שבחזירתו לארץ ישראל ביקש יעקב אבינו שתחזור אליו האורה שהיתה עמו בהיותו בה
[ב] דבר אחר: וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים.
זה שאמר הכתוב: שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ הֵמָּה יַנְחוּנִי יְבִיאוּנִי אֶל הַר קָדְשְׁךָ וְאֶל מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ (תהלים מג ג).
אמר רבי ברכיה: כשהצדיקים בעולם האורה עמהם, שנאמר אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה (תהלים צז יא).
זה שאמר הכתוב: שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ הֵמָּה יַנְחוּנִי יְבִיאוּנִי אֶל הַר קָדְשְׁךָ וְאֶל מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ (תהלים מג ג).
אמר רבי ברכיה: כשהצדיקים בעולם האורה עמהם, שנאמר אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה (תהלים צז יא).
וכן ירמיהו אומר: תְּנוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם כָּבוֹד בְּטֶרֶם יַחְשִׁךְ וּבְטֶרֶם יִתְנַגְּפוּ רַגְלֵיכֶם עַל הָרֵי נָשֶׁף וְקִוִּיתֶם לְאוֹר וְשָׂמָהּ לְצַלְמָוֶת וְשִׁית לַעֲרָפֶל (ירמי' יג טז),
[תְּנוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם כָּבוֹד] - עשו תשובה לפניו, שאין כבוד אלא תשובה, שכן יהושע אומר לעכן בְּנִי שִׂים נָא כָבוֹד לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתֶן לוֹ תוֹדָה וְהַגֶּד נָא לִי מֶה עָשִׂיתָ אַל תְּכַחֵד מִמֶּנִּי (יהושע ז יט),
בְּטֶרֶם יַחְשִׁךְ וּבְטֶרֶם יִתְנַגְּפוּ רַגְלֵיכֶם עַל הָרֵי נָשֶׁף - עד שלא יסלק את האורה מכם ויסלק את הצדיקים והנה נמצאין בחושך - בְּטֶרֶם יַחְשִׁךְ.
וּבְטֶרֶם יִתְנַגְּפוּ רַגְלֵיכֶם עַל הָרֵי נָשֶׁף - עד שלא יסתלקו אותן שמתפללין וקודמין את הנשף, שנאמר קִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף וָאֲשַׁוֵּעָה (תהלים קיט קמז).
ללמדך שכל זמן שהצדיקים קיימין, האור בעולם.
[תְּנוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם כָּבוֹד] - עשו תשובה לפניו, שאין כבוד אלא תשובה, שכן יהושע אומר לעכן בְּנִי שִׂים נָא כָבוֹד לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתֶן לוֹ תוֹדָה וְהַגֶּד נָא לִי מֶה עָשִׂיתָ אַל תְּכַחֵד מִמֶּנִּי (יהושע ז יט),
בְּטֶרֶם יַחְשִׁךְ וּבְטֶרֶם יִתְנַגְּפוּ רַגְלֵיכֶם עַל הָרֵי נָשֶׁף - עד שלא יסלק את האורה מכם ויסלק את הצדיקים והנה נמצאין בחושך - בְּטֶרֶם יַחְשִׁךְ.
וּבְטֶרֶם יִתְנַגְּפוּ רַגְלֵיכֶם עַל הָרֵי נָשֶׁף - עד שלא יסתלקו אותן שמתפללין וקודמין את הנשף, שנאמר קִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף וָאֲשַׁוֵּעָה (תהלים קיט קמז).
ללמדך שכל זמן שהצדיקים קיימין, האור בעולם.
כך כל זמן שהיה יעקב בארץ ישראל, היה האור עמו, וכשיצא נסתלק האור, שנאמר וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ (בראשית כח יא),
וכיון שבא לחזור, חזרה (התורה) [האורה] למקומה בזכותו, שנאמר וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ [כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל].
לפיכך הוא אומר: איני חוזר לארץ ישראל עד שתשלח אותו האור שהיה עמי, שנאמר שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ הֵמָּה יַנְחוּנִי (תהלים מג ג), שנאמר תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב (מיכה ז כ), וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים.
אף לעתיד לבא כך הקדוש ברוך הוא עושה, שנאמר כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה' וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה. [וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ] (ישעי' ס ב).
וכיון שבא לחזור, חזרה (התורה) [האורה] למקומה בזכותו, שנאמר וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ [כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל].
לפיכך הוא אומר: איני חוזר לארץ ישראל עד שתשלח אותו האור שהיה עמי, שנאמר שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ הֵמָּה יַנְחוּנִי (תהלים מג ג), שנאמר תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב (מיכה ז כ), וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים.
אף לעתיד לבא כך הקדוש ברוך הוא עושה, שנאמר כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה' וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה. [וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ] (ישעי' ס ב).
