פחד מואב מפני ישראל • שליחות אל בלעם לקללם • ציווי ה' לבלעם שלא ללכת
נלמד על הפחד שנפל על מואב מפני בני ישראל, לאחר שבני ישראל הרגו את סיחון ועוג. לאחר התייעצות עם מדין שולח בלק מלך מואב משלחת של זקני מדין וזקני מואב להזמין את בלעם שיקלל את ישראל, היות וכוחו של בלעם בפיו ובכך סברו להתגבר על משה רבינו שכל כוחו היה בפיו. אך ה' מתגלה אל בלעם בלילה ומצוה עליו לא ללכת, לא לקלל ולא לברך.
מלך חדש:
לאחר שבני ישראל הרגו את סיחון מלך האמורי, שהיה ממונה לשמור גם על מואב ומדין, מינו אנשי מואב בעת ההוא את בלק בן ציפור כמלך עליהם, למרות שהוא לא היה ראוי למלוך במואב, כי במקורו היה מנסיכי מדין ולא ממואב.
מורא גדול:
כשראה בלק בן ציפור, מלך מואב, את ניצחונם של בני ישראל במלחמת סיחון ועוג מלכי האמורי, החלו בלק ואנשי מואב להתיירא מאד מפני בני ישראל אשר מרובים הם. וכך אמרו: 'אם שני מלכים אלו אשר בטחנו בהם שישמרו עלינו, לא עמדו בפני ישראל, אנחנו – על אחת כמה וכמה שלא נעמוד'!
קצו בחייהם:
מרוב הפחד מפני ישראל החלו אנשי מואב לקוץ בחייהם.
השונאים משלימים:
למרות שמואב ומִדְיָן מעולם היו שונאים זה את זה, ואף פרצה ביניהם מלחמה בעבר, אך הפעם, עקב הפחד מפני ישראל עשו שלום ביניהם.
כלחוך השור:
אנשי מואב אמרו לזקני מדין: כעת יכחידו קהל ישראל אותנו, וילחכו את כל סביבותינו כמו ששור מלחך את ירק השדה, שכל מה ששור מלחך אין בו סימן ברכה.
כוחו בפיו:
כשראו מואב את ישראל מנצחים במלחמה, אמרו: 'הרי משה, מנהיגם של ישראל, התגדל במדין, הבה נשאל את מדין מה כוחו והנהגתו של משה'. כשענו להם אנשי מדין: 'אין כוחו אלא בפיו'. נענו בני מואב ואמרו: אם כן, גם אנחנו נבוא עליהם עם בלעם שכוחו בפיו.
שליחות ל'פתור':
בעקבות כך, שלח בלק שליחים, זקני מואב וזקני מדין, אל העיר 'פתור' הנמצאת על הנהר, שם התגורר בלעם בן בעור שהשרה ה' עליו את שכינתו, וכולם היו מריצים אליו אגרות כדוגמת השולחני ['פתורה' מלשון שולחן בארמית] שכולם מריצים אליו מעות. בלק ביקש לקרוא לו להנאתו כי הבטיח לו הרבה ממון.
עתיד למלוך:
מוצאו של בלק היה מהעיר פתור מקום מגוריו של בלעם, ובעבר כבר התנבא בלעם ואמר לו 'עתיד אתה למלוך', ומכך ידע בלק את כוחו של בלעם.
גוי רשע נביא:
ומפני מה השרה ה' את שכינתו על גוי רשע? - כדי שלא יהיה פתחון פה לגוים לומר שאילו היו להם נביאים היו חוזרים למוטב. אך למעשה, גם אחרי שהעמיד ה' להם נביאים, אותם נביאים עצמם פרצו גדר העולם, שבתחילה היו האומות גדורים בעריות, ובלעם נתן להם עצה להפקיר בנותיהם.
קרובים להכריתנו:
וכך ביקש בלק למסור לבלעם: 'הנה עם ישראל יצא ממצרים, ואל נא תשאל מה זה מזיק לי, כי הנה הם כיסו והרגו את סיחון ועוג שהיו 'עין הארץ', דהיינו שהיו שומרים עלינו, וכעת בני ישראל יושבים מולנו, וקרובים להכרית אותנו'.
ארה לי:
'על כן, בוא נא אלינו ותקלל עבורי את העם הזה כי עצום הוא ממני, אולי נוכל אני ועמי להכות בהם, ואף אם לא נוכל לכלותם לגמרי לכל הפחות נוכל לנכות ולחסר מהם מעט ולגרש אותם מארצי'.
אשר תברך:
'כי ידעתי זה מכבר - על ידי מלחמת סיחון שעזרת לו להכות את מואב – שהאיש שאתה מקללו הוא מקולל והאיש שאתה מברכו הוא מבורך'.
קסמים בידם:
שלוחיו של בלק, זקני מואב ומדין, יצאו לדרך אל בלעם כשבידם כל מיני קסמים, כדי שבלעם לא יוכל להתחמק ולומר שאין כלי תשמישו עמו.
אין בו תקוה:
זקני מדין אף עשו לעצמם סימן וקסם: אם בלעם יסכים לבוא עמנו תיכף ומיד – סימן שיש בו תועלת, ואם יתחיל לדחות אותנו – אין בו תועלת. לפיכך כאשר בלעם אמר להם 'לינו פה הלילה', הבינו זקני מדין שאין בו תקווה, וחזרו לאחוריהם, ורק שרי מואב התעכבו שם.
לינו פה:
מאחר ואין רוח הקודש שורה על נביאי האומות אלא בלילה, כאדם ההולך בחשאי אל פילגשו, לכן כששמע בלעם את דברי זקני מדין ומואב בשם בלק, אמר להם: 'לינו פה בלילה, ובבוקר אשיב לכם תשובה כפי מה שה' ידבר עמי בלילה, שמא אין זה לפי כבודי ללכת עם אנשים כמוכם, וה' יאמר לי ללכת עם שרים גדולים מכם'.
מי האנשים:
בלילה בא האלקים אל בלעם ושאל אותו: 'מי האנשים האלה הנמצאים עמך?' שאלה זו נועדה להטעות את בלעם שיחשוב שח"ו לפעמים אין הכל ידוע לפני ה', ואין כל הזמנים שווים אצלו, ואף אני אמצא זמן שאוכל לקלל את ישראל וה' לא יבין.
חשוב אני:
ענה בלעם אל ה': 'אף שאיני חשוב בעיניך, חשוב אני בעיני המלכים, ובלק מלך מואב שלח אלי לומר שהעם היוצא ממצרים כיסה את עין הארץ, ולכן בוא אלי וקבה לי ובכך אגרש את היהודים לגמרי מהעולם'.
השונא הגדול:
בלעם שנא את ישראל יותר מבלק, ולכן נקט בלשון 'קבה לי' שהוא לשון קללה קשה יותר מ'ארה לי' שהזכיר בלק, כי 'קבה לי' פירושו שנוקב את שם ה' בקללתו. וכן הוא השתמש בביטוי 'ואגרשנו' לגמרי מהעולם, בעוד שבלק ביקש רק לגרשם מעליו.
לא מדובשך:
ענה ה' לבלעם: 'אל תלך עמהם!' אמר לו בלעם: 'אם כן, אקללם כאן במקומי'. אמר לו ה': 'לא תאור את העם!' ביקש בלעם: 'אם כן, אברכם'. ענה לו ה': 'אין הם צריכים לברכה שלך כי מבורכים הם'. הרי זה דומה למה שאומרים לצרעה: 'לא מדובשך ולא מעוקצך'!
תורה שבכתב
