סוכות, שמח"ת ושמ"ע למה מצינו חביבות יתירה בקיום מצות ד' מינים יותר משאר מצוות

[א. ל.]

למה מצינו חביבות יתירה בקיום מצות ד' מינים יותר משאר מצוות?

 

[אליהו נחמן]

זה מצווה היחידה שהתורה אומרת שצריך "הדר" ו"ההדר" מעכב לחיובא

 

[אור זרוע לצדיק]

זה מצווה היחידה שהתורה אומרת שצריך "הדר"

לחץ כדי לכווץ...

מה עם והדרת פני זקן?

 

[א. ל.]

זה מצווה היחידה שהתורה אומרת שצריך "הדר" ו"ההדר" מעכב לחיובא

לחץ כדי לכווץ...

יותר נראה שזה משהו טבעי בבני אדם (אולי סגולי) ולא עניין הלכתי שבגללו כולם מסתובבים כל היום.

 

[א. ל.]

למעשה בבאר היטב בסי' תרמ"ה סק"ט מבואר בשם המהרי"ל שזוכה לחיי העוה"ז והעוה"ב ועדיין צריך תלמוד שלא הוה הסבר לעניין טבעי בבנ"א.
ואין לומר שהעניין הוא גאוה שזה לא נראה כך לעין הבוחנת.
ואולי ריבוי העסק בעולם מביא לכך אבל בכל אופן השאלה עדיין שאלה למה הבורא סיבב כך.

 

[דבר ה']

היום חשבתי שאולי מה שקפידים בזה כ"כ זה משום שרואים מול העינים מה דרגת המצוות שלך א' א' וכו' וכן בתוכם
ואולי נלמד מזה מסד להעמיד לנו תמיד את המלחמת הרוחנית ולהעמיד את רמת ההדרגות על כל מלחמה הכי קטנה

 

[בור סוד]

אולי מפני שארבעת המינים הם ביטוי מיוחד לשמחת חג האסיף. אחרי שאדם אסף את יבולו והוא שמח בטוב שהגיע לידיו, התורה מצווה עליו לקחת את המינים ולשמוח לפני ה', להפנות את שמחתו על היבול לקב"ה. ולכן יש כאן מקום מיוחד לחיבוב ולהידור, ולא רק לקיים את המצווה, אלא לבחור מינים נאים, להחזיקם ולנענעם בשמחה ובהודאה.

 

[א. ל.]

התחושה היא שבורא עולם נטע איזו נטיעה טבעית בנפש האדם ואותה הייתי רוצה יותר לברר.

 

[ב"מ]

ויקרא רבה ל' א'- רבי אבא בר כהנא פתח קחו מוסרי ואל כסף- משכר לקיחה אתה למד שכר לקיחה. במצרים כתיב ולקחתם אגודת אזוב בכמה טימין בארבעה מנה בחמשה מנה היא שעמדה להם בביזת מצרים בביזת היום בביזת סיחון ועוג בביזת שלשים ואחד מלכים.
לולב שהוא עומד לאדם בכמה דמים וכמה מצות יש בה על אחת כמה וכמה לכך משה מזהיר את ישראל ואמר להם ולקחתם לכם ביום הראשון.

דהיינו אגדות אזוב אינו עולה אוצרות וכי זה עולה ד' או ה' מנים? הרי אזוב הוא דבר זול מאוד, ויש בו רק מצווה אחת, ואעפ"כ מחמת זה זכו לד' ביזות, ק"ו שד' מינים שיש בו כמה מצוות ועולה הרבה ממון, לפיכך הזהיר.

 

[יאיר החושב]

בכללי המהות של חג הסןכןת הוא שמחה ובמיוחד עם הסוכה והמצוות וכן בכך שיש תשובה מאהבה ואולי זה נותן שמחה

 

[יוסף צ. הירשמן]

ראה במובא מדברי חז"ל באגדותיהם לרוב אודות החביבות המיוחדת של מצוה זו, ואין ספק שחביבות זו עוברת מאב לבן.

 

[קנין יצירה]

אולי מפני שארבעת המינים הם ביטוי מיוחד לשמחת חג האסיף. אחרי שאדם אסף את יבולו והוא שמח בטוב שהגיע לידיו, התורה מצווה עליו לקחת את המינים ולשמוח לפני ה', להפנות את שמחתו על היבול לקב"ה. ולכן יש כאן מקום מיוחד לחיבוב ולהידור, ולא רק לקיים את המצווה, אלא לבחור מינים נאים, להחזיקם ולנענעם בשמחה ובהודאה.

לחץ כדי לכווץ...

סברא יפה אבל לא זה הנקודה

אני חושב שהביאור הוא מחמת הדידן נצח והד' מינים מסמלים את כלליות עם ישראל שכולם יחד מצטרפים למלכות שמים זה בעצם השמחה המיוחדת זה מזכיר את ענין השתיה בפורים שכולם מקפדים בהידור רב עלח זה ואין זה רק משום הוללות אלא משהו אמיתי שכולם רוצים לשמוח עם ה'

 

[נחמן זייתוני]

סוכה מא ע"ב
מעשה ברבן גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא, שהיו באין בספינה, ולא היה לולב אלא לרבן גמליאל בלבד, שלקחו באלף זוז... למה לי למימר שלקחו באלף זוז? להודיעך כמה מצות חביבות עליהן".

 

[רב פאל]

אני חושב שעניין החביבות בגלל שאנחנו אחרי יוה"כ ורק מנסים להתקרב
בשונה מפסח לדוג'

 

[א. ל.]

סוכה מא ע"ב
מעשה ברבן גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא, שהיו באין בספינה, ולא היה לולב אלא לרבן גמליאל בלבד, שלקחו באלף זוז... למה לי למימר שלקחו באלף זוז? להודיעך כמה מצות חביבות עליהן".

לחץ כדי לכווץ...

בא להורות על כל המצוות ולא דוקא על אתרוג.

 

[אור זרוע לצדיק]

להודיעך כמה מצות חביבות עליהן"

לחץ כדי לכווץ...

זה לא מחייב שהחביבות היא דווקא בד' מינים. אך את העניין שהיתה חביבות למצוה זו זה כן מוכיח.

 

[א. ל.]

אני חושב שעניין החביבות בגלל שאנחנו אחרי יוה"כ ורק מנסים להתקרב
בשונה מפסח לדוג'

לחץ כדי לכווץ...

עכשיו כשאני רואה את תגובתך.
עולה לי רעיון שאולי הרבה יכעסו ואולי באמת זה לא נכון אבל אולי כן (צריך התבוננות מעמיקה)

אולי סתם התפרקות אחרי הלחץ מימים נוראים.

 

[רב פאל]

אני ממש לא חושב שזה נכון אולי יש כאלה
אבל למה שהם לא ימצאו את ההתפרקות שלהם בדברים אחרים
לכן נראה לי שאנחנו נמצאים במקום יותר מרומם ופחות טמא ולכן אנו יותר חשים את הרצון הטהור למצוות

 

[א. ל.]

אני ממש לא חושב שזה נכון אולי יש כאלה
אבל למה שהם לא ימצאו את ההתפרקות שלהם בדברים אחרים
לכן נראה לי שאנחנו נמצאים במקום יותר מרומם ופחות טמא ולכן אנו יותר חשים את הרצון הטהור למצוות

לחץ כדי לכווץ...

תעריך אותם.

הם לחוצים והם מתפרקים על דבר שבקדושה.
מעולם לא חשבתי שהתפרקות על מצוות זה דבר גרוע.

אדרבה תראה מי כעמך ישראל די ברור ולא נראה לי שתחלוק עלי שאם לא היה את חג הסוכות אחרי יו"כ הרי שיומיים שלושה אחרי יו"כ טבריה הייתה מלאה בבחורי ישיבה אפ' אם היה אמצע זמן וכן מסלולי הטיולים באר"י.
וראה זה פלא למעשה זה לא כך.
ואפ' אחרי סוכות זה לא באותו מינון.

והנה לך פשט יאה ונאה בכך שאין לישראל זמן לחטוא עד סוכות כיון שהם עוסקים במצוות.

 

[ישראל אדלר]

אחר ימי הדין בהם מתנהל דין בין ישראל לאומות העולם כמבואר במדרש, ועיקר הדיון הוא מובא בספרים הק' הוא האם יש השגחה מיוחדת על עם ישראל [שהוא בחינת שם הוי"ה], או שהם בכלל ההשגחה הכללית של כל העולם [בחינת אלוקים], וכלל ישראל לאחר שהקב"ה טיהר אותם ביום הכיפורים "ויאמר ה' סלחתי כדברך", עדיין זה לא מברר שהיה כאן ריצוי ואהבה, כי אמנם אין חטא אבל מהיכ"ת שיש אהבה וריצוי כבתחילה, ובחג הסוכות חזרו ענני הכבוד כמש"כ הגר"א [לאחר שנסתלקו בחטא העגל], והקב"ה גילה שוב שהוא אוהב את עם ישראל כמש"כ האריז"ל שהוא בחינה של 'וימינו תחבקני' [וידוע שאמרו רמז לכך, שהסוכה היא ב' דפנות וג' אפי' טפח, שהוא כדוגמת צורת חיבוק, ב' חלקי הזרוע ואז כף היד שהוא טפח]. והגילוי הזה של שם הוי"ה שהוא השגחה מיוחדת על עם ישראל מתגלה במצוות ד' מינים שכל אחד מהם מסמל על הקב"ה ועל אחד מאותיותיו. ולכן חג הסוכות הוא אהבה עצומה בין עם ישראל לאביהם שבשמיים, השהייה בצילא דמהימנותא הוא כגמול עלי אמו, בחיבוק עז של עם ישראל בצל כנפיו של אבא שבשמיים. ומכיוון שבד' מינים מראים עם ישראל לעולם את ייחודם, ומנצחים בדין, אפשר שלכן יש כל כך חיבוב מצווה במצוות אלו. כי כל גילוי של אהבה של הקב"ה לעם ישראל הוא חביב בעיני עם ישראל [כמו לדוגמא הדלקת נרות חנוכה שכותב הרמב"ם שהיא מצוה חביבה, כי במציאת פך השמן התגלה שהקב"ה אוהב וחפץ בעבודתם של עם ישראל בטהרה ואכמ"ל].