• דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ
    עשרת ימי תשובה
    פורום אוצר התורה

התורה

משתמש מוביל
gemgemgemgemgem
פרסם מאמר
פרסם 5 מאמרים
פרסם 15 מאמרים!
פרסם 30 מאמרים!
הודעות
4,589
תודות
16,598
נקודות
895
פרשה בלי הפסק
וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר (במדבר כב, ב)

בכל פרשת בלק אין בספר תורה אפילו לא הפסקה אחת של פרשה פתוחה או סתומה המבדילה בין ענין לענין. אמר על כך רבינו החפץ חיים זי"ע: ההפסקות היו משמשות ליתן ריוח למשה להתבונן בין ענין לענין (רש"י ויקרא א, א), אך אותו רשע בלעם נסחף ונשטף בשטף דברי נבואתו בלי לעצור לרגע להתבונן במה שהוא עצמו אומר. גם כשראה את הנס שהאתון מדברת אליו לא התעורר, וגם כששמע איך שיוצאים מפיו דברי שבח על ישראל, נשאר אותו בלעם בזוי ושפל, וזה נרמז במה שאין בפרשה שום הפסק...​
תורה שבכתב​
 
מ"ב קרבנות בלק

בפרשתנו אנו לומדים על הקרבנות שהקריב בלק בציוויו של בלעם, על כך אומרת הגמרא (נזיר כג, ב): "לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמן, שמתוך שלא לשמן בא לשמן, שבשכר מ"ב קרבנות שהקריב בלק הרשע - זכה ויצאה ממנו רות". להלן החשבון של מ"ב הקרבנות שהקריב בלק בציוויו של בלעם: בשלשה מקומות הקריב קרבנות, א. במות בעל. ב. שדה צופים. ג. ראש הפעור. בכל אחד מהמקומות בנה שבעה מזבחות, ועל כל מזבח הקריב פר ואיל, הרי בסך הכל הקריב בכל מקום י"ד קרבנות, ובסך הכל בשלשה מקומות – מ"ב קרבנות.
תורה שבכתב​
 
ויהפוך ה' לך את הקללה לברכה

מה בפרשה:
מואב ומדין קוראים לבלעם לקלל | המלאך ניצב בדרך | פתיחת פי האתון | בקשת בלעם להקריב קרבנות | ברכות ותשבחות לישראל | נבואת אחרית הימים | גירוש בלעם לארצו | מעשה שיטים והמגיפה | קנאת פנחס.

רוב-ככל המאורעות המוזכרים בפרשת בלק לא התרחשו בתוך מחנה ישראל, אלא בין שני גוים רשעים, בלק ובלעם, על פסגות הרי ארץ מואב, כשהם זוממים להמיט קללות על בני ישראל, אך ה' הפר עצתם והפך את הקללות לברכות.

א. כבוד וכסף

בלק בן ציפור מלך מואב, וכן שאר אנשי מואב, ראו שבני ישראל הרגו את סיחון ועוג, והם החלו להתיירא מאד מפני ישראל אשר מרובים הם. למרות שמואב ומִדְיָן שנאו זה את זה, אך הפעם, עקב הפחד מפני ישראל השלימו ביניהם.

לאחר התייעצות עם אנשי מדין, שלח בלק משלחת אל העיר 'פתור' להזמין את בלעם לקלל את ישראל, אך ה' אמר לבלעם בלילה שלא ילך, לא לקלל ולא לברך. בלעם בגאוותו אמר לשליחים שה' אינו נותן לו ללכת עם שליחים כאלו אלא עם חשובים יותר. בלק שלח שליחים חשובים יותר כשהוא מבטיח לו כבוד וכסף. בלילה אמר ה' לבלעם שאם מטרתו היא קבלת שכר, יכול הוא ללכת וידבר רק מה שיצטווה מפי ה'.

ב. המלאך נתגלה

בלעם השכים, קשר בעצמו את האתון, ויצא לדרך רכוב על האתון, במטרה לקלל את ישראל. באמצע הדרך ניצב מלאך של רחמים לקראתו, עם חרב שלופה מול האתון, במטרה למנוע ממנו ללכת. כשהאתון ראתה את המלאך, היא נטתה לצד, ובלעם הכה את האתון. לאחר מכן כשעברו בכרמים על שביל צר בין שני גדרות אבנים, שוב ניצב שם המלאך, והאתון נטתה לצד כשהיא לוחצת את רגל בלעם לקיר, והוא שוב הכה אותה.

בהמשך, כשעבר במקום צר שאין בו אפשרות לפנות ימין או שמאל, רבצה האתון תחתיה, וכאשר בלעם הכה אותה במקל, פתח ה' את פי האתון ששאלה את בלעם מדוע הכה אותה. כאן התגלה המלאך אל בלעם והודיע לו שהוא ניצב בדרך מול האתון, ואמר לו שבבואו למואב ידבר רק אשר יצטווה מפי ה'.

ג. שבח וברכה

עם התקרבותו למואב, שלח בלעם שליחים להודיע שהוא מגיע, ובלק יצא לקראתו אל העיר הגדולה של מואב, וכן לקח אותו לעיר מלאה שווקים, להראות לו שהיהודים רוצים לעקור כל זאת. בלק שחט שם בקר אחד וצאן אחד, ושלח מהבשר לבלעם ולשריו.

למחרת בבוקר העלה בלק את בלעם אל מקום גבוה הנקרא 'במות-בעל', ומשם הראה לו את קצה העם היהודי. ציוה לו בלעם: בנה לי כאן שבעה מזבחות ותקריב שבעה פרים ושבעה אילים, ואני אלך לעצמי כדי שה' יתגלה אלי. לאחר מכן התגלה ה' לבלעם, והכריחו לומר רק דברי ברכה, ואמנם הוא התכוון לקלל את ישראל, אך מפיו יצאו דברי שבח וברכה על ישראל.

ד. הכעס והגירוש

הדבר חזר על עצמו גם כשבלק העלה אותו לראש הפסגה, כשהוא בונה שבע מזבחות, וה' התגלה אל בלעם והכניס בפיו דברי ברכה ושבח על ישראל.

לאחר מכן בלק העלה אותו לראש הפעור, גם שם הוא בונה שבעה מזבחות, ושם מתכוון בלעם לעורר את חטא העגל וגם להכניס בהם עין הרע. כשראה שאין פתחי ישראל מכוונים זה כנגד זה, הוסיף ברכות על ישראל, ובסיומם בלק כעס עליו וגרשו ללא כבוד וללא כסף.

ה. אחרית הימים

טרם עזיבתו את מואב, התנבא בלעם על העתיד לבוא על ישראל, על דוד המלך שיכניע את האומות, ועל ביאת המשיח באחרית הימים, וכן דיבר דברי שבח על צאצאי יתרו, והתנבא על סנחריב שיבלבל את כל האומות.

ו. המגיפה נעצרה

כמו כן, בלעם יעץ להכשיל את ישראל לחטוא עם בנות מואב, כשבעקבות כך פרצה מגיפה. משה צווה ל-78,000 דייני ישראל, שכל אחד מהם יהרוג ויתלה שני אנשים חוטאים. ופנחס הרג את זמרי בן סלוא נשיא משפחה אחת של שבט שמעון, והמגיפה נעצרה.

תורה שבכתב​
 
התרגשות בכל יום מכל מילה
לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף (במדבר כג, כד). לא ישכב - בלילה על מיטתו עד שהוא אוכל ומחבל כל מזיק הבא לטרפו. כיצד? - קורא את שמע על מיטתו, ומפקיד רוחו ביד המקום. בא מחנה וגייס להזיקם? - הקב"ה שומרם ונלחם מלחמותם ומפילם חללים'. (רש"י).

נפלאים ונשגבים הם הדברים שרש"י הקדוש מגלה לנו אודות המתנה היקרה שנתן לנו השי"ת כאשר מסר בידינו את הכוח הנפלא של 'קריאת שמע שעל המיטה', שהיא פועלת להכרית כל מחבל ולהפיל חללים אצל מחנה האויבים הבאים להילחם בישראל, זאת ועוד מובא בספרים הקדושים שאמירת קריאת שמע שעל המיטה יש בה תיקון גדול לבטל את כל הקליפות והמזיקים.

רושם כביר השאיר הגה"ק רבי רפאל ברוך טולידאנו זי"ע, ראב"ד מקנס, על כל מי שראה אותו בעת קריאת שמע שעל המיטה, כפי שתיאר אחד מנכדיו: קריאת שמע שעל המיטה היתה נמשכת זמן רב, שכן רבינו היה מתרגש מכל מילה, בכל יום מחדש. הוא לא לחש את המילים, הוא קרא אותן בקול גדול ובחיתוך מילים מדויק, שנשמע עד לחדר הסמוך! בכל פסוק היה מתלהב ומתרגש לפי תוכנו, כך כשאמר את הפסוק 'בידך אפקיד רוחי פדית אותי ה' א-ל אמת', ניתן היה לחוש כיצד הוא מוסר את נשמתו באופן מוחשי לאביו שבשמים.
תורה שבכתב​
 
פחד מואב מפני ישראל • שליחות אל בלעם לקללם • ציווי ה' לבלעם שלא ללכת

נלמד על הפחד שנפל על מואב מפני בני ישראל, לאחר שבני ישראל הרגו את סיחון ועוג. לאחר התייעצות עם מדין שולח בלק מלך מואב משלחת של זקני מדין וזקני מואב להזמין את בלעם שיקלל את ישראל, היות וכוחו של בלעם בפיו ובכך סברו להתגבר על משה רבינו שכל כוחו היה בפיו. אך ה' מתגלה אל בלעם בלילה ומצוה עליו לא ללכת, לא לקלל ולא לברך.

מלך חדש:
לאחר שבני ישראל הרגו את סיחון מלך האמורי, שהיה ממונה לשמור גם על מואב ומדין, מינו אנשי מואב בעת ההוא את בלק בן ציפור כמלך עליהם, למרות שהוא לא היה ראוי למלוך במואב, כי במקורו היה מנסיכי מדין ולא ממואב.

מורא גדול:
כשראה בלק בן ציפור, מלך מואב, את ניצחונם של בני ישראל במלחמת סיחון ועוג מלכי האמורי, החלו בלק ואנשי מואב להתיירא מאד מפני בני ישראל אשר מרובים הם. וכך אמרו: 'אם שני מלכים אלו אשר בטחנו בהם שישמרו עלינו, לא עמדו בפני ישראל, אנחנו – על אחת כמה וכמה שלא נעמוד'!

קצו בחייהם:
מרוב הפחד מפני ישראל החלו אנשי מואב לקוץ בחייהם.

השונאים משלימים:
למרות שמואב ומִדְיָן מעולם היו שונאים זה את זה, ואף פרצה ביניהם מלחמה בעבר, אך הפעם, עקב הפחד מפני ישראל עשו שלום ביניהם.

כלחוך השור:
אנשי מואב אמרו לזקני מדין: כעת יכחידו קהל ישראל אותנו, וילחכו את כל סביבותינו כמו ששור מלחך את ירק השדה, שכל מה ששור מלחך אין בו סימן ברכה.

כוחו בפיו:
כשראו מואב את ישראל מנצחים במלחמה, אמרו: 'הרי משה, מנהיגם של ישראל, התגדל במדין, הבה נשאל את מדין מה כוחו והנהגתו של משה'. כשענו להם אנשי מדין: 'אין כוחו אלא בפיו'. נענו בני מואב ואמרו: אם כן, גם אנחנו נבוא עליהם עם בלעם שכוחו בפיו.

שליחות ל'פתור':
בעקבות כך, שלח בלק שליחים, זקני מואב וזקני מדין, אל העיר 'פתור' הנמצאת על הנהר, שם התגורר בלעם בן בעור שהשרה ה' עליו את שכינתו, וכולם היו מריצים אליו אגרות כדוגמת השולחני ['פתורה' מלשון שולחן בארמית] שכולם מריצים אליו מעות. בלק ביקש לקרוא לו להנאתו כי הבטיח לו הרבה ממון.

עתיד למלוך:
מוצאו של בלק היה מהעיר פתור מקום מגוריו של בלעם, ובעבר כבר התנבא בלעם ואמר לו 'עתיד אתה למלוך', ומכך ידע בלק את כוחו של בלעם.

גוי רשע נביא:
ומפני מה השרה ה' את שכינתו על גוי רשע? - כדי שלא יהיה פתחון פה לגוים לומר שאילו היו להם נביאים היו חוזרים למוטב. אך למעשה, גם אחרי שהעמיד ה' להם נביאים, אותם נביאים עצמם פרצו גדר העולם, שבתחילה היו האומות גדורים בעריות, ובלעם נתן להם עצה להפקיר בנותיהם.

קרובים להכריתנו:
וכך ביקש בלק למסור לבלעם: 'הנה עם ישראל יצא ממצרים, ואל נא תשאל מה זה מזיק לי, כי הנה הם כיסו והרגו את סיחון ועוג שהיו 'עין הארץ', דהיינו שהיו שומרים עלינו, וכעת בני ישראל יושבים מולנו, וקרובים להכרית אותנו'.

ארה לי:
'על כן, בוא נא אלינו ותקלל עבורי את העם הזה כי עצום הוא ממני, אולי נוכל אני ועמי להכות בהם, ואף אם לא נוכל לכלותם לגמרי לכל הפחות נוכל לנכות ולחסר מהם מעט ולגרש אותם מארצי'.

אשר תברך:
'כי ידעתי זה מכבר - על ידי מלחמת סיחון שעזרת לו להכות את מואב – שהאיש שאתה מקללו הוא מקולל והאיש שאתה מברכו הוא מבורך'.

קסמים בידם:
שלוחיו של בלק, זקני מואב ומדין, יצאו לדרך אל בלעם כשבידם כל מיני קסמים, כדי שבלעם לא יוכל להתחמק ולומר שאין כלי תשמישו עמו.

אין בו תקוה:
זקני מדין אף עשו לעצמם סימן וקסם: אם בלעם יסכים לבוא עמנו תיכף ומיד – סימן שיש בו תועלת, ואם יתחיל לדחות אותנו – אין בו תועלת. לפיכך כאשר בלעם אמר להם 'לינו פה הלילה', הבינו זקני מדין שאין בו תקווה, וחזרו לאחוריהם, ורק שרי מואב התעכבו שם.

לינו פה:
מאחר ואין רוח הקודש שורה על נביאי האומות אלא בלילה, כאדם ההולך בחשאי אל פילגשו, לכן כששמע בלעם את דברי זקני מדין ומואב בשם בלק, אמר להם: 'לינו פה בלילה, ובבוקר אשיב לכם תשובה כפי מה שה' ידבר עמי בלילה, שמא אין זה לפי כבודי ללכת עם אנשים כמוכם, וה' יאמר לי ללכת עם שרים גדולים מכם'.

מי האנשים:
בלילה בא האלקים אל בלעם ושאל אותו: 'מי האנשים האלה הנמצאים עמך?' שאלה זו נועדה להטעות את בלעם שיחשוב שח"ו לפעמים אין הכל ידוע לפני ה', ואין כל הזמנים שווים אצלו, ואף אני אמצא זמן שאוכל לקלל את ישראל וה' לא יבין.

חשוב אני:
ענה בלעם אל ה': 'אף שאיני חשוב בעיניך, חשוב אני בעיני המלכים, ובלק מלך מואב שלח אלי לומר שהעם היוצא ממצרים כיסה את עין הארץ, ולכן בוא אלי וקבה לי ובכך אגרש את היהודים לגמרי מהעולם'.

השונא הגדול:
בלעם שנא את ישראל יותר מבלק, ולכן נקט בלשון 'קבה לי' שהוא לשון קללה קשה יותר מ'ארה לי' שהזכיר בלק, כי 'קבה לי' פירושו שנוקב את שם ה' בקללתו. וכן הוא השתמש בביטוי 'ואגרשנו' לגמרי מהעולם, בעוד שבלק ביקש רק לגרשם מעליו.

לא מדובשך:
ענה ה' לבלעם: 'אל תלך עמהם!' אמר לו בלעם: 'אם כן, אקללם כאן במקומי'. אמר לו ה': 'לא תאור את העם!' ביקש בלעם: 'אם כן, אברכם'. ענה לו ה': 'אין הם צריכים לברכה שלך כי מבורכים הם'. הרי זה דומה למה שאומרים לצרעה: 'לא מדובשך ולא מעוקצך'!

תורה שבכתב​
 
בלק פחד מההכנה לתפילה של בני ישראל

וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי, וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא, וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (כב, ב-ג).
י"ל ברמז הענין, כי הנה אמרו חכמינו ז"ל כי עיקר הראיה שראה בלק והפחד מפני ישראל, היה, מפני שראה שישראל נוצחים שלא כמנהג העולם. והבין כי לא בחרב ובחנית יגבר עליהם כי ה' הנלחם להם במה שצועקים אליו והוא יענם. והנה כראותו כן בקש גם הוא תחבולה להינצל מידם ע"י תפלתו באמרי פיו בתחנונים.

אך הנה (משלי טו, כט) "רחוק ה' מרשעים ותפלת צדיקים ישמע". וכראותו כי לא יכול להם כי כל תפלתו תועבה, שֹם על לבו לדעת ענין הסגולה מה זאת שישראל נענים בתפלתם ולא הוא. אז ראה והבין כי הרבה קדושה וטהרה וכוונת הלב צריך לתפלה עד בואה לפני ה' וכמה תשובה ומעשים טובים צריכים בני ישראל להקדים קודם פתחם פיהם לאמור דבר לפני ה' בהכנעה ושפלות רוח. לכן בא מגור לנפשו ורקב בעצמותיו, כי לא יכול להשיג כל אלה ויקץ הוא מפני העבדות העם כי רב הוא עליו, ושלח אחר בלעם אולי הוא יכוון לכל זה.
וזהו שאמר "וירא בלק את כל אשר עשה ישראל לאמורי" שעשו הכנות וכוונות התפלה וטהרת הלב. 'לאמורי'. פי' לאמור דברי תפלה ובקשה להשי"ת. "ויגר מואב מאד מפני העם כי רב הוא" העבודה הזאת ויקץ בכל אלה ושלח אחר בלעם להושיעו באמרי פיו כנ"ל.​
(תפארת שלמה – בפרשתנו, גליון מחוברים)​
 
ענין הרסן ששָׂם הקב"ה בפי בלעם

וישם ה' דבר בפי וגו' (כג, ה).
ונראה כי לפי שרצה ה' לגלות עתידות ודברים נפלאים מהטובות אשר יגיעו לישראל, ורצה שיתגלו על ידי בלעם נביא האומות לפרסם מעלת עם קדושו לפני כל האומות [ואשר] תבאנה לישראל מהטובות באחרית הימים וכליון האומות על ידי ישראל לבסוף, וידעו האומות מפי נביאם הדברים ככתבם להרבה תועליות הנמשכות לישראל נגלים ונסתרים.
ולפי שאדם זה, הוא אדם מובהק בכיעור ותיעוב ושיקוץ, לא תנוח עליו הרוח הקדושה המגדת העתידות, גם הדברים מצד עצמן דברי קודש הם ולא יחנו בגוי טמא, לזה נתחכם ה' לעשות תיקון לדבר קדושה לבל תעבור במבוי מטונף ועשה מחיצה בין כח המדבר והדיבור עצמו ובין פי חזיר.
והוא מאמר "וישם ה' דבר אחד בפי בלעם" הציע כח אחד שיכול להתמצע בין שניהם ובזה נעשה פי בלעם גבול בפני עצמו והדבר מפסיק לגבול כח המדבר והדיבור, ואז כה תדבר רוח הקודש היא תדבר, ורז''ל בזוהר (ח''ג רי:) אמרו כי תיבת כה תרמוז לבחינה קדושה, והמשכיל יבין.​
אור החיים הק' - בפרשתנו​
 
מנין שהמבזה את המועדות – הכוונה גם לחול המועד

וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים (כב, כח). וברש"י רמז לו, אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים בשנה.
הרה"ק רבי יעקב מרדכי אב"ד בילגוריי זצ"ל, שלא היה נמנה על עדת החסידים מספר בספרו רזא דמאיר, שהיות ושמע המגיד הק' מטריסק הגיע עדי אזניו, גמר אומר בנפשו שהוא חייב להכיר את האיש אשר הכל מדברים אודות גדולתו ורוב קדושתו, ואכן נסע לשבות בטריסק בצל רבינו. בלכתו בדרך עלה בדעתו לשאול את רבינו על פירושו של רבינו עובדיה מברטנורא על המשנה באבות (פ"ג מי"א) המבזה את המועדות, שפירש שהכוונה היא לחול המועד, וקשה מנין לו זה, דילמא הכוונה רק ליו"ט.

היה זה בשבת פרשת בלק, ובעת עריכת השולחן הטהור אשר לפני ה', אמר רבינו דברי תורה על הפסוק "מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלוש רגלים" ופירש"י רמז לו אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלוש רגלים בשנה. ופתח ואמר: כוונת הדברים היא, כי בלעם רצה לקלל את ישראל מכח מעשה העגל (עי' לקמן כד, א בתרגום אונקלוס), ומצינו במעשה העגל שדרשו רבותינו ז"ל (שבת פט.) על הפסוק (לב, א) 'וירא העם כי בושש משה' - באו שש, דהיינו שישראל חטאו בשש שעות, וקיימא לן (חולין צח.) באיסורים, שבטלים בשישים.
וזהו שפירש רש"י שבלעם רצה לעקור אומה החוגגת שלוש רגלים פסח שבועות סוכות, אשר שש שעות הרעות האלו של מעשה העגל התבטלו בשישים בימים הקדושים האלו של שלוש רגלים, ולפי זה על כרחך גם חול המועד בכלל המועדים, דאי לאו הכי לא יהיו ס' פעמים שש שעות [שהם ש"ס שעות שהם ט"ו ימים] כנגד השש שעות הרעות הנ"ל, ועל פי זה שפיר פירש הרב עובדיה מברטנורה ז"ל המבזה את המועדות זה חול המועד.
הרב הגאון הנ"ל, עמד נפעם לגילוי רוח הקודש שזכה לראות אצל רבינו ומני אז דבק אליו בדביקות נפלאה...​
(רזא דמאיר, גליון מחוברים)​
 
לא רצה לתת להם 'פת שחרית'

ויקם בלעם בבוקר ויאמר אל שרי בלק לכו אל ארצכם כי מאן ה' לתתי להלך עמכם (כב, יג).
לכאורה תמוהה הזריזות הזו לשלחם מיד עם אור הבוקר, מדוע מיד כשקם מיהר לשלחם?
וי"ל שדיבר הכתוב בגנות בלעם, להודיע צרת עינו, שמיהר לשלחם קודם הגעת זמן אכילת הבוקר היפך מנדיבות אבי הנערה פילגש בגבעה (שופטים יט) שאמר לחתנו שעמד ללכת בבוקר סעד לבך פת לחם ואחר תלכו, כי זה הרשע הוא מקור הצרות עין, וקם בבוקר לשלחם ואמר להם שילכו לארצם כי חשש שיתעכבו בעיר וסעודתם עליו.​
אור החיים הק' - בפרשתנו​
 
מותר להתחיל תפילת שמונה-עשרה ברגע האחרון?

נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵ-ל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן (במדבר כד, טז), כותב רש"י: "ויודע דעת עליון - לכוין השעה שכועס בה". הגמרא במסכת ברכות (ז, א) אומרת שאותה 'שעה שכועס בה' אינה יותר מרגע אחד.​

קללה ברגע

בעלי התוספות שם תמהים ושואלים: מה היה בלעם יכול להספיק לקלל ברגע אחד? והם מתרצים שני תירוצים: א. בלעם היה יכול לומר מילה אחת: 'כַּלֵם!'. ב. די בכך שבלעם יתחיל את הקללה באותו רגע, וזה היה מועיל גם לכל מה שהיה אומר בהמשך לאחר חלוף הרגע.​

תפילה ברגע האחרון

דברי התוספות הללו שימשו בסיס לפסק הלכה מחודש שכתבו הפוסקים שנדרשו לשאלה: יהודי שהתאחר עד לדקה האחרונה או הרגעים האחרונים לפני סוף זמן תפילה (או לפני השקיעה, או לפני חצות), האם מותר לו להתחיל כעת את תפילת שמונה-עשרה, כשהוא יודע שחלק מהתפילה הוא כבר יאמר לאחר שיעבור זמן התפילה, או שמא יש להתפלל את כל התפילה בתוך הזמן, ואסור להתחיל ברגע האחרון.​

דעת המשנה ברורה

המשנה ברורה בכמה וכמה מקומות (סי' פט, סק"ה; סי' נח, סק"ה; ק"י, סק"א; רלג, סק"ז וסקי"ד) כותב בצורה החלטית שחובה לסיים את כל תפילת שמונה עשרה בתוך זמן התפילה, וכן את חזרת הש"ץ יש לסיים בטרם סיום זמן התפילה.​

ראיה הלכתית מבלעם!

אולם הערוך השלחן (סי' קי, ה) וכן בשו"ת ארץ צבי (א, קכא) בשם הרה"ק מפרשיסחא זי"ע, ועוד אחרונים, חולקים וכותבים שמותר להתחיל שמונה עשרה בעוד שלא עבר זמן תפילה, אף שחלק מהתפילה נמשך מעבר לזמן התפילה, כפי שאנו רואים כאן בדברי התוספות לגבי קללת בלעם, שאם הוא היה מתחיל לקלל ברגע של כעס, היה יכול להמשיך לקלל גם לאחר הזמן, ומרובה מידה טובה שאם מתחילים להתפלל בתוך הזמן, יוצאים ידי חובה גם אם חלק מהתפילה נמשכת לאחר הזמן.​

הלכה למעשה:

לדעת המשנה ברורה פסק למעשה שחובה לסיים את כל תפילת שמונה עשרה וחזרת הש"ץ בתוך זמן התפילה, אך יש מהאחרונים שחידשו שאם מתחילים להתפלל בתוך הזמן, יוצאים ידי חובה גם אם חלק מהתפילה נמשך לאחר הזמן.

תורה שבכתב
 
בזכות נשים צדקניות
מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל (כד, ה)

בית יעקב אלו הנשים ובני ישראל אלו האנשים, וזהו 'מה טובו אהליך יעקב' - טוב הוא אם הנשים טורחות עבור בעליהן, ואז 'משכנותיך ישראל' זו היא סיבה שהאנשים לומדים בבית המדרש.​

(חומת אנך, תורה שבכתב)​
 
'מחר'? – עצה של בלעם!
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר (במדבר כב, ח)

קבוצת עסקנים נכנסה פעם אל מרן החזון איש זי"ע לדון עמו על ענין שעמד על הפרק. בסיום השיחה התקבלו החלטות שונות, אך החזון איש הבין מהם שהם לא ימהרו לבצע בפועל את ההחלטות שהתקבלו, ונוטים לדחות את הביצוע למחר או לאחר זמן. נענה החזון איש ואמר להם 'לינו פה הלילה - דאס איז א בלעם'דיגע עצה!' [זוהי עצה מסוג העצות של בלעם], שכן החלטות צריך לבצע תיכף ומיד ולא להניחם למחר!​
תורה שבכתב​
 
כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ

המלאך אמר לבלעם בשם ה': אנכי יצאתי לשטן כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי. רש"י כותב על כך כמה פירושים: א. 'ירט' הוא מלשון רטט וחרדה, ועניינו לשון מהירות ובהילות, כלומר: המלאך אומר לבלעם, ראיתי כי חרד ומיהר הדרך, כלומר בעל הדרך [דהיינו אתה בלעם], נגדי – להכעיס אותי ולהמרות את פי. ב. 'ירט' הוא לשון 'רצון' [כדרך הכתוב (איוב טז, יא) וְעַל יְדֵי רְשָׁעִים יִרְטֵנִי, שפירושו, הוא מרצה אותי על ידי רשעים], כלומר, כי רצה ובחר בלעם את הדרך הזאת נגד רצוני. ג. עוד הביא רש"י מה שדרשו חז"ל (שבת קה, א) 'ירט' היא ראשי תיבות י'ראה – האתון פחדה, יען כי ר'אתה – את המלאך, ולכן נט'תה מהדרך. ד. האבן עזרא והרמב"ן כתבו, שתיבת 'ירט' הוא לשון עיוות ועיקום, שבלעם עיוות את דרכו.​
תורה שבכתב​
 
שליחים נוספים באים אל בלעם • ה' נותן רשות לבלעם ללכת

נלמד שבלעם בגאוותו אמר לשליחים שה' ממאן לתת לו רשות ללכת עם שליחים פשוטים כמותם. בלק מקבל את דבריו ושולח שליחים נכבדים יותר, והם מגיעים אל בלעם ומבטיחים להעניק לו שכר וכבוד. בלעם מודיע שהגעתו כפופה לקבלת רשות מאת ה', ובלי רשותו לא יוכל ללכת גם אם בלק יתן לו בית מלא זהב וכסף. בלילה אומר לו ה' שאם מטרת ההליכה היא קבלת שכר, יכול הוא ללכת אבל יעשה רק מה שיצטווה.

רוח גבוהה:

בלעם קם בבוקר, אך היות והיה בעל רוח גבוהה, לא רצה לגלות לזקני מואב שהוא נמצא ברשותו של הקב"ה שאסר עליו ללכת, לכן דיבר בלעם בלשון גסות ואמר להם: 'ה' ממאן לתת לי רשות ללכת עמכם, אלא עם שרים גדולים ממכם'!

אנשים פשוטים:
שרי מואב חזרו אל בלק ומסרו לו את דברי בלעם שהוא ממאן להלוך עם אנשים פשוטים כמותם. כבוד ושכר: חזר בלק ושלח בשנית שרים רבים ונכבדים יותר מהראשונים. אלו באו אל בלעם ואמרו לו: 'כה אמר בלק, אל נא תימנע לבוא אלי לקלל את העם, כי אכבד אותך מאד, ואתן לך יותר שכר ממה שקיבל בעבר במלחמת סיחון, וכל אשר תאמר לי אעשה'.

נפש רחבה:
בלעם שהיה בעל נפש רחבה וחומד ממון, אמר בלבו: 'ראוי שבלק יתן לי את כל הכסף והזהב שלו, שהרי בלעדי הוא היה צריך לשכור חיילים רבים וגם אז הניצחון מוטל בספק, ואילו כשאני מקלל הניצחון מובטח'.

בית מלא:
בעקבות מחשבות אלו ענה בלעם לעבדי בלק: 'גם אם יתן לי בלק את כל ביתו מלא וגדוש בכסף וזהב, כפי שראוי לתת לי, בכל זאת לא אוכל לעבור את פי ה' אלוקי, לעשות דבר קטן או גדול'.

ברשות ה':
כאן, נאלץ בלעם לגלות שהוא ברשות ה' ואינו ברשות עצמו. בנוסף, התנבא כאן שאינו יכול לבטל את הברכות שהתברכו האבות מפי השכינה.

להוסיף ברכות:
המשיך בלעם ואמר: התעכבו אצלי בלילה כמו הראשונים (פיו הכשילו - שסופם ללכת בפחי נפש כמו הראשונים), ובלילה אדע מה ידבר ה' עמי, ואם בפעם הקודמת בירך ה' את העם ואמר 'כי ברוך הוא', בוודאי לא ישנה הפעם את הברכה לקללה, אך הלוואי שלא יוסיף לברכם שוב (כאן התנבא שעתיד ה' להוסיף לישראל ברכות על ידו).

לקבל שכר:
במהלך הלילה בא האלקים אל בלעם ואמר לו: 'אם הקריאה שקראו לך היא לטובתך ואתה סבור לקבל עליה שכר – קום לך אתם, ואולם דע לך שתהיה מוכרח לעשות ולדבר רק את אשר אדבר אליך'.

שמא יסכים:
למרות שבלעם ידע שיהיה מוכרח לעשות את ציווי ה', בכל זאת הלך עם זקני מואב כי אמר שמא אפתה וארצה את האלקים ויסכים לקלל את העם.
תורה שבכתב​
 
הטעם ש'גגות' בתי ישראל במדבר היו 'משופעות'

מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר כַּאֲהָלִים וגו' (כד, ה). כתב מרן החיד"א: בנימוקי עטרת ראשי אבא מארי זלה"ה כתב משם מהר"ם גאלנטי הזקן זצ"ל, יש לפרש הכתוב, עפ"י מה שכתב בשלחן ערוך (או"ח סי' קנ ס"ב) דאין להגביה הבתים יותר מבית הכנסת, אבל בית שגגו משופע משערין מעלייה שתחת הגג. והכא דור המדבר היו בעלי קומה, והמשכן אורכו עשר אמות אורך הקרש (שמות כו, טז), ואם כן בודאי היו גבוהים מהמשכן, והרי אמרו רז"ל (שבת צב.) בפירוש דמשה רבינו ע"ה היה אורך עשר אמות, ומסתמא היו עוד אנשים שהיו גבוהים כמוהו, וא"כ היו צריכים לעשות את אהליהם גבוהים מהמשכן, ולפי הדין אסור. אמנם אם הם משופעים שרי.
וזהו שאמר הכתוב "מה טובו אהליך" - אהלים ממש, "משכנותיך" - המשכן. וכי תימא מהו הטובה שאהליהם היו גבוהים, הלא אסור להגביה הבתים יותר מבית הכנסת, לזה אמר "כנחלים נטיו" שהם משופעות, ובהכי שרי.​
(פני דוד בפרשתינו - אות יד, גליון מחוברים)​
 
הנה עם יצא ממצרים, והיכן עצתך וכשפיך, ובלעם השיב א-ל הוציאם

וישלח מלאכים אל בלעם וגו' לקרֹא לו לאמר הנה עם יצא ממצרים (כב, ה).
האור החיים הק' ביאר דכוונת בלק היתה בדווקא לקרוא לבלעם, וגם הקניטו בשלחו שליחים אליו. וז"ל, הנה עם יצא וגו', צריך לדעת אומרו 'הנה', גם אומרו 'יצא', וכי לא ידוע הוא לכל העולם שיצאו ישראל, ומה גם לבלעם שהוצרך להודיעו. גם אומרו הנה כסה, שהיה לו לומר ויכס וגו'.
ויתבאר הענין על פי דברי רז"ל שאמרו (סוטה דף יא.) שלשה יועצים היו לפרעה כשאמר על ישראל הבה נתחכמה לו, ואחד מהם הוא בלעם, והוא אשר יעץ עליהם רעה, ובכשפיו העמיד כישוף לבל יוכל עבד לברוח ממצרים (עיין במכילתא בפר' יתרו, ובס' שפתי כהן בתחילת פר' שמות עה"פ הבאים מצרימה ממדרש בהרחבה), והיה מובטח כי לעולם לא יצא עַם ישראל ממצרים. ולזה שלח בלק לומר לו הנה עם יצא ממצרים, פירוש היפך הידוע, ובטל כֹח הכשפים. ואפשר כי בלעם היה מבטיח את בלק שלא יצאו ממצרים משם עולמית, ולזה אמר לו הנה יצא. ואומרו הנה כסה את עין הארץ, נתכוון גם כן נגד מה שיעץ עליהם במועצותיו הרעים למען ענותו למעטם, וגם להרוג זכוריהם וכו', הנה הוא היפך הדברים. שלא בלבד שלא נתמעט, אלא אדרבה נתרבה עד למאד, והוא אומרו הנה כסה את עין הארץ עיי"ש.​
אור החיים הק' - בפרשתנו​
 
דבש צרעה או דבורים
לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא (במדבר כב, יב) משל אומרים לצרעה לא מדובשיך ולא מעוקציך (רש"י)

מבאר בספה"ק 'שם משמואל', שבדקדוק נקט רש"י 'אומרים לצרעה' ולא 'לדבורה', עפ"י המבואר במסכת בכורות (ז, ב) בהבדל בין דבש דבורים לדבש צרעות, שאמנם הדבורים עצמן אסורות באכילה, אבל דבש דבורים מותר באכילה, ואינו אסור מדין 'היוצא מן הטמא', לפי 'שאין ממצות אותו מגופן', כלומר, הדבורים אוכלות צוף מהפרחים שנעשה דבש במעיהם, אבל אין הדבש מכיל מיץ שהתמצה מהגוף הטמא של הדבורה. מה שאין כן, בדבש של צרעה, היא ממצה ומכניסה לדבש מיץ שהתמצה מגוף הצרעה הטמאה, ולכן אסור לאכול דבש צרעות.

זה הדימוי לברכות בלעם, כי מה שהוא רצה תחילה לברכם, היה דומה לדבש צרעות האסור באכילה, לפי שהצרעה ממצה אותו מגופו, כך אין לנו רצון בברכות שבלעם ממצה מגופו הטמא. אבל מה שבירך בסוף את ישראל, היה רק כ'דבש דבורים', שאין הדבורה ממצה מגופה, כך ברכות אלו לא יצאו מבלעם עצמו, אלא ה' הכניס הדברים בפיו.​
תורה שבכתב​
 
כוונה בדרך
וַיִּחַר אַף אֱלֹקִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא (במדבר כב, כב)

הגה"ק רבי יעקב עמדין, היעב"ץ זי"ע, כותב פירוש נפלא ששמע בילדותו מפיו אביו, הגה"ק בעל חכם צבי זי"ע, שלכאורה יש להקשות, שהרי אמרו חז"ל שהקב"ה לא כעס בכל אותם הימים, ואיך נאמר כאן 'וַיִּחַר אַף אֱלֹקִים'?

אלא, על כך מתרץ הכתוב: 'כִּי הוֹלֵךְ הוּא' - כי הנה נפסק להלכה שהרוכב על החמור ירד ויתפלל, לפי שאינו יכול לכוון בתפילה (שו"ע או"ח סי' צד), כך גם לפי שהיה בלעם מהלך בדרך, ובשעת ההליכה אינו יכול לכוון היטב, ממילא לא היה יכול לקלל, כי כדי לקלל היה בלעם צריך כוונה עצומה לכוון את רגע הזעם, ולכן היה הקב"ה יכול לכעוס בשעה זו.​
תורה שבכתב​
 
בזכות הברכות
מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵ-ל (כג, ח)

התיבות 'מה אקב' הן ראשי תיבות: מ'לך ה'עולם א'שר ק'דשנו ב'מצוותיו. לרמז שבני ישראל ניצולים מהקללות בזכות שמברכים בכל יום להשם יתברך, ומודיעים מלכותו בבואם לקיים את מצוותיו.
(רוח חכמה, להגאון חכם שבתי אטון זצ"ל, תורה שבכתב)​
 
כבר ראיתי את המשגיח
לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף (במדבר כג, כד). לא ישכב - בלילה על מיטתו עד שהוא אוכל ומחבל כל מזיק הבא לטרפו. כיצד? - קורא את שמע על מיטתו, ומפקיד רוחו ביד המקום. בא מחנה וגייס להזיקם? - הקב"ה שומרם ונלחם מלחמותם ומפילם חללים'.

נפלאים ונשגבים הם הדברים שרש"י הקדוש מגלה לנו אודות המתנה היקרה שנתן לנו השי"ת כאשר מסר בידינו את הכוח הנפלא של 'קריאת שמע שעל המיטה', שהיא פועלת להכרית כל מחבל ולהפיל חללים אצל מחנה האויבים הבאים להילחם בישראל, זאת ועוד מובא בספרים הקדושים שאמירת קריאת שמע שעל המיטה יש בה תיקון גדול לבטל את כל הקליפות והמזיקים.
השתוקק מאד הגה"ק רבי יהודה הורוויץ (ר' יהודל'ע) מדז'יקוב זי"ע לנסוע ולראות את פני הגה"ק רבי שמעון מז'ליחוב זי"ע, משגיח ישיבת חכמי לובלין, לאחר ששמע דברים נפלאים עליו. ואכן רבי יהודה שם פעמיו לדרך והטריח עצמו עד לובלין. אולם בבואו לישיבה, היה זה בשעות הערב, והודיעו לו כי אין אפשרות לפגוש כעת את המשגיח.

נכנס רבי יהודה להיכל הישיבה, ובהיכנסו ראה את הבחורים עומדים, חגורי אבנטים וחבושים כובע ומלבוש עליון, ומתפללים בקול גדול בהתלהבות וביראת שמים. מה זאת? - השתאה רבי יהודה - האם מתפללים תפילת נעילה?

'לא ולא' – השיבוהו. 'לא נעילה, ולא כל נדרי, כך מנהגם של בחורי הישיבה לקרוא קריאת שמע שעל המיטה, בכל לילה ולילה!' למשמע הדברים השתומם רבי יהודה ואמר: 'אם כן הריני חוזר עכשיו לעירי'!

'ומה עם המשגיח?' - שאלו מלוויו – 'האם הרב לא רוצה לפגוש בו? אולי ימתין כאן עד הבוקר כדי שיוכל לראות את המשגיח'. נענה רבי יהודה בהתפעלות עמוקה: 'איני צריך לכך, כבר השגתי את מבוקשי, כבר ראיתי את המשגיח רבי שמעון! וכי להכיר את צורת פניו רציתי?! הלא השתוקקתי להכיר את גודל כוחו! כעת בראותי את אופן 'קריאת שמע שעל המטה' של תלמידיו, ראיתי והבנתי עד כמה גדול כוחו של רבי שמעון, וכמה הוא צדיק מופלג'!
תורה שבכתב​
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון