ומי אמר שתולדותיו אכן רוצים לבא לעולם?
כוונתו מצד הסברא שנח לו לאדם שלא נברא.
באתוון דאורייתא נוקט דלהאי מ"ד דאם בניו מתו מתחייב בפו"ר א"כ כל זמן שהם חיים מתחייב לאכילם ולהשקותם ולהחיותם מדין פו"ר, א"כ י"ל דהוה מצוה דבן אדם לחבירו.
עיין אתוון דאורייתא כלל יג שיש בו שני חלקים פרו ורבו הוי בין אדם למקום וחיוב לשבת יצרה הוא בין אדם לחבירו
המצוה היא לא בין אדם לתולדותיו, ואינו מחוייב להם כלום, ברור שאחר כך הוא מחוייב להחיותם.
א"כ בבן הראשון יש ב' מצוות, גם פרו ורבו וגם לשבת יצרה, וא"כ יש גם בן אדם למקום וגם בן אדם לחבירו.
לא הבנתי
לא מכיר את ההמשך אבל מהקטע שהבאת לא מוזכר שהוא קורא לזה בנ"א לחבירו
נראה שכוונתו לאחר הנישואין יש עליו חיוב עונה שהתחייב לאשתו, אבל קודם הנישואין לא איירי כלל.
משום מה החינוך כותב כמוך
היכן החינוך?
אם הוא מצטט את הפסוק הנ"ל ז"א שזו המצווה הראשונה,
חשבתי על כך ומ"מ לא רציתי להכנס לזה -לא נראה לי שצריך להסביר למה אין בנ"א לחבירו בזה
לשון המשנה בגיטין (מא.) 'לא נברא העולם אלא לפריה ורביה שנא' לא תוהו בראה לשבת יצרה', ובפשטות מבואר כי טעם מצות פריה ורביה, הוא למען 'תיקון העולם'. ולשון רש"י (גיטין מא:) 'יוצר הארץ 'לא על תוהו' להיות ריקנית 'ברא' אותה 'כי אם לשבת' להיות בה ישוב יצרה' ומשמע שזה רצון הבורא כי יהיה עולמו מתקיים.
נ"ל שצריך להסביר, למה לא לומר שיש חיוב מהאיש לאשה ולאשה יש חיוב לאיש.
?
לזה קוראים מצוות עונה ואין חשיבות לעובדה האם יהיו ילדים או לא
מר לא מיקדני כ"כ להערתו בדברים שנאמרו אנסה לחזור על הדברים ביתר פירוט ויהיו בס"ד לתועלת
כוונתי לא היתה מצד חיוב עונה, ברור שמקיים בזה גם מצוות עונה,
