{י} וַיֵּצֵ֥א יַֽעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֖לֶךְ חָרָֽנָה:
{יא} וַיִּפְגַּ֨ע בַּמָּק֜וֹם וַיָּ֤לֶן שָׁם֙ כִּי-בָ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ וַיִּקַּח֙ מֵֽאַבְנֵ֣י הַמָּק֔וֹם וַיָּ֖שֶׂם מְרַֽאֲשֹׁתָ֑יו וַיִּשְׁכַּ֖ב בַּמָּק֥וֹם הַהֽוּא:

פתיחות ממדרש אגדת בראשית (פרק מה):
​
הענין שקדם ליציאת יעקב אבינו ע"ה וגרם ליציאתו​
​
[א] וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע [וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם [וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא] (בראשית כח י).​
זה שאמר הכתוב: [דֶּרֶךְ אֱוִיל יָשָׁר בְּעֵינָיו וְשֹׁמֵעַ לְעֵצָה חָכָם] (משלי יב טו). ​
דֶּרֶךְ אֱוִיל יָשָׁר בְּעֵינָיו זה עשו, שכתוב בו וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו. וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה (בראשית כח ח' ט), [עַל נָשָׁיו] - הוסיף צרה על צרה, - דֶּרֶךְ אֱוִיל יָשָׁר בְּעֵינָיו. ​
וְשֹׁמֵעַ לְעֵצָה חָכָם זה יעקב. ​
שנאמר (בראשית כז מב) וַיֻּגַּד לְרִבְקָה אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ, ועד מתי הוא מִתְנַחֵם - כשיהרוג אותך. וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי [וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה. וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ. עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד]. אמרה לו: כבר שמעת לי ונטלת את הברכות, אף עכשיו שמע לי שתחיה. ​
אמר לה יעקב: וכך היא הדרך שאצא חוץ מדעת אבא? ויאמר לי אף הוא. ​
מיד וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן. קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ. ​
כיון ששמע יעקב אמר לו: תן אכסיטורין*. ​
אמר לו: וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים. [וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם]. ​
מיד וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ וַיֵּלֶךְ פַּדֶּנָה אֲרָם. וַיֵּצֵא יַעֲקֹב [מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה]. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם [וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא]. ​
לכך נאמר וְשֹׁמֵעַ לְעֵצָה חָכָם. ​
*ברכה. ​


בענין שיעקב עסק בתורה בדרכו, והיא שמרה אותו​

[ב] דבר אחר: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב [מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא]. ​
זה שאמר הכתוב [בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ]. (משלי ו כב). ​
בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בשעה שאדם יגע בתורה בחייו. ​
בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ שהיא משמרת אותו מן רימה ותולעה. ​
וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ, כשיעמדו הכל לדין היא סניגור שלו ומלמדת עליו זכות. ​
דבר אחר: ​
בְּהִתְהַלֶּכְךָ [תַּנְחֶה אֹתָךְ] זה יעקב, שהיה עוסק בתורה כשיצא מבית אביו. ​
בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ אימתי, וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא - היה הוא שוכב והיתה היא משמרתו. ​
וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ אימתי, וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ [וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה] (לקמן טז). ​


בענין שהקב"ה שמר את יעקב בדרכו מפני עשו שרדף אחריו להרגו​

[ג] דבר אחר: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב [מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא]. ​
זה שאמר הכתוב: [רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ]. ​
רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר זה אברהם שרדף אחר המלכים - מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם וּמְלָכִים יַרְדְּ יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ. [יִרְדְּפֵם יַעֲבוֹר שָׁלוֹם אֹרַח בְּרַגְלָיו לֹא יָבוֹא] (ישעי' מא ב). ​
וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ אלו ששה עשר מלכים שהרג, שנאמר וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו וַיַּכֵּם וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָּשֶׂק (בראשית יד טו). ​

דבר אחר: ​
רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר זה יעקב כשיצא לילך לחרן, שכן הקדוש ברוך הוא אומר לו: וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ [וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ]. ​
וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ זה עשו, דכתיב כָּל חֹשֶׁךְ טָמוּן לִצְפּוּנָיו תְּאָכְלֵהוּ אֵשׁ לֹא נֻפָּח יֵרַע שָׂרִיד בְּאָהֳלוֹ (איוב כ כו). וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ [וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה] וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ [וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי ה' דִּבֵּר] (עובדי' א יח). ​
וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ, שיצא לרדוף אחר יעקב בעשר שעות, והכניס הקדוש ברוך הוא את השמש, ועשה את היום עשר שעות, שנאמר וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ, והיה עשו עומד בחשך ודומם, ואינו יודע להיכן לילך.​
למה, כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ - אמר לו הקדוש ברוך הוא: שמא גבור את? ​
אף לעתיד לבוא כך הוא עושה לישראל, שנאמר [וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם. דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה לֹא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ] (משלי ד יח ויט). ​
ואם אתה תמיה על הדבר, הרי בעולם הזה היה כבר, שנאמר לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו [וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם] (שמות י כג). ​

דבר אחר: רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר. ​
כיון שיצא יעקב מבית אביו לא הוציא בידו אלא מקלו. שנאמר כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת (בראשית לב יא). ​
אמר הקדוש ברוך הוא ליצחק: כך עשה לך אברהם אביך? לא נתן לך כל מה שהיה לו? שנאמר וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק (שם כה ה). ​
וכן וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ (שם כד ב). מהו הַמֹּשֵׁל, אמר רב שמואל בר רב יצחק שהשליטו על כל מה שיש לו, ואמר לו אפילו אתה מאבד מה שיש לי, וקח אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם. ​
מיד וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ זה דייתקי* שהלכה בידו - וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק. ​
ולא עוד אלא התחיל העבד מחלק, לזו קטלאות*, ולזו טבעות. ​
ושלמה צווח [יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסָף עוֹד וְחוֹשֵׂךְ מִיֹּשֶׁר אַךְ לְמַחְסוֹר] (משלי יא כד).
[יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסָף עוֹד] שברכו הקדוש ברוך הוא, שנאמר וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ (בראשית כה יא).
​
ראה כמה עשה אברהם ליצחק. ויצחק לא עשה כן ליעקב, אלא הוציאו ריקן, אמר לו הקדוש ברוך הוא חשכת מן המסכן הזה - למחסור לך, שנאמר וְחוֹשֵׂךְ מִיֹּשֶׁר אַךְ לְמַחְסוֹר. ומה היה לו, נסתלקה הימנו שכינה, ואין את מוצא שנדבר עמו אלא בשעה שמת. ​
*דייתקי=שטר מתנה. יצויין די בהוצאת בובר מחק את הפסוק הבא "ויתן אברהם" וגו', כי בכר נזכר לעיל, ולא הבין שפסוק זה עצמו הוא הדייתיקי שהוליך עמו. *קטלאות=שרשראות לצואר. ​

בא וראה מה עשה עשו ליעקב, ראה אותו ריקם, ולא נתרחם עליו, אלא אמר: הריני קודמו לדרך, ואינו יכול לעבור בדרך, ושם אני הורגו, שנאמר כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי אֱדוֹם וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל רָדְפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו וְשִׁחֵת רַחֲמָיו וַיִּטְרֹף לָעַד אַפּוֹ וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח (עמוס א יא),
ידע יעקב ותלה עיניו להקדוש ברוך הוא, ועשה לו הקדוש ברוך הוא נסים, ונתן מקלו במים ונקרע הירדן ועבר, שנאמר כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה (בראשית לב יא). המתין עשו בדרך, ולא עבר משם יעקב.
והרגיש שעבר הירדן, מה עשה, רדף אחריו, שוב קדמו למערה מקום במרחץ.
אמר יעקב: לא פת ולא דבר יש בידי. נכנס אני ומחמם את גופי במרחץ הזה.
בא עשו והקיף את המרחץ הזה, בשביל שלא יצא יעקב משם, אלא אמר שהוא מת.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע, כנגדי את מזדווג? אני אמרתי לו הִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ (בראשית כח טו).
אמר לו יעקב באותה שעה: כך עשית לי, על שמך אני בטוח. וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם, ואין פגיעה אלא תפילה, שנאמר וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה וְאַל תִּפְגַּע בִּי (ירמי' ז טז).

אמר דוד:
הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל.
[ה' שֹׁמְרֶךָ ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ.
יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה.
ה' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ].
ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם
(תהלים קכא ד וח).
​

 
והרגיש שעבר הירדן, מה עשה, רדף אחריו, שוב קדמו למערה מקום במרחץ.
אמר יעקב: לא פת ולא דבר יש בידי. נכנס אני ומחמם את גופי במרחץ הזה.
בא עשו והקיף את המרחץ הזה, בשביל שלא יצא יעקב משם, אלא אמר שהוא מת.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע, כנגדי את מזדווג? אני אמרתי לו הִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ (בראשית כח טו).
נראה דחסר כאן ההמשך איך ניצל, והובא במדרש רבה פרשת וישלח [הבאתיו באוצרנו הודעה 6] וז"ל:
[כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה]
אָמַר רַבִּי לֵוִי אֲתַר הוּא תַּמָּן מַצְוַח יַרְדֵּן בְּחַמֵּי טְבֶרְיָה, בְּבֶהָלָה נִכְנַס אָבִינוּ יַעֲקֹב לְשָׁם, וְנָעַל בְּפָנָיו עֵשָׂו, וְחָתַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֲתִירָה בְּמָקוֹם אַחֵר וְיָצָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מג, ב): כִּי תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אָנִי וּבַנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּךָ [כִּי תֵלֵךְ בְּמוֹ אֵשׁ לֹא תִכָּוֶה וְלֶהָבָה לֹא תִבְעַר בָּךְ].
*נראה דדריש "במקלי" מלשון שנקלה באש, שנשרף בחומם של המים, והעבירו ה' את הירדן.
 

חברים מקוונים לאחרונה

חזור
חלק עליון
✖ ❓