קודם מעשה ואחר כך ברכה
באחד ממסעותיו הקדושים של הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זי"ע, כאשר כיתת רגליו וחיזר על הפתחים כדי לאסוף ממון לצורך הכנסת כלה יתומה, הגיע לביתו של גביר אחד. כששמע בעל הבית את מטרת בואו הנשגבת של הרב, החל להרעיף עליו ברכות לרוב, שיזכה למצוא את כל צרכי הכלה בשפע, בהרחבה ובקלות, אך ידו נשארה קפוצה מלתת פרוטה.
כששמע זאת סניגורן של ישראל, פנה אליו ואמר בשנינותו כי סדר המקראות מלמדנו הנהגה ישרה לדורות. שהרי נאמר תחילה "הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן", ורק לאחר מכן נאמר "וַיְבָרְכֵהוּ". ומכאן יסוד ברור, שאף על פי שהברכה והאיחולים הם דבר חשוב ויקר, מכל מקום אין לפטור את האדם בהם לבדם, אלא חובה על האדם קודם כל לפתוח את ידו ולתת בפועל, ורק לאחר המעשה והנתינה יש מקום לברך ולהתברך.
- תורה שבכתב -
באחד ממסעותיו הקדושים של הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זי"ע, כאשר כיתת רגליו וחיזר על הפתחים כדי לאסוף ממון לצורך הכנסת כלה יתומה, הגיע לביתו של גביר אחד. כששמע בעל הבית את מטרת בואו הנשגבת של הרב, החל להרעיף עליו ברכות לרוב, שיזכה למצוא את כל צרכי הכלה בשפע, בהרחבה ובקלות, אך ידו נשארה קפוצה מלתת פרוטה.
כששמע זאת סניגורן של ישראל, פנה אליו ואמר בשנינותו כי סדר המקראות מלמדנו הנהגה ישרה לדורות. שהרי נאמר תחילה "הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן", ורק לאחר מכן נאמר "וַיְבָרְכֵהוּ". ומכאן יסוד ברור, שאף על פי שהברכה והאיחולים הם דבר חשוב ויקר, מכל מקום אין לפטור את האדם בהם לבדם, אלא חובה על האדם קודם כל לפתוח את ידו ולתת בפועל, ורק לאחר המעשה והנתינה יש מקום לברך ולהתברך.
- תורה שבכתב -